‏הצגת רשומות עם תוויות נופים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נופים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 14 באוקטובר 2018

פסטיבל קירות בעיר התחתית והלוגו של מטרופולין חיפה-עכו



בסוף השבוע של 11-13 לאוקטובר 2018 התקיים בעיר התחתית פסטיבל ''קירות'', שמוקדש ליצירות אמנות על קירות, אשר יצרו אמנים מקומיים ומחו''ל.

להלן לוגו מקורי של מטרופולין חיפה-עכו, כציור קיר על גבי תצלום גוגל סטריט ווייו של אחורי היכל העיריה ברחוב ברוולד. 

הלוגו משלב את הר הכרמל כדג זהב, ואת שיפולי הרי הגליל המערבי ועמק זבולון כציפור. ציפור ודג הם דימויים שמשלימים זה את זה, כשני ניגודים שיוצרים דיאלוג בעת המפגש ביניהם.






לוגו מטרופולין חיפה-עכו 
הר הכרמל כדג והגליל המערבי כציפור




יום רביעי, 25 באוקטובר 2017

שְׁתֵּי צִפּוֹרִים יֵשׁ

שְׁתֵּי צִפּוֹרִים יֵשׁ
הַגְּדוֹלָה עָפָה בְּעוֹלַם
הַקְּטַנָּה חַיָּה בְּתוֹכֵנוּ


לַחְדֹּר אֶל הַמּוֹחַ
לִשְׁתֵּיהֶן אוֹתוֹ הַכּוֹחַ
לַעֲזֹר לָנוּ לִצְמֹחַ

מִי שֶׁזֹּאת יוֹדֵעַ
לָאַהֲבָה אֲשֶׁר מְצַפָּה
תָּמִיד דַּרְכּוֹ יִמְצָא



יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

הביקורת על העיר

אנחנו נוהים אחרי סדר יום עירוני, אחרי עירוניות. אך מקצוע העיצוב והתכנון העירוני נמצא בימינו במבוכה תיאורטית ופרקטית. אף אחד לא ממש מסוגל להסביר או להגדיר סדר יום זה. זו מעין סיסמה אופנתית שכולם מאמצים. איך אפשר להסביר את חוסר התכלית והיעדר הביקורתיות. שאלה זו חשובה במיוחד לאור הדינמיות והתנודות אשר אנו עדים להם בכל המישורים של דפוסי החיים, דהיינו, השינויים במשטרים הפוליטיים, הפיכות בגישות כלכליות, וריבוי סגנונות וזרמים בתרבות העממית אשר מלווים אותנו בצורה כה מגוונת ללא הפסקה. העיר היא תופעה תרבותית, אך השיח סביבה הוא דל. כאשר מחפשים הסבר לתופעה משונה זאת, ניתן לפנות לשני כיוונים. האחד, יכול להיות שציבור המתכננים והאדריכלים עברו תהליך סוציאליזציה כאינטלקטואלים אורגניים, והם מזדהים הן עם המטרות והמשימות של המדינה והמזמין והן עם הפתרונות אשר בוצעו על יד אנשי המקצוע בעצמם, עד אשר הדעה השולטת היא של שביעות רצון וטריומפאליזם. הכיוון השני הוא לקרוא את שלוות הנפש המקצועית הרווחת כנובעת ממשבר אידיאולוגי עמוק. המתודולוגיה הבסיסית של מקצוע התכנון, ארכיטקטוני ועירוני, תקועה עדיין בתיאוריות, תפיסות ושיטות מיושנות. המקצוע נולד בעידן הטכנולוגיה הגבוהה בשנות החמישים של המאה הקודמת. אז צמחו היישומים הפרקטיים של המדע האמפירי והפוזיטיביסטי בתחומים רבים: בין היתר במערכות הנדסה, לחימה, רפואה, תשתיות, גיאוגרפיה כמותית וכו'. באווירה של ביטחון עצמי רב נולדה ההנחה כי ניתן ליישם שיטות כמותיות הנדסיות מדוייקות אשר יעילותן הוכחה במערכות מכניות פיזיקאליות, במודלים של התנהגות אנושית פרטנית וקהילתית. בהתאם פותחו הגדרות כמותיות של תבחינים תכנוניים ונהלים המתייחסים לבית או לעיר כמכונה. המצב היום הוא שאנו ניצבים בפני תהפוכות חשיבתיות אשר מעמידות, אפילו במדעים מדוייקים, שאלות מהותיות לגבי האמיתות של העבר. לגבי תכנון ערים, נדמה כי המקצוע כבר איבד את הנשוא שלו – העיר. המבוכה על הגדרת העירוניות מעידה על חוסר היכולת לתפוש את העיר. הפרדיגמה הישנה מגדירה את העיר לפי פרמטרים כמותיים של שימושי קרקע, צפיפות, מרחק, קו בנין וכו'. המימדים הלא-מוחשיים כגון נוחיות, הזדהות, מעמד, קהילתיות, פרטיות, יופי, אף פעם לא שולבו לתוך המודלים. לכן אינם יכולים להוות מרכיב של עירוניות. יתרה מזאת, הפרדיגמה התכנונית הקלאסית היתה ונשארה תכנון למצב סופי. אולם העיר איננה מערכת. בכל רגע היא יצור אשר מתהווה, ויחסי גומלין בין הכוחות האנושיים, תרבותיים ופוליטיים בה רחוקים מלהיות ניתנים לכימות. חוסר היכולת של התכנון העכשווי לטפל בתהליכים ובהתהוות היום-יומית גורם לכך שהוא תמיד מאחר את המועד. לרוב, הטיעון של בקרה ושליטה הינו רק על הנייר. המתכננים, בניסיונם לתפוס את מהות הנשוא, העיר, עברו בעצמם תהליך של ניסוי ותהייה. המודל הנבחר עבר מן העיר כיצור טבעי, אורגניזם, הניתן לקטלוג כגון צמחים או ציפורים, לעיר כמכונה, מורכבת מגלגלי שיניים, מנופים ומנגנוני שעון. השלב האחרון בהתפתחות זו היא המודל של העיר כמערכת. כל מערכת מורכבת מתת-מערכות. לכל מערכת יש תשומות ותפוקות. על המערכת ניתן לשלוט על ידי זהוי היחסים בין התשומות והתפוקות וגורמים חיצוניים, והיחסים ניתנים לכימות ולתפעול.
למגורים בעיר יש השלכות מנטליות מרחיקות לכת. הטיפוס של איש המטרופולין, הלובש כמובן צורות מצורות שונות, יוצר לו כלי הגנה נגד האיום בעקירה מן השורשים בשל הזרמים והניגודים בסביבה החיצונית. מאז ומעולם נחשבו עירוניים וכפריים שונים זה מזה, והמחקר המתקדם מציע לראשונה הסבר לתופעה מנקודת המבט של המוח. הממצאים מעידים בבירור כי מוח של עירוניים וכפריים עובד אחרת. יש הבדל מהותי בפעילות של אזורים מסוימים במוחם של אנשים שחיים בעיר לבין מוחם של אנשים שגדלו בכפר או חיים בו. המוח העירוני דרוך יותר, לחוץ יותר, יש בו פעילות מוגברת באמיגדלה, אזור שמשחק תפקיד מרכזי בוויסות של לחץ, של איומים ושל פחדים. מצד שני, אזורי מגורים מאווררים עשויים לפגוע במרכיב מהותי אחר של הערים - חדשנות. מחקר בנושא מצא כי ערים צפופות וגדולות חדשניות פי כמה מערים דלילות וקטנות. זו אולי המשימה הכי גדולה של המתכננים: עיר ששומרת על המוח מפני השפעות שליליות, אבל גם מעודדת אותו ליצירתיות ולחדשנות.
אין כנראה תופעה נפשית המאפיינת את העיר הגדולה יותר מן האדישות. תופעה זו היא בראש ובראשונה תולדה של הגירויים העצביים המנוגדים, המתחלפים במהירות והדחוסים, שמתוכם נובע כנראה גם האינטלקטואליזם האופייני לעיר הגדולה. מבחינה פורמלית, ניתן לתאר את יחסם של בני העיר הגדולה איש לרעהו כיחס של הסתייגות. אילו היו המגעים התמידיים עם אנשים רבים מספור מפיקים תגובות פנימיות הדומות לאלה של בן העיר הקטנה, שבה האדם מכיר כמעט את כל מי שהוא פוגש ומפתח יחס חיובי כלפי כמעט כל אחד, הוא היה מגיע למצב נפשי בל יתואר. היחידים, המשוחררים מן הכבלים שההיסטוריה כפתה עליהם, מבקשים עתה להיבדל זה מזה. נושא הערכים האנושיים כבר אינו האדם האוניברסלי הטמון בכל יחיד ויחיד, אלא דווקא ייחודו האיכותי והאי־יכולת להחליפו בזולתו. ההיסטוריה הפנימית והחיצונית של ימינו רצופה במאבקים ובהסתבכויות של שני סוגי האינדיווידואליזם הללו, המתחלפים זה בזה. עניינם הוא קביעת תפקידו של הפרט בתוך הקולקטיב. תפקידה של העיר הגדולה הוא להוות זירה למחלוקות הללו ולניסיונות ליישבן.
העיר נפלה טרף למפלצת נדל”ן, שבונה לרוב באזורי ביקוש עשירים ומותירה לאנחות את שיכוני העניים המתפוררים והמטים לנפול, שם באמת צריך ליצור התחדשות עירונית.  במקום בתים קטנים יחסית וצנועים, מוקמים חדשות לבקרים על אותן התשתיות בניינים אדירי מימדים ומנוכרים לסביבתם, שמשנים את אופיה האורבני של העיר. המגיפה משקפת את פניה של החברה שסוגדת לערך אחד בלבד, כסף, גם אם זה בא על חשבון השכנים, הטבע והירוק, וגם על חשבון היופי הארכיטקטוני והאורבני. את הטענות יש להפנות לא רק אל היזמים והתושבים, שבאופן טבעי מבקשים להגדיל את הונם ואת בתיהם, ולא ממש מתעניינים בסביבתם או בשיקולים ארוכי טווח, אלא כלפי הרשות המוניציפלית האחראית על התכנון העירוני, רשות שמאפשרת להפוך מבנה חד קומתי לבניין בן עשר קומות והורסת במו ידיה את הקסם והאופי. צריך למצוא מודל אחר להתחדשות עירונית טובה, שתכלול הקפדה על שטחים ירוקים בתוך העיר, נגישות שנוצרת על ידי תחבורה ציבורית עם עדיפות להולכי רגל ואופניים, עירוב שימושים, ויצירת זהות מקומית ראויה. עיר בת קיימא כוללת שילוב של עקרונות סביבתיים וחברתיים, אך ההחלטות לגבי פיתוח העיר בימינו מתקבלות במקרים רבים כתוצאה של שיקולי אגו וכסף בלבד.

יום שישי, 13 בינואר 2017

פינק פלויד Have a Cigar



קח סיגר
תרגום: אבינועם עמיזן

בוא בחור יקר
וקח עכשיו סיגר
תגיע רחוק מחר

אתה תעוף גבוה
לא תמות לעולם
תתחיל ותצליח מהר

אם רק תנסה
תצליח כל כך
יאהבו אותך לעד

תמיד היה לי
כבוד עמוק אליכם
אני חוזר ואומר

הלהקה שלך מדהימה
אני כך חושב
ממש נשבע לך

אה דרך אגב
מי הוא פינק
בתוך הלהקה הנפלאה

והאם אמרנו לך
מה שם המשחק
בחור יקר שלנו

אנו קוראים לו
נסיעה ברכבת הרוטב
שבכל טוב מלאה

קיבלנו מכם נוקאאוט
אתם חייבים להוציא
אלבום מהר ולאלתר

חייבים זאת לציבור
אנחנו כה שמחים
אפילו לא חושבים

כל האחרים מקנאים
ראיתם את המספרים
זאת התחלה מהסרטים

שמענו על המכירות
זאת תהיה מפלצת
אם נעבוד כצוות

והאם אמרנו לכם
מה שם המשחק
שאותו אנו משחקים

אנחנו קוראים לו
נסיעה ברכבת הרוטב
שמלאה בכל טוב


יום שישי, 5 באוגוסט 2016

סוגית הרעש ממטוסים בשדה התעופה במפרץ חיפה

בשדה התעופה חיפה קיימת פעילות סדירה של מטוסי נוסעים גדולים מסוג טורבו-פרופ, ולא שמעתי אף פעם ממישהו, מהקריות או מחיפה, שמתלונן על הרעש. זאת כאשר מטוסי נוסעים מדגמי טורבו-פרופ מרעישים ומרעידים הרבה יותר מאשר מטוסי סילון, שיהיו הסוג הנפוץ לאחר שהשדה יהפוך לדרגה 2.
הסיבה לכך היא שהרעש ממטוסים גדולים אינו נשמע כלל, לא בחיפה, לא בקרית חיים ולא ביתר הקריות במפרץ חיפה!!!
זאת למרות שיש מי שמנסים להציג מצג שווא, כאילו הרעש היה סיבה מרכזית לכך שבוטלה תוכנית הדגל להארכת מסלול השדה לתוך הים, בתקופת עמרם מצנע.

הנתיב של מטוסי נוסעים לשדה התעופה הוא קבוע כמו של מכוניות על כביש, ואסור לסטות ממנו גם במאה מטר. מטוסי הנוסעים לחיפה מגיעים, ויגיעו, מכיוון הים, או מכיוון הר הכרמל, וכמו שהם אינם נשמעים כיום, לא ישמעו אותם גם בעתיד!

אי אפשר להתפשר על אפשרות הגישה, ולדרוש שהמטוסים ינחתו וימריאו מכיוון הים בלבד. חייבת להיות אופציה להמראות ונחיתות משני הכיוונים. לכן הרחבת בתי הזיקוק, אשר נמצאים בדיוק מאחורי תחילת המסלול בצידו המזרחי, תהיה מכשול בלתי עביר בפני הרחבת השדה, בדיוק כמו ש'תוכנית חיבורי נמל המפרץ' היא בבחינת גזר דין מוות להארכת המסלול מצידו המערבי, שעל חוף הים.

בתחום עיצוב הפנים שואלים שאלה: מה הקשר בין עיצוב לתורת היחסות?
התשובה היא שבשניהם קיימת תגובת שרשרת. בעיצוב לוקחים פריט קטן, אך בעל ערך אישי רב, וסביבו וברוחו מעצבים פינה, חדר, בית, וסביבה שלמה.

גם לפוליטיקאים, ולמדינות, יש 'קן נשרים', מקום שבו חבויה נשמתם או נשמת האומה, ואשר ממנו היא מתפשטת, באותה המתכונת, לכל מקום אפשרי.
עבורי, מראה המטוסים שממריאים ונוחתים בשדה התעופה חיפה, בשקט ובשלווה כיונות שלום, כמו שהם נראים ונשמעים מרחוק, הוא הפריט הקטן ויקר הערך שסביבו צריך לעצב את מפרץ חיפה.

פסל היונה בגן אורסולה

יום רביעי, 3 באוגוסט 2016

מפרץ חיפה ומפרץ אילת

טילתי לאחרונה בפטרה, ירדן. המקום מדהים וחובה לבקר בו. יש לי תובנות רבות מהביקור, וכמעט כולן קשורות לחיפה. 
אחת מהן קשורה להפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק שהיתה בחוף דדו השבוע. 

מי שמגיע לאילת וחוצה את הגבול לעקבה עושה זאת דרך עמק שדומה מאד למפרץ חיפה. מפרץ אילת, עם עקבה ואילת שמתנוססות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה. הדמיון בין השניים רב מאד. 

בין אילת ועקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שהעמק השלו, בעל המראה הפסטורלי-מדברי, מסייע להשכנת השלום. 

מפרץ אילת
בחיפה המצב הוא בדיוק ההיפך מכך. בין שני חלקי העמק יש תעשיה מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. 

מפרץ חיפה
מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, לסכסך בין שני חלקי העמק, בין תושבי חיפה לתושבי הקריות ולתושבים האחרים ששוכנים בכל עבריו. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. יותר מכך, התעשיה הפטרוכימית יוצרת את הדי.אנ.איי המקומי, שהוא די.אנ.איי חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל. 

לכן ההפגנה היתה חשובה. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בה הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא, אופטימי. 
לא היה מקום מתאים מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.

על גמל בחזית מקדש 'האוצר' בפטרה

יום חמישי, 19 במאי 2016

הדקות האחרונות בסרט ''דרכו של קרליטו''

הדקות האחרונות בסרט ''דרכו של קרליטו'', של הבמאי בריאן דה פאלמה בכיכובו של אל פאצ'ינו, הם אחד מקטעי הסיום המרשימים ביותר בקולנוע.
קרליטו הגנגסטר מנסה להתחמק ממחסליו במרדף מרתק במבוכי המדרגות הנעות של תחנת הרכבת של ניו יורק, כשהוא מנסה להגיע לרכבת למיאמי, שעומדת לצאת כל רגע, ובה מחכה לו אהובתו. הוא מצליח לחסל את רודפיו, מגיע לרכבת, ועומד לעלות לקרון עם אהובתו בסיוע עוזרו האישי, אך זה בגד בו ומסר אותו בידי מחסל מקצועי, שיורה בקרליטו מטווח אפס, וגם בבוגד.
קרליטו הגוסס נלקח באלונקה לאורך הרציף, כאשר מבטו מופנה מעלה ואחורה, ואת המבט הזה מחקה המצלמה: קרליטו מביט בהתחלה אחורה לעבר אהובתו שצועדת בוכה אחרי האלונקה יחד עם השוטרים והצוות הרפואי. אחר כך מופנית המצלמה למעלה, לעבר פסי מנורות הניאון האינסופיים שעל תיקרת הרציף. קרליטו ממלמל מילות פרידה, והמצלמה מוסטת הצידה, לעבר שלט פירסומת סטאטי בצבע שקיעה ורודה עזה, ובו רואים תצלום פנוראמי של בחורה על חוף הים, רוקדת על רקע השמש השוקעת, כמו בחוף הכרמל, או חוף קרית חיים, ולצידה להקת נגנים ילדים קטנה עם כלי הקשה. על השלט כתוב ''בריחה לגן העדן'', מיאמי במקרה זה. לפתע מתחילה הבחורה בתמונה לזוז ולרקוד, וכל התמונה מתעוררת לחיים בהדרגה. בהתחלה הבחורה נעה באיטיות, אחר כך מצטרפים הנגנים בזה אחר זה, ולבסוף הבחורה מפזזת במלוא המרץ. הסרט הוא מלפני עידן הלד, משנת 1993, אך גם כיום אפשר לחוש בדיוק את מה שחשו הצופים בזמנו, שאלה הם הרגעים האחרונים בחייו של גיבור הסרט, אשר בהם הוא נבלע בתמונה של גן עדן שמתעורר לחיים.
שלט הפירסומת שהתעורר לחיים נצפה בהתחלה על רקע קיר התחנה, ובהדרגה הוא ממלא את כל המסך, והוא הדקות האחרונות של הסרט, עם הכתוביות הממושכות שרצות לצלילי ''את כל כך יפה'', בביצועו של ג'ו קוקר.
הסרט הוא גם סוג של מחאה סביבתית, בזכות הניגוד בין הסביבה האורבאנית של תחנת הרכבת שבה מתרחש מרדף הדמים, לבין הפרסומת שמציגה סביבה טבעית של גן עדן עם חוף קסום. המסקנה היא שאין מנוס, ובסופו של דבר מלאך המוות האורבאני משיג את כולם. אין ברירה אלא להיאחז, לכל הפחות בחלום, בסביבה יפה ונקיה.



יום שבת, 26 במרץ 2016

כריתת החורש בואדי שבין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן בחיפה

בקי וינרוב לא זזה בימים אלה מהבית. למעשה, היא לא זזה ממנו כבר שבעה חדשים. היא שומרת על השטח שלפניו מכורתי העצים. בין רחוב יותם 6 ל-8 יש גרם מדרגות קסום שמוביל לחורשה נפלאה, שיורדת לואדי שממשיך לרוממה הישנה, ויוצא ליד מגרש החניה של בית הספר הריאלי ברחוב מבצע יהונתן.
לפני שבעה חדשים התעוררה בקי, שמתגוררת במקום, ועימה הוריה ניצולי השואה הקשישים, לקול רעש של משורים מכניים. כשיצאו לשטח לפני הבית ראו פועלים זרים של קבלנים פרטיים אשר כרתו, בשטח של כדונם, כחמישים עצים גדולים, יפים ועתיקים, שצמחו במקום מאז קום המדינה. העצים נחתכו לקורות קטנות, והועמסו על שתי משאיות.
שום גוף לא לקח אחריות על המעשה. כמובן שהפועלים התחמקו, ובמקום לא היה מי שיסביר ויתרץ זאת.
בנוסף, עצים רבים, ממעלה הואדי ועד מוצאו, סומנו במספרים. המספר הגבוה הוא 300, וזאת אומרת שכ-300 עצים עומדים בפני כריתה בימים אלה.
כאשר בקי ואימה ראו שעומדים לכרות את שני העצים הענקים והמפוארים שלפני הבית שלהן, הם קשרו את עצמם לעצים אלה ומנעו בגופן את הכריתה.
הן הצילו את שני העצים, אך לא את חמישים העצים של החורשה הקטנה.
התוכנית של הכורתים היא להמשיך בכריתה לאורך הואדי. המטרה היא כנראה, לדבריהם, לסלול כביש במקום. אך הם לא הציגו שום אישור כתוב מהעיריה או כל גוף אחר.
חלק מהכריתה בוצעה בעצים פרטיים של משפחת ויינרוב, שהאם מטפחת במשך יותר מחמישים שנה.
בואדי הזה חיים חיות בר רבות, והוא פנינת טבע שאסור לגעת בה. תלמידי בתי ספר, וגן הילדים שצמוד לואדי, באים ומטיילים בו דרך קבע. לתושבי השכונה הוא בבחינת ריאה ירוקה חיונית, אשר בחורף זורמים בה שני נחלים.
האמא היא משוררת וסופרת ספרי ילדים מותיקי חיפה, אשר עוד בשנת 1973 פורסמה עליה כתבה בנושא הקשר העמוק שלה לבית זה, ועל הקשרים הענפים שהיא יצרה בהשראתו.
בקי היא אומנית שיפוץ, סופרת וצלמת, ילדת טבע שמסרבת שיגזלו את נוף ילדותה ללא סיבה מוצדקת. החיות בואדי הן חיות המחמד שלה, והיא מטיילת בו עם החתולים שלה. יש בואדי הרמוניה בין אדם לסביבה, שקשה מאד למצוא כיום.
כאשר התחילה כריתת העצים נכנסו בני משפחת וינרוב להלם ולחרדה מתמשכת. המעשה בא עליהם בהפתעה גמורה, בלי הודעה מוקדמת, בלי תוכנית כלל, ובלי ידיעה מה עומד לקרות. לא הודיעו מאומה לאף אחד מהדיירים שמסביב לשטח. ההלם גרם לתחושת חוסר ישע ואובדן עשתונות. בקי הפיצה את המעשה ככל יכולתה בקרב מכרים עוד לפני שבעה חודשים, אך לרשת החברתית ולתיקשורת היא פנתה רק היום.
הגננות של גן הילדים הצמוד, 'גן יותם', פרצו בבכי כאשר הן הגיעו ביום ראשון לפתוח את הגן, לאחר הכריתה של חמישים העצים, אשר התבצעה ביום שישי, כאשר הגן היה סגור, ללא ידיעתן. הן ראו מולן קרחת יער מצולקת, במקום שהן היו מטיילות בו עם הילדים וחוזות בהמוני הרקפות שבין העצים.
החוויה עומדת לחזור בימים הקרובים, ככל הנראה. הכורתים הגיעו ביום שישי האחרון, 25/03/2016, והתחילו בכריתה של הגדר החיה שצמודה לבית והאם טיפחה כל השנים. היה שם מהנדס, שצרח על האם כמו משוגע ואמר: ''אני עושה פה מה שאני רוצה!''. האישה הקשישה והקטנה בת השמונים ושתיים הצליחה לעמוד ולגרש את הבריונים. הם נעלמו במורד הואדי.
האם לא בטוחה, אך חושבת ששמעה אותם אומרים שיחזרו ביום ראשון זה.
בקי ואמה יעמדו שוב מולם, ובמידת הצורך יקשרו את עצמן לעצים היקרים.
יש לשתיהן חשש כפול: הן חוששות מהפועלים המפחידים, שחמושים במשורים, ונשארים בלי פיקוח במקום מול שתי נשים בודדות. החשש השני, שמשותף להן ולגננות, הוא שהכריתה תתבצע בזמן שהן אינן נמצאות במקום.
סביר שיתנהל במקום מאבק קולני, מבלי שתהיה נוכחות משטרתית. המשטרה ביקרה במקום בעת הארוע שתואר, לאחר שבקי התקשרה. לפועלים לא היו אישור, והם מסרו שמות מזויפים. אך למרות זאת זוג השוטרים לא עשו מאומה. 
מכיוון שבקי ואמה עוררו מהומה לא קטנה, הגיעו למקום בעלי ענין נוספים, שהוזמנו על ידי כל המעורבים. בקי הזמינה נציג של מכבי האש, אשר טען שהנושא אינו מענינו, והמליץ לפנות לעיריה.
הפועלים הזמינו שני קבלנים שונים, אחד 'חביב' והשני לא, אשר גלגלו את האחריות אחד על השני. התשובה החמקמקה שלהם היתה שהשכנים הזמינו אותם, אך הם סירבו למסור את שמות השכנים האלה.
יתכן ומדובר ברשת של כורתי עצים, שמסתובבים בעיר וכורתים עצים גדולים ושמורים למטרות בצע כסף, בעצימת עין של הרשויות.
יתכן שהם הזכיינים של העיריה לצורך גיזום וטיפוח העצים במקום. זאת כי הם אמרו לבקי כדלקמן: ''האם את מוכנה לחתום על כך שאת אחראית על כל הואדי, למקרה שמישהו מהשכנים או מהילדים ימותו בו.''
לאחר מכן הם נעלמו עם שתי משאיות עמוסות עצים. 
בקי פועלת נמרצות בקרב התושבים הסמוכים להגברת המודעות לטבח בעצים, אך דרושה גם עזרה דחופה של סיעות הירוקים בעיריה, של ארגוני ופעילי איכות הסביבה בחיפה, וכמובן של כל הרשת החברתית.
אפשר ליצור קשר עם בקי דרך דף הפייסבוק שלה ובאמצעותי.
בדף הפייסבוק שלה העלתה בקי תמונות יפהפיות שצילמה של נופי הואדי, שבו הצמחיה וחיות בר רבים, והוא ממש שמורת טבע עירונית שראויה לכל משמר.
בתמונת המפה נראה הואדי בבירור בין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן. על פי המיקום, ועל פי תופעות דומות שמתרחשות בתקופה זאת בחיפה, עולה גם החשד כי כריתת העצים היא יוזמה של קבלן פרטי, אשר מעונין להכשיר את השטח באורח בלתי חוקי לצרכי בנייה.


תמונת הואדי בין הרחובות יותם למבצע יהונתן
העצים לפני בית משפחת וינרוב
עצים מסומנים בואדי, ככל הנראה מיועדים לכריתה
השטח ממנו נכרתו כחמישים עצים
מגרש החניה של בית הספר ברחוב מבצע יהונתן

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

כרתים וחיפה

לפני שבועות אחדים חזרתי מטיול בכרתים ואתונה. כרתים סיקרנה אותי מנעוריי, כמקום של תעלומות ופתרונן. הסקרנות התחזקה לאחר שהצוללת ''דקר'' נמצאה, לאחר כשלושים שנות חיפושים, לא הרחק מחופי האי. התרבות המינואית היא הקדומה ביותר שמוכרת לאנושות, ואחת המפותחות ביותר. היא שימשה כערש התרבות היוונית והמערבית בכלל. להיסטוריה של התרבות המינואית, שנחרבה על ידי צונאמי לפני יותר מ-3500 שנים, יש השלכות חשובות לעידן הפוסט-מודרני שלנו. אחד משיאי הביקור באי היה סיור מודרך בקנוסוס, מרכז החיים בכרתים.
קנוסוס היא שילוב מעניין של ארמון-מבצר-עיר, שבנוי על גבעה ומנצל באורח מושלם את המבנה הטופוגרפי ליצירת היררכיה מבנית, תפקודית ומודולרית של בנינים צמודים. כך יש חסכון רב במקום ובתשתיות. החיבור עם הסביבה ועם משאביה הוא משמעותי מאד. זאת למעשה פירמידה חיה של רבבות אנשים שמקבלת ביטוי צורני והתנהגותי ותפקודי. ניתן לדמיין את כל העיר וסביבתה כישות אורגנית, כמו תל נמלים אנושי.
הזיקה לטבע והמבנה ההיררכי לא פגעו ביכולות היצירתיות והאנושיות של המינואים. על כך מעידים השרידים האמנותיים המרהיבים שנמצאו, התובנות אודות חיי הדת, התרבות, והספורט המפותחים שלהם, וכמובן סיפורי המיתולוגיה הרבים מהאי, שגיבוריהם הם דמויות מפתח בזכרון הקולקטיבי של המין האנושי, וביניהם: דדאלוס, מינוס, תזאוס, ואחרים.
כרתים היתה, בשל מיקומה הגיאוגרפי, שחולש על תנועת הספנות באגן המזרחי של הים התיכון, מוקד לסכסוכים בינלאומיים משחר ההיסטוריה ועד ימינו. הקרבות הימיים שהתחוללו בסביבתה, והמאבקים על השליטה באי, היו נקודות מפנה היסטוריות.
כאשר נוחתים ויוצאים מהמטוס בשדה התעופה של הרקליון מרגישים כמו ספנים ותיקים שיורדים מספינה לאחר הפלגה ארוכה. זאת כי מגרש החניה של המטוסים גובל בקו המים. אפשר לראות את הגלים ולהריח את הים. זאת תחושה נהדרת שמכניסה אותך בבת אחת לאוירה האותנטית של המקום. המטוס החדיש משתלב ברעננות בנוף הים והעיר וכמו נותן תקווה לעתיד. אתה אומר לעצמך כמה יפה היה המקום יכול להיות לו היו שומרים על תכנון המקום ומשלבים חדש וישן בהרמוניה. כמה נכון יהיה להאריך את המסלול בנמל התעופה לתוך המים וליצור כך גם שובר גלים ורציף נוסף לנמל. במקום זאת עומדים לבטל את השדה בהרקליון לטובת מיזמי נדל''ן ולהרחיק אותו כשעה מהעיר ללב ההרים. זאת תהיה מכת מוות לתיירות ולכלכלת העיר והאי. כיום נראית כרתים כערב רב תכנוני, צונאמי של בניינים. כל תוספת בניה בהרקליון תגדיש את הסאה.
בחיפה המצב זהה, אך הבעיה חמורה הרבה יותר, כי את נמל התעופה לא עומדים לבטל לטובת מיזמי נדל''ן, אלא לתעשיה פטרוכימית ומגרשי מכולות. חיפה נמצאת במקום בעל פוטנציאל תיירותי רב, שאפשר לפתח אותו בעזרת שדה תעופה בי''ל גדול, שגם יתרום להגדלת הנמל באורח הרמוני ואסתטי, על פי קריטריונים של איכות הסביבה.
כרתים וחיפה הם, שוב, בעין הסערה. ציפור הנפש מתחבטת ואינה מוצאת מנוח לכף רגלה. כי הפיתוח של נמל תעופה משולב בשובר גלים עשוי לשנות את פני הכלכלה העולמית. הוא ישים במאות מקומות קיימים שבהם יש עיר נמל, ובעוד מאות מקומות אפשריים שבהם אין כיום ישוב כלל.

קנוסוס - חיבור טופוגרפי בין אדם לסביבה

אולם הטקסים בקנוסוס עם ציורי הקיר של דמויות הגריפונים, אריות בעלי ראש נשר

היד לסופר קאזאנצקיס בראש החומה שחולשת על הרקליון

קיר זכוכית באקווריום של הרקליון

נמל התעופה קאזאנצקיס בהרקליון עם המסלול שנושק לים

יום שישי, 18 בספטמבר 2015

הים הוא מראה

הים הוא מראה

הים הוא מראה
עם חיים משלה
וכך גם האישה

כשהים והאישה נפגשים
הם יוצרים אהבה
שלום תשוקה ושלווה

הרוח נושבת קלילה
הספינה מפליגה לדרכה
והמוזיקה עולה מעצמה

יום שישי, 15 במאי 2015

המפרץ הוא אסלה

המפרץ הוא אסלה
מלאה צואת ממשלה
עטופה בנייר אריזה

התושבים מנקים אותה
צפים בה למעלה
כמוטציה של אמונה

וכל חייהם חולפים
בצפיה בקליפים יפים

לבעלי צרכים מיוחדים

יום שלישי, 5 במאי 2015

קסם ואדי לוטם

מתחת לקו הרכס
נמצא גן האם
ומתחיל ואדי לוטם

משולש הפוך ירוק
מושא ערגה מתמדת
בין שמים לארץ

בסופו חוף הים
אליו נקוות האמונות
של היורדים בערוץ

יום שני, 4 במאי 2015

שער הרחמים בים

היכן שער הרחמים
הוא נמצא בים
בין שיני סלעים

האדם שוחה ביניהם
גופו מופקד לזרמים
והוא חסר אונים

הגלים אותו מציפים
ואל החוף מטילים
כמו לפאתי ירושלים

יום שבת, 25 באפריל 2015

יורד במדרגות להדר

יורד במדרגות להדר
לארץ בני ניכר
שאותה עיצב זר

אוחז במעקה הקצר
ורגליי פה ושם
בין עצים לים

חולף בין אנשים
שנראים חתולים מדושנים
בין בקבוקים שבורים

יום רביעי, 18 במרץ 2015

גולום


גולום שד הטבעות,
הוא בטרמינל בוולינגטון,
מרחף מעל כולם.

לא פה ושם.
התגלמות הקופי-פייסט,
מעתיק-מדביק מושלם.

דבק קמח ונייר-עיתון,
וריח מטבח קטן,
משתלט על העולם.

יום שני, 9 במרץ 2015

שחף בחופי חיפה

שחף חף חלף
מעל חופי חיפה
מחפף בכף בכנפיו

חנה בשחקים וחיכה
כמי שמשליך חכה
לארוחת מנחה נאה

תפילה מיד חיברתי
מלכותו לשלום ברכתי

ואל החיים חייכתי

יום שישי, 13 בפברואר 2015

תערוכת התיירות השנתית

ביקרתי השבוע בתערוכת התיירות השנתית במרכז הירידים בתל אביב. הסיסמא שמקבלת את פני המבקרים היא: ''התיירות היא מנוע הצמיחה של ישראל כבר 50 שנה''. חלל התערוכה היה מורכב ממאות דוכנים זהים במתכונתם, של נציגי מותגי תיירות שונים שחילקו חוברות והעניקו הסברים. המסגרת הזאת סיפקה לי תובנות אחדות:
יש טרנד מרכזי בישראל כיום של חבלי ארץ שונים אשר הופכים עצמם לאזורי תיירות, ולדוגמא בשומרון וביהודה, בגליל, ברמת הגולן ובשפלה, וזאת באמצעות מדיניות מכוונת של המועצה האזורית, בשילוב יוזמות רבות של בעלי עסקים מקומיים קטנים. גם ערים גדולות כמו תל אביב, שארחה את התערוכה, משתלבות בטרנד ה''קהילתי'' באמצעות הצגת ''סל'' אטרקציות.
במקביל, לא יכולתי שלא להתרשם מדלות ההופעה של חיפה בתערוכה, אשר הופיעה בביתן זעיר בלבד, תחת הכותרת ''מדעטק''.
לא היה בתערוכה ביטוי לנופי הים, ההר והעיר המקסימים שיש לנו. כמובן שיתכן שמדובר בשאלה תקציבית, כי הרי השכרת ביתנים בתערוכה עולה כסף רב, ואולי עדיף להשקיע בפרסומות ברדיו ובשלטי חוצות וכדומה, כמו שעושה היהב.
לדעתי, אי ההשתתפות הצורמת של חיפה בתערוכה מעידה על התפוררות החברתית-כלכלית של העיר, שלא מצליחה לייצר חזות תיירותית וסביבתית אטרקטיבית, שהיא המפתח לקיימות בכלל בעידן הפוסט מודרני.

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

חזית הים של יפו לעומת חזית הים העירונית של חיפה

פסל האמונה ורחבת התצפית בגן הפיסגה ביפו
סיירתי לאחרונה פעמים אחדות ביפו העתיקה והתרשמתי מאד. כך צריכה להיראות חזית ים עירונית מושקעת ומטופחת, שמשמשת אבן שואבת להמוני מבקרים.
כל הגבעה שעליה התנוססה בעבר העיר העתיקה היא כיום רשת של פרקים וכיכרות מעוצבות.
כל הפסולת שנותרה מהריסות ''השטח הגדול'', ונערמה בחוף הים, הפכה לטיילת מטופחת עם שבילי הליכה ונסיעה באופניים, מצפורים ומדשאות, ויש רצף מהטיילת בנמל תל אביב ועד לטיילת בת ים.
נמל יפו הפך למרכז שוקק של מסעדות ובתי קפה שמוצף במבקרים. עם זאת, כנראה שההיצע עולה במעט על הביקוש.

גולת  הכותרת של ביקוריי במקום היתה סיור בסגווי, שנמשך כשעתיים, וכלל את כל הטיילת החדשה שמנמל יפו דרומה, דרך איזור כיכר השעון, מתחם התחנה, שכונת נווה צדק, וחזרה דרך גן צ'רלס קלור לנמל. 
הסגוויי הוא כלי מדהים וחכם, והיכולת לגמוא בקלות, תוך עצירות רבות להסברים ממדריך הטיולים שהוביל את הרוכבים, מרחק רב כל כך בנסיעה ראשונה, מעידה על חשיבותו העתידית הרבה לתחבורה הציבורית העירונית.

הסגווי הוא חלק משורה של כלי רכב חשמליים אישיים, יחד עם האופניים החשמליות, הקורקינט החשמלי ועוד, אשר המונים ברחבי תבל משתמשים בהם, והם משנים כיום לחלוטין את תוכניות פיתוח התחבורה בעולם. מה שהיה עד לפני שנים אחדות הפיתרון התחבורתי המרכזי לערים, של סלילת דרכים רחבות בעלויות עתק לצרכי תחבורה ציבורית או פרטית, חייב לפנות את מקומו לייעול רשת הדרכים האישיות, שרוחבן קטן ועלות הקמתן נמוכה, אך הן מכסות את כל שטח העיר בדומה למדרכות.

בחיפה גם אפשר להתנסות בנסיעה בסגווי, אך הנסיעה נקטעת על ידי ממגורות דגון כאשר מבקשים להמשיך במסלול הטבעי מהעיר התחתית לבת גלים, וממנה לטיילת דדו. 
בשנים האחרונות התקדם אט אט פיתוח טיילת חוף הים של דרום חיפה, וכיום אפשר להגיע בהליכה או בנסיעה באופניים וכדומה, לאורך טיילת מטופחת באורך של יותר מ-6 קילומטרים, מבת גלים ועד לחוף דדו. אך הקטע שבין בת גלים לעיר התחתית, ובפרט כאמור לאורך ממגורות דגון, עדיין אינו ראוי לכך.

המשך הטיילת מהעיר התחתית אל פארק הקישון, וממנו לאורך חוף הקריות עד לעכו, הוא עדיין בגדר חלום רחוק. כך גם לגבי פיתוח פארק הקישון ושדה התעופה הבינלאומי של חיפה. אלה יתרחשו אם יחול שינוי מיידי ודרסטי בהנהגת העיר, וראש העיר יוחלף בהנהגה ירוקה. או אז נוכל גם במפרץ חיפה לזכות במראה היפה ביותר שמציעה יפו, של מטוסי הנוסעים הרבים שמגיעים בזה אחר זה לנחיתה בנתב''ג, וחולפים מצפון לנמל יפו. מראה דינאמי זה, שמשלב חדש בעתיק, הוא אחד מסמלי ההיכר המרשימים ביותר של ארץ  ישראל המודרנית.