סעודה ומסיבה בשוק תלפיות בחיפה

ל''ג בעומר בבית הכנסת המרכזי בחיפה

מופע זיקוקים בגן הזיכרון בחיפה - יום העצמאות 2023

המראה הקבוע של פחי אשפה בקצה רחוב הרצל המרכזי בהדר

הליכה מרחוב יפה נוף בחיפה לרחוב הרצל - 2018

היכן צריך להיות ממוקם השוק העירוני של חיפה

מידי פעם עולה מחדש שאלת עתידו של שוק תלפיות. יש מי ששוללים את התוכניות לשידרוגו, ויש מי שתומכים בהן, כמו עינת קליש רותם. 

עינת אף מצוטטת בהרחבה, יחד עם גורמים נוספים שמעורבים בנושא בחיפה, במסגרת כתבה בדה מרקר נדל''ן אודות התוכנית הסודית להצלת מרכזי הערים - 'ברשויות המקומיות החליטו להפוך את השוק העירוני למוקד בילוי שסביבו ייבנו מגדלי מגורים'.

כמי שמכיר את שוק תלפיות היטב, אני סבור שאין טעם להשקיע בו, למרות הבנין האדריכלי המהודר שהיה פעם ליבו. המגבלה העיקרית שחוסמת את אפשרות פיתוח השוק היא טופוגרפית. הוא ממוקם על מורד תלול, והדבר מקשה מאד על שינוע הסחורות בו.

הכיכר המרכזית בשוק תלפיות

בנין שוק תלפיות במיקום נחות, במורד רחוב צדדי בפאתי השוק

כדאי מאד להתרשם מסרטוני תיירים ביוטיוב אודות שוקי הכרמל ומחנה יהודה. תיירים נהנים מאד מביקור בשווקים אלה בזכות ההיצע הרב שלהם, ובזכות הנגישות הנוחה, שמאפשרת להם להתמצא בקלות. במפגשים עם תיירים בשוק תלפיות עולה התחושה של חוסר התמצאות ומבוכה. התיירים חוששים להסתובב בשוק ומסתפקים בגיחה קצרה ככל האפשר. גם קונים ותיקים בשוק תלפיות אינם מכירים אותו כהלכה. השוק מלא במדרגות ובמורדות, ואין לו מבנים, רחובות, מדרכות ודוכנים מסודרים. מסיבה זאת כל טעות בניווט עלולה להסתיים באסון. 

הכניסה הראשית לשוק מחנה יהודה בירושלים.
גם חיפה זכאית לשוק דומה עם כניסה יפה.

כמו בשוק הכרמל בתל אביב, ובשוק מחנה יהודה ירושלים, עדיף שגם השוק העירוני בחיפה יהיה ממוקם לאורך ציר מישורי מרכזי ארוך, אשר יתפצלו ממנו צירי רוחב קצרים. המקום המתאים לכך הוא הוא השוק הסיטונאי ברחוב קיבוץ גלויות, אשר כיום עומד שומם. 

מבנה השוק הסיטונאי ברחוב קיבוץ גלויות נמצא במרחק כ-250 מטרים בלבד בקו אוירי מבנין שוק תלפיות. בזכות צירי התנועה החדשים של המטרונית בקו 1 ונתיבי אבן גבירול, נמצא מבנה השוק הסיטונאי בצומת על הציר המרכזי של חיפה. לכך יש להוסיף שמעברו השני נמצא חוף שמן הבלתי מפותח, אך בעל הפוטנציאל לשמש כחלק מהטילת שלאורך חופי חיפה, וכחוליה מחברת לפארק הקישון. גם רחוב קיבוץ גלויות עצמו הוא בלתי מפותח יחסית. בקצה האחד, לכיוון קרית הממשלה, הוא גובל בשוק הפשפשים. בקצה השני, לכיוון גשר פז, נבנים כיום מרכזי מסחר חדשים. על ציר זה זה ניתן להקים גם מאות מקומות חניה. 

המבנה הארוך של השוק הסיטונאי הישן והסגור ברחוב קיבוץ גלויות בחיפה

לשוק תלפיות היו כל ההזדמנויות להתפתח על פי כלכלת השוק, אך למרות זאת חלקים נרחבים ממנו עומדים שוממים, ולראיה רחוב סירקין, וכמובן בנין השוק עצמו. לגבי בנין השוק, לא ברור עד כמה היעדר הפיתוח שלו נובע מהיותו מבנה מסוכן, או מכך שאין ביקוש לחנויות ולדוכנים שבו בקומת הכניסה.
למרות דעיכת הדר כמרכז מסחרי המשיך השוק לפעול גם בשנים הקשות של הקמת המטרונית ומנהרות התשתית. זאת בזכות נתיבי אבן גבירול שבמורדו, ובזכות מגרשי החניה הרבים שהוקמו בצידו. אך גם לכך יש מגבלות, ונראה כי למרות זאת השוק לא התפתח כמצופה.

חתולים במסדר בבנין השוק בהדר בחודש נובמבר 2017

רחוב החלוץ הפך במהלך השנים לשער הכניסה אליו ולחלק מרכזי שלו, עם חנויות אטרקטיביות. כיום רחוב החלוץ סובל מהדרדרות לכל אורכו, כתוצאה מהירידה הכללית במספר העסקים בהדר. למרות הקניונים בשולי חיפה, נהנה לב הדר מפריחה כלכלית יחסית עד להקמת ציר המטרונית לאורך רחובות החלוץ והרצל. זאת כיוון שהיו בו אלפי מקומות חניה מאולתרים למכוניות פרטיות. בעקבות הקמת המטרונית נותרו מקומות חניה ספורים בלבד, ומרבית החנויות שוממות.

חנויות נטושות ברחוב החלוץ סמוך לבנין העיריה

חנויות ריקות ברחוב החלוץ, קרוב לרחוב הנביאים

חנויות נטושות ברחוב הרצל מול פסאז' תלפיות מעל השוק.
עד לפני שנים אחדות היו אלה חנויות מפוארות.

כדאי לחשוב על שוק מרכזי בחיפה לטווח ארוך, כאבן שואבת לתיירים. מי שסבור כי לבנין שוק תלפיות יש עדיין ערך יכול לתכנן הסבה שלו לקניון עירוני, אשר סביבו יוקמו בניני מגורים. השינויים שמתרחשים בשכונת הדר הורידו את חשיבות הדיון אודותיו.

קְצָת חֲתוּלִים מִתְחַמְּקִים

קְצָת חֲתוּלִים מִתְחַמְּקִים
קוֹלוֹת אוֹרוֹת וּצְלָלִים
בְּלִי אֲנָשִׁים רָבִים

יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת לֶהָדָר
שֶׁאוֹתָהּ עִצֵּב זָר
לְאֶרֶץ בְּנֵי נֵכָר

אוֹחֵז בְּמַעֲקֶה קָצָר
וְרַגְלַי פֹּה וָשָׁם
בֵּין עֵץ לְיָם

חיפה הריקה בתקופת מלחמת לבנון השניה

בתקופת מלחמת לבנון השניה, בשנת 2006, הייתי אחד התושבים היחידים שנשארו להתגורר בעיר. רוב התושבים נמלטו מפחד הטילים, ועברו להתגורר בישובים בטוחים. אין בהדר כמעט מקלטים בבניני המגורים, והמקלטים הציבוריים אינם נתפשים כמתאימים לשהיה של ימים ושבועות. במשך שבועות רבים הסתובבתי לבדי ברחובות המרכזיים השוממים של הדר, כשאיני מאמין למראות עיני. חיפה היתה עיר רפאים. הכל היה סגור ונטוש: שווקים, בנקים, חנויות, ומוסדות ציבור. לא היה אף שירות עירוני. במרכז הכרמל היתה, בימי המלחמה הראשונים, מראית עין של פעילות, כאשר אחת מעשרות תחנות הטלוויזיה שהתמקמו בטיילת פנורמה, כדי לצלם את הטילים שנופלים על העיר, סובבה את המצלמה, על מנת להראות תושבים אחדים.

במלחמת לבנון השניה לא נותרו כמעט תושבים בחיפה. זאת גם כי הם ננטשו ללא שום מערכת תמיכה עירונית. לא היה שום מענה לפניות הציבור במוקד העירוני. כל ניסיון ליצור קשר כל שהוא עם העיריה היה לשווא.

העיריה ופיקוד העורף מנפנפים בנתונים לפיהם כ-85 אחוזים מתושבי חיפה נותרו בה בזמן המלחמה. כיוון שמקורות הנתונים לא התפרסמו אין לדעת מאין נלקחו, ואם אינם פרי הדימיון. בשטח זה נראה אחרת. לא היו אנשים גם במרפסות הבתים. כל החלונות היו מוגפים. לא נראה גם מישהו שיוצא לרגע כדי להתאוורר או לטייל עם הכלב. התושבים נעלמו לחלוטין מהרחובות. לא היתה גם אף תנועת מכוניות פרטיות ותחבורה ציבורית. הדבר מעיד על כך שהתושבים לא הגיעו למקומות העבודה ולבתי הספר.

בתחילת המלחמה קיויתי שיש עוד רבים כמוני שנשארו בעיר. אך כיוון שהסתובבתי בהדר שבועות רבים, ולא ראיתי נפש חיה או תנועת מכוניות, הסקתי שאני אחד היחידים שנותרו בה. תושבי חיפה נמלטו מהטילים כתגובה טבעית. כך עשו גם תושבי גוש דן בזמן מלחמת המפרץ בשנת 1990/1, ותושבי ישובי עוטף עזה בזמן מבצע צוק איתן.

משאיות הזבל לא עבדו בתקופת המלחמה. למרות זאת לא הצטבר זבל בפחי האשפה וברחובות. לא יתכן שמלאכים פינו את האשפה. המשאיות המגושמות עם עובדיהן הן מטרה גדולה, ולכן היו הראשונות להפסיק לנוע בכבישים, והאחרונות לחזור, יום-יומים אחרי הפסקת האש. תושבים רבים זוכרים זאת בוודאי, כיוון שבעקבותיהן חזרה כל העיר לשגרה. אפשר לבדוק ברשומות העיריה אם המשאיוות יצאו לרחובות במהלך המלחמה. במידה ולא, נתוני העיריה על 85 אחוזים מהתושבים שנותרו בעיר הם מופרכים, כי תושבים רבים כל כך מייצרים המון אשפה, וכאמור לא ראיתי מצבורים בשום מקום.

אף גורם פוליטי לא פעל לשינוי המצב. הקיפאון אחז בכולם. חשתי שתוך עוד ימים אחדים כאלה תחת התקפות הטילים של חיזבאללה, וחיפה לא תחזיק מעמד. כתבתי לאמצעי התיקשורת הארציים על המצב. ימים אחדים לאחר מכן נפתחה המתקפה הקרקעית של צה''ל בדרום לבנון, ובעקבותיה חיזבאללה נכנע.

לאחר המלחמה קיבל ראש העיר תקציבים שמנים לשיקומה, אך הוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים, ולא לחיזוק אמיתי של תושבי חיפה.

אחד הפרויקטים ההזויים ביותר של יהב היה הקמת מנהרות תשתית בלב הדר, ברחובות הרצל, יל''ג והחלוץ, והרחובות שמקשרים ביניהם. לרשת מנהרות ארוכות אלה, שמכונית בינונית מסוגלת לנסוע בהם, הכניסו את קוי המים, הביוב החשמל והתקשורת. אפשר היה לשדרג את כל הקוים האלה במיקומם הישן, בעשירית מהמחיר שעלו המנהרות. מכעיסה עוד יותר היא העובדה שמנהרות אלה אינן מיועדות לשמש כמקלטים, ובמלחמה הבאה שוב לא יהיה לתושבי הדר היכן להסתתר.

מנהרות התשתית זרו מלח על פצעי התושבים שקיוו להתאושש מאימת הטילים שנחתו עליהם. תושבי הרחובות הרצל, החלוץ ויל''ג התעוררו לאחר המלחמה לקול הבולדוזרים של ראש העיר, שחפרו תחת חלונותיהם משך שנים על שנים 24/7, כשהם מונעים כל אפשרות לחיים תקינים. הקשישים והחולים התקשו לשרוד, בפרט מאחר ולא היתה כמעט אפשרות לגישה פיזית לבתים.

רע מכל אלה היתה התובנה שמאומה לא השתנה, והולך להיות גרוע עוד יותר. לראיה, הדיווחים בתקשורת מהימים האחרונים על סכנת הטילים שעלולים לנחות עלינו. מפרץ חיפה הוא במרכז הכוונת של האויב. פרנסי העיר יתעדכנו אודותיו, במצב מלחמה, בחמ''ל המשוכלל שבנו. תושבי הדר יופקרו עוד יותר לחסדי הטילים, כיוון שבמסגרת שיפור מראה רחוב הרצל הסירה העיריה מכניסות הבתים את קירות המגן שנבנו בזמן מלחמת העולם השניה, אשר יצרו מחדרי המדרגות מקלטים מאולתרים.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. לאחר המלחמה חזרו תושבי חיפה לבתיהם והמשיכו בשגרה המבורכת, אך אין בחיפה מוכנות אמיתית לקראת הבאות.

בחירות לועדי שכונות בעיר חיפה

ועד שכונתי מטפל, במישרין ובעקיפין, באינטרסים כספיים ובזכויות קנייניות של אלפי דיירים, באמצעות ועדי הבתים בשכונה. זאת אחריות כבדה, שמחייבת חשיבה והתאמת מסגרת ברורה לפעילות, קבלת יעוץ וליווי של אנשי מקצוע, והסדרת מערכת חוזית מפורטת.

בחירות תקופתיות, אישיות וישירות הן הדרך הראויה לבחירת נציגי תושבים לועדי שכונות. לבחירות יש השפעות על מימדים שונים של הון חברתי. הבחירות משפיעות לחיוב על מודעות התושבים לייחודה של השכונה ועל הזדהותם עמה. מערכת הבחירות מביאה להידוק קשרים בתוך רשתות חברתיות ולגידול בהון החברתי המלכד. עם זאת, נדרש מאמץ מתמשך ומקיף לחיזוק האמון וקשרי הגומלין, במעגלים השונים של חיי הקהילה.

המלחמה האוירית שינתה את סף הפגיעות של המדינה-אומה. פלישות אליה שהתרחשו במישור האופקי היו קלות יחסית לגילוי מוקדם, באמצעות מעקב אחרי תנועות של חיילים, אוניות, או הטלת מצור. אך המלחמה האוירית פתחה לרווחה את שערי השמיים, ועלולה לפרוץ מכל כיוון אפשרי. ''אינסופיותו של המימד האוירי מאפשרת אינספור אפשרויות לתוקף''. ההבדל בין אזרח לחייל היטשטש וכמעט נעלם. המלחמה האוירית פוגעת במוקדי הליבה של הכלכלה וגובה את חייהם של אזרחים רבים מאד. בהמשך לכך, המפציצים והטילים זורעים באוכלוסיה בהלה, חוסר סדר חברתי ותבוסתנות, שמערערים את יציבות השילטון. המלחמה האוירית הפכה בשל כך למלחמת עצבים מתישה. המדינה שמנצחת היא זאת שבעלת המוכנות הפסיכולוגית הרבה ביותר. האזרחים הם לפיכך לא הקורבנות הרבים ביותר בלבד, אלא גם הלוחמים החשובים ביותר, האחראים על הסדר החברתי, העלאת המורל, והערכות למתקפה האוירית הבאה.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. הגנה אזרחית ראויה מחייבת שכונות מאורגנות, מסודרות ומוכנות, שבראשן עומדים אנשים בעלי הכשרה, ניסיון ותמיכה ציבורית מלאה.

למרות זאת, בעיר חיפה אין ועדי שכונות נבחרים ברוב השכונות אלא ועדים מתנדבים. מתנדבים אלה הם: חסרים סמכות לטיפול בבעיות, חסרי הכשרה, חסרים כלים מתאימים, בלתי מחויבים, ועוד. אך בחיפה הם זוכים להכרה רשמית של העיריה והם מופיעים ברשומות כראשי ועד שכונה.

בחיי השיגרה, תושבים רבים בעיר קובלים גם על הזנחה בשכונות. גם מתנדבי השכונות משמיעים את קולם. אך כיוון שאין כוח ציבורי מאורגן מאומה אינו משתנה. יתכן ונוח לעיריות שזה המצב. צמצום כוחם של ועדי השכונות וצמצום הקשר עם הבוחר טוב לקואליצית העסקנים במועצת העיר. זאת למרות שהמצב יוצר קפאון והתדרדרות באיכות החיים בעיר. בנוסף, הגופים המאורגנים היחידים שאליהם זורמים כספים הם חברות כלכליות גדולות שהעיריה מתקשרת איתם בחוזים.

יש לחייב בחוק את העיריה לקיים בחירות קבועות לועדי שכונות. במצב אידאלי, מתוך הנבחרים לועדי שכונות ייבחרו גם חלק מחברי מועצת העיר. ועד השכונה אינו מסוגל לפעול בהתנדבות. העבודה היא רבה ומקצועית. עלות ניהול ועד שכונה מתפקד היא זניחה. עיר כמו חיפה, שתקציבה הוא מיליארדי שקלים, יכולה להרשות לעצמה לתקצב ועדי שכונות בסכום של מיליוני שקלים אחדים בשנה, ולאזן את סדר העדיפויות הלקוי.

בתקופת מלחמת לבנון השניה, בשנת 2006, הייתי אחד התושבים היחידים שנשארו להתגורר בעיר. רוב התושבים נמלטו מפחד הטילים, ועברו להתגורר בישובים בטוחים. אין בהדר כמעט מקלטים בבניני המגורים, והמקלטים הציבוריים אינם נתפשים כמתאימים לשהיה של ימים ושבועות. במשך שבועות רבים הסתובבתי לבד ברחובות המרכזיים השוממים של הדר, כשאיני מאמין למראות עיני. חיפה היתה עיר רפאים. הכל היה סגור ונטוש: שווקים, בנקים, חנויות, ומוסדות ציבור. לא היה אף שירות עירוני. במרכז הכרמל היתה מראית עין של פעילות, כאשר אחת מעשרות תחנות הטלוויזיה שהתמקמו בטיילת פנורמה, כדי לצלם את הטילים שנופלים על העיר, סובבה את המצלמה, על מנת להראות תושבים אחדים. אף גורם פוליטי לא פעל לשינוי המצב. חשתי שתוך עוד ימים אחדים כאלה תחת התקפות הטילים של חיזבאללה, וחיפה לא תחזיק מעמד. כתבתי לאמצעי התיקשורת הארציים על המצב. ימים אחדים לאחר מכן נפתחה המתקפה הקרקעית של צה''ל בדרום לבנון, ובעקבותיה חיזבאללה נכנע. לאחר המלחמה קיבל ראש העיר תקציבים שמנים לשיקומה, אך הוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים, ולא לחיזוק אמיתי של תושבי חיפה.

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה

בתי הזיקוק חולשים מרחוק על כל הנוף העירוני בחיפה והמפרץ - מראה משכונת חליסה

גילה ליבני זמיר כותבת ב''עין השביעית'' על הון-שלטון-עיתון בחיפה. להלן הקטע מהמאמר שמבליט צד נוסף בנושא:

''כיוון שהרשויות מיסמסו את האירועים הקשים, המציאות הבלתי נסבלת נותרה הבעיה הפרטית של מאות אלפי תושבים הגרים בחיפה ובמפרץ. ואיפה החיפאים עצמם? חיפה מתאפיינת בכך שהיא עיר שאינה מחוברת לעצמה. הטופוגרפיה והדרך שבה נבנו שכונות מופרדות אינן עוזרות לערבות הדדית. מי שגרים גבוה במעלה ההר או בצדו המערבי חשים מוגנים, ומי רוצה לחשוב על חומרים כימיים מסוכנים, עשן וריחות קשים כשגרים בין עצים ירוקים מול נוף מדהים ביופיו?''

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה, ולכן כדאי להאיר את המציאות החיפאית מזווית נוספת: על פי התרשמותי, תושבי מטרופולין חיפה חולים ברובם, וכל יליד מטרופולין חיפה שגדל, התבגר וחי בה עדיין כיום, הוא בעל תיק עב כרס בקופת חולים. אם הוא חיפאי ובריא מתייחסים אליו כאל פלא מהלך. החיפאי הממוצע נולד עם המנוי לתורים לקופת חולים כי הוא הפך לבשר תותחים של שליטי המטרופולין, שחולשים על שרשרת המפעלים שביניהם הוא מתגורר. אולי הם סומכים על כך שהנוף היפה והארנונה הגבוהה ירפאו את האזרחים. לא פלא שהמחאה החיפאית חלשה. היא חלשה כי החיפאים חלשים, והם חלשים כי הם חיים בסביבה חולה.

אך לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

אין סיכוי לכך שהרחבת בתי הזיקוק, נמל המפרץ וחוות מיכלי הדלק המתוכננים, יעזרו במשהו לאוכלוסיה שמתגוררת באזור שממנו צולמה התמונה. להיפך, חיפה צפויה להמשיך וללהתנוון, להמשיך בתהליך של הגירה שלילית של  אוכלוסיה חזקה, ולמשוך לחלל שנוצר אוכלוסיות חלשות מישובי הסביבה, ישובים שסובלים עוד יותר מחיפה מזיהום הסביבה, ומחוסר היכולת לפתח מקורות תעסוקה משמעותיים באזור העצום של ''עוטף בז''ן''. באזור זה מתגוררים יותר ממיליון תושבים, והמפעלים הפטרוכימיים הם בעלי השפעה הרסנית ומשתקת מוחין עליו.

הפגנת תושבי הדר

עיתון ''הארץ'' פרסם כתבה נרחבת על הפגנת תושבי הדר, כולל ביטוי נרחב לחוסר האמון שיש בין תושבי השכונה לראש העיר: חוסר האמון והזעם זכו לביטוי נרחב גם ברשתות החברתיות.
בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם ''יונה יהב לא הביא אותי להדר'', בעקבות התבטאותו המתנשאת של ראש העיר כלפי המפגינים, אליהם התייחס כאילו הוא האבא שלהם.

יהב הפך את חיפה ל''עיר בהפרעה קבועה''.

להלן קטעים מהכתבה:

"לאצטדיון יש כסף", צעק אחד המפגינים ואחר צעק "השכונה מתפרקת".
"התוכניות יתבצעו בשטח", ניסה יהב להסביר, "אני לא מבין את הצעקות האלה".
הוא הסתובב ועלה בחזרה לבניין העירייה תוך שקהל המפגינים קורא לו קריאות בוז. מיד לאחר מכן פרצו המפגינים בריקודים ותיפופים.

למרות שנדמה ששכונת הדר בחיפה זוכה לפריחה מחודשת בשנים האחרונות מבחינת אוכלוסייה ותרבות, הרי שהתושבים טוענים שהשכונה עצמה מוזנחת, ועל אף פניות חוזרות ונשנות בשנים האחרונות לעירייה לא נעשה די בשביל לשקם את התשתיות.

"בזמן שהעירייה ממשיכה לבנות שכונות חדשות בדרום העיר ובמערבה, השכונות הוותיקות ממשיכות להיות מוזנחות ונשכחות", מספר פעיל במועצת השכונה, אשר לוי. לדבריו, אין תאורה מספקת בגרמי המדרגות שחוצים את השכונה והתושבים נמנעים מללכת בהם בשעות הלילה, המדרכות במצב רעוע בחלק מהשכונה ואי אפשר ללכת עם עגלות תינוקות, תשתיות ניקוז הביוב במערב השכונה לא הוחלפו זה שנים ובעיתות גשם נוצרים "נחלים" ברחבי השכונה וגם בורות שלא בהכרח מתוקנים לאחר מכן. בנוסף טוענים התושבים כי אין מספיק גני משחקים ואלו הקיימים הם ישנים ומוזנחים.

"התברר שלא רק שלא הולכים לעשות עוד דברים, אלא שגם במה שהובטח הולכים לעשות חצי עבודה", אומר פיקס ומצהיר שמבחינת התושבים זה היה הקש ששבר את גב הגמל. "אני אישית יכול לומר שאנחנו נמצאים במצב של אובדן אמון משום שתוכניות שהובטחו ואפילו דברים קריטיים, מבוטלים ויוצאים מתוכניות העבודה", מוסיף לוי. על אובדן האמון נוספת לדבריהם גם העובדה שבעיר מושקעים כל הזמן כספים, רק שהכספים לא מופנים אליהם. "ראינו השקעה של מיליוני שקלים באירועי חוצות ובאצטדיון הכדורגל ובהיכל הספורט ברוממה, ואנחנו שואלים איפה ההשקעה באזרח הקטן שבסך הכול רוצה ללכת על מדרכה נורמלית? זה כמו מדינת עולם שלישית" אומר פיקס.

להמשך קריאת הכתבה ב''הארץ''

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

לרגל הגשת ההתנגדויות על ידי הציבור הרחב לתוכנית המתאר החדשה של חיפה חפ/2000 מובאת למעלה מפה שמנסה לתקן את מה שהעיריה קלקלה, קלקול נוסף של מערכת רקובה מהיסוד. 
הקלקול שבו מדובר הוא עצירת סלילת נתיב המטרונית של קו 3 ברחוב הנביאים בהדר, וסיומו ברחוב הנביאים בלי להמשיך ולחבר אותו לעיר התחתית ולקוי מטרונית אחרים. 
על פי פרסומי העיריה אין כל אפשרות להמשיך את נתיב המטרונית על פני השטח באזור ואדי ניסנס, ויש צורך בחפירת מנהרה לשם כך.
המפה להלן מראה כי קו 3 של המטרונית יכול להמשיך ולרדת מרחוב הרצל לרחוב שבתאי לוי, ומרחוב שבתאי לוי להמשיך ולרדת ברחוב הציונות, ומשם להגיע לשדרות המגינים ולהתחבר לקוים 1 ו-2.
בדרך מהעיר התחתית להדר יכול קו 3 לעלות מרחוב המגינים לרחוב חורי ולהתחבר למטרונית ברחוב החלוץ.
משרד מהנדס העיר לא השכיל, ככל הנראה, לגלות את האפשרות הפשוטה הזאת, למרות שאזור הואדי נמצא במרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה.
במקום זה נכנעה העיריה, ככל הנראה, ללחצי התושבים בואדי, והותירה את ההזנחה התחבורתית כמו שהיא. גם האוטובוסים הבודדים שעוברים נתקעים בפקק העצום שגורמים הרחובות הצרים ועמוסי התנועה.
הסיבה לקלקול הקבוע של משרד מהנדס העיר ושל ראש העיר בכל הנוגע לתיכנון העירוני בעיר חיפה עצמה היא השותפות בריש גלי שלהם למחדלי איכות הסביבה במפרץ חיפה, אשר מתגלמים בתעשיות הפטרוכימיות ומגרשי המכולות ששטחיהם נמצאים בלב אזורי אוכלוסין והם בעלי ערך קרקע עצום, גם בזכות סמיכותם לחוף הים ומסיבות נוספות. כיוון שהעיריה נותנת ידה לפיתוח תעשיה ונמל בסגנון עולם שלישי במפרץ חיפה, כל מה שנעשה בעיר עצמה הוא בסגנון של שוק הפשפשים, דהיינו הנצחת מחדלים באמצעות התעלמות מהם או עקיפתם על ידי פרוייקטים לקויים. 

קו 3  [בירוק] נקטע בהדר ואינו ממשיך למושבה הגרמנית

מדינת ישראל זקוקה למשבר על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

בשם האהבה - נופת הצופים של רבקה יהב מול חורבן חיפה

פוסט זה מעמת בין קליפ דיוקן עצמי של פרופסור רבקה יהב שמתמחה בנושא 'אהבה' באוניברסיטת חיפה, לעומת תיאור של חורבן שכונת הדר בחיפה והטרגדיה של תושביה בימי בעלה ראש העיר יונה יהב.



זה לעומת זה:

מתוך פוסט מוזיאון התרבות של חיפה בבלוג תרבות ואכילה

...ביום ששי כשהסתובבנו בשוק תלפיות וברחוב החלוץ, פגשנו רבים מבין הסוחרים שנמצאים באזור כבר עשרות שנים וידעו ימים טובים. המיקום שלהם לפני עשרות שנים עד לפני אף כ-15 שנה היה אסטרטגי לחלוטין: עבור כל הבאים לשוק מרחבי המטרופולין והעיר, חנויות המציעות סחורה נדרשת במחירים זולים ושווים לכל נפש.

תחילה היו אלו הקניונים שחיסלו את המסחר ושאבו את כולם לרשתות הגדולות והתל אביביות ששולחות גרורות בכל מקום בארץ ובשיווק אגרסיבי ועתיר משאבים, יוצרות עדיפות על פני החנויות המקומיות.

זהו אובדן גדולתם של בעלי המלאכה בעידן של קנה וזרוק.

לאחר מכן היו אלו עבודות התשתית המתמשכות שנים על שנים שחיסלו את מה שנותר ויצרו מציאות שבה אנשים כבר לא מגיעים למקום. קשה, מסוכן, רועש מאוד ומלוכלך.

כיום, לאחר שהאמון אבד לחלוטין וגם ההרגל עשה את שלו, עומדים הסוחרים באותו מקום בייאוש גדול ולא יודעים איך בכלל הולכים קדימה אם בכלל, ואיזה עתיד אם בכלל נכון לרחובות המשופצים שבהם נהרסה הכלכלה והמהות ששכנה בהם כל כך הרבה שנים.

מוזיאון הרמן שטרוק

מוזיאון הרמן שטרוק ברחוב ארלזורוב בחיפה

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בשני סוגי נושאים - הדיוקן והנוף. בסדרת הדיוקנאות המפורסמים שלו הנציח שטרוק את גדולי הרוח והמדע של זמנו, ביניהם צייר את הציור הנודע ביותר בקרב יהדות זמננו - דיוקנו של תיאודור הרצל.

הרמן שטרוק: דיוקן תיאודור הרצל

במקביל לעבודתו האמנותית שטרוק לקח חלק חשוב בפעילות הציונית, העולמית והארצישראלית. במסגרתה השתתף דרך קבע בקונגרסים הציוניים והיה שותף ליוזמות אמנותיות לאחר עלייתו ארצה. בין היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק, הביאה להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות וחידוש בצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים.

שטרוק זכה להכרה כמורה דגול לאמנויות הגרפיות והחל ללמד את שפת ההדפס האמנותי עוד בשהותו בגרמניה. בין תלמידיו הרבים היו מקס ליברמן, לוביס קורינת, מארק שאגאל, יעקב שטיינהרדט, יוסף בודקו ואחרים.

בדצמבר 1922 העתיק שטרוק את מרכז הכובד של חייו מברלין לחיפה. התיישבותו של שטרוק בחיפה הייתה אירוע תרבותי שהאמנות הארץ-ישראלית לא ידעה כמותו. שטרוק, אמן יהודי-ציוני בעל הכרה בינלאומית, תרם רבות לפיתוחה של הקהילה האמנותית של צפון הארץ בכלל ושל העיר חיפה בפרט.

בחיפה שטרוק התמקם בבניין תלת-קומתי ברחוב ארלוזורוב 23 בהדר הכרמל, שתוכנן בידי ידידו, אלכסנדר ברוולד - אחד האדריכלים הגדולים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. בבית זה שחזר שטרוק את הסטודיו שלו מברלין וקיבץ סביבו חוג תלמידים שהתמחו בטכניקות ההדפס השונות. בין אלה שלמדו אצלו היו אנה טיכו, צבי גולדשטיין-גלי, ערי אריך גלאס, יוסף ארליך, מאיר בן-אורי ואחרים.

כיום הבית של שטרוק הוא בניין מהודר שהינו מבנה לשימור בעל ערך אדריכלי והיסטורי רב, הצופה מראש הכרמל אל נופי המפרץ ועמק זבולון. בשנת 2013 לאחר פרויקט שיחזור, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור פרטיו המקוריים, נפתח בו המוזיאון המשחזר את חזותו ורוחו המקורית של הבית כפי שהיה בימי חייו של שטרוק. הבית המרשים, בו אירח האמן את נבחרי הציבור והאמנים, משלב בתוכו אלמנטים מזרחיים ואירופיים: חלונות מקושתים-אוריינטליים ורצפות מצוירות, שעל חשיפתם ושחזורם הושם דגש בשיפוץ.

מטרת המוזיאון היא להאיר את דיוקנו של הרמן שטרוק בכל מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. בתצוגת המוזיאון משולבים פריטי ריהוט ושטיחים, חפצים אישיים, ספרים וציורי שמן של הרמן שטרוק מאוספו של נתן ברנשטיין, לצד יצירותיו מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. בקומה העליונה של המוזיאון יפתח בקרוב מרכז פעילות יצירתית לנוער וילדים. במרכז יערכו סדנאות יצירה, כולל סדנאות הדפס ותחריט, פיסול וציור.

התערוכות המתחלפות של המוזיאון יוקדשו ליצירתו רבת-האנפין של הרמן שטרוק ויעסקו בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות, תוך התמקדות בתחום היצירה אשר לפיתוחו הקדיש האמן את חייו - אמנות ההדפס. התערוכות יתרכזו בנושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות בעידן המודרני. פלטפורמת התצוגה תפגיש את יצירתו של שטרוק עם אמנים אחרים שפועלים כיום בשדה אמנות ההדפס בארץ ובעולם, בשאיפה לנהל דיאלוג בין תקופות ובין נקודות מבט.

פרנסי העיר חיפה חייבים להפוך את מוזיאון שטרוק למוקד עליה לרגל עבורם, על מנת שישמש מקור השראה, ומקום הכאה על חטא, לגבי הדרך שבה יש לבנות  את העיר חיפה. דרך זאת, של שילוב מדוקדק בין אדם וטבע תוך הקפדה על ערכי האדם ואיכות הסביבה, בהשראת מקורות היהדות, היא דרך המלך של הציונות.

מקורות: מוזיאוני חיפה, הרמן שטרוק, בית הרמן שטרוק

מבקר המדינה בביקורת חריפה על המטרונית

מבקר המדינה בביקורת חריפה על המטרונית: כשלים חמורים בכל שלבי הפרויקט

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, העביר ביקורת חריפה על פרויקט המטרונית בחיפה. המבקר מאשים את משרדי התחבורה והאוצר, עיריית חיפה ובעיקר את החברה המבצעת, חברת יפה נוף, בכשלים חמורים בכל שלב של הפרויקט. לדבריו, הכשלים מתבטאים בבחירה דווקא במטרונית כפתרון הסעת המונים מתקדם, דרך לוחות זמנים, ניהול, חריגות עצומות מהתקציב ופגיעה בחייהם של התושבים באזור.

בחברת יפה נוף טוענים כי החריגה מלוחות הזמנים נגרמה בין היתר עקב שינויים שדרש משרד התחבורה, אך במשרד מודים בליקויים שהתגלו בפרויקט, ומפנים אצבע מאשימה לכיוונה של החברה המבצעת. "אנו רואים בחומרה את התנהלות חברת יפה נוף בביצוע הפרויקט", נמסר.

משרד מבקר המדינה רואה בחומרה רבה את הניהול הלקוי של הפרויקט על-ידי חברת יפה נוף. הועלו ליקויים בבדיקת החלופות והכדאיות, בהיערכות הארגונית לביצוע הפרויקט, בחלוקת העבודה בין מהנדסי החברה, בתכנון הכולל והמפורט ללא ביצוע תסקיר בטיחות כולל, בבקרה על השינויים בתכולתו, בעריכת האומדנים לעלותו ובפיקוח והבקרה על ביצועו.

בשל ליקויים אלה לא עמדה החברה בלוחות הזמנים ובתקציב שנקבעו, ובמשך תקופה ארוכה מאוד לא היה בידיה מידע עדכני על מצב הפרויקט לאשורו. ליקויים אלו גרמו, בין היתר, להתמשכות העבודות מעבר למתוכנן ברבים מהמקטעים הנמצאים בסביבה עירונית צפופה ולפגיעה ארוכה ומתמשכת במרקם החיים השוטף של התושבים.

יפה נוף קידמה את פרויקט המטרונית בלי לקבל את אישור הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. היא הסבירה שיועציה המשפטיים אמרו לה שאין חובה להכין ולאשר תוכנית מפורטת ייעודית לפרויקט, וטענה כי אם הייתה מכינה תוכנית מתאר כוללת חדשה, הפרויקט היה מושלם רק בעוד מספר שנים, אם בכלל. הפרויקט לא עבר בקרה מלאה של לשכת התכנון המחוזית, לא הובא לידיעת הציבור, וכך נמנעה מתושבים הרואים עצמם נפגעים ממנו הזכות להגיש את התנגדותם לו. משרד מבקר המדינה העיר גם ללשכת התכנון המחוזית.


בהדר נסלל נתיב המטרונית בלילות, באמצעות בולדוזרים, במשך שנים אחדות ברחובות הרצל ויל''ג, יחד עם עם חידוש תשתיות מקיף, באזור בו התגוררו אלפי תושבים במירקם מיוחד של מגורים ועסקים קטנים. מתושבים אלה נמנעה השינה, הם סבלו כל הזמן ממפגעי אבק ורעש, ובנוסף לא ניתן היה לגשת עם רכב לבתים בגלל החפירות, דבר שמנע הגעת סיוע רפואי במקרי הצורך. אפשר למפות את התחלואה באזור באמצעות נתונים מקופות החולים ולהשוות לשנים קודמות ולמקומות אחרים. הנושא מתאים לעבודת דוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. עם זאת, יתכן וקשה יהיה להגיע לתוצאות מדויקות, כי תהליך השחיקה של האוכלוסיה התחיל כבר ברגע ההכרזה על הפרוייקט שגרמה לאי ודאות מתמשכת, ונמשך גם לאחר השלמתו מחמת השיתוק התחבורתי בכל הנוגע לרכב פרטי.

משבר האנרגיה ומשבר הדיור - הכל הוא כמו תמונה אימפרסיוניסטית

משבר האנרגיה העולמי שפרץ בעיקבות מלחמת יום הכיפורים מעיד עד כמה האנושות זקוקה לכוח עליון על מנת לתקן את דרכיה. אלמלא המשבר היו מחירי הנפט כיום זולים הרבה יותר, ולכן גם התחממות כדור הארץ מואצת הרבה יותר.

יתכן שהאנושות, ומדינת ישראל בפרט, זקוקים למשבר דומה על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. לדוגמא, בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

המטרונית היא הצלחה מסחררת

נסעתי היום בקו המטרונית מהדר לקרית ים וחזרה והתרשמתי שמדובר בערוץ תחבורה שישנה את כללי המשחק במטרופולין חיפה. בעבר היתה קיימת תורה שלמה, שעברה מאב לבן, כיצד להגיע מחיפה לפאתי הקריות. היה נדרש שימוש מורכב בכבישים ובערוצי תחבורה שונים והנסיעה נמשכה שעות. כיום כל ילד יכול להגיע בקלות מקצה אחד של המטרופולין לקצהו השני.

המטרונית עצמה נוחה למדי לנסיעה, אך לא באותה המידה כמו הרכבת הקלה בירושליים. ברכבת הקלה הנסיעה היא ממש רכה למשעי, ולא מורגשת כל טלטלה בדרך. במטרונית, לעומת זאת, הטלטלה רבה. זאת בעיקר בגלל המבנה המפרקי עם שלושה מתלי גלגלים, שגורם לתנודתיות יתר. בנסיעה ישב לידי אדם שהוא גם בעל רישיון להשטת יאכטות וחזר לפני ימים אחדים משיט ממושך. סיפרתי לו שאני חושש לקבל מחלת ים והוא אמר שיש פיתרון רפואי לכך, צמידים אלסטיים שנקראים SEA BAND שעולים 60 שקלים ונמכרים בכל בתי המרקחת. הצמידים פועלים בשיטת הדיקור של הרפואה הסינית ומפעילים לחץ על מפרקי כף היד באמצעות דוקרנים. הדבר מרפא את מחלת הים, שחולפת ממילא בתוך ימים אחדים.

אפשר להבין את הבחירה באוטובוס חד-מפרקי ותלת-מתלי, וזאת מסיבות אחדות: בשלב זה המסלול אינו מושלם, ויש קטעים שבהם המטרונית משתלבת בנתיבי הנסיעה הרגילים. לצורך כך נדרש רכב לא גדול ובעל יכולת תימרון רבה. לרכבים אלה גם  יש ביקוש רב בשוק האוטובוסים המשומשים ואפשר יהיה להחליף אותם בקלות במידה ויתברר כי אפשר לשדרג לרכבים דו-מפרקיים ובעלי ארבעה מתלים.

טוב שהאוטובוסים של אגד משתלבים בנתיב המטרונית, וטוב שהמטרונית משתלבת בנתיבי התחבורה הרגילים. כך צריך להיות כי הדבר מאפשר שימוש יעיל בתשתיות.

הנסיעה מחיפה לקרית ים עברה בצורה חלקה, למרות שהמזגן לא פעל במכסימום, אולי כי הרכב עדיין בהרצה. מספר נקודות שראויות לציון לאורך הדרך הן:

בקטעים מסוימים, בפרט בהדר, אין עדיין סינכרון ברמזורים לקראת מעבר המטרונית והיא נעצרת כמו כל רכב פרטי.

בכניסה למרכזית המפרץ בולט לעין מראה גבעת המזבלה הישנה, וחבל שלא נבנה שם האיצטדיון המטרופוליטני, שהיה מוסיף כל כך לפיתוח האזור. 

בין צומת אי.פי.סי לאיצטדיון קרית חיים המטרונית עוברת בנתיבי הנסיעה הרגילים ובנתיבים שנמצאים עדיין בתהליך בנייה ושדרוג.

כאשר מתחילים לנסוע בקריות בואכה קרית ים רואים עד כמה תהיה המטרונית מסוגלת לתרום לפיתוח האזור. היא חוצה שטחים נרחבים ריקים, או כאלה שמתבקשת בהם תוכניות פינוי-בינוי דחופה, והאטרקטיביות של פיתוחם תהיה מהיום גבוהה מאד.

מה מבטיח כי המטרונית תצליח? הסיבה המרכזית נעוצה במבנה הגיאומטרי של מטרופולין חיפה. בניגוד למה שנראה לכאורה לעין, המבנה הגיאומטרי של המטרופולין אינו נשלט על ידי רכס הכרמל המשולש. המבנה הגיאומטרי האמיתי הוא של ציר אורך, הנמשך מצפון לדרום, מקרית ים דרך העיר התחתית ועד טירת הכרמל. ציר אורך זה הוא דרך המלך, קודש הקודשים של המטרופולין. הוא חלק קטן מהציר המרכזי של המגלופוליס של מזרח הים התיכון, שמתחיל בדרום תורכיה ומסתיים בלוב. זאת למעשה רצועת אורך בנויה בצפיפות רבה, שעוד תלך ותגדל.

ציר האורך הזה הוא אופייני גם לערים שיושבות על רכס הר שגולש אל הים. אפשרות הפיתוח על גבי הרכס היא מוגבלת, והערים האלה מתפתחות לאורך החוף שמשני צידי ההר, כמו באזור חיפה. רכס הכרמל שעליו יושבת העיר אינו הציר המרכזי של העיר, אלא אחד מצירי המשנה שמובילים אל הציר המרכזי. כל מי שנוסע לאורך ציר האורך הזה הוא עם היד על הדופק לגבי אפשרויות הפיתוח העצומות הגלומות לאורכו.

יש ערים שהמבנה שלהם הוא מעגלי, כדוגמת מוסקבה, יש ערים שהמבנה שלהם הוא רישתי, כדוגמת לוס אנג'לס, ויש ערים שהמבנה שלהם הוא של גוש בלתי מוגדר, כדוגמת גוש דן. ההמלצה כאן למתכנני התחבורה הציבורית בגוש דן היא לאתר, אפילו בדרך האילתור, את צירי האורך והרוחב המרכזיים האחדים שיש בגוש ולבנות לאורכם נתיבי מטרונית, על פי המודל החיפאי שכולל הזנה מקווי אוטובוס שכונתיים. היעילות והחסכון שיושגו הם עצומים לעומת רכבת תחתית או רכבת קלה.

כותב שורות אלה כתב לפני עשרות שנים עבודה סמינריונית בתחבורה עבור יהודה חיות, שהיה לימים למשך עשרות שנים נשיא אוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה 'כדאיות הקמת רכבת פרברית בחיפה'. בהשראת מודל 'ציר האורך' שתואר למעלה, אשר שורטט במקור עבור העיר קייפטאון, ניקבע כי רכבת פרברית מתאימה בעיקרון לחיפה, אך יש לשקול את הקמתה לאור הביקוש של קהל הנוסעים. לאחר שנים אחדות התחילה לפעול הרכבת הפרברית במטרופולין חיפה, שהיתה למשך שנים רבות הביטוי התחבורתי היחידי שהתאים למבנה המטרופולין. לאחר שעלה יונה יהב לשלטון הוא העתיק את הרעיון להקמת המטרונית. הוא עשה זאת בלי לשתף את התושבים בשכונת הדר שבפתח ביתם היא עוברת, ובתוספת עבודות שידרוג תשתיות שנמשכו שנים אחדות במהלך הלילות, וגרם בכך סבל רב לתושבים. כמי שמתגורר חלקית בשכונה חוויתי כך את גורלם של מי שהועלו על המוקד בשל חדשנותם.

כפרי הסטודנטים ברחובות המובחרים בהדר

יונה יהב גייס סטודנטים במקום לפעול למען שכונת הדר. הוא משלם לכל סטודנט שמוכן להסתכן ולגור בשכונה סכום של כ-1500 שקל לחודש. סטודנטים רבים מאד קפצו על המציאה.

אלא שמתוך מעקב כללי אחר הפירסומים הרבים שכפרי הסטודנטים האלה מעלים לאינטרנט עולה כי הם מתרכזים ברחובות המובחרים של הדר עליון, מנורדאו ומעלה. הרחובות שמופיעים הם מסדה והילל, ארלזורוב, בר גיורא, יוסף וכדומה. 

מידי פעם שומעים כי סטודנטים אלה משקמים חצר, גן, ומסייעים לקשיש ברחובות אלה. אך אלה הם למעשה הרחובות המבוססים של הדר, עם רמת ואיכות חיים סבירים. 

רחובות המצוקה האמיתיים של הדר הם  בהדר מזרח, מרחוב הרצל ומטה. הם כוללים את רחובות יל''ג, ברזילי, השומר, סירקין ועוד. רחובות אלה הם משולש הזהב של חיפה, שבו מתרכזים סוחרי הסמים של צפון הארץ. אליהם נספחים העבריינים למיניהם, ואוכלוסיית מצוקה ממגזרים שונים. 

העזובה והאלימות שולטים ברחובות אלה. הם אינם על מפת הפיקוח והטיפוח של העיריה, ולא על סדר היום של הסטודנטים היקרים. 

צוללני הקישון

כל מי שעבר ליד נחל הקישון בשנות ה-1970, כאשר התרחשו הצלילות המסרטנות, יודע עד כמה היו מזוהמים מימיו ועד כמה אסור היה להתקרב אליו, ואפילו לנשום את הצחנה המרעילה שעלתה ממנו והתפשטה למרחקים.

המשפט שבו הפסידו צוללני הקישון חולי הסרטן מול חברת 'חיפה כימיקלים' הוא דוגמא לחוסר צדק, וללוחמים החולים מגיעים פיצויים נדיבים ככל שאפשר, למרות ששום סכום כסף לא יוכל כנראה לפצות אותם באמת.

אך שאלה אחת נותרה בעינה, והיא מדוע לא התעקשו הלוחמים שלא לצלול בנחל המצחין. הרי היה ברור לכל הדיוט שאסור בכלל להתקרב לקישון, והם היו נערים וגברים צעירים חריפי שכל, שהתנדבו למשימות מסוכנות שדרשו את מלוא התושיה.

גם אם המטרה היתה תירגול צלילות במים מזוהמים, אפשר היה לבצע זאת בדרך בריאה הרבה יותר.


באותו ענין, תוצאות המשפט מלמדות כנראה גם על הסיכויים העלובים של תביעות דיירים נגד התחלואה שיוצר מסלול המטרונית שעובר מתחת לדירותיהם. יש פוסט בנושא זה בבלוג 'החצר האחורית של חיפה'.

בשונה ממה שקרה בקישון, כאן העיריה היא שפתחה בהסגת גבול ושינתה את לחלוטין את המצב הנורמאלי והמקובל בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, באזורי המגורים הצפופים ברחובות הרצל ויל''ג במזרח הדר. עורך דין שישים ליבו לכך ימצא בוודאי לקוחות פוטנציאליים, שיבקשו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזק הרב, הבריאותי והכספי, שנגרם להם.

כנס חזית הים וכנס הדר

בחיפה התקיימו בחודש האחרון שני כנסים גדולים שאירגנה העיריה בנושא תיכנון העיר:

להציל את חיפה: איך מחזירים את קו המים לתושבי העיר והמדינה?

הדר הווה עתיד - כנס ארצי בנושא שכונת הדר וחשיבותה לחיפה