חיפה בעידן העיר האווירית

התוכנית של עינת קליש-רותם לשדה תעופה חיפה:
מסלול באורך כ-2 קילומטרים, טרמינל בחוצות המפרץ, ביטול התוכנית לחיבורי נמל המפרץ

הפרויקט הלאומי משנת 2002 לנמל תעופה בינלאומי בחיפה:

מסלול באורך כ-2.5 קילומטרים שמשתלב כצלע של נמל המפרץ

שדה התעופה המתוכנן בחיפה על פי שרטוטו של דר' מיכה רטנר:

מסלול מטוסים באורך של כ-3 ק''מ על גבי נמל המפרץ.

בתוספת רציפים לספינות הצי השישי וחיל הים.

נמל המכולות הקיים מורחב עד נמל הקישון.

התוכנית של אבינועם עמיזן לנמל תעופה חיפה:

2 מסלולי מטוסים ארוכים, באורך עד כ-4 ק''מ, לצד נמל המפרץ.

מניפת שוברי גלים קצרים יותר בצידו המערבי של מפרץ חיפה. 

מפרץ חיפה, בחוף המזרחי של הים התיכון, הוא הגדול ביותר בחוף המזרחי של ים זה. נמל חיפה הוא אחד הנמלים הגדולים ביותר בכל הים התיכון. הנמל חולש על הנתיב שבין הים האדום לים השחור, בין תעלת סואץ למיצרי הבוספורוס. במקביל, הוא נמצא בקצה המערבי של הדרך האסטרטגית שחוצה את ארץ ישראל ממזרח למערב בצפון הארץ, לאורך עמק יזרעאל, ומובילה לעבר הירדן.

במשך אלפי שנים היתה זאת העיר עכו, בקצה הצפוני של המפרץ, שהיתה עיר הנמל והצבא המרכזית באזור. במאה העשרים, עם כניסתן לשירות של ספינות המנועים הגדולות, התגלה כי חופי הכרמל המים הם עמוקים ומוגנים מרוח, ויש מקום לבנית נמל עמוק מים גדול.

הבריטים, אשר קיבלו את המנדט על ארץ ישראל, בנו אותו בשנות השלושים. במקביל, בנו הבריטים מפעלים לזיקוק נפט, שאותו הזרימו לחיפה בצינורות מכירכוך. בין הנמל למפעלים בנו הבריטים גם שדה תעופה, גדול יחסית לאותה תקופה, אשר שימש כשדה בינלאומי מרכזי באזור. העיר חיפה התפתחה במהירות רבה והפכה לכרך קוסמופוליטי.

במלחמת העולם השניה היה האזור האסטרטגי, שבו שכנה גם המפקדה הבריטית המרכזית בארץ ישראל, חשוף למתקפות רבות, ימיות ואויריות, מצד האיטלקים בעיקר, אך לא נפגע משמעותית. לאחר הקמת מדינת ישראל שימש נמל חיפה כמקום הגעתם של מאות אלפי עולים, וכנמל המסחרי היחיד במדינה. המעבר לתחבורה אוירית, שהתרכזה בשדה התעופה נתב''ג בלוד, והפיכת תל אביב וירושלים למרכז הצבאי והמדיני, גרמו לנסיגה במעמדה של חיפה, אך עד שנות ה-1980 היא נותרה עיר חשובה ומשגשת.

בשנות ה-80 וה-90 היה נמל חיפה נמל בית של ספינות הצי השישי של צבא ארה"ב. אלפי מלחים הגיעו אליה מדי שנה, ותרמו רבות לכלכלת העיר. בליל יום שישי, דצמבר 23 ,1990 אירע אסון מחריד, עם טביעת 21 מלחים שהפליגו בספינת מעבורת מהחוף לנושאת המטוסים סרטוגה, בים סוער, כשחזרו מחופשת חג המולד בעיר. הספינה הגיעה למנוחה בחיפה לאחר 4 חדשי שירות בים האדום. אסון זה נחרת בליבות החיפאים. הטרגדיה הנציחה את קשר הגורל עם הצי האמריקני. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, הפסיקו הספינות האמריקניות לפקוד את הנמל. רק בשנת 2007 הגיעה שוב ספינה אמריקנית לחיפה, אולם נושאת מטוסים לא פקדה את העיר עד שנת 2017, כאשר ספינת המלחמה הגדולה בעולם, הג'ורג' דבליו בוש, עגנה במפרץ. תושבי העיר חיפה קיבלו, באהבה כתמיד, את המלחים שהגיעו, כי העיר קיבלה בזכותם זריקת עידוד בטחונית, כלכלית וחברתית נמרצת.

העיר חיפה עברה, יחד עם כל ערי הנמל הגדולות בעולם, במהלך יובל השנים שהתחיל בשנות ה-1960 ונמשך עד לימים אלה, מהפכה טכנולוגית משבשת, מהחשובות והמשמעותיות ביותר בתולדות ההיסטוריה הימית, שהיא של המעבר לעידן המכולות, אשר חיסלו את ערי הנמל המסורתיות. ככל שמהפכת המכולות תרמה יותר לסחר העולמי, חיפה, וערי נמל נוספות רבות מאד ברחבי תבל, דעכו כתוצאה מכך. ערי הנמל נשענו על עובדי נמל, מסחר, מחסנים, ומפעלי תעשיה שהתבססו בהן, כתוצאה משיטות ההובלה המסורבלות, שיצרו צורך בנתיבי תחבורה קצרים ככל האפשר. בעידן המכולות פחת מאד צורך בכוח אדם בנמלים, והסחורות עצמן מגיעות במהירות במכולות לכל קצווי הארץ. במקביל גדלו מאד ספינות התובלה, ונוצר צורך במגרשים ענקיים לאחסון מכולות. כך הפך שטח חזית הים היוקרתי לשממה אורבאנית.

במקביל, חלה באותה תקופה מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה לא פחות בתחום התעופה. מטוסי הנוסעים הפכו גדולים ובטוחים יותר, והטיסה הפכה שווה לכל נפש בכל רחבי תבל. ספינות הנוסעים, שהיו אמצעי תחבורה מרכזי, פקדו דרך קבע את ערי הנמל, והיו נדבך מרכזי בכלכלתן, חדלו לפעול. הטיסות הזולות הביאו לכך שהוקמו נמלי תעופה רבים מאד, ולצידם קריות שדה תעופה משגשגות, שבהן מתרכזות כיום כלכלות המידע וההיטק, עם ההון האנושי שהוא החשוב ביותר.

שדות תעופה מהווים כיום עוגן למודל העיר האווירית של פיתוח כלכלי, שמעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 באופן דומה לזה שהערים הימיות עשו בעבר. יש על כן לקדם הקמת שדות תעופה בערי נמל מסורתיות ברחבי תבל.

מהפכת התעופה פסחה על חיפה, כי לא האריכו את שדה התעופה, שנותר באורך של כ-1300 מטרים, ל-2000 או 3000 מטרים ויותר, עמוק לתוך מי המפרץ, כמו שניתן לעשות. הסיבה העיקרית לכך שהשדה לא התפתח, למרות שאפשר להאריך אותו גם עד ליותר מ-4 קילומטרים היא, מצד אחד, התוכניות להקמת נמל חדש במפרץ, בקצה הצפון-מערבי של המסלול, ומצד שני, השתלטות התעשיה הפטרוכימית על אדמות מפרץ חיפה, בקצה הדרום-מזרחי של המסלול.

דו''ח חדש של חברת המחקר הכלכלי מקנזי, אשר מעט ממנו פורסם לאחרונה, קובע כי המפעלים הפטרוכימיים אינם מתאימים למפרץ חיפה, וכי יש לפרקם לאלתר על מנת להחיות את האזור. המפעלים מזהמים, והם מקור תחלואה באזור, שמוביל באחוז מקרי הסרטן והאסטמה בישראל. אך חשובה לא פחות היא האבחנה כי מדובר בשטחי תעשיה זוללי קרקע, אשר נמצאים על קרקע מובחרת שהיא מהיקרות במדינת ישראל. הקרקע מתאימה מאד למגורים ותעשיה מתקדמת, כיוון שהיא בלב מטרופולין חיפה-עכו.

כיוון שלא הוקם בחיפה שדה תעופה גדול למרות גוויעת כלכלת הנמל הימי המסורתית, ובנוסף צמחו בלב המטרופולין מפעלים פטרוכימיים מסוכנים, מזהמים וזוללי קרקע, דעכה העיר חיפה במהירות רבה, והיא נמצאת כיום בתחתית הסולם של הערים הנחשבות בישראל, עם הדרדרות צפויה למעמד של העיר השישית בגודלה, לאחר שהיתה כל השנים במקום השלישי. הצעירים המשכילים עוזבים את העיר בחיפוש אחר מקומות מגורים ותעסוקה הולמים, ובמקומם נכנסת אוכלוסיה דלת אמצעים, אשר נתקלת בקשיים במציאת מגורים בישוב מוצאה.

במהלך 20 השנים הקרובות יוכפל מספר המטוסים האזרחיים לכ-50,000 מטוסים. תנועת הנוסעים תמשיך לגדול בקצב שנתי של כ-5 אחוזים וגם תעבורת המטענים באויר תצמח בכ-5% בשנה. שוק המטוסים צרי הגוף ימשיך להיות הצומח והגדול ביותר, עם ביקוש מוערך של כ-30,000 מטוסים. מטוסים אלה מהווים את הבסיס של ציי החברות בעולם והם משרתים כ-75% מהנוסעים ביותר מ-70% מנתיבי התעופה האזרחיים.

מדינות רבות בעולם ערות למשמעויות של הצמיחה הזאת, ודואגות לפיתוח תשתיות מתאימות בתחום נמלי התעופה. הטכנולוגיה תמיד מקדימה תמיד את התשתית. מטוסים רבים יותר יוצרים את הצורך בנמלי תעופה חדשים, ולא להיפך. תהליך בנית התשתית נמשך זמן רב, ולא תמיד עונה על הצרכים.

מי שהצליחו לנבא את ההתרחבות חסרת התקדים של ענף התעופה והקימו תשתיות מתאימות, זכו לשגשוג כלכלי חסר תקדים. הדוגמא הבולטת ביותר היא דובאי, שנמל התעופה שלה הוא כיום הגדול ביותר בעולם מבחינת נפח הנוסעים. מנסיכות נפט נידחת לפני דור אחד הפכה דובאי למרכז עולמי, ועשרות מיליוני תיירים ואנשי עסקים מגיעים אליה מידי שנה.

בסינגפור פועל הנמל הימי הגדול ביותר בעולם. עד לפני דור סינגפור היתה שם נרדף לנמל ימי, ואי אפשר היה לחשוב עליה בהקשר אחר. כיום תורם ענף התעופה האזרחית כ-20 אחוזים לתל''ג של העיר-מדינה, שמובילה ברשימת המקומות שטוב לחיות בהם. נמל התעופה צ'אנגי בסינגפור שמר גם ב-2016, שנה רביעית ברציפות, על תואר נמל התעופה הטוב בעולם. טרמינל חמישי יבנה בשנת 2025, ויהיה אחד הגדולים בעולם. הוא יגדיל את קיבולת הנוסעים ל-135 מיליון בשנה.

סין היא מעצמה שהטמיעה את המודל של סינגפור באזורי הסחר החופשיים שלה. יתר על כן, סין בונה נמלי ים ותעופה משולבים באיים זעירים בים סין הדרומי, במה שעלול להיות הסכסוך הבינלאומי החמור ביותר בעשור הקרוב. השילוב בין נמל תעופה לנמל ימי צמוד נמצא במרכז אסטרטגית הפיתוח וההשתלטות של סין באיים אחדים באזור זה, שעשיר במרבצי גז, ונמצא על עורק תחבורה ימית ואוירית חשוב ביותר. סין, כנראה, הבינה את הפוטנציאל של רעיון נמל תעופה שמשמש כצלע של נמל ימי, ומיישמת אותו בשיטת הסרט הנע.

הארכה ועיבוי של שוברי גלים, כדי שישמשו גם כמסלולי נחיתה למטוסים, עשוי להיות הפיתרון לפיתוח נמלים וחופים במקומות רבים מאד ברחבי תבל. מפרץ חיפה עשוי להפוך גם הוא למוקד פיתוח בינלאומי במידה וישולב בו פיתוח נמל תעופה בנמל ימי. במידה ומדינת ישראל לא תעשה זאת, ימצאו אזרחיה בתוך שנים אחדות את עצמם במציאות שבה מעצמות, כדוגמת סין, ילטשו עיניים לחלל הריק שנוצר כתוצאה מהזנחת הפוטנציאל הזה, והמדינה תהפוך לכלי משחק בידיהן.

חברות סיניות זכו במכרזים להקמת והפעלת נמל המפרץ. את ההחלטה קיבלו משרד התחבורה ורשות הנמלים, תוך מעורבות אפסית של המועצה לביטחון לאומי ובלי שחיל הים יהיה כלול בתמונה. הנמל הזה צמוד לנתיב היציאה של בסיס חיל הים הסמוך, שבו ממוקמת גם שייטת הצוללות הישראלית. נדמה שאיש בדרג המדיני והביטחוני לא עצר כדי לחשוב עד הסוף על המשמעויות האסטרטגיות של המהלכים הללו. סין מקבלת באמצעותם השפעה עצומה על התשתיות החיוניות בישראל, ובעקיפין גם מבט מקרוב על חלק מהיכולות הצבאיות שלה. לאורך השנים, יכול הדבר להעמיד לרשותה אמצעי לחץ פוטנציאליים על ישראל.

פרופסור חורב, ראש המרכז למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, טוען כי כאשר סין רוכשת נמלים היא עושה את זה במסווה של שמירת נתיב סחר מהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ ועד לאירופה, כמו נמל פיראוס ביוון. אך במערב לא שוקלים מספיק האם לאופק כלכלי כזה יש השפעה ביטחונית. חוקר בכיר אמריקני העלה את השאלה אם הצי השישי של ארצות הברית יוכל לראות בנמל חיפה נמל בית. בארצות הברית סבורים שישראל השתגעה כשנתנה לסינים את המפתחות לנמל חיפה. חיל הים לא יוכל לבנות על המשך היחסים הקרובים עם הצי השישי מרגע שסין בתמונה.

לארה"ב, הודו ונאט"ו, וגם למדינות ערב הסוניות, יש ענין גדול עוד יותר בבסיס ימי ואוירי משולב בחיפה, כנגד ציר הרשע הרוסי-איראני-סורי-לבנוני. לרוסים יש בסיס חיל אויר קבוע בנמל התעופה הבינלאומי חמימים על יד לטקיה, מעוז העלאווים והנמל הימי הגדול בסוריה. הם משתמשים במודל של נמל ימי פלוס נמל אוירי כבסיס העיקרי לשליטתם האזורית. לטקיה הפכה לאחרונה למוקד העימות האזורי. שדה התעופה חמימים הותקף על ידי חיל האויר הישראלי, ועקב כך הופל מטוס ביון רוסי מירי נ''מ סורי. הפרשה רחוקה מאד מלהסתיים. הרוסים העניקו עקב זאת לסורים טילי נ''מ מתקדמים מדגם אס-300, האמריקאים מאיימים על הרוסים, והעולם כמרקחה.

חיפה היא יעד אסטרטגי מרכזי עבור ציר הרשע, כמו שקרה במלחמת לבנון השניה בשנת 2008, כאשר העיר שותקה למשך שבועות רבים עקב מתקפת טילים בלתי פוסקת של החיזבאללה. אויבי ישראל מצפון צופים כי חיפה תיפול לידיהם בקלות לנוכח אזלת היד הפוליטית בפיתוח שדה התעופה המקומי, אשר הוזנח לטובת נמל מכולות ענק, שספק אם סין תצטרך אותו לנוכח נתיבי הסחר החדשים, ולטובת תעשיה פטרוכימית שתוך עשר שנים צפויה להתחסל מעצמה, כתוצאה מהמעבר לאנרגיות מתחדשות.

השילוב בין נמל ימי לאוירי, כזה אשר הרוסים אוחזים בו בלטקיה, הוא מנוע צמיחה מרכזי, אשר בלתי ניתן להתמודד מולו. מדובר בתשתית מורכבת, אשר חלקיה משלימים וניזונים זה מזה. גם בחיפה היה צריך להקים, עוד לפני שנים רבות, נמל ימי משולב בנמל אוירי. השילוב הזה היה עשוי ליצר את מנוע הצמיחה העיקרי של מדינת ישראל.

למדינת ישראל דרוש בדחיפות נמל תעופה בינלאומי שני שישלים את נתב''ג העמוס. הדיון על הקמת נמל תעופה בינלאומי גדול שני במדינת ישראל חוזר מעת לעת. מדובר בריטואל: בכל שנתיים-שלוש מופיע שם חדש שמעורר התלהבות, אך נזנח כשמתחילים לצוץ בעיות וקשיים. בשורה התחתונה נמצא המהלך להקמת שדה התעופה קרוב מאוד לנקודת ההתחלה.

המדינה מכוסה בכל מקום בישובים עירוניים ועירוניים למחצה, והיא הפכה זה מכבר למטרופולין אחד גדול, שבו קיימת התנגשות בין מסות אורבאניות. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת ליזום תוכניות בנושא תכנון, כולל החלטות מרכזיות, מתוך הנחה כלשהיא שהם יתקבלו על רקע זה. התכנון האזורי הלקוי, בשילוב אינספור הפרות הבניה, הוא איום אסטרטגי מרכזי על מדינת ישראל. בלתי אפשרי לבנות שדות תעופה אזרחיים באזורי רמת דויד ונבטים, שהם המקומות שמיועדים רשמית להיות שדות תעופה משלימי נתב''ג, מחמת התפרושת הצפופה של הישובים השונים באזורים אלה.

ראש העיר חיפה החדשה, דר' לתכנון ערים עינת קליש רותם, היא תומכת נלהבת בהארכת השדה בחיפה. בנאומה הראשון היא הכריזה על שאיפתה להציל את שדה התעופה, שנמצא בסכנה קיומית קשה. זאת כי מקימים עכשיו, במקום המיועד להרחבתו, תשתיות של נמל ימי חדש, ובמקביל יש גם תוכניות להרחבת התעשיה הפטרוכימית במפרץ.

קליש רוצה לחבר את חיפה לאירופה, עם מסלול באורך של כאלפיים מטרים, עד שפת הים, כך שחיפה תהפוך להיות עיר גלובלית. לדבריה, מדינת ישראל לא צריכה כיום עוד נתב"ג, עם מסלול למטוסים רחבי גוף באורך של יותר מ-3000 מטרים. מסלול בינוני באורך של כ-2000 מטרים, למטוסים צרי גוף, מספיק בשלב זה. לכן גם אין סיבה שיוקם נמל תעופה בינלאומי ברמת דויד או בנבטים. נמל תעופה קטן בחיפה יציל את כל המדינה. מסלולי התעופה ייבנו לתוך הים כדי למנוע רעש וזיהום. שדה התעופה יספק אלפי מקומות עבודה חדשים, בכל ענפי הכלכלה.

וועדת היגוי רחבה מאוד, בהשתתפות כל הגורמים גיבשה תוכנית לשדה תעופה בינלאומי בחיפה, שאושרה בממשלה והפכה ב-2003 לתוכנית תשתית לאומית. עמרם מצנע, ראש העיר באותה עת, קידם את התוכנית, והקים מנהלת ששכרה מתכננים מהארץ ומחו"ל. הוא ויתר על ביה"ס הטכני של חיל האוויר, עם מאות משרות שעבר לבאר שבע, כי השדה הבינ"ל היה חשוב לו יותר. ראש העיר שהחליף אותו, יונה יהב, גנז בשנת 2003 את כל התוכנית.
מחקר חדש, של חברה בינלאומית, קובע כי ניתן להפעיל בבטחה מסלול של 2.5 ק"מ בחיפה, למרות המכשול הטופוגרפי של הר הכרמל. זאת בניגוד לדעתן של הרשויות הישראליות, שבדקו את מיקומו על פי פרמטרים של מסלול באורך כ -3.5 ק"מ. התשתיות הרבות באזור מקשות על ההסכמה בעניין. כל אחד רוצה לשמר ולהרחיב את שדה התעופה, אבל השאלה היא באיזו מידה ובאיזו הוצאה. לכן חשוב כי גורם חיצוני משמעותי, כמו ארה"ב, יביע את עמדתו.

דר' מיכה רטנר הוא מומחה עולמי לתכנון ערים ונמלים. יש לו הצעה מפורטת  להארכת שדה התעופה בחיפה. התוכנית כוללת ביטול הייעוד המקורי של נמל המפרץ שנבנה בימים אלה, ומיועד למכולות. נמל זה אינו חיוני, וניתן להשתמש בנמל שקיים כבר כיום לצידו גם לספינות ונפחים גדולים הרבה יותר. במקומו אפשר להקים נמל ימי ואווירי משולב , שיהיה גם בסיס מיידי לצי השישי של של ארה"ב במפרץ חיפה.
לדברי רטנר, ישראל כץ מבזבז לשווא 20 מיליארד שקל על נמלים ימיים. התוספת של שני נמלים פרטיים בישראל  נועדה לצרכים פוליטיים. במקביל, צריך לעצור את היוזמה להקמת שדה תעופה ברמת דוד, שאינו מתאים לכך מסיבות רבות.

בנמל המפרץ הנבנה בימים אלה אין שום צורך לפחות עד 2035, על פי תחזית צמיחת נפח הפעילות הימית בישראל. גם אחר כך, אם יהיה צורך בעוד נמל, סביר שהוא יהיה באשדוד, הקרובה יותר למרכז הארץ.
שדה תעופה חדש בחיפה, לעומת זאת, ייתן 4,000 מקומות עבודה, על פי עבודה שנעשתה בתקופת עמרם מצנע. ראש לשכת המסחר בחיפה, דוד קסטל, טוען שהשפעה של שדה תעופה בינלאומי היא 10,000 משרות. 4,000 בשדה עצמו ועוד 6,000 בפריפריה של השדה, שמשוועת לעבודה. את זה צריך להשוות לעיוות שיוצר נמל המפרץ החדש, שאמור לשבש את העבודה בנמל הקיים ולייצר רק 400 מקומות עבודה.
בימים אלה מקדם השר כץ הקמת שדה תעופה בינלאומי ברמת דוד, במקום בסיס חיל האוויר, למרות התנגדות נחרצת של תושבי האיזור. לטענת רטנר מדובר באיוולת. יצטרכו להאריך שם את המסלול הקיים בלפחות 700 מטר, לכיוון רמת ישי, כפר יהושע וטבעון. מהנדס ברשות שדות התעופה הסביר שאם הם מקבלים את השדה, צריך לחרוש אותו ולבנות הכל מחדש, מה שאומר שחיל האוויר הולך להתפנות. הפינוי לא יעלה פחות מ-10 מיליארד שקל, והתקציב יגיע מחוץ לתקציב הביטחון. הבינוי של שדה חדש יעלה לפחות עוד 4-5 מיליארד שקל.
יש בתוכנית של רטנר אלמנטים יפים, מקוריים, וחשובים. להלן אחדים מהם: 
הנמל הימי שנבנה בימים אלה, שמכונה נמל המפרץ, יוסב למסלול המראה לשדה התעופה הבינלאומי, עם מסלול באורך של יותר מ-3 קילומטרים. 
חוות מיכלי תש"ן, שצמודה כמעט לשטח זה מצפון, לא תפונה לטובת הקמת עורף נמל, שמחירו כ-5 מיליארד שקל, אלא להקמת שכונת מגורים של 8,000 יחידות דיור, שתגדיל את קריית חיים ותפתח לציבור קטע חוף סגור של ק"מ, באיזור בו רוחצים היום כחצי מיליון מתושבי הצפון. 
בסיס חיל הים, ובסיס של הצי השישי, יקבלו מענה גם הם על שטח נמל המפרץ.
החלופה החיפאית, לו היו מחליטים עליה בזמן, לא היתה עולה פרוטה. במצב הנוכחי, בהשקעה של כמיליארד וחצי שקל ושנתיים עבודה, אפשר להקים שדה בינלאומי פעיל, שנמצא בלב הארץ, קרוב למרכזי אוכלוסיה, ויחסוך הון עתק.
התוכנית לוקחת כבסיס את המצב הקיים, שהוא השטח המיובש של נמל המפרץ, ומייעדת אותו, במקום למגרש מכולות, להקמת מסלול תעופה ארוך ובסיסי צי. 

התוכנית הופכת את נמל הכרמל לגדול הרבה יותר באמצעות תוספת רציפים בלבד, ומבטלת בכך כל צורך בתוספת רציפים במקומות אחרים.

התוכנית עונה על צרכים בטחוניים מיידיים. 

התוכנית מעלה ביקורת על ההשקעה הכספית העצומה בנמל המפרץ המיותר, ועל ההשקעה העצומה שצפויה ברמת-דויד, שאינו מתאים.

טענת הנגד המרכזית לתוכנית היא כי אין הגיון להציג אותה אחרי שהשטח כבר יובש למטרה אחרת. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. יש מצב נתון עם נמל המפרץ, שהוא למעשה נמל סיני, שהם רוצים בו מסוף פטרוכימי של נמל דלקים. כמובן שנמל תעופה בצמוד להם לא יכול להתקיים לצד מסוף כזה. 

התוכנית של רטנר מתיחסת גם לשאלת החוזים שיש להקמת והפעלת הנמל עם הסינים, וקובעת שאפשר לשנות אותם בקלות באמצעות משא ומתן מתאים. היא לוקחת בחשבון את כלל שימושי הקרקע הקיימים באזור, ומשדרגת אותם באופן הטוב ביותר.

תוכניתו של דר' רטנר היא אחת, ויש תוכניות שמתארות אפשרויות אחרות, כך שבבוא העת תהיה למקבלי ההחלטות בפועל גמישות בבחירת האופציה המתאימה ביותר לנמל ימי בסינרגיה עם נמל אוירי.

תוכנית רביעית, של אבינועם עמיזן, קוראת להארכה של מסלול שדה התעופה, בשילוב עם שובר גלים ורציפי אוניות, עד לאורך של כ-2.5 קילומטרים בתוך הים, לאורך של יותר מ-4 קילומטרים בסך הכל, ויצירת מניפת 3 שוברי גלים קצרים יותר בעברו השני, המערבי, של המפרץ. האמצעי בשוברי גלים אלה ישמש כנמל צבאי, ישראלי ואמריקני, והוא יתאים גם לנושאות מטוסים.