הפיתרון הנכון לבעית הצורך בעיבוי מסילות הרכבת החוצות את חיפה הוא הקמת מנהרה עבורן, בדומה למנהרת הכרמל לכלי רכב.
ד''ר מיכה רטנר והמהנדס שמואל גלבהרט, שני אדריכלים ומתכנני ערים בעלי ניסיון של שנים רבות והיכרות מצוינת עם חיפה, מציעים כי הרכבת תעבור במנהרה הזאת בקו ישר מתחנת חוף הכרמל עד קריית הממשלה, שבה תוקם תחנת הרכבת חיפה מרכז. כל תושבי חיפה יוכלו להגיע בקלות לתחנה, אשר תמוקם במרחק קילומטר אחד בלבד מהתחנה הקיימת, ובמקום מרכזי הרבה יותר. אין צורך בתחנת בת גלים, הנמצאת בשימוש מועט, ואפשר להגיע אליה במטרונית.
מנהרה זאת מאפשרת הקמת מספר בלתי מוגבל של מסילות לרכבות מהירות ומחושמלות. היא מאפשרת גם העברת מטענים מסוכנים מהנמל, ומכל מקום אחר, לכל רחבי הארץ.
מנהרה זאת תהיה קצרה, באורך 5 קילומטרים בלבד, כמחצית מאורך המנהרה לכלי הרכב. יתרון נוסף שלה הוא שהיא עוברת בדיוק מתחת למרכז הכרמל, מה שיאפשר הקמת תחנת רכבת בגן האם, מקושרת אל המנהרה באמצעות מדרגות נעות לגובה 250 מטרים, ממוקמות בחלקן העליון לאורך תוואי ואדי לוטם.
שתי קצות המנהרה נמצאות בנקודות מפתח בחיפה, שבהן חייבת להימצא תחנת רכבת גדולה. בנוסף לכך, מנקודת היציאה הצפונית מתחילה רשת רחבה מאד של מסילות ברזל לכיוון צפון, ומנקודת היציאה הדרומית גם יש אפשרות לעבות את מספר המסילות דרומה בלי הגבלה, לאורך התוואי הקיים.
פגיעתה של מנהרה זאת בערכי הנוף היא מינימלית. זאת כי גם בתחנות הרכבת המסילות תהיינה עדיין תת-קרקעיות, והטרמינלים בלבד יהיו על פני השטח. במקביל, ביטול התוואי הקיים יאפשר החיאת קו החוף החיפאי בסגנון הטיילת של תל אביב, ובניית יחידות דיור חדשות רבות מאד, על בסיס תוכניות הפינוי-בינוי של שכונות החוף.
משרד התחבורה פרסם את המכרז הזכייני למימון, תכנון, הקמה ותפעול של הרכבת הקלה ״נופית״ בין חיפה לנצרת. המכרז, בהיקף של כ-3 מיליארד שקלים, כולל בין היתר הקמת מסילה כפולה לאורך 41 ק״מ, 20 תחנות, רכש קרונות, תשתיות חישמול ועוד.
המרחב הקריטי, על פי פול ויריליו, הוא הביזור הגיאוגרפי האורבני הגלובלי, שהוא תופעה מרכזית בימינו. הביזור הביא ליצירת ערי ענק והתפרסות פרברית אינסופית, חוקית ובלתי חוקית כאחד, המשתרעת על פני מדינות שלמות. מדינת ישראל בפרט, הפכה זה מכבר, בשל גודלה הקטן, צפיפות האוכלוסייה, וחוסר המשילות בנושא התכנון האזורי, לעיר פרברית אחת. מצב זה מביא לשינוי הגדרת הריבונות. הוא מציין את סיומה של ייחודיות המקום, שמאפיינת את הבמה הפוליטית הוותיקה והעיר ההיסטורית, והחלפתה בעיקרון המיידיות, אחדות הזמן, שהיא פוליטיקה של האינטנסיביות והאינטראקטיביות, של מערך טכני. ארכיטקטורה של מערכות החליפה באופן סופי את מערכת הארכיטקטורה והאורבניזם ההיסטורית.
סיבה נוספת להתפוררות המרחב המסורתי היא כלי הנשק המודרניים, שהפעלתם מאופיינת בקבלת החלטות אוטומטית מרחוק במהירות הבזק. נוצרה מסה קריטית כבדה, המבשרת אסון של התפורות העיר ההיסטורית, של האורבניזציה המסורתית, כמו גם של המדינה, כתוצאה משקיעתם של ההרכבים הפוליטיים המסורתיים.
כיוון שהפריסה המרחבית המגובשת אבדה לטובתה של תצורה מורפולגית בלתי נראית, נוצרה השתרשות מתחייבת של בידוד אישי, אינטראקטיבי. נוצרה אטומיזציה של הפרט. בתהליך מואץ זה, היחיד נמצא בהמתנה לשיבה למולדת, אך אין לו מנוס מהחיים בפרוור.
ההתפשטות האורבנית האינסופית צועדת יחד עם הקריסה האורבנית הפנימית. שתיהן יחד הכחידו את ההבחנה בין איכלוס עירוני להתיישבות קולוניאלית. הן מטשטשות את הנתינות הלאומית, את עצם המחויבות להעניק אזרחות פוליטית משמעותית לאוכלוסיות המצויות תחת סמכות. הפרדה בין נתינות קולוניאליזם לנתינות ממלכתית היא בלתי מעשית לחלוטין, לנוכח התהליכים האורבניים האלה. תחושת הכליאה במרחב הקיברנטי משותפת לכל המגזרים.
שני הצדדים חיים על הסקלה של הישרדות אינדיבידואלית. לכל אחד משני סוגי הנתינים יש, בפועל, זכויות וחובות שמשווים את מעמדם. הנתין ה''קולוניאלי'' פטור משירות צבאי ומחובות אזרחיות נוספות. הוא מסוגל לבנות את ביתו הפרטי על אדמת המדינה מבלי להשיג היתרי בניה, לא לשלם מיסים, להתחתן עם נשים אחדות ועוד. הנתין ה''ממלכתי'' מחויב בציות לכל חוק, קלה כחמורה, והשלטונות מנצלים כל הזדמנות להטיל בו שררה. שני סוגי האזרחים נהנים מביטוח סוציאלי ובריאותי בסיסי חינם. הקשרים הכלכליים ביניהם הם רבים ומגוונים ביותר.
הקולוניאליזם הבינלאומי המסורתי המוחצן, שהתאפיים בכיבוש שטחים רחוקים מהמולדת, הפך כיום לקולוניאליזם מופנם, שנשלט על ידי תאגידי הטכנולוגיה והתיקשורת הגלובליים. העיר המסורתית קרסה לתוך עצמה והתפוררה. מרכזי הערים הגדולות ברחבי תבל הפכו לסלאמס.
האינטראקטיביות המיידית של הטכנולוגיות גרמה לשקיעת ערך כוח העבודה האנושי המקומי. היא מעניקה עדיפות לריכוזיות המונופוליסטית הרב-לאומית. זאת אידיאולוגיה השוללת את שלטון תנועות החופש הלאומיות. היא יוצרת נישות מנוגדות לשאיפת הניהול העצמי. היא תואמת לתביעה למדינה מינימלית שמציגים הכלכלנים. תביעה זאת מאפשרת יצירת טכנולוגיות שאינן צריכות תעסוקה מלאה ונוכחות ממשית ומעשית של עובדים.
קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.
אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים.
התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים.
במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.
קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.
בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות.
המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.
אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.
אנחנו נוהים אחרי סדר יום עירוני, אחרי עירוניות. אך מקצוע העיצוב והתכנון העירוני נמצא בימינו במבוכה תיאורטית ופרקטית. אף אחד לא ממש מסוגל להסביר או להגדיר סדר יום זה. זו מעין סיסמה אופנתית שכולם מאמצים. איך אפשר להסביר את חוסר התכלית והיעדר הביקורתיות. שאלה זו חשובה במיוחד לאור הדינמיות והתנודות אשר אנו עדים להם בכל המישורים של דפוסי החיים, דהיינו, השינויים במשטרים הפוליטיים, הפיכות בגישות כלכליות, וריבוי סגנונות וזרמים בתרבות העממית אשר מלווים אותנו בצורה כה מגוונת ללא הפסקה. העיר היא תופעה תרבותית, אך השיח סביבה הוא דל. כאשר מחפשים הסבר לתופעה משונה זאת, ניתן לפנות לשני כיוונים. האחד, יכול להיות שציבור המתכננים והאדריכלים עברו תהליך סוציאליזציה כאינטלקטואלים אורגניים, והם מזדהים הן עם המטרות והמשימות של המדינה והמזמין והן עם הפתרונות אשר בוצעו על יד אנשי המקצוע בעצמם, עד אשר הדעה השולטת היא של שביעות רצון וטריומפאליזם. הכיוון השני הוא לקרוא את שלוות הנפש המקצועית הרווחת כנובעת ממשבר אידיאולוגי עמוק. המתודולוגיה הבסיסית של מקצוע התכנון, ארכיטקטוני ועירוני, תקועה עדיין בתיאוריות, תפיסות ושיטות מיושנות. המקצוע נולד בעידן הטכנולוגיה הגבוהה בשנות החמישים של המאה הקודמת. אז צמחו היישומים הפרקטיים של המדע האמפירי והפוזיטיביסטי בתחומים רבים: בין היתר במערכות הנדסה, לחימה, רפואה, תשתיות, גיאוגרפיה כמותית וכו'. באווירה של ביטחון עצמי רב נולדה ההנחה כי ניתן ליישם שיטות כמותיות הנדסיות מדוייקות אשר יעילותן הוכחה במערכות מכניות פיזיקאליות, במודלים של התנהגות אנושית פרטנית וקהילתית. בהתאם פותחו הגדרות כמותיות של תבחינים תכנוניים ונהלים המתייחסים לבית או לעיר כמכונה. המצב היום הוא שאנו ניצבים בפני תהפוכות חשיבתיות אשר מעמידות, אפילו במדעים מדוייקים, שאלות מהותיות לגבי האמיתות של העבר. לגבי תכנון ערים, נדמה כי המקצוע כבר איבד את הנשוא שלו – העיר. המבוכה על הגדרת העירוניות מעידה על חוסר היכולת לתפוש את העיר. הפרדיגמה הישנה מגדירה את העיר לפי פרמטרים כמותיים של שימושי קרקע, צפיפות, מרחק, קו בנין וכו'. המימדים הלא-מוחשיים כגון נוחיות, הזדהות, מעמד, קהילתיות, פרטיות, יופי, אף פעם לא שולבו לתוך המודלים. לכן אינם יכולים להוות מרכיב של עירוניות. יתרה מזאת, הפרדיגמה התכנונית הקלאסית היתה ונשארה תכנון למצב סופי. אולם העיר איננה מערכת. בכל רגע היא יצור אשר מתהווה, ויחסי גומלין בין הכוחות האנושיים, תרבותיים ופוליטיים בה רחוקים מלהיות ניתנים לכימות. חוסר היכולת של התכנון העכשווי לטפל בתהליכים ובהתהוות היום-יומית גורם לכך שהוא תמיד מאחר את המועד. לרוב, הטיעון של בקרה ושליטה הינו רק על הנייר. המתכננים, בניסיונם לתפוס את מהות הנשוא, העיר, עברו בעצמם תהליך של ניסוי ותהייה. המודל הנבחר עבר מן העיר כיצור טבעי, אורגניזם, הניתן לקטלוג כגון צמחים או ציפורים, לעיר כמכונה, מורכבת מגלגלי שיניים, מנופים ומנגנוני שעון. השלב האחרון בהתפתחות זו היא המודל של העיר כמערכת. כל מערכת מורכבת מתת-מערכות. לכל מערכת יש תשומות ותפוקות. על המערכת ניתן לשלוט על ידי זהוי היחסים בין התשומות והתפוקות וגורמים חיצוניים, והיחסים ניתנים לכימות ולתפעול.
למגורים בעיר יש השלכות מנטליות מרחיקות לכת. הטיפוס של איש המטרופולין, הלובש כמובן צורות מצורות שונות, יוצר לו כלי הגנה נגד האיום בעקירה מן השורשים בשל הזרמים והניגודים בסביבה החיצונית. מאז ומעולם נחשבו עירוניים וכפריים שונים זה מזה, והמחקר המתקדם מציע לראשונה הסבר לתופעה מנקודת המבט של המוח. הממצאים מעידים בבירור כי מוח של עירוניים וכפריים עובד אחרת. יש הבדל מהותי בפעילות של אזורים מסוימים במוחם של אנשים שחיים בעיר לבין מוחם של אנשים שגדלו בכפר או חיים בו. המוח העירוני דרוך יותר, לחוץ יותר, יש בו פעילות מוגברת באמיגדלה, אזור שמשחק תפקיד מרכזי בוויסות של לחץ, של איומים ושל פחדים. מצד שני, אזורי מגורים מאווררים עשויים לפגוע במרכיב מהותי אחר של הערים - חדשנות. מחקר בנושא מצא כי ערים צפופות וגדולות חדשניות פי כמה מערים דלילות וקטנות. זו אולי המשימה הכי גדולה של המתכננים: עיר ששומרת על המוח מפני השפעות שליליות, אבל גם מעודדת אותו ליצירתיות ולחדשנות.
אין כנראה תופעה נפשית המאפיינת את העיר הגדולה יותר מן האדישות. תופעה זו היא בראש ובראשונה תולדה של הגירויים העצביים המנוגדים, המתחלפים במהירות והדחוסים, שמתוכם נובע כנראה גם האינטלקטואליזם האופייני לעיר הגדולה. מבחינה פורמלית, ניתן לתאר את יחסם של בני העיר הגדולה איש לרעהו כיחס של הסתייגות. אילו היו המגעים התמידיים עם אנשים רבים מספור מפיקים תגובות פנימיות הדומות לאלה של בן העיר הקטנה, שבה האדם מכיר כמעט את כל מי שהוא פוגש ומפתח יחס חיובי כלפי כמעט כל אחד, הוא היה מגיע למצב נפשי בל יתואר. היחידים, המשוחררים מן הכבלים שההיסטוריה כפתה עליהם, מבקשים עתה להיבדל זה מזה. נושא הערכים האנושיים כבר אינו האדם האוניברסלי הטמון בכל יחיד ויחיד, אלא דווקא ייחודו האיכותי והאי־יכולת להחליפו בזולתו. ההיסטוריה הפנימית והחיצונית של ימינו רצופה במאבקים ובהסתבכויות של שני סוגי האינדיווידואליזם הללו, המתחלפים זה בזה. עניינם הוא קביעת תפקידו של הפרט בתוך הקולקטיב. תפקידה של העיר הגדולה הוא להוות זירה למחלוקות הללו ולניסיונות ליישבן.
העיר נפלה טרף למפלצת נדל”ן, שבונה לרוב באזורי ביקוש עשירים ומותירה לאנחות את שיכוני העניים המתפוררים והמטים לנפול, שם באמת צריך ליצור התחדשות עירונית. במקום בתים קטנים יחסית וצנועים, מוקמים חדשות לבקרים על אותן התשתיות בניינים אדירי מימדים ומנוכרים לסביבתם, שמשנים את אופיה האורבני של העיר. המגיפה משקפת את פניה של החברה שסוגדת לערך אחד בלבד, כסף, גם אם זה בא על חשבון השכנים, הטבע והירוק, וגם על חשבון היופי הארכיטקטוני והאורבני. את הטענות יש להפנות לא רק אל היזמים והתושבים, שבאופן טבעי מבקשים להגדיל את הונם ואת בתיהם, ולא ממש מתעניינים בסביבתם או בשיקולים ארוכי טווח, אלא כלפי הרשות המוניציפלית האחראית על התכנון העירוני, רשות שמאפשרת להפוך מבנה חד קומתי לבניין בן עשר קומות והורסת במו ידיה את הקסם והאופי. צריך למצוא מודל אחר להתחדשות עירונית טובה, שתכלול הקפדה על שטחים ירוקים בתוך העיר, נגישות שנוצרת על ידי תחבורה ציבורית עם עדיפות להולכי רגל ואופניים, עירוב שימושים, ויצירת זהות מקומית ראויה. עיר בת קיימא כוללת שילוב של עקרונות סביבתיים וחברתיים, אך ההחלטות לגבי פיתוח העיר בימינו מתקבלות במקרים רבים כתוצאה של שיקולי אגו וכסף בלבד.
ג. צפויה ירידה בהובלת המטענים הימיים במזרח הים התיכון
ד. תוספת מקומות עבודה לישראלים לא תהיה
ה. חיסכון כספי לא יהיה ויתכן גם הפסד
ו. יש כבר נמל פרטי באשדוד ואפשר להסתפק בו
ז. הרציף הארוך בנמל חיפה מתאים לספינות הגדולות ביותר
ח. נמלי ענק מתחרים נבנו ביוון ובמצרים
ט. מבנה הנמל מסורבל ויקשה על הפעלתו
י. השטח העורפי של הנמל הוא של שדה התעופה יא. בסיס חיל הים לא צריך מקום חדש יב. לא תהיה תוספת תעסוקה בשירותים לוגיסטיים
פירוט:
א. בירדן יש חוק שאוסר על כניסת מכולות בדרך הים שלא דרך נמל עקבה. הסיבה היא הרצון לשמר ולפתח את שער הכניסה הימי היחיד של המדינה. במסוף בבית שאן מועברים במלגזות כל המטענים מישראל למכולות ירדניות. כל הדיבורים של שרי הממשלה על הובלה לירדן כגורם לפיתוח רכבת העמק ונמל המפרץ הם הטעיה של הציבור.
ב. בנמלי חיפה ואשדוד יש די קיבולת עבור כל נפח ההובלה הימית של ישראל למשך עוד שנים רבות מאד. שיעור הצמיחה, של 1-2 אחוזים לשנה, אינו מצדיק הוספת רציפים בעתיד הנראה לעין.
ג. תעלת פנמה המורחבת מסיטה מחיפה את כל תנועת הספינות הגדולות שבין המזרח הרחוק לחוף המזרחי של יבשת אמריקה, שעד כה היו עוברות בתעלת סואץ. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על מעמדם הגיאופוליטי של ישראל והאזור.
ד. הנמל הפרטי יתופעל, כמקובל בעולם, על ידי חברה בינלאומית שמתמחה בתפעול טרמינלים. החברה תעדיף לשכור עובדים מיומנים בעלות שכר נמוכה, ואלה נמצאים בעיקר במזרח הרחוק.
ה. ההצדקה העיקרית להקמת הנמל הפרטי במפרץ, יחד עם אחיו באשדוד, היא התקווה לירידה בעלויות המשכורות והגברת התפוקה. עלות המשכורות של כ-2500 עובדי נמלי חיפה ואשדוד הממלכתיים היא כמיליארד שקלים בשנה. המשכורות הן כ-50 אחוז מהוצאות התפעול של הנמלים. התפוקה למנופאי מכולות בישראל היא כשני שליש לעומת שיאני היעילות בעולם. ההנחה היא שעובדי הנמל הפרטי, אשר ירוויחו פחות ויהיו בעל הספק גדול יותר, יביאו לחיסכון משמעותי למדינה. אך הנמלים הפרטיים יתמקדו במסופי מכולות, שהן חלק בלבד מסך כל פעילות הנמלים הממלכתיים, והיקף החיסכון יהיה בהתאם. בנוסף, משכורות המנהלים בנמלים הפרטיים יהיו גבוהות מאד, הם יישרו קו עם הנמלים הממלכתיים באופן שיציעו מחירים נמוכים אך במעט, ישתמשו בתרגילי מס, ועוד. לרציפים החדשים יהיו עלויות תפעול קבועות, שעלולות להביא גם לכך שנשלם יותר עבור אותה כמות מכולות שתיכנס למדינה. הממשלה, כתוצאה ממאבק ''ראש בראש'' בועדי העובדים החזקים של הנמלים, החליטה לשבור אותם בכל מחיר, על גבו של הציבור.
ו. אפשר להסתפק גם בנמל פרטי אחד, זה שהוקם באשדוד, אשר יציע מחירים נמוכים יותר ותפוקה יעילה יותר לחברות הספנות שמגיעות לארץ, ויאפשר גם עגינה לספינות הענק הבודדות אשר הנמלים הקיימים אינם מסוגלים להעגין.
ז. לטענת האדריכל מיכה רטנר, אין גם צורך פיזי בהקמת נמל המפרץ, כיוון שרציף המכולות החיצוני הארוך שקיים בנמל חיפה כיום מתאים, לאחר העמקה, גם לאוניות המכולות הגדולות ביותר. אפשר להיווכח בכך כאשר צופים ממרומי חיפה, ורואים את השטח הימי הנרחב שבין נמל הכרמל לנמל הקישון.
ח. נמלי ענק פרטיים למכולות ניבנו ומתופעלים על ידי הסינים ביוון ובמצרים. נמלים אלה מתחרים עם נמלי ישראל על נתח השוק של שטעון מכולות בין ספינות גדולות לקטנות, ועלויות התפעול שלהם הן נמוכות יותר.
ט. נמל המפרץ נבנה בניצב לכיוון הגלים שמגיעים ממערב, ושובר הגלים שלו יתקשה לעמוד בגלים גבוהים. צפויה גם ארוזיה קשה של החוף בקרית חיים.
י. המחיר הכלכלי שמשלם מטרופולין חיפה עבור הקמת נמל המפרץ הוא עצום. זאת באובדן שטחים יקרי ערך בעורפו, ובעיקר בשיתוק הפיתוח של נמל התעופה הבינלאומי במפרץ. יא. בשלב ג' של נמל המפרץ מתוכננת בו הקמה של בסיס חיל הים. הנמל הצבאי החדש שכבר הוקם, שצמוד מצפון לבסיס הקיים, מתאים לכך לאין ערוך יותר. יב. נמל המפרץ לא יוסיף מקומות תעסוקה במסגרת ענף השירותים הלוגיסטיים, שיקום לכאורה בשטחים נרחבים בשטח של מאות דונמים בעורף הנמל. השרותים הלוגיסטיים במדינת ישראל מרוכזים באזור מרכז הכובד של האוכלוסיה, שהוא ליד נתב''ג. הם ממוקמים בקרית שדה התעופה ובסביבתה. התובלה האוירית היא גורם הצמיחה המרכזי בענף זה.
דן מרגלית, בתכנית הבוקר בערוץ 2, אמר שני דברים חכמים:
א. לא משנה עד כמה ההחלטה באו''ם היתה גרועה לישראל, מי שאשם בה הוא בנימין נתניהו, והמהלכים שהוביל בעמונה וחוק ההסדרה הם שגרמו לה.
ב. הטעות הקשה עוד יותר של נתניהו היא שהוא פצח במדיניות חרמות בעקבות ההחלטה, נגד כל העולם. חרם זה משהו שאנחנו מכירים נגדנו.
אני מבקש להוסיף היבט נוסף, שלדעתי התקשורת ובעלי הדעה יתעלמו ממנו בלהט הויכוח, והוא ההשפעה של ההחלטה בגנות ההתנחלויות על הפוליטיקה הפנימית במדינת ישראל, ועל כל אזרח באשר הוא.
ההחלטה על גינוי ההתנחלויות נוגעת בעיצבי הויכוח הפנימי במדינת ישראל אודות הקצאת משאבים לתכנון אזורי. ההתנחלויות זכו למשאבים מוגברים על חשבון יתר אזורי הארץ, ומזה שנים רבות שחלקים נרחבים בציבור מתנגד לכך. יותר מכך, מדיניות ההתנחלויות הבלתי מבוקרת תרמה רבות לכיאוס הכללי בחחום זה.
כאשר התקבלה באו''ם החלטה דומה, בראשית שנות ה-1980, היתה בארץ תחושה של התגיסות כללית למען שמירת הזכויות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. החל ממלחמת לבנון, ועד לימים אלה, אפשר להבין את כל הדינמיקה הפוליטית במדינה על רקע הרצון לשמור על איזון סביר בין זכותנו להתישב בשטחים, לבין הרצון שזכות זאת לא תבוא על חשבון פיתוח יתר אזורי הארץ.
ממשלות הליכוד נקטו, כמו שהלך והתבהר במהלך השנים, במדיניות הפוכה לרצון הציבור. כל חלקי הארץ הפכו לאבן שואבת עבור חיזוק השטחים. תושבי הישובים מלפני שנת 1967 חשים שהם אלה שצריכים לספק את המשאבים החומריים והנפשיים לממשלת ישראל ולתושבי השטחים, למרות גחמותיהם.
בפרט בולט הדבר במטרופולין חיפה, שנפל קורבן למדיניות תכנון הזויה שמקדשת רגולציה של תעשיה פטרוכימית ונמל מפרץ מיותרים לחלוטין שיביאו לדעיכת האזור.
למה מצפה ממשלת ישראל? שתושבי מטרופולין חיפה יסכימו לכך שהם יגיעו למצב של ''אין ברירה'', שיראו שהממשלה מוליכה אותם לעתיד שחור ובאותה עת הם יתמכו בה על מדיניותה בשטחים?
הממשלה נאחזה כל השנים בדיבורים גבוהים על ההצלחה שלה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל כדי לטייח על הכישלונות בתחום מדיניות הפנים. הפוליטיקה הגבוהה חזרה כעת כבומרנג, ומרעידה את אמות הסיפים בכל בית בישראל.
אין על מה להתפלא מהצבעת ההימנעות של ארה''ב. לאור הירידה במחירי הנפט, ובפרט לאור פתיחתה לאחרונה של תעלת פנמה המורחבת ששואבת את תנועת הספנות מתעלת סואץ, איבדה ישראל את חשיבותה כבעלת ברית אסטרטגית.
בתצלום העליון נראים ישובי לב הגליל העליון בין פקיעין לכפר וורדים, עם אזור התעשיה תפן משמאל למרכז.
אפשר לראות כי כל הישובים, המגזריים והיהודים גם יחד, יוצרים רצף אורבאני.
רצף זה לא היה קיים לפני הקמת תפן וכפר ורדים, אשר האיצו מאד את התפתחות האזור.
אפשרויות ההתרחבות של ישובי המיעוטים, על גבי אדמה חקלאית בשוליהם, רבה הרבה יותר מאשר של כפר ורדים והישובים היהודי הקהילתיים שסמוכים לו, אשר הוקמו מראש כחיץ בין ישובי המיעוטים, על שטחים מצומצמים יחסית בהיקפם, ובמסגרת תכנון קפדני.
בתצלום התחתון רואים רחוב בישוב יאנוח. הסגנון הכפרי נעלם, וכיום הישוב הוא פרברי עם תשתיות עירוניות.
אחת השאלות התמוהות ביותר בדור האחרון היא כיצד הצניעו הממשלה, התקשורת, והאקדמיה, את היקף התופעה של היווצרות רצפים אורבאניים כה משמעותיים ברחבי הגליל. זמן הנסיעה במכונית בין תפן לכרמיאל הוא כ-20 דקות.
זמן הנסיעה במכונית בין תפן לנהריה הוא כ-25 דקות.
זמן הנסיעה במכונית בין תפן לעכו הוא כ-30 דקות.
זמן הנסיעה במכונית בין תפן לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.
ממזרח לשרון, באזור המורדות המערביים של הרי השומרון, התופעה היא רחבת היקף הרבה יותר, כתוצאה מהקירבה לאזורי הפעילות הכלכלית המרכזיים במדינת ישראל.
התרבות האנושית התחילה בשעה שנופי הטבע הפכו להיות מעשה ידי האדם. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם.
בני משפחה מורחבת אחת מסוגלים לגור בבנינים רבי קומות. במגזר היהודי שעובר לרבי קומות יש משפחות רב דוריות שמתרכזות במגדל או מתחם אחד. במגזר הערבי יש סימני התחלות לכך. מלכתחילה הבנינים במגזר זה נבנו בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כאשר הבנין מוכן לכך מראש, אפשר להגביה אותו עוד ועוד מדור לדור. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. מעבר לכך, התפישה המסורתית פסה מן העולם ברוב העולם הערבי, שכיום הוא חלק מהכפר הגלובאלי, עם מגמות של ירידה בתוחלת הילודה, ומעבר למשפחות בודדות, של שני בני זוג משכילים שעובדים והם בעלי קריירה, בדיוק כמו בעולם המערבי. המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי.
לכל ידוע כי מפעלי בז''ן במפרץ חיפה הם מפעלים כושלים, שמזהמים את האזור ומונעים את התפתחותו. מדוע אם כן התקבלה, בוועדה הארצית לתכנון ובניה, ההחלטה להרחיב אותם?
ממשלת ישראל מעדיפה לשמר את הסטאטוס קוו במפרץ חיפה כי הדבר חוסך לה את הדיון על מציאת חלופות אנרגיה, שהוא נושא לוהט בקלחת הפוליטית הבינלאומית.
משרד הבריאות דוחה את מסקנות הדו''ח שקובע כי תחלואת הסרטן במפרץ היא גבוהה בהרבה מהממוצע, כי אישורו מחייב הודאה במחדל רב שנים.
החברה להגנת הטבע רואה עצמה כאחראית על האיזון הקדוש בין טבע לפיתוח, אך היא יוצאת במאבקים על שימור חלקות טבע קטנות, תוך התעלמות מהתמונה הכללית של הפרות התכנון והבניה ברחבי מדינת ישראל, ובאזור מפרץ חיפה והגליל התחתון בפרט.
לאמצעי תקשורת רבים לא אכפת עקב קשרי הון-עיתון, והם אף מוטים נגד טובת הציבור.
משפחת עופר מעונינת בבז''ן כי בשליטה על השטח טמון פוטנציאל נדלנ''י, שעשוי להיות מקור רווח מרכזי בתקופה שבה חברת 'צים' שבשליטתם נמצאת במצוקה, בגלל התמורות מרחיקות הלכת בענף הספנות העולמית.
משפחת פדרמן, הבעלים הנוספים של בז''ן, מעונינת בהרחבתם כי החברה שלהם קיבלה הערת 'עסק חי' ועומדת בפני חדלות פירעון. פדרמן הוא בגדר טראומה לרבים מתושבי מטרופולין חיפה והגליל המערבי, מחמת מפעל אסבסט בנהריה שהיה בבעלותו.
מפרץ חיפה נמצא, אם כן, בחוד החנית של עיסוקם של גורמים רבי כוח והשפעה, ואין להם כוונה לוותר עליו, ועל אורח החיים שיצרו בזכותו, אורח חיים שמתעלם מסבל התושבים ומתקוותם לעתיד טוב יותר.
כמעט כל מי שפרסם תגובה נגד משרד הבריאות, לגבי פסילת המחקר שקבע כי אחוזי הסרטן בחיפה גבוהים בהרבה מהממוצע, כלל בתוכה גם הערה אחת או שתיים לגבי מועד הפרסום, שהיה בתזמון שיצר חשיפה מינימלית באמצעי התיקשורת ובציבור בכלל. יתכן כי מועד הפרסום, ביום חמישי 4 לאוגוסט 2016 בצהריים, נקבע משיקולים אוביקטיביים בלבד. אך כדאי לנתח את הסיבות אשר הביאו לכך שהחשיפה התקשורתית לפרסום הדו''ח היתה מינימלית, ולהשאיר לציבור את ההחלטה האם היתה כאן יד מכוונת.
לפני פרוט של הגורמים לרייטינג המינימלי, כדאי להזכיר כי במועד הפרסום הראשון, בסוף חודש מרץ 2016, זכה הנושא לכותרות וכתבות מרכזיות בכל אמצעי התקשורת, העיתונות, הרדיו, והטלוויזיה, למשך 48 שעות לפחות. הציבור לא נרגע עד שהובטח לו כי הדו''ח יפורסם במלואו. עברו כ-4 חדשים בלבד עד שהדו''ח פורסם, בתחילת אוגוסט 2016, והנה הפלא ופלא, הוא זכה לפרסום מינימלי של שורות אחדות בלבד, באותם אמצעי התקשורת בדיוק, ונשכח מהציבור הישראלי הרחב לאחר דקות אחדות.
להלן הסברים אחדים לכך שהדו''ח לא זכה כמעט לתהודה באמצעי התקשורת:
בתחומים ציבוריים רבים די בחשד סביר כדי לחייב, על פי החוק, לפרסם במלואו מיד כל פרט שקשור לנושא. כך הוא הדבר כאשר עולה חשד לפלילים בתאגיד כלכלי. כך גם לגבי אישים פוליטיים. במידה והחשדות נגדם מבוססים, יובא הענין להכרעת בית משפט, אך בינתיים חובת הציבור לדעת. במקרה שלפנינו, החשדות כי בז''ן הוא גורם לסרטן הם מבוססים, אך למרות זאת משרד הבריאות עיכב את ממצאי הדו''ח במשך 4 חדשים תמימים. כתוצאה מתקופת הצינון הזאת נקבעה אצל הציבור מראש המסקנה כי אין בדו''ח ממש.
הדו''ח פורסם באמצע החופש הגדול. האמהות עסוקות עם הילדים, ואזרחים רבים נמצאים בחו''ל. זאת עונת המלפפונים, וכל חדשה, ולו גם חשובה, אינה זוכה להתיחסות רצינית, אם בכלל.
הדו''ח פורסם בזמן בין המיצרים, בערב תחילת חודש אב. עבור החרדים זאת תקופת קינות, לזכר טרגדיות חורבן בתי המקדש הראשון והשני. כל פרסום חדשותי נבלע בקונטקס של הטרגדיות הגדולות האלה. יתכן ומועד הפרסום נועד לרמוז לציבור החרדי שמדובר בטרגדיה נוספת.
הדו''ח פורסם יום לאחר תחילת פגרת הכנסת. כך הפכה לבלתי אפשרית המשימה לקבל תגובה משר, יו''ר וועדה, או חבר כנסת.
האולימפיאדה עמדה בפתח, ועיני כולם כבר היו נשואות לריו. השידורים מריו הם בשעות הלילה, וחייבים בימים אחדים כדי להתרגל לכך. כל המדינה התחילה ג'ט לג, שבמהלכו אי אפשר היה להתרכז במאומה.
הדו''ח פורסם ביום חמישי בצהרים, מועד שידוע מאז ומתמיד כמאוחר מיד לכל פירסום חדשותי רציני. עיתוני סוף השבוע הודפסו, ומהדורות החדשות הטלוויזיוניות נערכו.
הדו''ח פורסם בשעה 1300. היה זה בין הידיעות על שחרורה מהכלא של אתי אלון, והשארתו בכלא של משה קצב. מדובר בתזמון מדויק עבור מי שחפץ שההודעה שהוא משחרר לאמצעי התקשורת תזכה לרייטינג מינימלי בלבד. החל מפרסום ההודעה על שחרור אלון עסקו אמצעי התקשורת בנושא זה בלבד. כאשר פורסמה ההודעה על קצב המשיכו העיתונאים לעסוק גם בו, עד למהדורות הערב בטלוויזיה. הידיעה על גניזת המחקר שעוסק בסרטן מבז''ן נבלעה בתהום הנשיה.
חברי הכנסת, פקידי משרדי הממשלה, והלוביסטים, עוסקים כולם כאחד בנושא זה או אחר, על בסיס שפה משותפת, בקיאות בנושא, והיכרות אישית. הם נפגשים זה עם זה גם מחוץ למקומות ושעות העבודה, ומקבלים החלטות שמשפיעות על גורלנו באופן בלתי רשמי, החלטות שהופכות לרשמיות באמצעות חותמת רשמית. אין לדעת מה התרחש מאחורי הקלעים של מועד הפרסום על מחקר גורמי וממצאי הסרטן במטרופולין חיפה, אך ללא ספק מועד זה התאים ביותר לכל מי שחפץ כי אמצעי התיקשורת יצמצמו מאד את החשיפה לידיעה.
גז מתאן שנפלט מקרקעות מופשרות בסיביר, כתוצאה מהתחממות האזור הארקטי, גורם להתחממות מואצת של האטמוספירה, בנוסף לפיזור נגיפים קטלניים.
חדשה מעניינת מלפני ימים אחדים היתה מותם של אלפי איילים בסיביר, ומחלתם של אנשים אחדים, כתוצאה מהתפשטות חיידק האנתראקס באזור. על פי הכותרות התפשט הנגיף מפגר של אייל מת, בעקבות גל החום. יתכן כי מתחת לכותרת מסתתרת אמת הרבה יותר מפחידה!
עבור מדענים רבים החדשה הזאת היא בבחינת הקדמה בלבד למה שאנו עתידים לחוות בעתיד הקרוב. איננו יודעים מה טמון באדמות הקפואות של סיביר, והדבר חשוב בגלל ההאצה של התחממות כדור הארץ, אשר גורמת להפשרת האדמות האלה. חוקרים מצאו כי חיידק פולט מתאן, שהתפשט מסיביר, היה הגורם להכחדה של מרבית בעלי החיים בכדור הארץ לפני כ-250 מיליון שנים.
לא כל הנגיפים המסוכנים קשורים למתאן, אך השתחררות גז המתאן הרב שאצור באדמות סיביר, המתאן שמוכר לכל כנפלט מגללי בהמות הבית, יוצרת בעיה קשה הרבה יותר בגלל תכונה נוספת שלו: גז המתאן הוא בעל השפעה גדולה פי 20 מאשר של דו תחמוצת הפחמן על יצירת אפקט החממה!
על פי המדידות, המתאן נפלט מקרקעות סיביר המופשרות בכמויות ענקיות. קיימת סכנה מוחשית שהדבר יאיץ את התחממות כדור הארץ באופן בלתי הפיך, כך שהכוכב שלנו יהפוך במהירות לחסר אטמוספירה לחלוטין, בדומה לכוכב נוגה חסר החיים. מסקנה זאת גרמה למנכ''ל גרינפיס לקרוא להקמה מידית של תחנות כוח גרעיניות, כיוון שפעולת תחנות כוח אלה אינה יוצרת פליטת מזהמים לאטמוספירה.
אזהרתם של מנכ''ל גרינפיס ושל מומחים אחרים, לגבי הסכנה שגורמת בעירת דלקים פוסיליים, פחם, נפט, וגז, אשר הם הגורמים המרכזיים להתחממות, יצרה גל חדש של התעניינות בבנית תחנות כוח גרעיניות מתקדמות. הסוגיה הפכה למרכזית בכל דיון על בחירת אלטרנטיבה ממשית למקורות האנרגיה השונים.
הפשרת האדמות בסיביר גורמת להתחממות מואצת של כדור הארץ, ומפיצה במקביל נגיפים קטלניים! האנושות מתמודדת על קיומה בשתי חזיתות בו זמנית!
החזית השלישית היא בחירת אלטרנטיבה לדלקים הפוסיליים, בתנאים של מציאות משתנה, שכוללת פיתוח מתמיד של מקורות אנרגיה אלטרנטיביים, פיתוח מדהים שמשנה את השיקולים בלי הרף. הקלחת במערכת הפוליטית הגלובאלית רותחת כתוצאה מכך.
על רקע זה אפשר להסביר את מדיניות ההתעלמות והטיוח של ממשלת ישראל לגבי הרחבת בז''ן. הממשלה מפקירה את תושבי מטרופולין חיפה, ומתעסקת בקורנפלקס, כדי לראות אם מאבקם הנואש של התושבים על עתידם יסייע לה להחליט טוב יותר באיזה מקור אנרגיה אלטרנטיבי לבחור.
חדשה מעניינת מלפני ימים אחדים היתה מותם של אלפי איילים בסיביר, ובנוסף מחלתם של אנשים אחדים, כתוצאה מהתפשטות חיידק האנתראקס. על פי הכותרות התפשט הנגיף מפגר של אייל מת, בעקבות גל החום, אך יתכן כי מתחת לכותרת מסתתרת אמת הרבה יותר מפחידה!
השתחררות גז המתאן הרב שאצור באדמות סיביר, המתאן שמוכר לכל כנפלט מגללי בהמות הבית, יוצרת בעיה קשה הרבה יותר בגלל תכונה נוספת שלו: גז המתאן הוא בעל השפעה גדולה פי 20 מאשר של דו תחמוצת הפחמן על יצירת אפקט החממה!
הסכנה שגז המתאן יאיץ את התחממות כדור הארץ באופן בלתי הפיך, כך שהוא יהפוך במהירות לחסר אטמוספירה לחלוטין כמו כוכב נוגה, גרמה למנכ''ל גרינפיס לקרוא להקמה מידית של תחנות כוח גרעיניות, כיוון שפעולת תחנות כוח אלה אינה יוצרת פליטת מזהמים לאטמוספירה.
הפשרת האדמות בסיביר גורמת להתחממות מואצת של כדור הארץ, ומפיצה במקביל נגיפים קטלניים! האנושות מתמודדת על קיומה בשתי חזיתות בו זמנית!
ארגון ''חיים וסביבה'' לא הצביע נגד ההחלטה על הרחבת בז''ן כי זה היה ממוטט את כל ה'בון טון' וה'פוליטי קורקט' של הארגונים הסביבתיים שהוא מייצג. ביסודם אלה הם אירגונים שמיישרים קו עם הממסד, והצבעה נגד הממסד בנושא כל כך חשוב היתה מהפכנית מידי מבחינתם. הם שמעו בפעם הראשונה האשמות כל כך חריפות, וחששו שאם יודו באמיתותן יהיה הדבר גם הודאה באשמתם על כך שלא עשו כלום עד היום, מה שעשוי, ובצדק, לערער את כל הבסיס לקיומם.
זאת גם על רקע מה שהיה ברור לכל מי שהיה נוכח בישיבה ב'בית וגן', והוא שכל הנושא גדול על הוועדה בכמה מספרים. הוועדה בראשות עו''ד סילביה רביד, נאחזה בפורמליסטיקה בכל כוחה. למעשה, כל הסערה התיקשורתית בדבר מומי התינוקות שנולדים בעוטף בז''ן התעוררה בעקבות הפורמליסטיקה הזאת.
ארגוני הסביבה הגדולים, בעיני עצמם, הם הדי.אנ.איי האורגאני של המדינה, וכל מה שצמח פה עד היום הוא בזכותם. הארגונים האלה הם האחראים בעיני עצמם על האיזון הקדוש בין פיתוח לטבע. אך זה איזון פיקטיבי ומטויח. הטיוח נעשה בתחומים רבים, שהבולט בהם הוא הפרות הבניה עצומות ההיקף במגזרי המיעוטים. קיים קשר הדוק בין התוכניות המזהמות לפיתוח מפרץ חיפה למציאות ולהיעדר תוכניות פיתוח ראויות לגליל המערבי והתחתון. מדובר בעצימת עיניים לגבי האיזור כולו מצד ארגוני הסביבה הגדולים בישראל. פעילי איכות הסביבה במפרץ חייבים להפנים זאת.
כאשר באו אנשים ממפרץ חיפה לוועדה ואמרו: כאן לא צומח עשב! שיבשה הטענה את את הקארמה של כל חברי הוועדה, והובילה אותם למגננה בכל מחיר. אך המתנגדים מצידם טעו כאשר פירשו את חברי הוועדה כמדברים איתם באותה שפה. הדיון התנהל בשתי שפות, כאשר אף צד לא הבין את שפת הצד השני. חברי הוועדה יצאו מתוך הנחה שביעת רצון שכולם שותפים לאותה אהבת הארץ הנוסטלגית, שלכולנו בית וגן. המתנגדים צעקו צעקה גדולה, גם כדי לבטא מצוקה כלכלית-חברתית, אך היא לא נקלטה. הקשר בין מחלות לבין המצב המשפחי הקשה שהן יוצרות לא הודגש כלל, לפחות בישיבה שבה נוכחתי. לו היו מסבירים לוועדה שסביב כל אדם שחולה במחלה קשה יש עוד עשרה אנשים שמושבתים חלקית, אולי היו התוצאות אחרות.
אחת התוצאות ההזויות של מדיניות הטיוח של ארגון ''חיים וסביבה'' היא שבמקביל לכך שהארגון מתעלם ממחדלים, ומאשר מיפגעים, הוא גם מתמקד במאבקים הלא נכונים. המאבק ההזוי ביותר היה עצירת הקמת הרכבת לאילת. צריך לראות את הסרטונים בנושא ביוטיוב כדי להבין עד כמה עשויה המסילה לתרום לפיתוח הנגב, הערבה, ואילת. זאת כאשר היא עוברת בשטחי מדבר וציה, שבהם כל מבנה מעשה ידי אדם הוא בגדר פלא של הטבע. המאבק המוצלח של המתנגדים להקמת המסילה פעל כבומרנג על הממשלה, והאיץ אותה להעמיס עוד יותר על אזורי מרכז וצפון הארץ פרויקטים תחבורתיים, אורבניים ותעשיתיים שונים.
מי שמגיע לאילת וחוצה את הגבול לעקבה עושה זאת דרך עמק שדומה מאד למפרץ חיפה. מפרץ אילת, עם עקבה ואילת שמתנוססות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה. הדמיון בין השניים רב מאד.
בין אילת ועקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שהעמק השלו, בעל המראה הפסטורלי-מדברי, מסייע להשכנת השלום.
מפרץ אילת
בחיפה המצב הוא בדיוק ההיפך מכך. בין שני חלקי העמק יש תעשיה מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית.
מפרץ חיפה
מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, לסכסך בין שני חלקי העמק, בין תושבי חיפה לתושבי הקריות ולתושבים האחרים ששוכנים בכל עבריו. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. יותר מכך, התעשיה הפטרוכימית יוצרת את הדי.אנ.איי המקומי, שהוא די.אנ.איי חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל.
לכן ההפגנה היתה חשובה. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בה הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא, אופטימי.
לא היה מקום מתאים מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.
מפרץ אילת, עם הערים אילת ועקבה שנמצאות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה, והדמיון הפיזי בין השניים הוא רב מאד. בין אילת לעקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שמראה העמק השלו, בעל המראה הפסטורלי מדברי, מסייע להשכנת השלום.
במפרץ חיפה המצב הוא בדיוק להיפך. על העמק חולשת תעשיה פטרוכימית מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, ולסכסך בין תושבי האזור. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. התעשיה הפטרוכימית יוצרת די.אנ.איי מקומי, שהוא חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל.
בהפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, שהתקיימה בחוף דדו השבוע, השתתפו כ-2000 מתושבי האזור. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בהפגנה הרגיש כי הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא ואופטימי. לא היה מקום מתאים יותר מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.
תושבי מפרץ אילת מתפרנסים ברובם מתיירות. התיירים מגיעים דרך 3-4 נמלי תעופה בינלאומיים, שנמצאים באזור ששטחו כשטח מפרץ חיפה, ומספר תושביו כעשירית בלבד. חיפה חיבת לאמץ דוגמא זאת!
