‏הצגת רשומות עם תוויות תאונות דרכים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תאונות דרכים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 14 באפריל 2024

נסיעה בקורקינט חשמלי בתל אביב


חיפה היא עיר יפהפייה, הידועה בנופיה המרהיבים, באווירה הייחודית שלה ובתרבות התוססת. אך עבור תושבי חיפה המבקשים לחוות את הנסיעה בקורקינט החשמלי, כלי התחבורה האישי אשר השימוש בו צבר תאוצה רבה ברחבי תבל, הדבר עלול להיות מייגע. 

חיפה היא עיר הררית, ופרנסיה לא טרחו עד היום לסלול נתיבי תחבורה מתאימים לקורקינטים, ובמידה רבה גם להולכי רגל. המקום האפשרי המיטבי לכך הוא קו החוף של חיפה, המשתרע מחוף הכרמל, דרך העיר התחתית, עד קרית חיים. מלבד לאורך החוף המערבי של העיר, הכולל את חופי בת גלים והכרמל, אין בעיר כמעט מסלולים להליכה ולקורקינטים ואופניים חשמליים. זאת בעיקר במקומות בהם הם נדרשים במיוחד, שהם העיר התחתית בואכה הצ'קפוסט, ומפרץ חיפה. במקומות אלה צריכים להיות טיילת מפוארת, ורציפה, אך בחלקם הגדול הם מוזנחים, או תפוסים על ידי מבנים מיושנים. 

אזור נוסף הדורש בדחיפות הקמת טיילת רחבה להולכי רגל ורוכבי קורקינטים הוא רכס הכרמל, מסטלה מאריס עד האוניברסיטה. 

גם בהדר, האזור הצפוף ביותר של העיר, ובעיקר לאורך רחוב הרצל, מן הראוי לפתח בהקדם שבילים מתאימים. זאת גם כי רוכבי האופניים והקורקינטים החשמליים ברחוב התרבו מאד, ובהעדר מסלול ופיקוח מתאימים, הם נוסעים על המדרכות ומסכנים את הולכי הרגל. 


פתרון נוח ומהיר לבעיה זו, של השימוש בקורקינט החשמלי, שהוא כלי תחבורה קל לשימוש, זמין וידידותי לסביבה, המאפשר ליהנות מטיול עירוני קליל ומהנה, נמצא בתל אביב, בה הוכשרו נתיבי נסיעה מיוחדים לכך בשדרות רבות, בטיילת החוף ובפארק הירקון. ראש עירית הותיק של תל אביב, רון חולדאי, הצהיר כי הוא מפתח אותה כעיר ידידותית להולכי רגל ורוכבי קורקינטים ואופניים חשמליים. והדבר ניכר היטב לעין, על פי התרשמות המבקרים בעיר. 

חיפאים המגיעים לתל אביב ברכבת, יכולים לשכור קורקינטים בקלות, מאחת החברות המפעילות אותם. יש עמדות חניה שלהם בכל אחת מהיציאות של ארבע התחנות בעיר: האוניברסיטה, סבידור-מרכז, השלום, ההגנה. 


יתרונות השימוש בקורקינט בתל אביב: 

נוחות: תל אביב היא מישורית, וניתן להתנייד בה בקלות רבה באמצעות קורקינט. רשת שבילי האופניים המפותחת בעיר מאפשרת נסיעה בטוחה ונוחה, תוך הימנעות מפקקים ומהצפיפות בתחבורה הציבורית. 

זמינות: שירותי השכרת קורקינטים חשמליים זמינים בכל רחבי תל אביב, וניתן לאתר אותם בקלות באמצעות אפליקציות ייעודיות. השימוש בשירותים אלה פשוט וקל, ואינו מחייב ידע טכני מיוחד. 

מחיר: עלות השכרת קורקינט חשמלי זולה יחסית, ומאפשרת טיול חסכוני בעיר. 

יעילות: הקורקינט החשמלי מאפשר התניידות מהירה ויעילה, תוך חיסכון ניכר בזמן. 

סביבה: השימוש בקורקינט חשמלי הוא ידידותי לסביבה ואינו גורם לזיהום אוויר. 


טיפים לשימוש בקורקינט בתל אביב: 

הקפד על כללי הבטיחות: חשוב לציית לכללי התנועה ולהשתמש בקורקינט בצורה אחראית. הקפד לחבוש קסדה, נסע באזורי הליכה ואופניים ייעודיים, והימנע מרכיבה על המדרכה. 

תכנן את מסלולך מראש: לפני היציאה לדרך, מומלץ לתכנן את מסלול הטיול באמצעות אפליקציית מפות. כך תוכל לחסוך זמן וליהנות מנסיעה יעילה. 

הזמן את הקורקינט מראש: במיוחד בשעות השיא, ייתכן שיהיה קושי למצוא קורקינט זמין. מומלץ להזמין את הקורקינט מראש באמצעות האפליקציה הייעודית. 

שים לב למזג האוויר: ימי גשם או חום קיצוניים עשויים להקשות על השימוש בקורקינט. מומלץ לבחור יום מתאים לטיול. 


הקורקינט הקורקינט החשמלי הוא כלי תחבורה אידיאלי לתושבי חיפה המבקשים לטייל בתל אביב, התוססת ומלאת חיים. נוח, זמין, יעיל וידידותי לסביבה, הקורקינט מאפשר ליהנות מטיול עירוני קליל ומהנה, תוך גילוי קסמה של עיר התרבות והבילויים של ישראל. הוא דרך מצוינת לחוות את העיר מקרוב, להכיר את האתרים המיוחדים שלה וליהנות מהאווירה הייחודית. 













יום שבת, 18 באפריל 2015

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.
מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.
האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.
משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.
על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 
חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?
התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.
המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.
בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.
האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?
הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.
השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?
בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.
על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.
את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.
כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.
בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.
חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.
לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו


להלן חלק מהחוויות מהפסטיבל לתיאטרון אחר בחול המועד סוכות בעכו.

החוויה הראשונה היא כמובן הנסיעה לעכו. אין חדש בפקקים והדרך התמשכה כמעט כשעה מחיפה, כמו תמיד בשעות שאין עומס.

בשעות העומס הזמן יכול להיות יותר מכפול.

מישהו שחט בכיכר את העיר עכו ומונע ממנה את התחבורה והאספקה, עוד יותר מנאפוליון שצר על העיר בלי הצלחה לפני כמאתיים שנה.

לא יכולתי לשאת את מראה נתיבי המטרונית העומדים בשממונם באמצע בנייתם, ואת המוני הנהגים התקועים בפקקים בצידי הנתיבים. מיליארדים של שקלים נשפכים מידי שנה בגלל הפקקים האלה. באמצעות הכסף שמוציאים הנהגים על אישפוז בבתי החולים מחמת המחלות שהם מקבלים כתוצאה מהפקקים ניתן היה לסלול את שדרות האיסתדרות מחדש.

פועלים אחדים עובדים באחד מהקטעים הרבים הבלתי גמורים, אך ברוב הדרך לא רואים אף פועל. צריכים היו להיות היום מאות רבים של פועלים, אולי סינים, שמבצעים את המלאכה בזריזות בו זמנית לאורך כל הדרך, כי בקצב הזה יעברו עוד שנים לא מעטות עד שהמלאכה תסתיים.

נשברתי ועצרתי בקיריון. הקיריון הוא לטעמי הקניון היפה ביותר בישראל, והומה אדם. התחושה בו היא כמעט כמו בעיר מערב אירופאית. חבל שלהגיע אליו מחיפה לוקח זמן כמעט כמו להגיע לפריז.

לאחר שהתאוששתי המשכתי לעכו. הגעתי למוקד הפסטיבל בחצר המצודה הצלבנית בעיר העתיקה. זה מקום יפה מאד ומטופח, והאולמות בו מדהימים. הם כולם מהתקופה הצלבנית, עשויים מאבן, צרים וארוכים עם תקרות קשתות גבוהות מאד.

מי שמגיע לעכו העתיקה עובר מטמורפוזה. הוא משתחרר מדמותו היומיומית והופך להיות מעין אביר צח לבב.

ההצגות לא עניינו אותי במיוחד בשלב ראשוני זה של הביקור, והתחלתי לשוטט בסמטאות. עכו העתיקה היא עיר הזויה. היא בנויה כולה מחומות, חפירים וסמטאות צרות ומפותלות שנפגשות בצורה אקרעית. התחושה בה היא באמת של חוץ לארץ אמיתי. אם הדרכים לעיר לא היו נצורות בפקקים ניתן היה לפתח את הפונציאל המדהים שלה ולהגדיל את מספר המגיעים לפסטיבל זה פי עשר לפחות.

ניתן לטעות בין הסמטאות די בקלות, כי השילוט הוא בעיקר בערבית, אך הייתי מצויד במפה והמרחקים בין כל מקום הם קצרים.
פסעתי בסימטאות השוק הצרות והצפופות שמזכירות מאד את העיר העתיקה בירושליים, וחלפתי על פני 'חומוסעיד' המפורסם שהמון רעב צר עליו.
הגעתי לנמל, ותמורת 10 שקל עליתי לאחת הספינות הקטנות שיוצאות להפלגה של 20 דקות לתצפית על העיר מהים. מלב ים רואים את הקו הארוך והחום של החומות, ובחזרה לנמל מרגישים כמו צלבנים שזה עתה הגיעו מאירופה.

התישבתי לאכול במסעדת 'גלילאו' שנראתה מהים מאד מרשימה, עם שורת שולחנות ארוכה על שפת המים. המקום נראה כאילו בהשקעה לא גדולה ניתן להפוך אותו למכרה זהב, אך מה שבלט לעין במיוחד היתה העמדה עם מאות הנרגילות, שכנראה מיועדות לשימוש בשעות הערב.

לאחר מכן המשכתי לשוטט בסימטאות. צד את עיני שלט בשם 'ריקודי הדרווישים', והמשכתי בעקבותיו. בפירסום לאירוע נכתב כי 'המופע מתארח במתחם המדהים ההולך ונבנה כיום של הסופים השאזלים בעכו, שהוא שירה באבן. זאת הזדמנות להכיר מתחם זה, את אנשיו, ואת הדרך הסופית'.
המקום הוא במרחק שלוש דקות הליכה ממוקד הפסיטבל. הוא נראה כמו מתחם של מבנים ומסגד גדול מוקף אכסדראות עם עמודי שיש עגולים מחוברים בראשם בקשתות בסגנון מורי, והוא באמצע הבנייה, שאינה מתיימרת להיראות כעתיקה.

השאזלים מונים כארבעה מיליון, ואמונתם אסורה בסעודיה ומקובלת למחצה במדינות איסלמיות פחות דתיות. הם מחנכים לגשר בין הדתות, חשיבה ביקורתית ולשיוויון בין המינים. יש להם מאסטרים שמדריכים באמצעות מדיטציה שהריקוד הוא חלק ממנה. המתחם בעכו הוא המרכז הרוחני העולמי שלהם, אך הקהילה השאזלית בעכו מונה כיום מאמינים בודדים בלבד.

הדרווישים הרוקדים היו בעצם דרווישה אחת בלבד, שהיתה רקדנית בשנות החמישים, במקור יהודיה מברוקלין. היא רקדה את ריקוד הדרווישים, שבמהלכו מסתובב האדם סחור סחור סביב עצמו, למשך דקות אחדות בלבד. יתר השעה וחצי של המופע הוקדשו להרצאה על העקרונות הסופיים, הליכה בסמטאות בין אולם ההרצאה שבמתחם לאולם ההופעה של הדרווישה שהיה בחלק אחר של העיר, ולסיפור באנגלית שהיא סיפרה טרם הריקוד.

לאחר שהאירוע הסתיים המשכתי למופעי החוצות שהתחילו באותה שעה של תחילת החשיכה באזור הכניסה לפסטיבל. היו יותר מחמישה ארועים כאלה בו זמנית על החומה, בחפיר, וברחובות הסמוכים. עברתי ביניהם, אך המחשבה היחידה במוחי היתה שהאינטרנט הוא המקום העיקרי בו אפשר למצוא כיום את היצירתיות המקורית האמיתית.

בדרך חזרה למונית הצהובה לחיפה חציתי את שוק החוצות שהיה הומה אדם. התפעלתי במיוחד דווקא מדוכן של ציורי שמן גדולים וקיטשיים של נופים שונים, שצוירו כנראה בסין על פי מחירם הזול, אך בידי צייר/ת כה רב/ת כשרון, שבקע מחלקם אור מיוחד.

ביציאה מהעיר הנצורה הספקתי עוד לראות את מגרש החניה הגדול מחוץ לעיר. המשטרה חסמה את הכניסה ברכב פרטי לעיר כדי למנוע פקקים, אך כמאה אנשים המתינו למוניות השאטל שיקחו אותם למתחם הפסטיבל.

הנסיעה מעכו לחיפה נמשכה פחות מחצי שעה. ממש קפיצה בזמן. בחשיכה נראים דרך עכו ושדרות ההסתדות, עם שלטי הדרך הירוקים הגדולים מעליהם ואורות מבני המסחר בצידיהם, כמעט כמו אמריקה.

בחיפה, העליה להדר החזירה אותי למציאות. החפירות הממושכות ברחוב יל''ג והסביבה הביאו לכך שקשה להבין איזה כביש פתוח לתנועה.
סביב בית הכנסת המרכזי ברחוב הרצל יש קטעי רחוב שסגורים בדרך כלל בשבתות לתנועת כלי רכב. מאז שסגרו את רחוב יל''ג אין לכלי הרכב אלטרנטיבה אלא להמשיך ולנסוע ברחוב הרצל כדי להגיע למרכז הדר. אך האברכים ממשיכים לחסום את הרחוב בשבתות בשלטי 'אין כניסה', והנהגים מסתכנים בנפשם.

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

נתיבי אבן גבירול ושוק הפשפשים


לא מזמן טיילתי ברגל ברחוב קיבוץ גלויות מכיוון מגדלי המשטרה החדשים ועד לשוק הפשפשים וקרית הממשלה, והתרשמתי שהרחוב מתפתח ויש בו תנועת אדם לא מעטה ומספר עסקים גדולים, בזכות שפע השטח המסחרי שניתן להשיג בו.

יש לרחוב זה עם הבתים המטים ליפול פוטנציאל רב להתפתחות ובפרט בקצהו, בשטח בין שוק הפשפשים לנתיבי אבן גבירול.

נתיבי אבן גבירול החדישים הם שמאפשרים את הפיתוח, מכיוון שהם הציר התחבורתי העיקרי לתנועת כלי רכב באזור ואדי סאליב.

אבן גבירול הוא כביש מהיר שבנוי על מתלול. לכן יש לאורכו קירות אבן גבוהים שריסקו את המראה הטבעי היפה של הואדי.

הכביש והקירות התומכים שלו גם יוצרים חיץ בלתי עביר כמעט בין האיזור שמתחת לבין האיזור שמעל, שהוא סביבת שוק תלפיות.

עקב כך השם 'ואדי' לאיזור אינו מוצדק יותר מבחינה טופוגראפית.

הכביש מחלק את האקס ואדי לשטח מישורי מתחתיו, ולשטח של בתרונות מעליו.

יש יציאה מסוכנת מכביש זה למי שנוהג במכונית מכיוון גן הזיכרון ורוצה לעלות לשוק תלפיות.
תנועת המכוניות מהירה מאד, ואפשר להחמיץ בקלות את היציאה החדה והתלולה, שמשולטת מראש בחזית בנין העיריה גם כעליה החדישה להדר ולכרמל, ולהסתכן בטעות בנהיגה.
מי שמחמיץ את היציאה חייב להמשיך לזרום עם התנועה המהירה. תוך דקותיים הוא מגיע לסוף הכביש המהיר למרגלות ואדי רושמיה בקרבת מגדלי המשטרה. שם יש כיכר שבה הוא יכול לפנות בחזרה, לעלות עד לקצה העליון של הכביש שנמצא מתחת לגן הזיכרון ולפנות שוב בחזרה, והכל תוך חמש דקות.

שוק הפשפשים נמצא למרגלותיהם של נתיבי אבן גבירול במין אנתי תזה פוסט מודרנית, שבה הכל אפשרי אך לא מציאותי כי לא כדאי.

למרות השטח הרב שהכביש זלל, ולמרות החיץ שיצר בין האזור מעליו לאזור מתחתיו, הרי שהוא מאתגר לפיתוח של סביבתו, שהיא שטח רב של מגרשים ריקים ובתים מטים ליפול והרוסים, שמחכים ליד רכה ואוהבת של מעצבים ויזמים שיפריחו את השממה והכיעור העירוניים, אולי גם בהשראת הגראפיטי היפים והחכמים שמצוירים בה.


יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

הצפיפות במדרכה בשדרות הנשיא מול גן האם


המדרכה בשדרות הנשיא מול גן האם - מקום הומה אדם אך מלא מכשולים להולכי רגל
הקלקה על התמונה מביאה לגודל פנורמי מלא בפרטים

סוף סוף הסירו את השלט העירוני הגדול שניצב בכיכר הפינתית שליד קפה 'הבנק' והפריע לתנועה. כעת יש במקום אפשרות נוחה למעבר הולכי רגל. אלא שהתחושה של העוברים ושבים היא כי 'חסר משהו'. זאת לא כי הכיכר הפינתית הזאת גדולה מידי, אלא מכיוון שמי שמגיעים אליה בהליכה, בפרט מכיוון מרכז פנורמה לאורך המדרכה בשדרות הנשיא שנראית בתמונה, עוברים מסלול מכשולים ארוך ומסוכן.

מי שצועד במדרכה זאת מכיוון 'הבנק' למרכז פנורמה נתקל מיד לאחר מעבר החצייה ברחוב שער הלבנון במכשולים של עמוד חשמל ועץ שניצבים באמצע המדרכה. מטרים ספורים בהמשך ניצבים מספר עצים נוספים בגומות רחבות ועמוד חשמל נוסף באמצע המדרכה. זאת עד לרחבה שלפני בנק הפועלים, ששם מתרחב מסלול ההליכה.

המדרכה עצמה, בין הכביש למעקה שמפריד בינה לבין הבתים שבמפלס שנמוך ממנה, היא רחבה למדי. אין צורך להרחיב אותה בפעולות הנדסיות יקרות כדי לאפשר מעבר נוח.
כל מה שצריך לעשות הוא להסיר עצים ועמודי חשמל אחדים. העצים אמנם גדולים ויפים, אך חובה לעשות זאת שכן כיום מדובר במקום שהוא למעשה בלתי אפשרי למעבר בשעות העומס.

שעות העומס האלה הן כל לילות הקיץ, שבהן מרכז הכרמל הומה הולכי רגל, ורובם מגיעים למדרכה זאת בדרכם למרכז פנורמה או לטיילת. בשעות אלה המדרכה כל כך צפופה עד שכמעט ואי אפשר לעבור בה. כל מי שעושה זאת מתחכך בעוברים ושבים מולו, שהם במקרים רבים זוגות , משפחות או חבורות. כדי להימנע ממהתחככות זאת עובר האורח שמגיע לבילוי איכותי במקום נעצר מאחורי עץ או עמוד חשמל, או שהוא מסתכן בנפשו ויורד לכביש שבו חולפת התנועה במהירות.

במקביל להסרת מכשולים אלה להולכי הרגל יש להתקין במקום מעקה בטיחות , ובכך למנוע את סכנת תאונות הדרכים ואת החנייה הבלתי חוקית.

בעברו השני של הכביש נמצאת, בניגוד גמור, טיילת גן האם שהיא אולי המדרכה היפה ביותר בישראל.

יום שלישי, 26 באפריל 2011

רשמי מסע בסיוט שנקרא שדרות ההסתדרות


הזדמן לי לאחרונה ללנסוע בתחבורה הציבורית ממרכזית המפרץ לצפת וחזרה. המסלול עובר לכל אורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו. נסעתי בדרך זאת פעמים אחדות בתקופה האחרונה, גם בשעות הערב, ונדהמתי מרוב הפקקים, שעיכבו אותי ומעכבים עשרות אלפי נוסעים כל יום, וכל זאת מחמת טיפשות בתכנון התחבורה בכביש, שהוא מהחשובים במדינה. אספתי מצבור של מחשבות אודות המצוי והראוי בכביש זה, ואני מבקש להקטיר אותן כאן, למען יבוא לציון גואל.

ראשית ברצוני להתייחס לנסיעה בנתיב המטרונית. האוטובוס המהיר בו נסעתי השתרך, מהיציאה ממרכזיית המפרץ שבצ'קפוסט, אחרי אוטובוס מאסף לעכו, מבלי יכולת לעקוף אותו, כי אין אפשרות מובנית כזאת בנתיב המטרונית. האוטובוס התעכב בכל תחנת איסוף לאורך הקו, למרות שלא העלה נוסעים. העיכוב היה לא ארוך במיוחד, אך מעצבן, והצטבר לדקות אחדות במהלך כל הנסיעה עד לצומת עכו. זה הפסד זמן ניכר אם מכפילים אותו במספר הנוסעים באוטובוס. אם מחשבים גם אפשרות של מספר אוטובוסים מאספים שאחריהם נוסעים אוטובוסים מהירים אחדים, הרי שמדובר בהפסד מצטבר רב מאד של זמן וכסף.
מחשבה זאת הביאה אותי להשערה שאולי מתכנני הנתיב למטרונית אינם מתכוונים כלל שאוטובוסי אגד יסעו עליו, כי אם גם אוטובוסים וגם מטרוניות יסעו בשיירה, התוצאה תהיה מגוחכת ביותר.

בקוטב השני של הצפיפות, מה יקרה בשעות הערב המאוחרות והלילה אם אכן יהיה נתיב המטרונית שמור למטרונית בלבד. בשעות המאוחרות של היום מספר האנשים שימתינו בתחנות הקו יתמעט מאד. אין להניח כי מפעילי המטרונית, ששיקולי תועלת כלכלית יהיו בוודאי נר לגלגליהם, ימצאו לנכון לשגר רכב שמיועד למאות אנשים עבור אותם נוסעים בודדים. התוצאה תהיה שהפרשי הזמנים בין המטרוניות יהיו ארוכים מאד, והאנשים יחששו לצאת מהבתים בשעות אלה, שהן שעות קניות ובילוי, כי לא תהיה תחבורה ציבורית כלל. תחבורה ציבורית משולבת במוניות שירות לא תהיה אפשרית, בגלל שלמוניות אסור להיכנס לנתיב המטרונית, ומסיבה זאת הן יחדלו לפעול.


נתיבי המטרונית עומדים כיום בשממונם רוב הזמן. ממרכזית המפרץ לכיוון הקריות, עכו ונהריה, והצפון יוצאים עשרות אחדים של קווי אוטובוס בלבד. כולם יחד מגיעים להערכתי, במקרה הטוב, לתדירות של אוטובוס יחיד בדקה. ממתי מפרישים נתיב כביש עמוס ביותר, באורך עשרות קילומטרים, לנסיעתו של אוטובוס יחיד בדקה בלבד!? המטרונית תמנע ממטרופולין חיפה והקריות תחבורה ציבורית אמיתית: מוניות שירות, מוניות ספיישל, רכבי הסעות, אוטובוסי תיירים, רכבים פרטיים עם 4 נוסעים ומעלה, ועוד, לא יוכלו לנצל את הנתיב. זה מחדל שאין כדוגמתו, אשר מעורר בי הרהורים קפקאיים.

אסון תחבורה אקוטי מתרחש בכביש המרכזי בצפון הארץ - מהצ'קפוסט עד עכו, בנתיבים לרכב פרטי וציבורי שאינו של אגד. שמו המלא של הכביש הוא שדרות ההסתדרות עד קרית חיים ובהמשך הוא נקרא דרך עכו חיפה, אך אין סדר ואין דרך. פלא הוא שלא קם עד היום מי שישמיע את זעקתם של כל הנוהגים ברכבים בכביש זה, ויארגן אותם למחאה ציבורית. הנהגים תקועים בפקקים, ואילו במרכז הדרך עומדים בשיממונם נתיבי המטרונית כשהם בבחינת לעג לרש.

רציתי לאחרונה לנסוע מהצ'קפוסט לקיריון בקרית-ביאליק במכונית פרטית בשעות הערב, השעות שבהן חוזרים מהעבודה. לקח לי כשעה לעבור את הקילומטרים האחדים מהצ'קפוסט לצומת וולקן, ושם פניתי לאחור. הנסיעה מחיפה עד לקיריון אורכת שעות אחדות בשעות העומס, ומדובר בפחות מעשרים קילומטר. זאת תופעה שחוזרת מידי יום, מזה עשרות שנים רבות. המכוניות צמודות פגוש לפגוש לאורך כל הדרך הזאת וכמעט ולא מתקדמות. להגיע לקיריון מחיפה בשעות העומס לוקח זמן רב יותר מאשר להגיע לחו''ל.

מן הראוי היה לשחרר לאלתר את נתיב המטרונית לתחבורה הציבורית כולה, ואולי גם לכל המרבה במחיר, בסגנון הנתיב המהיר מנתב''ג לנתיבי איילון. התחושה שלי בסיום הנסיעה היתה של ניצול מהתופת.

ערכתי במהלך אחת הנסיעות חישוב מתמטי ממוצע של ההפסד למשק בגלל העיכובים בנסיעה לקריות על כביש חיפה-עכו כתוצאה מהפקקים, וזאת באומדן זהיר:
את הדרך לוקח בדרך כלל כשעה לעבור בשעות העומס. ניתן לעבור אותה ברבע שעה כשהיא ריקה, אך לצורך החישוב נניח שכל נוסע מפסיד בגלל הפקקים כחצי שעה בלבד לכל כיוון או שעה בהלוך-חזור.
על הכביש נוסעים כ-100,000 איש ביממה.
סך כך ההפסד הוא 100,000 שעות ליממה.
עלות כל שעה לנוסע היא 50 שקלים, כולל הפסדי זמן עבודה, דלק, בלאי, בריאות, וכדומה.
מידי יממה ההפסד המצטבר לפיכך הוא של 5 מיליון שקלים.
מידי שבוע ההפסד הוא של 35 מיליון שקלים.
בשנה סך כל ההפסד הוא של כ-1.8 מיליארדשקלים.
הפקקים נמשכים כבר עשרות שנים. סכום ההפסד הכספי המצטבר עד היום הוא אם כן אסטרונומי, והוא הסיבה העיקרית לכך שמטרופולין חיפה נמצא בפיגור עצום לעומת המרכז - מדינת תל אביב.


בנקודה זאת ברצווני להרחיב ולדון בפיתרון שמהנדסי התחבורה תיכננו לכאורה לצורך זאת, הלוא הוא 'כביש עוקף קריות'. צפיתי בסרטון ביוטיוב של מראה הדרך, המשתרעת בצורת קשת מצומת וולקן ועד עכו, בצמוד לגבולן המזרחי של הקריות ובין קרית ביאליק לקרית אתא, ונדהמתי מכמות האדמות החקלאיות שהיא זוללת. מעבר לכך, יש לה עוד חסרונות רבים:
ראשית, היא אינה פותרת את בעיית הפקק המרכזי, שהוא מהצ'ק פוסט ועד צומת וולקן.
שנית, מי שבכל זאת יסע בה ויצטרך להגיע לקריות המערביות, ים, מוצקין, וחיים, יצטרך לחצות את הצמתות המרומזרות בשדרות ההסתדרות ודרך עכו, שהן מהפקוקות ביותר במדינת ישראל.

מי שעובר בצומת וולקן לכיוון הקריות רואה כי מימין הולך ונבנה גשר שיוביל מנתיבי המפרץ, שהם כביש אוטובוס 58 לשעבר, לכביש עוקף קריות הנוצץ. המתכננים כמו צילבו את ידיהם מעשה אידיוטים, כי מתחת לגשר זה תמשיך התנועה בצומת וולקן להשתרך לאיטה.
ייתכן והמתכננים יאמרו כי לאחר שתצטבר התנועה שיביא כביש עוקף קריות אל הצירים של מזרח-מערב, הם ידאגו גם לשיפור הצמתים לאורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו.
על כך היה עליהם לחשוב קודם, כי זה גם הפיתרון הראוי לשחרור כביש זה מהפקקים האיומים, והיה צריך לעשותו עוד כשהייתי ילד.


אלא שמשום מה פיתרון זה לא יצא אל הפועל. צומת קרית אתא היא היחידה שיש לה מחלף. מחלף זה הוא גשר פשוט, כזה שעובר מעל הצומת עם נתיב אחד לכל כיוון. מחלף מסוג זה מאפשר את התנועה בכביש הראשי המהיר בלי עיכובים, ואילו התנועה החוצה אותו לרוחבו עוברת בקלות מתחתיו, באמצעות מערכת נתיבים ורמזורים קלה לנהיגה.
המחלף הזה פועל מצויין גם עם נתיב אחד לכל כיוון, אך בימים אלה בונים את שני הנתיבים הנוספים בגשר, שיהפכו אותו לבעל שני נתיבים בכל צד, יותר מעשרים שנה לאחר התחלת הבניה.

מה יותר פשוט, יעיל, וזול מאשר להקים מחלף בדמות הגשר בצומת קרית אתא מעל כל אחת מהצמתות המרכזיות לאורך כביש חיפה-עכו: צומת וולקן, צומת קרית חיים - הצריף, צומת קרית מוצקין - מוצארט, צומת קרית באליק - צבר, וצומת צפון קרית ביאליק - אפק. כולן זכו לשמות מיתולוגיים ובצדק, כי הנהגים משתהים בהן לנצח.
את צומת אפק מן הראוי לכנות 'צומת סיזיפוס'. מי שנוסע בצומת מחיפה לעכו חש כי סיים סוף סוף עם סיוט הפקקים, אך זאת עד לפעם הבאה שבה יסע בכביש זה.

גשר פשוט בכיוון צפון-דרום מעל כל אחת מהצמתות האלה הוא הפיתרון הראוי לשחרורן מהפקקים. מספיק נתיב אחד לכל כיוון ואין צורך בבניית גשרים של ארבעה נתיבים, כי גם אין קרקע פנויה בנמצא לאורך הכביש. במקומות מסוימים בהם הגשר יהיה סמוך יותר לבתי מגורים אפשר להקים לאורכו קירות בידוד נגד רעש, וזהו זה.


פרויקט המטרונית מכסה על המחדל של פקקי התנועה בדרך מחיפה לעכו.
בסופו של יום כל החשבונות מתאזנים. אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. מה שמתחולל מבחינה תחבורתית לאורך דרך זאת הוא לדעתי חסר תקדים במימדיו. חבורת עיוורים קשורים בחבל נתנה לעיוור שבראש להוליך את כולם היישר אל הבור.




יום רביעי, 5 בינואר 2011

אין מדרכה בחזית ממגורות דגון


בחזית הממגורות, לאורך כל הגדר שרובה נראית בתמונה, אין כלל מדרכה.


מי שרוצה להמשיך ללכת ברחוב העצמאות מתחנת הרכבת למושבה הגרמנית חייב לחצות את הכביש.

הגדר גובלת במסלול הימני של הכביש, ומי שמתפתה להמשיך את דרכו לצידה מחרף את נפשו!

אין אפילו די שוליים בטיחותיים לכלי הרכב. מי שעושה זאת הולך על אספלט שמיועד לכלי רכב.

זאת הזנחה רבת שנים של העיריה, בקרן השפע של העיר.

משקיעים כל כך הרבה במדרחובים, מחלפים ומטרוניות, ודבר כל כך פשוט וחשוב דוחים עד לקץ הימים.

גם בצד השני של הכביש המראה לא מרנין במיוחד כי יש קטע שגובל בבית קברות ישן, אך המדרכה לפחות חדשה.

בתחילת הקטע נטול המדרכה בחזית ממגורות דגון אין כלל שלטי אזהרה או מחסומים להולכי רגל!

המשטרה והעיריה לא טרחו במאומה להסב את תשומת לב העוברים ושבים לסכנה האורבת להם, לא מצד תחנת הרכבת, לא מצד המושבה הגרמנית, ולא לאורך הקטע.

לאורך הגדר יש פס ירק צר, דבר שגורם למתקרבים למקום אשלייה כאילו יש שם נתיב הליכה.

מי שהולך במדרכה של ציר התנועה המרכזי של העיר - רחוב העצמאות, בין שני מוקדי בילוי עיקריים - קמפוס הנמל והמושבה הגרמנית, מוצא עצמו לפתע בסכנת דריסה מיידית.

פיתוחו של ציר הליכה ראוי לשמו בחזית ממגורות דגון יתרום לשיפור מיידי בפעילות בעיר התחתית, שכיום יש בה שני מוקדי בילוי גדולים שמנותקים זה מזה.

בהמשך מתחיל גם רחוב יפו, עם בית הקברות היהודי הישן שאליו מגיעים מידי יום מתפללים רבים לקבר ר' אבדימי.

הפוטנציאל הקיים בקטע הוא רב מאד, והוא יכול להוות מקור משיכה להולכי רגל רבים, כולל כציר טיול עד לבת-גלים, וכאבן הפינה לחזית הים העירונית.

אני מודע לפועלו הרב של ראובן הכט ז''ל למען העיר חיפה, וסבור כי מעבר להולכי רגל בחזית הממגורות יוכל להעניק לעסקיו ערך מוסף גם מבחינה כלכלית, בצורת שטחי פרסום ומסחר במקום.

יום רביעי, 20 בינואר 2010

יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

יום המחויבות הלאומי למניעת תאונות דרכים בסימן מניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול

יום המחויבות הלאומי למניעת תאונות דרכים - שייערך ביום שלישי הקרוב - הוגדר השנה ע"י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בסימן מניעת נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסיסמתו "לומדים להגיד לא".

מטרת העל הינה הקטנת מעורבות נהגים צעירים בתאונות דרכים, זאת לאור העובדות והמחקרים שבוצעו ע"י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ניראה כי ניתן לזהות מאפייני היפגעות בקרב הנהגים הצעירים. צעירים מעורבים בתאונות דרכים הרבה מעבר למשקלם היחסי באוכלוסייה, צעירים מעורבים בתאונות דרכים באופן בולט כנהגים ונוסעים, נהיגת צעירים מאופיינת בשלוב בין חוסר המיומנות בנהיגה (כנהגים חדשים) יחד עם מאפייני הגיל שהם תחושת מסוגלות גבוהה, לחץ חברתי, נהיגה של צעירים קשורה פעמים רבות בהרגלי הבילוי של הצעירים הכוללים שתיית אלכוהול ונהיגה בלילה, לעיתים במצבי עייפות.

בשל מעורבותם הגבוהה של צעירים בתאונות בדרכים הרשות הגדירה את הנהגים הצעירים כאוכלוסיה בסיכון ופועלת במגוון של דרכים כדי להוריד את מעורבותם בתאונות. בהתאם לכך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים החליטה ליחד את יום המחויבות השנה לנושא הנהגים הצעירים ולעורר את המודעות ואת השיח הציבורי בנושא

לכתבת המקור

יום שלישי, 3 בנובמבר 2009

החייל השיכור חצה באדום - והרג

לב-11 בינואר 2008, לפנות בוקר נסעו החייל נוי קלדרון וחברתו מאי ברכבו של קלדרון סמוך למרכז חורב.

במושב האחורי ישבה לידור זאב, בת 15.

קלדרון נהג ברכב כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך.

בירידה מכיוון מרכז חורב, בצומת הרחובות פיק"א והראל ברוממה, היה אור אדום ברמזור.

הוא שאל את חברתו "עוברים או לא עוברים?", לחץ על הגז וחצה באדום.

מיד אחר כך איבד שליטה.

אחרי שחצה באדום, קלדרון סטה שמאלה, עלה על אי תנועה והתנגש בעמוד רמזור. הוא המשיך לעבר הנתיב הנגדי עד שנעצר בחומת אבן עפר ושיחים.

כתוצאה מהפגיעה בעמוד הרמזור הושלכה לידור זאב מהמכונית לעבר המדרכה וחומת האבנים. הפגיעה היתה קטלנית. היא נהרגה במקום.

היום, 3/11/2009, הורשע קלדרון בהריגתה.

יהא זיכרה ברוך.

לכתבה המלאה באתר Ynet

יום שני, 30 במרץ 2009

עלייה מדאיגה במספר השיכורים

בבתי החולים ובמד''א מדווחים על עלייה מדאיגה במספר השיכורים, עד אובדן הכרה, בחג הפורים.

בשלוש השנים האחרונות חל גידול ניכר של כ-73 אחוז במספר השיכורים שפונו באמבולנסים לחדרי מיון לאחר שצרכו אלכוהול עד כדי איבוד הכרה. בשנת 2006 עמד מספרם על 6,016 . בשנה החולפת כבר פינו אמבולנסים של מד''א 10,407 שיכורים חסרי הכרה לבתי החולים. מנתוני מד''א עולה כי צריכת אלכוהול גבוהה במיוחד בקרב צעירים בני 18-24 בהשוואה בין השנים 2006 ל-2008 .

ד''ר דני נמט, מנהל מחלקת ילדים בבית חולים: ''בני נוער לא מבינים את הסכנה שכרוכה בשתיית אלכוהול. הדבר עלול לגרום למוות. לצערנו כמות הנערים אשר שותים אלכוהול עלתה והגיל ירד. אם בעבר נערים היו מתחילים לשתות בגיל 16-17 היום הם מתחילים לשתות בגיל 13-14. צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. "

''ילדים ובני נוער לא מודעים לכמות הצריכה של האלכוהול ולרוב מפריזים בשתייה, דבר אשר מסכן אותם. שתיית האלכוהול גורמת לערפול חושים, לאיבוד מלחים בדם, לאיבוד הכרה ואף לחבלות כתוצאה מנפילות. לעתים נערות עוברות תקיפה מינית כשהן שיכורות".

"חשוב לציין שהשתייה עלולה לגרום לאובדן הכרה, לנזקים פיזיים ואף למוות. צוות בית החולים דואג ללכת מידי פעם לבתי ספר ולשתף את התלמידים בסכנות הכרוכות בשתיית האלכוהול".

מנכ''ל מד''א, רמ''ג אלי בין, פונה לציבור ההורים: ''היו ערים לתופעת שתיית האלכוהול בקרב הצעירים והסבירו להם את הסכנות הכרוכות בשתיית אלכוהול".

"הנתונים מדאיגים הרבה יותר, כאשר אותם בני אדם, שהפריזו בשתיית אלכוהול לעיתים מעורבים באירועים פלילים, כמו קטטות עם פצועים. כמו כן, מעורבותם של אנשים שנמצאים בגילופין בתאונות דרכים גבוהה במיוחד, כך שסך כל מספר הנפגעים כתוצאה משתיית אלכוהול, יכול להיות כפול ואף יותר מאשר הנתונים שבידי מד''א".

נתן קודינסקי, מנהל מחלקת ההדרכה במד''א ציין את הסיכונים הפיזיולוגיים הכרוכים בשתייה מופרזת של אלכוהול: ''זה מתבטא תחילה בהשתטות, בלבול, אובדן זכרון, פגיעה בקואורדינציה ועייפות. במקרים של צריכת אלכוהול מוגזמת, עלול המשתכר להיכנס לתרדמת עד לדום נשימה ומוות''.

קודינסקי מפרט מה לעשות במצבי חירום: ''להרחיק את הנפגע ממקום מסוכן, כגון; כביש, מרפסת , מכונות חשמליות, כלי רכב וכו'. אם הנפגע מחוסר הכרה ואינו נושם, התחילו מיד בפעולות החייאה וקראו ל-מד''א - 101. במידה והנפגע מקיא, הטו אותו על צדו. אין לתת לנפגע לשתות קפה, או כל נוזל אחר, מכיוון שבשל אובדן הרפלקסים, הוא עלול לשאוף כל נוזל אל ריאותיו ולהיחנק''.

יום שבת, 9 באוגוסט 2008

התאונה של עורך-דין דוקטור אביגדור קלגסבלד

קלגסבלד הוא מבכירי עורכי הדין בישראל, ושימש בין היתר כפרקליטם של אהוד ברק, אריאל שרון ושאול מופז.

בשנת 2006 גרם למותם של שני אנשים אותם דרס ברכבו, לאחר שנהג במהירות מופרזת.

בחקירתו טען כי אינו זוכר מה ארע בשעת התאונה.

לפני התאונה סעד במסעדה ולגם יין.

בדיקת המשטרה, שנערכה 4 שעות לאחר התאונה, לא מצאה כי היה שתוי.

קלגסבלד הורשע בבית המשפט ונדון למאסר, על רשלנות ברמה גבוהה.

תגובות הקוראים לכתבה בנושא מעידות על הרבה סימני שאלה בנדון.

מהתגובות עולה ההשערה כי צרוף הנסיבות של נהיגה זחוחה בג'יפ כבד, במצב שיכרות קלה על בטן מלאה, בשילוב שיחה בטלפון הנייד, חברו יחדיו לגרימת התאונה הקטלנית.

לכתבה עם התגובות בעיתון הארץ

יום חמישי, 10 ביולי 2008

נהג שיכור דרס למוות שוטר בצפון

שוטר מג"ב, נהרג לפנות בוקר יום רביעי, 9 ליולי 2008, לאחר שנפגע מג'יפ צבאי בצומת רמת ישי. מחקירה ראשונית עולה כי הג'יפ הצבאי סטה ממסלולו לכיוון הנגדי, ופגע בשוטר שאייש מחסום שגרתי סמוך לתחנת אוטובוס.
נהג הג'יפ, איש צבא קבע בן 33, היה בגילופין בזמן הנהיגה ונרדם על ההגה. הוא סיפר לחוקריו כי שתה כארבע כוסיות אלכוהול לפני שיצא לדרך, מאזור חדרה, איבד את דרכו, ומצא עצמו נוהג בכביש לא מוכר, הרחק מהיעד אליו התכוון להגיע.

כל ידיעה על נהג בגילופין שגרם לתאונת דרכים, מחזקת את תחושת חוסר האונים בקרב התושבים של רחובות מוריה ויפה-נוף, שהם המרכזיים בציר רכס הכרמל בחיפה. הם הקורבנות האפשריים ביותר של נהגים כאלה, היוצאים ובאים בשערי הפאבים הרבים לאורך הציר.

ציר רכס הכרמל אינו אמור לשמש בית ספר לנהיגה לנהגים שיכורים. ההפך הוא הנכון. ציר זה הוא אחד המסוכנים לנהיגה, כיוון שצירי התנועה המחוברים אליו הם הרריים, תלולים ומפותלים.

על העיריה להרחיק את מוקדי הפאבים אל אזורים בהם ניתן לקיים תרבות נהיגה נכונה וחינוך לנהיגה מונעת.

אלה הם אזורים שהגישה אליהם היא מנתיבים רחבים, ישרים ומישוריים, והם משופעים במקומות חניה. במקומות כאלה יכול הנהג הטירון למצוא את דרכו בבטחה, גם תחת הלחץ של הסביבה רווית האלכוהול.

בין המקומות המתאימים לכך בחיפה נמצאים ואדי סאליב ורחוב הנמל.

העיריה פועלת באיטיות לקידום מקומות אלה כמוקדי בילוי.

בינתיים ממשיכים לפעול, לרוב ללא רישיון, הפאבים של ציר רכס הכרמל, והם גובים מחיר כבד מתחושת הביטחון של התושבים.

חבורות רבות של נהגים צעירים ונוסעיהם שיוצאת מפאב חשות, תחת לחץ הנהיגה הקרובה, חרדה סמויה. הן מבטאות זאת בצעקות רמות של פריקת עול מוחלטת, הנמשכות דקות אחדות, בין הפאב למכונית.

נוצר כך רצף לתוך שעות הלילה הקטנות, שיוצר תחושה שהרחוב הוא אבי כל הג'ונגלים.

ציר רכס הכרמל מסווג כאזור מגורים א', שבו אסורה פתיחת עסק למכירת אלכוהול ללא היתר מפורש מהועדה המחוזית של משרד הפנים.



יום ראשון, 6 ביולי 2008

נהג ג'יפ דרס תיירת בחוף הקשתות

המשטרה תבקש להאריך היום בבית המשפט בחיפה את מעצרו של נהג ג'יפ החשוד כי דרס תיירת משבדיה בחוף הקשתות בחיפה וגרם לפציעתה.

אתמול, 5 ליולי 2008, נדרסה התיירת ונפצעה קשה בראשה לאחר שהנהג, שנסע על קו המים, דרס אותה.

'חוף הקשתות' הוא קטע מחוף הכרמל, וצמוד מדרום אל 'חוף דדו'.

למרות שפעילות כלי רכב למיניהם לאורך קו החוף אסורה בתכלית האיסור, ומוכרת למשטרה מזה שנים רבות, הרי שהתופעה הוחמרה בחוף הכרמל בשנים האחרונות.

הסיבה לכך היא ההתעצמות הרבה בשימוש ברכב באזור זה. בשנים האחרונות נסללו במקום כבישים ומגרשי חניה רבים. הבולט בהם הוא מגרש החניה של תחנת הרכבת, ההומה פעילות 24 שעות ביממה.

הצפיפות הרבה הפכה למורטת עצבים את השהיה באזור, שהיה בעבר הלא רחוק מקום מפלט לחיפאים שביקשו מרגוע מההמולה העירונית. זאת בפרט לבעלי רכב, הנתקלים בפקקים רבים.


לכתבה המלאה על התאונה בעיתון 'הארץ'

יום שישי, 30 במאי 2008

85% מהציבור בעד איסור מוחלט על נהיגה לאחר שתיית אלכוהול לנהגים צעירים

סקר אותו פרסמה עמותת אור ירוק לרגל יום עיון בינלאומי שהיא עורכת היום, 15 באוקטובר, תחת הכותרת "אלכוהול ונהיגה", מגלה כי הציבור ער לסכנה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ומוכן להחמרת החקיקה והאכיפה בתחום. כמו כן, נהיגה בשכרות מקובלת חברתית הרבה פחות ממה שאפשר היה לשער. מהסקר, שבוצע באמצעות מכון TNS טלסקר, עולה כי 75% מהציבור תומכים באיסור מוחלט של הימצאות אלכוהול בדמם של נהגים. כשמדובר בנהגים צעירים עד גיל 21, התמיכה גדולה אפילו יותר ומגיעה ל-85%. הציבור תומך בהגברת האכיפה בתחום נהיגה תחת השפעת אלכוהול ברוב מרשים של 77%.

לכתבה המלאה ב'אכול ו-CHATEAU' מתאריך 15 לאוקטובר 2007

אלכוהול בתאונות: זינוק של 200% ב-5 שנים

מחקר שנערך על-ידי המכון הלאומי לטראומה ורפואת חירום בתל-השומר מגלה - מספר ההרוגים בתאונות דרכים, נהגים והולכי רגל, אשר היו תחת השפעת אלכוהול עלה ב-200 אחוז בין השנים 2000 ל-2004. בקבוצת הסיכון: בני 30 עד 33. עורכי המחקר: "דרושה התערבות כדי לבלום את המגמה"

לכתבה המלאה ב-YNET מתאריך 19 למרץ 2007