יום שלישי, 20 בנובמבר 2018

עזה וחיפה

מטחי הרקטות מעזה, והתפטרות שר הבטחון ליברמן, יחד עם המענק של 22 מיליארד שקל לגמלאי המשטרה, כרוכים כולם בשאלה 'איפה בחיפה?'
לפני שנים רבות איירתי את רצועת עזה כאקדח שלוף לכיוון מדינת ישראל. רצה המקרה, והאקדח באיור דומה בצורתו לאקדח ששלף השבוע יחיא סינוואר, מנהיג החמאס ומשוחרר עיסקת שליט, ונפנף בו באיומים לעבר תל אביב.
תגובת הנגד של הממשלה לא אחרה לבוא, בצורת המענק לשוטרים, אשר מוטט את יסודות התקציב, על פי פרשנים כלכליים.
יתכן ותוספת השכר לשוטרים תביא לעמידה נחרצת יותר שלהם מול הפגנות המגזר הערבי, בפרט לנוכח העימות הצפוי לקראת הפינוי המובטח של חאן אל אחמר.

לשר האוצר כחלון, החיפאי, יש אינטרסים בחיפה, של מגורים בעיר, אישה שעובדת במשרה עירונית יוקרתית, וקשרים שרקם עם יונה יהב.
כל אלה התבטאו במענקים תקציביים נדיבים לחיפה, אשר זכתה לתנופת פיתוח גדולה יחסית בשנים האחרונות.
התקציב הנדיב יתפוגג עם כניסת עינת קליש רותם לתפקיד ראש העיר. עינת נתמכת על ידי המחנה הציוני, אשר מזוהה עם גוש השמאל.
לכחלון, ולממשלת ישראל, לא יהיה יותר אינטרס להשקיע בחיפה, אלא להיפך: על מנת לכסות על החור בתקציב הם יעדיפו להמשיך ולפתח את בתי הזיקוק ונמל המפרץ, שהם השקעה קימת ומניבת הכנסות למדינה.
במקום ראשון ברשימת היוזמות המחוקות ימצא, ככל הנראה, שדה התעופה חיפה. המשאבים שנועדו, לכאורה, להרחבתו, יושקעו, קרוב לוודאי בהרחבת כביש 90, כדי לאפשר תחבורה שוטפת מנמל התעופה אילן ואסף רמון למרכז הארץ, במקרה של ירי טילים צפוי על נתב''ג.

אפשר לקשור את התפטרות ליברמן לתקרית הפלת המטוס הרוסי ליד לטקיה. בעיני הרוסים ההתפטרות היא, יתכן, המחווה המינימלית של ממשלת ישראל, על מנת לצאת בכבוד מהפרשה. באותה אספקלריה, של 'מה שרואים משם לא רואים מכאן', אפשר גם להבין את בחירתה של עינת כדגל אדום שמונף מול ממשלת ישראל, כשינוי אשר הביא, בספין פוליטי מרהיב, למצב שבו הכוח הברוטאלי הוא שיכריע מי יהיה המנצח בפוליטיקה המקומית.



יום שני, 5 בנובמבר 2018

כביש 90 ושדה התעופה חיפה

שרשרת התאונות המחרידה בכביש 90, אשר גבתה קרוב לעשרים קורבנות בתוך פרק זמן קצר מאד, נדחקת לשולי החדשות, ונשכחת כעבור זמן קצר להחריד. זאת, ככל הנראה, תוצאה של פעולת מכונת תעמולה משומנת היטב.

בכל מדינה מתוקנת היה שר התחבורה מתפטר לאלתר, יחד עם כל הממשלה, ואילו פה החגיגה נמשכת. אמצעי התקשורת מבליעים את העובדה החשובה ביותר, שנמל התעופה על שם אילן ואסף רמון, אשר נחנך לאחרונה, ממוקם בצד הקטע המסוכן ביותר בכביש זה, על כביש הערבה מצפון לאילת.

לא נעשה שום שיפור בתשתית כביש 90 בעת הקמת השדה, וכל כלי הרכב הרבים אשר יתווספו לתנועה המסוכנת שעליו לאחר הפעלתו, עם עשרות טיסות יומיות, ימשיכו לנסוע בו כך. מפלס החרדה הציבורית עולה עד אימה למחשבה על כך בלבד.

מה יהיה כאשר השדה יתחיל לפעול, ומספר הקורבנות יגדל פי כמה?!
האם גם אז ימשיכו אמצעי התקשורת שלא לאחוז בשור בקרניו?

המחדל נובע מקוצר ראות משווע של שר התחבורה וממשלת ישראל, אשר היו חייבים לדאוג להרחבת הכביש עוד בטרם התחילו בהקמת שדה התעופה. מוטב היה גם אם הם היו בונים מסילת רכבת לאילת.

המחדל הוא תוצאה של מדיניות שיטתית של עצימת עין למחדלי התכנון האזורי במדינת ישראל, והקמת תשתיות יקרות בכל מקום שאפשר, גם אם אין צורך בכך. הכל כדי ליצור מראית של בנית הארץ, תוך ניסיון להימנע מחיכוך עם בעלי הענין, שסמוכים לסיר הבשר, במקומות שבהם יש באמת צורך חיוני בשדרוג תשתיות.

שדה התעופה חיפה הוא הדוגמא המובהקת. במקום להקים את השדה באילת, היו חיבים להאריך את השדה הקים בחיפה, שיש לו תשתיות תחבורתיות מצוינות, של רשת רכבות וכבישים.











יום שבת, 3 בנובמבר 2018

עינת קליש רותם ושדה התעופה חיפה

במקביל לאיחולים לרגל הזכיה בראשות העיר, אני מאחל לעינת קליש רותם להתמקד בשדה התעופה חיפה כנושא הדגל שלה. ראשי עיר נבונים בוחרים בנושא מרכזי אחד, שאליו הם משלבים בצורת פירמידה נושאי משנה.  

גסטון בשלרד כתב בסיפרו ''שירת החלל'', כי המטאפיסיקה מושרשת בגיאומטריה. בין אם נרצה בכך או לא, קיימת תכונת מרחביות בסיסית במחשבה. האדם קיים במרחב הרבה יותר מאשר הוא קיים בזמן. אנו מגדירים עצמנו בביטויי המרחב שלנו, הרבה יותר מאשר בכל אופן אחר. צירוף המושגים 'חוץ' ו'פנים' יצר דיאלקטיקה של חלוקה. זאת גיאומטריה ברורה, המעוורת אותנו מרגע שאנו מביאים אותה לפעולה במציאות. היא דומה מאד לדיאלקטיקה של 'כן' ו'לא', המחליטים על הכול. אם האדם אינו נזהר, היא הופכת להיות הבסיס לדימויים השולטים בכול המחשבות החיוביות והשליליות. בסתירה לכך, מושגים אלה, בשל סמיכותם, הם גם ביחסים אינטימיים. הם תמיד מוכנים לשנות כיוון ולהמיר את עוינותם. כתוצאה מכך, בדימויי המרחב אנו באזור בו ההגזמה והצימצום הם קלים ושכיחים. אנו חיים דרך צמצום והגזמה אלה. אנו שואפים להגדיר את הקיום, ובעשותנו זאת, מעלים רמה את כל הסיטואציות, כדי ליצור סיטואצית-על. הדיאלקטיקה של 'כאן' ו'שם' הועלתה בדרך זאת לדרגה אבסולוטית, על פיה שני תארי הפועל חסרי המזל האלה מעוטרים בעוצמות בלתי נשלטות של הוויה נחושה.

בספרו ''אויר וחלומות'' כתב בשלרד כי פני הנוף הם תהליך של שינויים שנונים, שבהם הדמיוני נוכח במציאותי. הם מוליך ומגבר של תעצומות הנפש. המסע האמיתי על פני האדמה הוא מסע לארץ הדמיוני. בפסיכולוגיה אמיתית, הדמיון הוא בעיקר סוג ניידות רוחנית, מהמין הטוב, החי והמלהיב ביותר. אין נכון יותר מאשר להעניק לארץ, אשר מגייסת את כל כוחותינו על מנת שנעמול בה, דמיון אשר יעלה אותה ממדרגת הגשמיות, ויעניק לה חיים משלה. אנו חווים את פני הארץ דרך יכולתם לחדש את לבנו ונפשנו. חיים דמיוניים בעלי חוקים ממשיים שולטים בדימויים שלה, והם יוצרים הזמנה למסע, שאנו נרגיש אותה בתוכנו כתחושות שחרור והקלה. הדמיון אינו מצב: הוא התגלמות הניסיון האנושי.










שיווק הרחוב המוצלח ביותר בעולם - מקלחות חוף בברזיל בצורת מתקן לשתיה קלה