יום רביעי, 9 באוקטובר 2019

מלחמת יום הכיפורים ושדה התעופה חיפה

מטוס כפיר של חיל האויר הישראלי במוזיאון התעופה בניו יורק

שדה התעופה חיפה היה בשנת 1973 באותו גודל בדיוק כמו שהוא כיום. באותה תקופה השקיעה המדינה תקציבי עתק בבנית מערכת שדות תעופה ענקיים במרחבי חצי האי סיני, אשר נועדו לשמש כבסיס העיקרי להיאחזות באזור זה. אך בזמן שהממשלה השקיעה הממשלה בסיני, היא הזניחה את העורף, ובעיקר את חיפה. למראית עין עברה חיפה באותה עת תהליך פיתוח, בדמות הקמת נמל מכולות גדול. בפועל, המכולות ביטלו את הצורך בשירותי הנמל המסורתיים. זאת לאחר שתעבורת הנוסעים הימית התבטלה עוד כעשור קודם לכן. כמעט בן לילה הפכה עיר הנמל המודרנית, שהוקמה עשרות שנים מעטות בלבד קודם לכן, לעיר רפאים כמעט. 
היתה זאת אנלוגיה מוקצנת למצב במדינה הותיקה כולה, שהתרוקנה במידה רבה גם היא לאחר מלחמת ששת הימים, כיוון שאזרחים רבים התחילו לחפש את עתידם בשטחים החדשים. 
מלחמת יום הכיפורים היתה יכולה להימנע לו היו מקימים בחיפה, בצמוד לנמל המכולות, גם שדה תעופה מודרני גדול, וזאת מהסיבות הבאות:
יתכן וההפתעה האסטרטגית לא היתה מתרחשת, אם האויב היה מודע לכך שבחיפה מקדימים תרופה למכה. 
אזרחי מדינת ישראל לא היו שוקעים באופוריה של ''מעולם לא היה מצבנו טוב יותר'', כי תהליך הקמת השדה היה יוצר עירנות ציבורית. 
בפרוץ המלחמה, מתנדבים רבים היו מגיעים לשדה במהירות בטיסות מחו''ל. כוחות רבים היו מתרכזים בו, ומוטסים למקומות שונים, כשהם מדלגים על הפקק התחבורתי, היבשתי והאוירי, במרכז הארץ. 
במלחמה הותקף ושותק שדה תעופה רמת דויד, וניתן היה להפעיל מחיפה את חיל האויר. 
מטרופולין חיפה במהלך המלחמה היה משמש עורף לוגיסטי ארצי, בתחום הבריאות ובתחומים נוספים כמו אספקת מזון וציוד. 
לאחר המלחמה היה שדה תעופה גדול בחיפה מאפשר תחבורה שוטפת בין צפון הארץ לחצי האי סיני, ובדרך זאת מונע את הריפיון בשטח, שדומה לו שרר גם בזמן מלחמת לבנון הראשונה.
האיזון בין צפון לדרום היה מונע את תהליך התכנסות המדינה מאז ועד ימינו למרכז הארץ. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה