מעלות-תרשיחא

מעלות-תרשיחא היא עיר בת כ-40,000 תושבים בגוש ישובי תפן, צפונית לכפר ורדים.

מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת: כשני שליש מהתושבים הם יהודים, וכשליש הם נוצרים ומוסלמים.

החל משנת 1991 נערך במעלות-תרשיחא פסטיבל/סימפוזיון "אבן בגליל". הפסטיבל ממצב את הגליל כאזור שהאבן היא מקור ההשראה הרוחני והעיצובי שלו. למרות זאת חומר הבניה הנפוץ אינו האבן אלא הבלוק.

אין גם סגנון בניה מגובש, אלא להיפך. נדמה כי התושבים החליטו שכל בנין יהיה שונה משכניו מכל בחינה אפשרית: יש בעיר הקטנה ערוב יוצא דופן של סוגי בנינים: שיכונים, בתים חד קומתיים, בתים משפחתיים, ישן וחדש, גגות רעפים וגגות שטוחים ועוד. הבנינים מתפרשים ברובם לאורך שדרות ארוכות ורחבות, ועל פני שטחי קרקע גדולים אשר ביניהם יש שטחים ירוקים פתוחים.

בתצלומים:

למעלה מימין: רחוב במעלות.

למעלה משמאל: כיכר בתרשיחא.

למטה מימין: רחוב בתרשיחא.

למטה משמאל: רחוב בתרשיחא עם שני בנינים יפים ומקוריים שמעוצבים כמעלות.

כיסרא-סומיע

הישוב כיסרא-סומיע בלב הגליל העליון, קרוב מאד לאזור התעשיה תפן.

בישוב מתגוררים כ-8,000 תושבים.

בפארק הסלעים של כיסרא ניתן לצפות בתופעה גיאולוגית של שכבות סלע המונחות זו על זו ויוצרות פסלים טבעיים. הפארק נמצא בתוך חורש טבעי והוא חלק משמורת הטבע הר סנה, בשטח המועצה המקומית.

בתצלומים:

למעלה מימין הכיכר המרכזית בישוב, עם פסל הפרש הדרוזי.

למעלה משמאל רחוב אופיני בישוב.

למטה מימין פארק הסלעים היחודי על רקע בתי הישוב.

למטה משמאל בית מגורים חדש ומפואר על טראסת אבן עתיקה.

כיסרא-סומיע הוא חלק מהרצף האורבאני של ישובי גוש תפן.

זמן הנסיעה במכונית בין כיסרא לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.

על פי אופי המגורים, הישוב הוא פרברי ברובו ומיעוטו חקלאי.

באתר ויקיפדיה יש ערכים מורחבים על תופעת הפירבור העולמית והפירבור בישראל. בערך 'פירבור בישראל' מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל!

פקיעין

פקיעין

בתצלום הימני העליון רואים את כיכר המעיין, הכיכר המרכזית בפקיעין, עם הפינג'אן הענק. שלושת התצלומים האחרים הם של בתים ציוריים ומטופחים בסגנון טירול באחד מרחובות הישוב.

הכיכר הקטנה היא המרחב הציבורי הגדול והמישורי ביותר בישוב. הוא גדוש במכוניות עד אפס מקום, בפרט בעונת התיירות, כאשר גם כל הרחובות הצרים שמובילים אליו מרחבי הישוב הם פקוקים.

בפקיעין יש מצוקת מגורים קשה לדור ההמשך הדרוזי, אשר מפגינים ותולים שלטי חוצות למען הרחבתו.

לישוב זה אין כל אפשרות הרחבה מעשית, בגלל מיקומו באזור הררי תלול.

הגישה לישוב היא בכביש ראמה-מעלות האלפיני, תלול ומפותל. הכניסה הראשית לישוב, והכבישים בתוכו, הם צרים ומאפשרים מעבר לרכב אחד בלבד.

כל הרחבה שהיא של פקיעין, בהנחה שתאושר על רקע היות הישוב אתר נוף, תיירות ומורשת ציורי, תחייב הריסה של חלק גדול מהבתים לאורך צירי הדרכים, מכיוון שהתושבים תלויים ברכב פרטי לצרכי ניידות.

ברוב ישובי מגזרי המיעוטים בגליל, אשר נמצאים באזורים הרריים תלולים פחות וקרובים יותר למרכזי אוכלוסיה גדולים, קיימת אפשרות עיבוי באמצעות בניה לגובה במסגרת תוכניות התחדשות עירונית.

כאשר מסיירים בישובים השונים ברחבי הגליל רואים כי הדומה רב על השונה ביניהם, ודפוס הבניה והמגורים בכולם הוא אחיד. אין למעשה כל הבדל חזותי בין הרחובות הרבים באעבלין, מג'ד אל כרום, סכנין, וכפר יסיף לדוגמא. פקיעין היא דוגמא לכך שלכל ישוב בגליל יש איפיון מסורתי וסגנוני, ואפשר לשמר ולפתח את הזהות האדריכלית באמצעות תשומת לב לדגשים שנתנו התושבים במהלך הבניה העצמית של בתי מגוריהם. הכיכר המרכזית בכל ישוב עשויה לשמש כנקודת מוצא לכך.