יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

פקיעין

פקיעין

בתצלום הימני העליון רואים את כיכר המעיין, הכיכר המרכזית בפקיעין, עם הפינג'אן הענק. שלושת התצלומים האחרים הם של בתים ציוריים ומטופחים בסגנון טירול באחד מרחובות הישוב.
הכיכר הקטנה היא המרחב הציבורי הגדול והמישורי ביותר בישוב. הוא גדוש במכוניות עד אפס מקום, בפרט בעונת התיירות, כאשר גם כל הרחובות הצרים שמובילים אליו מרחבי הישוב הם פקוקים.
בפקיעין יש מצוקת מגורים קשה לדור ההמשך הדרוזי, אשר מפגינים ותולים שלטי חוצות למען הרחבתו.
לישוב זה אין כל אפשרות הרחבה מעשית, בגלל מיקומו באזור הררי תלול.
הגישה לישוב היא בכביש ראמה-מעלות האלפיני, תלול ומפותל. הכניסה הראשית לישוב, והכבישים בתוכו, הם צרים ומאפשרים מעבר לרכב אחד בלבד.
כל הרחבה שהיא של פקיעין, בהנחה שתאושר על רקע היות הישוב אתר נוף, תיירות ומורשת ציורי, תחייב הריסה של חלק גדול מהבתים לאורך צירי הדרכים, מכיוון שהתושבים תלויים ברכב פרטי לצרכי ניידות.
ברוב ישובי מגזרי המיעוטים בגליל, אשר נמצאים באזורים הרריים תלולים פחות וקרובים יותר למרכזי אוכלוסיה גדולים, קיימת אפשרות עיבוי באמצעות בניה לגובה במסגרת תוכניות התחדשות עירונית.
כאשר מסיירים בישובים השונים ברחבי הגליל רואים כי הדומה רב על השונה ביניהם, ודפוס הבניה והמגורים בכולם הוא אחיד. אין למעשה כל הבדל חזותי בין הרחובות הרבים באעבלין, מג'ד אל כרום, סכנין, וכפר יסיף לדוגמא. פקיעין היא דוגמא לכך שלכל ישוב בגליל יש איפיון מסורתי וסגנוני, ואפשר לשמר ולפתח את הזהות האדריכלית באמצעות תשומת לב לדגשים שנתנו התושבים במהלך הבניה העצמית של בתי מגוריהם. הכיכר המרכזית בכל ישוב עשויה לשמש כנקודת מוצא לכך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה