האיום הקיומי המרכזי על ישראל הוא חוסר תכנון אזורי

עינת קליש רותם מוחה על כך שהמתכננים והאדריכלים מתעניינם בד' האמות של משבצת הקרקע שאותה נשכרו לתכנן, ותו לא.

גם ארגוני איכות הסביבה, ברובם, נעדרים ראית עולם מרחבית.

התכנון האזורי הלקוי, בשילוב אינספור הפרות הבניה, ומדיניות השיכון הגרועה, הם האיום האסטרטגי הגדול ביותר על מדינת ישראל.

כל ניסיון להציג את הצורך לפנות את המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה כחלק מהמחדל הכולל של חוסר התכנון האזורי בישראל נתקל בהתנגדות של 'הירוקים'. הם מעדיפים להתמקד 'בנושא הספציפי'. לא מעניין אותם שבמרחק קצר ממקום מגוריהם, ברחבי הגליל המערבי והתחתון, משתרעים רצפים אורבניים של בניה צמודת קרקע, בשטחים שגודלם פי כמה מזה של כל מטרופולין חיפה, ואשר לכ 80-90 אחוזים מהבנינים שבהם אין אישורי בניה, והם נעדרים תכנון עירוני. רצפים אורבניים אלה ניתן היה למפות בעבר באמצעות תצלומי אויר בלבד. כיום אפשר לראותם היטב ב'מפות גוגל', ובאמצעות 'גוגל סטריט וויו' לסייר ברחובותיהם ולהתבונן בחזית של כל בנין.

רצפים אלה נוצרו על ידי חמולות שבנו על שטחי הקרקע הפרטיים שלהן. סביב בית בודד של האב הקדמון, בכפר קטן חבוי בין ההרים נבנו, מאז קום המדינה, בנינים לצאצאיו למאות ולאלפים, אשר יוצרים את השכונות השונות בכל רצף אורבאני.

מנגד לרצפים אלה מתפרש האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה במלוא הדרו, וקורא לאתגר של עיצוב מופתי של פני הנוף.

פעילי הסביבה שחתמו השבוע על המניפסט לפינוי המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה, והחלפתם בתוכניות בינוי ירוקות של המאה ה-21, חייבים לדעת כי על רקע התמשכות ההפקרות בנושא הפרות הבניה במדינה קריאתם צפויה לכישלון, והם יהיו לא יותר מאשר 'קיסם במדורה'. אך אם הם ישלבו את מחאתם בראיה המרחבית הכללית יהיה בידיהם קלף מיקוח רציני.

ישראל כ''ץ תומך בהקמת נמל תעופה בינלאומי במפרץ חיפה

הדמיה של נמל תעופה בינלאומי גדול במפרץ חיפה

במסיבת עיתונאים דיבר שר התחבורה על הגברת התחרות והעמקת הסכם השמים הפתוחיים כמהפכה הצרכנית המשמעותית ביותר בישראל - גלובס

ציטוטים מהכתבה שמתיחסים לשדה התעופה חיפה:

עד כה, במסגרת הסכם השמיים הפתוחים, סוכם כי ב-5 השנים הראשונות להסכם לא תתאפשר הקמת בסיסים בישראל - כעת כאמור הסעיף הזה מותר, וכץ מעודד אותו, כאשר במקביל, במטרה לעודד חברות תעופה זרות לטוס לישראל, יוענק פטור של 3 שנים מתשלום אגרות בנמלי התעופה רמון ובחיפה (האגרה לטרמינל 1 ממנו יוצאות חברות הלואו קוסט עומדת על 11 דולר, וגובה האגרה לטרמינל 3 היא 24 דולר).

"ככל שניתן לבטל אגרות לשנים הקרובות כפי שעשינו בחיפה - אני בעד. ראש עיריית חיפה רצה לסגור את השדה, אבל אני בגישה שערים גדולות צריכות שדה. חבל שתל-אביב לא תחזיק בשדה משלה. כיום מחיפה ממריאות טיסות לקפריסין, כשבקרוב תופעלנה טיסות לרומניה".

"השמיים הפתוחים הם המהפכה הצרכנית הגדולה ביותר שהתרחשה בישראל בשנים האחרונות, מבחינה כלכלית, מבחינת חברתית ובכל בחינה אחרת", אמר כץ, ובכך אולי הוא רומז כי מדובר במהפכה משמעותית יותר ממהפכת הסלולר שתפסה יותר את הכותרות.

כץ נועד היום עם בכירים ברש"ת ובנתב"ג במטרה להפוך את ההסכם ל"הסכם פתוח מלא", תוך שהוא מדגיש שתי נקודות שיאפשרו זאת: הראשונה כאמור היא הקמת בסיסי פעילות של חברות זרות בישראל, והשנייה המוגדרת כ"חופש השישי" שמטרתה לאפשר טיסות המשך לחברות תעופה זרות שיוכלו להמשיך מנתב"ג לאילת - מהלך כזה יוכל להגביר את מצב התיירות בעיר הקיט הדרומית, אלא שמידת האטרקטיביות שלו תהיה נתונה גם למחירי הלינה בבתי המלון בעיר, שהם כידוע ברמה גבוהה מדי.

התחרות, כך מקווה כץ, תוריד את מחירי טיסות הפנים לאילת, שבאופן אירוני יקרות היום יותר מטיסות לחו"ל במקרים מסוימים (כ-750 שקל לטיסות הלוך ושוב, כ-180 דולר).

לאחרונה הציג משרד התיירות מספר שיא של תיירים שנכנסו השנה לישראל, מספר המגיע ל-2.7 מיליון תיירים, אלא שכץ סבור כי המספר הזה משקף פספוס. "כשר ממשלתי אני מצר על זה שהמדינה לא קבעה יעד של 10 מיליון תיירים, זה יעד ריאלי שאפשר היה להגיע אליו בקלות. אם היו קובעים תוכנית לאומית כזו, כבר היו כאן היום מעל 10 מיליון תיירים, ושלא יספרו לי על בעיות ביטחון. אנחנו מדינה מפותחת שיודעת לתת בטחון ואת כל מה שהתיירים צריכים".

לבסוף התייחס כץ להקמת נמל התעופה ברמת-דוד. "אין כאן עניין של לכופף ידיים - אם אומרים שאי-אפשר להקים שדה בנבטים משיקולים ביטחוניים, ומאחר שחייבים שדה משלים לאור הגידול שאליו נערכת נתב"ג - זה יהיה הפתרון. דיברו על זה שהיקף תנועה של 16 מיליון נוסעים זה הגבול, ב-2017 התחזית היא ל-18.5 מיליון, ואנחנו נערכים ל-20 מיליון וליותר מזה, לכן חייבים שדה משלים. נבחן את ההיבטים הסביבתיים ואת נושא הרעש ואפעל להורדת מכשולים וביורוקרטיות. שריינו כספים מול האוצר שחלקם מתמלוגים של רש"ת, והתקווה שזה לא יקרה בטווח של 10 שנים אלא כבר בשנים הקרובות".

סינרגיה בין נמל ימי לנמל תעופה

בחירות מוקדמות והבניה הבלתי חוקית

בחירות מוקדמות בכל פעם שנושא הבניה הבלתי חוקית עולה על הפרק הן ריטואל שחוזר על עצמו מידי שנים אחדות. נמאס! הדמוקרטיה אינה נייר הטואלט של איכות הסביבה.

משה כחלון בכנס חיפה למנהיגות 2017

הפאנל הראשון ביום השני בכנס חיפה למנהיגות עסק בנושא ''מנהיגות ויזמות עסקית''. הפאנל נפתח בראיון עיתונאי עם שר האוצר משה כחלון.
עליתו של כחלון בסולם הפוליטי היא מטאורית. אין גם ספק, כמעט, שהוא יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, ויעשה זאת היטב, יחד עם הקבוצה האיכותית שגיבש. המבחן הקשה שעומד לפניו, מלבד בתחום האוצר, הוא בנושא שינוי פני מטרופולין חיפה, שבו הוא מעורה.

במסגרת הראיון גילה כחלון חוש הומור משובח:
לשאלה: ''האם תהיה מוכן לעיסקה בנוסח ביבי-מוזס''? הוא ענה: ''חשתי נעלב כשהפרשה התפרסמה, כי אף עיתונאי לא פנה אלי עד היום בהצעה לשיתוף פעולה''.
לשאלה: ''האם היית מוכן לקבל מתנות כשר בממשלה''? הוא ענה: ''מה, אני בחתונה שאני צריך לקבל מתנות''?!
לשאלה: ''האם מנחם בגין היה מוכן לקבל סיגרים''? הוא ענה: ''בגין היה שואל 'מה זה סיגר?'''
תשובות הומוריסטיות היו לו גם לשאלות רבות נוספות.
חוש ההומור הוא אחת מהתכונות החשובות ששר אוצר חיב להיות ניחן בהן, כיוון שהשילוב בין הומור ועסקים הוא חיוני להצלחה עיסקית.

כחלון חיב להבין כי המשוואה לפיתוח מטרופולין חיפה היא פינוי המפעלים הפטרוכימיים והקמת נמל תעופה בינלאומי במקומם. במטרופולין חיפה מתגוררים כמיליון תושבים. באזור יש אתרי תיירות רבים ואוכלוסיה משכילה, אך בדור האחרון חלה בו נסיגה כלכלית-חברתית משמעותית. הסיבה היא שלא מוסיפים אליו תעשיות ושירותים מתקדמים אלא להיפך, מחזקים באמצעות רגולציה את הקיים, שהוא המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. הצורך בפינוי הדרגתי, אך מלא, של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, נבלע בויכוח אודות ממצאי הזיהום. הבעיה העיקרית של מטרופולין חיפה היא חוסר היכולת שלו להתפתח באופן כללי. זאת מחמת המחסור החמור בשטחים לבניה בגלל המפעלים האלה.
שדות תעופה הם העוגן למודל ''העיר האוירית'' של פיתוח כלכלי, שמעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 באופן דומה לזה ש''הערים הימיות'' עשו בעבר. מחקרים רבים מאשרים כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית, וכי שדות תעופה הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או איזור יכולים לעשות. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים בתחומים רבים. קיים קשר בין מספר הנוסעים בנמלי התעופה לבין צמיחת התעסוקה באיזורם. 10% צמיחה בתנועת הנוסעים בשדה תעופה מייצרים 1% צמיחה בתעסוקה. חשוב מכך הוא כי נמלי תעופה, ושירותים לחברות תעופה, קשורים באופן הדוק למאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. מספר הטיסות ומספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז בוגרי האוניברסיטאות באיזור, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות, ובפרט ריכוז תעשיות ההייטק. זה לא גודל העיר כשלעצמו אשר קובע, אלא סף גודל מינימלי שמסייע לעיר להקים שדה תעופה, ובכך יוצר רמות גבוהות יותר של הון אנושי. הייטק, תיירות ומלונאות, בידור, מסחר, כנסים, משרדים ועוד, מושפעים כולם מענף התעופה.
בתוך 20 השנים הבאות יוכפל מספר מטוסי הנוסעים. מדינות רבות בעולם ערות למשמעויות של הצמיחה הזאת, ודואגות לפיתוח תשתיות מתאימות בתחום נמלי התעופה. הטכנולוגיה תמיד מקדימה תמיד את התשתית. מטוסים רבים יותר יוצרים את הצורך בנמלי תעופה חדשים, ולא להיפך. תהליך בנית התשתית נמשך זמן רב, ולא תמיד עונה על הצרכים.
מי שהצליחו לנבא את ההתרחבות חסרת התקדים של ענף התעופה והקימו תשתיות מתאימות, זכו לשגשוג כלכלי חסר תקדים. הדוגמא הבולטת ביותר היא דובאי, שנמל התעופה שלה הוא כיום הגדול ביותר בעולם מבחינת נפח הנוסעים. מנסיכות נפט נידחת לפני דור אחד הפכה דובאי למרכז עולמי, ומיליוני תיירים ואנשי עסקים מגיעים אליה מידי שנה.

תריסר סיבות מדוע נמל המפרץ הוא מיותר

נמל המפרץ הפרטי הוא מיותר, וזאת מהסיבות הבאות:

א. ירדן לא תסכים שמכולות מישראל יגיעו אליה

ב. קיים כושר קיבולת גדול בנמלים הקיימים

ג. צפויה ירידה בהובלת המטענים הימיים במזרח הים התיכון

ד. תוספת מקומות עבודה לישראלים לא תהיה

ה. חיסכון כספי לא יהיה ויתכן גם הפסד

ו. יש כבר נמל פרטי באשדוד ואפשר להסתפק בו

ז. הרציף הארוך בנמל חיפה מתאים לספינות הגדולות ביותר

ח. נמלי ענק מתחרים נבנו ביוון ובמצרים

ט. מבנה הנמל מסורבל ויקשה על הפעלתו

י. השטח העורפי של הנמל הוא של שדה התעופה
יא. בסיס חיל הים לא צריך מקום חדש
יב. לא תהיה תוספת תעסוקה בשירותים לוגיסטיים   

פירוט:

א. בירדן יש חוק שאוסר על כניסת מכולות בדרך הים שלא דרך נמל עקבה. הסיבה היא הרצון לשמר ולפתח את שער הכניסה הימי היחיד של המדינה. במסוף בבית שאן מועברים במלגזות כל המטענים מישראל למכולות ירדניות. כל הדיבורים של שרי הממשלה על הובלה לירדן כגורם לפיתוח רכבת העמק ונמל המפרץ הם הטעיה של הציבור.

ב. בנמלי חיפה ואשדוד יש די קיבולת עבור כל נפח ההובלה הימית של ישראל למשך עוד שנים רבות מאד. שיעור הצמיחה, של 1-2 אחוזים לשנה, אינו מצדיק הוספת רציפים בעתיד הנראה לעין.

ג. תעלת פנמה המורחבת מסיטה מחיפה את כל תנועת הספינות הגדולות שבין המזרח הרחוק לחוף המזרחי של יבשת אמריקה, שעד כה היו עוברות בתעלת סואץ. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על מעמדם הגיאופוליטי של ישראל והאזור.

ד. הנמל הפרטי יתופעל, כמקובל בעולם, על ידי חברה בינלאומית שמתמחה בתפעול טרמינלים. החברה תעדיף לשכור עובדים מיומנים בעלות שכר נמוכה, ואלה נמצאים בעיקר במזרח הרחוק.

ה. ההצדקה העיקרית להקמת הנמל הפרטי במפרץ, יחד עם אחיו באשדוד, היא התקווה לירידה בעלויות המשכורות והגברת התפוקה. עלות המשכורות של כ-2500 עובדי נמלי חיפה ואשדוד הממלכתיים היא כמיליארד שקלים בשנה. המשכורות הן כ-50 אחוז מהוצאות התפעול של הנמלים. התפוקה למנופאי מכולות בישראל היא כשני שליש לעומת שיאני היעילות בעולם. ההנחה היא שעובדי הנמל הפרטי, אשר ירוויחו פחות ויהיו בעל הספק גדול יותר, יביאו לחיסכון משמעותי למדינה. אך הנמלים הפרטיים יתמקדו במסופי מכולות, שהן חלק בלבד מסך כל פעילות הנמלים הממלכתיים, והיקף החיסכון יהיה בהתאם. בנוסף, משכורות המנהלים בנמלים הפרטיים יהיו גבוהות מאד, הם יישרו קו עם הנמלים הממלכתיים באופן שיציעו מחירים נמוכים אך במעט, ישתמשו בתרגילי מס, ועוד. לרציפים החדשים יהיו עלויות תפעול קבועות, שעלולות להביא גם לכך שנשלם יותר עבור אותה כמות מכולות שתיכנס למדינה. הממשלה, כתוצאה ממאבק ''ראש בראש'' בועדי העובדים החזקים של הנמלים, החליטה לשבור אותם בכל מחיר, על גבו של הציבור.

ו. אפשר להסתפק גם בנמל פרטי אחד, זה שהוקם באשדוד, אשר יציע מחירים נמוכים יותר ותפוקה יעילה יותר לחברות הספנות שמגיעות לארץ, ויאפשר גם עגינה לספינות הענק הבודדות אשר הנמלים הקיימים אינם מסוגלים להעגין.

ז. לטענת האדריכל מיכה רטנר, אין גם צורך פיזי בהקמת נמל המפרץ, כיוון שרציף המכולות החיצוני הארוך שקיים בנמל חיפה כיום מתאים, לאחר העמקה, גם לאוניות המכולות הגדולות ביותר. אפשר להיווכח בכך כאשר צופים ממרומי חיפה, ורואים את השטח הימי הנרחב שבין נמל הכרמל לנמל הקישון.

ח. נמלי ענק פרטיים למכולות ניבנו ומתופעלים על ידי הסינים ביוון ובמצרים. נמלים אלה מתחרים עם נמלי ישראל על נתח השוק של שטעון מכולות בין ספינות גדולות לקטנות, ועלויות התפעול שלהם הן נמוכות יותר.

ט. נמל המפרץ נבנה בניצב לכיוון הגלים שמגיעים ממערב, ושובר הגלים שלו יתקשה לעמוד בגלים גבוהים. צפויה גם ארוזיה קשה של החוף בקרית חיים.

י. המחיר הכלכלי שמשלם מטרופולין חיפה עבור הקמת נמל המפרץ הוא עצום. זאת באובדן שטחים יקרי ערך בעורפו, ובעיקר בשיתוק הפיתוח של נמל התעופה הבינלאומי במפרץ.
יא. בשלב ג' של נמל המפרץ מתוכננת בו הקמה של בסיס חיל הים. הנמל הצבאי החדש שכבר הוקם, שצמוד מצפון לבסיס הקיים, מתאים לכך לאין ערוך יותר.
יב. נמל המפרץ לא יוסיף מקומות תעסוקה במסגרת ענף השירותים הלוגיסטיים, שיקום לכאורה בשטחים נרחבים בשטח של מאות דונמים בעורף הנמל. השרותים הלוגיסטיים במדינת ישראל מרוכזים באזור מרכז הכובד של האוכלוסיה, שהוא ליד נתב''ג. הם ממוקמים בקרית שדה התעופה ובסביבתה. התובלה האוירית היא גורם הצמיחה המרכזי בענף זה.

ההצבעה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות מנקודת המבט של האזרח החיפאי

דן מרגלית, בתכנית הבוקר בערוץ 2, אמר שני דברים חכמים:

א. לא משנה עד כמה ההחלטה באו''ם היתה גרועה לישראל, מי שאשם בה הוא בנימין נתניהו, והמהלכים שהוביל בעמונה וחוק ההסדרה הם שגרמו לה.

ב. הטעות הקשה עוד יותר של נתניהו היא שהוא פצח במדיניות חרמות בעקבות ההחלטה, נגד כל העולם. חרם זה משהו שאנחנו מכירים נגדנו.

אני מבקש להוסיף היבט נוסף, שלדעתי התקשורת ובעלי הדעה יתעלמו ממנו בלהט הויכוח, והוא ההשפעה של ההחלטה בגנות ההתנחלויות על הפוליטיקה הפנימית במדינת ישראל, ועל כל אזרח באשר הוא.

ההחלטה על גינוי ההתנחלויות נוגעת בעיצבי הויכוח הפנימי במדינת ישראל אודות הקצאת משאבים לתכנון אזורי. ההתנחלויות זכו למשאבים מוגברים על חשבון יתר אזורי הארץ, ומזה שנים רבות שחלקים נרחבים בציבור מתנגד לכך. יותר מכך, מדיניות ההתנחלויות הבלתי מבוקרת תרמה רבות לכיאוס הכללי בחחום זה.

כאשר התקבלה באו''ם החלטה דומה, בראשית שנות ה-1980, היתה בארץ תחושה של התגיסות כללית למען שמירת הזכויות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. החל ממלחמת לבנון, ועד לימים אלה, אפשר להבין את כל הדינמיקה הפוליטית במדינה על רקע הרצון לשמור על איזון סביר בין זכותנו להתישב בשטחים, לבין הרצון שזכות זאת לא תבוא על חשבון פיתוח יתר אזורי הארץ.

ממשלות הליכוד נקטו, כמו שהלך והתבהר במהלך השנים, במדיניות הפוכה לרצון הציבור. כל חלקי הארץ הפכו לאבן שואבת עבור חיזוק השטחים. תושבי הישובים מלפני שנת 1967 חשים שהם אלה שצריכים לספק את המשאבים החומריים והנפשיים לממשלת ישראל ולתושבי השטחים, למרות גחמותיהם.

בפרט בולט הדבר במטרופולין חיפה, שנפל קורבן למדיניות תכנון הזויה שמקדשת רגולציה של תעשיה פטרוכימית ונמל מפרץ מיותרים לחלוטין שיביאו לדעיכת האזור.

למה מצפה ממשלת ישראל? שתושבי מטרופולין חיפה יסכימו לכך שהם יגיעו למצב של ''אין ברירה'', שיראו שהממשלה מוליכה אותם לעתיד שחור ובאותה עת הם יתמכו בה על מדיניותה בשטחים?

הממשלה נאחזה כל השנים בדיבורים גבוהים על ההצלחה שלה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל כדי לטייח על הכישלונות בתחום מדיניות הפנים. הפוליטיקה הגבוהה חזרה כעת כבומרנג, ומרעידה את אמות הסיפים בכל בית בישראל.

אין על מה להתפלא מהצבעת ההימנעות של ארה''ב. לאור הירידה במחירי הנפט, ובפרט לאור פתיחתה לאחרונה של תעלת פנמה המורחבת ששואבת את תנועת הספנות מתעלת סואץ, איבדה ישראל את חשיבותה כבעלת ברית אסטרטגית.

נמל תעופה בינלאומי בחיפה

נמל תעופה בינלאומי בחיפה

הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים

המקור: הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים בבלוג מיתוג ערים ומדינות.

שדות תעופה מהווים עוגן למודל ה''אירוטרופוליס" - ''עיר הנמל האוירי'' של פיתוח כלכלי, המבטיח לעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 בדומה לאופן שכבישים מהירים עשו במאה ה-20, רכבות במאה ה-19 ונמלים במאה ה-18. שדות תעופה מניעים שני דברים – מטענים או סחורה ואנשים. הדיון לגבי שדות תעופה ופיתוח כלכלי התמקד בהנעת סחורות ובעסקים והתעשיות שצמחו סביב זה, אבל בכלכלה של היום האפשרות להניע אנשים שמייצרים וחולקים ידע הוא חשוב יותר.

מחקרים רבים מאשרים את התפיסה הרווחת כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית. שדות תעופה הם הרבה יותר ממקום לתפוס טיסה, לקיים פגישה עסקית בין טיסות, או לעשות קניות בדיוטי-פרי. הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או אזור יכולים לבצע. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים, וזה כולל מלונאות, בידור, מסחר, כנסים, תערוכות עסקיות, בנייני משרדים ועוד.

מחקר סטטיסטי אחד מצא קשר בין הנוסעים בשדות התעופה למספר תושבי העיר לבין צמיחת תעסוקה. מחקר אחר מצביע על קשר הדוק בין נוסעי חברות התעופה ותעסוקה אזורית, ומצא כי 10% צמיחה בתנועת טסים בעיר מייצר 1% צמיחה בתעסוקה אזורית. אך הממצא החשוב הוא כי שדות תעופה ושירותים לחברות תעופה תורם מותר ידע ועסקים מבוססי שירות מאשר חברות תעשייתיות. בהיבט האנושי, לשדות תעופה יש השפעה גדולה יותר על פיתוח כלכלי ע"י הנעת אנשים מאשר ע"י הנעת סחורות. שדות תעופה קשורים באופן הדוק עם מאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. גם מספר הטיסות וגם מספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז הבוגרים שהינם בוגרי אוניברסיטאות, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות, ובפרט עם ריכוז של תעשיות הייטק. מספר הנוסעים בשדות התעופה ביחס לנפש קשור לא עם תפוקה כלכלית בלבד, משכורות והכנסה, אלא גם עם מספר מסיימי האוניברסיטאות.
פעילות של שדה תעופה קשורה באופן הדוק לשגשוג האזור ויצרנותו, יצרנות אשר מתקיימת דרך רמות ההון האנושי, רמות האבטלה ורמות האמנותיות והתרבות קשורים. זה לא גודל העיר כשלעצמו שמשפיע על הרמת היצרנות האזורית אלא סף גודל מינימלי שמסייע לעיר לגייס הקמת שדה תעופה, ובמקביל רמות גבוהות יותר של הון אנושי ואמנותיות ותרבותיות. 
המקור לשגשוג ''עיר הנמל האוירי'' אינה הנעת סחורות או מטען, אלא היכולת להניע אנשים שאכפת להם. אך יש לציין כי גם בנושא הובלת המטענים נמצאת התחבורה האוירית במגמת עליה, ולמעלה מ-30 אחוזים של הערך הכספי של כלל המטענים ברחבי תבל נמצא במטוסים. 

מעלות-תרשיחא

מעלות-תרשיחא היא עיר בת כ-40,000 תושבים בגוש ישובי תפן, צפונית לכפר ורדים.

מעלות-תרשיחא היא עיר מעורבת: כשני שליש מהתושבים הם יהודים, וכשליש הם נוצרים ומוסלמים.

החל משנת 1991 נערך במעלות-תרשיחא פסטיבל/סימפוזיון "אבן בגליל". הפסטיבל ממצב את הגליל כאזור שהאבן היא מקור ההשראה הרוחני והעיצובי שלו. למרות זאת חומר הבניה הנפוץ אינו האבן אלא הבלוק.

אין גם סגנון בניה מגובש, אלא להיפך. נדמה כי התושבים החליטו שכל בנין יהיה שונה משכניו מכל בחינה אפשרית: יש בעיר הקטנה ערוב יוצא דופן של סוגי בנינים: שיכונים, בתים חד קומתיים, בתים משפחתיים, ישן וחדש, גגות רעפים וגגות שטוחים ועוד. הבנינים מתפרשים ברובם לאורך שדרות ארוכות ורחבות, ועל פני שטחי קרקע גדולים אשר ביניהם יש שטחים ירוקים פתוחים.

בתצלומים:

למעלה מימין: רחוב במעלות.

למעלה משמאל: כיכר בתרשיחא.

למטה מימין: רחוב בתרשיחא.

למטה משמאל: רחוב בתרשיחא עם שני בנינים יפים ומקוריים שמעוצבים כמעלות.

כיסרא-סומיע

הישוב כיסרא-סומיע בלב הגליל העליון, קרוב מאד לאזור התעשיה תפן.

בישוב מתגוררים כ-8,000 תושבים.

בפארק הסלעים של כיסרא ניתן לצפות בתופעה גיאולוגית של שכבות סלע המונחות זו על זו ויוצרות פסלים טבעיים. הפארק נמצא בתוך חורש טבעי והוא חלק משמורת הטבע הר סנה, בשטח המועצה המקומית.

בתצלומים:

למעלה מימין הכיכר המרכזית בישוב, עם פסל הפרש הדרוזי.

למעלה משמאל רחוב אופיני בישוב.

למטה מימין פארק הסלעים היחודי על רקע בתי הישוב.

למטה משמאל בית מגורים חדש ומפואר על טראסת אבן עתיקה.

כיסרא-סומיע הוא חלק מהרצף האורבאני של ישובי גוש תפן.

זמן הנסיעה במכונית בין כיסרא לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.

על פי אופי המגורים, הישוב הוא פרברי ברובו ומיעוטו חקלאי.

באתר ויקיפדיה יש ערכים מורחבים על תופעת הפירבור העולמית והפירבור בישראל. בערך 'פירבור בישראל' מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל!

פקיעין

פקיעין

בתצלום הימני העליון רואים את כיכר המעיין, הכיכר המרכזית בפקיעין, עם הפינג'אן הענק. שלושת התצלומים האחרים הם של בתים ציוריים ומטופחים בסגנון טירול באחד מרחובות הישוב.

הכיכר הקטנה היא המרחב הציבורי הגדול והמישורי ביותר בישוב. הוא גדוש במכוניות עד אפס מקום, בפרט בעונת התיירות, כאשר גם כל הרחובות הצרים שמובילים אליו מרחבי הישוב הם פקוקים.

בפקיעין יש מצוקת מגורים קשה לדור ההמשך הדרוזי, אשר מפגינים ותולים שלטי חוצות למען הרחבתו.

לישוב זה אין כל אפשרות הרחבה מעשית, בגלל מיקומו באזור הררי תלול.

הגישה לישוב היא בכביש ראמה-מעלות האלפיני, תלול ומפותל. הכניסה הראשית לישוב, והכבישים בתוכו, הם צרים ומאפשרים מעבר לרכב אחד בלבד.

כל הרחבה שהיא של פקיעין, בהנחה שתאושר על רקע היות הישוב אתר נוף, תיירות ומורשת ציורי, תחייב הריסה של חלק גדול מהבתים לאורך צירי הדרכים, מכיוון שהתושבים תלויים ברכב פרטי לצרכי ניידות.

ברוב ישובי מגזרי המיעוטים בגליל, אשר נמצאים באזורים הרריים תלולים פחות וקרובים יותר למרכזי אוכלוסיה גדולים, קיימת אפשרות עיבוי באמצעות בניה לגובה במסגרת תוכניות התחדשות עירונית.

כאשר מסיירים בישובים השונים ברחבי הגליל רואים כי הדומה רב על השונה ביניהם, ודפוס הבניה והמגורים בכולם הוא אחיד. אין למעשה כל הבדל חזותי בין הרחובות הרבים באעבלין, מג'ד אל כרום, סכנין, וכפר יסיף לדוגמא. פקיעין היא דוגמא לכך שלכל ישוב בגליל יש איפיון מסורתי וסגנוני, ואפשר לשמר ולפתח את הזהות האדריכלית באמצעות תשומת לב לדגשים שנתנו התושבים במהלך הבניה העצמית של בתי מגוריהם. הכיכר המרכזית בכל ישוב עשויה לשמש כנקודת מוצא לכך.

ישובי עוטף תפן

ישובי עוטף תפן ורחוב בישוב יאנוח

בתצלום העליון נראים ישובי לב הגליל העליון בין פקיעין לכפר וורדים, עם אזור התעשיה תפן משמאל למרכז.

אפשר לראות כי כל הישובים, המגזריים והיהודים גם יחד, יוצרים רצף אורבאני.

רצף זה לא היה קיים לפני הקמת תפן וכפר ורדים, אשר האיצו מאד את התפתחות האזור.

אפשרויות ההתרחבות של ישובי המיעוטים, על גבי אדמה חקלאית בשוליהם, רבה הרבה יותר מאשר של כפר ורדים והישובים היהודי הקהילתיים שסמוכים לו, אשר הוקמו מראש כחיץ בין ישובי המיעוטים, על שטחים מצומצמים יחסית בהיקפם, ובמסגרת תכנון קפדני.

בתצלום התחתון רואים רחוב בישוב יאנוח. הסגנון הכפרי נעלם, וכיום הישוב הוא פרברי עם תשתיות עירוניות.

אחת השאלות התמוהות ביותר בדור האחרון היא כיצד הצניעו הממשלה, התקשורת, והאקדמיה, את היקף התופעה של היווצרות רצפים אורבאניים כה משמעותיים ברחבי הגליל.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לכרמיאל הוא כ-20 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לנהריה הוא כ-25 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לעכו הוא כ-30 דקות.

זמן הנסיעה במכונית בין תפן לצ'ק פוסט הוא כ-50 דקות.

ממזרח לשרון, באזור המורדות המערביים של הרי השומרון, התופעה היא רחבת היקף הרבה יותר, כתוצאה מהקירבה לאזורי הפעילות הכלכלית המרכזיים במדינת ישראל.

התרבות האנושית התחילה בשעה שנופי הטבע הפכו להיות מעשה ידי האדם. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם.

בני משפחה מורחבת אחת מסוגלים לגור בבנינים רבי קומות. במגזר היהודי שעובר לרבי קומות יש משפחות רב דוריות שמתרכזות במגדל או מתחם אחד. במגזר הערבי יש סימני התחלות לכך. מלכתחילה הבנינים במגזר זה נבנו בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כאשר הבנין מוכן לכך מראש, אפשר להגביה אותו עוד ועוד מדור לדור. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. מעבר לכך, התפישה המסורתית פסה מן העולם ברוב העולם הערבי, שכיום הוא חלק מהכפר הגלובאלי, עם מגמות של ירידה בתוחלת הילודה, ומעבר למשפחות בודדות, של שני בני זוג משכילים שעובדים והם בעלי קריירה, בדיוק כמו בעולם המערבי. המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי.

ישובי לב הגליל העליון

ישובי לב הגליל העליון

בתצלום נראים ישובי לב הגליל העליון, בין מירון במזרח לכפר ורדים במערב, עם פקיעין במרכז. התצלום מפריך את התפישה הקיימת כאילו הגליל העליון הוא אזור נידח ובלתי מיושב. לב הגליל העליון מאוכלס בצפיפות, ברובו על ידי ישובים פרבריים של מגזרי המיעוטים. הישובים המרכזיים בתצלום מתפרשים בשתי רצועות בכיוון צפון-דרום, שמקיימות בתוכן רצף אורבאני. משמעות הרצף האורבאני היא של רצף בנינים שמחבר בין הישובים השונים, בדומה לרצף שקיים לדוגמא בגוש דן בין רמת גן לגבעתיים.

בשולי השטח הבנוי, שמאופין בנקודות אפורות צפופות, יש גם שטחים בצבע חום בהיר, שאינם נראים היטב בתצלום של כל ישובי הגליל העליון, שמופיע במסגרת מימין. בלב הגליל העליון יש עדיין שטחים חקלאיים רבים בשולי הישובים, של שדות וטראסות. שטחים אלה נכבשים על ידי ההתישבות הפרברית, על פי הדפוסים שקיימים במושבים ובקיבוצים, אם כי באורח פחות מתוכנן. רוב השדות שעליהן נבנים בתי מגורים שייכים למשפחות שהשדות בבעלותן, והתפשטות הבניה מבנין בודד לקבוצת בנינים, וממנה לשכונת מגורים, נעשית על בסיס חמולתי.

רצועות ישובי המיעוטים הן:

פסוטה, חורפיש, בית ג'ן

מעלות תרשיחא, יאנוח ג'ת, פקיעין, כיסרא סומיע
בישובים אלה, כמו ביתר ישובי המיעוטים בגליל העליון והתחתון, אין כמעט מקומות עבודה, וגם החקלאות הפכה להיות משנית. במציאות של דרכי התחבורה המהירות והמרחקים הקצרים, יחד עם היצע זול של קרקעות לבניה, בהיתר או בלי היתר, עדיף לבנות במקום מרוחק מעט ממרכזי התעסוקה, לנסוע אליהם ברכב פרטי הלוך וחזור מידי יום, ולנהל אורח חיים כפרי-פרברי.

השטחים הירוקים שבין רצועות הישובים הם של רכסי הרים וואדיות שבהם הבניה היא בלתי אפשרית. עם זאת, גם באזורים אלה נסללו כבישים מודרניים, אשר לאורכם מתפתחות רצועות בניה. המרחקים בקו אוירי בין הישובים שביניהם נסללו הכבישים הם בדרך כלל מאות מטרים אחדים, כך שסביר להניח שבמהלך השנים הקרובות יהפכו גם הם לגוש אורבאני אחד. 

בין ישובי המיעוטים הוקמו ישובים קהילתיים יהודים אחדים, שגם הם ישובים פרבריים לכל דבר, שהגדול בהם הוא כפר ורדים. צפונית מזרחית לו נמצאים הישובים הקהילתיים חוסן וצוריאל. יחד הם יוצרים ''חיץ'' בין ישובי המיעוטים פקיעין, תרשיחא, יאנוח וחורפיש. החיץ הוא פיקטיבי, כיוון שישובי המיעוטים צמחו למימדים כאלה שהם מכתרים ומקיפים את הישובים היהודים. הישובים הקהילתיים בגליל, שחלקם נקראים מצפים, הם חלק מתוכנית התישבות משנות ה-1980, שנועדה להתגבר על הירידה בגודל האוכלוסיה היהודית באזור. כמו שניתן לראות בתצלום, ועל סמך נתונים דמוגרפיים, הירידה לא פסקה אלא הואצה. בהיעדר מדיניות תכנון ואכיפה ממשלתית המשיכו ישובי המיעוטים להתפתח ולהתפשט לכל עבר, בזכות הקרקעות ומיומנויות הבניה שלהם. יתר על כן, הישובים הקהילתיים גרמו לתוספת בניה נכבדה באזורים שנחשבו לירוקים, והביאו בכך לדלדול משמעותי של השטחים הירוקים הפתוחים.

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, וסדרת התצלומים בנושא שמתפרסמת כאן היא מקורית ומאירה אותו באופן שלא נעשה עד כה. במשרדי הממשלה ובאקדמיה יתכן ומודעים לתופעה, אך מכאן ועד פרסומה בציבור ארוכה הדרך, ומזה שנים רבות רבות שמפות הישובים הרשמיות שנועדות לציבור הרחב לא עודכנו. מפות הן מטבען מגמתיות על פי עריכתן, והמפות שמתפרסמות בתקשורת הישראלית מבליטות בדרך כלל את המגזר היהודי. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לפוליטיקאים לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות עיניהם.

ישובי הגליל העליון

התצלום הוא של הגליל העליון, מנהריה במערב ועד צפת במזרח, ומכרמיאל בדרום ועד חניתה בצפון.

השטחים עם הנקודות האפורות הם שטחי ישוב בנויים. לצורך זיהוי של כל השטחים האלה אפשר להשתמש בקטעים המוכרים של נהריה וצפת. בישובי הגליל העליון יש שטחים חקלאיים הרריים רבים שכוללים גם שטחי טראסות. שטחים אלה מופיעים בתצלום בצבע חום בהיר, בשולי השטחים האפורים.

אפשר לראות כי גם בגליל העליון שמרוחק ממרכזים עירוניים ומצירי תחבורה מרכזיים קיימת תפרושת מסיבית של ישובי מיעוטים, אשר מכסה חלקים נרחבים ממנו. ישובי המיעוטים בגליל העליון מתפרשים ברצועות אורך אחדות על פי רכסי ההרים שעליהם הם ממוקמים, שלאורכם הם מקיימים רצף אורבאני.

הישובים המרכזיים בכל רצועה הם:

ירכא, כפר יסיף, ג'וליס [אשר משתייכים גם לגוש ישובי הגליל המערבי ולגוש ישובי כרמיאל]

מעלות תרשיחא, יאנוח ג'ת, פקיעין, כיסרא סומיע

פסוטה, חורפיש, בית ג'ן

ג'וש, ספסופה

השטחים הירוקים שבין רצפי הישובים הם של רכסי הרים וואדיות שבהם אין אפשרות או כדאיות להקמת ישובים. עם זאת, היכולות ההנדסיות המודרניות הביאו לסלילת כבישים מודרניים גם באזורים אלה. הכבישים מקשרים את הישובים הנידחים יותר עם צירי תחבורה מרכזיים.

התפרושת הישובית המפותחת מתקיימת בזכות ההיצע של אדמות לבניה, ובזכות האפשרות ליוממות ברכב פרטי למרכזי תעסוקה. אלה הם ישובים פרבריים, אשר מרבית התושבים בהם אינם עוסקים בחקלאות וגם לא עובדים בישוב.

בחלק הימני העליון של התצלום מופיעים שני ישובים שהם בשטח לבנון.

ישובי הגליל העליון

ישובי גוש נצרת

בתצלום רואים את ישובי גוש נצרת בגליל התחתון, אשר במסגרת האדומה של התצלום המוקטן נראה מיקומו היחסי.
כל שטחי הנקודות האפורות הם שטח בנוי בישובים, אשר הם ברובם ישובי מיעוטים.
אזור הגליל התחתון נמצא מצפון לעמק יזרעאל. באומדן גס, השטח הבנוי מכסה את רוב האזור, ומידותיו הן בערך כמו של חיפה והקריות.
הגליל התחתון, שמזוהה עדיין בתודעה הציבורית עם חיק הטבע, הפך זה מכבר לשטח בנוי בצפיפות, עם כל הסממנים של כרך גדול.
נצרת עילית ומגדל העמק נבלעים בישובים הערביים שמקיפים אותם. הישובים היהודים הם כעשרה אחוזים בלבד מסך כל השטח הבנוי.
אין ברשות הציבור מפות רשמיות שמתעדות בצורה מדויקת את התפרושת הישובית הזאת, וזאת שהתפתחה ברחבי ארץ ישראל בחמישים השנה האחרונות. כתוצאה מכך יש בידי כל גורם בעל ענין אפשרות לפירוש המציאות על פי תפישת עולמו.

ישובי גוש נצרת

ישובי גוש כרמיאל

בתצלום רואים את ישובי גוש כרמיאל בגליל המרכזי, במסגרת האדומה של התצלום המוקטן. כל שטחי הנקודות האפורות הם שטח בנוי בישובים. באומדן גס השטח הבנוי מכסה כשליש מכלל השטח. שני שליש בלבד ממה שמזוהה בתודעה הציבורית עם הטבע בהתגלמותו הם שטח בלתי בנוי, רובו ודיות ורכסי הרים שאינם מתאימים לבניה, ומיעוטו שטחים חקלאיים בשולי הישובים.
יש באזור זה רוב מוחלט של ישובי מיעוטים, אשר מקיפים כטבעת את כרמיאל. שטח כרמיאל דומה בקירוב לשטח של כל אחד מהגדולים בישובים אלה.
באמצעות תקריבים במפות גוגל רואים כי השטח החקלאי והטבעי שבין הישובים השונים מצטמצם בהדרגה, כיוון שנבנים לאורך הדרכים ביניהם בנינים רבים. יש רצף אורבאני, שהולך ומתחזק, בין כל ישובי טבעת כרמיאל.
בתקריבים אפשר גם לראות שורה של ישובי מיעוטים קטנים ובודדים יחסית. ישובים אלה זכו ברובם להכרה על ידי השר דרעי בתקופת כהונתו כשר הפנים, למרות שנבנו ללא כל אישור.
ישובי המיעוטים הגדולים מכתרים מצפים אחדים, שהם ישובים קהילתיים קטנים עם אוכלוסיה יהודית.
בכל ישובי המיעוטים אין אוכלוסיה יהודית כלל. אין גם כל ניסיונות התישבות יהודית בהם, למרות שאלה ישובים פרבריים לכל דבר, בעלי איכות חיים טובה עם בניה מרווחת, אשר נהנים מתקציבי פיתוח נכבדים.
אין לישובים אלה כמעט תוכניות מעשיות של התחדשות עירונית, ואפילו תוכניות אב לבנין. כתוצאה מהצפיפות הגוברת מגיעים רבים מתושביהם לערים היהודיות הגדולות הסמוכות.
ישובי טבעת כרמיאל צפויים להתפתח באופן מואץ בעקבות פתיחתו הקרובה של קו הרכבת חיפה-כרמיאל.

ישובי גוש כרמיאל 

ישובי גוש כפר יאסיף

בתצלום מופיעים ישובי גוש כפר יאסיף, שנמצאים ממזרח לעיר עכו, בשיפולי הגליל המערבי, מצפון לכביש עכו-כרמיאל. רואים בבירור את כל תפרושת השטח הבנוי באזור, כנקודות אפורות צפופות.
במסגרת הקטנה מופיעה תפרושת הישובים בין חיפה לטבריה, אשר גוש כפר יאסיף הוא חלק ממנה ומופיע במסגרת האדומה.
ישובי המיעוטים הגדולים הם, מצפון לדרום: אבו סנאן, ירכא, כפר יאסיף, ג'וליס, ג'דיידה-מכר.
באבו סנאן יש כ- 13,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-7,000 דונם.
בירכא יש כ- 16,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-16,000 דונם.
בכפר יאסיף יש כ- 9,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-3,000 דונם.
בג'וליס יש כ- 6,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-16,000 דונם.
בג'דיידה-מכר יש כ- 20,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-4,000 דונם.
בעכו יש כ-48,000 תושבים בתחום שיפוט של כ-14,000 דונם.
אפשר לראות שנעשה מאמץ ליצור חיץ בין הישובים באמצעות מצפים, כמו טל אל שמדרום לג'וליס ומצפה נוסף לידם שהתחילו בבניתו והיא כנראה נעצרה.
תפרושת ישובי המיעוטים מכסה בצורה דומה, של רצף אורבאני בלתי מתוכנן, את כל שיפולי הגליל המערבי והתחתון, מנהריה ועד כפר תבור.

ישובי גוש כפר יאסיף

שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל

קיימת אנרכיה בנושא התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים.
בתמונה הזאת רואים את הר הכרמל עם העיר חיפה בימין התמונה, ואת הישובים הדרוזיים עוספיה ודלית אל כרמל משמאל למרכז.
שטחי בניני המגורים בישובים נראים בתמונות ככתמים בהירים מנוקדים בצפיפות. התקריב מגלה שכל נקודה היא בית בודד.
הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל

תפרושת הישובים סביב הר תבור

בתצלום להלן נראית תפרושת הישובים סביב הר תבור בעמק יזרעאל. השטחים האפורים המנוקדים הם כולם שטח בנוי, לרוב של בתים נמוכים צמודי קרקע.

תפרושת הישובים סביב הר תבור

האוכלוסיה:
כפר תבור - כ-4,000 תושבים
דבוריה - כ-10,000 תושבים
שיבלי ואום אל-ע'נם - כ-6,000 תושבים

אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל

השטח הבנוי בין חיפה לכרמיאל

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים.
בתצלום המצורף רואים את השטח הבנוי שנמצא בין חיפה לכרמיאל.
כל השטחים הבהירים הם שטחים בנויים, בעיקר של בניני מגורים.
השטח היהודי הוא בעיקר מצד שמאל למעלה, לאורך מישור החוף. רואים את שטחי חיפה, הקריות ועכו. כרמיאל היא כתם קטן בימין התצלום, שדומה בצבעיו לכתם של חיפה.
יותר מ-95% של יתר השטחים הם של ישובי מיעוטים! הם מכסים את רוב החצי הימני של התצלום, שהוא של אזור הגליל המערבי התחתון.
השטח הבהיר מדרום לחיפה על הר הכרמל הוא של דלית אל כרמל ועוספיה. שטח זה קרוב בגודלו לשטחה של חיפה, למרות שמספר התושבים בו הוא כעשירית בלבד.
באמצעות תקריבים במפות גוגל 'לווין' אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין.
המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. 

הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה.
מנגד מתכננת ממשלת ישראל להקים בלב מטרופולין חיפה תעשיה פטרוכימית ונמל מכולות אשר ימנעו כל אפשרות להתפתחותו.
השטח בתצלום הוא של חלק קטן בלבד מצפון הארץ, והתמונה המלאה מדאיגה הרבה יותר. הרי הגליל מכוסים בכל מקום אפשרי בישובי מיעוטים בצפיפות דומה.