מפרץ חיפה בנפש האמן

מנהרה מתחת לשפך נחל הקישון לחיבור בין נמל המפרץ לנמל חיפה

לנמל המפרץ החדש אין שטח עורפי כלל!
עקב כך, חברת נמלי ישראל זוממת להשתלט על שטחים עצומים, שיחסלו כל אפשרות לפיתוח שדה התעופה, פארק הקישון, וחוף קרית חיים.

חברת נמלי ישראל תובעת להשתלט על כל שטח הגדה הדרומית של נחל הקישון.

במקביל פרסמה חנ''י מכרז להקמה, בין הגדה הצפונית של הנחל לשדה התעופה חיפה, של כביש רב נתיבי עם מחלף לדרך חיפה-קריות, מסילת ברזל ומנהרת תשתית.

גם שטח חוות המיכלים בחוף קרית חיים מתוכנן, על פי המפות, להיות חלק של נמל זה.

כל אלה יחסלו כל אפשרות לפיתוח שדה התעופה, פארק הקישון, וחוף קרית חיים. 

פיתרון פשוט הרבה יותר, שהוא זול מאד יחסית, ואינו צורך שטחים כמעט, הוא מנהרה מתחת לשפך הקישון. המנהרה תחבר בין נמל המפרץ לנמל חיפה, ותאפשר שימוש בכל התשתית התחבורתית והלוגיסטית של נמל חיפה, ואזור התעשיה חוף שמן, בלי צורך ליצור תשתיות חדשות כלל וכלל!

אין צורך לחפור מנהרות כאלה. משתמשים בתבניות בטון מוכנות, שאותן משקיעים באפיק הנחל.

כביש מנהרה מתחת לנהר

אילוסטרציה של נמל המפרץ החדש, שמוקם מצפון לשפך נחל ונמל הקישון

תוכנית נמל המפרץ - באפור-סגול שטחי המכולות שמקיפים את נחל הקישון ושדה התעופה.
הכתם המוארך הזעיר בירוק כהה במרכז שטח זה הוא פארק הקישון.

תוכנית נמל המפרץ - מימין נראים שדה התעופה, והדרך המתוכננת לנמל המפרץ שחוסמת את התפתחותו

מעגן הדיג ופארק הקישון הצמוד, בשטח הירוק של כ-30 דונם שנבלע בשטחי נמל המפרץ המתוכנן

מפגינים בפארק הקישון למען שימור הפארק.  שטח הפארק הוא כתם זעיר בתוכנית נמל המפרץ.

סיכום שבועי

המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מציגים חולשה כלכלית רבה, מבחינת ההכנסות למדינה, לעומת עסקים אחרים זוללי שטח. מתחם ''בז"ן'' משתרע על 1,700 דונם, שמניבים למדינה ארנונה שנתית של 70 מיליון שקל, או כ-40 שקל למ"ר. ב''בז''ן'' מועסקים כ-1,500 עובדים. יחס העובדים לדונם הוא, אם כן, פחות מאשר עובד אחד לכל דונם.
להשוואה, חנות "איקאה" בקריית אתא: החנות נמצאת על 25 דונם, אך היא מעסיקה 350 עובדים, שהם יותר מ-10 עובדים לכל דונם. הכנסות הארנונה מ''איקאה'' הם כ-200 שקל למ''ר, יותר מפי ארבעה למ"ר לעומת ''בז''ן''.
טבלה סכמטית של הנתונים:
בז''ן: ארנונה למ''ר: 40 שקל. עובדים לדונם: 1
איקאה: ארנונה למ''ר - 200 שקל. עובדים לדונם: 10

אין כל כוונה להעתיק את חוות המכלים מחוף מפרץ חיפה במסגרת תוכנית ''קרקעות הצפון''. משרד התשתיות הלאומיות פועל לכך ש"גם וגם"- גם יישארו חוות המכלים הישנות במקומן וגם יקומו מאגרי אחסון ענקיים חדשים.

קיימת במדינת ישראל מערכת הדחקה והטעיה, שגורמת לציבור לחשוב שמפעלים פטרוכימיים בלב ריכוז אוכלוסיה, על אדמה יקרה במיוחד, הם בגדר מציאות הכרחית. תחת המערכת הזאת קיים במטרופולין חיפה מחדל מתמשך, שמביא לאבדן שיטתי של נכסי הציבור.
ניתן לחבר זאת לנושא השואה. יש ארובות מעשנות מול העינים, אך אין בחיפה עד היום אתר הנצחה לזכר ששת המיליונים.

קיימת עליית מדרגה במאבקי משפחות הפשע בחיפה. גורמי פשיעה מנהלים מלחמה עקובה מדם ברחובות העיר. רחובות העיר הפכו לזירת קרב בה מתבצעים חיסולים, נזרקים בקבוקי תבערה ורימונים, חנויות נשרפות ועוברי אורח תמימים חוששים לחייהם.

שיר לפני פורים

בעת מלחמת המפרץ
בשנת תשעים ואחת
קיבלנו מסיכות גז

הן נשארו אצלנו
בתור רעיון בהשאלה
לאחר שעיראק נכנעה

הפנים שלנו מתחלפות
כל הזמן מחדש
למען הנפט המזוקק

פינוי המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה

הצורך בפינוי הדרגתי, אך מלא, של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, נבלע בויכוח אודות ממצאי הזיהום.

אני יליד חיפה מזרח ומתגורר בעיר כל חיי, למעלה משישים שנה, ומודע וכואב את בעית הזיהום בעיר המורעלת.

הבעיה העיקרית של מטרופולין חיפה היא חוסר היכולת שלו להתפתח באופן כללי. זאת מחמת המחסור החמור בשטחים לבניה, שנובע מחמת קיום המפעלים האלה.

מפרץ חיפה הוא אחד המקומות היפים, החשובים והיקרים ביותר בתבל כולה.

המפעלים הם זוללי קרקע ומזהמים. לכן אין כל אפשרות לקיים בסמיכותם ישוב עירוני צפוף, ואפילו לא תעשיה קלה ומסחר ראויים לשמם.

מפרץ חיפה אינו רחב ידיים. מידותיו הם קילומטרים אחדים לכל כיוון, בין הים לטבעון, ובין נשר לקרית חיים. לולא המפעלים, אפשר היה לבנות על השטח הזה ערי מגורים ואזורי תעסוקה למיליוני תושבים. תשלומי הארנונה ומיסי העבודה שיתקבלו מהם יהיו גבוהים עשרות מונים מאשר אלה שהמפעלים משלמים.

אפשר לשאול כל קבלן בניה מה דעתו בנדון: כמה אפשר לבנות כיום במפרץ חיפה, וכמה אפשר יהיה לבנות במידה והמפעלים האלה יפונו?

על כל השטח שעליו הם נמצאים ובסמוך להם, שטח שאין בו כיום ביקוש למגורים ואף מתקיימת ממנו הגירה שלילית מזה שנים רבות, אפשר לבנות מיליוני דירות. אפשר להקים בו מטרופולין בסדר גודל של סינגפור, שגם תפרח ותשגשג כמוה בזכות המיקום המעולה.

המיקום שנבחר להקמת בתי הזיקוק על ידי הבריטים, לפני כמעט מאה שנה, אינו מוצדק כיום.

אין כיום הצדקה טכנולוגית, פוליטית, וכלכלית למיקום המפעלים הפטרוכימיים במפרץ.

מבחינה טכנולוגית, שיטות הקירור המתקדמות אינן דורשות מי ים, ואפשר להציב מפעלים כאלה הרחק מהחוף.

מבחינה פוליטית, הבריטים זיקקו נפט שהגיע בצינור מעירק ונשלח דרך נמל חיפה. כיום מקורות היבוא והיצוא הם שונים לגמרי.

מבחינה כלכלית, המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה כושלים ברובם מבחינה כלכלית, ושקועים בחובות למדינה. העולם עובר לאנרגיה אלטרנטיבית, במיוחד אנרגית השמש, שהיא כבר כיום זולה יותר מאנרגית מאובנים. על סמך תוצאות ועידת פאריס להתחממות כדור הארץ, שנערכה לא מכבר, האנרגיה האלטרנטיבית תהפוך לעיקרית בתוך עשורים ספורים. חובה להקים את המפעלים האלה במיקום אופטימלי. גם כאשר העתיקו את תעשית הטקסטיל ממדינת ישראל לארצות מתפתחות, לפני שנים רבות, היו לצעד זה מתנגדים רבים, אך הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר.

כנראה שבמאגר ''לוויתן'' התגלה גם נפט רב, שהוא בעל דרגת זיהום גבוהה.

חלק גדול מהנפט שבתי הזיקוק עלול לזקק, באמצעות התשלובת החדשה המתוכננת של מסוף הדלקים בנמל, בתי הזיקוק המורחבים, וחוות המיכלים החדשה, יהיה מיועד ליצוא.

הזיהום ישאר במטרופולין חיפה, ויהפוך אותו לאזור עולם שלישי מובהק.

אין זה העתיד הנכון. חייבים לעצור ולהסיט את הפיתוח הזה, שעלול לקבוע מסמרות בארון המתים של המפרץ לעוד מאה שנה.

הפינוי של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ הוא בעל דחיפות כלכלית, טכנולוגית, ופוליטית, באותה המידה שהוא בעל דחיפות בריאותית. אך אפשר לבצע אותו בהדרגה ובחוכמה. זאת על ידי מספר צעדים:

א. עצירת כל תוספת מיותרת למפעלים ולמתקנים. לדוגמא, אין לבנות בנמל המפרץ מסוף דלקים שהספקו המתוכנן פי שישה מאשר המסוף הקים, ואפשר לעשות זאת אלא בצמוד לאסדת הקידוח בלב ים.

ב. סילוק כל המתקנים המיושנים שאינם פועלים. לדוגמא, ה''לבניות'' המפורסמות של בתי הזיקוק. אלה הם מתקני קירור במים שאינם יותר בשימוש, אך הפכו לסמל של בתי הזיקוק. הם תופשים שטח נרחב, ומהווים מכשול בטיחותי בדרכם של המטוסים למסלול של שדה התעופה חיפה. הריסתם צריכה להיות צעד סימלי ראשון בדרך לשינוי.

ג. העתקת כל המתקנים החיוניים שיש צורך להחליפם לאזורים שוממים. לדוגמא, את חוות המיכלים הענקית החדשה, שמתוכננת להקמה במרחק פחות מקילומטר בלבד מעיר נשר, אפשר להקים גם בנגב. הקמת חווה כזאת, בגודל זה או אחר, היא חיונית לנוכח הצורך לפנות את חוות המיכלים הענקית העתיקה שבנו הבריטים על חוף הים, בין קרית חיים לנמל הקישון. במקום אפשר לבנות טיילת מפוארת, שמאחוריה מגדלי מגורים, ומאחוריהם קרית הייטק.

נושא עתיד מטרופולין חיפה הוא רחב יריעה, וכרוך בו עתיד מדינת ישראל והעולם כולו. לכן ארחיב מעט בנדון.

יש לצמצם את תוכנית נמל המפרץ, ולשלבם בהקמת נמל תעופה בינלאומי על בסיס שדה התעופה הקיים שצמוד לנמל הימי. זאת כי נמל ימי זה עתיד לשמש בעיקר לשינוע מכולות בטרנזיט בין ספינות ענק לספינות קטנות. מגרשי המכולות תופשים שטחי ענק בקירבת חוף הים, שטחים שמבחינת שימושי הקרקע מתאימים יותר לתיירות, מגורים, תעשיה מתקדמת ומסחר, אשר יניבו למדינה הכנסה רבה עשרות מונים מאשר המכולות. נמלי טרנזיט ענקיים לספינות מכולות פועלים כבר ביוון ובמצרים, על יד הסינים בעיקר, במקומות שבהם יש שטחים נרחבים שמתאימים יותר לשימוש זה.

לנוכח המשמעויות הכלכליות המפליגות שיש לשינוי של שימושי הקרקע מתעשיה פטרוכימית למגורים במפרץ חיפה, חובה לשאול האם אין התוכניות להרחבת המתקנים הפטרוכימיים שיוזמים אילי ההון בבחינת ספסרות נדל''ן. יתכן כי בתוך שנים אחדות, לאחר שהם יקבלו את אישורי ההרחבה,ההסדרה והבעלות של הקרקעות, הם יקימו עליהן רבי קומות וקניונים.

כדאי למדינה לנקוט בעצמה את הצעד האמיץ של שינוי שימושי הקרקע במפרץ חיפה, כמו שמתבצע הדבר בימים אלה בגוש דן, שממנו מועברים בסיסי ומפעלי צה''ל לטובת אזורי מגורים.

במרכז הטענות שנשמעו נגד הקמת אזורי מגורים רבי קומות במפרץ חיפה, ומתקנים המוניים כמו איצטדיוני כדורגל, מביאים את טענת המצאות ''שבר יגור''. שבר יגור הוא שלוחה של השבר הסורי אפריקני, שמעידה על סכנת רעידת אדמה. אך אזורי צפת וירושלים מועדים הרבה יותר. בנוסף, באזור זה, על גבי מורדות הכרמל יש כבר בנייה צפופה, בנשר, ונווה שאנן, אשר המצאות השבר לא מנעה אותה.
הסכנה של רעידת אדמה היא חמורה הרבה יותר סביב האוקינוס השקט, במקומות כמו החוף המערבי של ארצות הברית, צ'ילי ויפן. הדבר לא מנע בניה אינטנסיבית שם, ואת הפיכת האזור לחשוב ביותר בכלכלה העולמית. מהנדסי הבניה לוקחים בחשבון את סכנת רעידת האדמה בעת תכנון בנינים, וכך צריך להיות גם במפרץ חיפה. בנוסף, אפשר לבנות את אזורי המגורים הצפופים רחוק יותר מהקו, שעובר למרגלות הכרמל.

על קו השבר אפשר לפתח את פארק הקישון. פארק הקישון הוא חלק חיוני של מטרופולין חיפה. עליו לכלול בתוכו את כל נחל הקישון מטבעון ועד השפך בים התיכון, ואת יובלו הצפוני נחל גדורה. אפשר להרחיב את הנחל, כך שישמש למטרות נופש ושיט בין שכונות מגורים. הפארק ישמש גם כ''רצועת ההקפה'' של מטוסי הנוסעים בנמל התעופה הבינלאומי של חיפה. כדי שהדבר יתממש, יכלול הפארק גם חלק משטחי המפעלים, ובפרט בתי הזיקוק, שנמצאים בדיוק בקו הגישה למסלול.

המשוואה המרכזית שצריכה להיות נגד עיניכם היא פינוי הדרגתי של המפעלים הפטרוכימיים במפרץ למען אזורי מגורים ותעסוקה מתקדמים, במקביל להגברת השימוש באנרגיה תחליפית במדינת ישראל.

יש משוואה משנית שהיא בעלת חשיבות, והיא מתן עדיפות להקמת נמל תעופה בינלאומי בחיפה, כצלע של נמל המפרץ הימי.

נמל תעופה בינלאומי בחיפה, שצמודה אליו קרית נמל תעופה כמו בנתב''ג, עשוי לשמש כמנוף הכלכלי העיקרי של מטרופולין חיפה בעתיד. בסינגפור, שבה פועל הנמל הימי הגדול בעולם, מהוות ההכנסות משדה התעופה כעשרים אחוז מהתל''ג.

כל האמור לעיל אינו גורע כמובן מחשיבות ומדחיפות העיסוק בסוגית החולי שגורם הזיהום מהמפעלים הפטרוכימיים.

דמיינו לרגע את המציאות במרכז הארץ במידה ובמקום נתב''ג יהיו במקום מפעלים אלה, שהיקף שטחם דומה למדי לזה של נתב''ג. האזור כולו יהפוך לאדמה חרוכה, כמו שקורה במפרץ. דמיינו לרגע מצב הפוך, שבו במפרץ חיפה פועל נתב''ג. האזור ישמש אבן שואבת לצעירים בני העיר, לבוגרי מוסדות הלימוד הגבוהים, ולאזרחים רבים מרחבי תבל, שיבואו לכאן לחיות, ללמוד, לעבוד, לטייל ולנפוש.

מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה יוצר בקרב הצופים בו גירוי מתמיד לפעולה, שלעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט על רקע האנטגוניזם הקים.

אני ציל''י - ציוני, יהודי, ליברלי, ירוק. אני שואף להשאיר מאחורי חותמת צל ירוקה ולא שחורה. מדינת ישראל רואה את דימוי ארץ ישראל כארץ התנ''ך כמרכיב מרכזי בזהותה מאז ומתמיד. המראה האידילי הוא כנראה גם אמת המידה החשובה ביותר שעל פיה נבחנת ישראל על ידי עמי העולם.

בכבוד רב

אבינועם עמיזן

כותב מכתב זה הוא מורה לגיאוגרפיה ומדריך טיולים.

בעל בלוג ''החצר האחורית של חיפה''

ואתר ''דמות האדם של ארץ הקודש''

תמונת מצב של חוף שמן - חורף 2016

התמונה היא של החזית המטופחת של מפעל ומוזיאון ''שמן'' בחוף שמן בחיפה

הנוף מאותה נקודה בה צולמה התמונה הראשונה, בתפנית של 180 מעלות

הררי פסולת תעשיתית שנמצאים מעברו השני של כביש הכניסה למפעל ''שמן''. זאת תמונת המצב הכללית של חוף שמן. החזית המטופחת נמשכת לאורך מטרים אחדים בלבד. מעבריה שוררת עזובה מדהימה, סוריאליסטית.

המראה העיקרי הוא של מגרשים ענקים שבהם מבני תעשיה מתפוררים, או של מגרשים ריקים ומלאי פסולת.

במקביל קיימים גם השטחים המטופחים, מגודרים ושמורים היטב של הנמל, חברת החשמל, מקורות, פז, וחברות ענק נוספות.

אל המגרשים השונים מובילים שדרות אחדות, רחבות ומפוארות, בצד כבישים צרים ומתפוררים.

במפעל שמן עבד אביו ניצול השואה של שר הביטחון משה יעלון, שהוא המועמד המוביל להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, והאחראי יותר מכל על עיצוב מפת התשתיות הלאומית. יעלון גדל בקרית חיים, והוא בוגר אוניברסיטת חיפה. מעניין אם הוא יודע כיצד נראה כיום האזור בו עבד אביו.

מימין ארובות תחנת הכח החדשה שמופעלת בגז. כביש רחב, סלול בחלקו, מוביל אליה, ומגרש נטוש משמאל

לפני הקמת תחנת הכוח החדשה, עד לפני שנים מעטות, היה זיהום האויר באזור זה רב הרבה יותר, בגלל שתחנת הכוח הישנה הופעלה במזוט, ומעטים בלבד העזו להיכנס לאזור.

מי שחושב שבשולי תעשיה פטרוכימית אפשר לקיים גם פעילות כלכלית נוספת, שהיא זאת שאמורה למשוך את מרבית האוכלוסיה, וליצר את ההכנסה המירבית, מוזמן לסייר בחוף שמן, ובאזורי תעשיה נוספים במפרץ, שבהם התמונה דומה מאד. הוא יבין חיש מהר, למראה העזובה היחסית ששולטת בשטח, שאין הדבר אפשרי. לארובות המעשנות יש השפעה כמו עישון סיגריות סביל. בימינו אוסרים על העישון במקומות ציבוריים, וכך יש גם לנהוג לגבי המפעלים הפטרוכימיים.

הכביש הצר שמוביל למעגן הספורט הקטן של נמל הקישון

המעגן, והדרך אליו, חייבים להיות חלק מחזית ים עירונית גדולה ומרהיבה, אך הם חסומים כמעט לחלוטין על ידי התשתיות של מפעלי גדות וחברת החשמל.

הנקודה הקרובה ביותר לים בחוף שמן, שהיא ברחוב נחום וילבוש

המכונית הלבנה שלפני הגדר מרוחקת עשרות מטרים בלבד מהחוף. השטח שייך לנמל חיפה. מאות מטרים אחדים משם, לכיוון ימין, נמצא מעגן הספורט.

הנוף בתפנית של 180 מעלות מאותה הנקודה שבה צולמה התמונה הקודמת

מגרשים נטושים הם הנוף העיקרי באזור התעשיה שמן.

חוף שמן נמצא במרחק שני קילומטרים בלבד בקו אוירי מקרית הממשלה החדישה וההומה. קל להבין את הפוטנציאל הנדלנ''י הרב שיש לאזור. כל מה שצריך לעשות הוא לפתח את הגישה מהעיר התחתית לחוף זה, ובמקביל לפתח גם את חוף הים שבמקום ואת פארק הקישון, שחסומים על ידי המגרשים של חברות הענק. אפשר לבצע זאת בהרף עין כמעט, כי מדובר בשטחים ממשלתיים ריקים כמעט.

התמונות נלקחו מגוגל-וויו, לאחר סיור שנערך במקום לפני שבועות אחדים, והן מתארות את המצב כמו שהוא כיום.

סין בונה נמלי ים ותעופה משולבים באיים זעירים

סין בונה נמלי ים ותעופה משולבים באיים זעירים בשרשרת איי ספראטלי ים סין הדרומי, במה שעלול להיות הסכסוך הבינלאומי החמור ביותר בעשור הקרוב.

במסגרת כתבת תחקיר של הביביסי נשלח מטוס לסייר מעל אחד האיים האלה, שנמצא בטריטוריה בינלאומית אוירית, והמטוס קיבל אזהרה מהסינים שלא להתקרב.

בצילומים מהמטוס נראה האי בתנופת פיתוח אדירה, עם עשרות ספינות שחונות בלגונה שלו. במרכז הפיתוח נמצא מסלול שדה תעופה גדול.

השילוב בין נמל תעופה לנמל ימי צמוד נמצא במרכז אסטרטגית הפיתוח וההשתלטות של סין באיים אחדים באזור זה, שעשיר במרבצי גז, ונמצא על עורק תחבורה ימית ואוירית חשוב ביותר.

סין, נראה, הבינה את הפוטנציאל של רעיון נמל תעופה שמשמש כצלע של נמל ימי, ומיישמת אותו בשיטת הסרט הנע. 

הארכה ועיבוי של שוברי גלים, כדי שישמשו גם כמסלולי נחיתה למטוסים, עשוי להיות הפיתרון לפיתוח נמלים וחופים במקומות רבים מאד ברחבי תבל.  

מפרץ חיפה עשוי להפוך גם הוא למוקד פיתוח בינלאומי במידה וישולב בו פיתוח נמל תעופה בנמל ימי.

במידה ומדינת ישראל לא תעשה זאת, ימצאו אזרחיה בתוך שנים אחדות את עצמם במציאות שבה מעצמות, כדוגמת סין, ילטשו עיניים לחלל הריק שנוצר כתוצאה מהזנחת הפוטנציאל הזה, והמדינה תהפוך לכלי משחק בידיהן.

האי שצולם במסגרת כתבת הביביסי

באי נוסף המסלול למטוסים הוא באורך של כ-3 ק''מ, ומתאים למטוסי תובלה ונוסעים ענקיים. המסלול כבר משמש כצלע של נמל ימי.

מסלול למטוסים באורך של כ-3 ק''מ שמשמש כצלע של נמל ימי.

הים הוא מראה

הים הוא מראה

הים הוא מראה
עם חיים משלה
וכך גם האישה

כשהים והאישה נפגשים
הם יוצרים אהבה
שלום תשוקה ושלווה

הרוח נושבת קלילה
הספינה מפליגה לדרכה
והמוזיקה עולה מעצמה

ניקוי מפרץ חיפה מהמפעלים הפטרוכימיים והקמת שדה תעופה בי''ל במקומם

מדינת ישראל רואה את דימוי ארץ ישראל כארץ התנ''ך כמרכיב מרכזי בזהותה מאז ומתמיד, והתיירות הדתית היא אחד הנדבכים החשובים ביותר בכלכלתה. המראה האידילי הוא כנראה אמת המידה החשובה ביותר על פי נבחנת ישראל על ידי עמי העולם. הזהות ה''ירוקה'' היא גם המפתח לשגשוגה הכלכלי של ישראל, שכן היא כוללת בתוכה אופקים טכנולוגיים רבים מאד, וביניהם השימוש באנרגיה תחליפית, תחבורה ציבורית מתקדמת, תכנון אזורי ועירוני ידידותי לאדם, ועוד תחומים רבים, שיש ביניהם כאלה שהמדינה מובילה בהם. הארץ היא יחידה גיאוגרפית - סביבתית - תכנונית אחת בין הים לירדן, והתובנה שארץ ישראל כולה היא יחידה סביבתית אחת חייבת להתבטא בכל תוכניות הממשלה. אך הארץ השוממה שהופרחה על ידי חלוצי הציונות מכוסה כיום ברובה על ידי בטון ואספלט, כאשר התושבים הפלסטינים בארץ שבין הים לירדן מתחרים על ה''הגשמה'' בדרך זאת, ויוצרים התנגשות בין שתי מסות טריטוריאליות, שהפכה לסוג של טרוריזם. כבר כיום אנו חווים כאן קריסה אקולוגית, שהיא עדיין איטית אך עלולה להאיץ ככדור שלג. יתכן ואומות העולם מעדיפות כך את ארץ ישראל, מושא הכיסופים המשיחי שלהן. לעומת זאת, סביבה מטופחת יוצרת כבוד מצד הזולת, ותנאים לשלום שיתגשם מאליו בארץ ששוקדת על פיתוח נופיה הטבעיים.

הכאוס של התכנון האזורי הבלתי ראוי בארץ ישראל התפשט לסביבה העירונית והמטרופוליטנית, והשתרש במטרופולין חיפה בפרט. במטרופולין זה, שבו העיר חיפה היא הבירה, יש עשרות ישובים קטנים יותר, שרובם

נמצאים במפרץ ומקיפים אותו. סך האוכלוסיה בהם הוא קרוב למיליון נפש. אך אין כמעט תיאום בין הישובים, תיאום שעשוי היה להתממש במסגרת איחוד רשויות.

רבים מאזרחי מטרופולין חיפה, אזור עם היסטוריה עשירה ואוכלוסייה משכילה, רואים כנושא בעל חשיבות מרכזית לעתיד שלהם ושל מדינת ישראל כולה, את החיסול ההדרגתי והמלא של כל המפעלים הפטרוכימיים

ומתקניהם במפרץ חיפה, אשר שולטים בסביבה והם מאוד מסוכנים מבחינה בריאותית, בטיחותית, ומסיבות חברתיות-כלכליות:

מבחינה בריאותית, מטרופולין חיפה סובל ממחלות הסרטן באחוז שהוא הרבה יותר גבוה מהממוצע של ישראל. משרד הבריאות חושב על הכרזת האזור כ"אזור מסוכן לבריאות". האזרחים, שסובלים במשך עשרות שנים, לא צריכים הצהרה זו, במיוחד משום שיעברו שנים רבות ויקומו ועדות רבות עד שההכרזה תיושם בפועל. האזרחים כבר יודעים זאת על בשרם, כי המיטות בבתי החולים שלהם מלאות בילדים חולים, עובדה אשר אושרה סטטיסטית. רשימת הנזקים הבריאותיים המלאה שגורם זיהום האויר והסביבה היא ארוכה מאד ובעלת משמעויות מפליגות, והיא כוללת את התכווצות המוח.

הסיבה הבטיחותית-בטחונית לחיסול המתקנים הפטרוכימיים היא ברורה: מפרץ חיפה הוא יעד קבוע להתקפות טילים מיידיות, וטיל שיפגע במתקן דלק עלול לפוצץ את כל האזור ולגרום בקלות לעשרות אלפי קורבנות.

מבחינה כלכלית, יש בעיה גדולה בבכל מדינת ישראל של מחסור בדיור למגורים, ובעיה נוספת במטרופולין חיפה של מחסור במקומות עבודה, אשר יוצרות שתיהן הגירה שלילית מהאזור. יש להקים אזורי מגורים ותעשיה מתקדמים במטרופולין. המפעלים הפטרוכימיים נמצאים על קרקע יקרה, על חוף ים ונהר, עם נוף מרהיב ובלב מרכזי אוכלוסייה. המסים שהם משלמים נמוכים ביותר בהשוואה למסים מאוכלוסייה של מיליוני אנשים, שיכולה לחיות ולעבוד על קרקעותיהם ובסביבתם הנחשלת.

ראש עירית חיפה יונה יהב והקואליציה שלו תומכים בפיתוח של המפעלים הפטרוכימיים הרעילים והמתקנים שלהם, יחד עם הקמתו של נמל מפלצתי חדש. טעויות העבר שלו דרדרו את הבריאות והמצב החברתי-כלכלי, ומטרופולין חיפה כבר קורס ומתפורר.

פעילי איכות הסביבה של מטרופולין חיפה משקיעים מאמצים רבים במעקב אחר סטטיסטיקות הזיהום הנוכחיות מהמתקנים הפטרוכימיים, ומתנגדים באופן מקצועי לסכנות של הגדלת הקיבולת שלהם. מאמציהם נעשים בשילוב עם אלה של מומחי תכנון עירוניים, המתמקדים גם בתוכניות לנמל חדש ומיותר, ענק ופרטי, על קרקע שתיובש מהים.

בימים אלה התנגדויות הפעילים מתמקדות בתוכניות הרשמיות הבאות:

שילוש כושר הייצור של בתי הזיקוק בז''ן תחת השם ''הסדר חדש''.

בנייה של חוות מיכלי דלק ענקית בקרבת מקום.

תוכנית למגרשי מכולות ענקיים ומסוף דלקים בקרקע שתיובש מהים.

תכנית מתאר ​​חדשה לחיפה שהיא לטובת כל האמור לעיל.

הליכי התנגדות אלה הם נגד תוכניות ממשלה שנמצאות בשלבים הסופיים של אישורים רשמיים. אם תוכניות אלה יאושרו, יחרץ העתיד של חיפה ומדינת ישראל. התוכניות יהפכו את מטרופולין חיפה למקום מהעולם השלישי:

רוב ייצור הדלקים שיזוקקו בבז''ן יהיה ליצוא.

רוב המכולות במגרשי הענק המכוערים שבים ישהו בטרנזיט בין אוניות גדולות לקטנות.

הזיהום יגבר מאד כתוצאה מהגברת היצור.

הסכנות הבטיחותיות והבטחוניות יתעצמו מחמת עלית צפיפות המתקנים הנפיצים.

הפעילים הירוקים של חיפה נולדו למצב הזה, של חיים בקרבת מפעלים פטרוכימיים ונמל שחוסם את הים. הם אוספים בהדרגה תובנות ומסקנות חדשות בתהליך למידה. הם מקווים שהעולם יעזור להם להעריך את המצב בעיניים אובייקטיביות, ושכולנו נהנה מהמתנות האמיתיות שיש לארץ הזאת להציע לנו.

גם אם יפתרו את בעיית זיהום האויר עדיין תישאר בעית האבסורד הכלכלי של קיום המפעלים פטרוכימיים בלב מטרופולין חיפה. אבסורד זה ניתן להמחשה באמצעות השאלה הבאה: כיצד היה מתפתח גוש דן לו במקום בו נמצא נמל התעופה הבינלאומי נתב''ג היו פועלים מפעלים פטרוכימיים ענקיים? האם היתה מתאפשרת צמיחה כלכלית באזור, או שהוא היה הופך לשומם ונטוש? המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מספקים תעסוקה לאלפי עובדים בלבד, לעומת מאות האלפים שמתפרנסים, באורח ישיר ועקיף, מנתב''ג. זאת היא פארסה מתמשכת. מפעלים אלה, שפרושים על כל מרחבי המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.

עתידו הכלכלי של מטרופולין חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול הנתוניה הטבעיים הייחודיים של עיר שיושבת על הר הגולש לים, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של ריביירה, קירבה לאתרים דתיים מרכזיים, ועוד. אך חיפה עלולה להישאר בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות, כמעט בלי מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים ועם הגירה שלילית. מפרץ חיפה נהנה ממזג אוויר יפה, שטוף שמש, בהיר ורגוע במשך רוב השנה, ועשוי למשוך תיירים רבים לאזור היפה וההיסטורי, תיירים שכרגע רק עוברים בו בדרכם למקומות אחרים. המפרץ הוא במקורו אחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב, ויכול להפוך למרכז עולמי כדוגמת סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה והמתחרה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שגם צברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים.

מטרופולין חיפה זקוק ל''תוכנית סינגפור''. בסינגפור יש משאבי קרקע מוגבלים, ומנהיגיה השכילו להבין כי בניה בלתי מתוכננת תמנע ממשאבי האנוש של המקום להתפתח כהלכה. בנוסף, הם הבינו כי עליהם לדאוג לפיתוח נמל תעופה בינלאומי. כיום מרכיבות ההכנסות מנמל התעופה כ-20% מהתל''ג של העיר-מדינה, בה פועל הנמל הימי הגדול ביותר בעולם. סינגפור היא מודל החיקוי של אזורי הצמיחה הסינים העצמאיים, שהפכו את סין למעצמה הכלכלית מס' 1. מטרופולין חיפה זקוק לשדה תעופה בינלאומי גדול, מוקף בקרית שדה תעופה של עסקי היי-טק, שיתרמו מאד לכלכלה המקומית. תרומת נמל תעופה בי''ל וקרית שדה תעופה לכלכלתו תהיה רבה הרבה יותר מאשר בסינגפור, בזכות התעשיה האוירית המפותחת שיש לנו.

אין אפשרות מעשית להקמת נמל תעופה אזרחי ברמת דויד. הנימוקים לכך מתחלקים לקטגוריות אחדות:

אסטרטגית - חיל האויר ומערכת הביטחון לא יוותרו כיום, בתנאי האיום מצפון וממזרח, על חלק משמעותי מרמת דויד לטובת פעילות אזרחית.

תעופתית - אין במקום תנאים גאוגרפיים לפעילות מטוסי נוסעים מחמת הצורך להנמיך ולנסוק בזריזות מעל רכסי הרים כדי להגיע למסלול, והמקום גם שרוי בערפל במשך שעות רבות במהלך היום.

כלכלית - אין תשתיות מתאימות לנמל תעופה אזרחי בינלאומי, שמסביבו מתפתחת מערכת כלכלית גדולה, והמקום מרוחק יחסית ממרכזי האוכלוסיה של מישור החוף.

אקולוגית - נמל תעופה בינלאומי ברמת דויד יהרוס את העמק הכי יפה בארץ, עמק יזרעאל, שהוא אחד מאחרוני הנופים היפים בארצנו הקטנה.

במפרץ חיפה אפשר לבנות שני מסלולי נחיתה למטוסי בואינג 747 על אותו השטח כמעט שמיועד כיום למגרשי המכולות החדשים. אין ספק שמסלולי נחיתה ארוכים שנכנסים לתוך הים בחיפה יהיו במקום גבוה ברשימת אתרי הנחיתה המרהיבים בעולם, ויסייעו מאד להפוך גם את מטרופולין חיפה כולו לאתר תיירות. על צידו של המסלול הארוך אפשר להקים את רציפי נמל המפרץ החדש, ובדרך זאת לא יפחת שטח נמל המפרץ המתוכנן. הנמל כולו אף יגדל במידה רבה, באמצעות הארכת שובר הגלים הנגדי.

תוכנית להארכת מסלול הנחיתה בחיפה לתוך הים, שהכינו מומחים בראשות השר אפרים סנה עוד בשנת 1995 אושרה על ידי הות''ל, אך סוכלה ברגע האחרון על ידי גורמים שונים. יתכן כי הסיבה לכך היתה שהתוכנית לא שולבה בתוכנית מקבילה לפינוי המפעלים הפטרוכימיים שבעורף השדה. תוכנית זאת נתמכת עדיין כיום על ידי גורמים כלכליים בכירים בעיר, שרואים לנגד עיניהם את החזון של נמל התעופה הבי''ל הגדול מתממש באמצעות פעימות אחדות.

המפעלים, יחד עם הנמל הנוסף שמיותר בחלקו, חייבים לעבור למדינות עולם שלישי, ולו מסיבות של כדאיות כלכלית בלבד, כמו ענפי כלכלה רבים אחרים שעוברים למדינות אלה, שבהן יש עבורם ביקוש עצום, ועלויות העבודה והקרקע הן נמוכות. דוגמא לענף תעשיה שהועבר מישראל בהצלחה הוא תעשיית הטקסטיל.

איזור שמתאים להעברת המפעלים הפטרוכימיים אליו הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי

אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים קטנים ומשוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, במידהה ויוחלט כי מדינת ישראל חייבת להיות עצמאית בנדון. אך אפשר גם לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים שישמשו את המשק בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ובפרט אנרגיה סולארית. בתוך כעשור תהיה האנרגיה הסולארית חלק הארי של כל מקורות האנרגיה של האנושות, ולכן אין כל סיבה כספית להשקיע בהווה בתשתיות נפט. מהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

רשימת שרי ממשלת ישראל 2015 מורכבת ממספר רב יחסית של אנשי מטרופולין חיפה לשעבר, ובנוסף להם שרים אחדים אשר מקורבים לנושא הפיתוח האזורי ולבעיות של מטרופולין חיפה. אפשר לפעול באמצעותם להצלת המטרופולין הקורס. זאת אולי הזדמנות חד פעמית.

מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה יוצר בקרב הצופים בו גירוי מתמיד לפעולה, שלעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט על רקע האנטגוניזם שיוצרים המפעלים הפטרוכימיים ומגרשי המכולות המכוערים. השילוב בין אמצעי התחבורה הימיים והאויריים הוא פיתרון אלגנטי גם לסוגית מראה המפרץ.

חשיבות רבה יש לפינוי של מפעלי בתי הזיקוק ממיקומם הנוכחי. הם ניצבים בדיוק בעורף שדה התעופה, על מסלול ההקפה שחיוני למטוסי נוסעים גדולים. שטח בתי הזיקוק צריך להפוך כולו לחלק מפארק הקישון, פארק אשר יעוצב כפארק המטרופולין וכמסלול ההקפה.

הפיכת השדה בחיפה לנמל תעופה בי''ל חייבת להשתלב בפינוי כולל של המפעלים והמתקנים הפטרוכימיים במפרץ. בדרך זאת יווצרו ברחבי האיזור עתודות הקרקע לבנייני מגורים ולתעשייה ועסקים מתקדמים, שיידרשו למען מקומות העבודה הרבים שנמל התעופה עתיד לייצור. מהלך מורכב זה, של ''לא לבתי הזיקוק - כן לשדה התעופה'', צריך להתבצע מבחינה פוליטית וארגונית תחת ניהולו של שר בכיר בקבינט שהוא מומחה לפיתוח אזורי.

ממשלת ישראל 2015 מורכבת ממספר רב יחסית של אנשי מטרופולין חיפה לשעבר

רשימת שרי ממשלת ישראל 2015 מורכבת ממספר רב יחסית של אנשי מטרופולין חיפה לשעבר, ובנוסף להם שרים אחדים אשר מקורבים לנושא הפיתוח האזורי ולבעיות של מטרופולין חיפה. אפשר לפעול באמצעותם להצלת המטרופולין הקורס. זאת אולי הזדמנות חד פעמית.

להלן רשימת השרים עם תיאור ההקשר שלהם למטרופולין חיפה:

- בנימין נתניהו ראש הממשלה - ירושלמי במקור, אך אישתו שרה היא מטבעון שנמצאת בין ישובי ''עוטף בז''ן''. הם מתגוררים בקיסריה, שצמודה לארובות תחנת הכוח בחדרה וקרובה גם לחיפה.

- משה יעלון שר הביטחון - יעלון נולד, גדל והתחנך בקריית חיים בשם משה סמולינסקי לדוד, פועל ייצור במפעל "שמן" יליד אוקראינה, ובתיה לבית זילבר - ניצולת שואה ילידת גליציה. בתקופת התיכון היה תלמיד מצטיין במגמה הריאלית, ניגן בקלרינט והיה חבר בתזמורת הנוער של חיפה. מילדות היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". בוגר אוניברסיטת חיפה במדע המדינה.

- נפתלי בנט שר החינוך - בנט נולד בחיפה, לג'ים ומירנה, ילידי קליפורניה, ארצות הברית. הוריו עלו לישראל לאחר מלחמת ששת הימים. אביו היה בין היתר מגייס תרומות לטכניון. בנט גדל בשכונת אחוזה בחיפה. הוריו החלו בתהליך של חזרה בתשובה כשהיה בן שלוש. למד בישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה והדריך בסניף "כרמל" של בני עקיבא.

- משה כחלון שר האוצר - היה איש צבא קבע באזור הקריות. לאחר הקריירה הצבאית פתח עסק לאביזרי רכב בעיר התחתית בחיפה. היה תושב חיפה וחבר סניף הליכוד בעיר. את דרכו הפוליטית החל בסוף שנות ה-80 כשסייע לרמי דותן בהתמודדותו בבחירות לראשות עיריית חיפה.

- יובל שטייניץ שר האנרגיה והתשתיות - למד באוניברסיטת חיפה והיה תושב העיר וחבר בסניף הליכוד במשך שנים רבות. כיהן כמרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.

- סילבן שלום שר הפנים - מומחה לפיתוח אזורי. תחת הנהגת שר ברמתו, שצריך להיות משנה לראש הממשלה, חבר בקבינט, ושר לפיתוח אזורי, צריך להתנהל שיקום מפרץ חיפה.

- יואב גלנט שר השיכון והבינוי - שירת כלוחם ומפקד שייטת 13 שבסיסה סמוך לחיפה. בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה. מתגורר בעמיקם, מושב ליד זכרון יעקב.

- מירי רגב שרת התרבות והספורט - הארגונים הירוקים במטרופולין חיפה מצאו אצלה אוזן קשבת בשנים האחרונות במסגרת פעילותם למען ניקיון מפרץ חיפה.

- בני בגין שר בלי תיק - מומחה לנושא הבניה הבלתי חוקית.

המפרץ הוא אסלה

המפרץ הוא אסלה

מלאה צואת ממשלה

עטופה בנייר אריזה

התושבים מנקים אותה

צפים בה למעלה

כמוטציה של אמונה

וכל חייהם חולפים

בצפיה בקליפים יפים

לבעלי צרכים מיוחדים

סיום השימוש באנרגית נפט ופחם עד שנת 2030

המדען המכובד שמופיע בקטע הוידאו להלן, קטע שצוטט אמש באתר תערוכת אקספו 2015 במילנו, מסביר באמצעות חישובים מתמטיים של תועלת כלכלית בלבד, כי בתוך כעשור תהיה האנרגיה הסולארית חלק הארי של כל מקורות האנרגיה של האנושות, ולכן אין כל סיבה כספית להשקיע בהווה באנרגיות נפט. חשוב מאד שמקבלי ההחלטות לגבי מפרץ חיפה, אשר מתכוונים בימים אלה להשקיע במפרץ את כספי ועתיד אזרחי האזור המדינה כולה בתשתיות נפט מפוקפקות מכל הבחינות, יצפו בוידאו זה וילמדו היטב את תוכנו.

2 מחקרים על הנזקים הבריאותיים-כלכליים מזיהום האויר

מחקר: זיהום אוויר עלול לגרום להתכווצות המוח

מחקר באוניברסיטת בוסטון, שבו נבדקו 943 מבוגרים בניו-אינגלנד, מצא כי יש קשר בין התכווצות המוח לזיהום האוויר. "השינוי הזה משתווה לשנה אחת של הזדקנות המוח", אמרה אחת החוקרות

העלות הכלכלית מתמותה מזיהום אוויר בישראל: 7.1 מיליארד דולר

על-פי מחקר חדש של ארגון הבריאות העולמי, נזקי זיהום האוויר במדינות אירופה הסתכם ב-1.6 טריליון דולר בשנת 2010. בחלק מהמדינות הנזקים הסתכמו ביותר מרבע מהתמ"ג. ומה בישראל? ב-2010 נפטרו 2,500 בני-אדם מסרטן וממחלות שנגרמו מזיהום והנזק הוא 3.3% מהתמ"ג

הנזק הכלכלי מזיהום אוויר בישראל עומד על 7.1 מיליארד דולר. כך עולה מדו"ח חדש של ארגון הבריאות העולמי, המתייחס לשנת 2010. מהדו"ח עולה כי בשנים האחרונות הנזקים הכלכליים מתמותה ממחלות שנגרמות בעקבות זיהום אוויר רק הלכו ועלו. בשנת 2005 עמד הנזק "רק" על 6.2 מיליארד דולר. מדובר ב- 3.3 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. בסך הכל, לפי המחקר, זיהום האוויר עולה לכלכלות אירופה 1.6 טריליון דולר בשנה. הבשורות הטובות: ישראל נמצאת במצב טוב לעומת מדינות רבות באירופה.

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה

בתי הזיקוק חולשים מרחוק על כל הנוף העירוני בחיפה והמפרץ - מראה משכונת חליסה

גילה ליבני זמיר כותבת ב''עין השביעית'' על הון-שלטון-עיתון בחיפה. להלן הקטע מהמאמר שמבליט צד נוסף בנושא:

''כיוון שהרשויות מיסמסו את האירועים הקשים, המציאות הבלתי נסבלת נותרה הבעיה הפרטית של מאות אלפי תושבים הגרים בחיפה ובמפרץ. ואיפה החיפאים עצמם? חיפה מתאפיינת בכך שהיא עיר שאינה מחוברת לעצמה. הטופוגרפיה והדרך שבה נבנו שכונות מופרדות אינן עוזרות לערבות הדדית. מי שגרים גבוה במעלה ההר או בצדו המערבי חשים מוגנים, ומי רוצה לחשוב על חומרים כימיים מסוכנים, עשן וריחות קשים כשגרים בין עצים ירוקים מול נוף מדהים ביופיו?''

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה, ולכן כדאי להאיר את המציאות החיפאית מזווית נוספת: על פי התרשמותי, תושבי מטרופולין חיפה חולים ברובם, וכל יליד מטרופולין חיפה שגדל, התבגר וחי בה עדיין כיום, הוא בעל תיק עב כרס בקופת חולים. אם הוא חיפאי ובריא מתייחסים אליו כאל פלא מהלך. החיפאי הממוצע נולד עם המנוי לתורים לקופת חולים כי הוא הפך לבשר תותחים של שליטי המטרופולין, שחולשים על שרשרת המפעלים שביניהם הוא מתגורר. אולי הם סומכים על כך שהנוף היפה והארנונה הגבוהה ירפאו את האזרחים. לא פלא שהמחאה החיפאית חלשה. היא חלשה כי החיפאים חלשים, והם חלשים כי הם חיים בסביבה חולה.

אך לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

אין סיכוי לכך שהרחבת בתי הזיקוק, נמל המפרץ וחוות מיכלי הדלק המתוכננים, יעזרו במשהו לאוכלוסיה שמתגוררת באזור שממנו צולמה התמונה. להיפך, חיפה צפויה להמשיך וללהתנוון, להמשיך בתהליך של הגירה שלילית של  אוכלוסיה חזקה, ולמשוך לחלל שנוצר אוכלוסיות חלשות מישובי הסביבה, ישובים שסובלים עוד יותר מחיפה מזיהום הסביבה, ומחוסר היכולת לפתח מקורות תעסוקה משמעותיים באזור העצום של ''עוטף בז''ן''. באזור זה מתגוררים יותר ממיליון תושבים, והמפעלים הפטרוכימיים הם בעלי השפעה הרסנית ומשתקת מוחין עליו.

מתווה ראשוני לשני מסלולים בצורת V למטוסי ענק בשדה התעופה חיפה

שני מסלולים בצורת V למטוסי ענק  בשדה התעופה חיפה

השרטוט מראה את האפשרות המכסימלית, שהיא ככל הנראה גם האופטימלית, להקמת מסלולי מטוסים בשדה תעופה חיפה.

זה מתווה ראשוני בלבד, שעל גביו יתווספו בהמשך תרשימים של תוספות רבות כמו: שטחי רציפים, מזחים ושוברי גלים לנמל הספינות, ושטחי תפעול לנמל התעופה. 

בשרטוט מופיעים שני מסלולים גדולים, שבצד כל אחד מהם מופיעים אורכו וכיוונו:

הצורה הכוללת היא של V. 

שני המסלולים מתחילים בנקודה בה מתחיל כיום המסלול בחיפה. 

המסלול המערבי והארוך הוא באורך של 4.5 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 325 - 145 מעלות.

המסלול המזרחי והקצר יותר הוא באורך של 3.2 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 340 - 160 מעלות.

אורך המסלולים וכיוונם נקבע על פי המדף היבשתי בתוך הים, שהוא האזור עם המים בצבע בהיר, מה שמצביע על כך שהמים רדודים ולפיכך אפשר ליבש אותם בקלות יחסית.

שני המסלולים נמצאים בשטח שמיועד כיום, על פי התוכניות, להקמת נמל המפרץ. על פי תוכנית נמל המפרץ יהיו בשטח זה בעיקר מגרשי מכולות.

מסלול 340 הקצר הוא המשך של המסלול היחיד שיש כיום בשדה התעופה חיפה. יתכן ואפשר להטות את כיוונו מעט צפונה, עד כדי 345 מעלות, אולם אז הוא יתקרב לאזור המגורים הסמוך בקרית חיים למרחק של מעט יותר מ-1 קילומטר בלבד. לכן עדיף לשמור על הכיוון הנוכחי, ששומר על ריחוק סביר של כ-1.5 קילומטר מאזור המגורים. 

על צידו המערבי של מסלול 325 הארוך אפשר להקים את רציפי נמל המפרץ החדש. מכיוון שהמסלול ארוך בהרבה מזה של רציף הנמל שמתוכנן כיום לא יפחת למעשה שטח נמל זה, ויתכן כי אף יגדל בפועל, כמו שיתברר בתרשימים הבאים. 

יתרון נוסף של מסלול 325 הוא בכך שבזכות אורכו הרב הוא יהיה מסוגל להגדיל בהרבה, בתפקודו הנוסף כשובר גלים, גם את שטח הנמל המערבי. זאת באמצעות הארכת שובר הגלים הקצר הקיים של הנמל הצבאי החדש שנמצא מול קצהו, והפיכתו לשובר גלים ראשי. את שובר הגלים הראשי שקיים כיום יהיה צורך לקצר על מנת לאפשר תנועה לספינות בנמל, ואפשר יהיה לעבות אותו כך שהוא יהפוך לרציף רחב. גם נושא זה יובהר בתרשימים הבאים.

אורך המסלול המקובל למטוסי בואינג 747 ג'מבו ולמטוסי בואינג 787 דרימליינר הוא כ-3.3 קילומטרים שהם כ-10,000 רגל. שני המסלולים יוכלו אם כן לשמש למטוסים גדולים אלה. מסלול 325 הוא ארוך בהרבה מהדרוש. מסלול זה יוכל לשמש לפיכך גם לנחיתות של מטוסי תובלה צבאיים ענקיים, או שאפשר יהיה לקצר אותו בחלקו היבשתי ולהפוך אותו לשטח תפעולי של נמל התעופה.

את רוחב המסלולים אפשר יהיה להתאים בקלות לרמה האופטימלית, שהיא יותר מ-50 מטרים. 

המשמעות המעשית של שני מסלולים למטוסי ענק, לעומת מסלול אחד, היא הכפלה של קיבולת המטוסים של השדה, מה שיהפוך את חיפה לנמל תעופה פעיל מאד. אלה אינם מסלולים צולבים אלא נפרדים, וקצותיהם נמצאים במרחק סביר זה מזה, מרחק שמאפשר המראות ונחיתות בו זמנית בשניהם .

הפיכת השדה הקטן בחיפה לנמל תעופה בי''ל חייבת להשתלב בפינוי כולל של המפעלים והמתקנים הפטרוכימיים במפרץ. בדרך זאת יווצרו ברחבי האיזור עתודות הקרקע לבנייני מגורים ולתעשייה ועסקים מתקדמים, שיידרשו למען מקומות העבודה הרבים שנמל התעופה עתיד לייצור.
חשיבות רבה יש לפינוי מלא של מפעלי בתי הזיקוק ממיקומם הנוכחי. הם ניצבים בעורף שדה התעופה, על מסלול ההקפה החיוני למטוסי נוסעים גדולים. שטח בתי הזיקוק צריך להפוך כולו לחלק מפארק הקישון, שיעוצב כולו כפארק המטרופולין אשר בדיוק מעליו עובר מסלול ההקפה של שדה התעופה.
מהלך מורכב זה, של ''לא לבתי הזיקוק - כן לשדה התעופה'', צריך להתבצע, מבחינה פוליטית וארגונית, תחת ניהולו של שר בקבינט שהוא מומחה לפיתוח אזורי, כמו השר סילבן שלום שהשלים לאחרונה בהצלחה את תוכנית פרוייקט  ''תעלת הימים''.

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.

מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.

האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.

משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

להלן ציטוטים אחדים מהמאמר של קליש רותם:

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.

על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 

חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?

התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.

המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.

בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.

האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?

הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.

השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?

בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.

על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.

את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.

כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.

בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.

חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.

לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.