ועד השכונה בישראל

ועד שכונתי מטפל בנושאים כבדי משקל. למרות זאת, בעיר חיפה ועדי רוב השכונות מורכבים ממתנדבים בלבד. מתנדבים אלה זוכים להכרה רשמית מהעיריה ובנוסף הם מתראיינים לתקשורת לעיתים תכופות.

עו''ד בר סמכא בנושא קובע כי ועד השכונה הוא גוף בעל חשיבות רבה שמטפל בנושאים בכבדי משקל. ועד שכונתי מטפל באינטרסים כספיים ובזכויות קנייניות של מאות ואלפי דיירים. זאת אחריות כבדה, שמחייבת חשיבה והתאמת מסגרת ברורה לפעילות תוך קבלת יעוץ וליווי של אנשי מקצוע. יש להסדיר לועד השכונתי מערכת חוזית מפורטת על ידי יועץ משפטי שתהיה מצע העבודה הבסיסי של הועד השכונתי.

מומחים לעבודה סוציאלית בנושא ועד השכונה קובעים כי כדי שציבור האזרחים יהיה שותף להחלטות על העיריות ליזום בחירות שכונתיות על בסיס קבוע לטווח ארוך. זאת כדי להטמיע את הנושא ולהעצים בכך את האזרחים. לאירוע בחירות יש פוטנציאל להגדלת ההון החברתי של שכונה, פוטנציאל שעשוי להתממש אם הבחירות תהיינה חלק מהתערבויות מתמשכות שמכוונות לפיתוח דמוקרטיה מקומית. נדרש מאמץ מתמשך ומקיף לחיזוק האמון וקשרי הגומלין במעגלים השונים של חיי הקהילה. שגרה של בחירות במועדים קבועים עשויה להשתלב במאמצים אלה, ולתרום להזדהות התושבים עם שכונות מגוריהם ליחסי אמון בינם לבין נציגיהם, למעורבות בחיי הקהילה, וליחסי אמון ושיתוף פעולה בין השלטון העירוני לאזרחים.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. ההבדל בין אזרח לחייל היטשטש וכמעט נעלם. מתקפת טילים מסיבית על ישראל תיפגע במוקדי הליבה של הכלכלה ותיגבה את חייהם של אזרחים רבים מאד. בהמשך לכך הטילים יזרעו באוכלוסיה בהלה, חוסר סדר חברתי ותבוסתנות שיערערו את יציבות השלטון. המלחמה תהפוך עקב כך למלחמת עצבים מתישה. המדינה שתנצח תהיה זאת שתהיה לה מוכנות פסיכולוגית רבה יותר. האזרחים יהיו לפיכך לא הקורבנות הרבים ביותר בלבד, אלא גם הלוחמים החשובים ביותר, האחראים על הסדר החברתי, העלאת המוראל, והערכות למתקפת הטילים הבאה. הגנה אזרחית ראויה מחייבת שכונות מאורגנות, מסודרות ומוכנות, שבראשן עומדים אנשים בעלי הכשרה, ניסיון ותמיכה ציבורית מלאה.

למרות זאת בעיר חיפה אין ועדי שכונות נבחרים ברוב השכונות אלא ועדים מתנדבים.
חלקם משמשים בהתנדבות זאת שנים רבות.
מתנדבים אלה הם לעיתים בעלי משרד, אתר אינטרנט, וחבורת עוזרים, מה שמעניק לפעילותם משנה תוקף ושררה.

בלעדי בחירות מתאימות מתנדבים אלה הם:
חסרים סמכות לטיפול בבעיות
חסרי הכשרה
חסרים כלים מתאימים
הם פעילי מפלגות
פעילותם בלתי מחייבת ושולית.
הם אינם משקפים את המבנה הדמוגרפי של השכונה
הם אינם מבטאים את בעיות השכונה.
מחלוקת עימם אינה ברת פיתרון אובייקטיבי
תושבי השכונה אינם מתייחסים אליהם
הם צוברים ותק רב שנותן להם כוח אישי
לא ניתן להחליף אותם
הם מסווים את חוסר יעילות שיתוף הציבור של העיריה עם התושבים
זאת הונאת הציבור כאשר אדם מודיע על עצמו ברבים בתור ועד נבחר
בהיעדר מנהיגות מקומית העבריינות המקומית מרימה ראש

למרות כל אלה, בעיר חיפה הועדים המתנדבים זוכים להכרה רשמית של העיריה והם מופיעים ברשומות כראשי ועד שכונה.
הם מצוטטים בהודעות העיריה כראשי השכונה וכדובריה.
הם מתראיינים תכופות לתקשורת אשר מצטטת אותם בהרחבה.

בעיר חיפה קובלים תושבים רבים על הזנחה בשכונות. גם מתנדבי השכונות משמיעים את קולם. אך כיוון שאין כוח ציבורי מאורגן מאומה אינו משתנה.
ועד שכונה צריך להיות כלי שמשתמשים בו בשיגרה ובחירום לקידום פיתוח השכונה. הועד צריך להיות החוליה המקשרת לעירייה עבור תושבי השכונה.
במקרה שהעיריה מתלבטת האם להשקיע בפרוייקטים גדולים בעלי משמעות לעיר כולה אפשר לזמן את ועדי השכונות ולתת להם להצביע יחד עם חברי מועצת העיר כשיתוף הציבור.

יתכן ואין הגדרות בחוק ולא בתקנות עזר מה הם ועדי השכונות: איך ייבחרו, איזה תקציב יקבלו לפעילות, איך יבוצע איתם שיתוף הציבור בפרויקטים שנוגעים לשכונה, מה יהיה גודלו של הועד ואיך תושבים יכולים לפעול בתוכו.

יתכן ונוח לעיריות שזה המצב. צמצום כוחם של ועדי השכונות וצמצום הקשר עם הבוחר טוב לקואליצית העסקנים במועצת העיר. המצב משרת את האינטרסים שלהם. כאשר התושבים אינם מאורגנים אפשר לערוך בהם הפרד ומשול ולהבטיח הבטחות סרק. נוח לראש העיר כאשר ציבור התושבים אילם והוא עושה בתקציב כרצונו. נוח לו שיש אנשים שלקחו על עצמם ייצוג של ועד, אך פועלים לבדם ומטעם מפלגות פוליטיות ולא התושבים.

זה מצב שיוצר קפאון והתדרדרות באיכות החיים בעיר. במצב כזה הגופים המאורגנים היחידים שאליהם זורמים כספים הם חברות כלכליות גדולות שהעיריה מתקשרת איתם בחוזים.

אפשר לחייב בחוק עיריות לקבוע חלוקת משנה לאזורים ולשכונות ולהקים ועדי שכונות.
במצב אידאלי, מתוך אותם פעילים בועדי שכונות ייבחרו חברי מועצת העיר. זה מודל נכון לפעילות וייצוג עירוני וגם כלל ארצי, בבחירות שבחלקן הן אזוריות.

ועד השכונה אינו מסוגל לפעול בהתנדבות. העבודה היא רבה ומקצועית. עלות ניהול ועד שכונה מתפקד היא זניחה. עיר שתקציבה הוא מיליארדי שקלים יכולה להרשות לעצמה לתקצב ועדי שכונות בסכום של מיליוני שקלים אחדים בשנה ולאזן את סדר העדיפויות הלקוי.

פרויקט המטרונית שתוכנן לפעול כבר בחודש הבא יידחה בשמונה חודשים לפחות

תעלת מנהרת התשתיות במרכז רחוב הרצל בחודש אוגוסט 2012

אחת הסיבות העיקריות לדחייה היא עצירת התקציבים לפרויקט בידי משרדי האוצר והתחבורה לפני חצי שנה - לאחר שהתברר כי היקפו הכספי יחרוג ב-400-500 מיליון שקל מהתקציב המאושר לו.

ליקויי תברואה וסכנה בחצרות הבתים בהדר

עשרות חצרות בתים בהדר הפכו למטרד תברואתי בלתי נסבל, כך עולה מסיור שערך השבוע כתב "ידיעות חיפה". חלק מהחצרות הפכו למאורות סמים, שבהן עושים הנרקומנים שימוש לפני צאתם לרחובות, וחלקן משמשות פינות מפגש לבני נוער הרובצים בהן ושותים לשוכרה. אך הבעיה החמורה מכול היא מצבורי האשפה. בגינות רבות בשכונה ניתן לראות מצבורי ריהוט ישן וגרוטאות חשמל, ובתוכם מקננים נחשים, יתושים ושאר חרקים וזוחלים. בחצרות הבתים ניתן למצוא מיטות ישנות, מזרנים בלויים, עצים יבשים ופסולת בנייה שאיש לא טורח לפנות.

העירייה מודעת למצב החצרות הפרטיות בשכונה. ככלל מנועה העירייה מלפעול בתחום השטח הפרטי, ואולם מדובר בחצרות שרבות מהן בעלות ערך היסטורי אך בעליהן מתקשים להתארגן ולשקם אותן. בנסיבות אלה הינחה ראש העיר בצעד חריג ולפנים משורת הדין, לסייע לדיירים לשקם את החצרות ובלבד שיתחייבו להמשיך ולתחזק את החצרות בעתיד.

הממשלה נדהמה לגלות חריגה של 50% בפרויקט המטרונית

הממשלה והאוצר נדהמו לגלות חריגה של 50% בפרויקט המטרונית, אותה הסתירו יפה נוף ועיריית חיפה.

אחת הנוסחאות הראשונות שלומדים הסטודנטים בקורס לגאוגרפיה של התחבורה באוניברסיטה היא זאת:
לעולם תהיה עלות הקמתו של פרויקט תחבורה ציבורית לכל הפחות כפולה מאשר התקציב המתוכנן, משך ההקמה יהיה פי שלושה מזמן ההקמה המתוכנן, ומספר הנוסעים יהיה פחות ממחצית מאשר התחזית המתוכננת.

יונה יהב וחבורתו התפרצו בהחלט לדלת פתוחה לרווחה בנושא המטרונית.

למשקיף מן הצד לא נותר אלא לקבוע פעם נוספת את תקפותה של הנוסחא. המספרים המופיעים בנוסחא המקורית אינם מדויקים, אך הם כנראה בהחלט קרובים ומתאימים למציאות החיפאית.

הדו"ח החמור של מבקר המדינה על כשלי הועדה המקומית

התקבל מאת:

ירון חנן  ●   הירוקים של חיפה    ●   yaronha@haifa.muni.il |3997696 – 052

חברים יקרים

שלום רב, 

השבוע פורסם סוף סוף דו"ח מבקר המדינה על עבודת הועדה המקומית בחיפה, דו"ח שייחלנו לו מזמן.

זהו דו"ח המסכם שנתיים (2008-2010) בעבודת הועדה המקומית חיפה בראשות עו"ד יונה יהב וממלאת מקומו תא"ל (מיל.) חדוה אלמוג.

מהרגע הראשון, לאחר שראשות הועדה עברה לאנשים הנ"ל, הבנו שכללי המשחק השתנו לחלוטין:

שלטון החוק זז כמעט לגמרי הצידה, שיקולים תועלתניים צרים של יזמים, מקורבים למיניהם ואנשים בעלי עוצמה, קיבלו עדיפות מירבית, על חשבון טובת הציבור וכלל תושבי העיר. נציגי הקואליציה בועדה ולצערי לא פעם בצירוף מספר חברי אופוזיצייה, פעלו בצורה צינית לטובת אותם שיקולים זרים. סיפורים רבים ונוגעים ללב של תושבים שהביעו מחאה והובאו על ידנו  בפני חברי הועדה, על הסבל שנגרם לאותם תושבים כתוצאה מעוולות שגרמו להם אותם גורמים וכתוצאה מעוולות ומחדלי הועדה והפיקוח על הבנייה, לא עשו רושם על אף אחד מהם.

כל ליקוי שהיה גם בעבר הועצם בעשרות מונים, וכל החלטה ומעשה חמור שפעם היה קורה באופן חריג, מתרחש באורח שיגרתי כמעט בכל ישיבה של הועדה.

למותר לצין כי כל פניותינו ליו"ר ועדת המשנה ומ"מ ראש העירייה הגב' חדוה אלמוג וכן ליועץ המשפטי של העירייה עו"ד רשף חן (שהוא ואנשיו מודעים היטב לנעשה בועדה ובפיקוח על הבנייה) נותרו כלא היו.. כנ"ל נסיונותינו לעורר את חברי הקואליציה, שקיוינו כי מעט יושר ציבורי עוד נותר אצלם. אך כמובן, גם פניה אליהם נדונה כצפוי לכישלון.

כבר בחודשים הראשונים התרענו כל חברי סיעת "הירוקים של חיפה" על הנעשה בועדה הזו העברנו חומרים רבים הן לכלי התקשורת והן למבקר המדינה ובמספר מקרים גם למשטרה (שלצערנו כרגיל "לא גילתה עניין ציבורי" בכך). נפגשנו עם הממונה על המחוז והתרענו על הדברים, כתבנו בלי סוף ליועץ המשפטי של משרד הפנים ולמנכ"ל המשרד, כתבנו ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת וניסינו לעורר אותם לפעול או לפחות לבחון מה קורה בועדה הזו.

יש להזכיר כי ועדת הערר המחוזית ובתי המשפט היתרו פעם אחר פעם בחברי הועדה המקומית על החלטות שגויות ועל דרך פעילותם, אך הם בשלהם, ו..."השיירה עוברת" כמאמר הפתגם.

בסופו של דבר לשמחתנו, מבקר המדינה ומשרדו בחיפה הם אלה שהרימו את הכפפה ובגדול. נודע לנו בעקיפין כי הצוות שלהם נכנס לעובי הקורה ובמשך תקופה ארוכה הפכו כל אבן כדי לחקור את תלונותינו על שורה ארוכה של תופעות חמורות עליהן התרענו שוב ושוב!

והתוצאה לפניכם בכתבה המצורפת. כל טענותינו אומתו ע"י המבקר, אחת לאחת.   צוות המבקרים הצליח בעבודת קודש יסודית לרדת לשורשם ולחשוף את מידת חומרתם,באומץ לב ובנחישות ועל כך מגיעה להם ברכת יישר כח ותודת כל תושבי העיר לעמלם!

קיים דו"ח נוסף, שפורסם השבוע וחמור לא פחות, על כשלונה של עיריית חיפה בתחוםהפיקוח על הבנייה ונושא הפיקוח על המפעלים המסוכנים במפרץ חיפה.

לצערנו הדו"חות הנ"ל לא הסתיימו בציון אחריות אישית של נושאי משרה לממצאים החמורים ולעבירות על החוק, אך אין לנו ספק כי אם הליקויים לא יתוקנו באופן המלא והמושלם, לא יחשוש המבקר להטיל אחריות אישית ואולי אף פלילית על כמה מחברי הועדה והעומדים בראשה.

ראו נא כתבה מצורפת, שאמנם לא צויינה בה תגובתנו, למרות שהתבקשנו להגיב, אך היא חשובה ביותר לידיעת תושבי העיר!

בברכה,

חברי סיעת הירוקים של חיפה

במועצת העיר

קישור: כתבה מצורפת

נתיב המטרונית ברחוב הרצל בחיפה

מסלול המטרונית ברחובות הרצל והחלוץ-יל''ג [באדום]
 יחסום כניסת כלי רכב לגוש הבניניים שבאמצע [בירוק]

בימים אלה מתבצעות עבודות סלילת מסלול המטרונית לאורך רחובות הרצל ויל''ג.

בין רחוב הרצל לרחוב יל''ג יש בניינים רבים, אשר בהם יש מאות עסקים ומתגוררים אלפי אנשים.

האוכלוסיה באזור, שמכונה במפות שכונת 'נחלה', היא מגוונת מאד ומייצגת את כלל מדינת ישראל.

האוכלוסיה מתגוררת ועובדת בצפיפות רבה. לכן לכל פרט קטן במירקם הפיזי יש משמעות רבה.

שני הרחובות יוצרים קווים מקבילים.

לצורה הגיאומטרית יש השפעה על המבנה ההנדסי העירוני, וכתוצאה מכך גם על הפעילות האנושית.

קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים על פי ההגדרה.

כתוצאה מכך לא מתאפשרת כל אינטראקציה בין השטח שבתוכם לבין השטח שמחוץ להם.

מסיבה זאת השטח שבין שניהם נתפש כריק.

זה עלול להיות מצבו של כל השטח בין הרחובות הרצל ויל''ג-החלוץ.

בעוד חודשים אחדים קטעים אלה, שהם באורך מאות מטרים רבים, יהיו בלתי ניתנים לחצייה במכוניות פרטיות.

את נתיב המטרונית הסטרילי לא תהיה אפשרות לחצות, ולחנות עם המכונית במדרכה או בחצר בצד השני שלו.

לאורך הנתיב המקביל למכוניות, וברחובות הצדדיים הסמוכים, ישארו עקב זאת מקומות חניה לכלי רכב מעטים בלבד, יחסית לביקוש הרב.

לרבים מדיירי השכונה יש מכוניות, וכולם משתמשים במדרכה או בחצרות לצורך חנייה. אצל כולם תחריף מאד מצוקת החניה.

אך הבעיה העיקרית תהיה במדרכה שנתיב המטרונית צמוד אליה.

המסלול יצור חיץ, מחסום בלתי עביר כמו חומה, בין המכוניות הפרטיות לבתים ברחוב הרצל וברחוב יל''ג, שימנע כניסת וחניית כלי רכב פרטיים אל סמוך לבתים.

כל גוש הבניינים שבין הרחובות הרצל-יל''ג-ביל''ו-הקישון, בין המרכז הרפואי 'מכבי' לסופרמרקט 'מגה', יהפוך עקב כך למנותק.

הסגר עלול להיות בעל משמעויות כלכליות-חברתיות חמורות.

גם כיום יש מחסור חמור במקומות חניה ברחוב הרצל בשעות היום.

המחסור החריף לאחר הקמת סניף 'מגה' בין שני הרחובות, על מגרש פרטי גדול ששימש קודם לכן לחנייה.

מקומות החניה המעטים אשר חברת יפה-נוף מסדירה, בעיקר במפרצי חניה ברחובות ביל''ו והקישון, הם בבחינת לעג לרש בהתחשב במספר הרב של תושבים ועסקים.

מקומות החניה המעטים, במידה ויתפנו לרגע, יהיו במרחק הליכה של מאות מטרים מבתים רבים.

כתוצאה מכך תישלל מהדיירים הזכות הטבעית שיש לכל אזרח לנגישות של כלי רכב אל ביתו.

זכות זאת היא חיונית, כיוון שאין לתאר חיים בבית מודרני בעיר גדולה שאין בסמוך אליו חניה סבירה למכוניות שמאפשרת, בין היתר, הסעת מוגבלים בתנועה, הובלת חפצים גדולים וביקורי טכנאים.

במקביל תישלל כמובן למעשה כל אפשרות סבירה לטעינת ופריקת סחורות בכל העסקים בין רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג, לכל אורכם. אלה הם חלק הארי של העסקים בהדר.

האם מותר לעיריה על פי חוק לפגוע במירקם החיים ולשלול את זכות החניה באופן כה גורף?

האם לא מוטל על העיריה, שעוסקת במבצע הנדסי כה גדול כמו המטרונית, שיש לו כמובן השלכות חיוביות מבחינת התפתחות האזור, לדאוג במקביל לחניה ראויה לתושבים?!

בכל שכונת נחלה הגדולה אין מגרש חניה ציבורי אחד. מגרשי החניה הצנועים של 'מגה' ו'מכבי' מיועדים בעיקר ללקוחותיהם.

מגרש חניה גדול ומוסדר יספק ככל הנראה את צרכי השכונה.

ניתן להקים מגרש כזה בשטח בנין הרבנות שבסוף שני הרחובות על יד 'מגה'. בניין זה עומד להתפנות בקרוב על פי התכנון.

ככל שמגרש חניה זה יהיה גדול יותר הוא יוכל לשרת אוכלוסיה רחבה יותר. מי שירצו להגיע לקצה השני של רחוב הרצל, ולמקומות אחרים בנתיב, יוכלו לחנות שם ולהמשיך במטרונית.

מן הראוי היה לקיים הליך של שיתוף הציבור בנושא שמשפיע עליו באופן כה משמעותי, ובדרך זאת לחסוך מחלוקות ושינויים הנדסיים יקרי ערך, שעלולים להתרחש במידה ויתברר כי השינוי התחבורתי שתביא המטרונית אינו הולם את צרכי השכונה.

יש לציין כי כל המפות שפורסמו ברבים של מסלול המטרונית בהדר הראו אותו עובר ברחובות יל''ג והחלוץ בלבד. רחוב הרצל נותר בהן ללא שינוי למעט בקטע שסמוך לרחוב הנביאים.

מדובר כנראה לפיכך בשינוי של הרגע האחרון, שמסביר מדוע לא שותפו התושבים בהחלטה, ומדוע לא ניתן פיתרון ראוי לבעיה.

לקריאה נוספת:

מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית

מה הביא את קברניטי עיריית חיפה להיכנע לסוחרי רחוב הרצל

מפות נתיבי המטרונית

הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו

להלן חלק מהחוויות מהפסטיבל לתיאטרון אחר בחול המועד סוכות בעכו.

החוויה הראשונה היא כמובן הנסיעה לעכו. אין חדש בפקקים והדרך התמשכה כמעט כשעה מחיפה, כמו תמיד בשעות שאין עומס.

בשעות העומס הזמן יכול להיות יותר מכפול.

מישהו שחט בכיכר את העיר עכו ומונע ממנה את התחבורה והאספקה, עוד יותר מנאפוליון שצר על העיר בלי הצלחה לפני כמאתיים שנה.

לא יכולתי לשאת את מראה נתיבי המטרונית העומדים בשממונם באמצע בנייתם, ואת המוני הנהגים התקועים בפקקים בצידי הנתיבים. מיליארדים של שקלים נשפכים מידי שנה בגלל הפקקים האלה. באמצעות הכסף שמוציאים הנהגים על אישפוז בבתי החולים מחמת המחלות שהם מקבלים כתוצאה מהפקקים ניתן היה לסלול את שדרות האיסתדרות מחדש.

פועלים אחדים עובדים באחד מהקטעים הרבים הבלתי גמורים, אך ברוב הדרך לא רואים אף פועל. צריכים היו להיות היום מאות רבים של פועלים, אולי סינים, שמבצעים את המלאכה בזריזות בו זמנית לאורך כל הדרך, כי בקצב הזה יעברו עוד שנים לא מעטות עד שהמלאכה תסתיים.

נשברתי ועצרתי בקיריון. הקיריון הוא לטעמי הקניון היפה ביותר בישראל, והומה אדם. התחושה בו היא כמעט כמו בעיר מערב אירופאית. חבל שלהגיע אליו מחיפה לוקח זמן כמעט כמו להגיע לפריז.

לאחר שהתאוששתי המשכתי לעכו. הגעתי למוקד הפסטיבל בחצר המצודה הצלבנית בעיר העתיקה. זה מקום יפה מאד ומטופח, והאולמות בו מדהימים. הם כולם מהתקופה הצלבנית, עשויים מאבן, צרים וארוכים עם תקרות קשתות גבוהות מאד.

מי שמגיע לעכו העתיקה עובר מטמורפוזה. הוא משתחרר מדמותו היומיומית והופך להיות מעין אביר צח לבב.

ההצגות לא עניינו אותי במיוחד בשלב ראשוני זה של הביקור, והתחלתי לשוטט בסמטאות. עכו העתיקה היא עיר הזויה. היא בנויה כולה מחומות, חפירים וסמטאות צרות ומפותלות שנפגשות בצורה אקרעית. התחושה בה היא באמת של חוץ לארץ אמיתי. אם הדרכים לעיר לא היו נצורות בפקקים ניתן היה לפתח את הפונציאל המדהים שלה ולהגדיל את מספר המגיעים לפסטיבל זה פי עשר לפחות.

ניתן לטעות בין הסמטאות די בקלות, כי השילוט הוא בעיקר בערבית, אך הייתי מצויד במפה והמרחקים בין כל מקום הם קצרים.
פסעתי בסימטאות השוק הצרות והצפופות שמזכירות מאד את העיר העתיקה בירושליים, וחלפתי על פני 'חומוסעיד' המפורסם שהמון רעב צר עליו.
הגעתי לנמל, ותמורת 10 שקל עליתי לאחת הספינות הקטנות שיוצאות להפלגה של 20 דקות לתצפית על העיר מהים. מלב ים רואים את הקו הארוך והחום של החומות, ובחזרה לנמל מרגישים כמו צלבנים שזה עתה הגיעו מאירופה.

התישבתי לאכול במסעדת 'גלילאו' שנראתה מהים מאד מרשימה, עם שורת שולחנות ארוכה על שפת המים. המקום נראה כאילו בהשקעה לא גדולה ניתן להפוך אותו למכרה זהב, אך מה שבלט לעין במיוחד היתה העמדה עם מאות הנרגילות, שכנראה מיועדות לשימוש בשעות הערב.

לאחר מכן המשכתי לשוטט בסימטאות. צד את עיני שלט בשם 'ריקודי הדרווישים', והמשכתי בעקבותיו. בפירסום לאירוע נכתב כי 'המופע מתארח במתחם המדהים ההולך ונבנה כיום של הסופים השאזלים בעכו, שהוא שירה באבן. זאת הזדמנות להכיר מתחם זה, את אנשיו, ואת הדרך הסופית'.
המקום הוא במרחק שלוש דקות הליכה ממוקד הפסיטבל. הוא נראה כמו מתחם של מבנים ומסגד גדול מוקף אכסדראות עם עמודי שיש עגולים מחוברים בראשם בקשתות בסגנון מורי, והוא באמצע הבנייה, שאינה מתיימרת להיראות כעתיקה.

השאזלים מונים כארבעה מיליון, ואמונתם אסורה בסעודיה ומקובלת למחצה במדינות איסלמיות פחות דתיות. הם מחנכים לגשר בין הדתות, חשיבה ביקורתית ולשיוויון בין המינים. יש להם מאסטרים שמדריכים באמצעות מדיטציה שהריקוד הוא חלק ממנה. המתחם בעכו הוא המרכז הרוחני העולמי שלהם, אך הקהילה השאזלית בעכו מונה כיום מאמינים בודדים בלבד.

הדרווישים הרוקדים היו בעצם דרווישה אחת בלבד, שהיתה רקדנית בשנות החמישים, במקור יהודיה מברוקלין. היא רקדה את ריקוד הדרווישים, שבמהלכו מסתובב האדם סחור סחור סביב עצמו, למשך דקות אחדות בלבד. יתר השעה וחצי של המופע הוקדשו להרצאה על העקרונות הסופיים, הליכה בסמטאות בין אולם ההרצאה שבמתחם לאולם ההופעה של הדרווישה שהיה בחלק אחר של העיר, ולסיפור באנגלית שהיא סיפרה טרם הריקוד.

לאחר שהאירוע הסתיים המשכתי למופעי החוצות שהתחילו באותה שעה של תחילת החשיכה באזור הכניסה לפסטיבל. היו יותר מחמישה ארועים כאלה בו זמנית על החומה, בחפיר, וברחובות הסמוכים. עברתי ביניהם, אך המחשבה היחידה במוחי היתה שהאינטרנט הוא המקום העיקרי בו אפשר למצוא כיום את היצירתיות המקורית האמיתית.

בדרך חזרה למונית הצהובה לחיפה חציתי את שוק החוצות שהיה הומה אדם. התפעלתי במיוחד דווקא מדוכן של ציורי שמן גדולים וקיטשיים של נופים שונים, שצוירו כנראה בסין על פי מחירם הזול, אך בידי צייר/ת כה רב/ת כשרון, שבקע מחלקם אור מיוחד.

ביציאה מהעיר הנצורה הספקתי עוד לראות את מגרש החניה הגדול מחוץ לעיר. המשטרה חסמה את הכניסה ברכב פרטי לעיר כדי למנוע פקקים, אך כמאה אנשים המתינו למוניות השאטל שיקחו אותם למתחם הפסטיבל.

הנסיעה מעכו לחיפה נמשכה פחות מחצי שעה. ממש קפיצה בזמן. בחשיכה נראים דרך עכו ושדרות ההסתדות, עם שלטי הדרך הירוקים הגדולים מעליהם ואורות מבני המסחר בצידיהם, כמעט כמו אמריקה.

בחיפה, העליה להדר החזירה אותי למציאות. החפירות הממושכות ברחוב יל''ג והסביבה הביאו לכך שקשה להבין איזה כביש פתוח לתנועה.
סביב בית הכנסת המרכזי ברחוב הרצל יש קטעי רחוב שסגורים בדרך כלל בשבתות לתנועת כלי רכב. מאז שסגרו את רחוב יל''ג אין לכלי הרכב אלטרנטיבה אלא להמשיך ולנסוע ברחוב הרצל כדי להגיע למרכז הדר. אך האברכים ממשיכים לחסום את הרחוב בשבתות בשלטי 'אין כניסה', והנהגים מסתכנים בנפשם.

מחיפה לכותל המערבי בירושלים

בזכות מספר גורמים התקצר משך הנסיעה מחיפה לכותל המערבי בירושלים, וכיום אפשר לבצע את הטיול, שארך בעבר כיום שלם, בכמחצית מהזמן.

ראשית - אפשר לנסוע לירושלים בקו 972 שעובר בשכונות חיפה וחוסך את הנסיעות לתחנות המרכזיות בפאתי העיר וההמתנות הממושכות בהן.
מחיר הנסיעה גם זול יותר.יוצאים בד''כ שני אוטובוסים בו זמנית כדי שיהיה מקום לכולם.

שנית - נוסעים בכביש שש, שמקצר בשעה את הזמן לעומת הנסיעה דרך לוד, שהיתה בעבר כרוכה גם בעצירת ביניים בתחנת הדלק שליד שדה התעופה.
משך הנסיעה כולה הוא פחות משעתיים.
אפשר וקיצור זמן הנסיעה לירושלים הוא סיבה מרכזית לנהירת תושבים חרדים לעיר חיפה.

שלישית - בירושלים עולים מול התחנה המרכזית על הרכבת הקלה, ומגיעים איתה עד לבנין העיריה שבקירבת שער יפו בתוך דקות ספורות.
הרכבת מספקת חווית נסיעה בטוחה ונוחה להמונים.

רביעית - חשוב מכך, חוזרים עם אוטובוס מספר1 או 2 בכביש הצמוד לחומה שעולה מרחבת הכותל שוב עד קרוב לבנין העיריה, ומשם ממשיכים ברכבת הקלה בחזרה לתחנה המרכזית.
לפני עידן הרכבת הקלה היתה נמשכת הנסיעה לתחנה המרכזית משך קרוב לשעה, דרך השכונות הדתיות ורחובות שטראוס ומלכי ישראל.
זה היה פרדוכס ירושלמי: מהתחנה המרכזית לכותל היתה נסיעה קצרה וישירה דרך רחוב יפו בקוים 1 ו-2, אבל בחזרה אותו אוטובוס הסתובב והתפלפל בשכונות הדתיות במשך כמעט שעה.

מסקנות מהרכבת הקלה בירושלים לגבי עתיד המטרונית בחיפה:
הרכבת הקלה בירושלים היא יעילה ועמוסה מאד בקטע שלאורך רחוב יפו, בין התחנה המרכזית לעיר העתיקה. ביתר הקטעים היא כמעט ריקה, ובפרט בקטע שמגיע בסיבוב פרסה מהעיר העתיקה לשכונות צפון ירושלים שועפט וגבעת זאב.
היה צריך לפתוח את הקטע ברחוב יפו עוד לפני עשר שנים, כדי להקל על כל מי שמגיעים במיוחד לעיר העתיקה.
נראה שגם בחיפה הנתיב הבלעדי למטרונית יהיה יעיל ושימושי ברחובות העמוסים במרכז העיר בלבד, וריק כמעט מעבר להם.

רשמי מסע בסיוט שנקרא שדרות ההסתדרות

הזדמן לי לאחרונה ללנסוע בתחבורה הציבורית ממרכזית המפרץ לצפת וחזרה. המסלול עובר לכל אורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו. נסעתי בדרך זאת פעמים אחדות בתקופה האחרונה, גם בשעות הערב, ונדהמתי מרוב הפקקים, שעיכבו אותי ומעכבים עשרות אלפי נוסעים כל יום, וכל זאת מחמת טיפשות בתכנון התחבורה בכביש, שהוא מהחשובים במדינה. אספתי מצבור של מחשבות אודות המצוי והראוי בכביש זה, ואני מבקש להקטיר אותן כאן, למען יבוא לציון גואל.

ראשית ברצוני להתייחס לנסיעה בנתיב המטרונית. האוטובוס המהיר בו נסעתי השתרך, מהיציאה ממרכזיית המפרץ שבצ'קפוסט, אחרי אוטובוס מאסף לעכו, מבלי יכולת לעקוף אותו, כי אין אפשרות מובנית כזאת בנתיב המטרונית. האוטובוס התעכב בכל תחנת איסוף לאורך הקו, למרות שלא העלה נוסעים. העיכוב היה לא ארוך במיוחד, אך מעצבן, והצטבר לדקות אחדות במהלך כל הנסיעה עד לצומת עכו. זה הפסד זמן ניכר אם מכפילים אותו במספר הנוסעים באוטובוס. אם מחשבים גם אפשרות של מספר אוטובוסים מאספים שאחריהם נוסעים אוטובוסים מהירים אחדים, הרי שמדובר בהפסד מצטבר רב מאד של זמן וכסף.
מחשבה זאת הביאה אותי להשערה שאולי מתכנני הנתיב למטרונית אינם מתכוונים כלל שאוטובוסי אגד יסעו עליו, כי אם גם אוטובוסים וגם מטרוניות יסעו בשיירה, התוצאה תהיה מגוחכת ביותר.

בקוטב השני של הצפיפות, מה יקרה בשעות הערב המאוחרות והלילה אם אכן יהיה נתיב המטרונית שמור למטרונית בלבד. בשעות המאוחרות של היום מספר האנשים שימתינו בתחנות הקו יתמעט מאד. אין להניח כי מפעילי המטרונית, ששיקולי תועלת כלכלית יהיו בוודאי נר לגלגליהם, ימצאו לנכון לשגר רכב שמיועד למאות אנשים עבור אותם נוסעים בודדים. התוצאה תהיה שהפרשי הזמנים בין המטרוניות יהיו ארוכים מאד, והאנשים יחששו לצאת מהבתים בשעות אלה, שהן שעות קניות ובילוי, כי לא תהיה תחבורה ציבורית כלל. תחבורה ציבורית משולבת במוניות שירות לא תהיה אפשרית, בגלל שלמוניות אסור להיכנס לנתיב המטרונית, ומסיבה זאת הן יחדלו לפעול.


נתיבי המטרונית עומדים כיום בשממונם רוב הזמן. ממרכזית המפרץ לכיוון הקריות, עכו ונהריה, והצפון יוצאים עשרות אחדים של קווי אוטובוס בלבד. כולם יחד מגיעים להערכתי, במקרה הטוב, לתדירות של אוטובוס יחיד בדקה. ממתי מפרישים נתיב כביש עמוס ביותר, באורך עשרות קילומטרים, לנסיעתו של אוטובוס יחיד בדקה בלבד!? המטרונית תמנע ממטרופולין חיפה והקריות תחבורה ציבורית אמיתית: מוניות שירות, מוניות ספיישל, רכבי הסעות, אוטובוסי תיירים, רכבים פרטיים עם 4 נוסעים ומעלה, ועוד, לא יוכלו לנצל את הנתיב. זה מחדל שאין כדוגמתו, אשר מעורר בי הרהורים קפקאיים.

אסון תחבורה אקוטי מתרחש בכביש המרכזי בצפון הארץ - מהצ'קפוסט עד עכו, בנתיבים לרכב פרטי וציבורי שאינו של אגד. שמו המלא של הכביש הוא שדרות ההסתדרות עד קרית חיים ובהמשך הוא נקרא דרך עכו חיפה, אך אין סדר ואין דרך. פלא הוא שלא קם עד היום מי שישמיע את זעקתם של כל הנוהגים ברכבים בכביש זה, ויארגן אותם למחאה ציבורית. הנהגים תקועים בפקקים, ואילו במרכז הדרך עומדים בשיממונם נתיבי המטרונית כשהם בבחינת לעג לרש.

רציתי לאחרונה לנסוע מהצ'קפוסט לקיריון בקרית-ביאליק במכונית פרטית בשעות הערב, השעות שבהן חוזרים מהעבודה. לקח לי כשעה לעבור את הקילומטרים האחדים מהצ'קפוסט לצומת וולקן, ושם פניתי לאחור. הנסיעה מחיפה עד לקיריון אורכת שעות אחדות בשעות העומס, ומדובר בפחות מעשרים קילומטר. זאת תופעה שחוזרת מידי יום, מזה עשרות שנים רבות. המכוניות צמודות פגוש לפגוש לאורך כל הדרך הזאת וכמעט ולא מתקדמות. להגיע לקיריון מחיפה בשעות העומס לוקח זמן רב יותר מאשר להגיע לחו''ל.

מן הראוי היה לשחרר לאלתר את נתיב המטרונית לתחבורה הציבורית כולה, ואולי גם לכל המרבה במחיר, בסגנון הנתיב המהיר מנתב''ג לנתיבי איילון. התחושה שלי בסיום הנסיעה היתה של ניצול מהתופת.

ערכתי במהלך אחת הנסיעות חישוב מתמטי ממוצע של ההפסד למשק בגלל העיכובים בנסיעה לקריות על כביש חיפה-עכו כתוצאה מהפקקים, וזאת באומדן זהיר:

את הדרך לוקח בדרך כלל כשעה לעבור בשעות העומס. ניתן לעבור אותה ברבע שעה כשהיא ריקה, אך לצורך החישוב נניח שכל נוסע מפסיד בגלל הפקקים כחצי שעה בלבד לכל כיוון או שעה בהלוך-חזור.

על הכביש נוסעים כ-100,000 איש ביממה.

סך כך ההפסד הוא 100,000 שעות ליממה.

עלות כל שעה לנוסע היא 50 שקלים, כולל הפסדי זמן עבודה, דלק, בלאי, בריאות, וכדומה.

מידי יממה ההפסד המצטבר לפיכך הוא של 5 מיליון שקלים.

מידי שבוע ההפסד הוא של 35 מיליון שקלים.

בשנה סך כל ההפסד הוא של כ-1.8 מיליארדשקלים.

הפקקים נמשכים כבר עשרות שנים. סכום ההפסד הכספי המצטבר עד היום הוא אם כן אסטרונומי, והוא הסיבה העיקרית לכך שמטרופולין חיפה נמצא בפיגור עצום לעומת המרכז - מדינת תל אביב.

בנקודה זאת ברצווני להרחיב ולדון בפיתרון שמהנדסי התחבורה תיכננו לכאורה לצורך זאת, הלוא הוא 'כביש עוקף קריות'. צפיתי בסרטון ביוטיוב של מראה הדרך, המשתרעת בצורת קשת מצומת וולקן ועד עכו, בצמוד לגבולן המזרחי של הקריות ובין קרית ביאליק לקרית אתא, ונדהמתי מכמות האדמות החקלאיות שהיא זוללת. מעבר לכך, יש לה עוד חסרונות רבים:
ראשית, היא אינה פותרת את בעיית הפקק המרכזי, שהוא מהצ'ק פוסט ועד צומת וולקן.
שנית, מי שבכל זאת יסע בה ויצטרך להגיע לקריות המערביות, ים, מוצקין, וחיים, יצטרך לחצות את הצמתות המרומזרות בשדרות ההסתדרות ודרך עכו, שהן מהפקוקות ביותר במדינת ישראל.

מי שעובר בצומת וולקן לכיוון הקריות רואה כי מימין הולך ונבנה גשר שיוביל מנתיבי המפרץ, שהם כביש אוטובוס 58 לשעבר, לכביש עוקף קריות הנוצץ. המתכננים כמו צילבו את ידיהם מעשה אידיוטים, כי מתחת לגשר זה תמשיך התנועה בצומת וולקן להשתרך לאיטה.
ייתכן והמתכננים יאמרו כי לאחר שתצטבר התנועה שיביא כביש עוקף קריות אל הצירים של מזרח-מערב, הם ידאגו גם לשיפור הצמתים לאורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו.
על כך היה עליהם לחשוב קודם, כי זה גם הפיתרון הראוי לשחרור כביש זה מהפקקים האיומים, והיה צריך לעשותו עוד כשהייתי ילד.

אלא שמשום מה פיתרון זה לא יצא אל הפועל. צומת קרית אתא היא היחידה שיש לה מחלף. מחלף זה הוא גשר פשוט, כזה שעובר מעל הצומת עם נתיב אחד לכל כיוון. מחלף מסוג זה מאפשר את התנועה בכביש הראשי המהיר בלי עיכובים, ואילו התנועה החוצה אותו לרוחבו עוברת בקלות מתחתיו, באמצעות מערכת נתיבים ורמזורים קלה לנהיגה.

המחלף הזה פועל מצויין גם עם נתיב אחד לכל כיוון, אך בימים אלה בונים את שני הנתיבים הנוספים בגשר, שיהפכו אותו לבעל שני נתיבים בכל צד, יותר מעשרים שנה לאחר התחלת הבניה.

מה יותר פשוט, יעיל, וזול מאשר להקים מחלף בדמות הגשר בצומת קרית אתא מעל כל אחת מהצמתות המרכזיות לאורך כביש חיפה-עכו: צומת וולקן, צומת קרית חיים - הצריף, צומת קרית מוצקין - מוצארט, צומת קרית באליק - צבר, וצומת צפון קרית ביאליק - אפק. כולן זכו לשמות מיתולוגיים ובצדק, כי הנהגים משתהים בהן לנצח.

את צומת אפק מן הראוי לכנות 'צומת סיזיפוס'. מי שנוסע בצומת מחיפה לעכו חש כי סיים סוף סוף עם סיוט הפקקים, אך זאת עד לפעם הבאה שבה יסע בכביש זה.

גשר פשוט בכיוון צפון-דרום מעל כל אחת מהצמתות האלה הוא הפיתרון הראוי לשחרורן מהפקקים. מספיק נתיב אחד לכל כיוון ואין צורך בבניית גשרים של ארבעה נתיבים, כי גם אין קרקע פנויה בנמצא לאורך הכביש. במקומות מסוימים בהם הגשר יהיה סמוך יותר לבתי מגורים אפשר להקים לאורכו קירות בידוד נגד רעש, וזהו זה.

פרויקט המטרונית מכסה על המחדל של פקקי התנועה בדרך מחיפה לעכו.
בסופו של יום כל החשבונות מתאזנים. אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. מה שמתחולל מבחינה תחבורתית לאורך דרך זאת הוא לדעתי חסר תקדים במימדיו. חבורת עיוורים קשורים בחבל נתנה לעיוור שבראש להוליך את כולם היישר אל הבור.

לקריאה נוספת: הסוף לפקקים במפרץ חיפה