‏הצגת רשומות עם תוויות חזית ים עירונית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חזית ים עירונית. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 16 באוגוסט 2013

המטרונית היא הצלחה מסחררת

נסעתי היום בקו המטרונית מהדר לקרית ים וחזרה והתרשמתי שמדובר בערוץ תחבורה שישנה את כללי המשחק במטרופולין חיפה. בעבר היתה קיימת תורה שלמה, שעברה מאב לבן, כיצד להגיע מחיפה לפאתי הקריות. היה נדרש שימוש מורכב בכבישים ובערוצי תחבורה שונים והנסיעה נמשכה שעות. כיום כל ילד יכול להגיע בקלות מקצה אחד של המטרופולין לקצהו השני.

המטרונית עצמה נוחה למדי לנסיעה, אך לא באותה המידה כמו הרכבת הקלה בירושליים. ברכבת הקלה הנסיעה היא ממש רכה למשעי, ולא מורגשת כל טלטלה בדרך. במטרונית, לעומת זאת, הטלטלה רבה. זאת בעיקר בגלל המבנה המפרקי עם שלושה מתלי גלגלים, שגורם לתנודתיות יתר. בנסיעה ישב לידי אדם שהוא גם בעל רישיון להשטת יאכטות וחזר לפני ימים אחדים משיט ממושך. סיפרתי לו שאני חושש לקבל מחלת ים והוא אמר שיש פיתרון רפואי לכך, צמידים אלסטיים שנקראים SEA BAND שעולים 60 שקלים ונמכרים בכל בתי המרקחת. הצמידים פועלים בשיטת הדיקור של הרפואה הסינית ומפעילים לחץ על מפרקי כף היד באמצעות דוקרנים. הדבר מרפא את מחלת הים, שחולפת ממילא בתוך ימים אחדים.

אפשר להבין את הבחירה באוטובוס חד-מפרקי ותלת-מתלי, וזאת מסיבות אחדות: בשלב זה המסלול אינו מושלם, ויש קטעים שבהם המטרונית משתלבת בנתיבי הנסיעה הרגילים. לצורך כך נדרש רכב לא גדול ובעל יכולת תימרון רבה. לרכבים אלה גם  יש ביקוש רב בשוק האוטובוסים המשומשים ואפשר יהיה להחליף אותם בקלות במידה ויתברר כי אפשר לשדרג לרכבים דו-מפרקיים ובעלי ארבעה מתלים.

טוב שהאוטובוסים של אגד משתלבים בנתיב המטרונית, וטוב שהמטרונית משתלבת בנתיבי התחבורה הרגילים. כך צריך להיות כי הדבר מאפשר שימוש יעיל בתשתיות.

הנסיעה מחיפה לקרית ים עברה בצורה חלקה, למרות שהמזגן לא פעל במכסימום, אולי כי הרכב עדיין בהרצה. מספר נקודות שראויות לציון לאורך הדרך הן:
בקטעים מסוימים, בפרט בהדר, אין עדיין סינכרון ברמזורים לקראת מעבר המטרונית והיא נעצרת כמו כל רכב פרטי.
בכניסה למרכזית המפרץ בולט לעין מראה גבעת המזבלה הישנה, וחבל שלא נבנה שם האיצטדיון המטרופוליטני, שהיה מוסיף כל כך לפיתוח האזור. 
בין צומת אי.פי.סי לאיצטדיון קרית חיים המטרונית עוברת בנתיבי הנסיעה הרגילים ובנתיבים שנמצאים עדיין בתהליך בנייה ושדרוג.

כאשר מתחילים לנסוע בקריות בואכה קרית ים רואים עד כמה תהיה המטרונית מסוגלת לתרום לפיתוח האזור. היא חוצה שטחים נרחבים ריקים, או כאלה שמתבקשת בהם תוכניות פינוי-בינוי דחופה, והאטרקטיביות של פיתוחם תהיה מהיום גבוהה מאד.

מה מבטיח כי המטרונית תצליח? הסיבה המרכזית נעוצה במבנה הגיאומטרי של מטרופולין חיפה. בניגוד למה שנראה לכאורה לעין, המבנה הגיאומטרי של המטרופולין אינו נשלט על ידי רכס הכרמל המשולש. המבנה הגיאומטרי האמיתי הוא של ציר אורך, הנמשך מצפון לדרום, מקרית ים דרך העיר התחתית ועד טירת הכרמל. ציר אורך זה הוא דרך המלך, קודש הקודשים של המטרופולין. הוא חלק קטן מהציר המרכזי של המגלופוליס של מזרח הים התיכון, שמתחיל בדרום תורכיה ומסתיים בלוב. זאת למעשה רצועת אורך בנויה בצפיפות רבה, שעוד תלך ותגדל.

ציר האורך הזה הוא אופייני גם לערים שיושבות על רכס הר שגולש אל הים. אפשרות הפיתוח על גבי הרכס היא מוגבלת, והערים האלה מתפתחות לאורך החוף שמשני צידי ההר, כמו באזור חיפה. רכס הכרמל שעליו יושבת העיר אינו הציר המרכזי של העיר, אלא אחד מצירי המשנה שמובילים אל הציר המרכזי. כל מי שנוסע לאורך ציר האורך הזה הוא עם היד על הדופק לגבי אפשרויות הפיתוח העצומות הגלומות לאורכו.

יש ערים שהמבנה שלהם הוא מעגלי, כדוגמת מוסקבה, יש ערים שהמבנה שלהם הוא רישתי, כדוגמת לוס אנג'לס, ויש ערים שהמבנה שלהם הוא של גוש בלתי מוגדר, כדוגמת גוש דן. ההמלצה כאן למתכנני התחבורה הציבורית בגוש דן היא לאתר, אפילו בדרך האילתור, את צירי האורך והרוחב המרכזיים האחדים שיש בגוש ולבנות לאורכם נתיבי מטרונית, על פי המודל החיפאי שכולל הזנה מקווי אוטובוס שכונתיים. היעילות והחסכון שיושגו הם עצומים לעומת רכבת תחתית או רכבת קלה.

כותב שורות אלה כתב לפני עשרות שנים עבודה סמינריונית בתחבורה עבור יהודה חיות, שהיה לימים למשך עשרות שנים נשיא אוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה 'כדאיות הקמת רכבת פרברית בחיפה'. בהשראת מודל 'ציר האורך' שתואר למעלה, אשר שורטט במקור עבור העיר קייפטאון, ניקבע כי רכבת פרברית מתאימה בעיקרון לחיפה, אך יש לשקול את הקמתה לאור הביקוש של קהל הנוסעים. לאחר שנים אחדות התחילה לפעול הרכבת הפרברית במטרופולין חיפה, שהיתה למשך שנים רבות הביטוי התחבורתי היחידי שהתאים למבנה המטרופולין. לאחר שעלה יונה יהב לשלטון הוא העתיק את הרעיון להקמת המטרונית. הוא עשה זאת בלי לשתף את התושבים בשכונת הדר שבפתח ביתם היא עוברת, ובתוספת עבודות שידרוג תשתיות שנמשכו שנים אחדות במהלך הלילות, וגרם בכך סבל רב לתושבים. כמי שמתגורר חלקית בשכונה חוויתי כך את גורלם של מי שהועלו על המוקד בשל חדשנותם.

יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

כלי טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע - עתיד התעופה בחיפה



כלי-טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע, GROUND EFFECT, הם אחד מענפי התעופה המתפתחים במהירות בשנים האחרונות. מטוסים אלה טסים בגובה מטרים ספורים מעל פני שטח מישוריים, לרוב פני הים, באמצעות ניצול כרית האוויר שנוצרת בין הכנפיים לפני השטח. הריחוף-טיסה מתבצע בעלויות דלק נמוכות לעומת טיסה רגילה במטוס באויר, או שיט רגיל בספינה על פני המים. לכן זאת דרך חסכונית, יעילה ובטוחה להובלת נוסעים ומטענים, גם בקווי תעופה וספנות קיימים ומבוססים.

כלי טיס אלה זקוקים למרחק של מאות מטרים אחדים של מישור או מים שקטים כדי להמריא ולנחות בבטחה. שדה התעופה הממוקם במפרץ חיפה עשוי להיות נמל אידיאלי עבורם. לכן יש לכלול תוכנית להארכת שדה התעופה עמוק לתוך המפרץ בכל תוכנית מיתאר של המפרץ.

כיוון שהארכת השדה תשרת היטב גם מטוסים גדולים רגילים, שדה התעופה של חיפה הוא הבחירה המתאימה לשדה תעופה בינלאומי בצפון הארץ.

יום שבת, 13 ביולי 2013

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.


טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים  Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים  של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד


טרמינל רב תכליתי ומגדל במעטפת זכוכית במקום ממגורות דגון ותחנת הרכבת
מראה של טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת תענוגות שמתקרבת לרציף שלו

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש  לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של  קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.


אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.



יום ראשון, 23 ביוני 2013

שלושה אירועים במוזיאון העיר

במוזיאון העיר חיפה התקיימו ביום שישי האחרון, 21 ליוני 2013, שלושה אירועים בזה אחר זה:
10:30 סיור בממגורות דגון והסביבה
12:00 פתיחת התערוכה: נוף עירוני: דפוסים של ייצוג
12:30 שיח גלריה בחירות של נוף עירוני: מבט וטריטוריה

להלן התרשמותי מהשתתפות בשלושת האירועים, שניסיתי לשלב בין כולם.

הסיור עם האדריכלית התנהל בשני מוקדים עיקריים: רחוב יפו וממגורות דגון. ברחוב יפו יש בניניי אבן אחדים מרשימים וראויים לשימור. בין היתר ביקרנו בבית ההארחה שמנהלת הכנסיה ברחוב יפו, שהיה בעבר המנזר הקתולי על שם סיינט צ'רלס בורומיאו. חשיבות שם הקדוש הנוצרי הבלתי מוכר הזה לחיפה היא רבה ומעניינת. בורומיאו היה קרדינל בוותיקן בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר, תקופה שמוכרת בשם הקונטרה-רפורמציה. הוא הבין שהכנסיה הקתולית חייבת להשתחרר מהדוגמטיזם ולהתחיל בהקניית השכלה חילונית למאמיניה. לפיכך התחיל לייסד, בחסות הכנסייה, מוסדות לימוד שהעניקו השכלה חילונית רחבה. הוא התחיל בתהליך שנמשך עד היום בכל עוז, זכה לתואר קדושה, ומוסדות חינוך קתוליים רבים נקראים על שמו. בחיפה נוסדו על שמו בתחילת המאה שעברה בתי ספר לבנות, שהיו לשם דבר ברמת החינוך שלהן. מכאן שהוא היה גם מקור השראה, במובן מסוים, להקמת הטכניון ולכינוייה של חיפה כ'עיר העתיד', בתקופה שעדיין נדמה היה שהעיר היא אכן כזאת. משהו מרוח ההשכלה והתרבות הזאת קיים עדיין בחיפה ביחסים שבין בני אדם.

ממגורות דגון הן מונומנט קולוסאלי שחייב להתאים את עצמו למאה ה-21, שבה חיפה עומדת להיות עיר תיירות עם חזית ים פתוחה. הממגורות יצטרכו לעבור הסבה, במספר שלבים נעימים, ברוח חזונו האמנותי רב הטעם של ראובן הכט ז''ל, שמשתקף היטב במוזיאון הדגן שבממגורות, במסדרונות המשרדים שלהן, ובמיוחד במוזיאון על שמו באוניברסיטת חיפה.

במוזיאון העיר חיפה, בבנין המשני שמאחור, נפתחה תערוכה צנועה של אמנים שמציגים את נושא העיר מנקודת מבט פרטית. לאחר הפתיחה התקיים דיון בהשתתפות מספר אמנים. אלונה קימחי, ששמה הופיע במודעת הפירסום לאירוע לא נכחה וחבל, כי היא סופרת מעולה ובוודאי היו לה דברים של טעם להגיד על חיפה.

מה שצורם מאד כיום במוזיאון העיר חיפה הוא דווקא התערוכה הראשית בבנין הראשי, שעוסקת במבנים חיפאיים בולטים שסמוכים לים. התערוכה מתמקדת במבנים כמו תחנת הכוח, בניין הטיל, וכדומה, שכל קשר ביניהם לים, מלבד העובדה שהם נבנו לא רחוק ממנו, הוא מיקרי בלבד. לעומת זאת התערוכה מתעלמת משני המבנים היחידים שיוצרים כיום את הקשר הפיזי היחיד שבין העיר לים, שהם טרמינל הנוסעים בנמל חיפה עם גשר המכוניות, וטרמינל תחנות האוטובוסים והרכבת בחוף הכרמל עם המנהרות שתחתיהן.

בחזרה להדר עברתי מול בנין העיריה שם נערך מצעד הגאווה. לא יכולתי שלא לתהות על הקשר בין המטמורפוזה המינית, שעליה כותבת לדוגמא אלונה קימחי, לבין המטמורפוזה העירונית שאנו נדרשים אליה, לדוגמא בשינוי ממגורות דגון לטרמינל בחזית הים העירונית. קיים קשר, שלא נחקר עדיין, בין הצורך שלנו בסביבה בריאה ומתוכננת כהלכה, לבין הצורך במיניות בריאה ובזהות מינית מלאה.

יום שלישי, 26 במרץ 2013

החיבור בין חיפה לים

אפשר לעסוק בלי סוף בשאלת החיבור בין חיפה לים, אך כשעושים זאת חייבים להבהיר כי לאורך החוף הארוך, שמשתרע מקרית חיים ועד טירת הכרמל, קיימים איזורים אחדים בעלי מאפיינים ששונים זה מזה, וקיימות לפיכך סוגיות נפרדות אחדות שכל אחת מהן דורשת פיתרון שונה, כמו שיתואר להלן:

אזורי החיבור השונים שבין חיפה לים
א. פארק הקישון 
הבעיה: הפארק הוא נדבך מרכזי בקשר בין העיר לים כיוון ששפך הנחל תופש קטע ארוך בחוף מפרץ חיפה. נחל הקישון נמצא בתהליך טיהור ממושך, והפארק משתרע עדיין על שטח מצומצם סמוך לנמל הקישון. ברחבי שפך הקישון שימוש הקרקע הנירחב הוא של מגרשי מכולות. 
הפיתרון: יש הפוך את פארק נחל הקישון למוקד פעילות מרכזי לכלל האוכלוסיה בזכות מיקומו הגיאוגרפי, ולהקים בו את איצטדיון הכדורגל של מטרופולין חיפה, שישתלב במראה הנוף של מפרץ חיפה אשר דומה לאיצטדיון טבעי. הקירבה הרבה לטרמינל מרכזית המפרץ עושה את המקום לאטרקטיבי במיוחד, וסביב האיצטדיון יש להקים מתקני ספורט ונופש רבים נוספים, ובין היתר טיילת שתחבר בין העיר התחתית לקריות.
ב. המרכז המסחרי בעיר התחתית
הבעיה: המעבר בין העיר התחתית לחוף הים נחסם לאחר הקמת הנמל ומסילת הברזל בשנות ה-1930. המרכז המסחרי המנדטורי שהוקם במקביל לאורך שדרות העצמאות הוא כיום שמם ברובו. העיריה משקיעה מאמצים רבים להחיות את האזור, בין היתר באמצעות קמפוס סטודנטים. 
הפיתרון: לאורך הקילומטר הבודד שלאורכו עוברת מסילת הברזל בעיר התחתית אפשר להקים טרמינל ענק, שבו ישולבו אמצעי תחבורה ומעבר מגוונים. בטרמינל זה יהיו בניינים רבים ושונים שבהם יתקיימו מסחר, מגורים, משרדים ועוד, והוא יהיה מרכז עסקים מהגדולים באזור הים התיכון. 

ג. חזית הים העירונית במושבה הגרמנית 
הבעיה: חזית הים העירונית היא תוכנית ארצית, שבמסגרתה מופקע הנמל המערבי המיושן למען פיתוח טיילת ומרכז מסחרי. המאמץ כיום מתרכז בפתיחת ציר ראשון בצומת שדרות העצמאות - בן גוריון, שיחצה את מסילת הברזל ושיתחבר עם טיילת בת גלים. נמל חיפה מתנגד להפקעת שטחי נמל, ויש גם מחלוקת תכנונית בנוגע לגשרים מסורבלים מעל למסילה. 
הפיתרון: את המחלוקת עם הנמל אפשר לפתור באמצעות שימוש, בשלב ראשון, בכביש מעבר בלבד שיוביל לטיילת בת גלים. לצורך חציית המסילה יש להשקיע מעט את הרחבה שצמודה למסילת הרכבת, להגביה במקביל במעט את המסילה, ולהקים גשר מסילות בסגנון תואם למושבה הגרמנית, שמתחתיו תתנהל התנועה המוטורית והרגלית.
ד. טיילת בת גלים
הבעיה: כיום חסומים קטעים בטיילת על ידי בסיס חיל הים ובית החולים רמב''ם. בימים אלה נסלל כביש עוטף רמב''ם, אך עתיד הטיילת ישאר בסימן שאלה עד שלא תיפתר סוגית מיקום המרינה.
הפיתרון:  יש להקים מרינה גדולה בקטע הצפון-מזרחי של השכונה שפונה למפרץ חיפה, בצמוד לשובר הגלים החדש שנבנה כיום לטובת מעגן חיל הים. מרינה כזאת תנצל היטב את מי המפרץ השקטים, לעומת מרינה בחוף המערבי שמופיעה בתוכניות קודמות.

ה. החוף הארוך בכניסה הדרומית לעיר
הבעיה: בין טיילת דדו לטיילת בת גלים יש חוף ים סלעי באורך קילומטרים אחדים שהוא שמורת טבע. בחלק קטן לאורכו נבנה בשנים האחרונות פארק הכט. מסילת הרכבת עוברת במרחק עשרות מטרים מחוף הים. כיום הגישה לחוף היא בעיקר אמצעות מנהרות אחדות מתחת למסילה, חלקן בעלות אופי מאולתר.  לאחרונה אושרה תוכנית להשקעת המסילה בקטע קצר באזור הפארק, בעלות של כחצי מיליארד שקל. מדובר בתוכנית בלתי מעשית בעליל, שכן אינה פותרת את בעיית הגישה לים ביתר חלקי העיר. בנוסף, שיקוע יצור מחסום בלתי עביר למים הרבים הזורמים באקוויפר החוף מהכרמל אל הים.
הפיתרון: להמשיך ולפתח את המנהרות הקטנות שקיימות מתחת למסילה באזור זה ולהוסיף עליהן על פי הצורך, במקביל להמשך פיתוח הטיילת להולכי רגל לאורך החוף.


סוגית חישמול הרכבת
הבעיה: חישמול הרכבת הוא סוגיה כלל ארצית. החישמול יביא לחיסכון כספי, ירידה בזיהום האויר, והגברת מהירות הרכבות ויעילותן. אך עמודי החשמל משני צידי המסילה הם מכוערים בצורה שאינה מתאימה לארץ תיירותית חשובה כמו ארץ הקודש, ובנוסף לכך גורמים לקרינת יתר. החישמול עלול לחסום סופית את הקשר בין חיפה לים.
הפיתרון: מן הראוי, במדינה כולה ולא חיפה בלבד, להשתמש בפס שלישי מהדור החדש. פס שלישי הוא קו מתח שעובר על הקרקע בין הפסים, שמשתמשים בו בעולם בעיקר בקווים עירוניים ופרבריים, ברכבות שנוסעות במהירות עד כ-150 קמ''ש. משמעות המונח 'דור חדש' היא שהקו אינו מעביר חשמל אלא במקומות בהן נוגעת בו הרכבת, וסכנתו מינימלית. המדינה ברובה היא עיר אחת גדולה ואין בה רכבת סופר מהירה, לכן מומלץ להשתמש בשיטה זאת.

יום חמישי, 21 בפברואר 2013

קרית ספורט בפארק הקישון

בימים אלה הולכת ומסתיימת בנייתו של איצטדיון הכדורגל החדש של חיפה בדרום העיר. המיקום שנוי במחלוקת. הליקויים בתכנון יפגעו באיכות החיים. ביטלו עשרות אלפי מ''ר לתעשיות עתירות ידע. תוכניות הבניה המקוריות קוצצו. התקציב תפח וכמעט הוכפל. אך ההתנגדויות טרם ההקמה מצד גופי הירוקים היו מעטות ולא התקבלו. במקביל נתקלים הירוקים בקשיים במאבקיהם למען איכות הסביבה במפרץ. כל זאת בהיעדר בחינה מקפת של האלטרנטיבה הראויה, שהיא הקמת קרית ספורט בפארק הקישון.


הדמיה של איצטדיון בין פארק הקישון לצ'קפוסט
מראה של אזור תעשייתי ומסחרי בלתי מעוצב נראה ליוצאים ממנהרות הכרמל בצ'קפוסט. מראה זה מחזק את הצורך בפיתוחו האינטנסיבי של פארק הקישון הסמוך. איצטדיון סמוך לצ'קפוסט ייראה היטב לעיני הצופים מהכרמל לעבר המפרץ כמרכיב מרתק בנוף. איצטדיון זה ישתלב היטב בתכונתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי שמוקף הרים.
כל האיצטדיונים הקיימים של חיפה: קרית-אליעזר וקרית-חיים, ובנוסף האיצטדיון בנשר, ניבנו בתוך תחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. עובדה זאת הוסיפה להתלהבותו ונאמנותו של ציבור אוהדי הכדורגל לקבוצות המקומיות.
איצטדיון בין דרך בר יהודה לשדרות ההסתדרות ולנתיבי המפרץ, יהיה קרוב מאד לצירי תחבורה מרכזיים קיימים, ובמרחק הליכה קצר מתחנות תחבורה ציבוריות מרכזיות: האוטובוסים במרכזית המפרץ והרכבת בלב המפרץ. איצטדיון במקום זה ישתלב היטב בכל מערכות התחבורה המטרופוליניות של האזור ויביא לשידרוגן החיוני. מיקומו יביא לכך שהתחבורה המוטורית סביבו תהפוך אותו למוקד זרימה: הוא יהיה מעין כיכר ענקית שהתנועה תזרום סביבה.
איצטדיון זה יהיה דומה מאד במיקומו המוצלח לאיצטדיון רמת-גן שצמוד לפארק הירקון.

פארק הירקון עם איצטדיון רמת גן במזרחו
בפארק הקישון יש שפע שטחים פתוחים ומישוריים, מה שיאפשר הקמת קריית ספורט אולימפית שלמה.
הקרקע שעליה תיבנה קרית ספורט זאת היא זולה מאד ואינה מתאימה למגורים, עקב זאת שהיא מזוהמת ונמצאת באיזור תעשיתי.
מובן מאליו כי איצטדיון בפארק הקישון ישמש כמנוף ראשי לשיפור איכות הסביבה במפרץ.
ברמת הקהילה, הוא ישפר מאד את הקשר בין חיפה לפריפריה הגדולה שלה מצפון וממזרח וישמש כגורם מאחד.
לעומת זאת, אופיו של אזור ההייטק היוקרתי הטובל בירק סמוך לטירת הכרמל ייפגם מאד לאחר שייבנה בשוליו, על שטח צר צמוד לצלע ההר, האיצטדיון העירוני. איצטדיון במקום זה יהפוך את האזור, שצפוף מאד גם כיום, לצפוף במידה בלתי נסבלת.
מקום זה נמצא מחוץ לתחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, וכתוצאה מכך לא יתווסף כמעט עניין לנוף.
מבחינה תחבורתית, במיקום זה האיצטדיון צמוד לציר תנועה גדול אחד בלבד, הכביש לטירת הכרמל. הוא מרוחק מידי מתחנות האוטובוס והרכבת של חוף הכרמל ותידרש תחבורה מיוחדת מהן אליו. התנועה אליו גם עלולה לפקוק את צומת הכניסה הראשית לחיפה מדרום.
הקרקע עליה נבנה איצטדיון זה היא קרקע יקרה מאד, שמתאימה בזכות איכותה ומיקומה לבנייה רוויה של רבי קומות למגורים, דבר שמעורר שאלות נוספות לגבי בחירת המיקום.
מיקום זה רחוק ממרכזי אוכלוסיה גדולים. אמנם מנהרת הכרמל מקצרת את הדרך, אך במדינת ישראל יש גם לקילומטרים אחדים של מרחק משמעות רבה. 
מבחינה אסטרטגית, משמעות הקמת איצטדיון בפארק הקישון היא הפגנת ביטחון אל מול אויבינו מצפון. הקמת איצטדיון מדרום לעיר פירושה התקפלות, נסיגה והסתתרות מפחד הטילים המאיימים עלינו.
מאוחר מידי לשנות את רוע הגזירה, אך  כדאי לערוך בנושא העתקת האיצטדיון העירוני החדש דיון ראוי.

הגיוני שקרית ספורט תהיה במקום בו יש אפשרות לפתח קרית ספורט, במרכז מטרופולין בין שני חלקיו. אבל איזה פארק מטרופוליני או מבנה ציבור שמכיל עשרות אלפי צופים אפשר למקם למרגלות עשרות ארובות מסרטנות, חוות מיכלי גז נוסח גלילות ומאגרי אמוניה, ודלקים. אז ישבו "המומחים" והחליטו שצריך לדחוס אותו ליד שכונות מגורים ופארק מת"מ במבואות הדרומיים, ובמקום שכונות לגובה, יבנו אצטדיון ולידו עוד קרית-אליעזר קטנה של שיכוני שנות ה-2000 שיסבלו ממנו.
המרכז כבר מתחיל 'לזלוג' לכרמל למטרות חופש ונופש, כאילו זו הריאה הירוקה הכי גדולה בעולם. ובחיפה עוד לא הפנימו, וממשיכים לאפשר לנגוס בה היכן שאפשר.
אם אכן מייעדים את פארק הקישון להיות הפארק המטרופוליני של חיפה, אזי פונקציות מסוג אלה, שמביאות אלפי אנשים בגלים, ונשארות דוממות במרבית שעות היום - אכן ראויות להיות ממוקמות שם הרבה יותר מאשר בסביבות של שכונות מגורים. אדרבא, פרויקט כזה היה יכול לחזק את הפארק הנ"ל. מדוע האיצטדיון אינו ממוקם במרחב הצפוני של העיר? אל לנו לשכוח שיש אוכלוסייה עצומה בקריות ובצפון הארץ שהיתה מוצאת את המיקום הזה הרבה יותר נוח

עוד יתרון ניכר - הקרקעות במקומות האלה מזוהמות ואינן ראויות למגורי אדם. איזור המפרץ לא יוכל להיות מאוכלס בלי ניקוי מאסיבי של חלק מהקרקעות, מה שעולה הון תועפות ומוריד את האופציה מהפרק. הקרקעות בדרום נקיות וראויות למגורים. יש הגיון כלכלי ברור במיקום פונקציה כמו האיצטדיון דווקא על קרקעות המפרץ.

בנושא הזה של האצטדיונים יש גם הרבה מאבק יוקרה. ראש העיר נשר למשל לא המתין הלך ובנה אצטדיון חדש אבל קטן, שאין הרבה מה לעשות איתו. אולי השטח הזה מול נשר ויגור היה יכול להתפתח לקרית ספורט ברמה בינלאומית. גם אגם יש שם, אפשר היה לפתח בקישון מסלולי חתירה וקייקים, אצטדיונים, אגם סקי מים, מגרשי אימון לענפים שונים. אבל בשביל זה צריך תכנון ארוך טווח.
הפארק המטרופוליני הזה אמור להיות משותף לכמה רשויות - נשר, חיפה, קריות, יגור ועוד. אבל אין במפרץ חיפה גם ראייה מטרופולינית. למטרופולין שלנו יש ליבה שהיא למעשה שטח אחד גדול מאזור חלוצי התעשייה ועד תל חנן, קרקעות מזוהמות או קרובות לזיהום, שכבר עדיף שישארו פתוחות וחקלאיות. לכאורה קרקעות שהיו אמורות להיות הכי יקרות ומבוקשות, אבל רק לכאורה.

קריית ספורט במרכז המטרופולין ובעורף נמל חיפה לעומת איצטדיון בדרום העיר
יונה יהב סבור כי המקום אינו מתאים כיוון שהוא נמצא על 'שבר יגור'. זאת אינה מחשבה מעמיקה, כיוון שמפרץ חיפה שוקק פעילות אנושית רבה מאד ממילא. רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת. ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל. 
הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים. הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצר האחרית שלי' תקף מאד בישראל. עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.
חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות. הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור. חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.
בסן פרנסיסקו, העיר אשר חיפה שואפת להיות חיקוי שלה, בהיות שתי הערים בעלות נתונים טבעיים דומים, ממוקמים כל איצטדיוני הספורט במפרץ, והם נחשבים בין סימלי העיר החשובים. לא נרתעו שם מהעובדה שהעיר יושבת על קו שבר גיאולוגי. 
אי אפשר למקם על שבר יגור אצטדיון, אבל סינמול וקניון שמאכלס אלפי מבקרים מידי יום - זה לגמרי בסדר. ומיכל אמוניה בסמיכות למיכל אתילן, זה גם בעצם בסדר גמור. 
משפחת עופר בעלי בתי הזיקוק תרמו עשרות מיליוני דולרים להקמת האיצטדיון העירוני החדש בדרום חיפה. הם גם המועמדים הרציניים ביותר להקמת נמל פרטי במפרץ חיפה. יתכן ואין להם מודעות לכך, אך הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לשרת אותם הרבה יותר.

הקירבה לנמל תוסיף אוירה בינלאומית לאירוע הספורטיבי עבור מי שיגיעו מהפריפריה.
עובדה שבכל העולם ובליגות קטנות ו"עניות" כמו שלנו עדיין מגיעים עשרות אלפי צופים ומשקיעים באצטדיונים חדשים. אין ספק בכלל שההשקעה הזו כרגע נחוצה בארץ כי מצב המתקנים בכי רע, משנות ה-50 וה-60. אלא שבארצנו אין דבר כזה "תכנון לטווח ארוך" ופה עובדים בשיטת הטלאי. לכן בנשר בונים לך אצטדיון חדש צעצוע, ועוד אחד בעכו. במקום להשקיע בשני אצטדיונים גדולים מפוארים עם מגרשי אימון עם מגרשי נוער ועם אקדמיה לכדורגל. כל ראש עיר עושה איזה מתקן לכמה אלפי צופים וככה זה גם נראה. השקעה בספורט היא גם השקעה בחינוך, השקעה בתיירות, השקעה בבריאות, השקעה במניעת פשיעה והשקעה באיכות החיים

לא בונים בדרום חיפה איצטדיון מפואר ומדהים כפי שמנסים להציג זאת. בונים אצטדיון חדש בינוני לגמרי. מכל צדדיו הוא יוקף במחלפים וכבישים וגשרים, שהם הבזבוז האמיתי במדינה שלנו. עשרות מליארדי שקלים מבוזבזים על מחלפים וכבישים במקום תחבורה ציבורית, מבני ציבור וספורט.


מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי
יציעי איצטדיון הספורט בפארק הקישון יהיו למעשה טבעת פנימית של יציעי האיצטדיון הטבעי שבו הוא ימוקם, העשוי מהרי הגליל והכרמל שמקיפים את המפרץ. האיצטדיון הזה יהיה בבחינת עדשה מגדלת, ומהלכי השחקנים בו יקבלו את התהודה המכסימלית. האצטדיון באזור מת"ם נמצא בין ההר לים שתוחמים אותו כמו שני קווים מקבילים. הוא יוקף בטבעת כבישים ומחלפים ושימושים אחרים. ממילא לעולם לא יוכל להיות קריית ספורט אמיתית. אלה חסרונות מרכזיים של המיקום הזה.
גם בעיית הרוחות והגשמים באיצטדיון הכדורגל החדש בדרום חיפה היא גדולה מאד. לא התיחסו אליה כנראה די הצורך בעת בחירת המיקום. במקום נושבות רוחות חזקות מאד, ומכיוונים שונים שמתחלפים במהירות. ההר יוצר מחסום שבו נשברת הרוח לכל הכיוונים. החיפוי מעל האיצטדיון יכול להקל את הבעיה, אך באותה מידה גם להחמיר אותה וליצור מערבולות רוח על המגרש. בעידן שבו כדור המשחק הוא קל יותר, והמשחק טקטי עם הרבה מסירות, כל רוח קלה מסיטה את הכדור ופוגמת במשחק המדויק. גם מבחינת כמות המשקעים, הקירבה אל הים עושה את האזור לאחד מהמקומות הגשומים בארץ. קיימת תופעה של שבר ענן בימות החורף: אזור זה של חוף הכרמל מקבל כמות רבה בהרבה של גשמים מאשר הכרמל בשיפוליו הפונים למפרץ חיפה. הכביש הישן לתל אביב באזור טירת הכרמל מוצף בגשמים, אך לאחר שעוברים לחלק המזרחי של העיר כבר אין גשמים. מבחינת אוהדי הכדורגל מדובר בעוד משחקים שיתנהלו תחת רוחות חזקות וגשם כבד. 
יותר מתשעים אחוז מהידיעות שמופצות באינטרנט אודות חיפה עוסקות בספורט המקומי, ובעיקר כמובן בקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. הספורט אינו אם כן ענין לאוהדים בלבד אלא לחברה כולה, והוא משפיע על כל רבדיה. כאשר מכבי חיפה הופיעה בליגת האלופות העיר כולה, ובמידת מה כול המדינה, נכנסו לשיתוק חלקי למשך ימים ושבועות. לכן עלינו לשאוף לטוב ביותר עבור כלל האוכלוסיה. איצטדיון בדרום חיפה ייצור ניכור. זה יהיה איצטדיון מנקר עיניים אך חסר רוח חיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חנך את פארק נחל הקישון. על פי התוכנית הפארק יקושר אל הפארק המטרופוליני במעלה הנחל ויהפוך לריאה הירוקה של המטרופולין הצפוני ולמרכז בילוי רחב ידיים בו פעילות פנאי ונופש.
הפארק יתפרש על כ- 600 דונם ויהיה נגיש לכלי רכב, אופניים והולכי רגל כאשר השלב הראשון בפיתוחו הוא שיקומה של רצועת הנחל. השיקום כולל חפירה וניקוי קרקעית הקישון המזוהמת, פרויקט המוערך בכ- 200 מליון ₪.
האגמים בפארק המטרופוליני ישמשו לספורט מים. בפארק יפתחו מיזמים מסחריים התואמים את אופי הפארק וכן מוקדי ספורט עממי. הפארק יכלול רשת מסלולי הליכה, ריצה ורכיבת אופניים בשילוב עם רצועת הנחל. במקום יוקם אמפיתיאטרון ציבורי. שטחים נרחבים יוקצו לחקלאות נופית תיירותית עם משתלה, מטעי פרי, שוק לתוצרת חקלאית ועוד.
ראש הממשלה ציין כי: "למעשה אנו מקימים שלושה פארקים מטרופוליטניים, אחד פה בצפון, פארק נחל הקישון, אחד במרכז, פארק אריאל שרון ואחד בלב באר -שבע."
מטרת השיקום נועדה לשפר את איכות החיים במטרופולין חיפה ושינוי פני המרחב. שיקום שיהווה תיקון לעוול סביבתי מתמשך וישפר את איכות החיים באזור חיפה והקריות. נחל הקישון עבר בשנים האחרונות תהליך שיקום נרחב, בהתאם לתכנית אב ארוכת טווח שאומצה על ידי ממשלת ישראל עוד בשנת 2001. מאז חלה ירידה משמעותית בהזרמות שפכים אל הנחל. חל גם שיפור ניכר באיכות המים הזורמים בקישון שהביאה לחזרתם של בעלי חיים לנחל. 

הסימון בורוד מציין את מיקום האיצטדיון הראוי בפארק הקישון
המיקום הראוי לאיצטדיון הכדורגל המטרופוליני הוא בחלקה הימני העליון של התמונה. זהו השטח שמדרום לכביש נתיבי המפרץ ועד למסילת הרכבת. במקום זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית שנסגר, מחסן ענק, ומגרש מכולות. ביניהם לנחל הקישון נמצא בתמונה אתר מכולות מתוכנן, שגם הוא צריך להיות חלק ממתחם ספורט ונופש. פארק הקישון המתוקשר כל כך נמצא כיום עדיין על השטח הקטן הירוק שמימין למעגן.

מפת המיקום המתאים לקרית הספורט של מטרופולין חיפה
השטח המתאים נמצא במרכז המפה, בין נתיבי המפרץ מצפון למסילת הרכבת מדרום. בשטח זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית לשעבר ומגרש מכולות.

קרית ספורט בפארק הקישון במראה מטיילת פנורמה
במבט מטיילת פנורמה, מראה של איצטדיון אולימפי החופף במראהו את מראה האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, הוא המראה הראוי והמתבקש מאליו. הכתמים החומים הקטנים במרכז התמונה הם של גבעת אתר המזבלה שנסגרה ושוקמה, שהוא השטח שמתאים ביותר לאיצטדיון. במידה ושטח זה אינו מתאים לבניית איצטדיון, מחשש לדליפת גזי פסולת, הוא יוכל לשמש למגרש החנייה של איצטדיון שיוקם בצמוד אליו. סך כל השטח המתאים לקרית הספורט הוא בין נתיבי המפרץ למסילת הרכבת. זה שטח שהוא גדול דיו כדי לאפשר גמישות במיקום מיתקני הספורט השונים.
שטח מתאים נוסף, להרחבה בשלב  שני של קרית הספורט, הוא בין נתיבי המפרץ לנחל הקישון.

השטח מנחל הקישון בצפון ועד לצומת הצ'קפוסט בדרום
בקצה השמאלי התחתון של התמונה רואים את צומת הצ'קפוסט והיציאה ממנהרות הכרמל. בקצה הימני העליון רואים את שדה התעופה חיפה. זה המראה שנישקף לעיני הצופים מאוניברסיטת חיפה. המצוי כיום במשבצת שטח זאת, שהיא למעשה החצר האחורית המוזנחת של חיפה, הוא בעיקר מגרשי מכולות-מכוערות שמתרבים בלי הרף. הרצוי שיימצא בה הוא קריית ספורט אולימפית בלב פארק ירוק מטרופוליני. ניתן לראות כי על אף ריבוי שימושי הקרקע הבלתי הולמים עדיין יש בשטח שטחים פנויים רבים. את מגרשי המכולות צריך לפנות לשטחים החקלאיים למחצה שממזרח לשדרות ההסתדרות.

המיקום שמתאים במדויק לאיצטדיון בפארק הקישון הוא גבעת המזבלה העירונית הישנה. היא בולטת לעין היטב על פני מישור המפרץ, ודומה בגודלה ובצורתה לאיצטדיון. ייתכן שדווקא מסיבה זאת נוצר מכשול פסיכולוגי לכל דיון רציני בנושא. 


המזבלה העירונית הישנה - מראה מארבעה כיוונים:

מראה מהגשר לדרך יעקב דורי בדרך בר יהודה
מראה מהכניסה למנהרות הכרמל
מראה מהכניסה למרכזית המפרץ
מראה מנתיבי המפרץ סמוך למחלף חוף שמן

מבחינת המיקום יהיה גם האיצטדיון בפארק הקישון כיכר תנועה, שמסביבה תחוג מרבית תנועת כלי הרכב באיזור.


איצטדיון בפארק הקישון יהיה כיכר תנועה כמו הקולוסיאום ברומא

איצטדיון כדורגל בינלאומי יקר מאד ניבנה כימים אלה בדרום חיפה כדי שקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה תוכל לארח בו את משחקי ליגת האלופות האירופאית. מכבי חיפה עלתה פעמיים בשנים האחרונות לשלב הראשון בליגה זאת. בעיקבות זאת נשמעה בעיר הקריאה לבנות לה איצטדיון הולם. זה המניע העיקרי של מקבלי ההחלטות בעיריה להזדרז ולבנות על אדמה יקרה ובמקום שאינו מתאים.
אך הכדור הוא עגול והתוכנית השאפתנית מתבססת על סיכויים שאין כל ביטחון שיתממשו. מי מבטיח לנו שמכבי חיפה תיזכה באליפות ליגת העל בכדורגל בישראל בעונות הקרובות. ואם תזכה, מי מבטיח שהיא תעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות.
מכבי חיפה היא לא צ'לסי או ברצלונה, שההשתתפות והעלייה לשלבי הגמר של ליגת האלופות היא לחם חוקן. אם ההעפלה לשלב הבתים תיקרה אחת לעשר שנים, ייחשב הדבר לסיפור הצלחה לקבוצה המקומית.
המאבק בליגות הנוספות והפחות חשובות באירופה הוא קשה מאד, ויש תחרות קשה על כל מקום בהן מצד קבוצות רבות.
קשה מאד לשמור על מקום בצמרת גם בליגה בישראל, וקיים החשש שמכבי חיפה תרד ממרומי מעמדה כקבוצת צמרת.
הנה מה שכותבים על מכבי חיפה בעיתונות הספורט לאחר ההפסד להפועל תל-אביב: 'פעם, עד לפני שנים בודדות היתה מכבי חיפה קבוצה מפחידה. היא היתה קבוצה מאיימת שיריבותיה חששו ממנה. כיום, כל מה שנבנה במשך עשרות שנים, חרב ונעלם. חיפה של היום היא עוד קבוצה בליגה, לא יותר מכך.'
לכן רוב הסיכויים הם שכמעט ולא יהיו באיצטדיון זה משחקים בינלאומיים במשך שנים רבות. יתקיימו בו בעיקר משחקים מקומיים, שעבורם מספיק מתקן צנוע הרבה יותר. הצדקה כלכלית, כלומר מתקן שיחזיר אי פעם את ההשקעה בו ואף יניב רווחים, היא חסרת כל סיכוי.
כדי להכין את הכדורגל שלנו מבחינה פסיכולוגית לליגת האלופות צריכים לבנות עבורו איצטדיון בי''ל במקום עם נוף, כך שגם בעיני הקבוצות שמגיעות מחו''ל הוא ייתפש כמאפשר חווית משחק ייחודית.

פארק הקישון יכול היה להיות פנינת הצפון והיהלום שבכתר לעיר חיפה. הרי ידוע בכל העולם,שאזור התפתחות תיירותית פנים וחוץ בנוי על תשתיות ואטרקציות. האטרקציה העיקרית בפארק זאת המרינה ונמל הדייג קישון. עכו ויפו הן אטרקציות בזכות הנמל הקטן שיש להן. חבל שבחיפה אף אחד לא שם לב  לאזור המרינה, על סבלותיהם של היאכטונרים, על כך שנמל חיפה, משרד הפנים, חנ"י, עיריית חיפה, רספ"ן, וכל מי שקשור לתחום, פשוט הורס אותו. חבל אף יותר שעיריית חיפה, שהיא בעלת האינטרס המובהק לפיתוח האזור אינה עושה דבר לטובת השייטים, אגודות השייט, והתחום בכלל.
פארק הקישון הוקם ברובו ע"י כספי המזהמים, אותן מפעלים שהרגו את הנחל, וכנראה גם לא מעט מהאנשים שחיו בסביבתו. היום הוא משמש ככיסוי ירוק על שחור.
הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לפצות מעט את כל מי שסבלו מהזיהום הכבד בדורות האחרונים. השילוב בין נחל, מרינה, איצטדיון ופארק הוא נדיר ביופיו.

בשלהי חודש יוני 2008 התאספו ראשי הרשויות המקומיות של אזור מפרץ חיפה לישיבה אצל שר הפנים בירושליים, על מנת לקבל הטבות בעיקבות נזקי מלחמת לבנון השניה. בראש רשימת מקבלי ההטבות ניצבה העיר חיפה, שספגה את עיקר הנזק במלחמה. אלא שערי הקריות ציפו לקבל גם הן נתח נכבד מהעוגה. כתוצאה מכך התגלעה מחלוקת בין יונה יהב לראשי יתר הערים. כיוון שלא הצליחו להגיע לפשרה טרם הישיבה, ביטל שר הפנים את המענקים באופן גורף. יונה יהב זכה למטר ביקורות בעיתונות המקומית בעיקבות התנהגותו הכושלת. לשיתוף הפעולה בין ערי המפרץ וחיפה יש חשיבות עליונה מבחינת התכנון הסביבתי. יונה יהב יכול היה להפוך את פיתוח איזור פארק הקישון למוקד של שיתוף פעולה. ההחלטה שלו להקים איצטדיון בדרום העיר גרמה לקרע בלתי ניתן לאיחוי עם ערי המפרץ והצפון כולן.  

קריית הספורט הענקית של העיר סן פרנסיסקו בארצות-הברית
האיצטדיונים בקריית הספורט הזאת נמנים על סימלי העיר החשובים, כמעט כמו גשר 'שער הזהב'. קבוצת הפוטבול המצליחה של העיר מזוהה עם האיצטדיון במקום. המיקום מוסיף נופך בינלאומי ודרמה לכל משחק. המיקום משדרג כל פעילות ספורטיבית שמתרחשת בו, כיוון שהוא יוצר חיבור בין אדם לטבע. למרות הצפיפות האורבאנית הגבוהה שנראית בתמונה, האיצטדיונים מוסיפים חיוניות רבה לנוף ולתחושת הרווחה ממנו. הכרך הענק והחדגוני הופך בזכותם למקום ראוי למגורי אדם.
סן-פרנסיסקו שוכנת על שבר גיאולוגי מהפעילים ביותר בעולם. העיר חוותה רעידות אדמה הרסניות. הדבר לא הרתיעה את אזרחיה מלהמשיך ולפתח אותה עד היום. גם מפרץ חיפה יהיה בעל צפיפות בנייה דומה בעתיד הלא רחוק. השאלה היא איזה שימושי קרקע ישתלטו עליו. בעמק סן פרנסיקו אין נהר שחוצה את העמק לעבר המפרץ. בשילוב נחל ופארק הקישון, המרינה וחוף הים, קריית הספורט במפרץ חיפה תהיה במיקום אידיאלי.

הקישון הוא נחל המזוהה מימי קדם עם אמנות המלחמה. בספר שופטים מוזכר נחל קישון בשירת דבורה בשם 'נחל קדומים', לאחר שברק בן אבינועם ניצח במקום זה במלחמה בזכות מימיו האיתנים של הנחל, אשר גרפו את צבא סיסרא עימהם. סיסרא עצמו הומת בתחבולה על ידי יעל. בימינו החליף הספורט, ובפרט הכדורגל, את המלחמה כאמצעי לפורקן מתחים. לכן אי הקמת קרית ספורט בפארק הקישון היא התעלמות ממורשת מקראית חשובה, שהיא מן הידועות והמזוהות ביותר עם עם ישראל. 


דבורה הנביאה חמושה למלחמה

המוטיב של שפך הנחל והנהר כמקום לידת החיים הוא מן הידועים באמנות משחר הדורות. האיצטדיון בצורת הביצה הוא התגלמות אדריכלית ופעילות הספורט היא התגלמות אנושית, של הזיקה הראשונית הזאת שבין הטבע לאדם.

ציור מופשט של איצטדיון [מימין למטה] כביצת הולדת החיים בשפך נחל הקישון 

במאמר זה משולבות תגובות אחדות שהועלו בדיון בנושא 'איצטדיון עירוני בפארק הקישון'  בקפה דה מרקר. תודה רבה לכל המשתתפים בדיון. 

יום שלישי, 5 בפברואר 2013

אין צורך בשיקוע מסילת הרכבת בחיפה

אין כל צורך בשיקוע ומינהור בציר המסילה בחיפה!

הטופוגרפיה הקיימת מאפשרת להשתמש במורד שקיים מההר אל הים כדי ליצור גישור במראה טבעי. 

המקום הבולט בו קיימת טופוגרפיה כזאת הוא בראש הכרמל, באזור מערת אליהו. במקום זה אפשר ליצור מעל המסילה משטח משופע שיורד מההר אל הים. 

מקום חשוב נוסף הוא בשער חזית הים העירונית במורד שדרות בן גוריון. ממש מתבקש מאליו להשקיע שם מעט את הרחבה וליצור כיכר מונמכת מתחת למסילה הקיימת, ובדרך זאת להדגיש את מורד ההר.

יתכן שאין צורך בהקמת מעבר נוסף בחיפה מלבד שני אלה, כי יש כיום מחלפים גדולים בבת גלים ובחוף הכרמל, ומחלף נוסף בנמל הנוסעים.

בנושא החישמול אפשר להסתפק בישראל בטכנולוגיה הקיימת, ובאזור חיפה לשלב בין קו תחתי לעילי, מכיוון שהמהירות של הרכבת באזור העיר היא ממילא איטית יותר.
קו חישמול תחתי רצוף מעתלית למזרח חיפה יפתור את כל הבעיות שחישמול עילי יוצר. 
מסילת הרכבת תישאר כולה במפלס הנוכחי, ששומר במידה רבה על החוף שממערב לה מפני זחילה אורבאנית.
את חצי המיליארד שיהב קיבל  לצורך השיקוע החלקי אפשר להקדיש למטרות יותר מועילות.

השילוב בין קו מתח תחתי לקו מתח עילי הוא אתגר תכנון נופי והנדסי, ויתכן שהדבר מרתיע את משרד התחבורה ששואף לפשט את תהליך החישמול.

גישור טבעי בין המסילה לנוף על יד מסעדת 'מקסים'

הר, כביש, מסילה, חוף - ראש הכרמל כאתגר לגישור טבעי

בשער הכניסה לחזית הים העירונית שבצומת העצמאות - בן גוריון אפשר להמשיך באורח מלאכותי את המורד הטבעי של ההר וליצור כיכר מונמכת מתחת למסילת הרכבת.

יום רביעי, 30 בינואר 2013

חישמול רכבת ישראל

''


בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של המאבק נגד חישמול הרכבת בחיפה.

החישמול העילי בחיפה יביא להצבת עמודים ומתיחת כבלי חשמל לאורך נתיב המסילה ובכך יחסום את מראה הנוף, יכער, ובנוסף יצור קרינה מסוכנת על סביבתו.

חיפה נבחרה משום מה להיות המקום הראשון בישראל שבו ייבנה מערך החישמול של הרכבת.

זאת דווקא בשעה שהעיר זכתה לאישור לפתיחת חזית הים העירונית, ומבקשת למצב את עצמה כעיר תיירותית שנפתחת לים כדוגמת ברצלונה.

זאת איוולת ממדרגה ראשונה מצידו של שר התחבורה להתחיל תוכנית זאת בחיפה.

אך איוולת עוד יותר גדולה היא עצם התוכנית לחשמל את כל רכבת ישראל באמצעות עמודים.

מדינת ישראל היא ארץ תיירותית קדושה והחישמול העילי יעניק לה מראה מכוער של פרבר תעשייתי נידח.

אין חולק על כך כי החישמול יזניק את הרכבת קדימה, אך אסור לעשות זאת על חשבון מראה הנוף של ארץ הקודש.

כל עמוד חשמל יהיה בבחינת מסמר בארון המתים של עתידה התיירותי של ארץ ישראל.


הפיתרון הנכון הוא להשתמש בפס שלישי לחישמול המסילה. פס שלישי הוא קו מתח בגובה הפסים וביניהם. בזכות זאת החישמול אינו פוגם במראה הנוף.

פס שלישי מקובל במרבית מסילות המטרו של ערי תבל.

הוא אינו מקובל עדיין כיום במסילות הבינעירוניות.

אך יש לזכור כי מדינת ישראל ברובה היא מטרופולין אחד מבחינת גודלה, ולכן היישום של פס שלישי מתאים עבורה.


ראוי לציין כי המתנגדים לחישמול העילי של הרכבת בחיפה מבקשים למנהר אותה לכל אורך הדרך, וכי הפיתרון של פס שלישי אינו נמצא כלל על סדר היום שלהם.

עירית חיפה הצליחה, לאחר משא ומתן מתיש, להשיג שיקוע של הרכבת בקטע קצר בלבד לאורך פארק החוף שלה.

זה הישג בטל בשישים לעומת הנזק הגורף שייגרם לחיפה.

מעבר לכך, המינהור יעלה מיליארדי שקלים, הוא יבטל את חווית הנסיעה ברכבת בחיפה, ובעיקר - לא ברור אם הוא כלל אפשרי מבחינה הנדסית.

זאת מכיוון שמנהרה על ציר הרכבת תיבנה לאורך אקוויפר המים של החוף. המנהרה תיבנה בתנאים של הצפת מים מתמדת, וגרוע מכך: המנהרה תחסום את זרימת מי התהום מהר הכרמל לעבר הים ובכך תיצור בכל האזור שמצידה אדמה רוויה במים שעלולה להביא לשקיעת הבנינים לאורך הציר. 


בנוסף, מסילת הרכבת לאורך חופי חיפה עצרה עד היום את הזחילה האורבאנית אל חוף הים, והותירה לנו רצועת חוף צרה אך עדיין במצב טבעי, מה שלא נותר בערי ישראל האחרות ובפרט במרכז הארץ. פס שלישי יבטיח את המשך שימור רצועת החוף הטבעית גם לעתיד, כיוון שהמסילה תמשיך לחצוץ בין העיר לים, והמעבר ביניהם יתאפשר במקומות מסוימים בלבד.


במדינת ישראל הסתיים לא מכבר פיתוחה של מכונית מהפכנית חשמלית. אין ספק כי נמצאים בה המוחות והיכולות לפתח את הפס השלישי לרמה המתאימה, ובכך להפוך אותה למדינה ירוקה מובילה.

פס שלישי לחישמול הרכבת מציב אתגרים טכנולוגיים ובטיחותיים. אך זול יותר בהרבה להקים אותו לעומת עמודי החשמל, ולכן השקעה בפיתוחו עשויה להשתלם גם מבחינה כלכלית.

יום שני, 28 בינואר 2013

טרמינל לחיבור בין העיר לנמל


באחד הימים האחרונים הזדמן לי לבקר בתערוכת 'עם הפנים לים' במוזיאון העיר חיפה, ולאחר מכן לנסוע לחוף דדו באוטובוס. בתערוכה הוצגה שורת מיבנים שמתארים ומגלמים את היחס של חיפה לים ובין היתר ממגורות דגון, המרכז המסחרי המנדטורי בעיר התחתית ומגדלי חוף הכרמל.

בעודי מהלך לאורך הטיילת שטופת השמש היכתה בי בתדהמה העובדה החשובה כי בתערוכה לא הוצג המבנה היחיד שמבטא כיום את הקשר התיפקודי הישיר בין חיפה לים, הלוא הוא טרמינל התחבורה הציבורית בחוף הכרמל, שמשלב את תחנות האוטובוסים והרכבת עם חוף הים באמצעות מנהרות להולכי רגל.

כולנו נמשכים בחבלי קסם אל חוף הים, והטרמינל הזה מאפשר את הגישה המיידית אליו, למרות הסירבול ואי הנוחות. אלה נשכחים לאחר דקות אחדות של הליכה בטיילת שטופת השמש לקול המיית הגלים.

הטרמינל בהגדרתו הוא מבנה שמשמש את הנוסעים במעבר בין חלקו החיצוני של נמל התעופה או הנמל הימי עד למתקנים שמאפשרים את עלייתם למטוסים או לאוניות, ובתוכו נמצאים כל השירותים להם הם זקוקים.

אודות הטרמינלים יש ספרות אדריכלית עניפה. הטרמינל המקובל הוא מבנה מוארך שמוצב בין האזורים החיצוני והפנימי של הנמל. הוא מורכב ממספר קומות שכל אחת מהן היא בעלת שימוש שונה. הקומות התחתונות מיועדות לערוצי התחבורה השונים ולחניונים, קומות הביניים מיועדות למעבר של הולכי רגל ולחנויות, והקומות העליונות למשרדים ומלונות.

הטרמינלים מחוברים היטב לכל אמצעי התחבורה באזור שחיצוני להם כמו: רכבות, אוטובוסים ומכוניות. במקביל הם מקיימים את הקשר עם האזור הפנימי באמצעים רבים ומגוונים כמו: מדרכות ומדרגות נעות, מנהרות, גשרונים ועוד.
טרמינלים רבים נחשבים ליצירות מופת ארכיטקטוניות.

אפשר להרחיב את מסגרת הגדרת הטרמינל מבנין שמשמש לתיפקוד ספציפי לעבר יצירה אדריכלית שמקשרת בין שני אזורים גיאוגרפיים שונים, ובמקרה שלפנינו העיר התחתית ונמל חיפה.

הטרמינל במקרה כזה לא ישמש רק כאמצעי מעבר פשוט אלא גם כמבטא תפישת עולם מלאה, שניתן לכנותה תפישת העולם של 'ארץ מעבר', שהוא במקרה גם כינוי מקובל לארץ לישראל המקראית. מבנה הטרמינל המינימליסטי מסוגל לצמוח ולהתפתח לאורך הקילומטר של מסילת הברזל שמפרידה בין העיר התחתית לנמל חיפה, ולהפוך לרובע שלם שיש בו אלפי דירות ועסקים, ממש כמו הונג קונג במתכונת מצומצמת.

המצב כיום - גדר מנתקת בין כל העיר התחתית לנמל חיפה

באמצעות קומפלקס טרמינלים שיוקם מעל מסילות הברזל שבין העיר לנמל חיפה יתבטל הצורך להעתיק או לשקע את מסילת הרכבת. גם סכנת הקרינה מהחשמל תתבטל כיוון שהרכבות תעבורנה בתוך חללים מקורים.

הקרקעות באזור שייכות למדינה ולעיריה. הציבור ירוויח מאד ממכירתן ליזמים לצורך הקמת מבנים שונים, שכמעט ואין גבול לגודלם, צורתם ותיפקודם האפשרי.

בחיפה יתכן וזאת לא תהיה יצירת מופת ארכיטקטונית, כי אפשר והיא תשלב בין מבנים קיימים אחדים: ממגורות דגון, תחנת רכבת חיפה מרכז, טרמינל נמל הנוסעים, המרכז המסחרי המנדטורי לאורך רחובות העצמאות והנמל, מחסני הנמל הענקיים ועוד.

יתקיים בטרמינל ענק זה, בתחנות שיהיו פזורות לאורכו, גם מעבר של נוסעים אמיתיים ולא כאלה שבאים לחצות את המסילה או לבקר בבניינים בלבד. בין הנוסעים האמיתיים יהיו בראש ובראשונה נוסעי ספינות הנוסעים הענקיות שפוקדות את נמל חיפה, שבנייני הטרמינל יאפשרו להם שער כניסה מפואר לישראל.

דגמי טרמינלים מפוארים



יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

ספינת המפרשים אזמרלדה




אזמרלדה היא ספינת המפרשים הגדולה ביותר בעולם כיום.
צבע הגוף והמפרשים שלה הוא לבן ותרניה הם צהובים.
היא שייכת לצי של צ'ילה, ומקיפה את כל העולם.
ממשיכה בכך מסורת שנמשכת כבר יותר ממאה שנים. 
מאז בנייתה בשנת 1947 היא ערכה כשישים הקפות עם קדטים.
הספינה הגיעה לנמל חיפה שלוש פעמים בעשורים האחרונים.
בכל ביקור בנמל מאפשרים לאנשים לעלות על הסיפון.
הסיור הוא חוויה של דקות אחדות, ומגיע אליו קהל עצום. 
לביקור האחרון בחיפה בסוכות 2012 הגיעו עשרות אלפי אנשים.
היה תור המתנה של שעות אחדות למבקרים.
כל גשר הכניסה לנמל עד דרך העצמאות היה מלא אדם.
השיר נכתב על החוויה של החלומות בתורים הארוכים.

ספינת המפרשים אזמרלדה
היא תיבת נוח וגם היונה
עשויה מדימיון וחסרת רצון
מקיפה את העולם בלי הפסקה

כפותה בחבלים אל הנמל
מפרשיה ענקיים כמו חלום
נשמתי את ריחה עד הלום
וירדתי אליה בצימאון

עם עלי זית על סיפונה
אולי אני אמצא עליה
בריח הים וצריחות השחפים 
פעמון מהדהד בעיר רפאים

היא מתקיימת בלי עזרה
הלומים מתמסרים אליה
היא לוחשת זה לא סופך
בוא עימי לעוד הפלגה

אנשים עולים לרגל
לחלום בלי הפסקה
וגם אני הצטרפתי
ממתין לשעתי אצלה

התור היה עצום
התור התקדם לאט
אנשים המתינו בלאט
מתקיימים ממה שניקלט

מי שחזרו מהספינה
סיפרו שהיא לא שווה
יש בלגן והולכים מכות
בביקור שנמשך עשר דקות

קשה לקרוא בהם תווי פנים
מה מסתתר מאחורי המילים
התור האמיתי הוא בנשמה
והם מדברים לאחר הגשמה

נזכרתי בספינות אבודות
מפליגות כרוחות רפאים
אך בחוף מחכים להן
כמו למאורות עליונים

מאבטחים בבגדים שחורים
ממששים מולי את הנכנסים
עוד עשר דקות אני בפנים
חוצה את שער הרחמים

בכניסה לרציף אין מי ורדים
כל האנשים עצבנים
מזיעים וצועקים ודוחפים
דחוקים בחבית סרדינים

ברגע שנקודת המבט השתנתה
והספינה הפכה מוחשית וגדולה
בשליחות רשמית ולא מבטיחה
חלק נשברו וחזרו הביתה

על רקע סבך תרנים וחבלים
מבינים שמתקרב יום הדין
האוניה אותנו כלוויתן תבלע
ותעכל ותפלוט עד שתשבע

עזי הפנים הרבים נדחפים 
אל ההבטחה הסמויה שבפנים
אני לבדי וקרביי מתהפכים
משתלב כאחד הניצבים

לאחר שעה ומחצה
נותרו שני שלבי המתנה
בינתיים התחיל היורה
וירד גשם ראשון השנה

האוניה איבדה מתוקפה
הטיפות המסו את הדרה 
אך תעודת הזהות לבדיקה
מעולם לא היתה כה חשובה

לא מעכלת את גודל המאורע
היא תתנוסס על התורן למעלה
כמו פתק זכות או תעודת הוקרה
עם המוני פתקאות כמותה 

מקרוב ובמרחק נגיעה 
הכל נראה כמו תסבוכת גדולה
אנשים וחבלים בחבילה
עם התרנים וסירות ההצלה

בישורת לפני כבש העליה
מסתכלים אם יש עכברים בורחים
ואולי הספינה מיד תטבע
כי בטח אין בה גבינה

מה אפשר לעשות בתוך מכונה
אולי העינוי יהפוך להנאה
עוד מעט ועולים למעלה
להיות רב חובל לדקה

הסיור הוא על הסיפון
אפשר להישאר כמה שרוצים
אבל אין בו דברים מיוחדים
ואחרי דקות אחדות מתקפלים

מצלמים סביב בלי הרף
מנסים לעכל את גודל החוויה
אבל מה אפשר להגיד
על משהו בגדר אשליה

שיכחה צבורת אנרגיה
לפותה בין ברגי האוניה
כמו בהקפות שמחת תורה
אין לה רגע של מנוחה

הספינה היא אם כל השאלות
הים הוא הוא אבי כל התשובות
ובין הסיפון לגלים 
מפרידה שפה חדשה

ממנה חלומות עשויים
היא שמחת העניים 
היא יום הכיפורים
דרכה מבקשים מאלוהים

לא מצאתי את השפה
שממזגת בין הים לספינה
לא היתה זאת השעה
לחבר בין תיקון לחמלה

אחר אנחת הקלה
כמו בסיום בחינה קשה
שבתי אל פני האדמה
כאילו מאומה לא קרה

הספינה באופק תגווע
וביני לבינה תהום רבה
כי כנפי מלאכי הלבנה
אינם פרושים לאור החמה

בבית אכלתי סחלב חם
נרדמתי לצלילי רדיו ישן
חלמתי על מקומות נפלאים
שחלקם גם לי מתאימים

הלכתי בטיילת לאורך חוף הים
מתבונן בשמש השוקעת
ובגלים המתנפצים אל החוף
וניסיתי להבין את כל המיקסם

השמש היא אימנו הברוכה
מחייכת אלינו חביבה
מי שמבין את סודה
יודע שהיא צוחקת בעוצמה

גלי הים מתחלקים לסוגים שונים
מגדולים ורחוקים אל קטנים וקרובים
הגדולים והקודרים הם ההורים
הקרובים והעליזים הם בנים ונכדים

הגלים הקטנים מתנפצים במשובה
על החול הלח כמו אל לחי חלקה
בתזזיתם ובצבע קיצפם הלבן 
הם מזכירים את השמש בעצמה