‏הצגת רשומות עם תוויות איכות הסביבה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איכות הסביבה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 17 ביוני 2016

9 זוכים באות הגלובוס הירוק ומשרד האנרגיה שזכה בגלובוס השחור


למאבק זה התגייסו שותפים רבים, להתארגנות אזרחית אותנטית שהעלתה לסדר היום הציבורי את הסיפור העגום של חיפה והקריות. האזור המזוהם ביותר בישראל סבל לא רק מהשיעור הגבוה בארץ של תחלואת סרטן ומחלות נשימתיות, אלא גם מהתעלמות הממסד והרשויות. אף שמחקרים רבים ב-30 השנים האחרונות מראים שהתעשייה הפטרוכימית היא הגורם העיקרי לתחלואה עודפת של סרטן, מחלות ריאה ולב במפרץ חיפה, מקודמות בימים אלו 3 תכניות סטטוטוריות להרחבת התעשייה המזהמת.

לריק הזה נכנסו קבוצות תושבים, ארגונים ואנשים פרטיים, שפועלים בהתנדבות ובמרץ לשינוי המדיניות, ואינם נרתעים להתמודד עם רשויות הנועלות דלתותהן ומנהיגים הטומנים ראשם בחול. החזית הירוקה של ארגוני הסביבה והחברה האזרחית במפרץ כוללת את: מגמה ירוקה, אמהות ואבות למען חיפה והקריות, הפורום הישראלי לשמירה על החופים, אל"ס- אזרחים למען הסביבה, תנועת אומ"ץ, הירוקים של חיפה, הקואליציה לבריאות הציבור, פורום אדם וסביבה, אדם טבע ודין וחיים בחיפה, פורום עזר"א, צלול. הקבוצות פועלות, ביחד ולחוד, נגד הרחבת התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה ובכלל זה לשינוי התכנית להרחבת בתי זיקוק, התכנית להקמת מתחם פטרוכימי חדש "קרקעות הצפון" והתכנית להקמת נמל דלקים פרטי, שאמור לתמוך בהתרחבות התעשייה, על חשבון חופי הקריות והפארק המטרופוליני בקישון. 
הקבוצות פועלות הן במישור האקטיביסטי ובכלל זה הפגנות, עצומות, חוגי בית, דיונים בכנסת, בגצ"ים ועררים; והן במישור המקצועי במטרה להתוות חלופות המבוססות על מחקרים, ניירות עמדה, הרצאות, יוזמות מקומיות ומחקרים משותפים עם האקדמיה. בפעילותם זו העלו את המציאות החיפאית לסדר היום הלאומי ואילצו את מקבלי ההחלטות בישראל לתת פתרונות הולמים למצבי הקצה בחיפה.

יום חמישי, 19 במאי 2016

הדקות האחרונות בסרט ''דרכו של קרליטו''

הדקות האחרונות בסרט ''דרכו של קרליטו'', של הבמאי בריאן דה פאלמה בכיכובו של אל פאצ'ינו, הם אחד מקטעי הסיום המרשימים ביותר בקולנוע.
קרליטו הגנגסטר מנסה להתחמק ממחסליו במרדף מרתק במבוכי המדרגות הנעות של תחנת הרכבת של ניו יורק, כשהוא מנסה להגיע לרכבת למיאמי, שעומדת לצאת כל רגע, ובה מחכה לו אהובתו. הוא מצליח לחסל את רודפיו, מגיע לרכבת, ועומד לעלות לקרון עם אהובתו בסיוע עוזרו האישי, אך זה בגד בו ומסר אותו בידי מחסל מקצועי, שיורה בקרליטו מטווח אפס, וגם בבוגד.
קרליטו הגוסס נלקח באלונקה לאורך הרציף, כאשר מבטו מופנה מעלה ואחורה, ואת המבט הזה מחקה המצלמה: קרליטו מביט בהתחלה אחורה לעבר אהובתו שצועדת בוכה אחרי האלונקה יחד עם השוטרים והצוות הרפואי. אחר כך מופנית המצלמה למעלה, לעבר פסי מנורות הניאון האינסופיים שעל תיקרת הרציף. קרליטו ממלמל מילות פרידה, והמצלמה מוסטת הצידה, לעבר שלט פירסומת סטאטי בצבע שקיעה ורודה עזה, ובו רואים תצלום פנוראמי של בחורה על חוף הים, רוקדת על רקע השמש השוקעת, כמו בחוף הכרמל, או חוף קרית חיים, ולצידה להקת נגנים ילדים קטנה עם כלי הקשה. על השלט כתוב ''בריחה לגן העדן'', מיאמי במקרה זה. לפתע מתחילה הבחורה בתמונה לזוז ולרקוד, וכל התמונה מתעוררת לחיים בהדרגה. בהתחלה הבחורה נעה באיטיות, אחר כך מצטרפים הנגנים בזה אחר זה, ולבסוף הבחורה מפזזת במלוא המרץ. הסרט הוא מלפני עידן הלד, משנת 1993, אך גם כיום אפשר לחוש בדיוק את מה שחשו הצופים בזמנו, שאלה הם הרגעים האחרונים בחייו של גיבור הסרט, אשר בהם הוא נבלע בתמונה של גן עדן שמתעורר לחיים.
שלט הפירסומת שהתעורר לחיים נצפה בהתחלה על רקע קיר התחנה, ובהדרגה הוא ממלא את כל המסך, והוא הדקות האחרונות של הסרט, עם הכתוביות הממושכות שרצות לצלילי ''את כל כך יפה'', בביצועו של ג'ו קוקר.
הסרט הוא גם סוג של מחאה סביבתית, בזכות הניגוד בין הסביבה האורבאנית של תחנת הרכבת שבה מתרחש מרדף הדמים, לבין הפרסומת שמציגה סביבה טבעית של גן עדן עם חוף קסום. המסקנה היא שאין מנוס, ובסופו של דבר מלאך המוות האורבאני משיג את כולם. אין ברירה אלא להיאחז, לכל הפחות בחלום, בסביבה יפה ונקיה.



יום שישי, 15 באפריל 2016

המטאורולוגיה החברתית-כלכלית של מפרץ חיפה

חג הפסח העניק הזדמנות להסתכל במבט רחב על מצב הניקיון של מפרץ חיפה.
בשבועות האחרונים חווים תושבי המטרופולין טראומה בריאותית קשה, שההתאוששות ממנה היא איטית. זיהום האויר הקשה, מפגע הריח המרעיל שעמד באויר, התפוגג רק עם בוא הגשמים הבלתי צפויים. לאחר הגשמים הזיהום התחדש, בתנאי אובך קשים. בימים האחרונים שוב נקראים תושבי מפרץ חיפה להסתגר בבתיהם, כתוצאה מתקלה במתקן פטרוכימי. להשלכות הבריאותיות הישירות נוספות גם תופעות לוואי רבות.

המבנה הטופוגרפי של מפרץ חיפה, של אמפיתאטרון טבעי, הוא זה שגורם לכך שהתנאים המטאורולוגיים ישפיעו על תושביו באופן קיצוני. במשך רוב ימות השנה פליטות ארובות המפעלים אינן יוצאות מתחומי המפרץ, ונשארות כלואות בו למשך שעות רבות ביממה. זאת כי תנאי מזג האויר במפרץ הם יציבים: האקלים הים תיכוני הוא רגוע, רכס הכרמל במערב מונע כניסת רוחות חזקות, והקירבה לים יוצרת שעות רבות, בבוקר ובערב, שבהם האויר עומד כתוצאה משיוויון הטמפרטורה בין היבשה לים.
כתוצאה מהאויר היציב נוצרת דרך קבע שכבת היפוך מעל מפרץ חיפה, מעט מתחת לגובה קו הרכס של ההרים המקיפים את המפרץ. ההיפוך, אינברסיה בלועזית, הוא תופעה מטאורולוגית של אויר חם שעולה ומתקרר בהדרגה תוך כדי כך, עד שהוא מגיע למצב של שיוויון טמפרטורה עם האויר שמעליו ומתחתיו.
במפרץ חיפה אפשר לראות תופעה זאת כמעט מידי יום, בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר צופים מכיוון הכרמל לעבר המפרץ. פליטות ארובות המפעלים עולות ונתקעות כשכבת אינברסיה למשך שעות אחדות. בעבר, כאשר תחנת הכוח של חברת החשמל בחוף שמן הופעלה במזוט, שעשנו בולט בצבעו הצהוב-אפור, אפשר היה לראות היטב את התופעה. כיום, לאחר שעברו לשימוש בגז, שכבת האינברסיה בולטת לעין הרבה פחות. אין זאת אומרת שחלקיקים מזהמים אחרים אינם נמצאים באויר, אלא שהם בלתי נראים. 


האמפיתאטרון ההררי שמקיף את מפרץ חיפה הוא מעין ''שריר טבעתי'' של המטרופולין. במידה והשריר נקי, כולנו מרגישים כשורה. במידה והשריר מלוכלך, דהיינו שורר בו זיהום אויר רב, ההשפעה של הסביבה על הבריאות הופכת לשלילית. הסביבה ממלאת כאן תפקיד חשוב, לא פחות מאשר הזיהום כשלעצמו. במפרץ חיפה, מחמת קיומה הקבוע של שכבת אינברסית האויר, המפעלים הפטרוכימיים מהווים סכנה לבריאות הציבור שהיא חמורה הרבה יותר מאשר במקומות אחרים. במקומות שאינם מכותרים על ידי רכסי הרים, ולדוגמא אשדוד, מתפזר הזיהום בקלות רבה הרבה יותר, וההשפעה הסביבתית נמוכה יותר.
ההשפעה של זיהום האויר על האוכלוסיה במטרופולין חיפה היא כה רבה, עד שמידת הקרבה אליו, עד לרמה של מיקום דירת המגורים, משפיעה באופן משמעותי על מעמדו החברתי-כלכלי ועל התנהגותו כלפי הזולת של כל אדם שמתגורר בחיפה ובאזור המפרץ. ככלל, תושבי מערב רכס הכרמל, החל מהכרמל הצרפתי, דרך שכונת כרמליה וכלה בשכונת דניה, הם בעלי יתרון בריאותי משמעותי לעומת תושבי מזרח חיפה, והדבר בא לידי ביטוי בחיי היומיום, ובאמצעות מניפולציות באמצעי התקשורת.
האויר במפרץ חיפה מזוהם, אך בעיר חיפה הפכו ראש העיר וחבורתו למליצי היושר שלו. יונה יהב מתגורר במערב רכס הכרמל, בשכונת דניה, שאינה מושפעת כמעט מזיהום האויר בעבר השני של הרכס. את ההבדל בין התושבים במערב למזרח הרכס אפשר לחתוך בסכין. תושבי המערב נהנים מבריזה רעננה, כשהם טובלים בירק, וצופים לנופים פסטורליים. תושבי המזרח קמים מידי יום לשכבת אויר מזוהם שמונח מול אפם, ולצפיה במגרשי המכולות המתרבים.

התהליך של קריסת מזרח חיפה לעומת התחזקות מערב חיפה התחזק מאד בדור האחרון, כתוצאה מהקרבת המפרץ למען הנפט והמכולות, וההקמה במקביל במערב הרכס של שכונות מגורים רבות, אזורי מסחר ותעסוקה, ובפרט הקמת האיצטדיון העירוני החדש בדרום העיר.
איצטדיון זה נבנה על רקע הפופולריות הרבה בימינו של הספורט בכלל, והכדורגל בפרט. הספורט הפך למעין דת להמונים, ומשטרים טוטליטריים ממנפים אותו לצרכיהם. לראיה אולימפיאדת בייג'ינג 2008, אשר בהשראתה הוקם האצטדיון בדרום חיפה. הכדורגל בחיפה הפך, כמו ברחבי אירופה, למנוע תיקשורתי עיקרי, ואיצטדיון סמי עופר הוא זירת המשחק הפרטית של ראש העיר, שבאמצעותה הוא ממנף את פעילותו, וזכה בבחירות שלוש פעמים רצופות.
באמצעות הפופולריות הרבה בה זכה יונה יהב בעקבות הקמת האיצטדיון, הוא הצליח לגייס לטובתו מקבלי החלטות רבים למען התוכניות השנויות במחלוקת של: נמל המפרץ, הרחבת בז''ן, חוות מיכלי הדלק, צמצום פארק הקישון, אי פיתוח נמל תעופה בי''ל בחיפה, ועוד.

כיוון שהאיצטדיון הוא מרכיב חיוני במערכת בריאות הציבור, ניתוקו מסוגיות בריאות הסביבה המרכזיות גורם לכך שכל בעיה של רפואה גיאוגרפית שמתעוררת, ולדוגמא זיהום האויר הקשה של השבועות האחרונים במפרץ חיפה, עלול לגרום להתפרצות של מגיפות.
אפשר כיום לחלום בלבד על ההשפעה המטיבה הרבה שהיתה עשויה להיות על תושבי מטרופולין חיפה הקמתו של איצטדיון כדורגל מרכזי בליבו, צמוד לפארק הקישון.

מן הראוי לציין כי מבנה האמפיתאטרון הטבעי של המפרץ גורם גם לכך, שכל שינוי לטובה באיכות הסביבה ששוררת בו, משפיע במהירות באופן חיובי על תושביו.

האיור להלן נקרא 'מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי'. זה תיאור מופשט של הטופוגרפיה של האזור: הקשת העליונה היא הרי הגליל, והקשת התחתונה הר הכרמל. הפתחים מימין ומשמאל מייצגים את עמק יזרעאל והים התיכון. המפרץ עצמו מצויר כמגרש כדורגל. הציור נוצר לפני כעשור שנים, בעקבות הגשת ההתנגדויות להקמת האיצטדיון העירוני בדרום העיר.


יום חמישי, 14 באפריל 2016

הציר הפטרוכימי במפרץ חיפה

בתחילת אפריל 2016 חשו התושבים באזור מפרץ חיפה ריח קל, אך בלתי נסבל, שאינו מרפה וחותך באויר כמו מאכלת. הריח היה דומה לזה של לכה חריפה ומרה, ותואר גם כמו ריח של תרופה או רעל. הוא השאיר טעם רע ומר בפה.
חלק מהתושבים חשו בו עוד מהיום הראשון, וחלק לאחר ימים אחדים. כל אחד חש בו בעוצמה שונה, הוא תעתע בחושים, אך המודעות אליו עברה מאחד לשני. הריח לא פסק במשך כעשרה ימים, עד שבדרך נס ירדו גשמים. השפעתו הלכה והתחזקה, עד שכולם, בלי יוצא מהכלל, חשו את עוצמתו המשתקת. הוא השתלט על כל האזור כמו צחנת בואש. הוא הכריע כל נפש חיה.
התופעות הבריאותיות המידיות היו כמו של מוות הדרגתי: בהתחלה חשים כאבי ראש וירידה בתפקוד, אחר כך קשה לנשום, בהמשך אוחזת מועקה בדרכי הנשימה, שמתפשטת ללב, לכלי הדם ולמערכת העצבים הכללית. התושבים הסתגרו בניכור בבתיהם, אובדי עצות, וממוקדים באינסטינקט הקיום הבסיסי בלבד. כל מי שהיה מנסה לפעול מעבר למאמץ המזערי, סופו שמצא את עצמו בחדר המיון העמוס של בית החולים הקרוב.
הריח החריף עם הטעם המר יצר גם תופעות לוואי, שביניהן תיאבון בלתי נשלט אשר מטרתו להפיג את הטעם הרע בפה. אצל אחרים הוא גרם למיחושי בטן ולהקאות, ו/או לגלי חום. יש מי שחשו בעקבותיו גרויי עור, התיבשות, ואף הצטננות. לבסוף, הוא גרם לנדודי שינה וסיוטי לילה, גם לאחר שפג. 
אין איש יודע מה מקור הריח. תושבי אזור מפרץ חיפה לא הצליחו לאתרו, כי הצחנה המרעילה הכריעה ושיתקה את כולם. בקרב תושבי חיפה במערב רכס הכרמל , ובראשם ראש העיר, הריח היה מן הסתם, בגדר קוריוז שאפשר לבטלו בעקימת אף ולשון חד פעמיות. הוא לא חש צורך לטרוח ולחקור מה מקורו.
מכת ריח זאת היתה, בין היתר, בגדר מהלומת מחץ  לנאבקים למען ניקיון מפרץ חיפה. על סמך ניסיון העבר, החזקים המעטים אשר שורדים אחת כמוה חייבים להתחיל במערכה מחדש, במידה ונותרים ברשותם כוחות. 
גל הצחנה היה גם הההדמנות לה המתינו ממרחק, בכיליון עיניים, ציפורי הטרף הפוליטיים והכלכליים, שכל מטרתם היא לעוט על האוכלוסיה החלשה, ולנעוץ בה את ציפורניהם בתאוות בצע מושחזת.

כמו בעת טיול בהודו, שמותיר אחריו הלם בלתי נשכח לכל החיים, לנוכח התחכום התרבותי שקיים בצד ערימות האשפה העצומות, גם כאן נדרשות תובנות מיוחדות להתמודדות עם המצב.
נוצרה הזדמנות להציג מפה מקורית, אשר בה מופיע הציר המרכזי של המתקנים הפטרוכימיים במפרץ חיפה.

הציר הפטרוכימי במפרץ חיפה
במפה רואים קו ישר בצבע אדום, שנמתח ממפרץ חיפה במערב עד רכס הכרמל במזרח. לאורך קו זה פרושים המתקנים הפטרוכימיים המרכזיים במפרץ. הקו הרחב מאד הזה אינו מתחשב באזורי מגורים ואזורים ירוקים. כל מטרתו היא השתלטות טריטוריאלית, על פי קווי צינורות הנפט.

במפה מצוינים המתקנים המרכזיים בלבד, ובראשם בתי הזיקוק. בצמוד להם, ממערב לשדרות ההסתדרות נמצא מפעל ''גדות'' של תשלובת בז''ן שנראה, בתמונה שלהלן, מימין לכביש ההסתדרות. מפעל זה יוצר רצף טריטוריאלי כמעט עד חוות המיכלים הענקית והעתיקה בחוף הים בקרית חיים.

בתי הזיקוק ומפעל גדות משני עברי כביש ההסתדרות
כמו שרואים במפה שלהלן, מדרום מזרח לבתי הזיקוק, במרחק מאות מטרים משכונות המגורים של הערים נשר וקרית אתא, מתוכננת הקמת חוות מיכלים חדשה, אשר מכונה בשם 'קרקעות הצפון'. מדרום מזרח לשטח זה משתרעים, עד למרגלות הר הכרמל, אגני החימצון של מערכת הביוב של המטרופולין.

קרקעות הצפון - המתחם המתוכנן של חוות מיכלי דלק חדשה צמוד לבתי הזיקוק
מפת הציר הפטרוכימי אינה מראה את מפעל 'כרמל אולפיניום', שנמצא למרגלות טבעון ורכסים. היא אינה מפרטת גם את המתקנים הפטרוכימיים הרבים באזור נמל חיפה ואזור התעשיה חוף שמן, שכוללים מסופים וחוות מיכלים שמכסים חלק ניכר משטחים אלה. המפה אינה מראה גם את נמל המפרץ שנמצא בהקמה, ובו מתוכנן מסוף דלקים גדול פי כמה מזה שקיים.

הציר הפטרוכימי חוצץ בין חיפה לקריות, ומונע לחלוטין את התפתחותן. במקביל הוא מעודד פיתוח של שימושי קרקע דלילי אדם במפרץ, ובפרט מגרשי מכולות.

יום ראשון, 27 במרץ 2016

הלם וחרדה בעקבות כריתת עצים בלתי חוקית

מי שרואה, בעת שהוא מגיע לביתו, עץ כרות בחצר, שצמח במלוא תפארתו עוד באותו בוקר כשיצא לעבודה, נכנס להלם ומאבד את העשתונות.
כל החוקים וכל הפקידים אינם יכולים לעזור לו.
להלן סיבות אחדות להלם ולחרדה בעקבות כריתת עץ גדול בקרבת הבית:
א. עץ גדול בחצר הבית שווה עשרות אלפי שקלים. כריתת עץ או שניים בחצר עשויה לגרום בבת אחת לירידה של מאה אלף שקל בערך הבית.
ב. העץ הגדול מלווה את התפתחות האדם ויוצר קשר רגשי עמוק, שמתפתח במשך שנים רבות. לכן כריתתו היא טראומה מידית קשה לריפוי.
ג. כריתת עצים אינה תופעה שכיחה לאדם הממוצע, לכן נוצר קושי מתסכל מאד לזכור, ברגע האמת, כשעומדים מול עץ שזה עתה ניכרת, את החוקים וההנחיות.
ד. העוסקים בכריתה עושים זאת לרוב בשעות ובימים שהמקום ריק מאדם, והם נעלמים בלי להשאיר עקבות. האזרח הנפגע שמתלונן חש ביתר שאת חוסר אונים קיומי, כי המשטרה היא חסרת אונים.
ה. הכורתים הם לרוב חבורה מלוכדת של פועלים חסוני גוף ומצוידים בכלי משחית, שאינם דוברים עברית רהוטה. התקשורת עימם מרתיעה מאד, נשים בפרט.
ו. קבלני הכריתה יוצרים אוירה של חשד כללי בשכנים, עקב תשובתם המתחמקת לשאלה מי נתן את ההוראה לכרות עצים. הם מסרבים למסור שמות, וכתוצאה מכך גם משער הקורבן שמדובר במזימת השתלטות על הנכס שלו.
ז. קיימת חוסר וודאות קבועה לגבי חוקיות הכריתה ותועלתה. היא תמיד מבצע שהנימוקים לביצועו לוטים בערפל. התשובה לשאלות: 'דרוש או לא' ו'חוקי או לא' היא בלתי אפשרית במקרים רבים, וחובת ההוכחה נופלת על הקורבן.
ח. כריתת עץ גדול היא מבצע מסוכן, מקצועי ומתוחכם, שכל טעות בביצועו עלול לגרום נזק רב לרכוש ולפגוע באדם. הדבר יוצר תחושה שהכריתה היא כוח טבע עליון, שאין שליטה עליו ואין סיכוי להתעמת מולו.

יום שבת, 26 במרץ 2016

כריתת החורש בואדי שבין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן בחיפה

בקי וינרוב לא זזה בימים אלה מהבית. למעשה, היא לא זזה ממנו כבר שבעה חדשים. היא שומרת על השטח שלפניו מכורתי העצים. בין רחוב יותם 6 ל-8 יש גרם מדרגות קסום שמוביל לחורשה נפלאה, שיורדת לואדי שממשיך לרוממה הישנה, ויוצא ליד מגרש החניה של בית הספר הריאלי ברחוב מבצע יהונתן.
לפני שבעה חדשים התעוררה בקי, שמתגוררת במקום, ועימה הוריה ניצולי השואה הקשישים, לקול רעש של משורים מכניים. כשיצאו לשטח לפני הבית ראו פועלים זרים של קבלנים פרטיים אשר כרתו, בשטח של כדונם, כחמישים עצים גדולים, יפים ועתיקים, שצמחו במקום מאז קום המדינה. העצים נחתכו לקורות קטנות, והועמסו על שתי משאיות.
שום גוף לא לקח אחריות על המעשה. כמובן שהפועלים התחמקו, ובמקום לא היה מי שיסביר ויתרץ זאת.
בנוסף, עצים רבים, ממעלה הואדי ועד מוצאו, סומנו במספרים. המספר הגבוה הוא 300, וזאת אומרת שכ-300 עצים עומדים בפני כריתה בימים אלה.
כאשר בקי ואימה ראו שעומדים לכרות את שני העצים הענקים והמפוארים שלפני הבית שלהן, הם קשרו את עצמם לעצים אלה ומנעו בגופן את הכריתה.
הן הצילו את שני העצים, אך לא את חמישים העצים של החורשה הקטנה.
התוכנית של הכורתים היא להמשיך בכריתה לאורך הואדי. המטרה היא כנראה, לדבריהם, לסלול כביש במקום. אך הם לא הציגו שום אישור כתוב מהעיריה או כל גוף אחר.
חלק מהכריתה בוצעה בעצים פרטיים של משפחת ויינרוב, שהאם מטפחת במשך יותר מחמישים שנה.
בואדי הזה חיים חיות בר רבות, והוא פנינת טבע שאסור לגעת בה. תלמידי בתי ספר, וגן הילדים שצמוד לואדי, באים ומטיילים בו דרך קבע. לתושבי השכונה הוא בבחינת ריאה ירוקה חיונית, אשר בחורף זורמים בה שני נחלים.
האמא היא משוררת וסופרת ספרי ילדים מותיקי חיפה, אשר עוד בשנת 1973 פורסמה עליה כתבה בנושא הקשר העמוק שלה לבית זה, ועל הקשרים הענפים שהיא יצרה בהשראתו.
בקי היא אומנית שיפוץ, סופרת וצלמת, ילדת טבע שמסרבת שיגזלו את נוף ילדותה ללא סיבה מוצדקת. החיות בואדי הן חיות המחמד שלה, והיא מטיילת בו עם החתולים שלה. יש בואדי הרמוניה בין אדם לסביבה, שקשה מאד למצוא כיום.
כאשר התחילה כריתת העצים נכנסו בני משפחת וינרוב להלם ולחרדה מתמשכת. המעשה בא עליהם בהפתעה גמורה, בלי הודעה מוקדמת, בלי תוכנית כלל, ובלי ידיעה מה עומד לקרות. לא הודיעו מאומה לאף אחד מהדיירים שמסביב לשטח. ההלם גרם לתחושת חוסר ישע ואובדן עשתונות. בקי הפיצה את המעשה ככל יכולתה בקרב מכרים עוד לפני שבעה חודשים, אך לרשת החברתית ולתיקשורת היא פנתה רק היום.
הגננות של גן הילדים הצמוד, 'גן יותם', פרצו בבכי כאשר הן הגיעו ביום ראשון לפתוח את הגן, לאחר הכריתה של חמישים העצים, אשר התבצעה ביום שישי, כאשר הגן היה סגור, ללא ידיעתן. הן ראו מולן קרחת יער מצולקת, במקום שהן היו מטיילות בו עם הילדים וחוזות בהמוני הרקפות שבין העצים.
החוויה עומדת לחזור בימים הקרובים, ככל הנראה. הכורתים הגיעו ביום שישי האחרון, 25/03/2016, והתחילו בכריתה של הגדר החיה שצמודה לבית והאם טיפחה כל השנים. היה שם מהנדס, שצרח על האם כמו משוגע ואמר: ''אני עושה פה מה שאני רוצה!''. האישה הקשישה והקטנה בת השמונים ושתיים הצליחה לעמוד ולגרש את הבריונים. הם נעלמו במורד הואדי.
האם לא בטוחה, אך חושבת ששמעה אותם אומרים שיחזרו ביום ראשון זה.
בקי ואמה יעמדו שוב מולם, ובמידת הצורך יקשרו את עצמן לעצים היקרים.
יש לשתיהן חשש כפול: הן חוששות מהפועלים המפחידים, שחמושים במשורים, ונשארים בלי פיקוח במקום מול שתי נשים בודדות. החשש השני, שמשותף להן ולגננות, הוא שהכריתה תתבצע בזמן שהן אינן נמצאות במקום.
סביר שיתנהל במקום מאבק קולני, מבלי שתהיה נוכחות משטרתית. המשטרה ביקרה במקום בעת הארוע שתואר, לאחר שבקי התקשרה. לפועלים לא היו אישור, והם מסרו שמות מזויפים. אך למרות זאת זוג השוטרים לא עשו מאומה. 
מכיוון שבקי ואמה עוררו מהומה לא קטנה, הגיעו למקום בעלי ענין נוספים, שהוזמנו על ידי כל המעורבים. בקי הזמינה נציג של מכבי האש, אשר טען שהנושא אינו מענינו, והמליץ לפנות לעיריה.
הפועלים הזמינו שני קבלנים שונים, אחד 'חביב' והשני לא, אשר גלגלו את האחריות אחד על השני. התשובה החמקמקה שלהם היתה שהשכנים הזמינו אותם, אך הם סירבו למסור את שמות השכנים האלה.
יתכן ומדובר ברשת של כורתי עצים, שמסתובבים בעיר וכורתים עצים גדולים ושמורים למטרות בצע כסף, בעצימת עין של הרשויות.
יתכן שהם הזכיינים של העיריה לצורך גיזום וטיפוח העצים במקום. זאת כי הם אמרו לבקי כדלקמן: ''האם את מוכנה לחתום על כך שאת אחראית על כל הואדי, למקרה שמישהו מהשכנים או מהילדים ימותו בו.''
לאחר מכן הם נעלמו עם שתי משאיות עמוסות עצים. 
בקי פועלת נמרצות בקרב התושבים הסמוכים להגברת המודעות לטבח בעצים, אך דרושה גם עזרה דחופה של סיעות הירוקים בעיריה, של ארגוני ופעילי איכות הסביבה בחיפה, וכמובן של כל הרשת החברתית.
אפשר ליצור קשר עם בקי דרך דף הפייסבוק שלה ובאמצעותי.
בדף הפייסבוק שלה העלתה בקי תמונות יפהפיות שצילמה של נופי הואדי, שבו הצמחיה וחיות בר רבים, והוא ממש שמורת טבע עירונית שראויה לכל משמר.
בתמונת המפה נראה הואדי בבירור בין רחוב יותם לרחוב מבצע יהונתן. על פי המיקום, ועל פי תופעות דומות שמתרחשות בתקופה זאת בחיפה, עולה גם החשד כי כריתת העצים היא יוזמה של קבלן פרטי, אשר מעונין להכשיר את השטח באורח בלתי חוקי לצרכי בנייה.


תמונת הואדי בין הרחובות יותם למבצע יהונתן
העצים לפני בית משפחת וינרוב
עצים מסומנים בואדי, ככל הנראה מיועדים לכריתה
השטח ממנו נכרתו כחמישים עצים
מגרש החניה של בית הספר ברחוב מבצע יהונתן

יום שישי, 18 בספטמבר 2015

הים הוא מראה

הים הוא מראה

הים הוא מראה
עם חיים משלה
וכך גם האישה

כשהים והאישה נפגשים
הם יוצרים אהבה
שלום תשוקה ושלווה

הרוח נושבת קלילה
הספינה מפליגה לדרכה
והמוזיקה עולה מעצמה

יום רביעי, 29 באפריל 2015

האבסורד הכלכלי של מפעלים פטרוכימיים בלב מטרופולין

בתי הזיקוק של מפרץ חיפה על המקום של נמל התעופה בן גוריון
מה היו אומרים תושבי גוש דן אם במקום בו נמצא נמל התעופה הבינלאומי שלהם היו פועלים מפעלים פטרוכימיים ענקיים?
האם היתה מתאפשרת צמיחה כלכלית באזור, או שהוא היה הופך לשומם ונטוש?
המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מספקים תעסוקה לאלפי עובדים בלבד, לעומת מאות האלפים שמתפרנסים, באורח ישיר ועקיף, מנתב''ג.

יום שלישי, 28 באפריל 2015

2 מחקרים על הנזקים הבריאותיים-כלכליים מזיהום האויר

מחקר באוניברסיטת בוסטון, שבו נבדקו 943 מבוגרים בניו-אינגלנד, מצא כי יש קשר בין התכווצות המוח לזיהום האוויר. "השינוי הזה משתווה לשנה אחת של הזדקנות המוח", אמרה אחת החוקרות

על-פי מחקר חדש של ארגון הבריאות העולמי, נזקי זיהום האוויר במדינות אירופה הסתכם ב-1.6 טריליון דולר בשנת 2010. בחלק מהמדינות הנזקים הסתכמו ביותר מרבע מהתמ"ג. ומה בישראל? ב-2010 נפטרו 2,500 בני-אדם מסרטן וממחלות שנגרמו מזיהום והנזק הוא 3.3% מהתמ"ג
הנזק הכלכלי מזיהום אוויר בישראל עומד על 7.1 מיליארד דולר. כך עולה מדו"ח חדש של ארגון הבריאות העולמי, המתייחס לשנת 2010. מהדו"ח עולה כי בשנים האחרונות הנזקים הכלכליים מתמותה ממחלות שנגרמות בעקבות זיהום אוויר רק הלכו ועלו. בשנת 2005 עמד הנזק "רק" על 6.2 מיליארד דולר. מדובר ב- 3.3 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. בסך הכל, לפי המחקר, זיהום האוויר עולה לכלכלות אירופה 1.6 טריליון דולר בשנה. הבשורות הטובות: ישראל נמצאת במצב טוב לעומת מדינות רבות באירופה.

יום רביעי, 22 באפריל 2015

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה

בתי הזיקוק חולשים מרחוק על כל הנוף העירוני בחיפה והמפרץ - מראה משכונת חליסה
גילה ליבני זמיר כותבת ב''עין השביעית'' על הון-שלטון-עיתון בחיפה. להלן הקטע מהמאמר שמבליט צד נוסף בנושא:
''כיוון שהרשויות מיסמסו את האירועים הקשים, המציאות הבלתי נסבלת נותרה הבעיה הפרטית של מאות אלפי תושבים הגרים בחיפה ובמפרץ. ואיפה החיפאים עצמם? חיפה מתאפיינת בכך שהיא עיר שאינה מחוברת לעצמה. הטופוגרפיה והדרך שבה נבנו שכונות מופרדות אינן עוזרות לערבות הדדית. מי שגרים גבוה במעלה ההר או בצדו המערבי חשים מוגנים, ומי רוצה לחשוב על חומרים כימיים מסוכנים, עשן וריחות קשים כשגרים בין עצים ירוקים מול נוף מדהים ביופיו?''

אין לי מוטיבציה להיות מוטציה, ולכן כדאי להאיר את המציאות החיפאית מזווית נוספת: על פי התרשמותי, תושבי מטרופולין חיפה חולים ברובם, וכל יליד מטרופולין חיפה שגדל, התבגר וחי בה עדיין כיום, הוא בעל תיק עב כרס בקופת חולים. אם הוא חיפאי ובריא מתייחסים אליו כאל פלא מהלך. החיפאי הממוצע נולד עם המנוי לתורים לקופת חולים כי הוא הפך לבשר תותחים של שליטי המטרופולין, שחולשים על שרשרת המפעלים שביניהם הוא מתגורר. אולי הם סומכים על כך שהנוף היפה והארנונה הגבוהה ירפאו את האזרחים. לא פלא שהמחאה החיפאית חלשה. היא חלשה כי החיפאים חלשים, והם חלשים כי הם חיים בסביבה חולה.

אך לא הזיהום בלבד הוא הגורם לעליה המדאיגה בתחלואה. כמשקל נגד לזיהום ניבנו בעבר איצטדיונים לכדורגל בקרית אליעזר וקרית חיים, בתוך האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. לאחר שהאיצטדיון הועבר לדרום העיר, מחוץ למקומו הטבעי, נפער חלל במערכת בריאות הציבור שלתוכו נשאבת אוכלוסיה מקומית במימדי מגפה.

אין סיכוי לכך שהרחבת בתי הזיקוק, נמל המפרץ וחוות מיכלי הדלק המתוכננים, יעזרו במשהו לאוכלוסיה שמתגוררת באזור שממנו צולמה התמונה. להיפך, חיפה צפויה להמשיך וללהתנוון, להמשיך בתהליך של הגירה שלילית של  אוכלוסיה חזקה, ולמשוך לחלל שנוצר אוכלוסיות חלשות מישובי הסביבה, ישובים שסובלים עוד יותר מחיפה מזיהום הסביבה, ומחוסר היכולת לפתח מקורות תעסוקה משמעותיים באזור העצום של ''עוטף בז''ן''. באזור זה מתגוררים יותר ממיליון תושבים, והמפעלים הפטרוכימיים הם בעלי השפעה הרסנית ומשתקת מוחין עליו.

יום שבת, 18 באפריל 2015

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.
מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.
האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.
משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.
על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 
חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?
התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.
המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.
בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.
האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?
הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.
השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?
בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.
על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.
את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.
כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.
בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.
חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.
לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

יום חמישי, 2 באפריל 2015

תחקיר חדשות 10 - דלק מסרטן בקריות



מתוך: צדק חברתי - חדר המצב

בשבועות האחרונים עקבנו כאן כמה תכניות שמקודמות באיזור חיפה והקריות, בעיקר בתעשיות זיקוק הנפט, לטובת טייקונים וחברות ממשלתיות, למרות שמדובר באזור שכבר עכשיו נחשב למוכה במגיפת הסרטן. המדובר בתכניות "קרקעות הצפון", "הרחבת בתי הזיקוק" וגם הרחבת הנמל.

תחקיר ששודר לפני כמה חודשים בתכנית המגזין עם אושרת קוטלר, מראה איך החברה הממשלתית תש"ן, מאכסנת נפט ותזקיקיו בקרבה גדולה מאוד לבתי התושבים, ואיך בניינים
שלמים סובלים ממכת סרטן. בנוסף, אפשר לראות בתחקיר עובד לשעבר של החברה, שמראה עד כמה הקרקע באזור מזוהמת, מי התהום מזוהמים, ישנן פליטות רעילות ובעייה קשה במערך כיבוי האש, ודיווח לוקה בחסר של תקלות, וטיוח שלהן. אפילו העובדה שהעיריה ביטלה להם את הרשיון עסק לא עוזרת.

כשסיקרנו את הדיון בנושא קרקעות הצפון, נכחו בו אנשי חברת תש"ן, שאמורה לנהל את מתחם קרקעות הצפון, ולפנות בתמורה את המתחם המזוהם מהתחקיר הזה, כאשר כביכול על הקרקעות שהם יפנו תורחב השכונה. זהו שקר- המקום מזוהם לגמרי, ולטפל בזיהום יעלה הרבה מאוד כסף.

עלינו לדרוש מהאחראים- בעיריות ובממשלה, לקחת אחריות ולנקות את הזיהום שיצרה חברת תש"ן, ולא ליצור מקור זיהום חדש. מה שחשוב להבין שמטרת הרחבת תעשיית הזיקוק הישראלית בתכניות החדשות היא למטרות ייצוא, למדינות כמו יוון שמעדיפות שהזיקוק הרעיל לא יהיה בתחומן, והתוכניות האלו משרתות בעיקר את האחים עופר.

סיכום דיון בועדה להתנגדויות לתכנית קרקעות הצפון-
http://on.fb.me/1Hjf9R7

הפגנה נגד התכניות להרחיב את התעשייה המזהמת-
http://on.fb.me/1Cxn6Ry

לצפייה ביוטיוב-
https://www.youtube.com/watch?v=B6AB4PkG_Ss


יום חמישי, 26 במרץ 2015

הערר על תוכנית הקמת תשתיות נפט נוספות בצמוד לבתי הזיקוק

נוכחתי כצופה בדיון הערר על הקמת המתקנים הפטרוכימייים החדשים במפרץ חיפה שעליו הכתבה בערוץ 1.
לא בעיה להגיע למקום בתחבורה הציבורית. הדיון התקיים בבית ההארחה 'בית וגן', שהוא מוסד ותיק בירושלים. המקום, בכתובת 'רחוב הפסגה 8', הוא כמעט צמוד לתחנה הסופית של הרכבת הקלה בהר הרצל. מי שירצה לבוא לדיון הבא, להלן ההדרכה המדויקת למשתמשים בתחבורה הציבורית: נוסעים בקוים 940 או 960 לירושלים ממרכזיות חוף הכרמל או המפרץ, ומשך הנסיעה לירושלים הוא פחות משעתיים. מהתחנה המרכזית לוקחים את הרכבת הקלה, בקו היחיד - קו 1, לכיוון גשר המיתרים שבכניסה לעיר, ונוסעים עד התחנה הסופית בהר הרצל, מרחק של כ-10 דקות נסיעה. יש להקפיד ולטעון את הרב-קו בכרטיס בתחנה, כי הרב-קו החיפאי עדיין לא מתקף ברכבת הירושלמית. יורדים בתחנה בהר הרצל, והולכים חזרה עשרות מטרים אחדים, ובצד שמאל מכיוון ההגעה נמצאת הכניסה לרחוב הפסגה.
ליבי היה עם העותרת אלה נווה, אשר האחראית על הדיון, סילביה, הציקה לה בשאלות קטנוניות. למנהל הדיון הנוסף אמרתי את הדברים הבאים: .
עוסקים כאן בלופט גשפטן - עיסקי אויר. המילה הנרדפת לאויר היא - חופשי. כל אחד חש שהוא צריך אויר חופשי. תן לאנשים בדיון לנשום ולהתבטא באורח חופשי. אסור להתעסק בפרטים טכניים קטנים כאשר על הפרק עומד נושא מורכב ומשולב, שדורש פיתרון אזורי כדוגמת תעלת הימים. נראה לי שהמסר, שבמרכזו תהליך ההחלמה שהמפרץ צריך לעבור, נקלט.
בסוף הערב, כשחזרתי מירושלים לחיפה, התחלתי להריח ריח דלק באוטובוס עוד באזור זכרון יעקב. אני חושש שמדובר בהתפשטות השפעת הבנזן הבן-נה, שחלחל לעצמות של ילידי חיפה.
תודה לאלה נווה האמיצה שהציגה עמדה מקצועית בצורה מרשימה.

יום שישי, 27 בפברואר 2015

נמל המפרץ - עלבון לאינטליגנציה ובדיחה עסקית

לפניכם הדמיות של נמל המפרץ. הנמל הוא שטח ים מיובש, שעיקר שטחו הענק מיועד לשמש כמגרשי מכולות ומסוף דלקים בלב המפרץ. התוכנית אושרה עוד בשנת 2012, ובשנת 2014 זכתה חברת אשטרום-שפיר במכרז להקמתו. כל זאת בברכתה הנלהבת של עירית חיפה, ותחת קשר שתיקה תקשורתי. התוכנית הזאת היא עלבון לאינטליגנציה ובדיחה עסקית. שטח שהוא מהיפים והיקרים שנמצאים בכוכב הלכת שלנו עומד להתכסות במגרשי מכולות מכוערות, שיספקו פרנסה לבודדים בלבד. מחדל נוסף זה במצעד האיוולת המקומי מתווסף לרשימה ארוכה. זיהום האוויר מעציב ומכעיס עוד יותר. 



יום שלישי, 24 בפברואר 2015

פינוי הדרגתי של המתקנים הפטרוכימייים ממפרץ חיפה


נושא מרכזי לעתיד ישראל הוא החשיבות שיש לסילוק המפעלים הפטרוכימיים המזהמים ממפרץ חיפה, שגם מסוכנים מאד מבחינה ביטחונית, בנוסף לתחלואה הרבה שהם גורמים לתושבי האזור. בשטחי המפעלים האלה יש להקים אזורי מגורים ותעסוקה מתקדמים. בדומה לפינוי הבסיסים הצבאיים במרכז, יתרום פינוי המפעלים מאד לפתרון בעיית הדיור. המפעלים הפטרוכימיים, ובראשם בז''ן, יושבים על קרקעות יקרות ערך, לחוף ים ונחל וצופים אל נוף מרהיב, בלב ריכוזי אוכלוסיה. המסים שהם משלמים למדינה נמוכים לאין ערוך לעומת המסים שתשלם אוכלוסיה שתגור במקום, במאות אלפי דירות שאפשר לבנות. את המפעלים, ובנוסף גם חלק נכבד ממתקני הנמל החדש המתוכנן שהם מיותרים, צריך להעביר לארצות עולם שלישי, ולו מהסיבות של כדאיות כלכלית, כמו שהעבירו בשעתו את תעשיית הטקסטיל לארצות כאלה.

בימים אלה מתנהל הליך התנגדויות לתוכנית המתאר החדשה של חיפה, אשר  מצדדת בהמשך פיתוח המפעלים ובהקמת נמל מפלצתי עם שטחי מגרשי מכולות אינסופיים. ראש העיר חיפה, יונה יהב, והקואליציה שלו, מצדדים בהקמת הנמל ובפיתוח המפעלים, וכתוצאה מהכשל הזה חיפה הולכת ומתפוררת מבחינה כלכלית-חברתית.  לתוכנית המתאר החדשה מתנגדים ארגוני ה''ירוקים'' בחיפה והצפון, אשר רואים בה גזר דין מוות לעתיד האזור.

כאלטרנטיבה לתוכנית המתאר שבדיון מובאת להלן תוכנית מפורטת להפיכת מפרץ חיפה לאזור מגורים ותעסוקה מתקדמים. מדובר בתוכנית מורכבת, אשר יש בה מרכיבים אחדים שמשולבים זה בזה. תוכנית זאת צריכה לכלול, בין היתר, את הסעיפים הבאים:
א. פינוי כל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, מא' ועד ת', כאשר יש להתחיל בפינוי עם חוות המיכלים שנמצאת לחוף הים בין נמל הקישון לקרית חיים, שבה נמצא גם מיכל האמוניה המסוכן. פינוי חוות המיכלים יאפשר הקמת טיילת ורצועת נופש לאורך חוף הים, שבעורפן ייבנו שכונות מגורים יוקרתיות. את טיילת החוף יש להאריך ולפתח צפונה באותה המתכונת עד לנהריה, ולחבר אותה בדרומה לחזית הים העירונית שמתוכננת לקום בחיפה.
ב. בשטחי המפעלים, ובאמצעות שידרוג השטחים הבנויים והפתוחים הנוספים באזור, שבהם מתאפשרת כיום בניה מינימלית בלבד כתוצאה מזיהום האויר הכבד, תתאפשר תוספת של מאות אלפי דירות ואזורי מסחר ותעסוקה מתקדמים, אשר ישנו את פני האזור לחלוטין, תוך יצירת תקבולי מסים למדינה שיהיו גדולים עשרות מונים מאשר כיום, ופיתרון חלק ניכר ממצוקת הדיוק שקיימת כיום במדינה.

ג. הרחבת נמל חיפה המזרחי חייבת להיעשות במידה מתונה ומבוקרת, כך שיענה על צרכי המשק הישראלי והובלה יבשתית למדינות סמוכות. אין כלל צורך בנמל בשטח מפלצתי שיספק תעסוקה למספר אנשים מועט בלבד, כי כל מה שנעשה בו הוא שמגיעות אליו אוניות ענק כדי לפרוק המוני מכולות שלמחרת עוברות אל אוניות קטנות. הרחבה נוספת של הנמל עשויה להתבצע בחלקו המערבי, באמצעות הארכת שובר הגלים של הנמל הצבאי החדש, והוספת שובר גלים נוסף עבור מרינה באזור החוף השקט.
ד. יש להגדיל, בהדרגה, את שטח שדה התעופה חיפה ולהפוך אותו לשדה בינלאומי שיספק תעסוקה לאלפי תושבים, באמצעות יבוש הים כחלק משולב בשובר הגלים הצפוני של הנמל המזרחי החדש שיוקם. בכל המקומות בעולם שבהם יש שדה תעופה שנכנס לתוך הים מדובר בפרוייקט יוקרתי, שממתג את העיר לרמה הגבוהה ביותר.
ה. את פארק הקישון יש להרחיב באופן שיהפוך לפארק מטרופוליני. את ערוצי הנחל במישור המפרץ יש להרחיב ולהאריך באופן שיגיעו לכל ערי המפרץ וישמשו את התושבים לפעילות נופש ימית, כמו שמקובל בערים ששוכנות לחופי נחלים. בלב הפארק יש להקים קרית ספורט בינלאומית, ובמרכזה איצטדיון כדורגל במקום זה שהוקם בחוסר תכנון בדרום חיפה. 

הפינוי של המתקנים הפטרוכימייים ממפרץ חיפה ייעשה בהדרגה, מתקן אחרי מתקן, ומהקל אל הכבד. מה שנראה כקל ביותר לביצוע, ואולי גם המשתלם ביותר מבחינה כלכלית ובטחונית למדינת ישראל, הוא פינוי חוות המכולות לחוף הים בין נמל הקישון לקרית חיים, שבה נמצא מיכל האמוניה המסוכן. בשלב שני אפשר לפנות מתקנים פטרוכימיים נטושים ומושבתים. במקביל, אפשר לעצור כל פיתוח והקמה נוספים. בשלב השלישי צריך להעביר את גרעין המפעלים למקומות וארצות אחרים. רוב תפוקת המתקנים הפטרוכימיים מיועדת ממילא ליצוא. הדרישה העיקרית למוצרי נפט כיום היא מצד מדינות מתפתחות שכלכלתן בתאוצה. כדאי מאד להעביר את המתקנים למדינות כאלה שבהן, מעבר לכך שחומר הגלם וגם המוצר הסופי יהיו קרובים לשוק הביקוש, גם כוח העבודה הוא זול הרבה יותר, מחיר הקרקע נמוך מאד, ויש שפע של שטחים שוממים שרחוקים מריכוזי האוכלוסיה.

יום שישי, 13 בפברואר 2015

תערוכת התיירות השנתית

ביקרתי השבוע בתערוכת התיירות השנתית במרכז הירידים בתל אביב. הסיסמא שמקבלת את פני המבקרים היא: ''התיירות היא מנוע הצמיחה של ישראל כבר 50 שנה''. חלל התערוכה היה מורכב ממאות דוכנים זהים במתכונתם, של נציגי מותגי תיירות שונים שחילקו חוברות והעניקו הסברים. המסגרת הזאת סיפקה לי תובנות אחדות:
יש טרנד מרכזי בישראל כיום של חבלי ארץ שונים אשר הופכים עצמם לאזורי תיירות, ולדוגמא בשומרון וביהודה, בגליל, ברמת הגולן ובשפלה, וזאת באמצעות מדיניות מכוונת של המועצה האזורית, בשילוב יוזמות רבות של בעלי עסקים מקומיים קטנים. גם ערים גדולות כמו תל אביב, שארחה את התערוכה, משתלבות בטרנד ה''קהילתי'' באמצעות הצגת ''סל'' אטרקציות.
במקביל, לא יכולתי שלא להתרשם מדלות ההופעה של חיפה בתערוכה, אשר הופיעה בביתן זעיר בלבד, תחת הכותרת ''מדעטק''.
לא היה בתערוכה ביטוי לנופי הים, ההר והעיר המקסימים שיש לנו. כמובן שיתכן שמדובר בשאלה תקציבית, כי הרי השכרת ביתנים בתערוכה עולה כסף רב, ואולי עדיף להשקיע בפרסומות ברדיו ובשלטי חוצות וכדומה, כמו שעושה היהב.
לדעתי, אי ההשתתפות הצורמת של חיפה בתערוכה מעידה על התפוררות החברתית-כלכלית של העיר, שלא מצליחה לייצר חזות תיירותית וסביבתית אטרקטיבית, שהיא המפתח לקיימות בכלל בעידן הפוסט מודרני.

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

חזית הים של יפו לעומת חזית הים העירונית של חיפה

פסל האמונה ורחבת התצפית בגן הפיסגה ביפו
סיירתי לאחרונה פעמים אחדות ביפו העתיקה והתרשמתי מאד. כך צריכה להיראות חזית ים עירונית מושקעת ומטופחת, שמשמשת אבן שואבת להמוני מבקרים.
כל הגבעה שעליה התנוססה בעבר העיר העתיקה היא כיום רשת של פרקים וכיכרות מעוצבות.
כל הפסולת שנותרה מהריסות ''השטח הגדול'', ונערמה בחוף הים, הפכה לטיילת מטופחת עם שבילי הליכה ונסיעה באופניים, מצפורים ומדשאות, ויש רצף מהטיילת בנמל תל אביב ועד לטיילת בת ים.
נמל יפו הפך למרכז שוקק של מסעדות ובתי קפה שמוצף במבקרים. עם זאת, כנראה שההיצע עולה במעט על הביקוש.

גולת  הכותרת של ביקוריי במקום היתה סיור בסגווי, שנמשך כשעתיים, וכלל את כל הטיילת החדשה שמנמל יפו דרומה, דרך איזור כיכר השעון, מתחם התחנה, שכונת נווה צדק, וחזרה דרך גן צ'רלס קלור לנמל. 
הסגוויי הוא כלי מדהים וחכם, והיכולת לגמוא בקלות, תוך עצירות רבות להסברים ממדריך הטיולים שהוביל את הרוכבים, מרחק רב כל כך בנסיעה ראשונה, מעידה על חשיבותו העתידית הרבה לתחבורה הציבורית העירונית.

הסגווי הוא חלק משורה של כלי רכב חשמליים אישיים, יחד עם האופניים החשמליות, הקורקינט החשמלי ועוד, אשר המונים ברחבי תבל משתמשים בהם, והם משנים כיום לחלוטין את תוכניות פיתוח התחבורה בעולם. מה שהיה עד לפני שנים אחדות הפיתרון התחבורתי המרכזי לערים, של סלילת דרכים רחבות בעלויות עתק לצרכי תחבורה ציבורית או פרטית, חייב לפנות את מקומו לייעול רשת הדרכים האישיות, שרוחבן קטן ועלות הקמתן נמוכה, אך הן מכסות את כל שטח העיר בדומה למדרכות.

בחיפה גם אפשר להתנסות בנסיעה בסגווי, אך הנסיעה נקטעת על ידי ממגורות דגון כאשר מבקשים להמשיך במסלול הטבעי מהעיר התחתית לבת גלים, וממנה לטיילת דדו. 
בשנים האחרונות התקדם אט אט פיתוח טיילת חוף הים של דרום חיפה, וכיום אפשר להגיע בהליכה או בנסיעה באופניים וכדומה, לאורך טיילת מטופחת באורך של יותר מ-6 קילומטרים, מבת גלים ועד לחוף דדו. אך הקטע שבין בת גלים לעיר התחתית, ובפרט כאמור לאורך ממגורות דגון, עדיין אינו ראוי לכך.

המשך הטיילת מהעיר התחתית אל פארק הקישון, וממנו לאורך חוף הקריות עד לעכו, הוא עדיין בגדר חלום רחוק. כך גם לגבי פיתוח פארק הקישון ושדה התעופה הבינלאומי של חיפה. אלה יתרחשו אם יחול שינוי מיידי ודרסטי בהנהגת העיר, וראש העיר יוחלף בהנהגה ירוקה. או אז נוכל גם במפרץ חיפה לזכות במראה היפה ביותר שמציעה יפו, של מטוסי הנוסעים הרבים שמגיעים בזה אחר זה לנחיתה בנתב''ג, וחולפים מצפון לנמל יפו. מראה דינאמי זה, שמשלב חדש בעתיק, הוא אחד מסמלי ההיכר המרשימים ביותר של ארץ  ישראל המודרנית. 

יום שבת, 3 בינואר 2015

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

יש בדוח די ביקורת, שמתמקדת בכך שהשינויים בהיקף בניית וייעוד האיצטדיון לא הובאו לידיעת מועצת העיר, כדי להביא להדחת יונה יהב לאלתר, וזאת באמצעות פעילות נכונה של האופוזיציה במועצת עירית חיפה.

ברצוני לשתף את הקוראים בביקורת אישית שנוספת על אלו שהעליתי בעבר, וזאת לאחר סיורים אחדים באתר האיצטדיון הבנוי, שמגרשי החניה שלו פתוחים לנסיעה ברכב פרטי כמו בכל כביש רגיל. מומלץ לנסוע סביב האיצטדיון במגרשי החניה הרבים והגדולים שלו, שמכילים למעלה משלושת אלפים מקומות חניה, ולהתרשם מהשיממון הרב שיש בהם, לעומת הצפיפות הרבה במגרשי החניה הסמוכים של שער הכרמל וקניון חיפה.

במקצוע השיווק המושג המרכזי לקביעת ערך מקום הוא 'גורם המיקום', שמחושב על פי שטח החזית של המבנה לעומת כמות התנועה שעוברת מולו. גורם המיקום של איצטדיון חיפה הוא בדרגה גבוהה מאד, ומצדיק הקמת מבני עסקים שהיקף התנועה שבהם הוא אינטנסיבי מאד.
בשפה פשוטה, מיקום האיצטדיון מצדיק הקמת עסקים שתחלופת המכוניות במגרשי החניה שלהן היא של מכוניות אחדות ליום, כאשר כל מכונית שיוצאת גם מזכה את בעלי העסק בפידיון כספי מכובד, לאחר שהועמסה בכל טוב. באיצטדיון זה הצפי של החניות בכל מקום חניה הוא למכונית בודדת, לשעות אחדות, ולמספר פעמים זעום בכל חודש, כאשר גם הפידיון מכל מכונית הוא נמוך, כי בעלי המכוניות קנו כרטיס למשחק כדורגל. 
המבקר לא התייחס למחדל השערוריתי הזה, והסתפק בבדיקת הכשלים בתהליכי הקמת האיצטדיון בלבד.
אני מצר על כך שלא העליתי בשעתו, בעת ההתנגדות להקמת האיצטדיון, את הנושא הזה. קיויתי בליבי כי יבוא מומחה מטעם האקדמיה ויעיד על כך.
כולנו משלמים על כך כיום במזומן, ראה ארנונה, בנוסף על ההזנחה האקולוגית שנגרמה למפרץ חיפה כתוצאה מאי הקמת האיצטדיון במקום הראוי לו בלב המטרופולין בפארק הקישון.

דוח המבקר קובע שאיצטדיון זה מיועד לשמש גם כמרכז מסחרי. נראה כי מ'רוב עצים לא רואים את היער', והניסיון להגדיר איצטדיון גם כמרכז מסחרי הוא בבחינת פתיחת 'חלון אוברטון', שמטרתו להכשיר את השרץ. בעתיד הנראה לעין מגרשי החניה של האצטדיון יהיו שוממים בכמעט מאה אחוז של הזמן, לעומת תפוסה של כמעט מאה אחוז במגרשים הסמוכים.

יום שני, 28 ביולי 2014

מנקים את מפרץ חיפה

מכשפים בוחשים בנו כיום ממאורתם האפילה,
שבה האש היוקדת אותם בלבד היא מלבה,
בשילוש שלילי של בריאות, ביטחון וערך קרקע.

כמו במיאמי יכולים להיראות פני הנוף במפרץ חיפה,
לאחר שיחוסלו בתי הזיקוק ושאר מפעלי התרעלה,
שמזיקים לסביבה ועולים לנו בבריאות יקרה.

נהיה בטוחים יותר מסכנת הטילים,
שצפויה לרבוץ מעלינו לעוד מאות שנים.
והופכת אותנו בימים אלה לשאהידים.

על שטחיהם יוקמו ערים ואזורי תעסוקה מתקדמים,
שיעלו את ערך הקרקע באיזור עשרות מונים.
וכולנו נשוט בתעלות הקישון בין נופים מרהיבים.

בתמונה: פני הנוף של העיר מיאמי - כך צריכים להיראות גם פני הנוף במפרץ חיפה, במראה מכיוון החוף. שדה התעופה הגדול לא נראה בתמונה אך הוא חלק מרכזי מסך כל הנוף העתידי.