כיווני הרוח בשדה התעופה חיפה

כיוון הרוח השכיח באזור שדה התעופה במפרץ חיפה, כמו בכל חופי הארץ, הוא צפון-מערבי. זאת רוח יציבה, הנושבת כל שעות היום, מבוקר ועד ערב, בעוצמה קלה עד בינונית בדרך כלל. מקורה המטאורולוגי הוא בהפרשי הטמפרטורה בין הים ליבשה. רוח שכיחה זאת מוכרת בשם בריזה. בשעות היום מי הים קרים יותר, האויר מעליהם צפוף יותר, וזורם לכיוון היבשה, שבה האדמה מתחממת במהירות והאויר דליל. בלילה המצב הפוך: האדמה מתקררת במהירות רבה יותר, האויר מעליה מתקרר גם הוא, ומתחילה רוח מכיוון היבשה לים. 

בריזה

בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות המצב הוא שאין כלל רוח, בגלל שיוויון בטמפרטורות האויר. תופעה אטמוספירית הנלווית לכך במפרץ חיפה היא של עננות נמוכה בשעות הבוקר, ואובך בשעות הערב. לכך נלווית גם שכבת אינברסיה במפרץ חיפה. בהעדר רוח, משבי האויר העולים מהקרקע  נתקעים בגובה שבו משתווה הטמפרטורה שלהם לטמפרטורת האויר הכללית, והם יוצרים שכבה ברורה לעין של עננות אויר נקי בצבע לבן, או פס אובך אויר מזוהם בצבע חום.

עבור פעילות המטוסים בשדה התעופה חיפה בשעות היום, שהם שעות הפעילות בנמלי התעופה של רוב מטוסי הנוסעים ברחבי תבל, הרוח השכיחה באזור השדה היא צפון-מערבית. כיוון רוח זה הוא זהה לכיוון המסלול של שדה התעופה חיפה. המטוסים ממריאים מהשדה לכיוון צפון-מערב, כי הרוח מכיוון זה מאפשרת להם מהירות גבוהה יותר ביחס לקרקע, ולפיכך מסלול המראה קצר יותר. מטוסים מגיעים לנחיתה מכיוון דרום-מזרח, כי הרוח הצפון-מערבית מאפשרת להם מהירות נמוכה יותר ואורך מסלול קצר יותר לנחיתה. 

הרעש העיקרי שמייצרים מטוסי המנועים הוא בעת ההמראה, כאשר הם חייבים לפעול במלוא העוצמה.  מטוסים שממריאים מחיפה לכיוון צפון-מערב, לעבר הים התיכון, מפעילים את מנועיהם בעוצמה כשהם מעל הים ומתרחקים מהיבשה. מטוסים נוחתים מגיעים מכיוון היבשה, דרום-מזרח, לאחר מסלול גישה שעובר מעל עמק זבולון, כשמנועיהם בהילוך סרק כמעט והם בקושי נשמעים. ההפרעה לסביבה היא מינימלית. 

גם תנאי הראות הם טובים, שכן הרוח מתחילה לנשוב בשעות הבוקר המוקדמות, ומפזרת את העננות לפני תחילת הפעילות היומית.

קיימים ימים אחדים בשנה שבהם יש רוח מזרחית גם בשעות היום. אלה הם בדרך כלל ימים חמים, שבהם שורר גם אובך, כתוצאה מכך שהרוח מביאה עימה חולות מהמדבריות שממזרח לארץ ישראל. הרוח החזקה, הטמרטורה הגבוהה, ותנאי האובך, גורמים לכך שהטיסות בימים כאלה הן מסוכנות. בתנאים קיצוניים אף נאסרת הטיסה בימים כאלה, גם למטוסים הגדולים ביותר ובנמלי התעופה המשוכללים ביותר. שדה התעופה חיפה הוא, בזכות מיקומו על שפת הים, פגיע פחות לתנאי רוח מזרחית לעומת שדות שנמצאים בעומק היבשה. 

הבריזה באזור שדה התעופה במפרץ חיפה 

שדה התעופה באי סנט הלנה הזעיר, הנמצא בלב האוקינוס האטלנטי, במרחק כארבע שעות טיסה מדרום אפריקה, הוקם לאחר לבטים ותכנונים ממושכים. הקמתו חייבה הצטיידות בכל המערך הלוגיסטי שמאפיין שדה תעופה בינלאומי בסדר גודל של היתרו, למרות שנוחתת בו טיסה אחת בשבוע בלבד, לעומת אלפי טיסות בלונדון. 

הטיסה הראשונה לשדה, שהיתה ארוע חגיגי והיסטורי, הפכה להיות גם האחרונה, למשך תקופה בלתי מבוטלת, בשל משבי ''גזירת רוח'', שגרמו למטוס להתנדנד באוויר בעת הגישה לנחיתה. הבעיה נפתרה באמצעות שינוי כיוון הנחיתה. גזירות הרוח הן משבי רוח מקומיים בלתי יציבים וחזקים, המשנים כיוון בפתאומיות, ונוצרים קרוב לפני הקרקע.

האם גם בחיפה קיימת תופעת גזירות רוח, כתוצאה מהמפגש בין רוחות הים והיבשה לבין רכס הכרמל, כאשר הן מגיעות בזווית מסוימת? 

האם הנושא נחקר כראוי, או שאין כלל גזירות רוח? 

המטוסים הרבים מאד שנחתו בבטחה בש''ת חיפה מאז הקמתו, הם הוכחה מעשית לכך שהתופעה אינה קיימת.

למרות זאת, החשש הסמוי ממנה עשוי ללבות את הרוחות, הסוערות ממילא, בכל דיון אודות הקמת השדה הבינלאומי. לכן מן הראוי להציף את הנושא. 

כיוון שגזירות רוח הן תופעה בלתי צפויה, המתרחשת באופן מיידי, ללא התרעה מוקדמת, חשוב למצוא לה פיתרון גם בחיפה. זאת באמצעות הארכת המסלול עמוק לתוך הים. הארכה כזאת מאפשרת פתרון לשתי בעיות: 

א. הרחקת המטוסים מרכס הכרמל, שהוא המקום בו עלולה גזירת הרוח להתרחש. 

ב. נחיתה עם רוח גבית, מזרחית.

הסרט הדוקומנטרי אודות שדה התעופה החדש באי סנט הלנה, הוא דוגמא יסודית לכל מה שצפוי להתרחש בחיפה, בעקבות הקמת שדה תעופה בין לאומי ראוי לשמו בעיר הזאת.