ירידה ברכבל מתחנת האוניברסיטה למרכזית המפרץ בחיפה

הבריזה בשדה תעופה חיפה

הבריזה באזור שדה התעופה במפרץ חיפה 

כיוון הרוח השכיח באזור שדה התעופה במפרץ חיפה, כמו בכל חופי הארץ, הוא צפון-מערבי. זאת רוח יציבה, הנושבת כל שעות היום, מבוקר ועד ערב, בעוצמה קלה עד בינונית בדרך כלל. מקורה המטאורולוגי הוא בהפרשי הטמפרטורה בין הים ליבשה. רוח שכיחה זאת מוכרת בשם בריזה. בשעות היום מי הים קרים יותר, האויר מעליהם צפוף יותר, שוקע, וזורם לכיוון היבשה, שבה האדמה מתחממת במהירות והאויר עולה. בלילה המצב הפוך: האדמה מתקררת במהירות רבה יותר, האויר מעליה מתקרר ושוקע, ומתחילה רוח מכיוון היבשה לים. 

בריזה

עבור פעילות המטוסים בשדה התעופה חיפה בשעות היום, שהם שעות הפעילות בנמלי התעופה של רוב מטוסי הנוסעים ברחבי תבל, הרוח השכיחה באזור השדה היא בריזה צפון-מערבית. כיוון רוח זה הוא זהה לכיוון המסלול של שדה התעופה חיפה. המטוסים ממריאים מהשדה לכיוון צפון-מערב, כי הרוח מכיוון זה מאפשרת להם מהירות גבוהה יותר ביחס לקרקע, ולפיכך מסלול המראה קצר יותר. המטוסים מגיעים לנחיתה מכיוון דרום-מזרח, כי הרוח הצפון-מערבית מאפשרת להם מהירות נמוכה יותר ואורך מסלול קצר יותר לנחיתה. 

הרעש העיקרי שמייצרים מטוסי המנועים הוא בעת ההמראה, כאשר הם חייבים לפעול במלוא העוצמה.  מטוסים שממריאים מחיפה לכיוון צפון-מערב, לעבר הים התיכון, מפעילים את מנועיהם בעוצמה כשהם מעל הים ומתרחקים מהיבשה. מטוסים נוחתים כשמנועיהם בהילוך סרק כמעט והם בקושי נשמעים. לכן בחיפה ההפרעה לסביבה היא מינימלית. המטוסים מגיעים מכיוון היבשה, דרום-מזרח, לאחר מסלול גישה שעובר מעל עמק זבולון.  

גם תנאי הראות בחיפה בשעות היום הם טובים, שכן הבריזה מתחילה לנשוב בשעות הבוקר, ומפזרת את העננות לפני תחילת הפעילות היומית. בגלל משטר הבריזה, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות המצב הוא שאין כלל רוח, בגלל שיוויון בטמפרטורות האויר. תופעה אטמוספירית הנלווית לכך במפרץ חיפה היא של עננות נמוכה בשעות הבוקר, ואובך בשעות הערב. לכך נלווית גם תופעת היפוך כיוון אויר עולה במפרץ חיפה. בהעדר רוח, משבי האויר החם העולים מהקרקע  נתקעים בגובה שבו משתווה הטמפרטורה שלהם לטמפרטורת האויר הקר, והם יוצרים השכם בבוקר שכבה ברורה לעין של עננות אויר נקי בצבע לבן, או פס אובך אויר מזוהם בצבע חום בשעות הערב.

קיימים ימים אחדים בשנה שבהם יש רוח מזרחית גם בשעות היום. אלה הם בדרך כלל ימים חמים, שבהם שורר גם אובך, כתוצאה מכך שהרוח מביאה עימה חולות מהמדבריות שממזרח לארץ ישראל. הרוח החזקה, הטמרטורה הגבוהה, ותנאי האובך, גורמים לכך שהטיסות בימים כאלה הן מסוכנות בכל מקום. בתנאים קיצוניים אף נאסרת הטיסה בימים כאלה, גם למטוסים הגדולים ביותר ובנמלי התעופה המשוכללים ביותר. שדה התעופה חיפה הוא, בזכות מיקומו על שפת הים, פגיע פחות לתנאי רוח מזרחית לעומת שדות שנמצאים בעומק היבשה. 

האם גם בחיפה קיימת תופעת גזירות רוח, כתוצאה מהמפגש בין רוחות הים והיבשה לבין רכס הכרמל, כאשר הן מגיעות בזווית מסוימת? 

האם הנושא נחקר כראוי, או שאין כלל גזירות רוח? 

המטוסים הרבים מאד שנחתו בבטחה בש''ת חיפה מאז הקמתו, הם הוכחה מעשית לכך שהתופעה אינה קיימת.

למרות זאת, החשש הסמוי ממנה עשוי ללבות את הרוחות, הסוערות ממילא, בכל דיון אודות הקמת השדה הבינלאומי. לכן מן הראוי להציף את הנושא. 

כיוון שגזירות רוח הן תופעה בלתי צפויה, המתרחשת באופן מיידי, ללא התרעה מוקדמת, חשוב למצוא לה פיתרון גם בחיפה. זאת באמצעות הארכת המסלול עמוק לתוך הים. הארכה כזאת מאפשרת פתרון לשתי בעיות: 

א. הרחקת המטוסים מרכס הכרמל, שהוא המקום בו עלולה גזירת הרוח להתרחש. 

ב. נחיתה עם רוח גבית, מזרחית.

שדה התעופה באי סנט הלנה הזעיר, הנמצא בלב האוקינוס האטלנטי, במרחק כארבע שעות טיסה מדרום אפריקה, הוקם לאחר לבטים ותכנונים ממושכים. הקמתו חייבה הצטיידות בכל המערך הלוגיסטי שמאפיין שדה תעופה בינלאומי בסדר גודל של היתרו, למרות שנוחתת בו טיסה אחת בשבוע בלבד, לעומת אלפי טיסות בלונדון. 

הטיסה הראשונה לשדה, שהיתה ארוע חגיגי והיסטורי, הפכה להיות גם האחרונה, למשך תקופה בלתי מבוטלת, בשל משבי ''גזירת רוח'', שגרמו למטוס להתנדנד באוויר בעת הגישה לנחיתה. הבעיה נפתרה באמצעות שינוי כיוון הנחיתה. גזירות הרוח הן משבי רוח מקומיים בלתי יציבים וחזקים, המשנים כיוון בפתאומיות, ונוצרים קרוב לפני הקרקע.

הסרט הדוקומנטרי אודות שדה התעופה החדש באי סנט הלנה, הוא דוגמא יסודית לכל מה שצפוי להתרחש בחיפה, בעקבות הקמת שדה תעופה בין לאומי ראוי לשמו בעיר הזאת.

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי

המרחב הקריטי, על פי פול ויריליו, הוא הביזור הגיאוגרפי האורבני הגלובלי, שהוא תופעה מרכזית בימינו. הביזור הביא ליצירת ערי ענק והתפרסות פרברית אינסופית, חוקית ובלתי חוקית כאחד, המשתרעת על פני מדינות שלמות. מדינת ישראל בפרט, הפכה זה מכבר, בשל גודלה הקטן, צפיפות האוכלוסייה, וחוסר המשילות בנושא התכנון האזורי, לעיר פרברית אחת. מצב זה מביא לשינוי הגדרת הריבונות. הוא מציין את סיומה של ייחודיות המקום, שמאפיינת את הבמה הפוליטית הוותיקה והעיר ההיסטורית, והחלפתה בעיקרון המיידיות, אחדות הזמן, שהיא פוליטיקה של האינטנסיביות והאינטראקטיביות, של מערך טכני. ארכיטקטורה של מערכות החליפה באופן סופי את מערכת הארכיטקטורה והאורבניזם ההיסטורית.

סיבה נוספת להתפוררות המרחב המסורתי היא כלי הנשק המודרניים, שהפעלתם מאופיינת בקבלת החלטות אוטומטית מרחוק במהירות הבזק. נוצרה מסה קריטית כבדה, המבשרת אסון של התפורות העיר ההיסטורית, של האורבניזציה המסורתית, כמו גם של המדינה, כתוצאה משקיעתם של ההרכבים הפוליטיים המסורתיים.

כיוון שהפריסה המרחבית המגובשת אבדה לטובתה של תצורה מורפולגית בלתי נראית, נוצרה השתרשות מתחייבת של בידוד אישי, אינטראקטיבי. נוצרה אטומיזציה של הפרט. בתהליך מואץ זה, היחיד נמצא בהמתנה לשיבה למולדת, אך אין לו מנוס מהחיים בפרוור.

ההתפשטות האורבנית האינסופית צועדת יחד עם הקריסה האורבנית הפנימית. שתיהן יחד הכחידו את ההבחנה בין איכלוס עירוני להתיישבות קולוניאלית. הן מטשטשות את הנתינות הלאומית, את עצם המחויבות להעניק אזרחות פוליטית משמעותית לאוכלוסיות המצויות תחת סמכות. הפרדה בין נתינות קולוניאליזם לנתינות ממלכתית היא בלתי מעשית לחלוטין, לנוכח התהליכים האורבניים האלה. תחושת הכליאה במרחב הקיברנטי משותפת לכל המגזרים. 

שני הצדדים חיים על הסקלה של הישרדות אינדיבידואלית. לכל אחד משני סוגי הנתינים יש, בפועל, זכויות וחובות שמשווים את מעמדם. הנתין ה''קולוניאלי'' פטור משירות צבאי ומחובות אזרחיות נוספות. הוא מסוגל לבנות את ביתו הפרטי על אדמת המדינה מבלי להשיג היתרי בניה, לא לשלם מיסים, להתחתן עם נשים אחדות ועוד. הנתין ה''ממלכתי'' מחויב בציות לכל חוק, קלה כחמורה, והשלטונות מנצלים כל הזדמנות להטיל בו שררה. שני סוגי האזרחים נהנים מביטוח סוציאלי ובריאותי בסיסי חינם. הקשרים הכלכליים ביניהם הם רבים ומגוונים ביותר.

הקולוניאליזם הבינלאומי המסורתי המוחצן, שהתאפיים בכיבוש שטחים רחוקים מהמולדת, הפך כיום לקולוניאליזם מופנם, שנשלט על ידי תאגידי הטכנולוגיה והתיקשורת הגלובליים. העיר המסורתית קרסה לתוך עצמה והתפוררה. מרכזי הערים הגדולות ברחבי תבל הפכו לסלאמס. 

האינטראקטיביות המיידית של הטכנולוגיות גרמה לשקיעת ערך כוח העבודה האנושי המקומי. היא מעניקה עדיפות לריכוזיות המונופוליסטית הרב-לאומית. זאת אידיאולוגיה השוללת את שלטון תנועות החופש הלאומיות. היא יוצרת נישות מנוגדות לשאיפת הניהול העצמי. היא תואמת לתביעה למדינה מינימלית שמציגים הכלכלנים. תביעה זאת מאפשרת יצירת טכנולוגיות שאינן צריכות תעסוקה מלאה ונוכחות ממשית ומעשית של עובדים.

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.