יום שבת, 24 בספטמבר 2016

המועקה והצעקה של תושבי מטרופולין חיפה

מפרץ אילת, עם הערים אילת ועקבה שנמצאות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה, והדמיון הפיזי בין השניים הוא רב מאד. בין אילת לעקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שמראה העמק השלו, בעל המראה הפסטורלי מדברי, מסייע להשכנת השלום. במפרץ חיפה המצב הוא בדיוק להיפך. על העמק חולשת תעשיה פטרוכימית מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. התעשיה הזאת הוא יוצרת די.אנ.איי מקומי בלתי בריא והפכפך.

בלב כל מטרופולין יש מגדלי מגורים ועסקים אך לא מפעלים פטרוכימיים. גם אם יפתרו את בעית הזיהום, אך בז''ן ישארו במקומם, הסיכויים של מטרופולין חיפה להתפתח יגוועו. זאת, בין היתר, מכיוון שבעית הביטחון העצומה שיוצרים מפעלים אלה כיום לתושבי מטרופולין חיפה תישאר, ותתגבר מאד במידה ותאושר הרחבתם.

החרדה הבריאותית מזיהום האויר משולבת במטרופולין חיפה בחרדה הבטחונית, והתוצאה היא מצב רעיל ונפיץ, שדורש טיפול כולל. כאשר נשמעה אמש אזעקת התרגול של פיקוד העורף שאלו התושבים רבים מה יהיה במידה וטיל יפגע במיכל האמוניה או מתקן פטרוכימי אחר. התושבים חשבו שהזיהום שממנו הם סובלים יום יום יתעצם בבת אחת מאות מונים, ויגרום למותם של המונים. זאת המועקה וזאת הצעקה של תושבי מטרופולין חיפה. אך ועדת איכות הסביבה שמטפלת בזיהום אינה מתיחסת באותה הנשימה לבעית הטילים.

לאחר מלחמת לבנון השניה קיבל ראש עירית חיפה תקציבים שמנים לשיקומה, והוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים. אחת הסיבות לכך היא חוסר יכולתו להתמודד עם המורכבות של העיסוק במפרץ חיפה. 

צמצום ופינוי המפעלים הפטרוכימיים, והסבת עתודות הקרקע באזור לתיירות, מגורים, ותעשיה ועסקים מתקדמים, היא חיונית לעתידה של מדינת ישראל. 

נדרש שר בכיר בקבינט, שהוא מומחה לפיתוח אזורי, שירכז את הטיפול בנושא, בזכות תמיכתם של חברי כנסת רבים. השארת מפרץ חיפה במתכונתו הנוכחית היא אינטרס של גורמים רבי כוח והשפעה, אך חקיקה נאורה תצליח למנוע זאת.

יום רביעי, 21 בספטמבר 2016

חיפה הריקה בתקופת מלחמת לבנון השניה

בתקופת מלחמת לבנון השניה, בשנת 2006, הייתי אחד התושבים היחידים שנשארו להתגורר בעיר. רוב התושבים נמלטו מפחד הטילים, ועברו להתגורר בישובים בטוחים. אין בהדר כמעט מקלטים בבניני המגורים, והמקלטים הציבוריים אינם נתפשים כמתאימים לשהיה של ימים ושבועות. במשך שבועות רבים הסתובבתי לבדי ברחובות המרכזיים השוממים של הדר, כשאיני מאמין למראות עיני. חיפה היתה עיר רפאים. הכל היה סגור ונטוש: שווקים, בנקים, חנויות, ומוסדות ציבור. לא היה אף שירות עירוני. במרכז הכרמל היתה, בימי המלחמה הראשונים, מראית עין של פעילות, כאשר אחת מעשרות תחנות הטלוויזיה שהתמקמו בטיילת פנורמה, כדי לצלם את הטילים שנופלים על העיר, סובבה את המצלמה, על מנת להראות תושבים אחדים.

במלחמת לבנון השניה לא נותרו כמעט תושבים בחיפה. זאת גם כי הם ננטשו ללא שום מערכת תמיכה עירונית. לא היה שום מענה לפניות הציבור במוקד העירוני. כל ניסיון ליצור קשר כל שהוא עם העיריה היה לשווא.

העיריה ופיקוד העורף מנפנפים בנתונים לפיהם כ-85 אחוזים מתושבי חיפה נותרו בה בזמן המלחמה. כיוון שמקורות הנתונים לא התפרסמו אין לדעת מאין נלקחו, ואם אינם פרי הדימיון. בשטח זה נראה אחרת. לא היו אנשים גם במרפסות הבתים. כל החלונות היו מוגפים. לא נראה גם מישהו שיוצא לרגע כדי להתאוורר או לטייל עם הכלב. התושבים נעלמו לחלוטין מהרחובות. לא היתה גם אף תנועת מכוניות פרטיות ותחבורה ציבורית. הדבר מעיד על כך שהתושבים לא הגיעו למקומות העבודה ולבתי הספר.

בתחילת המלחמה קיויתי שיש עוד רבים כמוני שנשארו בעיר. אך כיוון שהסתובבתי בהדר שבועות רבים, ולא ראיתי נפש חיה או תנועת מכוניות, הסקתי שאני אחד היחידים שנותרו בה. תושבי חיפה נמלטו מהטילים כתגובה טבעית. כך עשו גם תושבי גוש דן בזמן מלחמת המפרץ בשנת 1990/1, ותושבי ישובי עוטף עזה בזמן מבצע צוק איתן.

משאיות הזבל לא עבדו בתקופת המלחמה. למרות זאת לא הצטבר זבל בפחי האשפה וברחובות. לא יתכן שמלאכים פינו את האשפה. המשאיות המגושמות עם עובדיהן הן מטרה גדולה, ולכן היו הראשונות להפסיק לנוע בכבישים, והאחרונות לחזור, יום-יומים אחרי הפסקת האש. תושבים רבים זוכרים זאת בוודאי, כיוון שבעקבותיהן חזרה כל העיר לשגרה. אפשר לבדוק ברשומות העיריה אם המשאיוות יצאו לרחובות במהלך המלחמה. במידה ולא, נתוני העיריה על 85 אחוזים מהתושבים שנותרו בעיר הם מופרכים, כי תושבים רבים כל כך מייצרים המון אשפה, וכאמור לא ראיתי מצבורים בשום מקום.

אף גורם פוליטי לא פעל לשינוי המצב. הקיפאון אחז בכולם. חשתי שתוך עוד ימים אחדים כאלה תחת התקפות הטילים של חיזבאללה, וחיפה לא תחזיק מעמד. כתבתי לאמצעי התיקשורת הארציים על המצב. ימים אחדים לאחר מכן נפתחה המתקפה הקרקעית של צה''ל בדרום לבנון, ובעקבותיה חיזבאללה נכנע.

לאחר המלחמה קיבל ראש העיר תקציבים שמנים לשיקומה, אך הוא ניצל אותם לפרויקטים ראוותניים, ולא לחיזוק אמיתי של תושבי חיפה.

אחד הפרויקטים ההזויים ביותר של יהב היה הקמת מנהרות תשתית בלב הדר, ברחובות הרצל, יל''ג והחלוץ, והרחובות שמקשרים ביניהם. לרשת מנהרות ארוכות אלה, שמכונית בינונית מסוגלת לנסוע בהם, הכניסו את קוי המים, הביוב החשמל והתקשורת. אפשר היה לשדרג את כל הקוים האלה במיקומם הישן, בעשירית מהמחיר שעלו המנהרות. מכעיסה עוד יותר היא העובדה שמנהרות אלה אינן מיועדות לשמש כמקלטים, ובמלחמה הבאה שוב לא יהיה לתושבי הדר היכן להסתתר.

מנהרות התשתית זרו מלח על פצעי התושבים שקיוו להתאושש מאימת הטילים שנחתו עליהם. תושבי הרחובות הרצל, החלוץ ויל''ג התעוררו לאחר המלחמה לקול הבולדוזרים של ראש העיר, שחפרו תחת חלונותיהם משך שנים על שנים 24/7, כשהם מונעים כל אפשרות לחיים תקינים. הקשישים והחולים התקשו לשרוד, בפרט מאחר ולא היתה כמעט אפשרות לגישה פיזית לבתים.

רע מכל אלה היתה התובנה שמאומה לא השתנה, והולך להיות גרוע עוד יותר. לראיה, הדיווחים בתקשורת מהימים האחרונים על סכנת הטילים שעלולים לנחות עלינו. מפרץ חיפה הוא במרכז הכוונת של האויב. פרנסי העיר יתעדכנו אודותיו, במצב מלחמה, בחמ''ל המשוכלל שבנו. תושבי הדר יופקרו עוד יותר לחסדי הטילים, כיוון שבמסגרת שיפור מראה רחוב הרצל הסירה העיריה מכניסות הבתים את קירות המגן שנבנו בזמן מלחמת העולם השניה, אשר יצרו מחדרי המדרגות מקלטים מאולתרים.

בישראל, סכנות מלחמת הטילים המודרנית הופכות את העורף לפגיע יותר מהחזית ואת האזרחים ללוחמים האמיתיים. לאחר המלחמה חזרו תושבי חיפה לבתיהם והמשיכו בשגרה המבורכת, אך אין בחיפה מוכנות אמיתית לקראת הבאות.

יום שבת, 17 בספטמבר 2016

קו הרקיע העירוני הטיפוסי וקו הרקיע של מפרץ חיפה

אני יליד חיפה, שגדל בעיר זאת וחי בה כל ימי. ארובות בתי הזיקוק מלוות אותי מאז ילדותי במזרח שכונת הדר, ועד היום הזה. למדתי גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. ממרומי האוניברסיטה נשקף הלב של מטרופולין חיפה, שהוא מפרץ חיפה, ומתקני בתי הזיקוק במרכזו. הצורה הכללית של האזור היא של קדירה, או איצטדיון טבעי, הן מבחינה טופוגרפית והן מבחינת תפרושת הבניה. בכיתה למדתי, לעומת זאת, במסגרת קורס בגאוגרפיה עירונית, כי מתאר המודל של קו הרקיע בכל מטרופולין הוא כשל פעמון, עם שוליים שמתאפיינים בבניה נמוכה והם בעלי ערך קרקע נמוך, ומרכז שמתאפיין בבנינים גבוהי קומה וערך קרקע גבוה.
להלן המחשה לכך באמצעות תמונה:
למעלה - תל אביב
באמצע - מפרץ חיפה
למטה - מראה קו הרקיע העירוני הטיפוסי


city skyline model.jpg
מלמעלה למטה: תל אביב, מפרץ חיפה, קו הרקיע העירוני הטיפוסי

נצרכו לי ולעמיתיי, פעילי איכות הסביבה במטרופולין חיפה, שנים רבות כדי להבין את המבנה הפרדוקסלי של המטרופולין שבו אנו חיים, מבנה שהוא תוצאה של מורשת היסטורית, יחד עם רגולציה ממשלתית מיותרת.