הדיון בהתנגדויות לתוכנית חיבורי נמל המפרץ

''ויבנו ערי מסכנות לפרעה, את פיתום ואת רעמסס''

השתתפתי בדיון על ההתנגדויות ל''תוכנית חיבורי המפרץ''. היה מדהים ומרגש להקשיב לעשרות האנשים, שפשוט התחננו בפני חברי הוועדה שלא לא לאשר את התוכנית, שהיא בבחינת תא סרטני שיביא להרחבה חסרת גבולות של זיקוק הדלקים המזהם במפרץ חיפה. גם יו''ר הדיון הקשוח, יוסוף משלב, הזיל דמעה.

לא רציתי לשנות את האוירה הכללית, לכן כשהגיע תורי הצטמצמתי במה שתכננתי להגיד, והוא שחיבורי התשתיות התחבורתיות הן כפילויות, שאפשר למנוע באמצעות גשר ומנהרה בפתח נמל הקישון, לצורך שימוש בתשתיות הקיימות של נמל חיפה.

חרו לי דבריו של מהנדס העיר, שקבע אמנם כי תוכנית הארכת שדה התעופה לתוך הים היתה תכנית הדגל בימיו של עמרם מצנע, אך התוכנית בוטלה בגלל התנגדויות תושבי קרית חיים מחשש לרעשים של מטוסים מעליהם. המטוסים לא מתוכננים לעבור מעל הקריה. הם כן מתוכננים לעבור מעל ובסמוך למתקנים פטרוכימיים מסוכנים, ובראשם בתי הזיקוק ומיכל האמוניה.

בדיון הציגו את נמל המפרץ כעובדה מוגמרת, אשר ''חיבורי המפרץ'' נועדים לשרת אותו. לא היתה התיחסות לכך שנמל זה מתוכנן בצורה מסורבלת ומסוכנת, בתוך הים וביבשה, ואולי הוא מיותר בכלל. הפיתרון היחיד לנמל המפרץ הוא שילובו במסלול מטוסים ארוך מאד לתוך הים, על קצה המדף היבשתי, ושימוש בשוברי גלים נגדיים שיוצאים מראש הכרמל, באופן שימנע זרמי ים הרסניים.

חשוב להדגיש כי משמעות הרחבת בז''ן היא גם צמצום שדה תעופה חיפה, כיוון שמסלול המטוסים עובר מעל בז''ן. כדי שבחיפה יהיה מסלול ארוך, חייבים לצמצם מאד את בז''ן, שנמצא בדיוק מאחורי המסלול. אישור הרחבת בז''ן הוא למעשה גזר דין מוות על הארכת המסלול, וזאת בלי קשר לתוכנית ''חיבורי המפרץ'', שגוזרת גזר דין מוות על המסלול מעברו השני, שקרוב לים.

מפרץ חיפה ומפרץ אילת

טילתי לאחרונה בפטרה, ירדן. המקום מדהים וחובה לבקר בו. יש לי תובנות רבות מהביקור, וכמעט כולן קשורות לחיפה. 

אחת מהן קשורה להפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק שהיתה בחוף דדו השבוע. 

מי שמגיע לאילת וחוצה את הגבול לעקבה עושה זאת דרך עמק שדומה מאד למפרץ חיפה. מפרץ אילת, עם עקבה ואילת שמתנוססות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה. הדמיון בין השניים רב מאד. 

בין אילת ועקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שהעמק השלו, בעל המראה הפסטורלי-מדברי, מסייע להשכנת השלום. 

מפרץ אילת

בחיפה המצב הוא בדיוק ההיפך מכך. בין שני חלקי העמק יש תעשיה מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. 

מפרץ חיפה

מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, לסכסך בין שני חלקי העמק, בין תושבי חיפה לתושבי הקריות ולתושבים האחרים ששוכנים בכל עבריו. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. יותר מכך, התעשיה הפטרוכימית יוצרת את הדי.אנ.איי המקומי, שהוא די.אנ.איי חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל. 

לכן ההפגנה היתה חשובה. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בה הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא, אופטימי. 

לא היה מקום מתאים מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.

על גמל בחזית מקדש 'האוצר' בפטרה

בז''ן = נדל''ן

בז''ן הם מפגע בריאותי, בטחוני, כלכלי, חברתי, אסתטי, פסיכולוגי, ועוד. גם אם יפתורו את בעית הזיהום, אך בתי הזיקוק ישארו במקומם, הסיכויים של מפרץ חיפה להתפתח יגוועו. מתווכחים עם מקבלי ההחלטות על נתוני זיהום ותחלואה. אפשר לדבר אליהם, ואל הציבור כולו, בשפה שכולם מבינים, שהיא שפת הכסף והנדל''ן. אם הציבור הרחב ידע שיש פה עתודות קרקע לפתרון כל בעית הדיור, יופעל לחץ נוסף על הממשלה. 

מפעלים פטרוכימיים בונים במקום נידח, על קרקע שהערך שלה הוא אפסי לעומת ערך הקרקע במפרץ. הערך של דונם קרקע מופשרת למגורים בלב ריכוז אוכלוסיה הוא מיליוני שקלים. אפשר לבנות על השטח של אלפיים הדונמים של בז''ן, שנמצא בלב ריכוז אוכלוסיה, עשרות אלפי דירות. ההכנסות מבז''ן הן אפסיות לעומת ההכנסות הצפויות למדינה ממכירת הקרקע, והמיסים השונים שיגיעו מהאזרחים שיתגוררו ויעבדו במקום. בז''ן, שמילאו וממלאים תפקיד משמעותי בבנין הארץ, חיבים לאמץ תוכנית זאת, גם מתוך אחריות לאומית וגם כי הם ירוויחו ממנה. זאת תוכנית ווין-ווין. צריך להפוך את הלבניות לבנינים. אנו זקוקים לבניני מגורים ולא לבתי זיקוק במפרץ חיפה. 

לא קשה למצוא שטח מתאים של אלפיים דונם ברמת הנגב. מפעלים ומתקנים פטרוכימיים אפשר לבנות גם במרחק 10-20 ק''מ מעיר, ולא צריך מרחק גדול יותר כדי למנוע את הסכנות מהם. לא צריך גם לפנות את הכל בבת אחת, אלא בהדרגה. בתור התחלה, במקום לבנות את חוות המיכלים במפרץ, אפשר לבנות אותה במקום לא מאוכלס, והרווח על מחירי הקרקע יהיה עצום.

הבניה לא תהיה על השטח המזוהם של בתי הזיקוק, אשר יהפכו לחלק מפארק הקישון, אלא בשטח של האדמות סביבו, שיהפכו לחלק מעיר הקריות. מדובר בשטח לא של אלפיים דונם בלבד, אלא פי עשר לפחות! אלה הם עשרות אלפי דונמים שמהווים את העתודה המשמעותית האחרונה לבניה במישור החוף של מדינת ישראל. זה שטח עצום שמקיף כיום את בז''ן, אך אי אפשר לעשות עליו כלום כי המתקנים הפטרוכימיים חייבים שוליים בטיחותיים רחבים מאד.

אין ספק שהעתקת בתי הזיקוק למקום אחר תעלה הון רב, ויש הנוקבים במחיר של 10 מילארד שקלים. אך סכום זה עשוי להיות חלק קטן בלבד מתקבולי הממשלה תמורת מכירת הקרקעות של המפעל ושל סביבתו, לאחר שיופשרו לבניה. בנינים במקום בז''ן יצמיחו את מטרופולין חיפה לדרגת מטרופולין תל אביב לפחות.

המדינה יוזמת חוק לבניה של מלונות על קו החוף במקום אחד, ובמקום שני תעשיה כבדה. מישור החוף של מדינת ישראל הוא אחד הצפופים בעולם. מה שנעשה הוא כמו לקחת רכב שטח ולדהור איתו בחוף הים בין המוני המתרחצים. בצפון תל אביב על גבול רמת השרון, בשטח שהיה עד לא מזמן מרכז הפצת הגז הביתי של גוש דן, עומדים לבנות 12 אלף דירות. באותו הזמן, במפרץ חיפה, על שטח דומה, מחליטים להקים חוות מיכלי דלק וגז. זאת אינה שמחה לאיד בלבד. בעידן התמ''א והפינוי-בינוי, שיוצרים חוסר וודאות ארצי בתחום הנדל''ן, מישהו כאן גוזר קופון.

השלטים הבאים צפויים להתנוסס בכל מקרה:
למכירה קרקע מופשרת לבניה במפרץ חיפה, בקרבת שטח תעשיתי לשעבר של בתי הזיקוק.
הקרקע נמצאת בלב מרכזי אוכלוסיה ותעסוקה גדולים, חוף ים, נמל ומרינה, נמלי תעופה בינלאומיים, כבישים מהירים ומסילות רכבת, וסמוך לפארק הקישון והר הכרמל.

השלטים שמתאימים לשטח בתי הזיקוק במפרץ חיפה

נוף אפשרי של שטח בתי הזיקוק