יום ראשון, 19 באפריל 2015

מתווה ראשוני לשני מסלולים בצורת V למטוסי ענק בשדה התעופה חיפה

שני מסלולים בצורת V למטוסי ענק  בשדה התעופה חיפה


השרטוט מראה את האפשרות המכסימלית, שהיא ככל הנראה גם האופטימלית, להקמת מסלולי מטוסים בשדה תעופה חיפה.

זה מתווה ראשוני בלבד, שעל גביו יתווספו בהמשך תרשימים של תוספות רבות כמו: שטחי רציפים, מזחים ושוברי גלים לנמל הספינות, ושטחי תפעול לנמל התעופה. 

בשרטוט מופיעים שני מסלולים גדולים, שבצד כל אחד מהם מופיעים אורכו וכיוונו:
הצורה הכוללת היא של V. 
שני המסלולים מתחילים בנקודה בה מתחיל כיום המסלול בחיפה. 
המסלול המערבי והארוך הוא באורך של 4.5 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 325 - 145 מעלות.
המסלול המזרחי והקצר יותר הוא באורך של 3.2 קילומטרים וכיוונו המלא הוא 340 - 160 מעלות.

אורך המסלולים וכיוונם נקבע על פי המדף היבשתי בתוך הים, שהוא האזור עם המים בצבע בהיר, מה שמצביע על כך שהמים רדודים ולפיכך אפשר ליבש אותם בקלות יחסית.

שני המסלולים נמצאים בשטח שמיועד כיום, על פי התוכניות, להקמת נמל המפרץ. על פי תוכנית נמל המפרץ יהיו בשטח זה בעיקר מגרשי מכולות.

מסלול 340 הקצר הוא המשך של המסלול היחיד שיש כיום בשדה התעופה חיפה. יתכן ואפשר להטות את כיוונו מעט צפונה, עד כדי 345 מעלות, אולם אז הוא יתקרב לאזור המגורים הסמוך בקרית חיים למרחק של מעט יותר מ-1 קילומטר בלבד. לכן עדיף לשמור על הכיוון הנוכחי, ששומר על ריחוק סביר של כ-1.5 קילומטר מאזור המגורים. 

על צידו המערבי של מסלול 325 הארוך אפשר להקים את רציפי נמל המפרץ החדש. מכיוון שהמסלול ארוך בהרבה מזה של רציף הנמל שמתוכנן כיום לא יפחת למעשה שטח נמל זה, ויתכן כי אף יגדל בפועל, כמו שיתברר בתרשימים הבאים. 

יתרון נוסף של מסלול 325 הוא בכך שבזכות אורכו הרב הוא יהיה מסוגל להגדיל בהרבה, בתפקודו הנוסף כשובר גלים, גם את שטח הנמל המערבי. זאת באמצעות הארכת שובר הגלים הקצר הקיים של הנמל הצבאי החדש שנמצא מול קצהו, והפיכתו לשובר גלים ראשי. את שובר הגלים הראשי שקיים כיום יהיה צורך לקצר על מנת לאפשר תנועה לספינות בנמל, ואפשר יהיה לעבות אותו כך שהוא יהפוך לרציף רחב. גם נושא זה יובהר בתרשימים הבאים.

אורך המסלול המקובל למטוסי בואינג 747 ג'מבו ולמטוסי בואינג 787 דרימליינר הוא כ-3.3 קילומטרים שהם כ-10,000 רגל. שני המסלולים יוכלו אם כן לשמש למטוסים גדולים אלה. מסלול 325 הוא ארוך בהרבה מהדרוש. מסלול זה יוכל לשמש לפיכך גם לנחיתות של מטוסי תובלה צבאיים ענקיים, או שאפשר יהיה לקצר אותו בחלקו היבשתי ולהפוך אותו לשטח תפעולי של נמל התעופה.

את רוחב המסלולים אפשר יהיה להתאים בקלות לרמה האופטימלית, שהיא יותר מ-50 מטרים. 

המשמעות המעשית של שני מסלולים למטוסי ענק, לעומת מסלול אחד, היא הכפלה של קיבולת המטוסים של השדה, מה שיהפוך את חיפה לנמל תעופה פעיל מאד. אלה אינם מסלולים צולבים אלא נפרדים, וקצותיהם נמצאים במרחק סביר זה מזה, מרחק שמאפשר המראות ונחיתות בו זמנית בשניהם .

הפיכת השדה הקטן בחיפה לנמל תעופה בי''ל חייבת להשתלב בפינוי כולל של המפעלים והמתקנים הפטרוכימיים במפרץ. בדרך זאת יווצרו ברחבי האיזור עתודות הקרקע לבנייני מגורים ולתעשייה ועסקים מתקדמים, שיידרשו למען מקומות העבודה הרבים שנמל התעופה עתיד לייצור.
חשיבות רבה יש לפינוי מלא של מפעלי בתי הזיקוק ממיקומם הנוכחי. הם ניצבים בעורף שדה התעופה, על מסלול ההקפה החיוני למטוסי נוסעים גדולים. שטח בתי הזיקוק צריך להפוך כולו לחלק מפארק הקישון, שיעוצב כולו כפארק המטרופולין אשר בדיוק מעליו עובר מסלול ההקפה של שדה התעופה.
מהלך מורכב זה, של ''לא לבתי הזיקוק - כן לשדה התעופה'', צריך להתבצע, מבחינה פוליטית וארגונית, תחת ניהולו של שר בקבינט שהוא מומחה לפיתוח אזורי, כמו השר סילבן שלום שהשלים לאחרונה בהצלחה את תוכנית פרוייקט  ''תעלת הימים''.

יום שבת, 18 באפריל 2015

ההשפעה ההרסנית של בתי הזיקוק על אזור מפרץ חיפה

עינת קליש רותם, ראש תנועת ''חיים בחיפה'', מפרסמת בבלוג של התנועה מאמר מקצועי ומפורט שמנתח ומתאר את האמת המרה: בתי הזיקוק מזיקים לא לבריאות בלבד, אלא גם לכלכלה של מפרץ חיפה. מפעלים אלה, שרישתם פרושה על כל המפרץ והם הנוף הדומיננטי בו, הם בבחינת דינוזאורים שלוחכים ומחסלים כל חלקה טובה.
מדובר באחד האזורים היפים ביותר בישראל, סמוך לחוף ים ונחל, מול נוף מרהיב ובמזג אויר מצוין, אשר מתאים להקמת אזורי מגורים ותעשייה מתקדמים, שיכולים להפוך את האזור למרכז עולמי כדוגמת הונג קונג או סינגפור, או לכל הפחות ביירות הסמוכה. במקום זאת נמצאים בלב האזור מפעלים מזהמים, שצברו חובות עתק לרשויות ועתידם בלתי ברור לנוכח תנאי השוק המשתנים. יתר על כן, מרבית התפוקה של מפעלים אלה מיועדת ליצוא.
האבבסורד הוא שהממשלה, בגיבוי הרשויות המקומיות שיונקות מעטיני השלטון, מגבים בימים אלה את התרחבותם חסרת התקדים, שכוללת את שילוש כושר היצור, הקמת חוות מכולות נפט חדשה, והקמת מסוף דלקים בנמל המפרץ החדש, שמיותר גם הוא.
משמעות מהלך ממשלתי זה הוא חיסול העתיד החברתי-כלכלי של צפון הארץ, ובעיקבות זאת גם של כל מדינת ישראל.

ניתוח הדו"חות הכספיים של בז"ן לשנת 2014 מעלה כי 51% מההכנסות של בז"ן לשנה זו הגיעו מחו"ל, מייצוא, כאשר 47% מכלל ייצוא הדלקים הגיע לטורקיה.
על פי הדו"ח, הפסד קבוצת בז"ן בשנה זו עומד על 93 מיליון דולר. 
חובותיה של בז"ן, ימשיכו ככל הנראה להעיק על רווחיה גם בעתיד, שכן, החברה תלויה בגורמים גיאופוליטיים שאינם בשליטתה למשך שנים ארוכות. האם בז"ן תוכל אי פעם להרוויח כל עוד תמשיך בתפוקות הייצור הנוכחיות שלה, ובפרט לנוכח הירידה במחירי הנפט, וכניסת הגז לשוק האנרגיה? האם למצבה הכלכלי יש קשר ישיר עם המאמצים האדירים שהיא משקיעה בשנים האחרונות להגדיל את מתקניה לשם הגדלת יכולת הייצור?
התמונה הנשקפת מדו"חות בז"ן מסבירה את הצורך שלה לגדול, ומצטרפת לשורת החלטות הממשלה שיקבעו את חיפה כעיר תעשייתית שנים רבות קדימה.
המהנדס מאיר פרומקין, לשעבר מנהל בכיר בבתי הזיקוק, בדק את הדו"חות הכספיים של בז"ן, וטוען שעל רקע הדו"חות, יש לבחון לעומק את הגדלת נתח הייצוא של מוצרי בז"ן. ייצור לייצוא משמעו תוספת בזיהום שאין תושבי המפרץ וסביבותיו יכולים לסבול יותר, ובפרט כשבז"ן ממשיכה להפסיד למרות מגמת הגידול בנתח מוצריה לייצוא.
בכל מצב, לבז"ן אין שליטה על מחירי השוק, וגם לא יתרון טכנולוגי או ניהולי. על כן אנו נתונים במילכוד גדול עם בז"ן – הפסדים הכרוכים בזיהום וסיכונים. מדובר במפעל אחד שנמצא בקשיים כלכליים, ומשליך על חיינו הכלכליים ועל בריאותנו יותר מכל גורם אחר בעיר. הגיע הזמן להכיר בעובדה הזו.
האם בז"ן היא באמת נכס אסטרטגי של מדינת ישראל?
הנתונים מראים שבז"ן תלותית מאד באספקת הנפט שמגיע מהים הכספי ומרוסיה. בשנת 2013 האספקה עמדה על 89%, וב- 2014 עמדו על 80%.
השאלה המתבקשת: אם ישראל תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט גולמי, מדוע אינה יכולה להיות תלויה במדינות אחרות לקבלת נפט מזוקק? מדוע התלות בדלק גולמי מקובלת על ממשלת ישראל, ואילו תלות בדלק מזוקק אינה מקובלת? מדוע תלות מסוג אחד היא 'בעיה אסטרטגית' ותלות מסוג אחר אינה בעייתית כלל?
בדיקה של צריכת הסולר לתחבורה במדינת ישראל מגלה שאין שינוי משמעותי בצריכה, שעמדה בשנת 2012 על 2,721 אלפי טון, בשנת 2013 על 2,782 אלפי טון, ובשנת 2014 על 2,851. צריכת הסולר להסקה דווקא ירדה, ועוד עומדת להשתנות בוודאי עם כניסת השימוש בגז הטבעי למחוזותינו. נתונים אלה רק מחזקים את הטענה שמאמצי בז"ן להגדיל את היקפי ייצור התזקיקים שלהם, במיוחד לאחר הקמת המתקן החדש הקרוי 'הפצחן המימני', אינם משמשים ככל הנראה לגידול בצריכה האמיתית של תושבי מדינת ישראל, אלא לייצוא.
על פי הדו"חות, בשנת 2014 51% מהכנסות בז"ן הגיעו מייצוא. מדובר במגמה שהולכת וגדלה, לאחר בשנת 2013 ההכנסות מהייצוא עמדו על 49%, ובשנת 2012 עמדו רק על 38%. בשנתיים האחרונות בז"ן מרגיעה את הציבור עם שיפור באיכות האויר במפרץ חיפה וסביבתו.
את הטענה כי מדובר במקור עבודה חשוב בחיפה יש להפריך. בבז"ן עובדים 1455 איש, מתוכם 228 אנשי מטה והנהלה. הטענה הזו הפכה למיתוס במרוצת השנים, אבל היא מטעה. יש לבדוק את היתרונות והחסרונות של מקור תעסוקה זה בהקשר הרחב. אם בז"ן מספקת כ- 1500 מקומות עבודה, אבל דוחה את כניסתן של חברות תעשייה נקיות ומתקדמות לעיר, שהיו יכולות להעסיק אלפים ואולי אפילו עשרות אלפי עובדים, בתנאים טובים יותר, הרי שיש לשקול נושא זה בשנית.
כשבוחנים את השפעתה העצומה וההרסנית של בז"ן על מטרופולין הצפון, מבחינה כלכלית וסביבתית, יש לראות את התמונה הרחבה. נכון להיום כל גופי התכנון הרישמיים של מדינת ישראל, בגיבוי מלא של הממשלה, פועלים להעמיק את זהותה של חיפה כעיר תעשייתית, עם נמל חדש שימלא את המפרץ של חיפה בנוף תעשייתי שטרם נראה כמותו, עם חוות איחסון דלקים וחומרים מסוכנים בכמויות חסרות תקדים, ועם בתי זיקוק שעומדים להשליש את כמות מתקניהם, תכנית שהיום נידונה בוועדות הממשלה. הנמל, בתי הזיקוק, וחוות האחסון יתחברו לרצועה עצומה, שתנתק את חיפה מהקריות באופן סופי ובלתי הפיך, במקום לחזק אותה כמטרופולין כלכלי איתן.
בנוסף, על מנת להקים את המתקנים הללו, שיגדילו את שרשרת ייצור תזקיקי הדלק, פועלים גורמים רבים לסגירת שדה התעופה בחיפה, בראשם חנ"י (חברת נמלי ישראל) וראש העיר חיפה, יונה יהב. הטענות כי יקום שדה תעופה ברמת-דוד עדיין אינן מגובות בהחלטות ממשלה ובתיקצוב, וגם לא מתייחסות למכשולים רבים שטרם נבדקו. הממשלה, בתמיכה מלאה של יהב, מכוונת את חיפה לעתיד עגום ואפור: נמל דלקים, נמל מטענים וחומרים מסוכנים, מחסנים ומתקנים לוגיסטיים ושממה עירונית. בעבור עוד 200 מטרים סך הכל תוספת למסלול התעופה הקיים, ובעלויות יחסית נמוכות, אפשר היה לקיים שדה תעופה שיחבר את חיפה והצפון עם לב אירופה. שדה כזה יוכל להוות בסיס לחברות תעופה  שימשכו לצפון צליינים ותיירים בהיקפים שטרם נראו כמותם בעבר. נכון להיום, משרד התחבורה בוחר בנמל שמשרת את התעשיות על פני שדה תעופה, ויהב איתו.
חיפה נמצאת על צומת דרכים, מבלי שהחיפאים מבינים עד כמה. למרבה הצער, התעשיות הכבדות וחנ"י מבקשים להשתלט על כל השטחים במפרץ חיפה, כולל אלה של שדה התעופה, וזאת על מנת להקים את התשתיות למתקנים שלהם, ולנמל המפרץ הנוסף, ולחבר אותם אל המתקנים היבשתיים שבעורף.
לפי החזון של "חיים בחיפה", עתידה הכלכלי של חיפה צריך להתבסס על תעשיות מתקדמות ונקיות, פרי המוסדות האקדמיים שלה, ועל ניצול נתוניה הטבעיים הייחודיים – עיר שיושבת על הר הגולש לים, כמו מרסיי, גנואה, ליבורנו, ריו, עם פוטנציאל ל-30 ק"מ של חופי רחצה בטווח המטרופוליני, והפיכת נכסים אלה למוקד תיירות מרכזי בישראל ובמזה"ת. הגידול של בתי הזיקוק, מפעל שעתידו הכלכלי לוטה בערפל, בנוסף להקמת תשתיות תומכות לעיר תעשייה כבדה, ישאירו את חיפה בלי לב מטרופוליני ובלי שדה תעופה, בלי חופי הים של הקריות ועם מיעוט יחסי של מקומות עבודה חדשים. ''חיים בחיפה'' בראשות עינת קליש רותם נחושים לקדם עתיד חדש וטוב יותר לתושבי חיפה ולדור הצעיר.

יש להעביר את בתי הזיקוק לארצות עולם שלישי, שבהם הדרישה למוצריהם נמצאת בעליה, ואילו עלויות הקרקע והעבבודה בהן הם נמוכות. איזור מתאים הוא חופי מדינות מזרח אפריקה שנמצאות בקשרים ידידותיים עם ישראל, כמו אתיופיה וקניה. מדינות אלה גם סמוכות למקורות הנפט במפרץ הפרסי, ובעלי בתי הזיקוק יוכלו ליצור קשרים עם מדינות שאינן בקשר פוליטי עם מדינת ישראל וליהנות מכל היתרונות הכלכליים שכרוכים בכך.

יתכן כי במאגרי הגז שהתגלו מול חופי חיפה מצוי גם נפט רב. חברת נובל אנרג'י מעוניינת להקים את המסוף להזרמת הגז והנפט למיכליות בסמוך לאסדת הקידוח, ויש לתמוך במהלך זה. את הגז והנפט לשימוש מקומי אפשר יהיה להזרים לארץ לזיקוק במתקנים משוכללים שיוקמו הרחק ממקומות ישוב, לדוגמא בנגב או בערבה, או למתקנים בבעלות ישראלית בארצות עולם שלישי. אפשר גם, על פי מסקנות המאמר, לוותר לחלוטין על ייצור עצמי של דלקים מזוקקים, ולהסתפק בהקמת מאגרים גדולים בישראל שישמשו את המשק  בשעת חירום.

העולם עובר לשימוש באנרגיה נקייה, ומהלך העתקת המפעלים הפטרוכימיים ממפרץ חיפה צריך להשתלב גם במהלכים של הגברת השימוש באנרגיה נקייה במדינת ישראל.

יום חמישי, 16 באפריל 2015

דיון בפורום פיתוח אורבאני ותשתיות בתפוז בנושא נמל תעופה בינלאומי בחיפה

בפורום ''פיתוח אורבאני ותשתיות'' בתפוז התפתח בשנת 2012 דיון, שבמסגרתו שרשרת הודעות שעסקה ברעיון של הגדלת שדה תעופה חיפה. במרכז ההודעות עמד ניתוח מפורט למען הגדלת השדה, של דמות שהתכנתה בשם ''כלב רטוב''. ההודעה היא מתאריך 22/08/12, תחת הכותרת: נמ"ת בינ"ל בחיפה - מחזיר דיון ישן. ההודעה, שכללה גם שרטוט נאה, מופיעה להלן כמעט במלואה. זאת על מנת לרכז במסגרת בלוג זה את כל המידע שהצטבר ברשת בנושא, תוך מטרה לקדם את הרעיון במסגרות חברתיות נוספות באינטרנט, עם מחשבה לשדרג את התוכנית במסגרת פוסטים נוספים בבלוג, ובתקווה שבעל ההודעה עלום השם יקבל זאת בהבנה, כציטוט.


"למי שזוכר, לפני כחודשיים העלתי רעיון כיצד ניתן יהיה לבנות נמל תעופה בינ"ל בחיפה (אמנם אני לא הראשון). רובכם פסלתם את הרעיון על הסף בטוענות של "רעש", הנמל הצבאי וקרבה רבה מדי לנמל הימי. חלקכם אפילו ממש זלזלתם. אני עניתי, שהאתגר הוא בלמצוא פתרון לבעיות האלו ולאו דווקא לפסול כי "כרגע" זה בלתי אפשרי.
הבעיה היחידה מבחינתי (כמעט תמיד) היא ביורוקרטיה.

בעיית הרעש:
ישנם לא מעט נמלי תעופה בין לאומיים, עמוסים יותר ממה שהנמל הזה יהיה אי פעם, שבנויים מטרים ספורים משכונות מגורים. בבירת שכנתנו מצפון, למשל, יש שכונה ממש בתוך נמל התעופה. אם אתם רוצים מדינה מודרנית יותר מלבנון, תסתכלו על נמל התעופה טאגאל שבברלין, על נמה"ת של בריסל, על לה-גארדייה או ג'יי-אף-קיי בניו יורק ועוד רבים אחרים.
רעש בעקבות שדה תעופה יש בכל העולם והישראלים הם לא יוצאים מן הכלל... בכל מקרה, האזרחים הקרובים ביותר שייסבלו מבעיית הרעש החדשה גרים כ-1400 מטרים ממסלול הנחיתה, מרחק סביר לכל הדעות כשמדובר בנמל תעופה במרכז עיר.

הנמל הצבאי:
למה הנמל הצבאי חייב להיות ממוקם בשפך הקישון או בצדו המערבי של הנמל המזרחי? למה לא במקום אחר, נוח יותר, מתאים יותר...? המקום שנראה לי הכי הולם הוא הפקעת שטחים מרפא"ל (בחלק הדרומי) להקמת אותו בסיס. ניתן להקים בשטח גם את הבה"ד וגם את הנמל עצמו. מבחינת תחבורה, לחיילים זה יהיה נפלא משום שהקו הירוק של המטרונית עובר בדיוק שם. בדיוק תחנה אחת מהמסוף הצפוני של המטרונית, מקום אידאלי לתחנת רכבת כבדה.
השטח עצמו מהווה כ-10% מרפא"ל, משהו שנראה לי שהמדינה תצליח לעמוד בו.

קרבה רבה מדי לנמל הימי:
את אותו מסלול נחיתה ששרטטתי לפני חודשיים סובבתי בכ-10 מעלות עם כיוון השעון. כך נוצר מצב בו מסלול הנחיתה הוא 150 מטרים מהמנוף האפשרי הקרוב ביותר. לשם השוואה, מטוס הנוחת בשדה דב עובר בערך כ-150 מטרים ליד ארבת רידינג, מטוס הנוחת היום בשדה הקיים בחיפה עובר בדיוק מעל ובכמה עשרות בודדות של מטרים מעל הלבניות; בזכות הסיבוב של מסלול הנחיתה, המטוסים יעברו כ-330 מטרים הרחק מהארובות, מה שבעצם הופך אותו לבטוח יותר גם משדה דב וגם מהנמל הקיים באותו מקום.

ש מים גם אמר שתהייה בעיה של רכב חילוץ ורכבי תחזוקה לעבור בלשון הצרה שבחלקו הצפוני של נמל התעופה. אך בעצם הסיבוב הקל שעשיתי נשאר המון מקום לכל רכב שרק חפץ לעבור שם. אפילו עוד מטוס.

ייתרונות נוספים של נמ"ת בחיפה לעומת נמ"ת אחר בצפון:
-קרבה לכמות אוכלוסיה גדולה יותר בעלת מצב סוציו-אקונמי גבוה יותר וסבירות רבה יותר לשימוש בשדה תעופה.
-אתרים תיירותיים ומלונות רבים יותר.
-השדה ממוקם במרחק נסיעה קצרה ממרכז תחבורה גדול. כל שצריך זה שאטל שיחבר ביניהם. הנסיעה היא בדיוק 2 ק"מ. תחשבו כמה דלק ייחסך רק בשל מיקום השדה דווקא שם ולא למשל במגידו.

כדי לחזק עוד יותר את הרעיון ולהראות שהוא אפשרי וישים, הוספתי לשרטוט גם מסילת רכבת אפשרית עד למסוף המכולות העתידי וגם כביש גישה לאותו מסוף, גם מדרום וגם ממזרח במעבר תת קרקעי מתחת למסלול הנחיתה. כל זה ניתן ע"י ייבוש של כ-30 קמ"ר מהנמל המזרחי, חסרון זניח לעומת הייתרונות של נמ"ת באיזור וזניח עוד פחות בהוספת עוד כמה מאות של שטחים ע"י ייבוש באותו איזור בכל מקרה.