קיימת הדחקה פסיכולוגית לגבי הצורך בהקמת שדה תעופה גדול במפרץ חיפה על בסיס השדה הקיים. מתוך גודל הפוטנציאל החיובי של שדה תעופה כזה יש מי שמרשים לעצמם לזהם את כל האויר, הקרקע, והמים באזור, כמו ילדים שזורקים אוכל על הרצפה.
אחרי 'צוק איתן' עם המטווחים של חמאס על נתב''ג חייב לקום שדה תעופה בינלאומי שני בארצנו הקטנה, ורמת דויד בוודאי שאינו המקום, כי שדה כזה דורש שטח נרחב למוסכים, מחסנים וכדומה, ובחיפה יש את התשתית המתאימה. צריך לשלב זאת עם פינוי הדרגתי של כלל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, שהם חבית חומר נפץ בריאותית, בטיחותית, בטחונית וכלכלית. לאחר הארכה הדרגתית של השדה, בגודלו המקסימלי, על כמחצית מהשטח שמיועד לנמל המפרץ, הוא יהיה מסוגל להיות חלופה לנתב''ג, עם שני מסלולים באורך יותר מ-3 ק''מ, עד קצה המדף היבשתי.
המשוואה היא 'שדה תעופה הוא המפתח לקידמה במפרץ חיפה'.
על רמת דויד אסור להרחיב כי מדובר במקום סודי ביותר. סביר שמסיבה זאת גם לא יהיה אפשרי לפתוח אותו לאזרחים, והטרמינל האזרחי הוא ישראבלוף. את השטח הימי שמיועד לשדה התעופה במפרץ מייבשים ממילא עבור נמל המפרץ, והמומחים הימיים בדקו את כל מה שקשור לכך. רוב הסוגיות הבטיחותיות והאקולוגיות בנושא המטוסים הגדולים נפתרות בזכות זאת שהטיסות יתבצעו מעל לים, וגם התנועה על המסלולים תהיה, ככל שהמסלולים יתארכו, בשטח שבתוך הים. אפשר לפתור חלק ניכר מבעיות הדיור והתעסוקה בישראל באמצעות הקמת אזורי דיור במקום המתקנים הפטרוכימיים, ואזורי תעסוקה מתקדמים משולבים בשדה העופה. לדוגמא, שדה התעופה של סינגפור תורם כ-20% לתל''ג של עיר הנמל הזאת, שבה נמצא הנמל הימי הגדול בעולם!