יום שבת, 13 ביולי 2013

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.


טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים  Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים  של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד


טרמינל רב תכליתי ומגדל במעטפת זכוכית במקום ממגורות דגון ותחנת הרכבת
מראה של טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת תענוגות שמתקרבת לרציף שלו

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש  לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של  קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.


אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.



יום שישי, 12 ביולי 2013

החיפאי שמכר 100 מיליון תקליטים

ג'ין סימונס נולד בחיפה בשם חיים וייץ, אך מעבר לארה"ב ושעמום הביאו אותו להקים את KISS ומשם לתואר הלשון הכי מפורסמת בהיסטוריה של המוזיקה ויותר מ-5,000 נשים איתן שכב...

הסיפור של חיים וייץ מתחיל בבית החולים רמב"ם בחיפה, אז הגיח לעולם כבן יחיד לזוג הורים ניצולי שואה. אחרי מספר שנים בהן הספיק ללמוד עברית ולפתח ישראליות, החליטה האם לעזוב את המדינה ללא בעלה ועברה יחד עם בנה הקטן לניו יורק.
עם ההגעה לארה"ב, נשלח וייץ ללמוד בישיבת 'תורה ודעת' בעיר, אז גם החליט לשנות את שמו ליוג'ן קליין. אותה תקופה הייתה זו בה החל להיחשף למוזיקה ולאחר שעבד בכמה עבודות מזדמנות כדי לעזור בפרנסת הבית, החליט להקים להקת תיכוניסטים, בעיקר כדי שתעזור לו להשיג בחורות.
אחרי כמה שנים טובות, לא מעט ניסיונות מוזיקליים שונים, ושינוי שמו בפעם האחרונה לג'ין סימונס, הקים לבסוף יחד עם חברו, הגיטריסט פול סטנלי, את להקת KISS. הלהקה, שהייתה בין הראשונות בארה"ב שיצרה רוק שנחשב לכבד הרבה יותר ממה שהיה מקובל באותם שנים, הפכה להצלחה מטורפת ונודעה בעיקר בזכות האיפור הכבד בו היו משתמשים כל חברי הלהקה וההופעות יוצאות הדופן שלה.

יום רביעי, 26 ביוני 2013

סובלנות ואומדנות

מנהיגים פוליטיים רבים במדינת ישראל מעלים על נס את ערך הסובלנות כמעט עד לדרגה של דת. הפוליטיקאים מטיפים לאזרחים לגלות סובלנות כלפי הזולת, בעיקר אם הוא שייך למיעוט כלשהו. האם אין בבקשה חשובה זאת כשלעצמה גם משום בקשה לגלות סובלנות כלפי טעויותיהם של הפוליטיקאים עצמם. אם הסובלנות היא כה חשובה, והם אלה שמטיפים לה במשנה מרץ, מדוע שלא נזכה אותם בעצמנו גם במנת יתר של סובלנות?

כדאי לעמוד כאן לפיכך על מקורו של המושג 'סובלנות' בחברה המודרנית. אמנם הסובלנות היא ערך עתיק יומין, אך במשמעותה הפילוסופית-מדינית המודרנית היא פותחה על ידי הפילוסוף ג'ון לוק בן המאה ה-17, בסיפרו רב ההשפעה 'מסה על שכל האדם', בו הוא חוקר את תבונות השכל האנושי והתנהגות האדם בחברה.

'מסה על שכל האדם' היה בן תחרות לספרו של הפילוסוף המקביל תומס הובס, 'הלוויתן'. הובס תיאר חברה שבה הדג הגדול בולע את הדג הקטן ממנו, וכפועל יוצא מהתנהגות טבעית זאת חובה שבראש המדינה יעמוד שליט אבסולוטי שינהיג משטר דיקטטורי.

ג'ון לוק לעומת הובס תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת קודם לזה של מלחמת הכל בכל. הסיבה לקיומה הטבעי של חברה-קהילה כזאת היא הצורך הטבעי בלימוד תמידי משותף כדי להתגבר על אתגרים משותפים. הצורך המתמיד בלימוד ושיתוף פעולה לצורך השגת מטרות איכותיות, שהן מטבען למעלה מכוחו של האדם היחיד, יוצר מדרך הטבע חברה בה ערך הסובלנות - שהוא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים ששונים זה מזה, עולה לדרגת ערך עליון.

ערך 'הסובלנות' שתיאר ג'ון לוק הפך להיות המעצב המרכזי של החברה המודרנית: ליברליזם, דמוקרטיה, שוק חופשי, חברה סוציאלית, ועוד, נוצרו כולם בזכותו. כך הפך המושג גם לפופולארי ושגור בפיו של כל פוליטיקאי מתחיל.

אך יש לזכור כי הסובלנות קיימת בקהילה למען השגת מטרות משותפות, ובראש ובראשונה למידה משותפת. הסובלנות חשובה כי בכוחה החברים בקהילה מסוגלים ללמוד איש מרעהו בקלות רבה הרבה יותר.

כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע ג'ון לוק את המונח 'אומדנות', שהוא קרוב במשמעותו למושג 'סברה'.

איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. הדבר בולט כיום, בעידן מהפכת הידע וכלכלת הידע. אך כך היה גם הדבר בעבר. תמיד היינו תלויים בזולתנו כדי לקבל את רוב המידע והידע שלהם אנו זקוקים לצורך קיומנו והתפתחותנו. כבני אדם אנחנו יונקים בעלי דם חם שחיים בחבורות, וכושר החיקוי מפותח אצלנו מאד. איננו פועלים בנפרד, או ממלאים תפקיד אוטומטי, כמו בחברות זוחלים או חרקים. אנחנו משתנים בלי הרף בהתאם לנסיבות, ומחליפים תפקידים ומקומות כל חיינו, יחד עם עוד אנשים סביבנו, ותמיד נטועה בנו ההכרה כי בנסיבות מסוימות, ובמידה ונשקיע בכך, נוכל למלא כל מקום בהיררכיה החברתית.

אנו, בני האדם, מסוגלים לעשות זאת כיוון שאין לנו בכל רגע נתון צורך לאחסן את כל המידע הדרוש לצורך קיומנו, אלא אנו מסתפקים באחסון ועיבוד חלק קטן ממנו בלבד. את החלק העיקרי אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו. אנו מסוגלים לבצע כך פעולות רבות, גם כאשר למדנו מעט מאד את דרך ביצוען, מכיוון שסך הכל של המידע נמצא בקרב הסובבים אותנו.

אנו חלק מ'מוח אוניברסלי', מושג אותו טבע הפילוסוף הצרפתי דה-שרדן, ואנו מגלים בעצמנו בכל עת את היכולת להתחבר למוח זה ולשאוב ממנו לצרכינו.

לעיתים אנו קוראים ליכולת זאת 'אמונה', 'השראה', 'שכינה', או 'התגלות'. אך במציאות זאת תופעה שכיחה ביותר. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, שאנו נוטים שלא לשים לב אליו מחמת טרדות הקיום הקטנות.

כמובן שהתופעה שכיחה יותר ככל שמדובר במסגרות קיום אינטימיות יותר, כמו המשפחה, חיי הילדים, וכדומה. אצל הילדים חלק גדול מהלמידה מתבצע בדרך זאת. הם ממש 'נוגסים' מהקרובים אליהם 'נתחי ידע' בלי שהמבוגרים ישימו לב לכך.

לדבר זה של היכולת להסיק דבר מתוך דבר שלא על דרך ההיקש הלוגי הישיר, אלא על דרך ההתנסות האנושית המשותפת, קטנה כגדולה, קרא ג'ון לוק 'אומדנות'. היא יסוד ה'סברה' בחיינו, שדרכו אנו מגלים אמונה טבעית בסובבים אותנו ופועלים על בסיס אמון הדדי. זאת חווית 'למידה של דבר מתוך דבר' בחיי היומיום.

כמובן שיש לכך מגבלות וסייגים רבים, כי ניתן בקלות לנצל זאת לרעה את האמון ההדדי, אך אלה הם בבחינת 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל'. בחברה המיוסדת על פי עיקרון 'הלוויתן' של הובס המשאבים המוקצים לשמירת הסדר כה רבים, והטירחה על הבנת הזולת כה קפקאית, עד שהחברה הזאת קורסת במהרה. לעומת זאת בחברה המבוססת על האמון ההדדי מקדישים משאבים מועטים הרבה יותר למטרות שמירת הסדר החברתי, ולפיכך היא יעילה הרבה יותר. כך מלמד גם הניסיון ההיסטורי והאישי: הדמוקרטיות ניצחו את הדיקטטורות, והאדם בעל המחשבה החופשית מנצח תמיד את מתחרהו הדוגמטי.

ה'אומדנות' היא לפיכך מושג שווה ערך בחשיבותו ל'סובלנות', אך מה המשמעות הפוליטית שלה?

בעוד הפוליטיקאים מנפנפים בערך ה'סובלנות' הם שוכחים את ערך ה'אומדנות'. הם כופים על האזרחים מערכת שילטון נוקשה, אוטוריטרית ומוגבלת, שאינה מאפשרת לחירויות הפרט להתפתח במלואן, במישורים הכלכלי והאזרחי.

אך גרוע מכך הוא שבהיעדר הבנה של מושג האומדנות נוטים הפוליטיקאים להיות קצרי ראות בכל הנוגע לחזון ארוך הטווח של ניהול המדינה והעיר.

ה'אומדנות' מחייבת גמישות מחשבתית ושימוש בכלי הדימיון והיצירתיות, בעת קבלת כל החלטה חשובה הנוגעת לכלל. אי אפשר להיות 'סובלני' ובמקביל לעצב עיר או מדינה, במישור הפיזי או החברתי, על פי עקרונות תכנוניים שמרניים, מוגבלים, וקצרי ראות.

מי שחורת את ערך ה'סובלנות' על דיגלו חייב גם להשתמש במלואם בכלי הדימיון היצירתי שמקנה לו ערך ה'אומדנות'. כאשר האדם משתחרר מחשיבה על פי כללים נוקשים ועל פי שיקולי תועלת צרים, הוא מגלה את היכולת להתחבר לרוח האדם במלואה, לכל מקורות הדעת בתבל, ללמוד מניסיונם של אחרים ולחקות את עמלם המבורך. עליו לראות את העתיד לא עד לטווח סיום הקדנציה הפוליטית, אלא גם לטווח הדורות הבאים. לחרות על דיגלו את ערך ה'אומדנות' במקביל ל'סובלנות', להיישיר מבטו ולהביט קדימה דרך שני כלי התבוננות ותובנות חשובים אלה יחד, כמו במשקפת רבת עוצמה.