יום רביעי, 16 באפריל 2008

כיפת הזהב וקו הרקיע של חיפה

האתר הארכיטקטוני היפה ביותר בחיפה, ואחד היפים בעולם, הוא כיפת הזהב בלב הגנים הבהאיים.
האתר הוא המקום הקדוש ביותר לדת הבהאית, ומוקד משיכה לצליינים ותיירים מרחבי תבל.

יחודו הארכיטקטוני של האתר מותנה בכך שיבלוט בקו הרקיע של העיר.
זאת באמצעות הגבלת גובה המיבנים הסמוכים אליו, ושילוב הנוף העירוני באמצעות מירקמים של שטחים סמוכים.
העיריה לא עשתה מבחינה זאת כמעט מאומה.

בולטת במיוחד העובדה שאין כל נקודת תצפית ראויה לעבר הכיפה מכיוון מעלה שדרות הציונות, משם צולמה תמונה זאת.
בכול נקודות התצפית האפשריות באזור זה ניבנו בתי דירות גבוהים.
נדרש מאמץ רב כדי למצוא נקודת תצפית מרשימה.

מי שכן פעלו בנדון כמידת יכולתם הם ראשי האתר הבהאי, אשר קונים את כול הדירות בבניינים גבוהים הסמוכים לגנים הבהאיים, במטרה להרסם.

המצב בחיפה דומה מבחינה זאת לזה בירושליים, בה יש תנופת בנייה דווקא באזורים סביב הר הבית, האמורים להיות פארקים ירוקים.
השליטה בקו הרקיע, האם יהיה גבוה וחד או נמוך ורך, היא ביטוי לקרב האיתנים בין החילוני לדתי, בין המערב למזרח.

קו הערפיח בגובה רכס הכרמל

האוויר מתקרר ככול שהוא יותר גבוה.
בהיעדר רוח הוא גם סטאטי.
בתנאים אלה, האוויר החם שעולה מפני הקרקע נעצר בגובה בו הטמפרטורות משתוות.
בשעות הבוקר והערביים אין לעיתים תכופות רוח.
האוויר בשעות בין הערביים הוא ערפיח - אוויר מזוהם בחלקיקים מסוכנים לבריאות.
באזור חיפה הערפיח נעצר בדרך כלל בגובה מאות אחדות של מטרים מעל פני הים, כלומר בגובה רכס הכרמל בו מתגוררים מרבית תושבי העיר.
הערפיח נראה, בתמונה המוגדלת, כפס החום לרוחב התמונה בקו האופק של המפרץ.

ממגורת דגון והנוף

ממגורת דגון שולטת בנוף של העיר התחתית, הנמל, ומפרץ חיפה.

בעבר, בראשית עידן המכולות, ניתן היה לדמיין אותה כמכולה ענקית המבשרת עידן חדש.

כיום היא נראית כעצם ענק ומסורבל, שאינו משתלב בקווי הנוף.
לא נעשה מאמץ מצד הרשויות לשלב אותה בדרך כלשהיא בנוף.
לעיתים, בשעות הדמדומים, הממגורה נראית כאוניה ענקית העומדת להפליג.
זה הכיוון לפיו צריך לעצב אותה וסביבתה הקרובה.
בתוספת מבנים וצבעים ניתן לשוות לממגורה מראה גלי, זורם ומשתלב.