נופים חיפאיים - עכו זוהרת וספינות במפרץ

הקישור היבשתי למפרץ: חלום או חזיון תעתועים?

המלחמה בעזה נתפסת כיוזמה של חמאס, ללא קישור למצרים או ליוזמת השלום בין ישראל לסעודיה, הכוללת הצעה ליצור אלטרנטיבה לתעלת סואץ באמצעות נתיב יבשתי, דרך סעודיה, בין המפרץ הפרסי לים התיכון. זאת, למרות שניסיון העבר מלמד על הקשיים הכרוכים בהחלפת נתיבי מים מרכזיים. דוגמאות לכך הן: טורקיה -  מנסה לקדם הקמת תעלת מים שתתחרה בתעלת בוספורוס. ניקרגואה - יוזמה סינית לחפור תעלה שתתחרה בתעלת פנמה נתקלת בקשיים. תאילנד - תוכנית לחפור תעלה שתהווה אלטרנטיבה לנתיב דרך מיצרי מלאקה נתקלת בהתנגדות. ניסיון העבר מלמד שיוזמות כאלו מתקשות להתממש, בין היתר בשל חששות גיאופוליטיים וכלכליים.

אמנם הפרויקטים שהוזכרו אכן שונים מנתיב יבשתי, כמו כזה שיקשר את המפרץ הפרסי לים התיכון. מדובר בנתיבים ימיים אלטרנטיביים, בעוד שהנתיב היבשתי המוצע הוא מסוג אחר לגמרי. דוגמה לכך היא מסילת הרכבת במקסיקו, המחברת בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי ותהווה תחרות לתעלת פנמה בתחום תעבורת המכולות. עם זאת, חשוב לציין שגם נתיבים יבשתיים יכולים להתחרות בנתיבים ימיים, ולעיתים אף להוות חלופה נוחה יותר.  אכן, הקמת נתיב יבשתי עשויה לעורר פחות התנגדות ביחס לנתיב ימי חלופי, בין היתר משום שהיא פחות מאיימת על האינטרסים של המדינות השולטות בנתיבים הימיים הקיימים, בעיקר מכיוון שהיקף התעבורה בנתיב יבשתי נמוך יותר מאשר בנתיב ימי.  ובכל זאת, כל פרויקט תחבורה בסדר גודל בינלאומי, שמטרתו להתחרות בנתיב קיים, צפוי לעורר התנגדויות וקשיים משמעותיים, הן ברמה הגיאופוליטית והן ברמה הכלכלית. זאת גם עקב חוסר הוודאות הכרוכה בעתיד תעבורת המכולות, ההופכת להיות אוטונומית. 

שליטה בנתיבי מים מרכזיים היא מקור כוח משמעותי, והמעצמות לא מוותרות עליו בקלות. הקשר של נתיבי המים הבינלאומיים לסכסוכים בינלאומיים רחבי היקף הוא רב: דוגמאות: סין מנסה להרחיב את השפעתה באזורים אסטרטגיים, כולל נתיבי מים חשובים, והמאבק שלה על השליטה בים סין הדרומי קשור לשליטה במיצרי מלקה. ארצות הברית רואה בתעלת פנמה נתיב מים בינלאומי שהוא נכס אסטרטגי וחיוני לשמירה על הסדר העולמי,  ונשמעים בה קולות גוברים להחזרת הריבונות על התעלה. היא עלולה להתנגד ליוזמות שעלולות לאיים על האיזון הקיים בחופש השיט.

מנקודת מבט של מעצמה כמו רוסיה, המעבר מנתיב מים בינלאומי כמו מיצרי הבוספורוס לנתיב מים לאומי ממערב לאיסטנבול, כמו שטורקיה שואפת לבנות, עלול להתפרש כאובדן חלקי של חופש התנועה שלה. הנה כמה סיבות לכך: שליטה - נתיבים לאומיים נתונים לשליטתן הבלעדית של המדינות שבהן הם עוברים. מדינות אלו יכולות להטיל מגבלות, אגרות, או אפילו לסגור את הנתיב למעבר ספינות של מדינות אחרות, מה שעלול לפגוע באינטרסים של מעצמות כמו רוסיה. כלכלה - אגרות המעבר בנתיבים לאומיים עשויות להיות יקרות יותר. ביטחון - מעצמות מעוניינות שנתיבי מים מרכזיים יישארו פתוחים למעבר חופשי כדי להבטיח את יכולתן להעביר סחורות וכוחות צבאיים באופן חופשי. שליטה של מדינה אחת בנתיב עלולה לאיים על ביטחונן. לכן יתכן שמלחמת רוסיה-אוקראינה, שהיא בחלקה גם מלחמה על השליטה בים השחור, פרצה גם בגלל שאיפת ארדואן להקים את התעלה האלטרנטיבית למיצרי הבוספורוס. 

באופן בלתי נמנע, חלופה יבשתית לתעלת סואץ שתעבור דרך ישראל תביא גם לכך שיוקם נמל ענק בעזה, שיביא לפריחה כלכלית ברצועה, יצירת מקומות עבודה ופיתוח תשתיות. הרעיון של נתיב תחבורה יבשתי בין המפרץ לישראל, עם נמל ענק בעזה, הוא רעיון מפתה לכאורה. יש לו פוטנציאל להביא שלום ורווחה גם לתושבי עזה, עד לרמה שהיא תהפוך ל''סינגפור'' של האזור. 

מצרים, עם זאת, עלולה להתנגד לפרויקט. הסיבה העיקרית לכך היא החשש מפגיעה בהכנסות מתעלת סואץ, שהיא מקור הכנסה משמעותי למצרים. האינטרסים המצריים  הם: שמירה על מונופול - מצרים מעוניינת לשמור על מעמדה כנתיב המעבר הימי המרכזי בין אסיה לאירופה. הכנסות - תעלת סואץ מניבה למצרים הכנסות עצומות, והיא לא תרצה שפרויקט אחר יתחרה בה. השפעה אזורית - מצרים רואה עצמה כמנהיגה אזורית, ופרויקט שיפחית את חשיבותה עלול לפגוע במעמדה.

הרעיון של נתיב יבשתי בין המפרץ לישראל עם נמל בעזה הוא בעל פוטנציאל עצום, אך הוא נתקל במכשול משמעותי בדמות האינטרסים המצריים. אין סיכוי לשכנע את מצרים שהוא לא יפגע באינטרסים שלה, ויביא לה תועלת כלכלית ופוליטית.

רעיון עתידה המדיני והכלכלי של רצועת עזה, מהרגע שתשוחרר מהלחץ להפוך ל"סינגפור", ותתמקד בכלכלה שמבוססת על ייצור מקומי וסחר עם מצרים וישראל, מציג גישה פרגמטית ומעשית יותר לפיתוח כלכלי וליציבות אזורית, שלפיה הסכסוך בינה למדינת ישראל ידעך מעצמו. הנה כמה יתרונות פוטנציאליים לגישה זו: ריאליות - מודל "סינגפור" דורש תנאים ספציפיים שקשה לשחזרם בעזה, כמו יציבות פוליטית, מערכת משפט חזקה ותשתית מתקדמת. התמקדות בייצור מקומי וסחר אזורי מציעה דרך ריאלית יותר להשגת צמיחה כלכלית. ביטול החלום להפוך ל''סינגפור'' הוא ביטול השאיפות הלאומיות הגרנדיוזיות של רצועת עזה. לעומת זאת, הוא מציע יתרונות אחרים: ניצול יתרונות יחסיים - עזה יכולה למנף את משאביה הקיימים, כמו כוח אדם זול, קרבה גיאוגרפית לשווקים גדולים ומסורת חקלאית, כדי לפתח תעשיות מקומיות ולייצא מוצרים ושירותים למצרים וישראל. הפחתת תלות - התמקדות בסחר אזורי יכולה להפחית את התלות של עזה בסיוע בינלאומי ובגופים חיצוניים, ובכך לחזק את עצמאותה הכלכלית והפוליטית.

קידום השלום עם סעודיה והקמת קישור יבשתי בין ישראל למפרץ הפרסי הם שני מהלכים בעלי פוטנציאל אדיר לשנות את פני המזרח התיכון. השלום עם סעודיה יביא ליציבות אזורית חסרת תקדים.יפתח ערוצים חדשים לשיתוף פעולה כלכלי ומדיני, יסייע לבלום את ההשפעה האיראנית, ויקדם נורמליזציה עם מדינות מוסלמיות נוספות. הקישור היבשתי יהפוך את ישראל לגשר יבשתי בין אסיה לאירופה, יקצר משמעותית את זמני השינוע של סחורות, יוזיל עלויות ויפתח שווקים חדשים, ויחזק את מעמדה של ישראל כמרכז תחבורה ותיירות. עם זאת, חשוב לזכור שתהליכים אלו דורשים טיפול עדין וזהיר. הקישור היבשתי מעורר חששות ביטחוניים ופוליטיים במדינות המעורבות, דורש תיאום מורכב והשקעות גדולות בתשתיות, ועלול להיתקל בהתנגדות מצד גורמים אינטרסנטיים. לכן, יש לקדם את שני התהליכים בצורה הדרגתית, תוך התחשבות ברגישויות השונות ובניית אמון בין הצדדים. גישה אורגנית, המבוססת על דיאלוג שקט וצנוע, עשויה להניב תוצאות טובות יותר בטווח הארוך.

מדינת ישראל צריכה לשקול מחדש את ההחלטה לקדם את פרויקט התחבורה בין המפרץ הפרסי לישראל, זאת על מנת לשמור על יחסים טובים עם מצרים, ולהרגיע את הסכסוך מול רצועת עזה. גם מול איראן, הרואה בקישור היבשתי המתוכנן סכנה - מהסיבות שנמנו למעלה, יש סיכוי להפגת מתחים. 

זאת למרות ההשקעות העצומות שבצעה ישראל, בעיקר בהקמת נמל המפרץ בחיפה. מן הראוי הוא להשקיע בשדה התעופה הקיים בחיפה ולהרחיב אותו, במקום לנסות לקשר את הנמל הימי והעיר למפרץ הפרסי. הרחבת שדה התעופה בחיפה והפיכתו לנמל תעופה מרכזי נוסף בישראל, עם קריית תעופה משגשגת, יכולה להיות בעלת יתרונות רבים: הגברת הנגישות לחיפה - שדה תעופה גדול ופעיל ימשוך תיירים, אנשי עסקים ומשקיעים לעיר, ויחזק את מעמדה כמרכז כלכלי ותרבותי מוביל בצפון הארץ. יצירת מקומות עבודה - קריית תעופה תביא לפיתוח עסקים חדשים וליצירת מקומות עבודה רבים בתחומים מגוונים, כמו תעופה, תיירות, מסחר ושירותים. חיזוק הכלכלה המקומית - הגברת הפעילות הכלכלית בעיר תביא להכנסות מוגברות ממיסים ותתרום לפיתוח תשתיות ושירותים עירוניים משופרים. פיתוח בר-קיימא - שדה תעופה מודרני יכול להיות מתוכנן תוך התחשבות בסביבה, תוך שימוש בטכנולוגיות ירוקות וצמצום פליטות מזהמים.

פני הספינקס של מצרים

מתחם מגידו ויפה נוף 120 במרכז הכרמל

בסוף המאה ה-19 התעורר במושבה הגרמנית בעיר התחתית צורך להרחיב את מעון ההחלמה בשכונה שהפעילו אחיות-נזירות גרמניות. לצורך כך נקנה שטח אדמה גדול, בזמן שרכס הכרמל היה עדיין חשוף לחלוטין מבניינים. המקום שנבחר היה הנקודה הגבוהה ביותר על קו הרכס אל מול המפרץ. היתה זאת גבעה קטנה שהתנשאה מעט מעל סביבתה. במקום ניבנו בתחילה, בשנת 1902, שלושה בתים קטנים. בשנת 1905, החלה בנייתו של בית שלום אליהו. בית שלום אליהו היה מעון החלמה גדול ומרשים, שנבנה בסגנון האדריכלי של המושבה הגרמנית, של בנין לבנים ירושלמיות עם גג אדום. במשך שנים רבות, בלט המבנה כנקודת ציון בולטת על קו הרכס של הכרמל, וסימל את הנוכחות הגרמנית המשמעותית באזור. המקום מכונה בימינו בשם ''מתחם מגידו'', על שם הרחוב הצמוד אליו. 

המעוניינים להעמיק בנושא מתחם מגידו מוזמנים לעיין במצגת המפורטת שנכתבה אודות המקום המרתק וההיסטוריה העשירה שלו.

חשיבותו המרכזית של מתחם מגידו נובעת מקרבתו לוילה דאונס, ברחוב יפה נוף 120, הצמוד למתחם מגידו. הוילה הייתה ביתה של ליידי דאונס, גיסתו של הגנרל אלנבי, שכבש את ארץ ישראל והמזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה. אלנבי, שהיה מפקדו של לורנס איש ערב, החיל המפורסם ביותר במלחמת העולם הראשונה, הפך לאחת הדמויות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של ארץ ישראל במאה ה-20. לאחר חזרתו מהמלחמה הוא הוכתר באנגליה כ''לורד מגידו'', על שם המקום בו ניהל את הקרב המכריע נגד התורכים בארץ ישראל. 

ליידי דאונס היתה בעלת השטחים סביב הוילה, ומכאן גם השם לרחוב מעל הוילה.  בעלה של ליידי דאונס היה רופא במקצועו, וניהל עם אלנבי התכתבות ענפה במהלך המלחמה. אלנבי התלהב מיופיו של הכרמל, והדבר הגיע לאוזני גיסתו, אשר רכשה יחד עם בעלה את השטח במטרה לבנות בו בית לגור בו לעת זקנה. 

קשר זה מעניק למתחם מגידו ולוילה דאונס נופך היסטורי ייחודי משולב, ומעצים את חשיבותו. בנו של הגנרל אלנכי, מייקל, היה טייס שנהרג בקרב פאשנדל בשנת 1917. לזכרו הקימה ליידי דאונס את המצפור והגן המרהיבים שמעבר לכביש.

במהלך המחצית השניה של המאה ה-20 עברו השימושים במתחם מגידו [בית שלום אליהו], ובוילה דאונס [יפה נוף 120], גלגולים אחדים. 

בית שלום אליהו המשיך לשמש כמעון החלמה עד שנות ה-1980, ולאחר מכן עברו הנזירות למתחם ברחוב יפו. בשנות ה-1990 שימש המקום כמרכז קליטה לעולים חדשים מרוסיה. לאחר מכן הוא הפך למרכז שיקום לאוכלוסיה נזקקת, בפרט של הומלסים מארצות חבר העמים, שהופעל על ידי עמותה נוצרית בשם ''נדר''. בשנים האחרונות הפכו הבנינים הקטנים, שהיו מפוזרים בשטח המתחם, לשכונת מגורים קטנה של זוגות צעירים בעלי אמצעים, בזכות קרבת המקום למרכז הכרמל ואפשרויות החניה הרבות בתוכו. 

ליידי דאונס הורישה את הוילה והשטחים סביבה, כולל רחובות מגידו וג'ורג' אליוט, וגן אלנבי שמעבר לכביש, לעירית חיפה. הוילה הפכה למועדון לילה ופאב בשם ''120'' שהיה הראשון בכרמל, ובמשך שנים רבות מפורסם מאד בחיפה והסביבה. בשנות ה-1990 הפך המקום ל''אייריש פאב'' ול''מסעדת גאוצ'ו'', שהיו גם הם מקומות בילוי פופולריים. בהדרגה ננטש המבנה, לאחר שהתיישן ופעילות מקומות הבילוי עברה לעיר התחתית בחיפה.

בגן אלנבי, מתחת למצפור לזכר מייקל אלנבי, בצמוד למלון ''קראון פלאזה'', הקימה העיריה בשנות ה-1980 מבנה גדול עגול, שנועד לשמש כמרכז של  פאבים ומסעדות אחדים. המקום היה שוקק פעילות, עד לתקופה שבהם דעכה פעילות מקומות הבילוי במרכז הכרמל וכיום הוא ריק.

גן אלנבי בויקיפדיה

השטחים של מתחם מגידו, שהיו בבעלות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, נמכרו ליזם גד זאבי בתחילת שנות ה-1980. השטחים של וילה דאונס נמכרו ליזם מקומי נוסף. שני היזמים חברו יחדיו, ואיחדו את השטחים, לצורך בנית מתחם מגורים ענק בן כ-300 דירות בכחמש בנינים רבי קומות. בשנת 2024 התחילו בבנית המתחם, ולצורך כך נהרסו המבנים במתחם מגידו, למעט בית שלום אליהו שנותר לשימור, ווילה דאונס ביפה נוף 120. 

נהרס גם בית הספר היסודי "דוד ילין", שהיה נקודת ציון היסטורית וחינוכית חשובה. הוא היה חלק ממתחם מגידו, ולו היסטוריה ארוכה ומרשימה: בתחילת המאה ה-20 הוא נוסד כבית ספר לבנות, חלוץ בתחום החינוך לבנות בארץ ישראל. לאחר קום המדינה הפך לבית ספר יסודי ממלכתי, וצבר מוניטין כבית ספר איכותי ומוביל בחיפה.

בנין יפה נוף 120

מצפור אלנבי ולצידו מלון ''קראון פלאזה''

החומה המקיפה את מתחם מגידו ובית שלום אליהו [משמאל]

בית הספר ''דויד ילין''

שטח ה-120 לאחר הריסתו באביב 2024.
מאחוריו מצד ימין מגדל מגורים בבניה במתחם מגידו.