תערוכת התיירות השנתית

ביקרתי השבוע בתערוכת התיירות השנתית במרכז הירידים בתל אביב. הסיסמא שמקבלת את פני המבקרים היא: ''התיירות היא מנוע הצמיחה של ישראל כבר 50 שנה''. חלל התערוכה היה מורכב ממאות דוכנים זהים במתכונתם, של נציגי מותגי תיירות שונים שחילקו חוברות והעניקו הסברים. המסגרת הזאת סיפקה לי תובנות אחדות:

יש טרנד מרכזי בישראל כיום של חבלי ארץ שונים אשר הופכים עצמם לאזורי תיירות, ולדוגמא בשומרון וביהודה, בגליל, ברמת הגולן ובשפלה, וזאת באמצעות מדיניות מכוונת של המועצה האזורית, בשילוב יוזמות רבות של בעלי עסקים מקומיים קטנים. גם ערים גדולות כמו תל אביב, שארחה את התערוכה, משתלבות בטרנד ה''קהילתי'' באמצעות הצגת ''סל'' אטרקציות.

במקביל, לא יכולתי שלא להתרשם מדלות ההופעה של חיפה בתערוכה, אשר הופיעה בביתן זעיר בלבד, תחת הכותרת ''מדעטק''.

לא היה בתערוכה ביטוי לנופי הים, ההר והעיר המקסימים שיש לנו. כמובן שיתכן שמדובר בשאלה תקציבית, כי הרי השכרת ביתנים בתערוכה עולה כסף רב, ואולי עדיף להשקיע בפרסומות ברדיו ובשלטי חוצות וכדומה, כמו שעושה היהב.

לדעתי, אי ההשתתפות הצורמת של חיפה בתערוכה מעידה על התפוררות החברתית-כלכלית של העיר, שלא מצליחה לייצר חזות תיירותית וסביבתית אטרקטיבית, שהיא המפתח לקיימות בכלל בעידן הפוסט מודרני.

חזית הים של יפו לעומת חזית הים העירונית של חיפה

פסל האמונה ורחבת התצפית בגן הפיסגה ביפו

סיירתי לאחרונה פעמים אחדות ביפו העתיקה והתרשמתי מאד. כך צריכה להיראות חזית ים עירונית מושקעת ומטופחת, שמשמשת אבן שואבת להמוני מבקרים.

כל הגבעה שעליה התנוססה בעבר העיר העתיקה היא כיום רשת של פרקים וכיכרות מעוצבות.

כל הפסולת שנותרה מהריסות ''השטח הגדול'', ונערמה בחוף הים, הפכה לטיילת מטופחת עם שבילי הליכה ונסיעה באופניים, מצפורים ומדשאות, ויש רצף מהטיילת בנמל תל אביב ועד לטיילת בת ים.

נמל יפו הפך למרכז שוקק של מסעדות ובתי קפה שמוצף במבקרים. עם זאת, כנראה שההיצע עולה במעט על הביקוש.

גולת  הכותרת של ביקוריי במקום היתה סיור בסגווי, שנמשך כשעתיים, וכלל את כל הטיילת החדשה שמנמל יפו דרומה, דרך איזור כיכר השעון, מתחם התחנה, שכונת נווה צדק, וחזרה דרך גן צ'רלס קלור לנמל. 

הסגוויי הוא כלי מדהים וחכם, והיכולת לגמוא בקלות, תוך עצירות רבות להסברים ממדריך הטיולים שהוביל את הרוכבים, מרחק רב כל כך בנסיעה ראשונה, מעידה על חשיבותו העתידית הרבה לתחבורה הציבורית העירונית.

הסגווי הוא חלק משורה של כלי רכב חשמליים אישיים, יחד עם האופניים החשמליות, הקורקינט החשמלי ועוד, אשר המונים ברחבי תבל משתמשים בהם, והם משנים כיום לחלוטין את תוכניות פיתוח התחבורה בעולם. מה שהיה עד לפני שנים אחדות הפיתרון התחבורתי המרכזי לערים, של סלילת דרכים רחבות בעלויות עתק לצרכי תחבורה ציבורית או פרטית, חייב לפנות את מקומו לייעול רשת הדרכים האישיות, שרוחבן קטן ועלות הקמתן נמוכה, אך הן מכסות את כל שטח העיר בדומה למדרכות.

בחיפה גם אפשר להתנסות בנסיעה בסגווי, אך הנסיעה נקטעת על ידי ממגורות דגון כאשר מבקשים להמשיך במסלול הטבעי מהעיר התחתית לבת גלים, וממנה לטיילת דדו. 

בשנים האחרונות התקדם אט אט פיתוח טיילת חוף הים של דרום חיפה, וכיום אפשר להגיע בהליכה או בנסיעה באופניים וכדומה, לאורך טיילת מטופחת באורך של יותר מ-6 קילומטרים, מבת גלים ועד לחוף דדו. אך הקטע שבין בת גלים לעיר התחתית, ובפרט כאמור לאורך ממגורות דגון, עדיין אינו ראוי לכך.

המשך הטיילת מהעיר התחתית אל פארק הקישון, וממנו לאורך חוף הקריות עד לעכו, הוא עדיין בגדר חלום רחוק. כך גם לגבי פיתוח פארק הקישון ושדה התעופה הבינלאומי של חיפה. אלה יתרחשו אם יחול שינוי מיידי ודרסטי בהנהגת העיר, וראש העיר יוחלף בהנהגה ירוקה. או אז נוכל גם במפרץ חיפה לזכות במראה היפה ביותר שמציעה יפו, של מטוסי הנוסעים הרבים שמגיעים בזה אחר זה לנחיתה בנתב''ג, וחולפים מצפון לנמל יפו. מראה דינאמי זה, שמשלב חדש בעתיק, הוא אחד מסמלי ההיכר המרשימים ביותר של ארץ  ישראל המודרנית. 

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

נתיב מטרונית קו 3 סביב ואדי ניסנס

לרגל הגשת ההתנגדויות על ידי הציבור הרחב לתוכנית המתאר החדשה של חיפה חפ/2000 מובאת למעלה מפה שמנסה לתקן את מה שהעיריה קלקלה, קלקול נוסף של מערכת רקובה מהיסוד. 
הקלקול שבו מדובר הוא עצירת סלילת נתיב המטרונית של קו 3 ברחוב הנביאים בהדר, וסיומו ברחוב הנביאים בלי להמשיך ולחבר אותו לעיר התחתית ולקוי מטרונית אחרים. 
על פי פרסומי העיריה אין כל אפשרות להמשיך את נתיב המטרונית על פני השטח באזור ואדי ניסנס, ויש צורך בחפירת מנהרה לשם כך.
המפה להלן מראה כי קו 3 של המטרונית יכול להמשיך ולרדת מרחוב הרצל לרחוב שבתאי לוי, ומרחוב שבתאי לוי להמשיך ולרדת ברחוב הציונות, ומשם להגיע לשדרות המגינים ולהתחבר לקוים 1 ו-2.
בדרך מהעיר התחתית להדר יכול קו 3 לעלות מרחוב המגינים לרחוב חורי ולהתחבר למטרונית ברחוב החלוץ.
משרד מהנדס העיר לא השכיל, ככל הנראה, לגלות את האפשרות הפשוטה הזאת, למרות שאזור הואדי נמצא במרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה.
במקום זה נכנעה העיריה, ככל הנראה, ללחצי התושבים בואדי, והותירה את ההזנחה התחבורתית כמו שהיא. גם האוטובוסים הבודדים שעוברים נתקעים בפקק העצום שגורמים הרחובות הצרים ועמוסי התנועה.
הסיבה לקלקול הקבוע של משרד מהנדס העיר ושל ראש העיר בכל הנוגע לתיכנון העירוני בעיר חיפה עצמה היא השותפות בריש גלי שלהם למחדלי איכות הסביבה במפרץ חיפה, אשר מתגלמים בתעשיות הפטרוכימיות ומגרשי המכולות ששטחיהם נמצאים בלב אזורי אוכלוסין והם בעלי ערך קרקע עצום, גם בזכות סמיכותם לחוף הים ומסיבות נוספות. כיוון שהעיריה נותנת ידה לפיתוח תעשיה ונמל בסגנון עולם שלישי במפרץ חיפה, כל מה שנעשה בעיר עצמה הוא בסגנון של שוק הפשפשים, דהיינו הנצחת מחדלים באמצעות התעלמות מהם או עקיפתם על ידי פרוייקטים לקויים. 

קו 3  [בירוק] נקטע בהדר ואינו ממשיך למושבה הגרמנית

מדינת ישראל זקוקה למשבר על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

דוח מבקר המדינה על הקמת איצטדיון עופר

יש בדוח די ביקורת, שמתמקדת בכך שהשינויים בהיקף בניית וייעוד האיצטדיון לא הובאו לידיעת מועצת העיר, כדי להביא להדחת יונה יהב לאלתר, וזאת באמצעות פעילות נכונה של האופוזיציה במועצת עירית חיפה.

ברצוני לשתף את הקוראים בביקורת אישית שנוספת על אלו שהעליתי בעבר, וזאת לאחר סיורים אחדים באתר האיצטדיון הבנוי, שמגרשי החניה שלו פתוחים לנסיעה ברכב פרטי כמו בכל כביש רגיל. מומלץ לנסוע סביב האיצטדיון במגרשי החניה הרבים והגדולים שלו, שמכילים למעלה משלושת אלפים מקומות חניה, ולהתרשם מהשיממון הרב שיש בהם, לעומת הצפיפות הרבה במגרשי החניה הסמוכים של שער הכרמל וקניון חיפה.

במקצוע השיווק המושג המרכזי לקביעת ערך מקום הוא 'גורם המיקום', שמחושב על פי שטח החזית של המבנה לעומת כמות התנועה שעוברת מולו. גורם המיקום של איצטדיון חיפה הוא בדרגה גבוהה מאד, ומצדיק הקמת מבני עסקים שהיקף התנועה שבהם הוא אינטנסיבי מאד.

בשפה פשוטה, מיקום האיצטדיון מצדיק הקמת עסקים שתחלופת המכוניות במגרשי החניה שלהן היא של מכוניות אחדות ליום, כאשר כל מכונית שיוצאת גם מזכה את בעלי העסק בפידיון כספי מכובד, לאחר שהועמסה בכל טוב. באיצטדיון זה הצפי של החניות בכל מקום חניה הוא למכונית בודדת, לשעות אחדות, ולמספר פעמים זעום בכל חודש, כאשר גם הפידיון מכל מכונית הוא נמוך, כי בעלי המכוניות קנו כרטיס למשחק כדורגל. 

המבקר לא התייחס למחדל השערוריתי הזה, והסתפק בבדיקת הכשלים בתהליכי הקמת האיצטדיון בלבד.

אני מצר על כך שלא העליתי בשעתו, בעת ההתנגדות להקמת האיצטדיון, את הנושא הזה. קיויתי בליבי כי יבוא מומחה מטעם האקדמיה ויעיד על כך.

כולנו משלמים על כך כיום במזומן, ראה ארנונה, בנוסף על ההזנחה האקולוגית שנגרמה למפרץ חיפה כתוצאה מאי הקמת האיצטדיון במקום הראוי לו בלב המטרופולין בפארק הקישון.

דוח המבקר קובע שאיצטדיון זה מיועד לשמש גם כמרכז מסחרי. נראה כי מ'רוב עצים לא רואים את היער', והניסיון להגדיר איצטדיון גם כמרכז מסחרי הוא בבחינת פתיחת 'חלון אוברטון', שמטרתו להכשיר את השרץ. בעתיד הנראה לעין מגרשי החניה של האצטדיון יהיו שוממים בכמעט מאה אחוז של הזמן, לעומת תפוסה של כמעט מאה אחוז במגרשים הסמוכים.

מסילת הרכבת תשוקע באזור העיר התחתית כדי שחיפה תיפתח אל הים

מסילת הרכבת תשוקע! חיפה נפתחת אל הים

עוד שלב בדרך להיסטוריה: הולנת״ע אישרה את חזית הים העירונית, שיקוע הרכבת והוספת אלפי יח' דיור בחיפה

תכנית המתאר הארצית לחזית הים העירונית בשלבי אישור אחרונים 

הועדה לעניינים עקרוניים [הוולנת"ע] החליטה היום  [ג'] לאמץ את תכנית המתאר הארצית לפיתוח חזית ים עירונית בחיפה תמ"א 13 א'/3 ולהמליץ על אישורה בפני הוועדה הארצית לתכנון ובנייה. עוד החליטה הוועדה לאמץ את בקשת העירייה להוספת הוראות מפורטות לתכנית הארצית בדבר שיקוע הרכבת ותוספת יחידות דיור במסגרת התכנית. התכנית כרגע אושרה להפקדה חוזרת הכוללת את האישורים ההיסטוריים של שיקוע הרכבת והוספת אלפי יחידות דיור על בסיס אישור תכנית חזית הים העירונית.

הוועדה אישרה את התכנית לאחר שקבילה את המלצות החוקרת אדריכלית רננה ירדני גולן, אשר מונתה ע"י משרד הפנים לדון בהתנגדויות לתכנית. על פי החלטת הוועדה תוחזר עתה התכנית להפקדה לצורך הטמעת ההוראות המפורטות אותן ביקשה כאמור העירייה בדבר שיקוע הרכבת והוספת יחידות דיור.

ראש העיר יונה יהב, אשר ייצג את העירייה בדיון יחד עם מהנדס העיר אריאל ווטרמן, הביע סיפוק מההחלטה המהווה ישורת אחרונה לקראת אישורה הסופי של התכנית ע"י הוועדה הארצית לתכנון ובנייה וממשלת ישראל.

בפרויקט שמבצעת רשות מקרקעי ישראל, בשיתוף משרד הבינוי והשיכון, עיריית חיפה ומשרד האוצר יקודם שיקוע הרכבת בחיפה:
שלב א' – שיקוע הרכבת לאורך העיר התחתית בקטע שבין המושבה הגרמנית ועד לאזור בית המכס
שלב ב' – פתיחת החזית הימית בכל העיר התחתית – חיפה כברצלונה
שלב ג' – שינוי תוואי המסילות בין המושבה הגרמנית לחוף הכרמל. העברתם למנהרה דרך ההר וביטול המסילות הקיימות באזור פארק הכט, פארק שקמונה ושכונת בת גלים
שלב ד' – פיתוח תכנית ל-7,200 יחידות דיור חדשות לאורך החוף של חיפה

מנהרת רכבת מתחת להר הכרמל בין תחנת חוף הכרמל לתחנת חיפה מרכז שבעיר התחתית

במגזין האינטרנט חיפה2 ששייך כנראה לעירית חיפה פורסמה כתבה מעניינת שעוסקת בהחלטה שכבר התקבלה, ככל הנראה, לשקע ולמנהר את מסילת הברזל שחוצה את חיפה. לא ברור מהכתבה מה בדיוק מתכננים לעשות, אך הרעיון למנהר את מסילת הרכבת בקטע שבין תחנות חוף הכרמל וחיפה מרכז הוא רעיון מצוין. זאת בניגוד לרעיונות השיקוע למיניהם, שמתוארים בכתבה כשלבים מוקדמים למינהור.

אפשר יהיה לחפור את המנהרה באזור העיר התחתית מבלי להרוס כמעט אף בנין קיים אם ישתמשו בתוואי המדויק של שדרות בן גוריון לצורך מוצא המנהרה: לשדרות בן גוריון יש שיפוע טבעי שיורד לים, ואפשר יהיה להגביה מעט את החלק התחתון של השדרה וליצור בדרך זאת שילוב בין מוצא המנהרה לרחבת הכניסה לחזית הים העירונית ולשדרות העצמאות, בדומה למה שקיים בכיכר דיזנגוף בתל אביב, שבה הכיכר מוגבהת מעט ממפלס הרחוב, ומתחתיה יש צומת כבישים.

יתכן ויהיו בתים אחדים שיהיה צורך להרוס, בפרט בבלוק הבניינים של שדרות העצמאות-רחוב יפו-שדרות בן גוריון, וכדאי לעיריה לשים לב ששטח מרכזי שגובל באזור זה ושיוכל לשמש לצורך המנהרה הוא מגרש תחנת אגד הישנה, שבימים אלה מתבצעות בו הכנות לבנית בית מלון.

אפשרות נוספת ועדיפה להתגברות על בעיית הבנייה הקיימת בעיר התחתית היא מינהור מלא של כל קטע המסילה שעובר במקביל לקילומטר האורך של העיר התחתית באזור רחוב הנמל. המנהרה תמשיך ברצף מתחת להר הכרמל אל מתחת לשדרות בן גוריון ושדרות העצמאות, כך שתחנת הרכבת חיפה מרכז תהיה תת קרקעית. בדרך זאת גם יימנעו מפגעי הקרינה והנוף שיוצרים עמודי החשמל של הרכבת, ויתפנו שטחים נוספים לבנייה.

בחומרי הבניה של המנהרה אפשר יהיה להשתמש להקמת הרציף החדש של הנמל המזרחי שיהיה משולב במסלול שדה התעופה של חיפה.

מנהרת רכבת בין חוף הכרמל לעיר התחתית

דיון בנושא ב'קפה דהמרקר - קהילת חיפה'

טיילת פנורמה - תמונת מצב ספטמבר 2014

החניונים המסוכנים של האצטדיון החדש בדרום חיפה

בעיתון 'כלבו' פורסמה בשבוע שעבר מפת החניונים שמציעה העיריה למבקרי האיצטדיון החדש. החניון שצמוד לאיצטדיון הוא קטן ומיועד בעיקר לעובדיו, ואילו לקהל המבקרים מציע העיריה חניונים שהם על פי המפה שפירסמה 'בסביבה הקרובה'. העיריה גם מפרטת למי מתאים כל חניון: לבאים מהכרמל, מהצפון, ומהדרום.

לכאורה הכל טוב ויפה, ומדובר בניצול ראוי של תשתיות קיימות. אך מי שמכיר את הסביבה היטב, יודע כי למעשה אף אחד מהחניונים אינו נמצא בקרבה ראויה לאיצטדיון, וחלק הארי ממנו אף נמצא במרחק שהופך את ההגעה הרגלית לממושכת, מסובכת ומסוכנת. דבר זה הופך את המפה שפירסמה העיריה לאחיזת עיניים. זאת בפרט כאשר חלק גדול מהמבקרים באיצטדיון יהיו בני נוער צעירים, נלהבים ואף משולהבים, שיגיעו מרחבי הארץ בשעות הלילה כשהם נוהגים במכוניות פרטיות ומלווים בחברים, באחת מחוויות הנהיגה הראשונות והמכוננות שלהם.

בתמונות להלן נראות שתי מפות: העליונה היא מפת העיריה, שבה מסומנים החניונים בגדול, כאשר בולט ביניהם מקבץ חניוני האיצטדיון. המפה התחתונה היא צילום אויר של 'גוגל' טרם הוקם האיצטדיון, בשלב בו עדיין ישרו את השטח. שטח זה נראה בבירור במרכז תחתית התמונה, וכמו כן ברורים, כאמצעי זיהוי, חוף הים במערב ומרכז הקונגרסים מעל למרכז התמונה.

בקו נקודות כחול מסומן המרחק בין החניון הגדול ביותר שמציעה העיריה, חניון מרכז הקונגרסים ברחוב קדושי יאסי, לאיצטדיון עצמו שברחוב רוטנברג.  חניון זה מוצע למגיעים דרך מנהרות הכרמל ומדרך פרויד. המרחק, על פי גוגל, הוא 1.5 קילומטרים ומשך ההליכה 18 דקות. מרחק זה הוא הרבה מעבר לסביר עבור קהל מבקרי האיצטדיון. 

הרחק אחרי חניון מרכז הקונגרסים, מעבר להררי חושך ממש, מציעה העיריה גם את חניוני מגרשי הטניס, אכסניית הנוער ובית העלמין...

חניונים אחרים, קרובים יותר, כמו חניון אינטל וקניון חיפה, נמצאים במרחק של כ-1 קילומטר, שהוא בלתי סביר בעליל.
חניון קניון חיפה, וחניוני מרכזי הקניות הנוספים קסטרא ושער הכרמל שסמוכים יותר לאיצטדיון, מלאים תמיד בכלי רכב של לקוחות בשעות הערב והלילה.

מי שיגיעו במטרונית קו 1, שמוצעת כאלטרנטיבה הקוסמת כיוון שתאריך את הקו במיוחד עד לאיצטדיון, יצטרכו לחצות את כביש דרך 4 שבין חיפה לטירת הכרמל שהוא עורק תחבורה רחב וסואן במיוחד.

את כביש דרך 4, ואת כביש דרך פרויד שרחב וסואן באותה המידה, יצטרכו לחצות רוב באי האיצטדיון שיחנו באחד ממגרשי החניה שפורטו במפת העיריה. על מנת לחצות כבישים אלה בבטחה יהיה על הולכי הרגל להמתין במשך דקות ארוכות לאור הירוק ברמזור שבמעבר החציה. 

פיקנטית במיוחד היא החניה שמציעה העיריה בחניון תחנת הרכבת בחוף דדו [P16-P22]. מי שיגיע לחניונים אלה יצטרך לחצות את המנהרה המוזנחת שמתחת לפסי הרכבת ולהגיע אל תחנת המטרונית שבתחנה המרכזית, מרחק של קרוב ל-10 דקות הליכה. לאחר שיעלה למטרונית, ויסע במשך דקות אחדות, הוא ירד בתחנה המיוחדת שתוקם לכבוד האירוע בלבד, בכביש 4 צמוד לשער הכרמל. לאחר מכן הוא יצטרך לחצות את כביש 4. בהנחה שהוא קנה כרטיס ליציע המערבי, הוא יצטרך גם להקיף את האיצטדיון כולו בטרם יזכה לשבת בכסא המיוחל. משך הזמן לביצוע אופטימלי של המסלול הוא כחצי שעה.

כל הדרכים מהחניונים מובילות לכניסה המרכזית לאיצטדיון, בפינה הצפונית מערבית צמוד לכביש 4. בצידו השני, הדרומי והמזרחי של האיצטדיון, אין כמעט מקומות חניה. מי שקנו כרטיסים ליציעים בצדדים אלה, יצטרכו ללכת מרחק הליכה רב על מנת להקיף את האיצטדיון כולו. בעיה זאת פוסלת את אפשרות הביקור עבור כל מי שיש לו קשיי הליכה, ותגרום לחוויה מביכה ואבסורדית לכל מי שקנה כרטיס במיטב כספו, אך יצטרך לכתת את רגליו במאמץ ההקפה. 

מפת חניוני האיצטדיון שמציעה העיריה

צילום אויר של אזור האיצטדיון, שהוא המגרש במרכז תחתית התמונה .
הקו בנקודות כחולות הוא מסלול ההליכה מחניון מרכז הקונגרסים.

לקריאה נוספת: פתרונות התחבורה באצטדיון במת"ם: כשלון ידוע מראש

מנקים את מפרץ חיפה

מכשפים בוחשים בנו כיום ממאורתם האפילה,
שבה האש היוקדת אותם בלבד היא מלבה,
בשילוש שלילי של בריאות, ביטחון וערך קרקע.

כמו במיאמי יכולים להיראות פני הנוף במפרץ חיפה,
לאחר שיחוסלו בתי הזיקוק ושאר מפעלי התרעלה,
שמזיקים לסביבה ועולים לנו בבריאות יקרה.

נהיה בטוחים יותר מסכנת הטילים,
שצפויה לרבוץ מעלינו לעוד מאות שנים.
והופכת אותנו בימים אלה לשאהידים.

על שטחיהם יוקמו ערים ואזורי תעסוקה מתקדמים,
שיעלו את ערך הקרקע באיזור עשרות מונים.
וכולנו נשוט בתעלות הקישון בין נופים מרהיבים.

בתמונה: פני הנוף של העיר מיאמי - כך צריכים להיראות גם פני הנוף במפרץ חיפה, במראה מכיוון החוף. שדה התעופה הגדול לא נראה בתמונה אך הוא חלק מרכזי מסך כל הנוף העתידי.

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, יוני 2014

*קראתם? הסכמתם? הפיצו ברבים.

תהא זו תרומתכם לקידום המהלך.

שורות אלו נכתבו עוד לפני רצף התקלות האחרונות במפעלי מפרץ חיפה, שבעבר עסקתי בתכנונם.

היום, לאחר שהגולם קם על יוצריו וסביבתו, המציאות מכתיבה לנו מסקנה שאין להדחיק אותה עוד:

התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה מיצתה את עצמה!

בין הראשונים להכיר בכך היה מי אם לא נשיא התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, מר מיקי שרן,

בראיון מקומוני ל"כלבו" 23.7.2010: "אנחנו לא צריכים את התעשיה המזהמת בחיפה"! מבלי שדבריו

הפריעו לעמיתיו לבחור בו לקדנציה שניה...

מפרץ חיפה - זה החור השחור בין עיר הכרמל, לעיר הקריות. האזור הרעיל, הדליק והנפיץ במדינה.

נפות חיפה ועכו הן שיאניות התחלואה בסרטן, והחריגה עדיין במגמת עליה לפי דו"ח משרד הבריאות,

זאת בנוסף לחריגה גם במחלות לב ודרכי הנשימה.

זיהום האויר מתעשיה, הגורם העיקרי לייחס אליו חריגות אלו, אמנם פחת בזכות המעבר לגז טבעי,

אך צפוי לגדול שוב, "בזכות" גידול מתוכנן פי 3 של בז"ן ומפעלים נוספים. ניטור הפליטות חלקי ביותר,

וגם מה שלכאורה עומד בתקן החוקי, בפועל חורג מהתקן הבריאותי, לעיתים במאות אחוזים.

בחיפה ו"עוטף מפרץ", 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים. רוב זיהום האויר

באזור מגיע מהם, בניגוד ליתר הערים, בהן רובו מתחבורה. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות

הפליטות המסרטנות במחוז חיפה, מגיעה ל-30.4 ק"ג בשנה לקמ"ר, לעומת 5.3 ק"ג במחוזות אחרים.

"תרומת" הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה הוכחה באופן מובהק במחקרים מדעיים בלתי תלויים,

אם כי מוכחשת עדיין בתסקירים ונספחים, שהוכנו מטעם ובמימון המפעלים.

בז"ן מדווחים על השקעת מיליארד ש' באיכות סביבה, אבל רק עשרות מיליונים מתוכם "סביבתיים"

באמת, וגם זה לא בהתנדבות, אלא לאחר דרישות במפגיע של המשרד להגנת הסביבה. היתר מושקע

במעבר לגז טבעי, יותר להגדלת הייצור מאשר להפחתת הזיהום. ובינתיים

הכל חונקים אלה את אלה:

המפעלים את הסביבה ותושביה בפליטותיהם, והציבור את המפעלים בדרישותיו הסביבתיות הגורמות

להתייקרות הייצור. התעשיה סופגת אש, ומחזירה באש משלה, תרתי-משמע...

כל הקונגלומרט הפטרוכימי הזה שוכן בליבו של מטרופולין מאוכלס בצפיפות. להרגעת הציבור הציגו

בתי זיקוק ליד ערים באירופה, אולם אף אחד מהם אינו מאויים ע"י עשרות אלפי טילים, שחלקם ינחתו

בוודאות במיתחם בז"ן, ראשון בבנק המטרות של כל אויב. לא בכדי המליצה ועדת שפיר כפתרון לטווח

ארוך על הרחקת המפעלים, ועד אז היערכות לאפר"ן, ארוע פתע רב נפגעים, לא אם, אלא כאשר יקרה,

במצבי מלחמה, רעידת אדמה, או "רק" תאונת עבודה. בז"ן הציגו מענה גם לאיום הטילים: כיפת ברזל!

בלי לצרף הסבר איך מערכת זו, המגמגמת מול קסאמים בודדים בדרום, תעמוד מול יותר מטחי טילים,

יותר מדוייקים, מהצפון. והרי גם אלה שיחטיאו, יפגעו בישובי סובב בז"ן! בכל זאת "פתרונות" מסוג זה

הספיקו לדחיית רוב ההתנגדויות, ולאישור התכנית להגדלת בז"ן פי 3.

חיפה "מותקפת" מכל עבר ע"י מגה-תכניות, בתוכן הגדלת בז"ן, נמל המפרץ, וחישמול הרכבת. לכולן

מכנה משותף - הן מתעלמות ואף פוגעות במרחב חיפה ותושביו. גם חיפה יזמה תכנית מיתאר חדשה,

אולם החור השחור של המפרץ נעקר מתוכה והפך למובלעת לבנה, מחוץ לתחום לחיפאים. אנו רשאים

לסבול את מיפגעיו, בלי להתערב בתכנונו. לכן עלינו לוותר הפעם על זכות השתיקה, לנצל הזדמנות של

אחת ל-80 שנה, ולדרוש: החזירו לחיפה את המפרץ, ואנו נחדש את פניו! עד מתי נמתין לילד מהאגדה

שיאמר את האמת? אני מוכן להגיד בקול מה שרבים הבינו כבר בסתר ליבם, ולספוג את קיתונות הלעג,

כמו לפני 13 שנים, כאשר הגשתי את הערר נגד מיכל האמוניה...

השידוך הכפוי בין התעשיה לאוכלוסיה, למען אינטרסים זרים, של שילטון זר בעבר, ובעלי עניין היום,

יכול וחייב לבוא לקיצו, לטובת שני הצדדים!

יש המציגים את מיפגעי מפרץ חיפה כמיתוס ש"הירוקים" מנפחים, אולם המיתוס האמיתי הינו הצגת

המפעלים כמנוף כלכלי ותעסוקתי, המציל אותנו כביכול מחרפת אבטלה. טענה זו מופרכת ע"י פריחתה

הכלכלית של המדינה השכנה מדרום, "מדינת תל-אביב", עתירת התעסוקה גם בלי תעשיה פטרוכימית.

העתקת המפעלים מהאזור תאפשר לפתח גם בו ענפי כלכלה ותעסוקה חלופיים, אטרקטיביים לצעירינו,

ידידותיים לאדם ולסביבה. אולם לא פחות מכך תקדם ותפתח את... התעשיה עצמה! כי מיטת סדום זו

של מפרץ חיפה, מוגבלת בשטח ובתקינה מחמירה, צרה מלהכיל צרה זו של תעשיה ואוכלוסיה גם יחד,

זו רוצה להוסיף ולהתפתח, ואלה רוצים איכות חיים, בריאות ובטיחות.

תכנית בז"ן מתיימרת לאפשר למפעלים "התחדשות", אולם בפועל היא תגזור התיישנות, עליהם ועל

מטרופולין חיפה כולו. התנתקות תהיה לברכה לשני הצדדים, WIN-WIN במלוא מובנו. מה חבל שראשי

התעשיה והעיריה טרם הפנימו זאת, נרתעים משינוי ב"משמרת" שלהם, ומגוננים על המפעלים במיקום

הגרוע ביותר עבורם. בכך הם רק דוחים מהלך בלתי נמנע לטובתם, שהוא כבר מעבר לשיקול דעת.

המפעלים לא יועתקו מהמפרץ בכפיה מכוח צווים, אולם בתור התחלה אין לאשר להם כל בינוי נוסף,

שכן יהיה זה מעשה חלם להכביד ולייקר בכך את העתקתם. במקביל יש לאתר אזורים יותר מתאימים,

שאליהם יועתקו המפעלים הראויים, שהרי לא לכולם יש הצדקה ומקום בארצנו הקטנטונת והצפופונת.

ייבוא נפט גולמי לזיקוק בישראל משתלם לבעלי בז"ן, ואת החשבון משאירים על השולחן, לתשלום ע"י

הציבור, בכספו ובבריאותו. עדיף לייבא דלק מזוקק מן המוכן, כמו את המכוניות הצורכות אותו. למשק

המקומי יש מספיק יתרונות יחסיים להתמקד בהם, במקום תחומים חסרוניים כה בעייתיים.

מדובר בתהליך ממושך, על ציר זמן רב-רב-שנתי, שחייב להתבצע תוך התחשבות יתרה וסיוע מירבי

למפעלים ובעליהם. ציר הזמן יאפשר גם לאזור חיפה לעבור את ההסבה וההתאמות הדרושות, ולצלוח

בהצלחה את תקופת המעבר. דווקא משום שמדובר בתהליך ארוך, יש להתחיל בו מוקדם ככל האפשר,

ומוטב ביזמתנו, מאשר לאור ברקים ולקול רעמים מגבול הצפון...

לפני שדוחים בביטול את חזון התחדשות מפרץ חיפה, בטענה שהוא נאיבי, הזוי, ובלתי ריאלי, מומלץ

לעשות היכרות עם אזורי תעשיה יותר בעייתיים באירופה, שעברו בהצלחה תהליך דומה, וכל הספקנים

מודים בכך היום. גם את התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה אין לקדש עוד רק מפני ש"היא כבר כאן"...

מטרופולין חיפה חייב להתמיד ב"הסבה מקצועית", למו"פ ותעשית ה"קלינטק" בהן ישראל בין המובילות

בעולם, ולתעסוקה נקיה עתירת ידע. חזית הים התיירותית במערב הנמל, היא לבדה, יכולה תספק יותר

מקומות עבודה מבז"ן. מי עוד לא אמר "ברצלונה"? תכניות פינוי-בינוי להתחדשות אזורי מגורים, ניתנות

ליישום גם בגירסה תעשייתית: פינוי מהמפרץ - בינוי במקום יותר מתאים.

זו אינה "החלטה אמיצה" מהסוג שנבחרי ציבור נרתעים ממנה כמו מאש, אלא זהירה ואחראית. דווקא

הגדלת בז"ן היא החלטה נועזת, עד כדי הימור הרפתקני, לאור חומרת הסיכונים.

התחדשות המפרץ היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. דרושים עוד מהלכים, בהם מינהור מסילת החוף,

מסילה לשינוע החומ"ס מזרחה מהעיר, חיבור חיפה לחופיה ולחזית הים שלה, ופיתוח מבוקר של הנמל

לצרכיו האמיתיים. אולם התחדשות מפרץ חיפה - היא המפתח להתחדשות חיפה, והמטרופולין כולו.

זהו אתגר פתוח, בהמתנה למנהיג מקומי מזן אחר, "נקי כפיים ובר לבב", משוחרר מקשרי הון-שילטון,

שיהיה מחוייב רק לתושביו ולצרכי הדורות הבאים, ויראה במשימות אלו את מפעל חייו וחיינו.

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

הפיכת שדה התעופה בחיפה לשדה תעופה בינלאומי שני של ישראל

מדוע שדה התעופה של חיפה צריך להפוך לשדה התעופה הבינ"ל השני של ישראל

נייר עמדה מאת: יוסי פישר

אירוע הערפל בשבוע שעבר שגרם להסטת טיסות מנתב"ג לחמישה שדות תעופה חלופיים באזור. מעבר להתייחסות הברורה לנושא הבטיחות התעופתית בישראל והזמן הדרוש להקמת שדה תעופה חלופי. יש אלמנטים נוספים כבדי משקל אליהם יש לתת את הדעת.

בכנס בטיחות בתעופה שהתקיים בסמיכות לאירוע, צוין ששר התחבורה ח"כ כץ הטיל לאחרונה על חברת נמלי ישראל (חנ"י) לבחון אפשרות להאריך את מסלול הנחיתות וההמראות של שדה התעופה בחיפה אל תוך הים ולהופכו לנמל בינלאומי. לדבריו הארכת המסלול תאפשר למטוסי סילון גדולים יותר להמריא לכל היעדים באגן הים התיכון.

הבה נבחן את הרעיון:

לחיפה יש שדה תעופה המשמש לטיסות פנים ונמצא בצמידות לבית הספר הטכני של חיל האוויר. שדה תעופה זה משמש בחודשי הקיץ גם לטיסות צ'רטר קצרות בעיקר לקפריסין וחלק מאיי יוון. אורך המסלול היום אינו מאפשר המראה ונחיתה של מטוסי סילון צרי גוף דוגמת : בואינג 737, איירבוס 320, או אמברייר. מטוסים אלו משמשים חלק ניכר מחברות התעופה האירופאיות לטיסות אזוריות.  

ראשית: חיפה היא המטרופולין השני בגודלו בישראל אחרי גוש דן במרכז. ברדיוס של 60 ק"מ מחיפה מתגוררת אוכלוסיה בהיקף של כ:שני מליון אזרחים. אזרחים אלו שחלקם טסים לחו"ל, נאלצים להתנייד למרכז - נתב"ג על מנת לטוס לחו"ל. אין מדובר רק באוכלוסיה הצורכת נופש אלא גם בהרבה מאוד אנשי עסקים בראשם תעשיית ההיי-טק שמרוכזת באיזור חיפה והמפרץ . אם רק נחשוב באספקט של החיסכון בתנועה על הכבישים, מדובר בחסכון של מיליונים רבים בהוצאות דלק, זמנם של האזרחים הנדרשים לצאת מביתם לפעמים כחמש שעות לפני המראת המטוסים מנתב"ג וזאת על מנת להגיע בזמן לתהליכי הבידוק.

שנית: התיירות הנכנסת - חיפה ממוקמת בקרבה גיאוגרפית למשולש הקדוש - נצרת, טבחה וכפר נחום (הממוקמים על שפת הכנרת) וכן ליד העיר עכו. הסטת תנועה של צליינים שיגיעו ארצה צפונה תוכל להקל במידת מה את הלחצים על כביש 4 ותסיט תנועה שתחל את סיוריה בארץ בצפון ולאחר מכן תנויד בציר הבקעה לאיזור יריחו,  ירושלים ובית לחם ותוכל לטוס מישראל לאירופה מנתב"ג. לכך יש להוסיף, הגדלת ביקוש בבתי המלון בחיפה ובאיזור הצפון. התיירים ישהו את הלילה הראשון והאחרון שלהם במלונות העיר (במידה והם טסים חזרה מחיפה) ויסיירו באטרקציות התיירותיות בעיר  ובראשם - הגנים הבהאיים ומערת אליהו .

שלישית: תיירות נכנסת בקרוזים - שייט אוניות. הפעלת שדה תעופה בינ"ל בחיפה תאפשר לנמל להפוך לטרמינל אזורי לתיירות קרוזים, כך שתייר שחפץ לסיים את הקרוז בחיפה יוכל לעלות על טיסה חזרה לאירופה. חיפה תוכל להיות גם נקודת התחלה לקרוזים שיתחילו בישראל.

רביעית: העומס הגובר בנתב"ג והתחזית לתוספת טיסות לאור ההסכם לשמיים פתוחים עם האיחוד האירופאי, משמעותו היא אחת: יש צורך דחוף בהסטת תנועה תעופתית מנתב"ג. חברות "לאו-קוסט" יעדיפו שדה תעופה אזורי (מודל המתקיים באירופה) בו אגרות הנחיתה יהיו נמוכות יותר על פני שדה תעופה בינלאומי ראשי. במודל ה"לאו-קוסט" זמן ההמתנה של המטוס על הקרקע הוא קריטי. לאור הגדלת העומס על נתב"ג כמות האיחורים הבלתי צפוים רק תלך ותגדל.

אלו הם ארבעה נימוקים מבוססים הניתנים לבדיקה ואימות.

מקור המאמר: Articles.co.il/יוסי פישר

עוסק מזה 27 שנים בתעשית  התיירות, התעופה, חברות נסיעות ובתי מלון בישראל ובחו"ל. מאז 2003 פעיל בחברות התיירות השונות של תאגיד אי.די.בי.

סיור ועדת הכנסת בראשותו של ח"כ דב חנין לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה

ועדת המשנה של ועדת הפנים של הכנסת בראשות ח"כ דב חנין ערכה אמש סיור, שנמשך כל היום, לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה. שני הנושאים המרכזים היו:

- הבנייה המסיבית של נמל חדש שמתוכננת בהמשך לנמל חיפה שעלולה לחסל את פארק הקישון ושדה התעופה וליצור חיץ בין חיפה לקריות.

- הרחבת מתקני בתי הזיקוק שעלולה לגרום להחמרה רבה עוד יותר של זיהום האויר הרב באזור.

ד"ר עינת קליש-רותם, חברת מועצת העיר חיפה וראש תנועת חיים בחיפה הציגה, במסגרת מפגש שנערך במהלך הסיור, מצגת מצוינת של עמדת התנועה לגבי נמל המפרץ ועורפו. תוכנית  קליש-רותם וחבריה רואה את האזור כמטרופולין שמקיים חיבור פיסי המשכי בין המפרץ לכרמל, תוך שמירת הנוף, הים והבריאות, והיא יעילה וחסכונית הרבה יותר מאשר התוכנית הממשלתית-עירונית-טייקוניסטית.

הרעיון המרכזי, שמגובה בניתוח כמותי, הוא שעדיף לשדרג את רציפי נמל חיפה הקיימים בשלב ראשון, ובשלב שני להוסיף רציף חדש אחד בלבד, שישמש בחלקו החיצון כמסלול שדה התעופה וכשובר גלים, מאשר לבנות נמל חדש נוסף על שטחים עצומים ביבשה ובים.

בכתום - השילוב הנכון בין רציף, מסלול נחיתה, שובר גלים

בדרך זאת גם:

- שדה התעופה היחיד בצפון יישאר במקומו ומסלולו יוארך כך שיאפשר טיסות בינלאומיות אינטנסיביות.

- תוקם ריביירה מעכו ועד עתלית שתייצר משיכה תיירותית חזקה.

- פארק קישון מורחב במפרץ בין הכרמל לים יחבר את חיפה לערי הקריות באופן מלא.

בסוף היום ארגנה הקואליציה לבריאות הציבור בראשות ליאורה אמיתי מפגש מרתק ורב משתתפים בין דב חנין לתושבי המטרופולין. המפגש נערך במתנ''ס נווה יוסף בדרך נווה שאנן, באולם בעל חלונות פנורמיים שצופה על נוף המפרץ שמונח פרוש למרגלותיו.

נוף המפרץ ממתנ''ס שדה יוסף 

גם מפגש זה התמקד בנושאי תוכנית בניית הנמל החדש ותוכנית הרחבת בתי הזיקוק. לאזרחים שהגיעו ניתנה אפשרות מסודרת להביע את דעותיהם בנושאים אלה.

המשתתפים העלו טענות רבות לגבי איכות הסביבה באיזור בתחומים שונים והתוצאה ההרסנית שצפויה אם חלילה יתממשו התוכניות החדשות, שהנוסח הכתוב שלהן הוא עמום ומעורפל במכוון. בהקשר זה מן הראוי לציין כי בתי הזיקוק הם בשליטת משפחת עופר וכך עשוי להיות גם הנמל החדש, מה שהופך את ראש העיר יונה יהב שתומך בתוכניות ההרחבה המסיביות למעין שליח המשפחה.

ההתרשמות הכללית היתה כי יש לאזרחים רבים ידע מגובש בתחומים אלה, וכי דעתם חשובה מאד לצורך קבלת ההחלטות הנכונות.
אחת הטענות המרכזיות שהועלו, על ידי מתכנן ערים רב ניסיון, היתה כי אין כלל הצדקה למיקומם הנוכחי של בתי הזיקוק וחובה להעביר אותם למיקום אחר, הרחק ממרכזי אוכלוסין. הבריטים הקימו את בתי הזיקוק במפרץ בין היתר מכיוון שמי הים היו נחוצים בשעתו לקירור המתקנים, אך בימינו יש שיטות קירור אחרות. המתכנן קובע כי במקום זה שנמצא במרכז מפרץ חיפה אפשר להקים שכונות מגורים לתפארת, מה שכמובן גם יעלה מאד את ערך הנדל''ן באזור. כדאי להרחיב בנדון ולהזכיר את סיפור מפעלי אתא, שעל אדמותיהם הוקם הקיריון. טרם הקמת הקניון קמה מחאה חברתית חריפה כנגדו, בדרישה לשמר את המפעלים שנחשבו כסמל המרכזי של האזור. כיום אנו רואים כי הקיריון המצליח תורם הרבה יותר לכלכלת ורווחת האזור מאשר מפעל בגדים, אשר ייצורם עבר זה כבר ממילא למדינות מתפתחות. הקיריון, אגב, נמצא בשליטת משפחת עופר שהיא גם בעלת השליטה בבתי הזיקוק, מה שמעורר את השאלה אם הם לא מתכננים כאן תוכניות דומות, מה גם שעל פי תוכנית המתאר החדשה כל השטחים  המסחריים והתעשייתיים הנרחבים שמצפון ומדרום לבתי הזיקוק מיועדים לבניה בלי הגבלת גובה. נקודה מעניינת נוספת בנושא זה היא שאת המודל להתפתחות התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה עיצב לא אחר מאשר פרופסור ארנון סופר, שידוע בימים אלה בעיסוקיו בדמוגרפיה של ערביי ישראל. סופר עשה זאת במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתפרושת המפעלים במפרץ והפוטנציאל הכלכלי שטמון בכך, בזכות האפשרות ליצר שרשרת מוצרים רבים במפעלים אחדים באמצעות חומר גלם אחד, הנפט הגולמי, שמגיע למפעל מרכזי. מעניין שסופר וחבריו לא שמו לב בזמנו לכך כי הקרקע שעליה הם ממליצים להקים את שרשרת המפעלים נמצאת בין מרכזי אוכלוסין, וכי הייעוד המתאים לה ביותר למעשה הוא לשמש לבנייה למגורים. בנוסף, ממזרח לבתי הזיקוק, בטווח של כחצי שעת נסיעה בממוצע, נמצא חצי הסהר הצפוני של ישובי המיעוטים בצפון הארץ, פריפריה אורבאנית שמתפרשת לאורך גבעות מערב ודרום הגליל התחתון. סופר וחבריו לאקדמיה עוסקים בדמוגרפיה של ערביי צפון ישראל אך נוקטים במדיניות של בת יענה ככל שהדבר נוגע לגיאוגרפיה שלהם, דהיינו לתפרושת רחבת ההיקף וחסרת השליטה במידה שאינה נתפשת של ישוביהם. האקדמיה אינה טורחת לחקור, למפות, לתאר ולהתריע על כך בפני הציבור הרחב. להגנת סופר חשוב להעיר כי הוא עסק בשעתו בייהוד הגליל דרך נושא המצפים.
אין ספק כי הקמת קרית ספורט עם איצטדיון בינלאומי בפארק הקישון, במיקום שהוא במרכז התמונה למעלה ושכיום נמצאת בו המזבלה העירונית הישנה, עשויה לסייע רבות במאבק למען שיפור איכות הסביבה באיזור. 

בסוף המפגש פנה דב חנין לאזרחים בבקשה לשלוח אליו את דעותיהם.

מוזיאון הרמן שטרוק

מוזיאון הרמן שטרוק ברחוב ארלזורוב בחיפה

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בשני סוגי נושאים - הדיוקן והנוף. בסדרת הדיוקנאות המפורסמים שלו הנציח שטרוק את גדולי הרוח והמדע של זמנו, ביניהם צייר את הציור הנודע ביותר בקרב יהדות זמננו - דיוקנו של תיאודור הרצל.

הרמן שטרוק: דיוקן תיאודור הרצל

במקביל לעבודתו האמנותית שטרוק לקח חלק חשוב בפעילות הציונית, העולמית והארצישראלית. במסגרתה השתתף דרך קבע בקונגרסים הציוניים והיה שותף ליוזמות אמנותיות לאחר עלייתו ארצה. בין היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק, הביאה להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות וחידוש בצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים.

שטרוק זכה להכרה כמורה דגול לאמנויות הגרפיות והחל ללמד את שפת ההדפס האמנותי עוד בשהותו בגרמניה. בין תלמידיו הרבים היו מקס ליברמן, לוביס קורינת, מארק שאגאל, יעקב שטיינהרדט, יוסף בודקו ואחרים.

בדצמבר 1922 העתיק שטרוק את מרכז הכובד של חייו מברלין לחיפה. התיישבותו של שטרוק בחיפה הייתה אירוע תרבותי שהאמנות הארץ-ישראלית לא ידעה כמותו. שטרוק, אמן יהודי-ציוני בעל הכרה בינלאומית, תרם רבות לפיתוחה של הקהילה האמנותית של צפון הארץ בכלל ושל העיר חיפה בפרט.

בחיפה שטרוק התמקם בבניין תלת-קומתי ברחוב ארלוזורוב 23 בהדר הכרמל, שתוכנן בידי ידידו, אלכסנדר ברוולד - אחד האדריכלים הגדולים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. בבית זה שחזר שטרוק את הסטודיו שלו מברלין וקיבץ סביבו חוג תלמידים שהתמחו בטכניקות ההדפס השונות. בין אלה שלמדו אצלו היו אנה טיכו, צבי גולדשטיין-גלי, ערי אריך גלאס, יוסף ארליך, מאיר בן-אורי ואחרים.

כיום הבית של שטרוק הוא בניין מהודר שהינו מבנה לשימור בעל ערך אדריכלי והיסטורי רב, הצופה מראש הכרמל אל נופי המפרץ ועמק זבולון. בשנת 2013 לאחר פרויקט שיחזור, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור פרטיו המקוריים, נפתח בו המוזיאון המשחזר את חזותו ורוחו המקורית של הבית כפי שהיה בימי חייו של שטרוק. הבית המרשים, בו אירח האמן את נבחרי הציבור והאמנים, משלב בתוכו אלמנטים מזרחיים ואירופיים: חלונות מקושתים-אוריינטליים ורצפות מצוירות, שעל חשיפתם ושחזורם הושם דגש בשיפוץ.

מטרת המוזיאון היא להאיר את דיוקנו של הרמן שטרוק בכל מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. בתצוגת המוזיאון משולבים פריטי ריהוט ושטיחים, חפצים אישיים, ספרים וציורי שמן של הרמן שטרוק מאוספו של נתן ברנשטיין, לצד יצירותיו מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. בקומה העליונה של המוזיאון יפתח בקרוב מרכז פעילות יצירתית לנוער וילדים. במרכז יערכו סדנאות יצירה, כולל סדנאות הדפס ותחריט, פיסול וציור.

התערוכות המתחלפות של המוזיאון יוקדשו ליצירתו רבת-האנפין של הרמן שטרוק ויעסקו בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות, תוך התמקדות בתחום היצירה אשר לפיתוחו הקדיש האמן את חייו - אמנות ההדפס. התערוכות יתרכזו בנושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות בעידן המודרני. פלטפורמת התצוגה תפגיש את יצירתו של שטרוק עם אמנים אחרים שפועלים כיום בשדה אמנות ההדפס בארץ ובעולם, בשאיפה לנהל דיאלוג בין תקופות ובין נקודות מבט.

פרנסי העיר חיפה חייבים להפוך את מוזיאון שטרוק למוקד עליה לרגל עבורם, על מנת שישמש מקור השראה, ומקום הכאה על חטא, לגבי הדרך שבה יש לבנות  את העיר חיפה. דרך זאת, של שילוב מדוקדק בין אדם וטבע תוך הקפדה על ערכי האדם ואיכות הסביבה, בהשראת מקורות היהדות, היא דרך המלך של הציונות.

מקורות: מוזיאוני חיפה, הרמן שטרוק, בית הרמן שטרוק

מבקר המדינה בביקורת חריפה על המטרונית

מבקר המדינה בביקורת חריפה על המטרונית: כשלים חמורים בכל שלבי הפרויקט

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, העביר ביקורת חריפה על פרויקט המטרונית בחיפה. המבקר מאשים את משרדי התחבורה והאוצר, עיריית חיפה ובעיקר את החברה המבצעת, חברת יפה נוף, בכשלים חמורים בכל שלב של הפרויקט. לדבריו, הכשלים מתבטאים בבחירה דווקא במטרונית כפתרון הסעת המונים מתקדם, דרך לוחות זמנים, ניהול, חריגות עצומות מהתקציב ופגיעה בחייהם של התושבים באזור.

בחברת יפה נוף טוענים כי החריגה מלוחות הזמנים נגרמה בין היתר עקב שינויים שדרש משרד התחבורה, אך במשרד מודים בליקויים שהתגלו בפרויקט, ומפנים אצבע מאשימה לכיוונה של החברה המבצעת. "אנו רואים בחומרה את התנהלות חברת יפה נוף בביצוע הפרויקט", נמסר.

משרד מבקר המדינה רואה בחומרה רבה את הניהול הלקוי של הפרויקט על-ידי חברת יפה נוף. הועלו ליקויים בבדיקת החלופות והכדאיות, בהיערכות הארגונית לביצוע הפרויקט, בחלוקת העבודה בין מהנדסי החברה, בתכנון הכולל והמפורט ללא ביצוע תסקיר בטיחות כולל, בבקרה על השינויים בתכולתו, בעריכת האומדנים לעלותו ובפיקוח והבקרה על ביצועו.

בשל ליקויים אלה לא עמדה החברה בלוחות הזמנים ובתקציב שנקבעו, ובמשך תקופה ארוכה מאוד לא היה בידיה מידע עדכני על מצב הפרויקט לאשורו. ליקויים אלו גרמו, בין היתר, להתמשכות העבודות מעבר למתוכנן ברבים מהמקטעים הנמצאים בסביבה עירונית צפופה ולפגיעה ארוכה ומתמשכת במרקם החיים השוטף של התושבים.

יפה נוף קידמה את פרויקט המטרונית בלי לקבל את אישור הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. היא הסבירה שיועציה המשפטיים אמרו לה שאין חובה להכין ולאשר תוכנית מפורטת ייעודית לפרויקט, וטענה כי אם הייתה מכינה תוכנית מתאר כוללת חדשה, הפרויקט היה מושלם רק בעוד מספר שנים, אם בכלל. הפרויקט לא עבר בקרה מלאה של לשכת התכנון המחוזית, לא הובא לידיעת הציבור, וכך נמנעה מתושבים הרואים עצמם נפגעים ממנו הזכות להגיש את התנגדותם לו. משרד מבקר המדינה העיר גם ללשכת התכנון המחוזית.


בהדר נסלל נתיב המטרונית בלילות, באמצעות בולדוזרים, במשך שנים אחדות ברחובות הרצל ויל''ג, יחד עם עם חידוש תשתיות מקיף, באזור בו התגוררו אלפי תושבים במירקם מיוחד של מגורים ועסקים קטנים. מתושבים אלה נמנעה השינה, הם סבלו כל הזמן ממפגעי אבק ורעש, ובנוסף לא ניתן היה לגשת עם רכב לבתים בגלל החפירות, דבר שמנע הגעת סיוע רפואי במקרי הצורך. אפשר למפות את התחלואה באזור באמצעות נתונים מקופות החולים ולהשוות לשנים קודמות ולמקומות אחרים. הנושא מתאים לעבודת דוקטורט בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. עם זאת, יתכן וקשה יהיה להגיע לתוצאות מדויקות, כי תהליך השחיקה של האוכלוסיה התחיל כבר ברגע ההכרזה על הפרוייקט שגרמה לאי ודאות מתמשכת, ונמשך גם לאחר השלמתו מחמת השיתוק התחבורתי בכל הנוגע לרכב פרטי.

משבר האנרגיה ומשבר הדיור - הכל הוא כמו תמונה אימפרסיוניסטית

משבר האנרגיה העולמי שפרץ בעיקבות מלחמת יום הכיפורים מעיד עד כמה האנושות זקוקה לכוח עליון על מנת לתקן את דרכיה. אלמלא המשבר היו מחירי הנפט כיום זולים הרבה יותר, ולכן גם התחממות כדור הארץ מואצת הרבה יותר.

יתכן שהאנושות, ומדינת ישראל בפרט, זקוקים למשבר דומה על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. לדוגמא, בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.

עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

בחנוכה מחיפה לירושלים ובחזרה

אתמול נסעתי לטיול חנוכה בירושלים. לא הייתי שם מזמן והעיר מפרסמת בשנים האחרונות את חנוכה כחג האורים, עם אירועים רבים שקשורים לנושא האור. חגי אור מתרחשים כמעט בכל התרבויות בתקופה זאת של הימים הקצרים ביותר בשנה. מכיוון שבארצות הברית חוגגים בתקופה זאת היהודים את חנוכה עם ראש השנה הנוצרי, ובחיפה חוגגים את החג של החגים, חשבתי שכדאי לערוך השוואה. זאת גם לאור הניגוד החתרני שיש בין חגי האור לציביון הקודר והדתי שירושלים נקשרת אליו בדרך כלל. 

נרשמתי לסיור חנוכיות בעיר העתיקה ותכננתי להקדים לו ביקור בשוק מחנה יהודה ולאחריו לצפות במופע האור קולי במצודת דויד. 

שוק מחנה יהודה, כמו שוק הכרמל בתל אביב, מתאפיין בכך שהחנויות הרבות שבו ניצבות לאורך רחוב מרכזי אחד, שהוא ציר ארוך, ישר ומישורי. התנועה של הולכי רגל בשוק היתה רבה גם בציר המקביל שנוסף לציר המקורה המקורי, ושגם הוא רחוב ארוך, ישר ורחב, שאנשים רבים נהנים לטייל לאורכו. חשבתי על שוק זה בהקשר לשוק תלפיות בחיפה ומסקנתי היתה נחרצת: חייבים להעתיק את השוק בחיפה למקום דומה, כי במיקומו הנוכחי בשיפוע התלול של ההר, וברחובות הצרים המפותלים בו הוא נמצא אין לו סיכוי להתפתח. להיפך, הוא מעכב את התפתחות העיר. מקום תחליפי מתאים הוא השוק הסיטונאי הישן ברחוב קיבוץ גלויות, שהוא רחוב ישר, מישורי, וארוך, עם שפע מקום לפיתוח מסחרי נוסף, וכיום גם עם תחבורה ציבורית - המטרונית, שמזכירה את הרכבת הקלה.

סיור החנוכיות והאור בירושליים התחיל במצודת דויד. המדריכה בחרה להתחיל בנקודה זאת מכיוון שחג האור אופייני לדת הנוצרית, שחוגגת בתקופה זאת את לידת ישו משיחה, ומאמיניה מעטרים את הכנסיות וחזיתות הבתים בשלל אורות, כמו שאנו רואים היטב בחיפה.

הקשר שיצרה המדריכה בין מצודת דויד לימות המשיח הוא זה שבחודש דצמבר 1917 עמד על מדרגות הכניסה למצודה הגנרל אלנבי, משחרר ארץ ישראל מהכיבוש התורכי, והתקבל על ידי הקהילה היהודית כמו המלך המשיח. רבים מהילדים שנולדו בשנה זאת קיבלו שמות שנגזרו מהמילה 'גאולה', וביניהם יגאל ידין וגאולה בן גוריון.

לאחר כיבוש ירושלים נחו אלנבי וצבאו חודשים אחדים והתארגנו מחדש, לקראת המשך מסע הכיבוש שלהם. בין היתר קיבל אלנבי מטוסי קרב רבים, שהיקנו לו עליונות אוירית מוחלטת.

הקרב המכריע מול התורכים התרחש באזור מגידו בעמק יזרעאל, שם הקימו התורכים את קו החזית שלהם בסיוע מומחים גרמניים. מטוסי הקרב מוטטו אותם בקלות, ואלנבי המשיך בתנועה מהירה עם צבאו הנייד, והגיע לדמשק בתוך ימים אחדים. הוא לא התעכב בדמשק, אלא המשיך לעבר דרום תורכיה. לתורכים לא היו כוחות להעמיד מולו, ועם תורכיה בסכנת כיבוש מהיר הם חתמו על הסכם כניעה בסוף קיץ 1918. כניעת התורכים איפשרה לבעלות הברית לשלוח כוחות צבא עצומים לאגוף את גרמניה ממזרח, וכך לא נותרה למטכ''ל הגרמני ברירה אלא לחתום על הסכם כניעה בנובמבר 1918.

אלנבי היה, אם כן, משיח 'הכל כלול'. גם משחרר הארץ מהכיבוש התורכי הארוך והשנוא, גם מנצח מלחמת גוג ומגוג - מלחמת העולם הראשונה, גם עשה זאת במגידו שהיא המקום שעל פי מסורות שונות יתנהל בו הקרב המכריע במלחמת גוג ומגוג שיבשר את אחרית הימים, גם עשה זאת באמצעות נשק אחרית הימים בזכות יכולתו לבטל מכשולים גיאוגרפיים טבעיים - המטוס, וגם מוציאה לפועל לכאורה של הצהרת בלפור שניתנה כחודש לפני כיבוש ירושלים.

בעיר חיפה נותרו כיום לזיכרון מורשתו, מלבד רחוב אלנבי, הוילה של אחות אישתו ליידי דאונס ברחוב יפה נוף 120, יחד עם רחוב ג'ורג' אליוט הסמוך, וגן אלנבי מול הוילה, שבראשו מצפור שמשקיף לעמק זבולון, לזכר בנו הטייס שנהרג במלחמה. עירית חיפה קיבלה את האתרים האלה מליידי דאונס.

הוילה ומבנה גדול שהוקם על ידי העיריה בגן אלנבי הפכו לפאבים. המיצפור מוזנח כיוון שעצים גבוהים צמחו בחזיתו. תוכנית בנייה, שהיה לי חלק בהתנגדות לה, עלולה להרוס את הוילה, לבטל את רחוב ג'ורג' אליוט ולהרוס את המיצפור, על מנת לבנות במקומם שיכונים.

לא אתעכב כאן על תיאור סיור החנוכיות ברובע היהודי בעיר העתיקה. ציפיתי לספקטל אורות מרהיב הרבה יותר, אך החוויה של שיטוט עם המוני ישראל בסמטאות הרובע היהודי בחשיכה הירושלמית נסכה בי חמימות רבה. בחיפה סיורי אורות יכולים להיות מרשימים הרבה יותר, גם ללא חנוכיות בחלונות בינתיים. מלבד שלל האורות שבהם מעטרים הנוצרים את חזיתות בתיהם, הרי שמהמצפור בטיילת פנורמה אפשר לחזות בלילות בשלל האורות מרהיבים של הנמל, הגנים הבהאים והעיר התחתית, ואורות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. תיירות של אנשים שאוהבים לחזות ולצלם אורות ליליים של מפעלי ענק מתפתחת בשנים האחרונות ביפן.

קנה המידה האנושי - דרכים להולכי רגל כמפתח לפיתוח חיפה

קנה המידה האנושי הוא מונח קסום שכל מי שעוסק בתכנון אזורי, עירוני ואדריכלי רודף אחריו, אך כמעט אין מי שמצליח להטמיע אותו בעולם המעשה. קנה המידה האנושי מתייחס לצורך לשמור על שיעור המידה האנושי הארגונומי בכל עשייה. הבניינים, השכונות, הדרכים והנופים, צריכים להתאים כולם למידותיו של האדם בשר ודם, בכל חושיו ופעולותיו.

קנה המידה האנושי הוא הסט של תכונות פיסיות, וכמויות של מידע, שמאפיין את גוף האדם, את יכולותיו החושיות והנפשיות, ואת המוסדות החברתיים האנושיים.

רבים מהאובייקטים של העניין המדעי הם הרבה יותר גדולים, קטנים, או מתרחשים בפרקי זמן שונים מאשר אלה של הפרופורציות האנושיות.

בני אדם מתקשרים עם הסביבה שלהם בהתבסס על המימדים הפיזיים, היכולות והמגבלויות שלהם.

תחום האנתרופומטריה - המדידה האנושית, אמור לתת מענה לכך, אך במקרים רבים הוא נשכח.

פוליטיקאים ומתכננים שעוסקים בתכנון עיר מתבססים במקרים רבים על היפותזות מדעיות שאינן בקנה המידה האנושי. בני האדם מאבדים את השכל הישר בסיטואציות כאלה.

כאשר בונים בימינו בניינים, שכונות, דרכים, מיתקניי תחבורה וכדומה, קנה המידה האנושי אובד חיש קל לנוכח המימדים העצומים. האדם הפשוט נבלע, נרמס ונדרס תחת המימדים המפלצתיים. הוא הולך ואובד בהדרגה במהלך ההיקפים הגדולים של תהליך התכנון, התקצוב, הניהול, והבנייה. הוא חוזה במונומנטים מגאלומניים נבנים לנגד עיניו כאשר עבורו, ששילם במיטב כספו עבור הפרוייקטים האלה, יש בעיקר נזק וסבל והוא מותש מהם עד כלות כוחותיו. בנייתם מתמשכת זמן רב מידי, הם אינם משמשים אותו כראוי, ויוצרים בעיות חדשות. התוצאה היא שחלק קטן בלבד מההשקעה הכספית והנפשית שנתבעה ממנו חוזר אליו.

כך קרה הדבר לאורך ההיסטוריה וכך קורה גם בימינו, כאילו מאומה לא נלמד. קדחת הבנייה אוחזת בפוליטיקאים והם נסחפים בבנייה מגאלומנית, שסופה במקרים רבים הוא אבדן כושר שיפוט כללי.

הנאצים, לדוגמא, יצאו למלחמת העולם השנייה כשהם אחוזי קדחת בנייה. היטלר היה בראש, עם תכנוניו לעיר ברלין. אך כל ראש עיר הריץ תוכניות גרנדיוזיות משלו. משאבים רבים נשאבו לצורך הקמת היכלי עיריות ענקיים מצופי שיש,  ומבנים מגאלומניים אחרים שלא היה בהם כל צורך. אלברט ספיר, האדריכל של היטלר, מתאר את הבזבזנות המשוועת וחסרת הטעם הזאת, שגזלה את המשאבים החומריים והנפשיים מההנהגה הנאצית, ויצרה מולך שתבע עוד ועוד כל חשבונם של החלשים.

כך קרה גם בחיפה בשנות שלטונו של יונה יהב. שירות הציבור מחייב סדר עדיפויות קפדני והוצאת משאבים על פי צרכים חיוניים בלבד, כמו שמתואר במניפת סדר העדיפויות. אך יהב נסחף בקדחת בניית המטרונית יחד עם שדרוג התשתיות בהדר, וכ'משקל נגד' הקים את האיצטדיון בדרום העיר. הביקורת מפורטת בקישורים אודותם.

ה'עשייה שבאה מאהבה' הפכה אצל יהב ל'עשיית שנאה מאהבה'. כך מגלה הכתוב על שלטי הבד של מערכת הבחירות שלו שמתנופפים ברוח בימים אלה.

מה היה על יהב לעשות עם כניסתו לתפקיד. הוא יליד חיפה ותפקידו היה כראש עיר נבחר להשקיע סוף סוף בכל הדברים הקטנים שקודמיו פסחו עליהם. הוא לא עשה זאת ולכן זה יהיה תפקידו של ראש העיר הבא.

יהב נכנס לתפקידו בלא סדר עדיפויות. הוא שלף מהמותן את שני הפרוייקטים שעימם הוא מזוהה, שהפכו את העשור בו שלט בחיפה לעשור אבוד. היה ברור לכל מי שעיניו בראשו כי אין ליהב סדר עדיפויות, אך לאף אחד לא היה ידוע כמה סבל יגרום הדבר לתושבים.  

 

מנהרות הכרמל, הנמל המזרחי, קרית הממשלה והמושבה הגרמנית, הם כולם פרויקטים ראויים וברוכים, שראשי העיר הקודמים יזמו וביצעו, והוא גזר את הקופון עליהם.

יהב היה אמור לטפל בפינצטה בבעיות העיר הנקודתיות: הביוב, הפקקים, הדיור, האלימות, התעסוקה.

במקום זאת הוא שקע מיד עם כניסתו לתפקיד בשני הפרוייקטים בלבד.

האחד מהם, המטרונית, מינף את רמיסת האזרח הקטן למימדים חסרי תקדים. רבעים שלמים וצירי תחבורה ראשיים הפכו לאתרי בולדוזרים בפעולה בלי הפסקה בלילות למשך שנים רבות. כניקמת המטרונית השתלטה על שולחנו של יהב בעית חישמול הרכבת.

הפרוייקט השני בו בחר היה הקמת איצטדיון עירוני בדרום העיר. ארגוני איכות הסביבה והתושבים לא מחו כמעט נגד המיקום הגרוע, והנקמה לא איחרה לבוא עם הצורך להתמודד כיום עם בעיות כמו הגדלת בז''ן ובעיות סביבתיות חמורות אחרות במפרץ חיפה.

הניתוח הצליח אך החולה מת. לכן נשאלת השאלה כיצד אפשר לנסח מראש את קנה המידה האנושי בצורה מסודרת יותר, על פי מניפת סדר העדיפויות. האמת, כמו במקרים רבים, נמצאת מתחת לאף והיא גם בחינם, כמעט.

בניצב לקשתות הרוחב במניפת סדר העדיפויות יש בה קווי אורך, שכל אחד מהם הוא תחום עשייה שונה.

כאשר חשבתי מה המעשה הראשון שיהב היה צריך לעשות, הדבר שעלה במוחי היה בניית המדרכה בחזית ממגורות דגון בדרך העצמאות. הקוד הפוליטי מכתיב שהשיח הציבורי מתנקז לנושא מכריע יחיד לקראת הבחירות, ומכאן התגלגל הרעיון במוחי והתרחב עד שהגעתי לתובנה כי המפתח המעשי לפיתוחה של העיר חיפה, ויתכן גם של ערים רבות נוספות, הוא פיתוח דרכים יפות ותקניות להולכי רגל.

העיר המודרנית סובלת מאד ממתן עדיפות לכבישים לרכב הפרטי על חשבון הדרכים להולכי רגל. המדרכות הן ברובן עמוסות מכשולים. מחוץ לעיר יש דרכים ארוכות אחדות להולכי רגל אך הן לרוב בחיק הטבע, ומעטים מגיעים אליהן בשגרה.

ההליכה היא הפעילות הספורטיבית החשובה והפשוטה ביותר. היא גם פעילות חברתית. לצאת מידי ערב ולטייל בין אנשים זאת פעולה טבעית שאינה דורשת הכנה מיוחדת. ההליכה היא פעילות שאופיינית ומתאימה לכל עונות השנה במקומות בעלי אקלים נוח בחורף כמו חיפה. כל מגזרי האוכלוסיה זקוקים לקטעי הליכה נוחים על בסיס יומי. אליהם יש להוסיף את המספר המתרבה במהירות של המשתמשים באופניים וברכבים חשמליים אישיים.

הדרכים להולכי רגל שיש לפתח בחיפה הן רבות מאד ושייכות לקטגורית שונות, וביניהן:

פיתוח הטיילת לאורך חופי חיפה

פיתוח רחובות המדרגות שמובילים מהכרמל אל העיר

פיתוח שבילי ההליכה בואדיות העירוניים של הכרמל

פיתוח המדרכות שכמעט בלתי אפשרי ללכת ברבות מהן

ועוד

קטגוריה נוספת היא פיתוח דרכים לאופניים ורכבים חשמליים אישיים על פי הדרוש, שיכול להיות שהוא פני העתיד הנראה לעין.

כיצד בדיוק דרכים להולכי רגל ישפרו את מצבה של העיר?

התשובה היא שדרכים להולכי רגל שסלולות ומעוצבות בצורה מושכת עין ימתגו את חיפה כעיר של איכות סביבה ואיכות חיים.

ראשית, הן ימשכו תושבים להשתמש בהן, ולראיה טיילת דדו העמוסה. התושבים ירצו להישאר בעיר וכתוצאה מכך יעלה ערך הדירות בעיר במידה מסוימת. תנופת הבנייה הראשונית כתוצאה מכך תביא תעסוקה לקבלנים מקומיים ולשגשוג של עסקים מקומיים נותני שירותים לאוכלוסיה. בעקבות זאת יגיעו לעיר גם קבלנים נוספים.

שנית, יצירת דרכים להולכי רגל תביא לשיפור התדמית של חיפה כעיר תיירות, ולחיזוק מיידי של ענף התיירות.

שלישית, למעשה כמעט כל ענפי התעסוקה המודרניים, למעט תעשייה ותחבורה, זקוקים לסביבה תיירותית כדי להתפתח, והם נמשכים לסביבה מטופחת כפרפרים אל האור. להלן חלק מהם:

מוסדות הלימוד למיניהם

בתי החולים והמכונים הרפואיים

ענפי הספורט השונים

תחומי המדיה והאמנות

ההייטק

המסחר

הבילוי

ועוד

לדוגמא, מרכז הכרמל וציר מוריה הם איזור של עסקים בענפי הבריאות והיופי, לרוב כאלה שמשלבים בין השניים. מרוכזים באיזור זה מכוני יופי, קליניקות של מטפלים ורופאים, ובתי חולים לניתוחים קוסמטיים. הקירבה לטיילת פנורמה שנחשבת למקום היפה בישראל, ויופיין של שדרות מוריה עצמן, מעניקים השראה לעיסוקים אלה.

בדימיון בלבד ניתן לשער עד כמה יגדל מספר העסקים וערך הנכסים בציר מוריה במידה ויטופחו לאורכו דרכים יפות להולכי רגל.

באמצעות מחקרים ידועים בנושא אפשר לקבוע נוסחא שמחשבת את אורך דרכי ההליכה שנדרשים ביחס למספר התושבים בעיר. יש לקבוע, לדוגמא, כי על פי מדדים שונים לכל תושב מגיעים 10 מטר של דרך הליכה. כך אנו מגיעים ל-3000 קילומטר ל-300,000 תושבי חיפה. המספר כולל גם מדרכות שיש בהן מסלול מתאים להולכי רגל, כך שהוא אינו גבוה כלל.

דרכי הליכה יפות הן הביטוי המדויק של קנה המידה האנושי, שמתאים להפוך את העיר חיפה למתחדשת מעצמה. פשוט וברור כשמש הוא שהעיר צריכה להיות קודם כל מקום בריא ויפה לתושביו, וביטול קני המידה המונומנטלי, האסתטי, הפסטורלי, ובעיקר האוטומובילי, שנפוצים בחיפה בימינו, הוא הדרך הטובה להפוך אותה למקום שמתפעלים ממנו ולאבן שואבת.

בחברות מודרניות מספר החברים בקהילת היחיד נמוך מאד, אך באמצעות מפגשי הליכה הוא עשוי לגדול מאד. תושבי העיר יהיו מסוגלת להכיר אנשים רבים אחרים ולהיות מוכרים לאחרים. כל אחד ירגיש חבר בקהילה, ושהוא או היא מסוגלים להשפיע על התנהלות הקהילה. השכל הישר יחזור.

הסטודנטים יישארו בעיר, ויתחברו בה כדי למצוא את מקור פרנסתם ולהקים את ביתם.

בניהם של תושבי העיר יזכו לנעורים בריאים ולא יברחו מחמת טראומת העיר האטומה.

תיירים ואורחים ימצאו כי נעים לחיות בעיר זמן ממושך.

ראש העיר החדש צריך לקבוע על פי עיקרון זה את סדר העדיפויות של התכנון העירוני, ולהקדיש את כל התקציב הנדרש לכך. עלות פיתוח הדרכים להולכי רגל בעיר חיפה צריכה להיות, ככל הנראה, בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. זה סכום פעוט במסגרת התקציב העירוני, ובאמצעותו יתאפשרו תכנון, שיפור ובנייה של מאות קטעי דרכים להולכי רגל. התכנון אינו פשוט, כי הוא דורש ראייה פרטנית וחשיבה מקורית. הוא דורש להסב את אגף ההנדסה בעיריה מעיסוק בפרוייקטים ענקיים בודדים לעיסוק בפרוייקטים קטנים רבים. שימוש רב במיקור חוץ עשוי להתגלות כמוצלח.

לאחר שנה יתברר כי מחירי הדירות בעיר עלו, הצעירים נשארו, האבטלה ירדה, תוחלת הבריאות עלתה, ומשקיעים רבים משחרים לפתחי העיריה. בשנה השנייה, כשדרכו סלולה, יוכל ראש העיר להתמקד בנושא השני בסדר העדיפויות, שהוא שיפור התחבורה הציבורית.

נקווה שהמועמדים מתנועות איכות הסביבה לבחירות לראשות העיר יאמצו יחד את הרעיון הזה. אחרת, גם אם מישהו מהם יזכה בבחירות, הוא יקלע במסגרת המשא ומתן הקואליציוני לחוסר בהירות ויאבד את סדר העדיפויות הנכון.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים בעיר חיפה, או מתנגדים לפיתוח ירוק של העיר, סבורים כנראה כי העיר מוקפת הרים ירוקים וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. לא כך הוא. מלבד הישוב היהודי הצפוף אך מתוכנן יש סביב חיפה, בטווח שעת נסיעה, פריפריה גדולה מאד של ישובי מיעוטים אשר לא זכו לתכנון מוסדר, ולפיכך גם לא למיפוי ראוי. מכאן גם שאין התייחסות ראויה אליהם בגופים המקצועיים, בתיקשורת או בפוליטיקה. מי שאינו נלחם על פיסת הירק הסמוכה לביתו, לא ימצא אותה במקום אחר. הארץ הזאת הפכה כולה, מחמת הבניה הבלתי חוקית, הבניה הבלתי מתוכננת, והבניה על שטחים חקלאים מופשרים, לשטח עירוני צפוף.