עוז לתמורה - במפרץ חיפה

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, יוני 2014

*קראתם? הסכמתם? הפיצו ברבים.

תהא זו תרומתכם לקידום המהלך.

שורות אלו נכתבו עוד לפני רצף התקלות האחרונות במפעלי מפרץ חיפה, שבעבר עסקתי בתכנונם.

היום, לאחר שהגולם קם על יוצריו וסביבתו, המציאות מכתיבה לנו מסקנה שאין להדחיק אותה עוד:

התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה מיצתה את עצמה!

בין הראשונים להכיר בכך היה מי אם לא נשיא התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, מר מיקי שרן,

בראיון מקומוני ל"כלבו" 23.7.2010: "אנחנו לא צריכים את התעשיה המזהמת בחיפה"! מבלי שדבריו

הפריעו לעמיתיו לבחור בו לקדנציה שניה...

מפרץ חיפה - זה החור השחור בין עיר הכרמל, לעיר הקריות. האזור הרעיל, הדליק והנפיץ במדינה.

נפות חיפה ועכו הן שיאניות התחלואה בסרטן, והחריגה עדיין במגמת עליה לפי דו"ח משרד הבריאות,

זאת בנוסף לחריגה גם במחלות לב ודרכי הנשימה.

זיהום האויר מתעשיה, הגורם העיקרי לייחס אליו חריגות אלו, אמנם פחת בזכות המעבר לגז טבעי,

אך צפוי לגדול שוב, "בזכות" גידול מתוכנן פי 3 של בז"ן ומפעלים נוספים. ניטור הפליטות חלקי ביותר,

וגם מה שלכאורה עומד בתקן החוקי, בפועל חורג מהתקן הבריאותי, לעיתים במאות אחוזים.

בחיפה ו"עוטף מפרץ", 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים. רוב זיהום האויר

באזור מגיע מהם, בניגוד ליתר הערים, בהן רובו מתחבורה. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות

הפליטות המסרטנות במחוז חיפה, מגיעה ל-30.4 ק"ג בשנה לקמ"ר, לעומת 5.3 ק"ג במחוזות אחרים.

"תרומת" הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה הוכחה באופן מובהק במחקרים מדעיים בלתי תלויים,

אם כי מוכחשת עדיין בתסקירים ונספחים, שהוכנו מטעם ובמימון המפעלים.

בז"ן מדווחים על השקעת מיליארד ש' באיכות סביבה, אבל רק עשרות מיליונים מתוכם "סביבתיים"

באמת, וגם זה לא בהתנדבות, אלא לאחר דרישות במפגיע של המשרד להגנת הסביבה. היתר מושקע

במעבר לגז טבעי, יותר להגדלת הייצור מאשר להפחתת הזיהום. ובינתיים

הכל חונקים אלה את אלה:

המפעלים את הסביבה ותושביה בפליטותיהם, והציבור את המפעלים בדרישותיו הסביבתיות הגורמות

להתייקרות הייצור. התעשיה סופגת אש, ומחזירה באש משלה, תרתי-משמע...

כל הקונגלומרט הפטרוכימי הזה שוכן בליבו של מטרופולין מאוכלס בצפיפות. להרגעת הציבור הציגו

בתי זיקוק ליד ערים באירופה, אולם אף אחד מהם אינו מאויים ע"י עשרות אלפי טילים, שחלקם ינחתו

בוודאות במיתחם בז"ן, ראשון בבנק המטרות של כל אויב. לא בכדי המליצה ועדת שפיר כפתרון לטווח

ארוך על הרחקת המפעלים, ועד אז היערכות לאפר"ן, ארוע פתע רב נפגעים, לא אם, אלא כאשר יקרה,

במצבי מלחמה, רעידת אדמה, או "רק" תאונת עבודה. בז"ן הציגו מענה גם לאיום הטילים: כיפת ברזל!

בלי לצרף הסבר איך מערכת זו, המגמגמת מול קסאמים בודדים בדרום, תעמוד מול יותר מטחי טילים,

יותר מדוייקים, מהצפון. והרי גם אלה שיחטיאו, יפגעו בישובי סובב בז"ן! בכל זאת "פתרונות" מסוג זה

הספיקו לדחיית רוב ההתנגדויות, ולאישור התכנית להגדלת בז"ן פי 3.

חיפה "מותקפת" מכל עבר ע"י מגה-תכניות, בתוכן הגדלת בז"ן, נמל המפרץ, וחישמול הרכבת. לכולן

מכנה משותף - הן מתעלמות ואף פוגעות במרחב חיפה ותושביו. גם חיפה יזמה תכנית מיתאר חדשה,

אולם החור השחור של המפרץ נעקר מתוכה והפך למובלעת לבנה, מחוץ לתחום לחיפאים. אנו רשאים

לסבול את מיפגעיו, בלי להתערב בתכנונו. לכן עלינו לוותר הפעם על זכות השתיקה, לנצל הזדמנות של

אחת ל-80 שנה, ולדרוש: החזירו לחיפה את המפרץ, ואנו נחדש את פניו! עד מתי נמתין לילד מהאגדה

שיאמר את האמת? אני מוכן להגיד בקול מה שרבים הבינו כבר בסתר ליבם, ולספוג את קיתונות הלעג,

כמו לפני 13 שנים, כאשר הגשתי את הערר נגד מיכל האמוניה...

השידוך הכפוי בין התעשיה לאוכלוסיה, למען אינטרסים זרים, של שילטון זר בעבר, ובעלי עניין היום,

יכול וחייב לבוא לקיצו, לטובת שני הצדדים!

יש המציגים את מיפגעי מפרץ חיפה כמיתוס ש"הירוקים" מנפחים, אולם המיתוס האמיתי הינו הצגת

המפעלים כמנוף כלכלי ותעסוקתי, המציל אותנו כביכול מחרפת אבטלה. טענה זו מופרכת ע"י פריחתה

הכלכלית של המדינה השכנה מדרום, "מדינת תל-אביב", עתירת התעסוקה גם בלי תעשיה פטרוכימית.

העתקת המפעלים מהאזור תאפשר לפתח גם בו ענפי כלכלה ותעסוקה חלופיים, אטרקטיביים לצעירינו,

ידידותיים לאדם ולסביבה. אולם לא פחות מכך תקדם ותפתח את... התעשיה עצמה! כי מיטת סדום זו

של מפרץ חיפה, מוגבלת בשטח ובתקינה מחמירה, צרה מלהכיל צרה זו של תעשיה ואוכלוסיה גם יחד,

זו רוצה להוסיף ולהתפתח, ואלה רוצים איכות חיים, בריאות ובטיחות.

תכנית בז"ן מתיימרת לאפשר למפעלים "התחדשות", אולם בפועל היא תגזור התיישנות, עליהם ועל

מטרופולין חיפה כולו. התנתקות תהיה לברכה לשני הצדדים, WIN-WIN במלוא מובנו. מה חבל שראשי

התעשיה והעיריה טרם הפנימו זאת, נרתעים משינוי ב"משמרת" שלהם, ומגוננים על המפעלים במיקום

הגרוע ביותר עבורם. בכך הם רק דוחים מהלך בלתי נמנע לטובתם, שהוא כבר מעבר לשיקול דעת.

המפעלים לא יועתקו מהמפרץ בכפיה מכוח צווים, אולם בתור התחלה אין לאשר להם כל בינוי נוסף,

שכן יהיה זה מעשה חלם להכביד ולייקר בכך את העתקתם. במקביל יש לאתר אזורים יותר מתאימים,

שאליהם יועתקו המפעלים הראויים, שהרי לא לכולם יש הצדקה ומקום בארצנו הקטנטונת והצפופונת.

ייבוא נפט גולמי לזיקוק בישראל משתלם לבעלי בז"ן, ואת החשבון משאירים על השולחן, לתשלום ע"י

הציבור, בכספו ובבריאותו. עדיף לייבא דלק מזוקק מן המוכן, כמו את המכוניות הצורכות אותו. למשק

המקומי יש מספיק יתרונות יחסיים להתמקד בהם, במקום תחומים חסרוניים כה בעייתיים.

מדובר בתהליך ממושך, על ציר זמן רב-רב-שנתי, שחייב להתבצע תוך התחשבות יתרה וסיוע מירבי

למפעלים ובעליהם. ציר הזמן יאפשר גם לאזור חיפה לעבור את ההסבה וההתאמות הדרושות, ולצלוח

בהצלחה את תקופת המעבר. דווקא משום שמדובר בתהליך ארוך, יש להתחיל בו מוקדם ככל האפשר,

ומוטב ביזמתנו, מאשר לאור ברקים ולקול רעמים מגבול הצפון...

לפני שדוחים בביטול את חזון התחדשות מפרץ חיפה, בטענה שהוא נאיבי, הזוי, ובלתי ריאלי, מומלץ

לעשות היכרות עם אזורי תעשיה יותר בעייתיים באירופה, שעברו בהצלחה תהליך דומה, וכל הספקנים

מודים בכך היום. גם את התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה אין לקדש עוד רק מפני ש"היא כבר כאן"...

מטרופולין חיפה חייב להתמיד ב"הסבה מקצועית", למו"פ ותעשית ה"קלינטק" בהן ישראל בין המובילות

בעולם, ולתעסוקה נקיה עתירת ידע. חזית הים התיירותית במערב הנמל, היא לבדה, יכולה תספק יותר

מקומות עבודה מבז"ן. מי עוד לא אמר "ברצלונה"? תכניות פינוי-בינוי להתחדשות אזורי מגורים, ניתנות

ליישום גם בגירסה תעשייתית: פינוי מהמפרץ - בינוי במקום יותר מתאים.

זו אינה "החלטה אמיצה" מהסוג שנבחרי ציבור נרתעים ממנה כמו מאש, אלא זהירה ואחראית. דווקא

הגדלת בז"ן היא החלטה נועזת, עד כדי הימור הרפתקני, לאור חומרת הסיכונים.

התחדשות המפרץ היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. דרושים עוד מהלכים, בהם מינהור מסילת החוף,

מסילה לשינוע החומ"ס מזרחה מהעיר, חיבור חיפה לחופיה ולחזית הים שלה, ופיתוח מבוקר של הנמל

לצרכיו האמיתיים. אולם התחדשות מפרץ חיפה - היא המפתח להתחדשות חיפה, והמטרופולין כולו.

זהו אתגר פתוח, בהמתנה למנהיג מקומי מזן אחר, "נקי כפיים ובר לבב", משוחרר מקשרי הון-שילטון,

שיהיה מחוייב רק לתושביו ולצרכי הדורות הבאים, ויראה במשימות אלו את מפעל חייו וחיינו.

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

הפיכת שדה התעופה בחיפה לשדה תעופה בינלאומי שני של ישראל

מדוע שדה התעופה של חיפה צריך להפוך לשדה התעופה הבינ"ל השני של ישראל

נייר עמדה מאת: יוסי פישר

אירוע הערפל בשבוע שעבר שגרם להסטת טיסות מנתב"ג לחמישה שדות תעופה חלופיים באזור. מעבר להתייחסות הברורה לנושא הבטיחות התעופתית בישראל והזמן הדרוש להקמת שדה תעופה חלופי. יש אלמנטים נוספים כבדי משקל אליהם יש לתת את הדעת.

בכנס בטיחות בתעופה שהתקיים בסמיכות לאירוע, צוין ששר התחבורה ח"כ כץ הטיל לאחרונה על חברת נמלי ישראל (חנ"י) לבחון אפשרות להאריך את מסלול הנחיתות וההמראות של שדה התעופה בחיפה אל תוך הים ולהופכו לנמל בינלאומי. לדבריו הארכת המסלול תאפשר למטוסי סילון גדולים יותר להמריא לכל היעדים באגן הים התיכון.

הבה נבחן את הרעיון:

לחיפה יש שדה תעופה המשמש לטיסות פנים ונמצא בצמידות לבית הספר הטכני של חיל האוויר. שדה תעופה זה משמש בחודשי הקיץ גם לטיסות צ'רטר קצרות בעיקר לקפריסין וחלק מאיי יוון. אורך המסלול היום אינו מאפשר המראה ונחיתה של מטוסי סילון צרי גוף דוגמת : בואינג 737, איירבוס 320, או אמברייר. מטוסים אלו משמשים חלק ניכר מחברות התעופה האירופאיות לטיסות אזוריות.  

ראשית: חיפה היא המטרופולין השני בגודלו בישראל אחרי גוש דן במרכז. ברדיוס של 60 ק"מ מחיפה מתגוררת אוכלוסיה בהיקף של כ:שני מליון אזרחים. אזרחים אלו שחלקם טסים לחו"ל, נאלצים להתנייד למרכז - נתב"ג על מנת לטוס לחו"ל. אין מדובר רק באוכלוסיה הצורכת נופש אלא גם בהרבה מאוד אנשי עסקים בראשם תעשיית ההיי-טק שמרוכזת באיזור חיפה והמפרץ . אם רק נחשוב באספקט של החיסכון בתנועה על הכבישים, מדובר בחסכון של מיליונים רבים בהוצאות דלק, זמנם של האזרחים הנדרשים לצאת מביתם לפעמים כחמש שעות לפני המראת המטוסים מנתב"ג וזאת על מנת להגיע בזמן לתהליכי הבידוק.

שנית: התיירות הנכנסת - חיפה ממוקמת בקרבה גיאוגרפית למשולש הקדוש - נצרת, טבחה וכפר נחום (הממוקמים על שפת הכנרת) וכן ליד העיר עכו. הסטת תנועה של צליינים שיגיעו ארצה צפונה תוכל להקל במידת מה את הלחצים על כביש 4 ותסיט תנועה שתחל את סיוריה בארץ בצפון ולאחר מכן תנויד בציר הבקעה לאיזור יריחו,  ירושלים ובית לחם ותוכל לטוס מישראל לאירופה מנתב"ג. לכך יש להוסיף, הגדלת ביקוש בבתי המלון בחיפה ובאיזור הצפון. התיירים ישהו את הלילה הראשון והאחרון שלהם במלונות העיר (במידה והם טסים חזרה מחיפה) ויסיירו באטרקציות התיירותיות בעיר  ובראשם - הגנים הבהאיים ומערת אליהו .

שלישית: תיירות נכנסת בקרוזים - שייט אוניות. הפעלת שדה תעופה בינ"ל בחיפה תאפשר לנמל להפוך לטרמינל אזורי לתיירות קרוזים, כך שתייר שחפץ לסיים את הקרוז בחיפה יוכל לעלות על טיסה חזרה לאירופה. חיפה תוכל להיות גם נקודת התחלה לקרוזים שיתחילו בישראל.

רביעית: העומס הגובר בנתב"ג והתחזית לתוספת טיסות לאור ההסכם לשמיים פתוחים עם האיחוד האירופאי, משמעותו היא אחת: יש צורך דחוף בהסטת תנועה תעופתית מנתב"ג. חברות "לאו-קוסט" יעדיפו שדה תעופה אזורי (מודל המתקיים באירופה) בו אגרות הנחיתה יהיו נמוכות יותר על פני שדה תעופה בינלאומי ראשי. במודל ה"לאו-קוסט" זמן ההמתנה של המטוס על הקרקע הוא קריטי. לאור הגדלת העומס על נתב"ג כמות האיחורים הבלתי צפוים רק תלך ותגדל.

אלו הם ארבעה נימוקים מבוססים הניתנים לבדיקה ואימות.

מקור המאמר: Articles.co.il/יוסי פישר

עוסק מזה 27 שנים בתעשית  התיירות, התעופה, חברות נסיעות ובתי מלון בישראל ובחו"ל. מאז 2003 פעיל בחברות התיירות השונות של תאגיד אי.די.בי.

סיור ועדת הכנסת בראשותו של ח"כ דב חנין לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה

ועדת המשנה של ועדת הפנים של הכנסת בראשות ח"כ דב חנין ערכה אמש סיור, שנמשך כל היום, לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה. שני הנושאים המרכזים היו:

- הבנייה המסיבית של נמל חדש שמתוכננת בהמשך לנמל חיפה שעלולה לחסל את פארק הקישון ושדה התעופה וליצור חיץ בין חיפה לקריות.

- הרחבת מתקני בתי הזיקוק שעלולה לגרום להחמרה רבה עוד יותר של זיהום האויר הרב באזור.

ד"ר עינת קליש-רותם, חברת מועצת העיר חיפה וראש תנועת חיים בחיפה הציגה, במסגרת מפגש שנערך במהלך הסיור, מצגת מצוינת של עמדת התנועה לגבי נמל המפרץ ועורפו. תוכנית  קליש-רותם וחבריה רואה את האזור כמטרופולין שמקיים חיבור פיסי המשכי בין המפרץ לכרמל, תוך שמירת הנוף, הים והבריאות, והיא יעילה וחסכונית הרבה יותר מאשר התוכנית הממשלתית-עירונית-טייקוניסטית.

הרעיון המרכזי, שמגובה בניתוח כמותי, הוא שעדיף לשדרג את רציפי נמל חיפה הקיימים בשלב ראשון, ובשלב שני להוסיף רציף חדש אחד בלבד, שישמש בחלקו החיצון כמסלול שדה התעופה וכשובר גלים, מאשר לבנות נמל חדש נוסף על שטחים עצומים ביבשה ובים.

בכתום - השילוב הנכון בין רציף, מסלול נחיתה, שובר גלים

בדרך זאת גם:

- שדה התעופה היחיד בצפון יישאר במקומו ומסלולו יוארך כך שיאפשר טיסות בינלאומיות אינטנסיביות.

- תוקם ריביירה מעכו ועד עתלית שתייצר משיכה תיירותית חזקה.

- פארק קישון מורחב במפרץ בין הכרמל לים יחבר את חיפה לערי הקריות באופן מלא.

בסוף היום ארגנה הקואליציה לבריאות הציבור בראשות ליאורה אמיתי מפגש מרתק ורב משתתפים בין דב חנין לתושבי המטרופולין. המפגש נערך במתנ''ס נווה יוסף בדרך נווה שאנן, באולם בעל חלונות פנורמיים שצופה על נוף המפרץ שמונח פרוש למרגלותיו.

נוף המפרץ ממתנ''ס שדה יוסף 

גם מפגש זה התמקד בנושאי תוכנית בניית הנמל החדש ותוכנית הרחבת בתי הזיקוק. לאזרחים שהגיעו ניתנה אפשרות מסודרת להביע את דעותיהם בנושאים אלה.

המשתתפים העלו טענות רבות לגבי איכות הסביבה באיזור בתחומים שונים והתוצאה ההרסנית שצפויה אם חלילה יתממשו התוכניות החדשות, שהנוסח הכתוב שלהן הוא עמום ומעורפל במכוון. בהקשר זה מן הראוי לציין כי בתי הזיקוק הם בשליטת משפחת עופר וכך עשוי להיות גם הנמל החדש, מה שהופך את ראש העיר יונה יהב שתומך בתוכניות ההרחבה המסיביות למעין שליח המשפחה.

ההתרשמות הכללית היתה כי יש לאזרחים רבים ידע מגובש בתחומים אלה, וכי דעתם חשובה מאד לצורך קבלת ההחלטות הנכונות.
אחת הטענות המרכזיות שהועלו, על ידי מתכנן ערים רב ניסיון, היתה כי אין כלל הצדקה למיקומם הנוכחי של בתי הזיקוק וחובה להעביר אותם למיקום אחר, הרחק ממרכזי אוכלוסין. הבריטים הקימו את בתי הזיקוק במפרץ בין היתר מכיוון שמי הים היו נחוצים בשעתו לקירור המתקנים, אך בימינו יש שיטות קירור אחרות. המתכנן קובע כי במקום זה שנמצא במרכז מפרץ חיפה אפשר להקים שכונות מגורים לתפארת, מה שכמובן גם יעלה מאד את ערך הנדל''ן באזור. כדאי להרחיב בנדון ולהזכיר את סיפור מפעלי אתא, שעל אדמותיהם הוקם הקיריון. טרם הקמת הקניון קמה מחאה חברתית חריפה כנגדו, בדרישה לשמר את המפעלים שנחשבו כסמל המרכזי של האזור. כיום אנו רואים כי הקיריון המצליח תורם הרבה יותר לכלכלת ורווחת האזור מאשר מפעל בגדים, אשר ייצורם עבר זה כבר ממילא למדינות מתפתחות. הקיריון, אגב, נמצא בשליטת משפחת עופר שהיא גם בעלת השליטה בבתי הזיקוק, מה שמעורר את השאלה אם הם לא מתכננים כאן תוכניות דומות, מה גם שעל פי תוכנית המתאר החדשה כל השטחים  המסחריים והתעשייתיים הנרחבים שמצפון ומדרום לבתי הזיקוק מיועדים לבניה בלי הגבלת גובה. נקודה מעניינת נוספת בנושא זה היא שאת המודל להתפתחות התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה עיצב לא אחר מאשר פרופסור ארנון סופר, שידוע בימים אלה בעיסוקיו בדמוגרפיה של ערביי ישראל. סופר עשה זאת במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתפרושת המפעלים במפרץ והפוטנציאל הכלכלי שטמון בכך, בזכות האפשרות ליצר שרשרת מוצרים רבים במפעלים אחדים באמצעות חומר גלם אחד, הנפט הגולמי, שמגיע למפעל מרכזי. מעניין שסופר וחבריו לא שמו לב בזמנו לכך כי הקרקע שעליה הם ממליצים להקים את שרשרת המפעלים נמצאת בין מרכזי אוכלוסין, וכי הייעוד המתאים לה ביותר למעשה הוא לשמש לבנייה למגורים. בנוסף, ממזרח לבתי הזיקוק, בטווח של כחצי שעת נסיעה בממוצע, נמצא חצי הסהר הצפוני של ישובי המיעוטים בצפון הארץ, פריפריה אורבאנית שמתפרשת לאורך גבעות מערב ודרום הגליל התחתון. סופר וחבריו לאקדמיה עוסקים בדמוגרפיה של ערביי צפון ישראל אך נוקטים במדיניות של בת יענה ככל שהדבר נוגע לגיאוגרפיה שלהם, דהיינו לתפרושת רחבת ההיקף וחסרת השליטה במידה שאינה נתפשת של ישוביהם. האקדמיה אינה טורחת לחקור, למפות, לתאר ולהתריע על כך בפני הציבור הרחב. להגנת סופר חשוב להעיר כי הוא עסק בשעתו בייהוד הגליל דרך נושא המצפים.
אין ספק כי הקמת קרית ספורט עם איצטדיון בינלאומי בפארק הקישון, במיקום שהוא במרכז התמונה למעלה ושכיום נמצאת בו המזבלה העירונית הישנה, עשויה לסייע רבות במאבק למען שיפור איכות הסביבה באיזור. 

בסוף המפגש פנה דב חנין לאזרחים בבקשה לשלוח אליו את דעותיהם.

המטרונית היא הצלחה מסחררת

נסעתי היום בקו המטרונית מהדר לקרית ים וחזרה והתרשמתי שמדובר בערוץ תחבורה שישנה את כללי המשחק במטרופולין חיפה. בעבר היתה קיימת תורה שלמה, שעברה מאב לבן, כיצד להגיע מחיפה לפאתי הקריות. היה נדרש שימוש מורכב בכבישים ובערוצי תחבורה שונים והנסיעה נמשכה שעות. כיום כל ילד יכול להגיע בקלות מקצה אחד של המטרופולין לקצהו השני.

המטרונית עצמה נוחה למדי לנסיעה, אך לא באותה המידה כמו הרכבת הקלה בירושליים. ברכבת הקלה הנסיעה היא ממש רכה למשעי, ולא מורגשת כל טלטלה בדרך. במטרונית, לעומת זאת, הטלטלה רבה. זאת בעיקר בגלל המבנה המפרקי עם שלושה מתלי גלגלים, שגורם לתנודתיות יתר. בנסיעה ישב לידי אדם שהוא גם בעל רישיון להשטת יאכטות וחזר לפני ימים אחדים משיט ממושך. סיפרתי לו שאני חושש לקבל מחלת ים והוא אמר שיש פיתרון רפואי לכך, צמידים אלסטיים שנקראים SEA BAND שעולים 60 שקלים ונמכרים בכל בתי המרקחת. הצמידים פועלים בשיטת הדיקור של הרפואה הסינית ומפעילים לחץ על מפרקי כף היד באמצעות דוקרנים. הדבר מרפא את מחלת הים, שחולפת ממילא בתוך ימים אחדים.

אפשר להבין את הבחירה באוטובוס חד-מפרקי ותלת-מתלי, וזאת מסיבות אחדות: בשלב זה המסלול אינו מושלם, ויש קטעים שבהם המטרונית משתלבת בנתיבי הנסיעה הרגילים. לצורך כך נדרש רכב לא גדול ובעל יכולת תימרון רבה. לרכבים אלה גם  יש ביקוש רב בשוק האוטובוסים המשומשים ואפשר יהיה להחליף אותם בקלות במידה ויתברר כי אפשר לשדרג לרכבים דו-מפרקיים ובעלי ארבעה מתלים.

טוב שהאוטובוסים של אגד משתלבים בנתיב המטרונית, וטוב שהמטרונית משתלבת בנתיבי התחבורה הרגילים. כך צריך להיות כי הדבר מאפשר שימוש יעיל בתשתיות.

הנסיעה מחיפה לקרית ים עברה בצורה חלקה, למרות שהמזגן לא פעל במכסימום, אולי כי הרכב עדיין בהרצה. מספר נקודות שראויות לציון לאורך הדרך הן:

בקטעים מסוימים, בפרט בהדר, אין עדיין סינכרון ברמזורים לקראת מעבר המטרונית והיא נעצרת כמו כל רכב פרטי.

בכניסה למרכזית המפרץ בולט לעין מראה גבעת המזבלה הישנה, וחבל שלא נבנה שם האיצטדיון המטרופוליטני, שהיה מוסיף כל כך לפיתוח האזור. 

בין צומת אי.פי.סי לאיצטדיון קרית חיים המטרונית עוברת בנתיבי הנסיעה הרגילים ובנתיבים שנמצאים עדיין בתהליך בנייה ושדרוג.

כאשר מתחילים לנסוע בקריות בואכה קרית ים רואים עד כמה תהיה המטרונית מסוגלת לתרום לפיתוח האזור. היא חוצה שטחים נרחבים ריקים, או כאלה שמתבקשת בהם תוכניות פינוי-בינוי דחופה, והאטרקטיביות של פיתוחם תהיה מהיום גבוהה מאד.

מה מבטיח כי המטרונית תצליח? הסיבה המרכזית נעוצה במבנה הגיאומטרי של מטרופולין חיפה. בניגוד למה שנראה לכאורה לעין, המבנה הגיאומטרי של המטרופולין אינו נשלט על ידי רכס הכרמל המשולש. המבנה הגיאומטרי האמיתי הוא של ציר אורך, הנמשך מצפון לדרום, מקרית ים דרך העיר התחתית ועד טירת הכרמל. ציר אורך זה הוא דרך המלך, קודש הקודשים של המטרופולין. הוא חלק קטן מהציר המרכזי של המגלופוליס של מזרח הים התיכון, שמתחיל בדרום תורכיה ומסתיים בלוב. זאת למעשה רצועת אורך בנויה בצפיפות רבה, שעוד תלך ותגדל.

ציר האורך הזה הוא אופייני גם לערים שיושבות על רכס הר שגולש אל הים. אפשרות הפיתוח על גבי הרכס היא מוגבלת, והערים האלה מתפתחות לאורך החוף שמשני צידי ההר, כמו באזור חיפה. רכס הכרמל שעליו יושבת העיר אינו הציר המרכזי של העיר, אלא אחד מצירי המשנה שמובילים אל הציר המרכזי. כל מי שנוסע לאורך ציר האורך הזה הוא עם היד על הדופק לגבי אפשרויות הפיתוח העצומות הגלומות לאורכו.

יש ערים שהמבנה שלהם הוא מעגלי, כדוגמת מוסקבה, יש ערים שהמבנה שלהם הוא רישתי, כדוגמת לוס אנג'לס, ויש ערים שהמבנה שלהם הוא של גוש בלתי מוגדר, כדוגמת גוש דן. ההמלצה כאן למתכנני התחבורה הציבורית בגוש דן היא לאתר, אפילו בדרך האילתור, את צירי האורך והרוחב המרכזיים האחדים שיש בגוש ולבנות לאורכם נתיבי מטרונית, על פי המודל החיפאי שכולל הזנה מקווי אוטובוס שכונתיים. היעילות והחסכון שיושגו הם עצומים לעומת רכבת תחתית או רכבת קלה.

כותב שורות אלה כתב לפני עשרות שנים עבודה סמינריונית בתחבורה עבור יהודה חיות, שהיה לימים למשך עשרות שנים נשיא אוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה 'כדאיות הקמת רכבת פרברית בחיפה'. בהשראת מודל 'ציר האורך' שתואר למעלה, אשר שורטט במקור עבור העיר קייפטאון, ניקבע כי רכבת פרברית מתאימה בעיקרון לחיפה, אך יש לשקול את הקמתה לאור הביקוש של קהל הנוסעים. לאחר שנים אחדות התחילה לפעול הרכבת הפרברית במטרופולין חיפה, שהיתה למשך שנים רבות הביטוי התחבורתי היחידי שהתאים למבנה המטרופולין. לאחר שעלה יונה יהב לשלטון הוא העתיק את הרעיון להקמת המטרונית. הוא עשה זאת בלי לשתף את התושבים בשכונת הדר שבפתח ביתם היא עוברת, ובתוספת עבודות שידרוג תשתיות שנמשכו שנים אחדות במהלך הלילות, וגרם בכך סבל רב לתושבים. כמי שמתגורר חלקית בשכונה חוויתי כך את גורלם של מי שהועלו על המוקד בשל חדשנותם.

כלי טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע - עתיד התעופה בחיפה

כלי-טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע, GROUND EFFECT, הם אחד מענפי התעופה המתפתחים במהירות בשנים האחרונות. מטוסים אלה טסים בגובה מטרים ספורים מעל פני שטח מישוריים, לרוב פני הים, באמצעות ניצול כרית האוויר שנוצרת בין הכנפיים לפני השטח. הריחוף-טיסה מתבצע בעלויות דלק נמוכות לעומת טיסה רגילה במטוס באויר, או שיט רגיל בספינה על פני המים. לכן זאת דרך חסכונית, יעילה ובטוחה להובלת נוסעים ומטענים, גם בקווי תעופה וספנות קיימים ומבוססים.

כלי טיס אלה זקוקים למרחק של מאות מטרים אחדים של מישור או מים שקטים כדי להמריא ולנחות בבטחה. שדה התעופה הממוקם במפרץ חיפה עשוי להיות נמל אידיאלי עבורם. לכן יש לכלול תוכנית להארכת שדה התעופה עמוק לתוך המפרץ בכל תוכנית מיתאר של המפרץ.

כיוון שהארכת השדה תשרת היטב גם מטוסים גדולים רגילים, שדה התעופה של חיפה הוא הבחירה המתאימה לשדה תעופה בינלאומי בצפון הארץ.

צוללני הקישון

כל מי שעבר ליד נחל הקישון בשנות ה-1970, כאשר התרחשו הצלילות המסרטנות, יודע עד כמה היו מזוהמים מימיו ועד כמה אסור היה להתקרב אליו, ואפילו לנשום את הצחנה המרעילה שעלתה ממנו והתפשטה למרחקים.

המשפט שבו הפסידו צוללני הקישון חולי הסרטן מול חברת 'חיפה כימיקלים' הוא דוגמא לחוסר צדק, וללוחמים החולים מגיעים פיצויים נדיבים ככל שאפשר, למרות ששום סכום כסף לא יוכל כנראה לפצות אותם באמת.

אך שאלה אחת נותרה בעינה, והיא מדוע לא התעקשו הלוחמים שלא לצלול בנחל המצחין. הרי היה ברור לכל הדיוט שאסור בכלל להתקרב לקישון, והם היו נערים וגברים צעירים חריפי שכל, שהתנדבו למשימות מסוכנות שדרשו את מלוא התושיה.

גם אם המטרה היתה תירגול צלילות במים מזוהמים, אפשר היה לבצע זאת בדרך בריאה הרבה יותר.


באותו ענין, תוצאות המשפט מלמדות כנראה גם על הסיכויים העלובים של תביעות דיירים נגד התחלואה שיוצר מסלול המטרונית שעובר מתחת לדירותיהם. יש פוסט בנושא זה בבלוג 'החצר האחורית של חיפה'.

בשונה ממה שקרה בקישון, כאן העיריה היא שפתחה בהסגת גבול ושינתה את לחלוטין את המצב הנורמאלי והמקובל בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, באזורי המגורים הצפופים ברחובות הרצל ויל''ג במזרח הדר. עורך דין שישים ליבו לכך ימצא בוודאי לקוחות פוטנציאליים, שיבקשו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזק הרב, הבריאותי והכספי, שנגרם להם.

החיבור בין חיפה לים

אפשר לעסוק בלי סוף בשאלת החיבור בין חיפה לים, אך כשעושים זאת חייבים להבהיר כי לאורך החוף הארוך, שמשתרע מקרית חיים ועד טירת הכרמל, קיימים איזורים אחדים בעלי מאפיינים ששונים זה מזה, וקיימות לפיכך סוגיות נפרדות אחדות שכל אחת מהן דורשת פיתרון שונה, כמו שיתואר להלן:

אזורי החיבור השונים שבין חיפה לים

א. פארק הקישון 

הבעיה: הפארק הוא נדבך מרכזי בקשר בין העיר לים כיוון ששפך הנחל תופש קטע ארוך בחוף מפרץ חיפה. נחל הקישון נמצא בתהליך טיהור ממושך, והפארק משתרע עדיין על שטח מצומצם סמוך לנמל הקישון. ברחבי שפך הקישון שימוש הקרקע הנירחב הוא של מגרשי מכולות. 

הפיתרון: יש הפוך את פארק נחל הקישון למוקד פעילות מרכזי לכלל האוכלוסיה בזכות מיקומו הגיאוגרפי, ולהקים בו את איצטדיון הכדורגל של מטרופולין חיפה, שישתלב במראה הנוף של מפרץ חיפה אשר דומה לאיצטדיון טבעי. הקירבה הרבה לטרמינל מרכזית המפרץ עושה את המקום לאטרקטיבי במיוחד, וסביב האיצטדיון יש להקים מתקני ספורט ונופש רבים נוספים, ובין היתר טיילת שתחבר בין העיר התחתית לקריות.
ב. המרכז המסחרי בעיר התחתית
הבעיה: המעבר בין העיר התחתית לחוף הים נחסם לאחר הקמת הנמל ומסילת הברזל בשנות ה-1930. המרכז המסחרי המנדטורי שהוקם במקביל לאורך שדרות העצמאות הוא כיום שמם ברובו. העיריה משקיעה מאמצים רבים להחיות את האזור, בין היתר באמצעות קמפוס סטודנטים. 
הפיתרון: לאורך הקילומטר הבודד שלאורכו עוברת מסילת הברזל בעיר התחתית אפשר להקים טרמינל ענק, שבו ישולבו אמצעי תחבורה ומעבר מגוונים. בטרמינל זה יהיו בניינים רבים ושונים שבהם יתקיימו מסחר, מגורים, משרדים ועוד, והוא יהיה מרכז עסקים מהגדולים באזור הים התיכון. 

ג. חזית הים העירונית במושבה הגרמנית 
הבעיה: חזית הים העירונית היא תוכנית ארצית, שבמסגרתה מופקע הנמל המערבי המיושן למען פיתוח טיילת ומרכז מסחרי. המאמץ כיום מתרכז בפתיחת ציר ראשון בצומת שדרות העצמאות - בן גוריון, שיחצה את מסילת הברזל ושיתחבר עם טיילת בת גלים. נמל חיפה מתנגד להפקעת שטחי נמל, ויש גם מחלוקת תכנונית בנוגע לגשרים מסורבלים מעל למסילה. 
הפיתרון: את המחלוקת עם הנמל אפשר לפתור באמצעות שימוש, בשלב ראשון, בכביש מעבר בלבד שיוביל לטיילת בת גלים. לצורך חציית המסילה יש להשקיע מעט את הרחבה שצמודה למסילת הרכבת, להגביה במקביל במעט את המסילה, ולהקים גשר מסילות בסגנון תואם למושבה הגרמנית, שמתחתיו תתנהל התנועה המוטורית והרגלית.

ד. טיילת בת גלים

הבעיה: כיום חסומים קטעים בטיילת על ידי בסיס חיל הים ובית החולים רמב''ם. בימים אלה נסלל כביש עוטף רמב''ם, אך עתיד הטיילת ישאר בסימן שאלה עד שלא תיפתר סוגית מיקום המרינה.

הפיתרון:  יש להקים מרינה גדולה בקטע הצפון-מזרחי של השכונה שפונה למפרץ חיפה, בצמוד לשובר הגלים החדש שנבנה כיום לטובת מעגן חיל הים. מרינה כזאת תנצל היטב את מי המפרץ השקטים, לעומת מרינה בחוף המערבי שמופיעה בתוכניות קודמות.

ה. החוף הארוך בכניסה הדרומית לעיר
הבעיה: בין טיילת דדו לטיילת בת גלים יש חוף ים סלעי באורך קילומטרים אחדים שהוא שמורת טבע. בחלק קטן לאורכו נבנה בשנים האחרונות פארק הכט. מסילת הרכבת עוברת במרחק עשרות מטרים מחוף הים. כיום הגישה לחוף היא בעיקר אמצעות מנהרות אחדות מתחת למסילה, חלקן בעלות אופי מאולתר.  לאחרונה אושרה תוכנית להשקעת המסילה בקטע קצר באזור הפארק, בעלות של כחצי מיליארד שקל. מדובר בתוכנית בלתי מעשית בעליל, שכן אינה פותרת את בעיית הגישה לים ביתר חלקי העיר. בנוסף, שיקוע יצור מחסום בלתי עביר למים הרבים הזורמים באקוויפר החוף מהכרמל אל הים.
הפיתרון: להמשיך ולפתח את המנהרות הקטנות שקיימות מתחת למסילה באזור זה ולהוסיף עליהן על פי הצורך, במקביל להמשך פיתוח הטיילת להולכי רגל לאורך החוף.

סוגית חישמול הרכבת

הבעיה: חישמול הרכבת הוא סוגיה כלל ארצית. החישמול יביא לחיסכון כספי, ירידה בזיהום האויר, והגברת מהירות הרכבות ויעילותן. אך עמודי החשמל משני צידי המסילה הם מכוערים בצורה שאינה מתאימה לארץ תיירותית חשובה כמו ארץ הקודש, ובנוסף לכך גורמים לקרינת יתר. החישמול עלול לחסום סופית את הקשר בין חיפה לים.

הפיתרון: מן הראוי, במדינה כולה ולא חיפה בלבד, להשתמש בפס שלישי מהדור החדש. פס שלישי הוא קו מתח שעובר על הקרקע בין הפסים, שמשתמשים בו בעולם בעיקר בקווים עירוניים ופרבריים, ברכבות שנוסעות במהירות עד כ-150 קמ''ש. משמעות המונח 'דור חדש' היא שהקו אינו מעביר חשמל אלא במקומות בהן נוגעת בו הרכבת, וסכנתו מינימלית. המדינה ברובה היא עיר אחת גדולה ואין בה רכבת סופר מהירה, לכן מומלץ להשתמש בשיטה זאת.

קרית ספורט בפארק הקישון

בימים אלה הולכת ומסתיימת בנייתו של איצטדיון הכדורגל החדש של חיפה בדרום העיר. המיקום שנוי במחלוקת. הליקויים בתכנון יפגעו באיכות החיים. ביטלו עשרות אלפי מ''ר לתעשיות עתירות ידע. תוכניות הבניה המקוריות קוצצו. התקציב תפח וכמעט הוכפל. אך ההתנגדויות טרם ההקמה מצד גופי הירוקים היו מעטות ולא התקבלו. במקביל נתקלים הירוקים בקשיים במאבקיהם למען איכות הסביבה במפרץ. כל זאת בהיעדר בחינה מקפת של האלטרנטיבה הראויה, שהיא הקמת קרית ספורט בפארק הקישון.

הדמיה של איצטדיון בין פארק הקישון לצ'קפוסט

מראה של אזור תעשייתי ומסחרי בלתי מעוצב נראה ליוצאים ממנהרות הכרמל בצ'קפוסט. מראה זה מחזק את הצורך בפיתוחו האינטנסיבי של פארק הקישון הסמוך. איצטדיון סמוך לצ'קפוסט ייראה היטב לעיני הצופים מהכרמל לעבר המפרץ כמרכיב מרתק בנוף. איצטדיון זה ישתלב היטב בתכונתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי שמוקף הרים.

כל האיצטדיונים הקיימים של חיפה: קרית-אליעזר וקרית-חיים, ובנוסף האיצטדיון בנשר, ניבנו בתוך תחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה. עובדה זאת הוסיפה להתלהבותו ונאמנותו של ציבור אוהדי הכדורגל לקבוצות המקומיות.

איצטדיון בין דרך בר יהודה לשדרות ההסתדרות ולנתיבי המפרץ, יהיה קרוב מאד לצירי תחבורה מרכזיים קיימים, ובמרחק הליכה קצר מתחנות תחבורה ציבוריות מרכזיות: האוטובוסים במרכזית המפרץ והרכבת בלב המפרץ. איצטדיון במקום זה ישתלב היטב בכל מערכות התחבורה המטרופוליניות של האזור ויביא לשידרוגן החיוני. מיקומו יביא לכך שהתחבורה המוטורית סביבו תהפוך אותו למוקד זרימה: הוא יהיה מעין כיכר ענקית שהתנועה תזרום סביבה.

איצטדיון זה יהיה דומה מאד במיקומו המוצלח לאיצטדיון רמת-גן שצמוד לפארק הירקון.

פארק הירקון עם איצטדיון רמת גן במזרחו

בפארק הקישון יש שפע שטחים פתוחים ומישוריים, מה שיאפשר הקמת קריית ספורט אולימפית שלמה.

הקרקע שעליה תיבנה קרית ספורט זאת היא זולה מאד ואינה מתאימה למגורים, עקב זאת שהיא מזוהמת ונמצאת באיזור תעשיתי.

מובן מאליו כי איצטדיון בפארק הקישון ישמש כמנוף ראשי לשיפור איכות הסביבה במפרץ.

ברמת הקהילה, הוא ישפר מאד את הקשר בין חיפה לפריפריה הגדולה שלה מצפון וממזרח וישמש כגורם מאחד.

לעומת זאת, אופיו של אזור ההייטק היוקרתי הטובל בירק סמוך לטירת הכרמל ייפגם מאד לאחר שייבנה בשוליו, על שטח צר צמוד לצלע ההר, האיצטדיון העירוני. איצטדיון במקום זה יהפוך את האזור, שצפוף מאד גם כיום, לצפוף במידה בלתי נסבלת.

מקום זה נמצא מחוץ לתחומי האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, וכתוצאה מכך לא יתווסף כמעט עניין לנוף.

מבחינה תחבורתית, במיקום זה האיצטדיון צמוד לציר תנועה גדול אחד בלבד, הכביש לטירת הכרמל. הוא מרוחק מידי מתחנות האוטובוס והרכבת של חוף הכרמל ותידרש תחבורה מיוחדת מהן אליו. התנועה אליו גם עלולה לפקוק את צומת הכניסה הראשית לחיפה מדרום.

הקרקע עליה נבנה איצטדיון זה היא קרקע יקרה מאד, שמתאימה בזכות איכותה ומיקומה לבנייה רוויה של רבי קומות למגורים, דבר שמעורר שאלות נוספות לגבי בחירת המיקום.

מיקום זה רחוק ממרכזי אוכלוסיה גדולים. אמנם מנהרת הכרמל מקצרת את הדרך, אך במדינת ישראל יש גם לקילומטרים אחדים של מרחק משמעות רבה. 

מבחינה אסטרטגית, משמעות הקמת איצטדיון בפארק הקישון היא הפגנת ביטחון אל מול אויבינו מצפון. הקמת איצטדיון מדרום לעיר פירושה התקפלות, נסיגה והסתתרות מפחד הטילים המאיימים עלינו.

מאוחר מידי לשנות את רוע הגזירה, אך  כדאי לערוך בנושא העתקת האיצטדיון העירוני החדש דיון ראוי.

הגיוני שקרית ספורט תהיה במקום בו יש אפשרות לפתח קרית ספורט, במרכז מטרופולין בין שני חלקיו. אבל איזה פארק מטרופוליני או מבנה ציבור שמכיל עשרות אלפי צופים אפשר למקם למרגלות עשרות ארובות מסרטנות, חוות מיכלי גז נוסח גלילות ומאגרי אמוניה, ודלקים. אז ישבו "המומחים" והחליטו שצריך לדחוס אותו ליד שכונות מגורים ופארק מת"מ במבואות הדרומיים, ובמקום שכונות לגובה, יבנו אצטדיון ולידו עוד קרית-אליעזר קטנה של שיכוני שנות ה-2000 שיסבלו ממנו.

המרכז כבר מתחיל 'לזלוג' לכרמל למטרות חופש ונופש, כאילו זו הריאה הירוקה הכי גדולה בעולם. ובחיפה עוד לא הפנימו, וממשיכים לאפשר לנגוס בה היכן שאפשר.

אם אכן מייעדים את פארק הקישון להיות הפארק המטרופוליני של חיפה, אזי פונקציות מסוג אלה, שמביאות אלפי אנשים בגלים, ונשארות דוממות במרבית שעות היום - אכן ראויות להיות ממוקמות שם הרבה יותר מאשר בסביבות של שכונות מגורים. אדרבא, פרויקט כזה היה יכול לחזק את הפארק הנ"ל. מדוע האיצטדיון אינו ממוקם במרחב הצפוני של העיר? אל לנו לשכוח שיש אוכלוסייה עצומה בקריות ובצפון הארץ שהיתה מוצאת את המיקום הזה הרבה יותר נוח

עוד יתרון ניכר - הקרקעות במקומות האלה מזוהמות ואינן ראויות למגורי אדם. איזור המפרץ לא יוכל להיות מאוכלס בלי ניקוי מאסיבי של חלק מהקרקעות, מה שעולה הון תועפות ומוריד את האופציה מהפרק. הקרקעות בדרום נקיות וראויות למגורים. יש הגיון כלכלי ברור במיקום פונקציה כמו האיצטדיון דווקא על קרקעות המפרץ.

בנושא הזה של האצטדיונים יש גם הרבה מאבק יוקרה. ראש העיר נשר למשל לא המתין הלך ובנה אצטדיון חדש אבל קטן, שאין הרבה מה לעשות איתו. אולי השטח הזה מול נשר ויגור היה יכול להתפתח לקרית ספורט ברמה בינלאומית. גם אגם יש שם, אפשר היה לפתח בקישון מסלולי חתירה וקייקים, אצטדיונים, אגם סקי מים, מגרשי אימון לענפים שונים. אבל בשביל זה צריך תכנון ארוך טווח.

הפארק המטרופוליני הזה אמור להיות משותף לכמה רשויות - נשר, חיפה, קריות, יגור ועוד. אבל אין במפרץ חיפה גם ראייה מטרופולינית. למטרופולין שלנו יש ליבה שהיא למעשה שטח אחד גדול מאזור חלוצי התעשייה ועד תל חנן, קרקעות מזוהמות או קרובות לזיהום, שכבר עדיף שישארו פתוחות וחקלאיות. לכאורה קרקעות שהיו אמורות להיות הכי יקרות ומבוקשות, אבל רק לכאורה.

קריית ספורט במרכז המטרופולין ובעורף נמל חיפה לעומת איצטדיון בדרום העיר

יונה יהב סבור כי המקום אינו מתאים כיוון שהוא נמצא על 'שבר יגור'. זאת אינה מחשבה מעמיקה, כיוון שמפרץ חיפה שוקק פעילות אנושית רבה מאד ממילא. רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת. ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל. 

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים. הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצר האחרית שלי' תקף מאד בישראל. עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.
חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות. הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור. חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.

בסן פרנסיסקו, העיר אשר חיפה שואפת להיות חיקוי שלה, בהיות שתי הערים בעלות נתונים טבעיים דומים, ממוקמים כל איצטדיוני הספורט במפרץ, והם נחשבים בין סימלי העיר החשובים. לא נרתעו שם מהעובדה שהעיר יושבת על קו שבר גיאולוגי. 

אי אפשר למקם על שבר יגור אצטדיון, אבל סינמול וקניון שמאכלס אלפי מבקרים מידי יום - זה לגמרי בסדר. ומיכל אמוניה בסמיכות למיכל אתילן, זה גם בעצם בסדר גמור. 

משפחת עופר בעלי בתי הזיקוק תרמו עשרות מיליוני דולרים להקמת האיצטדיון העירוני החדש בדרום חיפה. הם גם המועמדים הרציניים ביותר להקמת נמל פרטי במפרץ חיפה. יתכן ואין להם מודעות לכך, אך הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לשרת אותם הרבה יותר.

הקירבה לנמל תוסיף אוירה בינלאומית לאירוע הספורטיבי עבור מי שיגיעו מהפריפריה.

עובדה שבכל העולם ובליגות קטנות ו"עניות" כמו שלנו עדיין מגיעים עשרות אלפי צופים ומשקיעים באצטדיונים חדשים. אין ספק בכלל שההשקעה הזו כרגע נחוצה בארץ כי מצב המתקנים בכי רע, משנות ה-50 וה-60. אלא שבארצנו אין דבר כזה "תכנון לטווח ארוך" ופה עובדים בשיטת הטלאי. לכן בנשר בונים לך אצטדיון חדש צעצוע, ועוד אחד בעכו. במקום להשקיע בשני אצטדיונים גדולים מפוארים עם מגרשי אימון עם מגרשי נוער ועם אקדמיה לכדורגל. כל ראש עיר עושה איזה מתקן לכמה אלפי צופים וככה זה גם נראה. השקעה בספורט היא גם השקעה בחינוך, השקעה בתיירות, השקעה בבריאות, השקעה במניעת פשיעה והשקעה באיכות החיים

לא בונים בדרום חיפה איצטדיון מפואר ומדהים כפי שמנסים להציג זאת. בונים אצטדיון חדש בינוני לגמרי. מכל צדדיו הוא יוקף במחלפים וכבישים וגשרים, שהם הבזבוז האמיתי במדינה שלנו. עשרות מליארדי שקלים מבוזבזים על מחלפים וכבישים במקום תחבורה ציבורית, מבני ציבור וספורט.

מפרץ חיפה כאיצטדיון טבעי

יציעי איצטדיון הספורט בפארק הקישון יהיו למעשה טבעת פנימית של יציעי האיצטדיון הטבעי שבו הוא ימוקם, העשוי מהרי הגליל והכרמל שמקיפים את המפרץ. האיצטדיון הזה יהיה בבחינת עדשה מגדלת, ומהלכי השחקנים בו יקבלו את התהודה המכסימלית. האצטדיון באזור מת"ם נמצא בין ההר לים שתוחמים אותו כמו שני קווים מקבילים. הוא יוקף בטבעת כבישים ומחלפים ושימושים אחרים. ממילא לעולם לא יוכל להיות קריית ספורט אמיתית. אלה חסרונות מרכזיים של המיקום הזה.
גם בעיית הרוחות והגשמים באיצטדיון הכדורגל החדש בדרום חיפה היא גדולה מאד. לא התיחסו אליה כנראה די הצורך בעת בחירת המיקום. במקום נושבות רוחות חזקות מאד, ומכיוונים שונים שמתחלפים במהירות. ההר יוצר מחסום שבו נשברת הרוח לכל הכיוונים. החיפוי מעל האיצטדיון יכול להקל את הבעיה, אך באותה מידה גם להחמיר אותה וליצור מערבולות רוח על המגרש. בעידן שבו כדור המשחק הוא קל יותר, והמשחק טקטי עם הרבה מסירות, כל רוח קלה מסיטה את הכדור ופוגמת במשחק המדויק. גם מבחינת כמות המשקעים, הקירבה אל הים עושה את האזור לאחד מהמקומות הגשומים בארץ. קיימת תופעה של שבר ענן בימות החורף: אזור זה של חוף הכרמל מקבל כמות רבה בהרבה של גשמים מאשר הכרמל בשיפוליו הפונים למפרץ חיפה. הכביש הישן לתל אביב באזור טירת הכרמל מוצף בגשמים, אך לאחר שעוברים לחלק המזרחי של העיר כבר אין גשמים. מבחינת אוהדי הכדורגל מדובר בעוד משחקים שיתנהלו תחת רוחות חזקות וגשם כבד. 

יותר מתשעים אחוז מהידיעות שמופצות באינטרנט אודות חיפה עוסקות בספורט המקומי, ובעיקר כמובן בקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. הספורט אינו אם כן ענין לאוהדים בלבד אלא לחברה כולה, והוא משפיע על כל רבדיה. כאשר מכבי חיפה הופיעה בליגת האלופות העיר כולה, ובמידת מה כול המדינה, נכנסו לשיתוק חלקי למשך ימים ושבועות. לכן עלינו לשאוף לטוב ביותר עבור כלל האוכלוסיה. איצטדיון בדרום חיפה ייצור ניכור. זה יהיה איצטדיון מנקר עיניים אך חסר רוח חיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו חנך את פארק נחל הקישון. על פי התוכנית הפארק יקושר אל הפארק המטרופוליני במעלה הנחל ויהפוך לריאה הירוקה של המטרופולין הצפוני ולמרכז בילוי רחב ידיים בו פעילות פנאי ונופש.

הפארק יתפרש על כ- 600 דונם ויהיה נגיש לכלי רכב, אופניים והולכי רגל כאשר השלב הראשון בפיתוחו הוא שיקומה של רצועת הנחל. השיקום כולל חפירה וניקוי קרקעית הקישון המזוהמת, פרויקט המוערך בכ- 200 מליון ₪.

האגמים בפארק המטרופוליני ישמשו לספורט מים. בפארק יפתחו מיזמים מסחריים התואמים את אופי הפארק וכן מוקדי ספורט עממי. הפארק יכלול רשת מסלולי הליכה, ריצה ורכיבת אופניים בשילוב עם רצועת הנחל. במקום יוקם אמפיתיאטרון ציבורי. שטחים נרחבים יוקצו לחקלאות נופית תיירותית עם משתלה, מטעי פרי, שוק לתוצרת חקלאית ועוד.

ראש הממשלה ציין כי: "למעשה אנו מקימים שלושה פארקים מטרופוליטניים, אחד פה בצפון, פארק נחל הקישון, אחד במרכז, פארק אריאל שרון ואחד בלב באר -שבע."

מטרת השיקום נועדה לשפר את איכות החיים במטרופולין חיפה ושינוי פני המרחב. שיקום שיהווה תיקון לעוול סביבתי מתמשך וישפר את איכות החיים באזור חיפה והקריות. נחל הקישון עבר בשנים האחרונות תהליך שיקום נרחב, בהתאם לתכנית אב ארוכת טווח שאומצה על ידי ממשלת ישראל עוד בשנת 2001. מאז חלה ירידה משמעותית בהזרמות שפכים אל הנחל. חל גם שיפור ניכר באיכות המים הזורמים בקישון שהביאה לחזרתם של בעלי חיים לנחל. 

הסימון בורוד מציין את מיקום האיצטדיון הראוי בפארק הקישון

המיקום הראוי לאיצטדיון הכדורגל המטרופוליני הוא בחלקה הימני העליון של התמונה. זהו השטח שמדרום לכביש נתיבי המפרץ ועד למסילת הרכבת. במקום זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית שנסגר, מחסן ענק, ומגרש מכולות. ביניהם לנחל הקישון נמצא בתמונה אתר מכולות מתוכנן, שגם הוא צריך להיות חלק ממתחם ספורט ונופש. פארק הקישון המתוקשר כל כך נמצא כיום עדיין על השטח הקטן הירוק שמימין למעגן.

מפת המיקום המתאים לקרית הספורט של מטרופולין חיפה

השטח המתאים נמצא במרכז המפה, בין נתיבי המפרץ מצפון למסילת הרכבת מדרום. בשטח זה נמצאים כיום אתר המזבלה העירונית לשעבר ומגרש מכולות.

קרית ספורט בפארק הקישון במראה מטיילת פנורמה

במבט מטיילת פנורמה, מראה של איצטדיון אולימפי החופף במראהו את מראה האיצטדיון הטבעי של מפרץ חיפה, הוא המראה הראוי והמתבקש מאליו. הכתמים החומים הקטנים במרכז התמונה הם של גבעת אתר המזבלה שנסגרה ושוקמה, שהוא השטח שמתאים ביותר לאיצטדיון. במידה ושטח זה אינו מתאים לבניית איצטדיון, מחשש לדליפת גזי פסולת, הוא יוכל לשמש למגרש החנייה של איצטדיון שיוקם בצמוד אליו. סך כל השטח המתאים לקרית הספורט הוא בין נתיבי המפרץ למסילת הרכבת. זה שטח שהוא גדול דיו כדי לאפשר גמישות במיקום מיתקני הספורט השונים.

שטח מתאים נוסף, להרחבה בשלב  שני של קרית הספורט, הוא בין נתיבי המפרץ לנחל הקישון.

השטח מנחל הקישון בצפון ועד לצומת הצ'קפוסט בדרום

בקצה השמאלי התחתון של התמונה רואים את צומת הצ'קפוסט והיציאה ממנהרות הכרמל. בקצה הימני העליון רואים את שדה התעופה חיפה. זה המראה שנישקף לעיני הצופים מאוניברסיטת חיפה. המצוי כיום במשבצת שטח זאת, שהיא למעשה החצר האחורית המוזנחת של חיפה, הוא בעיקר מגרשי מכולות-מכוערות שמתרבים בלי הרף. הרצוי שיימצא בה הוא קריית ספורט אולימפית בלב פארק ירוק מטרופוליני. ניתן לראות כי על אף ריבוי שימושי הקרקע הבלתי הולמים עדיין יש בשטח שטחים פנויים רבים. את מגרשי המכולות צריך לפנות לשטחים החקלאיים למחצה שממזרח לשדרות ההסתדרות.

המיקום שמתאים במדויק לאיצטדיון בפארק הקישון הוא גבעת המזבלה העירונית הישנה. היא בולטת לעין היטב על פני מישור המפרץ, ודומה בגודלה ובצורתה לאיצטדיון. ייתכן שדווקא מסיבה זאת נוצר מכשול פסיכולוגי לכל דיון רציני בנושא. 

המזבלה העירונית הישנה - מראה מארבעה כיוונים:

מראה מהגשר לדרך יעקב דורי בדרך בר יהודה

מראה מהכניסה למנהרות הכרמל

מראה מהכניסה למרכזית המפרץ

מראה מנתיבי המפרץ סמוך למחלף חוף שמן

מבחינת המיקום יהיה גם האיצטדיון בפארק הקישון כיכר תנועה, שמסביבה תחוג מרבית תנועת כלי הרכב באיזור.

איצטדיון בפארק הקישון יהיה כיכר תנועה כמו הקולוסיאום ברומא

איצטדיון כדורגל בינלאומי יקר מאד ניבנה כימים אלה בדרום חיפה כדי שקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה תוכל לארח בו את משחקי ליגת האלופות האירופאית. מכבי חיפה עלתה פעמיים בשנים האחרונות לשלב הראשון בליגה זאת. בעיקבות זאת נשמעה בעיר הקריאה לבנות לה איצטדיון הולם. זה המניע העיקרי של מקבלי ההחלטות בעיריה להזדרז ולבנות על אדמה יקרה ובמקום שאינו מתאים.

אך הכדור הוא עגול והתוכנית השאפתנית מתבססת על סיכויים שאין כל ביטחון שיתממשו. מי מבטיח לנו שמכבי חיפה תיזכה באליפות ליגת העל בכדורגל בישראל בעונות הקרובות. ואם תזכה, מי מבטיח שהיא תעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות.

מכבי חיפה היא לא צ'לסי או ברצלונה, שההשתתפות והעלייה לשלבי הגמר של ליגת האלופות היא לחם חוקן. אם ההעפלה לשלב הבתים תיקרה אחת לעשר שנים, ייחשב הדבר לסיפור הצלחה לקבוצה המקומית.

המאבק בליגות הנוספות והפחות חשובות באירופה הוא קשה מאד, ויש תחרות קשה על כל מקום בהן מצד קבוצות רבות.

קשה מאד לשמור על מקום בצמרת גם בליגה בישראל, וקיים החשש שמכבי חיפה תרד ממרומי מעמדה כקבוצת צמרת.

הנה מה שכותבים על מכבי חיפה בעיתונות הספורט לאחר ההפסד להפועל תל-אביב: 'פעם, עד לפני שנים בודדות היתה מכבי חיפה קבוצה מפחידה. היא היתה קבוצה מאיימת שיריבותיה חששו ממנה. כיום, כל מה שנבנה במשך עשרות שנים, חרב ונעלם. חיפה של היום היא עוד קבוצה בליגה, לא יותר מכך.'

לכן רוב הסיכויים הם שכמעט ולא יהיו באיצטדיון זה משחקים בינלאומיים במשך שנים רבות. יתקיימו בו בעיקר משחקים מקומיים, שעבורם מספיק מתקן צנוע הרבה יותר. הצדקה כלכלית, כלומר מתקן שיחזיר אי פעם את ההשקעה בו ואף יניב רווחים, היא חסרת כל סיכוי.

כדי להכין את הכדורגל שלנו מבחינה פסיכולוגית לליגת האלופות צריכים לבנות עבורו איצטדיון בי''ל במקום עם נוף, כך שגם בעיני הקבוצות שמגיעות מחו''ל הוא ייתפש כמאפשר חווית משחק ייחודית.

פארק הקישון יכול היה להיות פנינת הצפון והיהלום שבכתר לעיר חיפה. הרי ידוע בכל העולם,שאזור התפתחות תיירותית פנים וחוץ בנוי על תשתיות ואטרקציות. האטרקציה העיקרית בפארק זאת המרינה ונמל הדייג קישון. עכו ויפו הן אטרקציות בזכות הנמל הקטן שיש להן. חבל שבחיפה אף אחד לא שם לב  לאזור המרינה, על סבלותיהם של היאכטונרים, על כך שנמל חיפה, משרד הפנים, חנ"י, עיריית חיפה, רספ"ן, וכל מי שקשור לתחום, פשוט הורס אותו. חבל אף יותר שעיריית חיפה, שהיא בעלת האינטרס המובהק לפיתוח האזור אינה עושה דבר לטובת השייטים, אגודות השייט, והתחום בכלל.

פארק הקישון הוקם ברובו ע"י כספי המזהמים, אותן מפעלים שהרגו את הנחל, וכנראה גם לא מעט מהאנשים שחיו בסביבתו. היום הוא משמש ככיסוי ירוק על שחור.

הקמת קרית ספורט בפארק הקישון עשויה לפצות מעט את כל מי שסבלו מהזיהום הכבד בדורות האחרונים. השילוב בין נחל, מרינה, איצטדיון ופארק הוא נדיר ביופיו.

בשלהי חודש יוני 2008 התאספו ראשי הרשויות המקומיות של אזור מפרץ חיפה לישיבה אצל שר הפנים בירושליים, על מנת לקבל הטבות בעיקבות נזקי מלחמת לבנון השניה. בראש רשימת מקבלי ההטבות ניצבה העיר חיפה, שספגה את עיקר הנזק במלחמה. אלא שערי הקריות ציפו לקבל גם הן נתח נכבד מהעוגה. כתוצאה מכך התגלעה מחלוקת בין יונה יהב לראשי יתר הערים. כיוון שלא הצליחו להגיע לפשרה טרם הישיבה, ביטל שר הפנים את המענקים באופן גורף. יונה יהב זכה למטר ביקורות בעיתונות המקומית בעיקבות התנהגותו הכושלת. לשיתוף הפעולה בין ערי המפרץ וחיפה יש חשיבות עליונה מבחינת התכנון הסביבתי. יונה יהב יכול היה להפוך את פיתוח איזור פארק הקישון למוקד של שיתוף פעולה. ההחלטה שלו להקים איצטדיון בדרום העיר גרמה לקרע בלתי ניתן לאיחוי עם ערי המפרץ והצפון כולן.  

קריית הספורט הענקית של העיר סן פרנסיסקו בארצות-הברית

האיצטדיונים בקריית הספורט הזאת נמנים על סימלי העיר החשובים, כמעט כמו גשר 'שער הזהב'. קבוצת הפוטבול המצליחה של העיר מזוהה עם האיצטדיון במקום. המיקום מוסיף נופך בינלאומי ודרמה לכל משחק. המיקום משדרג כל פעילות ספורטיבית שמתרחשת בו, כיוון שהוא יוצר חיבור בין אדם לטבע. למרות הצפיפות האורבאנית הגבוהה שנראית בתמונה, האיצטדיונים מוסיפים חיוניות רבה לנוף ולתחושת הרווחה ממנו. הכרך הענק והחדגוני הופך בזכותם למקום ראוי למגורי אדם.

סן-פרנסיסקו שוכנת על שבר גיאולוגי מהפעילים ביותר בעולם. העיר חוותה רעידות אדמה הרסניות. הדבר לא הרתיעה את אזרחיה מלהמשיך ולפתח אותה עד היום. גם מפרץ חיפה יהיה בעל צפיפות בנייה דומה בעתיד הלא רחוק. השאלה היא איזה שימושי קרקע ישתלטו עליו. בעמק סן פרנסיקו אין נהר שחוצה את העמק לעבר המפרץ. בשילוב נחל ופארק הקישון, המרינה וחוף הים, קריית הספורט במפרץ חיפה תהיה במיקום אידיאלי.

הקישון הוא נחל המזוהה מימי קדם עם אמנות המלחמה. בספר שופטים מוזכר נחל קישון בשירת דבורה בשם 'נחל קדומים', לאחר שברק בן אבינועם ניצח במקום זה במלחמה בזכות מימיו האיתנים של הנחל, אשר גרפו את צבא סיסרא עימהם. סיסרא עצמו הומת בתחבולה על ידי יעל. בימינו החליף הספורט, ובפרט הכדורגל, את המלחמה כאמצעי לפורקן מתחים. לכן אי הקמת קרית ספורט בפארק הקישון היא התעלמות ממורשת מקראית חשובה, שהיא מן הידועות והמזוהות ביותר עם עם ישראל. 

דבורה הנביאה חמושה למלחמה

המוטיב של שפך הנחל והנהר כמקום לידת החיים הוא מן הידועים באמנות משחר הדורות. האיצטדיון בצורת הביצה הוא התגלמות אדריכלית ופעילות הספורט היא התגלמות אנושית, של הזיקה הראשונית הזאת שבין הטבע לאדם.

ציור מופשט של איצטדיון [מימין למטה] כביצת הולדת החיים בשפך נחל הקישון 

במאמר זה משולבות תגובות אחדות שהועלו בדיון בנושא 'איצטדיון עירוני בפארק הקישון'  בקפה דה מרקר. תודה רבה לכל המשתתפים בדיון. 

שיקום נחל הקישון

 התוואי החדש של נחל הקישון נחפר סמוך לקיים בצד שדרות ההסתדרות

נחל הקישון, שנחשב בעבר לנחל המזוהם ביותר בישראל, מצוי בשנים האחרונות בעיצומו של תהליך שיקום מתקדם. לאחרונה ניתן להבחין גם בחזרה של בעלי חיים למקום, לאחר שיפור משמעותי באיכות מימיו.

על פי החלטת ממשלה מיוחדת תנוקה קרקעית הנחל, שזוהמה באופן כבד מאז שנות השלושים של המאה הקודמת.

בימים אלה נמצאת בעיצומה חפירת התוואי החלופי של הנחל. תוואי זה נחפר על מנת לאפשר שטח שעליו יוקם מפעל הטיפול בקרקעית המזוהמת, ובסופו של התהליך לקיים נחל רחב בו הציבור יוכל ליהנות משתי גדות משוקמות.

התוואי החדש נחפר בצורת קשת בקירבת התוואי הקיים, שגם הוא מלאכותי ומשמש כיום כתעלת המגן של בתי הזיקוק.

התוואי החדש לא יחליף את הישן וגם לא יבוטל לאחר שיסתיים ניקוי התוואי הישן. שניהם יחד ישמשו כערוצי הנחל המשוקם, כאשר עיקר הפארק באזור זה יהיה ביניהם.

בעוד כשבועיים יוקם אתר העבודות בו תטוהר הקרקעית שתוצא מהנחל, ובחודש אוגוסט ייפרשו דוברות מיוחדות שיחלו לחפור באדמה המזוהמת של הנחל. משקעים אלה יטוהרו בתהליך ביולוגי ייחודי שלא נעשה כמותו עד כה בישראל.

לאחר שתטוהר הקרקע היא תשמש להקמת גבעות פארק לגדת הנחל, כשער לפארק המטרופוליני המתוכנן, שיהווה מוקד משיכה לתושבי האזור כולו.

אתר חי-פה במתכונתו החדשה עוקב בהרחבה אחר שיקום נחל הקישון.

בימים אלה נבחרה החברה שתעסוק בטיהור קרקע הנחל.

התוואי החדש התמלא במים בגשמים האחרונים.
כנס לציבור בנושא שיקום נחל קישון - מרץ 2012