מנקים את מפרץ חיפה

מכשפים בוחשים בנו כיום ממאורתם האפילה,
שבה האש היוקדת אותם בלבד היא מלבה,
בשילוש שלילי של בריאות, ביטחון וערך קרקע.

כמו במיאמי יכולים להיראות פני הנוף במפרץ חיפה,
לאחר שיחוסלו בתי הזיקוק ושאר מפעלי התרעלה,
שמזיקים לסביבה ועולים לנו בבריאות יקרה.

נהיה בטוחים יותר מסכנת הטילים,
שצפויה לרבוץ מעלינו לעוד מאות שנים.
והופכת אותנו בימים אלה לשאהידים.

על שטחיהם יוקמו ערים ואזורי תעסוקה מתקדמים,
שיעלו את ערך הקרקע באיזור עשרות מונים.
וכולנו נשוט בתעלות הקישון בין נופים מרהיבים.

בתמונה: פני הנוף של העיר מיאמי - כך צריכים להיראות גם פני הנוף במפרץ חיפה, במראה מכיוון החוף. שדה התעופה הגדול לא נראה בתמונה אך הוא חלק מרכזי מסך כל הנוף העתידי.

מוזיאון הרמן שטרוק

מוזיאון הרמן שטרוק ברחוב ארלזורוב בחיפה

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בשני סוגי נושאים - הדיוקן והנוף. בסדרת הדיוקנאות המפורסמים שלו הנציח שטרוק את גדולי הרוח והמדע של זמנו, ביניהם צייר את הציור הנודע ביותר בקרב יהדות זמננו - דיוקנו של תיאודור הרצל.

הרמן שטרוק: דיוקן תיאודור הרצל

במקביל לעבודתו האמנותית שטרוק לקח חלק חשוב בפעילות הציונית, העולמית והארצישראלית. במסגרתה השתתף דרך קבע בקונגרסים הציוניים והיה שותף ליוזמות אמנותיות לאחר עלייתו ארצה. בין היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק, הביאה להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות וחידוש בצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים.

שטרוק זכה להכרה כמורה דגול לאמנויות הגרפיות והחל ללמד את שפת ההדפס האמנותי עוד בשהותו בגרמניה. בין תלמידיו הרבים היו מקס ליברמן, לוביס קורינת, מארק שאגאל, יעקב שטיינהרדט, יוסף בודקו ואחרים.

בדצמבר 1922 העתיק שטרוק את מרכז הכובד של חייו מברלין לחיפה. התיישבותו של שטרוק בחיפה הייתה אירוע תרבותי שהאמנות הארץ-ישראלית לא ידעה כמותו. שטרוק, אמן יהודי-ציוני בעל הכרה בינלאומית, תרם רבות לפיתוחה של הקהילה האמנותית של צפון הארץ בכלל ושל העיר חיפה בפרט.

בחיפה שטרוק התמקם בבניין תלת-קומתי ברחוב ארלוזורוב 23 בהדר הכרמל, שתוכנן בידי ידידו, אלכסנדר ברוולד - אחד האדריכלים הגדולים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. בבית זה שחזר שטרוק את הסטודיו שלו מברלין וקיבץ סביבו חוג תלמידים שהתמחו בטכניקות ההדפס השונות. בין אלה שלמדו אצלו היו אנה טיכו, צבי גולדשטיין-גלי, ערי אריך גלאס, יוסף ארליך, מאיר בן-אורי ואחרים.

כיום הבית של שטרוק הוא בניין מהודר שהינו מבנה לשימור בעל ערך אדריכלי והיסטורי רב, הצופה מראש הכרמל אל נופי המפרץ ועמק זבולון. בשנת 2013 לאחר פרויקט שיחזור, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור פרטיו המקוריים, נפתח בו המוזיאון המשחזר את חזותו ורוחו המקורית של הבית כפי שהיה בימי חייו של שטרוק. הבית המרשים, בו אירח האמן את נבחרי הציבור והאמנים, משלב בתוכו אלמנטים מזרחיים ואירופיים: חלונות מקושתים-אוריינטליים ורצפות מצוירות, שעל חשיפתם ושחזורם הושם דגש בשיפוץ.

מטרת המוזיאון היא להאיר את דיוקנו של הרמן שטרוק בכל מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. בתצוגת המוזיאון משולבים פריטי ריהוט ושטיחים, חפצים אישיים, ספרים וציורי שמן של הרמן שטרוק מאוספו של נתן ברנשטיין, לצד יצירותיו מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. בקומה העליונה של המוזיאון יפתח בקרוב מרכז פעילות יצירתית לנוער וילדים. במרכז יערכו סדנאות יצירה, כולל סדנאות הדפס ותחריט, פיסול וציור.

התערוכות המתחלפות של המוזיאון יוקדשו ליצירתו רבת-האנפין של הרמן שטרוק ויעסקו בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות, תוך התמקדות בתחום היצירה אשר לפיתוחו הקדיש האמן את חייו - אמנות ההדפס. התערוכות יתרכזו בנושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות בעידן המודרני. פלטפורמת התצוגה תפגיש את יצירתו של שטרוק עם אמנים אחרים שפועלים כיום בשדה אמנות ההדפס בארץ ובעולם, בשאיפה לנהל דיאלוג בין תקופות ובין נקודות מבט.

פרנסי העיר חיפה חייבים להפוך את מוזיאון שטרוק למוקד עליה לרגל עבורם, על מנת שישמש מקור השראה, ומקום הכאה על חטא, לגבי הדרך שבה יש לבנות  את העיר חיפה. דרך זאת, של שילוב מדוקדק בין אדם וטבע תוך הקפדה על ערכי האדם ואיכות הסביבה, בהשראת מקורות היהדות, היא דרך המלך של הציונות.

מקורות: מוזיאוני חיפה, הרמן שטרוק, בית הרמן שטרוק

בחנוכה מחיפה לירושלים ובחזרה

אתמול נסעתי לטיול חנוכה בירושלים. לא הייתי שם מזמן והעיר מפרסמת בשנים האחרונות את חנוכה כחג האורים, עם אירועים רבים שקשורים לנושא האור. חגי אור מתרחשים כמעט בכל התרבויות בתקופה זאת של הימים הקצרים ביותר בשנה. מכיוון שבארצות הברית חוגגים בתקופה זאת היהודים את חנוכה עם ראש השנה הנוצרי, ובחיפה חוגגים את החג של החגים, חשבתי שכדאי לערוך השוואה. זאת גם לאור הניגוד החתרני שיש בין חגי האור לציביון הקודר והדתי שירושלים נקשרת אליו בדרך כלל. 

נרשמתי לסיור חנוכיות בעיר העתיקה ותכננתי להקדים לו ביקור בשוק מחנה יהודה ולאחריו לצפות במופע האור קולי במצודת דויד. 

שוק מחנה יהודה, כמו שוק הכרמל בתל אביב, מתאפיין בכך שהחנויות הרבות שבו ניצבות לאורך רחוב מרכזי אחד, שהוא ציר ארוך, ישר ומישורי. התנועה של הולכי רגל בשוק היתה רבה גם בציר המקביל שנוסף לציר המקורה המקורי, ושגם הוא רחוב ארוך, ישר ורחב, שאנשים רבים נהנים לטייל לאורכו. חשבתי על שוק זה בהקשר לשוק תלפיות בחיפה ומסקנתי היתה נחרצת: חייבים להעתיק את השוק בחיפה למקום דומה, כי במיקומו הנוכחי בשיפוע התלול של ההר, וברחובות הצרים המפותלים בו הוא נמצא אין לו סיכוי להתפתח. להיפך, הוא מעכב את התפתחות העיר. מקום תחליפי מתאים הוא השוק הסיטונאי הישן ברחוב קיבוץ גלויות, שהוא רחוב ישר, מישורי, וארוך, עם שפע מקום לפיתוח מסחרי נוסף, וכיום גם עם תחבורה ציבורית - המטרונית, שמזכירה את הרכבת הקלה.

סיור החנוכיות והאור בירושליים התחיל במצודת דויד. המדריכה בחרה להתחיל בנקודה זאת מכיוון שחג האור אופייני לדת הנוצרית, שחוגגת בתקופה זאת את לידת ישו משיחה, ומאמיניה מעטרים את הכנסיות וחזיתות הבתים בשלל אורות, כמו שאנו רואים היטב בחיפה.

הקשר שיצרה המדריכה בין מצודת דויד לימות המשיח הוא זה שבחודש דצמבר 1917 עמד על מדרגות הכניסה למצודה הגנרל אלנבי, משחרר ארץ ישראל מהכיבוש התורכי, והתקבל על ידי הקהילה היהודית כמו המלך המשיח. רבים מהילדים שנולדו בשנה זאת קיבלו שמות שנגזרו מהמילה 'גאולה', וביניהם יגאל ידין וגאולה בן גוריון.

לאחר כיבוש ירושלים נחו אלנבי וצבאו חודשים אחדים והתארגנו מחדש, לקראת המשך מסע הכיבוש שלהם. בין היתר קיבל אלנבי מטוסי קרב רבים, שהיקנו לו עליונות אוירית מוחלטת.

הקרב המכריע מול התורכים התרחש באזור מגידו בעמק יזרעאל, שם הקימו התורכים את קו החזית שלהם בסיוע מומחים גרמניים. מטוסי הקרב מוטטו אותם בקלות, ואלנבי המשיך בתנועה מהירה עם צבאו הנייד, והגיע לדמשק בתוך ימים אחדים. הוא לא התעכב בדמשק, אלא המשיך לעבר דרום תורכיה. לתורכים לא היו כוחות להעמיד מולו, ועם תורכיה בסכנת כיבוש מהיר הם חתמו על הסכם כניעה בסוף קיץ 1918. כניעת התורכים איפשרה לבעלות הברית לשלוח כוחות צבא עצומים לאגוף את גרמניה ממזרח, וכך לא נותרה למטכ''ל הגרמני ברירה אלא לחתום על הסכם כניעה בנובמבר 1918.

אלנבי היה, אם כן, משיח 'הכל כלול'. גם משחרר הארץ מהכיבוש התורכי הארוך והשנוא, גם מנצח מלחמת גוג ומגוג - מלחמת העולם הראשונה, גם עשה זאת במגידו שהיא המקום שעל פי מסורות שונות יתנהל בו הקרב המכריע במלחמת גוג ומגוג שיבשר את אחרית הימים, גם עשה זאת באמצעות נשק אחרית הימים בזכות יכולתו לבטל מכשולים גיאוגרפיים טבעיים - המטוס, וגם מוציאה לפועל לכאורה של הצהרת בלפור שניתנה כחודש לפני כיבוש ירושלים.

בעיר חיפה נותרו כיום לזיכרון מורשתו, מלבד רחוב אלנבי, הוילה של אחות אישתו ליידי דאונס ברחוב יפה נוף 120, יחד עם רחוב ג'ורג' אליוט הסמוך, וגן אלנבי מול הוילה, שבראשו מצפור שמשקיף לעמק זבולון, לזכר בנו הטייס שנהרג במלחמה. עירית חיפה קיבלה את האתרים האלה מליידי דאונס.

הוילה ומבנה גדול שהוקם על ידי העיריה בגן אלנבי הפכו לפאבים. המיצפור מוזנח כיוון שעצים גבוהים צמחו בחזיתו. תוכנית בנייה, שהיה לי חלק בהתנגדות לה, עלולה להרוס את הוילה, לבטל את רחוב ג'ורג' אליוט ולהרוס את המיצפור, על מנת לבנות במקומם שיכונים.

לא אתעכב כאן על תיאור סיור החנוכיות ברובע היהודי בעיר העתיקה. ציפיתי לספקטל אורות מרהיב הרבה יותר, אך החוויה של שיטוט עם המוני ישראל בסמטאות הרובע היהודי בחשיכה הירושלמית נסכה בי חמימות רבה. בחיפה סיורי אורות יכולים להיות מרשימים הרבה יותר, גם ללא חנוכיות בחלונות בינתיים. מלבד שלל האורות שבהם מעטרים הנוצרים את חזיתות בתיהם, הרי שמהמצפור בטיילת פנורמה אפשר לחזות בלילות בשלל האורות מרהיבים של הנמל, הגנים הבהאים והעיר התחתית, ואורות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. תיירות של אנשים שאוהבים לחזות ולצלם אורות ליליים של מפעלי ענק מתפתחת בשנים האחרונות ביפן.

רחובות המדרגות של חיפה

חיפה ידועה ברחובות המדרגות שלה, שיורדים ממרכז הכרמל להדר והעיר התחתית.

רחובות המדרגות מאפשרים מעבר חד מהמולת העיר ותנועת כלי הרכב אל חיק הטבע, שכן הם עוברים ברובם, בפרט בקטע שבין מרכז הכרמל להדר, בואדיות טבעיים מלאי צמחיה, רחוקים מעט מהבנינים המקיפים אותם, וצופים לעבר הנוף המרהיב של העיר והמפרץ.

רחובות המדרגות שונים זה מזה בדרך בנייתם. הם יכולים להיות רחבים או צרים, חדשים או ישנים. המבנה השולט הוא של מדרגות אבן ישנות ורחבות, שמאפשרות עליה וירידה של אנשים אחדים בו זמנית.

רחובות המדרגות הן אמצעי הגעה מצוין ממרכז הכרמל להדר ולעיר התחתית. מהירות ההגעה בהליכה ממרכז הכרמל להדר קרובה מאד למהירות הנסיעה בתחבורה הציבורית. זאת כיוון שהאוטובוסים נוסעים בכבישים מפותלים מחמת שיפוע ההר התלול, ואילו המדרגות יורדות בקו ישר כמעט.

רחובות המדרגות הם אמצעי מצוין לשמירת הכושר הגופני. הירידה בהם אינה דורשת מאמץ גופני מיוחד, וכל מה שצריך הוא זוג נעלי הליכה טובות נגד החלקה. מי שמתרגל למדרגות יכול לנסות גם את כוחו בטיפוס בהן, מה שמאמץ הרבה יותר אך מקנה תחושת סיפוק רבה.

רחובות המדרגות בטוחים להליכה שלווה בכל שעות היום והלילה. בדרך כלל כמעט ולא נתקלים באנשים במהלך ההליכה, שכן עם כל נוחותם הם אינם פופולארים כאמצעי תחבורה.

השילוב בין ההליכה בחיק הטבע, אמצעי ההגעה המצוין, ושיפור הכושר הגופני, הופך את ההליכה ברחובות המדרגות לחוויה שהיא גם רוחנית.

המדרגות כאלמנט רוחני מתחברות לטראסות של הגנים הבהאיים, ומתקיימת השראה הדדית ביניהם.

נקודת ההתחלה של מרבית רחובות המדרגות שיורדים ממרכז הכרמל היא מדרגות גדרה ברחוב יפה נוף. מחמת תכנון לקוי בעיקבות בניית מלון קראון פלאזה ובניין המגורים הצמוד דווקא מדרגות גדרה, בקטע שבין רחוב יפה-נוף לרחוב הנרייטה סולד, הן צרות יותר ורוחבן פחות מהמחצית מהרוחב הרצוי.

ממדרגות גדרה מתפרשים רחובות המדרגות כמניפה למזרח, מרכז, ומערב שכונות הדר והעיר התחתית. משמעות המבנה המתרחב של המניפה היא גם שככל שיורדים בהר הולכים ומתרבים רחובות המדרגות, עד שתיקצר היריעה מלמנות את כולם.

להלן רשימה ותיאור של רחובות המדרגות המרכזיים ממזרח למערב. נקודת ההתחלה היא כאמור מדרגות גדרה. יורדים במדרגות גדרה הצרות יחסית עד לרחוב החשמונאים, בקירבת בית-חולים רוטשילד. שם אפשר להתפצל לשלושה כיוונים עיקריים: מזרח, מרכז ומערב:

מזרח הדר - מדרגות אהבת ציון
מי שרוצה להגיע למזרח הדר, שהוא אזור המגורים החרדי בחיפה, יורד את רחוב החשמונאים עד לסופו בתחילת רחוב וינגייט, חוצה את הכביש, וממשיך במדרגות טוביה דוניה. מדרגות טוביה דוניה ממשיכות בשביל ארוך שבאמצעו יש פניה ימינה לעבר מדרגות שממשיכות מעל גשר קטן לרחוב רמב''ן. ברחוב רמב''ן יורדים במדרגות אהבת ציון שעוברות בערוץ נחל עם פריחה מרהיבה עד לפינת רחוב הפועל. מרחוב הפועל יורדים לרחוב ארלזורוב ומשם ממשיכים לרחוב הרצל דרך גן שטרוק.

מרכז הדר א' - מדרגות שפינוזה
כדי להגיע לכיוון בית הקרנות בלב הדר פונים בפינת החשמונאים - וינגייט שמאלה לעבר הכיכר עם עץ הזית. חוצים את הכיכר וממשיכים ישר כלפי מטה ברחוב מונטיפיורי עד למדרגות שפינוזה, שהן רחוב המדרגות הראשי של הדר. מדרגות שפינוזה חוצות את שכונת הדר עליון עד לפינת הרחובות ארלזורוב - בלפור. משם ממשיכים לרדת ברחוב בלפור עד לרחוב הרצל. המעוניינים להגיע לרחוב הנביאים יכולים להמשיך בדרכם דרך הרחבה שלפני מוזיאון המדע ברחוב בלפור.
אפשר להמשיך בקלות ברגל גם מהדר לעבר העיר התחתית וקרית הממשלה: מגיעים מבית הקרנות לגן הזיכרון, פונים ימינה ויורדים ברחוב מעלה השיחרור עד למרגלות הגן. במקום זה מתחילה מערכת חדשה - ישנה ומרהיבה של מדרגות וגשרים עד לבנין הטיל.

מרכז הדר ב' - מדרגות שמואל
כדי להגיע ישירות לרחוב הנביאים יורדים במדרגות גדרה לרחוב החשמונאים. במקום בו מסתיימות המדרגות פונים שמאלה במעלה הרחוב. לאחר מרחק קצר יש מדרגות שיורדות עד בית החולים בני ציון ברחוב גולומב. משמאל לבית החולים נמצאות מדרגות שמואל ויורדים בהן עד רחוב ארלזורוב. חוצים את הכביש וממשיכים במדרגות שמואל עד רחוב בן יהודה. משם יורדים, משמאל דרך מדרגות צפת או מימין דרך גן הזיתים היפה שמוביל לרחוב עמק הזיתים, עד לרחוב הנביאים.
מהקצה השני של רחוב הנביאים אפשר להגיע בקלות בהליכה עד לכיכר פריס שהיא לב העיר התחתית. ממשיכים ישר ויורדים ברחוב מעלות הנביאים הקטן, שממשיך כרחוב מדרגות, עד לכיכר.

מערב הדר - מדרגות כורש
מי שמעונין להגיע למערב הדר, שבו נמצאים ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית, יורד ברחוב החשמונאים לעבר בית החולים בני ציון. ממשיכים ללכת ברחוב גולומב כמעט עד לגנים הבהאיים, שם מתחילות מדרגות כורש שיורדות לואדי ניסנאס. יורדים במדרגות אלה דרך רחובות הדר עליון עד לרחוב שבתאי לוי. כמעט ממול רואים את המדרגות שהן שער הכניסה העליון לואדי.

מלבד מדרגות גדרה יש עוד רחובות מדרגות אחדים בחיפה שלא פותחו עדיין כראוי, וזקוקים לבנייה מיידית:
הבולט שבהם הוא מדרגות אהבת ציון, בואדי היפה שבין רחוב וינגייט לרחוב רמב''ן.
רחוב נוסף הוא מדרגות שמואל, שיש בו קטע בלתי בנוי בין רחוב ארלזורוב לרחוב הס.

בית התעשייה בצבע מנורה כחולה

גלריית גוגל סטריט-וויו של החפירות בהרצל והחלוץ-יל''ג

לפני שסיירת גוגל תעבור שוב ברחובות אלה, להלן מראות שקלטה המצלמה מתקופת מלחמת החפירות.

לב שכונת הדר בנוי על במת הר, שמעליה ומתחתיה יש מתלול, או גלישה לואדיות. על במת ההר נסללו, ככל שהטופוגרפיה איפשרה, רחובות ארוכים מקבילים אחדים, שהבולט ביניהם הוא רחוב הרצל. מתחתיו נמצא רחוב החלוץ-יל''ג. מעל ומתחת לשני רחובות אלה לא מאפשרת הטופוגרפיה סלילת כבישים ישרים וארוכים באותה המידה. מכאן החשיבות הרבה של פתיחת שני צירים אלה לתנועה מסודרת בכל עת ולכל אמצעי התחבורה.


1. צומת הרחובות הרצל - יל''ג

רחוב יל''ג פינת הרצל

רחוב יל''ג סבל יותר מכל רחוב אחר מהחפירות להקמת התשתית והמטרונית. הוא היה הראשון שבו נחפרה מנהרת התשתית, לראשונה בישראל, ולכן סבלו התושבים מעבודות של חברה קבלנית שהיתה עדיין חסרת ניסיון בנושא. החפירות באמצעות כלים כבדים נמשכו שנים אחדות, בעיקר בלילות.

להלן מכתב בצרוף מפה שנשלח בשעתו למנהל חברת יפה-נוף מבצעת העבודות, באמצעות ירון חנן מסיעת הירוקים. תגובת המנהל, שמעידה הרבה יותר על כוונות לב מאשר על המציאות בשטח, היתה כי באזור זה כמעט ולא מתגוררים אנשים.

מסלול המטרונית ברחובות הרצל והחלוץ-יל''ג יחסום כניסת כלי רכב לכל גושי הבניניים שבאמצע

בימים אלה מתבצעות עבודות סלילת מסלול המטרונית לאורך רחובות הרצל ויל''ג.

בין רחוב הרצל לרחוב יל''ג יש בניינים רבים, אשר בהם יש מאות עסקים ומתגוררים אלפי אנשים.

האוכלוסיה באזור, שמכונה במפות שכונת 'נחלה', היא מגוונת מאד ומייצגת את כלל מדינת ישראל.

האוכלוסיה מתגוררת ועובדת בצפיפות רבה. לכן לכל פרט קטן במירקם הפיזי יש משמעות רבה.

שני הרחובות יוצרים קווים מקבילים.

לצורה הגיאומטרית יש השפעה על המבנה ההנדסי העירוני, וכתוצאה מכך גם על הפעילות האנושית.

קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים על פי ההגדרה.

כתוצאה מכך לא מתאפשרת כל אינטראקציה בין השטח שבתוכם לבין השטח שמחוץ להם.

מסיבה זאת השטח שבין שניהם נתפש כריק.

זה עלול להיות מצבו של כל השטח בין הרחובות הרצל ויל''ג-החלוץ.

בעוד חודשים אחדים קטעים אלה, שהם באורך מאות מטרים רבים, יהיו בלתי ניתנים לחצייה במכוניות פרטיות.

את נתיב המטרונית הסטרילי לא תהיה אפשרות לחצות, ולחנות עם המכונית במדרכה או בחצר בצד השני שלו.

לאורך הנתיב המקביל למכוניות, וברחובות הצדדיים הסמוכים, ישארו עקב זאת מקומות חניה לכלי רכב מעטים בלבד, יחסית לביקוש הרב.

לרבים מדיירי השכונה יש מכוניות, וכולם משתמשים במדרכה או בחצרות לצורך חנייה. אצל כולם תחריף מאד מצוקת החניה.

אך הבעיה העיקרית תהיה במדרכה שנתיב המטרונית צמוד אליה.

המסלול יצור חיץ, מחסום בלתי עביר כמו חומה, בין המכוניות הפרטיות לבתים ברחוב הרצל וברחוב יל''ג, שימנע כניסת וחניית כלי רכב פרטיים אל סמוך לבתים.

כל גושי הבניינים שבין הרחובות הרצל-יל''ג יהפכו עקב כך למנותקים.

הסגר עלול להיות בעל משמעויות כלכליות-חברתיות חמורות.

גם כיום יש מחסור חמור במקומות חניה ברחוב הרצל בשעות היום.

המחסור החריף לאחר הקמת סניף 'מגה' בין שני הרחובות, על מגרש פרטי גדול ששימש קודם לכן לחנייה.

מקומות החניה המעטים אשר חברת יפה-נוף מסדירה, בעיקר במפרצי חניה ברחובות ביל''ו והקישון, הם בבחינת לעג לרש בהתחשב במספר הרב של תושבים ועסקים.

מקומות החניה המעטים, במידה ויתפנו לרגע, יהיו במרחק הליכה של מאות מטרים מבתים רבים.

כתוצאה מכך תישלל מהדיירים הזכות הטבעית שיש לכל אזרח לנגישות של כלי רכב אל ביתו.

זכות זאת היא חיונית, כיוון שאין לתאר חיים בבית מודרני בעיר גדולה שאין בסמוך אליו חניה סבירה למכוניות שמאפשרת, בין היתר, הסעת מוגבלים בתנועה, הובלת חפצים גדולים וביקורי טכנאים.

במקביל תישלל כמובן למעשה כל אפשרות סבירה לטעינת ופריקת סחורות בכל העסקים בין רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג, לכל אורכם. אלה הם חלק הארי של העסקים בהדר.

האם מותר לעיריה על פי חוק לפגוע במירקם החיים ולשלול את זכות החניה באופן כה גורף?

האם לא מוטל על העיריה, שעוסקת במבצע הנדסי כה גדול כמו המטרונית, שיש לו כמובן השלכות חיוביות מבחינת התפתחות האזור, לדאוג במקביל לחניה ראויה לתושבים?!

בכל שכונת נחלה הגדולה אין מגרש חניה ציבורי אחד. מגרשי החניה הצנועים של 'מגה' ו'מכבי' מיועדים בעיקר ללקוחותיהם.

מגרש חניה גדול ומוסדר יספק ככל הנראה את צרכי השכונה.

ניתן להקים מגרש כזה בשטח בנין הרבנות שבסוף שני הרחובות על יד 'מגה'. בניין זה עומד להתפנות בקרוב על פי התכנון.

ככל שמגרש חניה זה יהיה גדול יותר הוא יוכל לשרת אוכלוסיה רחבה יותר. מי שירצו להגיע לקצה השני של רחוב הרצל, ולמקומות אחרים בנתיב, יוכלו לחנות שם ולהמשיך במטרונית.

מן הראוי היה לקיים הליך של שיתוף הציבור בנושא שמשפיע עליו באופן כה משמעותי, ובדרך זאת לחסוך מחלוקות ושינויים הנדסיים יקרי ערך, שעלולים להתרחש במידה ויתברר כי השינוי התחבורתי שתביא המטרונית אינו הולם את צרכי השכונה.

יש לציין כי כל המפות שפורסמו ברבים של מסלול המטרונית בהדר הראו אותו עובר ברחובות יל''ג והחלוץ בלבד. רחוב הרצל נותר בהן ללא שינוי למעט בקטע שסמוך לרחוב הנביאים.

מדובר כנראה לפיכך בשינוי של הרגע האחרון, שמסביר מדוע לא שותפו התושבים בהחלטה, ומדוע לא ניתן פיתרון ראוי לבעיה.

לקריאה נוספת:

מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית

מה הביא את קברניטי עיריית חיפה להיכנע לסוחרי רחוב הרצל

מפות נתיבי המטרונית

2. צומת הרחובות הרצל - בר-כוכבא

צומת הרצל - בר כוכבא לפני תחילת החפירות בשטח

אזור הומה תנועה ופעילות, עם מאות מקומות חניה מותרים ומאולתרים על המדרכות, ועצים אדירי צמרת.

כיום, חודשים ספורים לפני תחילת הפעלת המטרונית, שתעבור בצידו הימני של הרחוב בתמונה, אין כמעט מקומות חניה.

חלק מהעצים האדירים נעקרו לטובת הרחבת הכביש על חשבון המדרכות. 

העבודות בקטע זה נמשכו כשנתיים, בין 2011-2013, מתוכן יותר משנה בעיקר בשעות הלילה, באמצעות כלים כבדים.

שיטת העבודה היתה כדלקמן: הכלים נכנסו לפעולה בערך בשעה 2200 והתחילו בחפירות השונות לצורך הנחת התשתית, לעיתים עד לעומק 2 מטרים.

בקטע זה לא הוקמה מנהרת תשתית, וכל מערכת כגון חשמל, מים, ביוב וכדומה, הונחה מחדש בעומק שונה, במבנה שתי וערב סבוך. 

לאחר שהסתיימו החפירות, בחלק הראשון של הלילה, התחיל חלק ב' של הנחת התשתית עצמה.

לאחר שהסתיימה ההנחה, כיסו העובדים את השטח מחדש, כך שבבוקר יהיו העוברים ושבים מסוגלים לנוע במקום ללא הפרעה, ואפילו ללא ידיעה שבלילה התבצעו במקום עבודות אינטנסיביות.

עץ ענק על המדרכה בפינת הרצל - בר-כוכבא בתאריך יולי 2012, זמן קצר לפני שנעקר לצורך הרחבת הכביש על חשבון המדרכה.

לאחר שהעץ הגבוה נעקר קוצר רוחב המדרכה בכמטר, ומקומות החנייה המורשים שעליה בוטלו.

כיום, באפריל 2013, חודשים אחדים לפני הפעלת המטרונית, המכוניות חונות באופן מאולתר באי-התנועה שבמרכז הכביש.

במסלול המוגבהה שבימין התמונה תעבור המטרונית, שגגה כמעט ויגע במרפסת של הבנין בתמונה, ששייכת לדירה שמשמשת למגורים.

3. צומת הרחובות הרצל - סוקולוב

צומת הרצל - סוקולוב היורד לשוק תלפיות

בקטע זה, ובצומת החלוץ-סוקולוב, התבצעה הנחת צומת מנהרות תשתית, מה שהפך את העבודה לקשה, סבוכה, וממושכת הרבה יותר. קוביות הבטון שבצמתות המנהרות הן עמוקות וגדולות הרבה יותר מאשר קוביות הבטון של המנהרות עצמן, ונדרשה מיומנות מורכבת כדי לחבר בין הכל.

לקטע זה של הרחוב נוצר מראה סוריאליסטי במיוחד, שחלקו נראה בתמונה, כאשר לעוברים ושבים נדמה היה כאילו קרבי העולם התהפכו על פניהם ובטן האדמה עלתה כלפי מעלה, והם מדלגים תוך סכנת נפשות בכל צעד במקום בלתי מוכר, על גבי משעולים צרים וגשרים מאולתרים בין צינורות ומחפורות.

לסוריאליזם של החפירות נוסף גם הסוריאליזם התכנוני. בתמונה למטה אפשר לראות את מקומות החניה הנדיבים של פקידי הרבנות בבנין בית הכנסת המרכזי, סמוך לצומת הרצל - סוקולוב, לעומת תחנת האוטובוסים הצמודה שתקועה במרכז הכביש..

כך נראה המקום ביומיום. האוטובוס עוצר באמצע הכביש, והפקקים משתרכים עד לשוק תלפיות

4. רחוב הרצל על יד פסאז' תלפיות

רחוב הרצל באזור פסאז' תלפיות פינת ארלזורוב

תמונה נוספת של המקום בעת ביצוע העבודות בעברו השני של הכביש. פסאז' תלפיות בקצה הימני הרחוק.

המקום כולו נראה כמו רחוב ראשי מאובק במערב הפרוע, רגע לפני הדו-קרב בצהרי יום.

זה המראה השכיח של הרחוב בשנים האחרונות, עד היום. חצי הרחוב נמצא בעבודה, מגודר וחסום לתנועה. התנועה ברחוב מתנהלת בנתיב אחד, כאשר הפקקים הרבים מביאים נהגים רבים לחפש דרכים חלופיות.

בהקשר זה של עומס התנועה ברחוב הרצל מן הראוי לציין כי העומס פחת מאד בשנים האחרונות, ומהסיבות הבאות:

א. הקמת נתיבי אבן גבירול שמנקזים את התנועה הנכנסת ויוצאת למרכז הדר.

ב. פתיחת מנהרות הכרמל, שחוסכות מהנהגים שרוצים לנסוע מהכרמל למפרץ את חציית הדר.

ג. פתיחתו הקרובה של ציר ואדי הגיבורים תפחית במידה ניכרת עוד יותר את נפח התנועה ברחוב הרצל.

מכאן נשאלת השאלה מה הטעם לפתח את הרחוב מחדש באמצעות המטרונית.

רחוב הרצל סבל מדעיכה טבעית בעיקבות סגירת בתי הקולנוע שהיו לב הפעילות שבו, בתחילת שנות ה-1980. כיום אין בו כל מוקדי משיכה לאוכלוסיה מרחבי המטרופולין.

5. רחוב הרצל על יד קולנוע 'אורה' לשעבר

רחוב הרצל באזור קולנוע 'אורה' לשעבר. תמונה נוסטלגית מהימים לפני החפירות. 

למרות הפקקים הרבים בהמשך הרחוב, הוא בכל זאת הומה פעילות. התנועה מתנהלת בהיגיון, בכיוון אחד לאורך הכביש הלא רחב.

עם הפעלת המטרונית יהפכו רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג לדו-סטרים, כאשר המטרונית תעבור בהם בכיוון אחד, וכלי הרכב הפרטיים בכיוון השני. 

המטרונית תעלה בהרצל, תסתובב בהנביאים, ותחזור לכיוון המפרץ ברחוב החלוץ-יל''ג.

לכלי הרכב הפרטיים יהיה נתיב אחד בלבד בימין הכביש. הנתיב שבינם לבין נתיב המטרונית יכלול ברובו איי תנועה.

מתוך אלפי מקומות חניה מותרים ומאולתרים שהיו, יישארו עשרות בודדים בלבד.

תעלת מנהרת התשתית במרכז רחוב הרצל על יד 'אורה', בחודש אוגוסט 2012

לחיצה על תצלום זה, כמו על יתר התצלומים, מראה אותו בהגדלה ניכרת.

יתכן והתצלום המקורי, כמו יתר התצלומים, שנלקחו מ'גוגל סטריט וויו', הוא התיעוד המצולם היחיד של הארועים.

[

היו כ-5 דגמי דחפורים צהובים, מקטן ועד גדול, בעלי צורות ושימושים שונים

צוות העובדים הלילי היה לא גדול. הם מנו כ-10 אנשים בלבד, שהתחלקו בעבודה עם הכלים הכבדים, ובכל צוות היו כ-2 אנשים בלבד. אחד שיושב בדחפור ומפעיל אותו, והשני שמכוון אותו למרגלותיו.

הדחפור הקטן ביותר שימש לחפירות קטנות על המדרכות, והגדול ביותר לקידוחי עומק במרכז הכביש.

2 סוגי הדחפורים הפעילים ביותר היו בגודל בינוני. אחד קטן יותר אך בעל כושר מהירות ותמרון רבים, שעיקר השימוש בו היה בכף החזיתית ששימשה לשינוע ערימות העפר. לדגם הדחפור הגדול יותר, שבמרכז התמונה למעלה, היו שתי זרועות חפירה וקידוח, מלפנים ומאחור, והוא ביצע את מרבית החפירות במהלך הפתיחות והסגירות הרבות של כל קטע.

מלבדם היו גם הכלים הענקיים המיוחדים לצורך חפירת תוואי מנהרת התשתית. כלים אלה כללו מכונת חפירה ענקית עם משור שחרצה את התוואי, ומסגרת ענקית ניידת ששינעה את קוביות הבטון שמהן נבנו המנהרות.

הקו נחפר בקטעים של כ-200 מטר כל אחד.

ככל שהתקדמו העבודות השתפר קצב הביצוע, ואם הקטע הראשון נבנה, להערכתי, במשך כשנה, הרי שהקטע האחרון נבנה בכעשירית מהזמן. 

6. רחוב הרצל על יד בית הקרנות

רחוב הרצל באזור בית הקרנות, לאחר השיפוץ ולפני המטרונית, שתעבור בנתיב הימני בתמונה.

אין ספק שהאזור בין פסאז' תלפיות לבית הקרנות הפך בשנים האחרונות למטופח הרבה יותר ונעים ללכת לאורכו.

למרות שברחוב עצמו התחושה הרבה יותר נעימה, חצרות הבתים עצמם נותרו מוזנחות.

בהיעדר פיקוח עירוני הן הפכו לתחנות סמים, מצבורי אשפה, ולשטח הפקר שבו עברייני הבנייה משתלטים.

יש לציין כי למעט בית הקרנות, דווקא הבניינים בחלקו השני של רחוב הרצל, בשכונת נחלה, הם הרבה יותר איכותיים, ובנויים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, שבזכותו הפכה 'העיר הלבנה' בתל אביב לאתר מורשת בינלאומי.

סקר ארכיטקטוני גילה כי בשכונת הדר יש הרבה יותר בניינים כאלה מאשר בתל אביב. זה מכרה זהב, שעתיד לספק פרנסה למביני עניין למשך דורות.

להלן תמונה, קשה לציפיה, של חדר המדרגות בבית משותף בסגנון הבינלאומי בהרצל פינת בר-כוכבא, אותו הבית שהעץ בחזיתו נעקר, המדרכה קוצרה והחניה בוטלה.

בחצר הבנין המשותפת, אך הקטנה מאד, פעל בעשור האחרון, כמעט ללא הפרעה, מגרש סואן לסחר בגרוטאות מתכת מכל האזור.

בין היתר חתכו עבריינים את כבלי החשמל הירוקים החדשים, שהתקינה חברת החשמל בבנין במסגרת עבודות שידרוג התשתית.

דייר מת מוות לא טבעי במרתף הטחוב שהפך לדירה בלתי חוקית, ובעליו השתלטו על החצר המשותפת. 

בבנין מימין התנהל במשך שנים רבות מאד בית בושת משגשג באחת הדירות.

בבנין משמאל התבצע ניסיון רצח על רקע מאבק שליטה בשטח משותף. 

מזרק ושאריות פעילות נוספות של נרקומנים בחדר המדרגות

7. תחילת רחוב הרצל

תחילת רחוב הרצל בין הנביאים לשמריהו לוין.

זה המראה כיום, לאחר השלמת העבודות, וכך הוא גם ייראה בעתיד הנראה לעין.

בקטע זה של הרחוב, בניגוד לקצהו השני, כמעט ולא מתגוררת אוכלוסיה, ורוב הבתים הם ישנים מאד ונמוכים.

ייתכן שכמו בירושליים, בה הרכבת הקלה פעילה מאד בקטע שבין התחנה המרכזית לשער יפו ושוממת ביתר הקטעים, גם פה כדאי היה להתמקד בפיתוח הקטע הקטן הזה ולהפוך אותו למותר לתנועת תחבורה ציבורית בלבד, ואת יתר רחוב הרצל להשאיר כמות שהוא.

יש תושבים שזוכרים בוודאי כי במפות תוואי המטרונית הראשונות בפרסומי העיריה עבר הנתיב בהדר ברחוב יל''ג-החלוץ בלבד, כאשר הוא עולה להרצל בקטע שבתמונה בלבד, לצורך סיבוב וחזרה ליל''ג-החלוץ דרך רחוב הנביאים.

למרות שהפלייר המבוקש טרם נמצא, עדות חלקית לתוואי המקורי נמצאת במפה הבאה, שמראה את הנתיב המקורי, בתקופה שסוחרי הרחוב התעמתו עם יונה יהב בנוגע להוספת ושינוי כיוון נתיב לתחבורה פרטית.

נראה כי בתקופה זאת התבשל הרעיון להאריך את המטרונית לכל רחוב הרצל

לכן היו החפירות בקצהו השני של רחוב הרצל בבחינת הפתעה גמורה לתושבים הרבים שמתגוררים במקום, שלא הספיקו להיערך לכך מבעוד מועד.

8. צומת הרחובות החלוץ - הנביאים

תחילת רחוב החלוץ בפינת רחוב הנביאים.

זה המצב כיום, אך בכל הצד הימני שבו חונות המכוניות, ונמצאת תחנת המוניות לתל אביב יחד עם עוד עסקים רבים עומד לעבור בקרוב מאד נתיב המטרונית.

צומת הנביאים - החלוץ הפכה למסוכנת לחציה גם במעברי החצייה המרומזרים, בגלל תנועת כלי הרכב מכל הכיוונים.

מראה בהגדלה של הנתיב הימני, בו חונות כיום מכוניות ובקרוב יעבור נתיב המטרונית

צומת זאת משקפת יותר מכל את התסבוכת שאליה נקלעה העיריה עם תוכנית המטרונית.

לענין זה כדאי להשתמש בתסריט ה'הראשומון' ולהציג את הנושא מנקודות מבט אחדות:

א. נקודת המבט של העיריה - לצרכי שיפור פני העיר יתבצעו במקום עבודות בניה במהלך חודשים אחדים ועם התושבים הסליחה.

ב. נקודת המבט של העוברים ושבים - הפסקנו לעבור ברחוב כי עובדים בו, וממילא יש דרכים חלופיות חדשות

ג. נקודת המבט של בעלי העסקים - לקחו לנו את מקומות החניה ואת הפרנסה מהיום שהתחילו בעבודות.

ד. נקודת המבט של הדיירים המתגוררים ברחוב - גיהנום בלתי נסבל בלילות. מחדל בריאותי חמור שמשתקף בוודאי היטב בסטטיסטיקה של שירותי הבריאות. התושבים לא נלחמו כי: א. הם הופתעו ב. הם ברובם אוכלוסיה קשישה וקשת יום. ג. קשה להילחם במה שמתואר כשיפור התנועה.

ה. נקודת המבט של תיאורית הקונספירציה - העיריה מייבשת את הרחוב ומגרשת את התושבים כדי להכשיר אותו ליזמים חדשים.


9. צומת הרחובות החלוץ - ברוולד

צומת החלוץ - ברוולד לפני פתיחת נתיב המטרונית והתחבורה הציבורית בהמשך החלוץ לכיוון המפרץ

זה המראה שאותו ראו בוודאי במשך שנים אחדות בכירי העיריה בדרכם להיכל העיריה הסמוך.

הפקקים פשוט עברו, כהרגלם, ממקום אחד למקום שני.

מעבר לכך מבטאת תמונה זאת יותר מכל את הכלל שאין דבר ניצחי יותר מאשר הזמני.

במשך שנים אחדות התנהלה התנועה בקטע זה כמתנגשת משני הכיוונים.

מן הראוי לציין כי עבור כל הנוסעים בתחבורה הציבורית מכיוון קרית אליעזר והעיר התחתית לעבר הדר ושכונות הכרמל ונווה שאנן, ומרכזיית המפרץ, התקצר מאד משך הנסיעה. זאת בעיקר בזכות פתיחת נתיב המטרונית ברחוב העצמאות.

זאת למרות שזה נתיב ארוך ומפותל, שבו יש קטעים רבים, בפרט במעלה רחוב שיבת ציון, שאינם מנוצלים.

ניתן היה לקצר ולייעל עוד יותר את הנתיב הציבורי בין העיר להדר לו היו סוללים אותו בואדי ניסנאס, במעלה רחוב חורי מכיוון הכיכר בצומת הרחובות אלנבי - הציונות לעבר היכל העיריה. אך במקום זה נכנעה העיריה ללחצי התושבים, והותירה את ההזנחה התחבורתית כמו שהיא, וגם האוטובוסים הבודדים שעוברים נתקעים בפקק העצום שגורמים הרחובות הצרים ועמוסי התנועה.

רחוב חורי בעליה לכיוון היכל העיריה, שנמצא במרחק מאות מטרים ספורים

10. רחוב החלוץ על יד 'אמפי'

רחוב החלוץ על יד קולנוע 'אמפי' לשעבר

כיום כבר עובר נתיב התחבורה הציבורית בנתיב הימני, שנמצא עדיין בעבודות בעת הצילום.

התחבורה הציבורית עוברת לכיוון המפרץ, כיוון הפוך לזה של כלי הרכב הפרטיים שממשיכים לכיוון רחוב הנביאים.

זקני העיר מגרדים בוודאי בפדחתם בשאלה 'מה העיריה רוצים ממני', לנוכח הזנחת מבנה הקולנוע הישן שמן הראוי היה להפכו, כמו את יתר בנייני הקולנוע הנטושים, למגדל גבוה שמשלב בקומותיו הרבים, מלמטה עד למעלה, חנייה, ספורט, מסחר, משרדים, מגורים ומלונאות.

הפוטנציאל של מגדל רב תכליתי על גבי חורבות קולנוע 'אמפי' הוא רב מאד, בין היתר כיוון שהמגרש גובל בצידו האחורי, ברחוב סירקין, עם נתיבי אבן גבירול.

המגרש ברחוב סירקין שעליו עמד קולנוע 'אמפי'

11. צומת הרחובות החלוץ - יחיאל

רחוב החלוץ פינת רחוב יחיאל - בין שוק תלפיות לפסאז' תלפיות בעת ביצוע עבודות התשתית

אין ספק שעבודות התשתית היו בבחינת המסמר האחרון בארון המתים של שוק תלפיות, אך זה מגלה חיוניות מופלאה ושורד למרות הכל.

זאת בין היתר בזכות פרדוקס תחבורתי שהפך אותו לצומת סואנת: העליה מנתיבי אבן גבירול המהירים לעבר רחוב ארלזורוב ושכונות הכרמל חוצה את השוק ברחוב יחיאל.

יש להכריז קבל עם ועדה כי מבחן העבודות הציבוריות הוא גם בתהליך, ולא בתוצאה בלבד.

על ביצוע העבודות להיות יעיל, מהיר, ובעיקר ללא הפרעה לציבור.

יתכן שהמטרונית תיצלח ותביא לשגשוג מחודש של הדר, אך הדבר יקח בוודאי עוד שנות דור, וספק אם המעטים שורדי התקופה יצליחו ליהנות מכך.

12. צומת הרחובות החלוץ - סוקולוב

רחוב החלוץ פינת סוקולוב. ברקע רחוב יל''ג החסום לתנועה

צומת יל''ג-סוקולוב בהגדלה

האם כל זה היה כדאי?!

יש חוק מארפי שאותו לומד כל סטודנט שנה א' לתחבורה:

העלות של הקמת תשתית תחבורה ציבורית כלשהיא היא פי שלוש מאשר תוכנן תחילה, משך ההקמה הוא פי שניים מאשר תוכנן, ומספר הנוסעים הוא מחצית מהתכנון המקורי.

למתבונן מהצד נראה כי 'יודעי חן' בעיריה מכירים היטב את הנוסחא...

13. צומת הרחובות יל''ג - הקישון

רחוב יל''ג חסום לתנועה משך שנים אחדות. מראה מפינת רחוב הקישון בשנת 2011

קטע מוגדל של התמונה, שמראה כי שגרת החיים נמשכת. מצד ימין מכונית פורקת סחורה, ומצד שמאל אנשים יושבים בפתח החנות.

הכך ייעשה לדיירי רחוב שבו יש מאות דירות בעשרות בניני מגורים?!!!

זאת סגירת המעגל. ללא מילים.

לקריאה נוספת: עינת קליש רותם בבלוג 'מציאות וחלומות - מחשבות על עיר' - 

התחדשות השכונות הותיקות בחיפה: איך עושים את זה (ואיך לא עושים את זה)

ספינת המפרשים אזמרלדה

אזמרלדה היא ספינת המפרשים הגדולה ביותר בעולם כיום.
צבע הגוף והמפרשים שלה הוא לבן ותרניה הם צהובים.
היא שייכת לצי של צ'ילה, ומקיפה את כל העולם.
ממשיכה בכך מסורת שנמשכת כבר יותר ממאה שנים. 
מאז בנייתה בשנת 1947 היא ערכה כשישים הקפות עם קדטים.

הספינה הגיעה לנמל חיפה שלוש פעמים בעשורים האחרונים.
בכל ביקור בנמל מאפשרים לאנשים לעלות על הסיפון.
הסיור הוא חוויה של דקות אחדות, ומגיע אליו קהל עצום. 

לביקור האחרון בחיפה בסוכות 2012 הגיעו עשרות אלפי אנשים.
היה תור המתנה של שעות אחדות למבקרים.
כל גשר הכניסה לנמל עד דרך העצמאות היה מלא אדם.
השיר נכתב על החוויה של החלומות בתורים הארוכים.

ספינת המפרשים אזמרלדה

היא תיבת נוח וגם היונה
עשויה מדימיון וחסרת רצון
מקיפה את העולם בלי הפסקה

כפותה בחבלים אל הנמל
מפרשיה ענקיים כמו חלום
נשמתי את ריחה עד הלום

וירדתי אליה בצימאון

עם עלי זית על סיפונה
אולי אני אמצא עליה
בריח הים וצריחות השחפים 
פעמון מהדהד בעיר רפאים

היא מתקיימת בלי עזרה
הלומים מתמסרים אליה
היא לוחשת זה לא סופך
בוא עימי לעוד הפלגה

אנשים עולים לרגל
לחלום בלי הפסקה
וגם אני הצטרפתי
ממתין לשעתי אצלה

התור היה עצום
התור התקדם לאט
אנשים המתינו בלאט
מתקיימים ממה שניקלט

מי שחזרו מהספינה
סיפרו שהיא לא שווה
יש בלגן והולכים מכות
בביקור שנמשך עשר דקות

קשה לקרוא בהם תווי פנים
מה מסתתר מאחורי המילים
התור האמיתי הוא בנשמה
והם מדברים לאחר הגשמה

נזכרתי בספינות אבודות
מפליגות כרוחות רפאים
אך בחוף מחכים להן
כמו למאורות עליונים

מאבטחים בבגדים שחורים
ממששים מולי את הנכנסים
עוד עשר דקות אני בפנים
חוצה את שער הרחמים

בכניסה לרציף אין מי ורדים
כל האנשים עצבנים
מזיעים וצועקים ודוחפים
דחוקים בחבית סרדינים

ברגע שנקודת המבט השתנתה
והספינה הפכה מוחשית וגדולה
בשליחות רשמית ולא מבטיחה

חלק נשברו וחזרו הביתה

על רקע סבך תרנים וחבלים
מבינים שמתקרב יום הדין
האוניה אותנו כלוויתן תבלע
ותעכל ותפלוט עד שתשבע

עזי הפנים הרבים נדחפים 
אל ההבטחה הסמויה שבפנים
אני לבדי וקרביי מתהפכים
משתלב כאחד הניצבים

לאחר שעה ומחצה
נותרו שני שלבי המתנה
בינתיים התחיל היורה
וירד גשם ראשון השנה

האוניה איבדה מתוקפה
הטיפות המסו את הדרה 
אך תעודת הזהות לבדיקה
מעולם לא היתה כה חשובה

לא מעכלת את גודל המאורע
היא תתנוסס על התורן למעלה
כמו פתק זכות או תעודת הוקרה
עם המוני פתקאות כמותה 

מקרוב ובמרחק נגיעה 

הכל נראה כמו תסבוכת גדולה
אנשים וחבלים בחבילה
עם התרנים וסירות ההצלה

בישורת לפני כבש העליה
מסתכלים אם יש עכברים בורחים

ואולי הספינה מיד תטבע

כי בטח אין בה גבינה

מה אפשר לעשות בתוך מכונה

אולי העינוי יהפוך להנאה

עוד מעט ועולים למעלה

להיות רב חובל לדקה

הסיור הוא על הסיפון
אפשר להישאר כמה שרוצים

אבל אין בו דברים מיוחדים
ואחרי דקות אחדות מתקפלים

מצלמים סביב בלי הרף
מנסים לעכל את גודל החוויה
אבל מה אפשר להגיד
על משהו בגדר אשליה

שיכחה צבורת אנרגיה
לפותה בין ברגי האוניה
כמו בהקפות שמחת תורה
אין לה רגע של מנוחה

הספינה היא אם כל השאלות
הים הוא הוא אבי כל התשובות
ובין הסיפון לגלים 
מפרידה שפה חדשה

ממנה חלומות עשויים

היא שמחת העניים 
היא יום הכיפורים
דרכה מבקשים מאלוהים

לא מצאתי את השפה

שממזגת בין הים לספינה
לא היתה זאת השעה
לחבר בין תיקון לחמלה

אחר אנחת הקלה

כמו בסיום בחינה קשה

שבתי אל פני האדמה

כאילו מאומה לא קרה

הספינה באופק תגווע

וביני לבינה תהום רבה

כי כנפי מלאכי הלבנה

אינם פרושים לאור החמה

בבית אכלתי סחלב חם
נרדמתי לצלילי רדיו ישן
חלמתי על מקומות נפלאים
שחלקם גם לי מתאימים

הלכתי בטיילת לאורך חוף הים

מתבונן בשמש השוקעת

ובגלים המתנפצים אל החוף

וניסיתי להבין את כל המיקסם

השמש היא אימנו הברוכה

מחייכת אלינו חביבה

מי שמבין את סודה

יודע שהיא צוחקת בעוצמה

גלי הים מתחלקים לסוגים שונים

מגדולים ורחוקים אל קטנים וקרובים

הגדולים והקודרים הם ההורים

הקרובים והעליזים הם בנים ונכדים

הגלים הקטנים מתנפצים במשובה

על החול הלח כמו אל לחי חלקה

בתזזיתם ובצבע קיצפם הלבן 

הם מזכירים את השמש בעצמה