חיפה-עכו: איכות הסביבה

‏הצגת רשומות עם תוויות איכות הסביבה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 ביולי 2014

עוז לתמורה - במפרץ חיפה

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים, יוני 2014

*קראתם? הסכמתם? הפיצו ברבים.

תהא זו תרומתכם לקידום המהלך.

שורות אלו נכתבו עוד לפני רצף התקלות האחרונות במפעלי מפרץ חיפה, שבעבר עסקתי בתכנונם.

היום, לאחר שהגולם קם על יוצריו וסביבתו, המציאות מכתיבה לנו מסקנה שאין להדחיק אותה עוד:

התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה מיצתה את עצמה!

בין הראשונים להכיר בכך היה מי אם לא נשיא התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, מר מיקי שרן,

בראיון מקומוני ל"כלבו" 23.7.2010: "אנחנו לא צריכים את התעשיה המזהמת בחיפה"! מבלי שדבריו

הפריעו לעמיתיו לבחור בו לקדנציה שניה...

מפרץ חיפה - זה החור השחור בין עיר הכרמל, לעיר הקריות. האזור הרעיל, הדליק והנפיץ במדינה.

נפות חיפה ועכו הן שיאניות התחלואה בסרטן, והחריגה עדיין במגמת עליה לפי דו"ח משרד הבריאות,

זאת בנוסף לחריגה גם במחלות לב ודרכי הנשימה.

זיהום האויר מתעשיה, הגורם העיקרי לייחס אליו חריגות אלו, אמנם פחת בזכות המעבר לגז טבעי,

אך צפוי לגדול שוב, "בזכות" גידול מתוכנן פי 3 של בז"ן ומפעלים נוספים. ניטור הפליטות חלקי ביותר,

וגם מה שלכאורה עומד בתקן החוקי, בפועל חורג מהתקן הבריאותי, לעיתים במאות אחוזים.

בחיפה ו"עוטף מפרץ", 4% משטח המדינה, מרוכזים 25% מהמפעלים המסוכנים. רוב זיהום האויר

באזור מגיע מהם, בניגוד ליתר הערים, בהן רובו מתחבורה. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, כמות

הפליטות המסרטנות במחוז חיפה, מגיעה ל-30.4 ק"ג בשנה לקמ"ר, לעומת 5.3 ק"ג במחוזות אחרים.

"תרומת" הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה הוכחה באופן מובהק במחקרים מדעיים בלתי תלויים,

אם כי מוכחשת עדיין בתסקירים ונספחים, שהוכנו מטעם ובמימון המפעלים.

בז"ן מדווחים על השקעת מיליארד ש' באיכות סביבה, אבל רק עשרות מיליונים מתוכם "סביבתיים"

באמת, וגם זה לא בהתנדבות, אלא לאחר דרישות במפגיע של המשרד להגנת הסביבה. היתר מושקע

במעבר לגז טבעי, יותר להגדלת הייצור מאשר להפחתת הזיהום. ובינתיים

הכל חונקים אלה את אלה:

המפעלים את הסביבה ותושביה בפליטותיהם, והציבור את המפעלים בדרישותיו הסביבתיות הגורמות

להתייקרות הייצור. התעשיה סופגת אש, ומחזירה באש משלה, תרתי-משמע...

כל הקונגלומרט הפטרוכימי הזה שוכן בליבו של מטרופולין מאוכלס בצפיפות. להרגעת הציבור הציגו

בתי זיקוק ליד ערים באירופה, אולם אף אחד מהם אינו מאויים ע"י עשרות אלפי טילים, שחלקם ינחתו

בוודאות במיתחם בז"ן, ראשון בבנק המטרות של כל אויב. לא בכדי המליצה ועדת שפיר כפתרון לטווח

ארוך על הרחקת המפעלים, ועד אז היערכות לאפר"ן, ארוע פתע רב נפגעים, לא אם, אלא כאשר יקרה,

במצבי מלחמה, רעידת אדמה, או "רק" תאונת עבודה. בז"ן הציגו מענה גם לאיום הטילים: כיפת ברזל!

בלי לצרף הסבר איך מערכת זו, המגמגמת מול קסאמים בודדים בדרום, תעמוד מול יותר מטחי טילים,

יותר מדוייקים, מהצפון. והרי גם אלה שיחטיאו, יפגעו בישובי סובב בז"ן! בכל זאת "פתרונות" מסוג זה

הספיקו לדחיית רוב ההתנגדויות, ולאישור התכנית להגדלת בז"ן פי 3.

חיפה "מותקפת" מכל עבר ע"י מגה-תכניות, בתוכן הגדלת בז"ן, נמל המפרץ, וחישמול הרכבת. לכולן

מכנה משותף - הן מתעלמות ואף פוגעות במרחב חיפה ותושביו. גם חיפה יזמה תכנית מיתאר חדשה,

אולם החור השחור של המפרץ נעקר מתוכה והפך למובלעת לבנה, מחוץ לתחום לחיפאים. אנו רשאים

לסבול את מיפגעיו, בלי להתערב בתכנונו. לכן עלינו לוותר הפעם על זכות השתיקה, לנצל הזדמנות של

אחת ל-80 שנה, ולדרוש: החזירו לחיפה את המפרץ, ואנו נחדש את פניו! עד מתי נמתין לילד מהאגדה

שיאמר את האמת? אני מוכן להגיד בקול מה שרבים הבינו כבר בסתר ליבם, ולספוג את קיתונות הלעג,

כמו לפני 13 שנים, כאשר הגשתי את הערר נגד מיכל האמוניה...

השידוך הכפוי בין התעשיה לאוכלוסיה, למען אינטרסים זרים, של שילטון זר בעבר, ובעלי עניין היום,

יכול וחייב לבוא לקיצו, לטובת שני הצדדים!

יש המציגים את מיפגעי מפרץ חיפה כמיתוס ש"הירוקים" מנפחים, אולם המיתוס האמיתי הינו הצגת

המפעלים כמנוף כלכלי ותעסוקתי, המציל אותנו כביכול מחרפת אבטלה. טענה זו מופרכת ע"י פריחתה

הכלכלית של המדינה השכנה מדרום, "מדינת תל-אביב", עתירת התעסוקה גם בלי תעשיה פטרוכימית.

העתקת המפעלים מהאזור תאפשר לפתח גם בו ענפי כלכלה ותעסוקה חלופיים, אטרקטיביים לצעירינו,

ידידותיים לאדם ולסביבה. אולם לא פחות מכך תקדם ותפתח את... התעשיה עצמה! כי מיטת סדום זו

של מפרץ חיפה, מוגבלת בשטח ובתקינה מחמירה, צרה מלהכיל צרה זו של תעשיה ואוכלוסיה גם יחד,

זו רוצה להוסיף ולהתפתח, ואלה רוצים איכות חיים, בריאות ובטיחות.

תכנית בז"ן מתיימרת לאפשר למפעלים "התחדשות", אולם בפועל היא תגזור התיישנות, עליהם ועל

מטרופולין חיפה כולו. התנתקות תהיה לברכה לשני הצדדים, WIN-WIN במלוא מובנו. מה חבל שראשי

התעשיה והעיריה טרם הפנימו זאת, נרתעים משינוי ב"משמרת" שלהם, ומגוננים על המפעלים במיקום

הגרוע ביותר עבורם. בכך הם רק דוחים מהלך בלתי נמנע לטובתם, שהוא כבר מעבר לשיקול דעת.

המפעלים לא יועתקו מהמפרץ בכפיה מכוח צווים, אולם בתור התחלה אין לאשר להם כל בינוי נוסף,

שכן יהיה זה מעשה חלם להכביד ולייקר בכך את העתקתם. במקביל יש לאתר אזורים יותר מתאימים,

שאליהם יועתקו המפעלים הראויים, שהרי לא לכולם יש הצדקה ומקום בארצנו הקטנטונת והצפופונת.

ייבוא נפט גולמי לזיקוק בישראל משתלם לבעלי בז"ן, ואת החשבון משאירים על השולחן, לתשלום ע"י

הציבור, בכספו ובבריאותו. עדיף לייבא דלק מזוקק מן המוכן, כמו את המכוניות הצורכות אותו. למשק

המקומי יש מספיק יתרונות יחסיים להתמקד בהם, במקום תחומים חסרוניים כה בעייתיים.

מדובר בתהליך ממושך, על ציר זמן רב-רב-שנתי, שחייב להתבצע תוך התחשבות יתרה וסיוע מירבי

למפעלים ובעליהם. ציר הזמן יאפשר גם לאזור חיפה לעבור את ההסבה וההתאמות הדרושות, ולצלוח

בהצלחה את תקופת המעבר. דווקא משום שמדובר בתהליך ארוך, יש להתחיל בו מוקדם ככל האפשר,

ומוטב ביזמתנו, מאשר לאור ברקים ולקול רעמים מגבול הצפון...

לפני שדוחים בביטול את חזון התחדשות מפרץ חיפה, בטענה שהוא נאיבי, הזוי, ובלתי ריאלי, מומלץ

לעשות היכרות עם אזורי תעשיה יותר בעייתיים באירופה, שעברו בהצלחה תהליך דומה, וכל הספקנים

מודים בכך היום. גם את התעשיה הפטרוכימית במפרץ חיפה אין לקדש עוד רק מפני ש"היא כבר כאן"...

מטרופולין חיפה חייב להתמיד ב"הסבה מקצועית", למו"פ ותעשית ה"קלינטק" בהן ישראל בין המובילות

בעולם, ולתעסוקה נקיה עתירת ידע. חזית הים התיירותית במערב הנמל, היא לבדה, יכולה תספק יותר

מקומות עבודה מבז"ן. מי עוד לא אמר "ברצלונה"? תכניות פינוי-בינוי להתחדשות אזורי מגורים, ניתנות

ליישום גם בגירסה תעשייתית: פינוי מהמפרץ - בינוי במקום יותר מתאים.

זו אינה "החלטה אמיצה" מהסוג שנבחרי ציבור נרתעים ממנה כמו מאש, אלא זהירה ואחראית. דווקא

הגדלת בז"ן היא החלטה נועזת, עד כדי הימור הרפתקני, לאור חומרת הסיכונים.

התחדשות המפרץ היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק. דרושים עוד מהלכים, בהם מינהור מסילת החוף,

מסילה לשינוע החומ"ס מזרחה מהעיר, חיבור חיפה לחופיה ולחזית הים שלה, ופיתוח מבוקר של הנמל

לצרכיו האמיתיים. אולם התחדשות מפרץ חיפה - היא המפתח להתחדשות חיפה, והמטרופולין כולו.

זהו אתגר פתוח, בהמתנה למנהיג מקומי מזן אחר, "נקי כפיים ובר לבב", משוחרר מקשרי הון-שילטון,

שיהיה מחוייב רק לתושביו ולצרכי הדורות הבאים, ויראה במשימות אלו את מפעל חייו וחיינו.

שמואל גלבהרט, אדריכל ומתכנן ערים

יום שלישי, 10 ביוני 2014

בשם האהבה - נופת הצופים של רבקה יהב מול חורבן חיפה

פוסט זה מעמת בין קליפ דיוקן עצמי של פרופסור רבקה יהב שמתמחה בנושא 'אהבה' באוניברסיטת חיפה, לעומת תיאור של חורבן שכונת הדר בחיפה והטרגדיה של תושביה בימי בעלה ראש העיר יונה יהב.

זה לעומת זה:

מתוך פוסט מוזיאון התרבות של חיפה בבלוג תרבות ואכילה

...ביום ששי כשהסתובבנו בשוק תלפיות וברחוב החלוץ, פגשנו רבים מבין הסוחרים שנמצאים באזור כבר עשרות שנים וידעו ימים טובים. המיקום שלהם לפני עשרות שנים עד לפני אף כ-15 שנה היה אסטרטגי לחלוטין: עבור כל הבאים לשוק מרחבי המטרופולין והעיר, חנויות המציעות סחורה נדרשת במחירים זולים ושווים לכל נפש.

תחילה היו אלו הקניונים שחיסלו את המסחר ושאבו את כולם לרשתות הגדולות והתל אביביות ששולחות גרורות בכל מקום בארץ ובשיווק אגרסיבי ועתיר משאבים, יוצרות עדיפות על פני החנויות המקומיות.

זהו אובדן גדולתם של בעלי המלאכה בעידן של קנה וזרוק.

לאחר מכן היו אלו עבודות התשתית המתמשכות שנים על שנים שחיסלו את מה שנותר ויצרו מציאות שבה אנשים כבר לא מגיעים למקום. קשה, מסוכן, רועש מאוד ומלוכלך.

כיום, לאחר שהאמון אבד לחלוטין וגם ההרגל עשה את שלו, עומדים הסוחרים באותו מקום בייאוש גדול ולא יודעים איך בכלל הולכים קדימה אם בכלל, ואיזה עתיד אם בכלל נכון לרחובות המשופצים שבהם נהרסה הכלכלה והמהות ששכנה בהם כל כך הרבה שנים.

יום חמישי, 24 באפריל 2014

סיור ועדת הכנסת בראשותו של ח"כ דב חנין לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה

ועדת המשנה של ועדת הפנים של הכנסת בראשות ח"כ דב חנין ערכה אמש סיור, שנמשך כל היום, לבדיקת סוגיות תכנון וסביבה במפרץ חיפה. שני הנושאים המרכזים היו:

- הבנייה המסיבית של נמל חדש שמתוכננת בהמשך לנמל חיפה שעלולה לחסל את פארק הקישון ושדה התעופה וליצור חיץ בין חיפה לקריות.

- הרחבת מתקני בתי הזיקוק שעלולה לגרום להחמרה רבה עוד יותר של זיהום האויר הרב באזור.

ד"ר עינת קליש-רותם, חברת מועצת העיר חיפה וראש תנועת חיים בחיפה הציגה, במסגרת מפגש שנערך במהלך הסיור, מצגת מצוינת של עמדת התנועה לגבי נמל המפרץ ועורפו. תוכנית קליש-רותם וחבריה רואה את האזור כמטרופולין שמקיים חיבור פיסי המשכי בין המפרץ לכרמל, תוך שמירת הנוף, הים והבריאות, והיא יעילה וחסכונית הרבה יותר מאשר התוכנית הממשלתית-עירונית-טייקוניסטית.

הרעיון המרכזי, שמגובה בניתוח כמותי, הוא שעדיף לשדרג את רציפי נמל חיפה הקיימים בשלב ראשון, ובשלב שני להוסיף רציף חדש אחד בלבד, שישמש בחלקו החיצון כמסלול שדה התעופה וכשובר גלים, מאשר לבנות נמל חדש נוסף על שטחים עצומים ביבשה ובים.

בכתום - השילוב הנכון בין רציף, מסלול נחיתה, שובר גלים

בדרך זאת גם:

- שדה התעופה היחיד בצפון יישאר במקומו ומסלולו יוארך כך שיאפשר טיסות בינלאומיות אינטנסיביות.

- תוקם ריביירה מעכו ועד עתלית שתייצר משיכה תיירותית חזקה.

- פארק קישון מורחב במפרץ בין הכרמל לים יחבר את חיפה לערי הקריות באופן מלא.

בסוף היום ארגנה הקואליציה לבריאות הציבור בראשות ליאורה אמיתי מפגש מרתק ורב משתתפים בין דב חנין לתושבי המטרופולין. המפגש נערך במתנ''ס נווה יוסף בדרך נווה שאנן, באולם בעל חלונות פנורמיים שצופה על נוף המפרץ שמונח פרוש למרגלותיו.

נוף המפרץ ממתנ''ס שדה יוסף

גם מפגש זה התמקד בנושאי תוכנית בניית הנמל החדש ותוכנית הרחבת בתי הזיקוק. לאזרחים שהגיעו ניתנה אפשרות מסודרת להביע את דעותיהם בנושאים אלה.

המשתתפים העלו טענות רבות לגבי איכות הסביבה באיזור בתחומים שונים והתוצאה ההרסנית שצפויה אם חלילה יתממשו התוכניות החדשות, שהנוסח הכתוב שלהן הוא עמום ומעורפל במכוון. בהקשר זה מן הראוי לציין כי בתי הזיקוק הם בשליטת משפחת עופר וכך עשוי להיות גם הנמל החדש, מה שהופך את ראש העיר יונה יהב שתומך בתוכניות ההרחבה המסיביות למעין שליח המשפחה.

ההתרשמות הכללית היתה כי יש לאזרחים רבים ידע מגובש בתחומים אלה, וכי דעתם חשובה מאד לצורך קבלת ההחלטות הנכונות.
אחת הטענות המרכזיות שהועלו, על ידי מתכנן ערים רב ניסיון, היתה כי אין כלל הצדקה למיקומם הנוכחי של בתי הזיקוק וחובה להעביר אותם למיקום אחר, הרחק ממרכזי אוכלוסין. הבריטים הקימו את בתי הזיקוק במפרץ בין היתר מכיוון שמי הים היו נחוצים בשעתו לקירור המתקנים, אך בימינו יש שיטות קירור אחרות. המתכנן קובע כי במקום זה שנמצא במרכז מפרץ חיפה אפשר להקים שכונות מגורים לתפארת, מה שכמובן גם יעלה מאד את ערך הנדל''ן באזור. כדאי להרחיב בנדון ולהזכיר את סיפור מפעלי אתא, שעל אדמותיהם הוקם הקיריון. טרם הקמת הקניון קמה מחאה חברתית חריפה כנגדו, בדרישה לשמר את המפעלים שנחשבו כסמל המרכזי של האזור. כיום אנו רואים כי הקיריון המצליח תורם הרבה יותר לכלכלת ורווחת האזור מאשר מפעל בגדים, אשר ייצורם עבר זה כבר ממילא למדינות מתפתחות. הקיריון, אגב, נמצא בשליטת משפחת עופר שהיא גם בעלת השליטה בבתי הזיקוק, מה שמעורר את השאלה אם הם לא מתכננים כאן תוכניות דומות, מה גם שעל פי תוכנית המתאר החדשה כל השטחים המסחריים והתעשייתיים הנרחבים שמצפון ומדרום לבתי הזיקוק מיועדים לבניה בלי הגבלת גובה. נקודה מעניינת נוספת בנושא זה היא שאת המודל להתפתחות התעשיות הפטרוכימיות במפרץ חיפה עיצב לא אחר מאשר פרופסור ארנון סופר, שידוע בימים אלה בעיסוקיו בדמוגרפיה של ערביי ישראל. סופר עשה זאת במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, שעסקה בתפרושת המפעלים במפרץ והפוטנציאל הכלכלי שטמון בכך, בזכות האפשרות ליצר שרשרת מוצרים רבים במפעלים אחדים באמצעות חומר גלם אחד, הנפט הגולמי, שמגיע למפעל מרכזי. מעניין שסופר וחבריו לא שמו לב בזמנו לכך כי הקרקע שעליה הם ממליצים להקים את שרשרת המפעלים נמצאת בין מרכזי אוכלוסין, וכי הייעוד המתאים לה ביותר למעשה הוא לשמש לבנייה למגורים. בנוסף, ממזרח לבתי הזיקוק, בטווח של כחצי שעת נסיעה בממוצע, נמצא חצי הסהר הצפוני של ישובי המיעוטים בצפון הארץ, פריפריה אורבאנית שמתפרשת לאורך גבעות מערב ודרום הגליל התחתון. סופר וחבריו לאקדמיה עוסקים בדמוגרפיה של ערביי צפון ישראל אך נוקטים במדיניות של בת יענה ככל שהדבר נוגע לגיאוגרפיה שלהם, דהיינו לתפרושת רחבת ההיקף וחסרת השליטה במידה שאינה נתפשת של ישוביהם. האקדמיה אינה טורחת לחקור, למפות, לתאר ולהתריע על כך בפני הציבור הרחב. להגנת סופר חשוב להעיר כי הוא עסק בשעתו בייהוד הגליל דרך נושא המצפים.
אין ספק כי הקמת קרית ספורט עם איצטדיון בינלאומי בפארק הקישון, במיקום שהוא במרכז התמונה למעלה ושכיום נמצאת בו המזבלה העירונית הישנה, עשויה לסייע רבות במאבק למען שיפור איכות הסביבה באיזור.

בסוף המפגש פנה דב חנין לאזרחים בבקשה לשלוח אליו את דעותיהם.

יום חמישי, 17 באפריל 2014

מוזיאון הרמן שטרוק

מוזיאון הרמן שטרוק ברחוב ארלזורוב בחיפה

הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בשני סוגי נושאים - הדיוקן והנוף. בסדרת הדיוקנאות המפורסמים שלו הנציח שטרוק את גדולי הרוח והמדע של זמנו, ביניהם צייר את הציור הנודע ביותר בקרב יהדות זמננו - דיוקנו של תיאודור הרצל.

הרמן שטרוק: דיוקן תיאודור הרצל

במקביל לעבודתו האמנותית שטרוק לקח חלק חשוב בפעילות הציונית, העולמית והארצישראלית. במסגרתה השתתף דרך קבע בקונגרסים הציוניים והיה שותף ליוזמות אמנותיות לאחר עלייתו ארצה. בין היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק, הביאה להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות וחידוש בצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים.

שטרוק זכה להכרה כמורה דגול לאמנויות הגרפיות והחל ללמד את שפת ההדפס האמנותי עוד בשהותו בגרמניה. בין תלמידיו הרבים היו מקס ליברמן, לוביס קורינת, מארק שאגאל, יעקב שטיינהרדט, יוסף בודקו ואחרים.

בדצמבר 1922 העתיק שטרוק את מרכז הכובד של חייו מברלין לחיפה. התיישבותו של שטרוק בחיפה הייתה אירוע תרבותי שהאמנות הארץ-ישראלית לא ידעה כמותו. שטרוק, אמן יהודי-ציוני בעל הכרה בינלאומית, תרם רבות לפיתוחה של הקהילה האמנותית של צפון הארץ בכלל ושל העיר חיפה בפרט.

בחיפה שטרוק התמקם בבניין תלת-קומתי ברחוב ארלוזורוב 23 בהדר הכרמל, שתוכנן בידי ידידו, אלכסנדר ברוולד - אחד האדריכלים הגדולים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. בבית זה שחזר שטרוק את הסטודיו שלו מברלין וקיבץ סביבו חוג תלמידים שהתמחו בטכניקות ההדפס השונות. בין אלה שלמדו אצלו היו אנה טיכו, צבי גולדשטיין-גלי, ערי אריך גלאס, יוסף ארליך, מאיר בן-אורי ואחרים.

כיום הבית של שטרוק הוא בניין מהודר שהינו מבנה לשימור בעל ערך אדריכלי והיסטורי רב, הצופה מראש הכרמל אל נופי המפרץ ועמק זבולון. בשנת 2013 לאחר פרויקט שיחזור, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור פרטיו המקוריים, נפתח בו המוזיאון המשחזר את חזותו ורוחו המקורית של הבית כפי שהיה בימי חייו של שטרוק. הבית המרשים, בו אירח האמן את נבחרי הציבור והאמנים, משלב בתוכו אלמנטים מזרחיים ואירופיים: חלונות מקושתים-אוריינטליים ורצפות מצוירות, שעל חשיפתם ושחזורם הושם דגש בשיפוץ.

מטרת המוזיאון היא להאיר את דיוקנו של הרמן שטרוק בכל מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. בתצוגת המוזיאון משולבים פריטי ריהוט ושטיחים, חפצים אישיים, ספרים וציורי שמן של הרמן שטרוק מאוספו של נתן ברנשטיין, לצד יצירותיו מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. בקומה העליונה של המוזיאון יפתח בקרוב מרכז פעילות יצירתית לנוער וילדים. במרכז יערכו סדנאות יצירה, כולל סדנאות הדפס ותחריט, פיסול וציור.

התערוכות המתחלפות של המוזיאון יוקדשו ליצירתו רבת-האנפין של הרמן שטרוק ויעסקו בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות, תוך התמקדות בתחום היצירה אשר לפיתוחו הקדיש האמן את חייו - אמנות ההדפס. התערוכות יתרכזו בנושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות בעידן המודרני. פלטפורמת התצוגה תפגיש את יצירתו של שטרוק עם אמנים אחרים שפועלים כיום בשדה אמנות ההדפס בארץ ובעולם, בשאיפה לנהל דיאלוג בין תקופות ובין נקודות מבט.

פרנסי העיר חיפה חייבים להפוך את מוזיאון שטרוק למוקד עליה לרגל עבורם, על מנת שישמש מקור השראה, ומקום הכאה על חטא, לגבי הדרך שבה יש לבנות את העיר חיפה. דרך זאת, של שילוב מדוקדק בין אדם וטבע תוך הקפדה על ערכי האדם ואיכות הסביבה, בהשראת מקורות היהדות, היא דרך המלך של הציונות.

מקורות: מוזיאוני חיפה, הרמן שטרוק, בית הרמן שטרוק

יום רביעי, 4 בדצמבר 2013

בחנוכה מחיפה לירושלים ובחזרה

אתמול נסעתי לטיול חנוכה בירושלים. לא הייתי שם מזמן והעיר מפרסמת בשנים האחרונות את חנוכה כחג האורים, עם אירועים רבים שקשורים לנושא האור. חגי אור מתרחשים כמעט בכל התרבויות בתקופה זאת של הימים הקצרים ביותר בשנה. מכיוון שבארצות הברית חוגגים בתקופה זאת היהודים את חנוכה עם ראש השנה הנוצרי, ובחיפה חוגגים את החג של החגים, חשבתי שכדאי לערוך השוואה. זאת גם לאור הניגוד החתרני שיש בין חגי האור לציביון הקודר והדתי שירושלים נקשרת אליו בדרך כלל.

נרשמתי לסיור חנוכיות בעיר העתיקה ותכננתי להקדים לו ביקור בשוק מחנה יהודה ולאחריו לצפות במופע האור קולי במצודת דויד.

שוק מחנה יהודה, כמו שוק הכרמל בתל אביב, מתאפיין בכך שהחנויות הרבות שבו ניצבות לאורך רחוב מרכזי אחד, שהוא ציר ארוך, ישר ומישורי. התנועה של הולכי רגל בשוק היתה רבה גם בציר המקביל שנוסף לציר המקורה המקורי, ושגם הוא רחוב ארוך, ישר ורחב, שאנשים רבים נהנים לטייל לאורכו. חשבתי על שוק זה בהקשר לשוק תלפיות בחיפה ומסקנתי היתה נחרצת: חייבים להעתיק את השוק בחיפה למקום דומה, כי במיקומו הנוכחי בשיפוע התלול של ההר, וברחובות הצרים המפותלים בו הוא נמצא אין לו סיכוי להתפתח. להיפך, הוא מעכב את התפתחות העיר. מקום תחליפי מתאים הוא השוק הסיטונאי הישן ברחוב קיבוץ גלויות, שהוא רחוב ישר, מישורי, וארוך, עם שפע מקום לפיתוח מסחרי נוסף, וכיום גם עם תחבורה ציבורית - המטרונית, שמזכירה את הרכבת הקלה.

סיור החנוכיות והאור בירושליים התחיל במצודת דויד. המדריכה בחרה להתחיל בנקודה זאת מכיוון שחג האור אופייני לדת הנוצרית, שחוגגת בתקופה זאת את לידת ישו משיחה, ומאמיניה מעטרים את הכנסיות וחזיתות הבתים בשלל אורות, כמו שאנו רואים היטב בחיפה.

הקשר שיצרה המדריכה בין מצודת דויד לימות המשיח הוא זה שבחודש דצמבר 1917 עמד על מדרגות הכניסה למצודה הגנרל אלנבי, משחרר ארץ ישראל מהכיבוש התורכי, והתקבל על ידי הקהילה היהודית כמו המלך המשיח. רבים מהילדים שנולדו בשנה זאת קיבלו שמות שנגזרו מהמילה 'גאולה', וביניהם יגאל ידין וגאולה בן גוריון.

לאחר כיבוש ירושלים נחו אלנבי וצבאו חודשים אחדים והתארגנו מחדש, לקראת המשך מסע הכיבוש שלהם. בין היתר קיבל אלנבי מטוסי קרב רבים, שהיקנו לו עליונות אוירית מוחלטת.

הקרב המכריע מול התורכים התרחש באזור מגידו בעמק יזרעאל, שם הקימו התורכים את קו החזית שלהם בסיוע מומחים גרמניים. מטוסי הקרב מוטטו אותם בקלות, ואלנבי המשיך בתנועה מהירה עם צבאו הנייד, והגיע לדמשק בתוך ימים אחדים. הוא לא התעכב בדמשק, אלא המשיך לעבר דרום תורכיה. לתורכים לא היו כוחות להעמיד מולו, ועם תורכיה בסכנת כיבוש מהיר הם חתמו על הסכם כניעה בסוף קיץ 1918. כניעת התורכים איפשרה לבעלות הברית לשלוח כוחות צבא עצומים לאגוף את גרמניה ממזרח, וכך לא נותרה למטכ''ל הגרמני ברירה אלא לחתום על הסכם כניעה בנובמבר 1918.

אלנבי היה, אם כן, משיח 'הכל כלול'. גם משחרר הארץ מהכיבוש התורכי הארוך והשנוא, גם מנצח מלחמת גוג ומגוג - מלחמת העולם הראשונה, גם עשה זאת במגידו שהיא המקום שעל פי מסורות שונות יתנהל בו הקרב המכריע במלחמת גוג ומגוג שיבשר את אחרית הימים, גם עשה זאת באמצעות נשק אחרית הימים בזכות יכולתו לבטל מכשולים גיאוגרפיים טבעיים - המטוס, וגם מוציאה לפועל לכאורה של הצהרת בלפור שניתנה כחודש לפני כיבוש ירושלים.

בעיר חיפה נותרו כיום לזיכרון מורשתו, מלבד רחוב אלנבי, הוילה של אחות אישתו ליידי דאונס ברחוב יפה נוף 120, יחד עם רחוב ג'ורג' אליוט הסמוך, וגן אלנבי מול הוילה, שבראשו מצפור שמשקיף לעמק זבולון, לזכר בנו הטייס שנהרג במלחמה. עירית חיפה קיבלה את האתרים האלה מליידי דאונס.

הוילה ומבנה גדול שהוקם על ידי העיריה בגן אלנבי הפכו לפאבים. המיצפור מוזנח כיוון שעצים גבוהים צמחו בחזיתו. תוכנית בנייה, שהיה לי חלק בהתנגדות לה, עלולה להרוס את הוילה, לבטל את רחוב ג'ורג' אליוט ולהרוס את המיצפור, על מנת לבנות במקומם שיכונים.

לא אתעכב כאן על תיאור סיור החנוכיות ברובע היהודי בעיר העתיקה. ציפיתי לספקטל אורות מרהיב הרבה יותר, אך החוויה של שיטוט עם המוני ישראל בסמטאות הרובע היהודי בחשיכה הירושלמית נסכה בי חמימות רבה. בחיפה סיורי אורות יכולים להיות מרשימים הרבה יותר, גם ללא חנוכיות בחלונות בינתיים. מלבד שלל האורות שבהם מעטרים הנוצרים את חזיתות בתיהם, הרי שמהמצפור בטיילת פנורמה אפשר לחזות בלילות בשלל האורות מרהיבים של הנמל, הגנים הבהאים והעיר התחתית, ואורות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. תיירות של אנשים שאוהבים לחזות ולצלם אורות ליליים של מפעלי ענק מתפתחת בשנים האחרונות ביפן.

יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

קנה המידה האנושי - דרכים להולכי רגל כמפתח לפיתוח חיפה

קנה המידה האנושי הוא מונח קסום שכל מי שעוסק בתכנון אזורי, עירוני ואדריכלי רודף אחריו, אך כמעט אין מי שמצליח להטמיע אותו בעולם המעשה. קנה המידה האנושי מתייחס לצורך לשמור על שיעור המידה האנושי הארגונומי בכל עשייה. הבניינים, השכונות, הדרכים והנופים, צריכים להתאים כולם למידותיו של האדם בשר ודם, בכל חושיו ופעולותיו.

קנה המידה האנושי הוא הסט של תכונות פיסיות, וכמויות של מידע, שמאפיין את גוף האדם, את יכולותיו החושיות והנפשיות, ואת המוסדות החברתיים האנושיים.

רבים מהאובייקטים של העניין המדעי הם הרבה יותר גדולים, קטנים, או מתרחשים בפרקי זמן שונים מאשר אלה של הפרופורציות האנושיות.

בני אדם מתקשרים עם הסביבה שלהם בהתבסס על המימדים הפיזיים, היכולות והמגבלויות שלהם.

תחום האנתרופומטריה - המדידה האנושית, אמור לתת מענה לכך, אך במקרים רבים הוא נשכח.

פוליטיקאים ומתכננים שעוסקים בתכנון עיר מתבססים במקרים רבים על היפותזות מדעיות שאינן בקנה המידה האנושי. בני האדם מאבדים את השכל הישר בסיטואציות כאלה.

כאשר בונים בימינו בניינים, שכונות, דרכים, מיתקניי תחבורה וכדומה, קנה המידה האנושי אובד חיש קל לנוכח המימדים העצומים. האדם הפשוט נבלע, נרמס ונדרס תחת המימדים המפלצתיים. הוא הולך ואובד בהדרגה במהלך ההיקפים הגדולים של תהליך התכנון, התקצוב, הניהול, והבנייה. הוא חוזה במונומנטים מגאלומניים נבנים לנגד עיניו כאשר עבורו, ששילם במיטב כספו עבור הפרוייקטים האלה, יש בעיקר נזק וסבל והוא מותש מהם עד כלות כוחותיו. בנייתם מתמשכת זמן רב מידי, הם אינם משמשים אותו כראוי, ויוצרים בעיות חדשות. התוצאה היא שחלק קטן בלבד מההשקעה הכספית והנפשית שנתבעה ממנו חוזר אליו.

כך קרה הדבר לאורך ההיסטוריה וכך קורה גם בימינו, כאילו מאומה לא נלמד. קדחת הבנייה אוחזת בפוליטיקאים והם נסחפים בבנייה מגאלומנית, שסופה במקרים רבים הוא אבדן כושר שיפוט כללי.

הנאצים, לדוגמא, יצאו למלחמת העולם השנייה כשהם אחוזי קדחת בנייה. היטלר היה בראש, עם תכנוניו לעיר ברלין. אך כל ראש עיר הריץ תוכניות גרנדיוזיות משלו. משאבים רבים נשאבו לצורך הקמת היכלי עיריות ענקיים מצופי שיש, ומבנים מגאלומניים אחרים שלא היה בהם כל צורך. אלברט ספיר, האדריכל של היטלר, מתאר את הבזבזנות המשוועת וחסרת הטעם הזאת, שגזלה את המשאבים החומריים והנפשיים מההנהגה הנאצית, ויצרה מולך שתבע עוד ועוד כל חשבונם של החלשים.

כך קרה גם בחיפה בשנות שלטונו של יונה יהב. שירות הציבור מחייב סדר עדיפויות קפדני והוצאת משאבים על פי צרכים חיוניים בלבד, כמו שמתואר במניפת סדר העדיפויות. אך יהב נסחף בקדחת בניית המטרונית יחד עם שדרוג התשתיות בהדר, וכ'משקל נגד' הקים את האיצטדיון בדרום העיר. הביקורת מפורטת בקישורים אודותם.

ה'עשייה שבאה מאהבה' הפכה אצל יהב ל'עשיית שנאה מאהבה'. כך מגלה הכתוב על שלטי הבד של מערכת הבחירות שלו שמתנופפים ברוח בימים אלה.

מה היה על יהב לעשות עם כניסתו לתפקיד. הוא יליד חיפה ותפקידו היה כראש עיר נבחר להשקיע סוף סוף בכל הדברים הקטנים שקודמיו פסחו עליהם. הוא לא עשה זאת ולכן זה יהיה תפקידו של ראש העיר הבא.

יהב נכנס לתפקידו בלא סדר עדיפויות. הוא שלף מהמותן את שני הפרוייקטים שעימם הוא מזוהה, שהפכו את העשור בו שלט בחיפה לעשור אבוד. היה ברור לכל מי שעיניו בראשו כי אין ליהב סדר עדיפויות, אך לאף אחד לא היה ידוע כמה סבל יגרום הדבר לתושבים.

מנהרות הכרמל, הנמל המזרחי, קרית הממשלה והמושבה הגרמנית, הם כולם פרויקטים ראויים וברוכים, שראשי העיר הקודמים יזמו וביצעו, והוא גזר את הקופון עליהם.

יהב היה אמור לטפל בפינצטה בבעיות העיר הנקודתיות: הביוב, הפקקים, הדיור, האלימות, התעסוקה.

במקום זאת הוא שקע מיד עם כניסתו לתפקיד בשני הפרוייקטים בלבד.

האחד מהם, המטרונית, מינף את רמיסת האזרח הקטן למימדים חסרי תקדים. רבעים שלמים וצירי תחבורה ראשיים הפכו לאתרי בולדוזרים בפעולה בלי הפסקה בלילות למשך שנים רבות. כניקמת המטרונית השתלטה על שולחנו של יהב בעית חישמול הרכבת.

הפרוייקט השני בו בחר היה הקמת איצטדיון עירוני בדרום העיר. ארגוני איכות הסביבה והתושבים לא מחו כמעט נגד המיקום הגרוע, והנקמה לא איחרה לבוא עם הצורך להתמודד כיום עם בעיות כמו הגדלת בז''ן ובעיות סביבתיות חמורות אחרות במפרץ חיפה.

הניתוח הצליח אך החולה מת. לכן נשאלת השאלה כיצד אפשר לנסח מראש את קנה המידה האנושי בצורה מסודרת יותר, על פי מניפת סדר העדיפויות. האמת, כמו במקרים רבים, נמצאת מתחת לאף והיא גם בחינם, כמעט.

בניצב לקשתות הרוחב במניפת סדר העדיפויות יש בה קווי אורך, שכל אחד מהם הוא תחום עשייה שונה.

כאשר חשבתי מה המעשה הראשון שיהב היה צריך לעשות, הדבר שעלה במוחי היה בניית המדרכה בחזית ממגורות דגון בדרך העצמאות. הקוד הפוליטי מכתיב שהשיח הציבורי מתנקז לנושא מכריע יחיד לקראת הבחירות, ומכאן התגלגל הרעיון במוחי והתרחב עד שהגעתי לתובנה כי המפתח המעשי לפיתוחה של העיר חיפה, ויתכן גם של ערים רבות נוספות, הוא פיתוח דרכים יפות ותקניות להולכי רגל.

העיר המודרנית סובלת מאד ממתן עדיפות לכבישים לרכב הפרטי על חשבון הדרכים להולכי רגל. המדרכות הן ברובן עמוסות מכשולים. מחוץ לעיר יש דרכים ארוכות אחדות להולכי רגל אך הן לרוב בחיק הטבע, ומעטים מגיעים אליהן בשגרה.

ההליכה היא הפעילות הספורטיבית החשובה והפשוטה ביותר. היא גם פעילות חברתית. לצאת מידי ערב ולטייל בין אנשים זאת פעולה טבעית שאינה דורשת הכנה מיוחדת. ההליכה היא פעילות שאופיינית ומתאימה לכל עונות השנה במקומות בעלי אקלים נוח בחורף כמו חיפה. כל מגזרי האוכלוסיה זקוקים לקטעי הליכה נוחים על בסיס יומי. אליהם יש להוסיף את המספר המתרבה במהירות של המשתמשים באופניים וברכבים חשמליים אישיים.

הדרכים להולכי רגל שיש לפתח בחיפה הן רבות מאד ושייכות לקטגורית שונות, וביניהן:

פיתוח הטיילת לאורך חופי חיפה

פיתוח רחובות המדרגות שמובילים מהכרמל אל העיר

פיתוח שבילי ההליכה בואדיות העירוניים של הכרמל

פיתוח המדרכות שכמעט בלתי אפשרי ללכת ברבות מהן

ועוד

קטגוריה נוספת היא פיתוח דרכים לאופניים ורכבים חשמליים אישיים על פי הדרוש, שיכול להיות שהוא פני העתיד הנראה לעין.

כיצד בדיוק דרכים להולכי רגל ישפרו את מצבה של העיר?

התשובה היא שדרכים להולכי רגל שסלולות ומעוצבות בצורה מושכת עין ימתגו את חיפה כעיר של איכות סביבה ואיכות חיים.

ראשית, הן ימשכו תושבים להשתמש בהן, ולראיה טיילת דדו העמוסה. התושבים ירצו להישאר בעיר וכתוצאה מכך יעלה ערך הדירות בעיר במידה מסוימת. תנופת הבנייה הראשונית כתוצאה מכך תביא תעסוקה לקבלנים מקומיים ולשגשוג של עסקים מקומיים נותני שירותים לאוכלוסיה. בעקבות זאת יגיעו לעיר גם קבלנים נוספים.

שנית, יצירת דרכים להולכי רגל תביא לשיפור התדמית של חיפה כעיר תיירות, ולחיזוק מיידי של ענף התיירות.

שלישית, למעשה כמעט כל ענפי התעסוקה המודרניים, למעט תעשייה ותחבורה, זקוקים לסביבה תיירותית כדי להתפתח, והם נמשכים לסביבה מטופחת כפרפרים אל האור. להלן חלק מהם:

מוסדות הלימוד למיניהם

בתי החולים והמכונים הרפואיים

ענפי הספורט השונים

תחומי המדיה והאמנות

ההייטק

המסחר

הבילוי

ועוד

לדוגמא, מרכז הכרמל וציר מוריה הם איזור של עסקים בענפי הבריאות והיופי, לרוב כאלה שמשלבים בין השניים. מרוכזים באיזור זה מכוני יופי, קליניקות של מטפלים ורופאים, ובתי חולים לניתוחים קוסמטיים. הקירבה לטיילת פנורמה שנחשבת למקום היפה בישראל, ויופיין של שדרות מוריה עצמן, מעניקים השראה לעיסוקים אלה.

בדימיון בלבד ניתן לשער עד כמה יגדל מספר העסקים וערך הנכסים בציר מוריה במידה ויטופחו לאורכו דרכים יפות להולכי רגל.

באמצעות מחקרים ידועים בנושא אפשר לקבוע נוסחא שמחשבת את אורך דרכי ההליכה שנדרשים ביחס למספר התושבים בעיר. יש לקבוע, לדוגמא, כי על פי מדדים שונים לכל תושב מגיעים 10 מטר של דרך הליכה. כך אנו מגיעים ל-3000 קילומטר ל-300,000 תושבי חיפה. המספר כולל גם מדרכות שיש בהן מסלול מתאים להולכי רגל, כך שהוא אינו גבוה כלל.

דרכי הליכה יפות הן הביטוי המדויק של קנה המידה האנושי, שמתאים להפוך את העיר חיפה למתחדשת מעצמה. פשוט וברור כשמש הוא שהעיר צריכה להיות קודם כל מקום בריא ויפה לתושביו, וביטול קני המידה המונומנטלי, האסתטי, הפסטורלי, ובעיקר האוטומובילי, שנפוצים בחיפה בימינו, הוא הדרך הטובה להפוך אותה למקום שמתפעלים ממנו ולאבן שואבת.

בחברות מודרניות מספר החברים בקהילת היחיד נמוך מאד, אך באמצעות מפגשי הליכה הוא עשוי לגדול מאד. תושבי העיר יהיו מסוגלת להכיר אנשים רבים אחרים ולהיות מוכרים לאחרים. כל אחד ירגיש חבר בקהילה, ושהוא או היא מסוגלים להשפיע על התנהלות הקהילה. השכל הישר יחזור.

הסטודנטים יישארו בעיר, ויתחברו בה כדי למצוא את מקור פרנסתם ולהקים את ביתם.

בניהם של תושבי העיר יזכו לנעורים בריאים ולא יברחו מחמת טראומת העיר האטומה.

תיירים ואורחים ימצאו כי נעים לחיות בעיר זמן ממושך.

ראש העיר החדש צריך לקבוע על פי עיקרון זה את סדר העדיפויות של התכנון העירוני, ולהקדיש את כל התקציב הנדרש לכך. עלות פיתוח הדרכים להולכי רגל בעיר חיפה צריכה להיות, ככל הנראה, בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. זה סכום פעוט במסגרת התקציב העירוני, ובאמצעותו יתאפשרו תכנון, שיפור ובנייה של מאות קטעי דרכים להולכי רגל. התכנון אינו פשוט, כי הוא דורש ראייה פרטנית וחשיבה מקורית. הוא דורש להסב את אגף ההנדסה בעיריה מעיסוק בפרוייקטים ענקיים בודדים לעיסוק בפרוייקטים קטנים רבים. שימוש רב במיקור חוץ עשוי להתגלות כמוצלח.

לאחר שנה יתברר כי מחירי הדירות בעיר עלו, הצעירים נשארו, האבטלה ירדה, תוחלת הבריאות עלתה, ומשקיעים רבים משחרים לפתחי העיריה. בשנה השנייה, כשדרכו סלולה, יוכל ראש העיר להתמקד בנושא השני בסדר העדיפויות, שהוא שיפור התחבורה הציבורית.

נקווה שהמועמדים מתנועות איכות הסביבה לבחירות לראשות העיר יאמצו יחד את הרעיון הזה. אחרת, גם אם מישהו מהם יזכה בבחירות, הוא יקלע במסגרת המשא ומתן הקואליציוני לחוסר בהירות ויאבד את סדר העדיפויות הנכון.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים בעיר חיפה, או מתנגדים לפיתוח ירוק של העיר, סבורים כנראה כי העיר מוקפת הרים ירוקים וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. לא כך הוא. מלבד הישוב היהודי הצפוף אך מתוכנן יש סביב חיפה, בטווח שעת נסיעה, פריפריה גדולה מאד של ישובי מיעוטים אשר לא זכו לתכנון מוסדר, ולפיכך גם לא למיפוי ראוי. מכאן גם שאין התייחסות ראויה אליהם בגופים המקצועיים, בתיקשורת או בפוליטיקה. מי שאינו נלחם על פיסת הירק הסמוכה לביתו, לא ימצא אותה במקום אחר. הארץ הזאת הפכה כולה, מחמת הבניה הבלתי חוקית, הבניה הבלתי מתוכננת, והבניה על שטחים חקלאים מופשרים, לשטח עירוני צפוף.

יום שני, 22 ביולי 2013

עינת קליש רותם לראשות העיר חיפה

יום ראשון, 21 ביולי 2013

רשימות האופוזיציה בחיפה חייבות להתאחד תחת נושא התכנון הסביבתי

לאור קריסת מפלגת 'קדימה' שהריצה את סיעתו של יונה יהב בבחירות האחרונות, נראה כי הסיכוי בבחירות 2013 לקואליציה בעיר שתורכב מרשימות איכות הסביבה ואיכות השלטון השונות הוא טוב מאי פעם. מן הראוי, אם כן, שרשימות אלה ילכדו כוחות, יתאחדו תחת דגל משותף, וילכו לבחירות בחזית משותפת על מנת שלציבור תהיה אלטרנטיבה ברורה וראויה.
להלן המועמדים ורשימותיהם לראשות עיריית חיפה בבחירות 2013.

לאור התגברות הכאוס העירוני, בניצוחו של ראש העיר הנוכחי, חייב הציבור החיפאי לקרוא לסדר גם את המועמדים המציעים את עצמם לראשות העיר במקומו. בפוליטיקה, ככלל, כל אפיקי הפעילות מתועלים בסופו של דבר לאפיק מרכזי אחד, בדומה למבנה של פירמידה. אפיק הפעולה המרכזי של יונה יהב היה המטרונית, שנספח אליה האיצטדיון בדרום העיר. אלה הם שני פרוייקטים מגלומניים, שסובלים מאד מחוסר תכנון סביבתי ראוי. חיפה נקלעה עקב כך לעשור אבוד, שספק אם תשתקם ממנו.

ככל שהדבר הוא פרדוקסלי, יהב נופף בדגל התכנון הסביבתי. זאת כי התכנון הסביבתי הוא הנושא החשוב ביותר בחיפה שהיא עיר בעלת שתי פנים, תיירותי ותעשייתי. הוא הפך אותו לקרדום לחפור בו באמצעות שתי תוכניות הענק שגדולות ממידותיו, ובאמצעות מתקפת נדל''ן במקומות אחרים. כיוון שפעל בחופזה ולא שיתף כראוי את ציבור המומחים והאזרחים גרר את העיר, ובמידה מסוימת את כל המטרופולין, לכאוס שבו תושבים רבים נלחמו ונלחמים על חייהם, פשוטו כמשמעו. אין ליהב מונופול על התכנון העירוני, ואל למועמדים שמתחרים על כסאו להירתע מלהניף את אותו הדגל.

יתכן שהמטרונית תיצלח ותביא לשגשוג מחודש של הדר, אך הדבר יקח בוודאי עוד שנות דור, וספק אם המעטים שורדי התקופה יצליחו ליהנות מכך. בנושא האיצטדיון, חריגות התקציב הביאו לתלונה נגד יהב. פרוייקטים אלה הם בראש סדר היום הציבורי, אך הם חלק קטן בלבד מאזלת ידה של העיריה בכל הנוגע לשירות הציבור.

יש להכריז קבל עם ועדה כי מבחן העבודות הציבוריות הוא גם בתהליך, ולא בתוצאה בלבד. חגיגות חנוכת המטרונית והאיצטדיון מתוזמנות היטב להתרחש לקראת הבחירות הקרובות. יש כאן הסתמכות צינית על הזיכרון האנושי הקצר. אסור לרשימות האופוזיציה ליפול במלכודת הזאת, וחובה עליהן להציג בחזית אחת ביקורת ציבורית נגד יהב.

בראש היעדים של התכנון העירוני בתקופתו של ראש העיר הבא צריך לעמוד נושא חזית הים העירונית, שכולל במסגרתו גם את נושא חישמול הרכבת, פארק הקישון, התחדשות העיר התחתית ועוד. נספח אליו כיעד משני צריך להיות טיפול פרטני בכל בעיות התשתית הקטנות שיהב הזניח בשכונות, ושיקום מי שנפגעו מנזקי הפרוייקטים שלו.

התכנון הסביבתי הראוי חייב להיות בראש הפירמידה של סדר היום הפוליטי בחיפה גם כי אפשר למזג אותו עם נושאים מוניציפליים חשובים נוספים כמו חינוך, מנהל תקין, תחבורה, ימין-שמאל ועוד. רשימות האופוזיציה חייבות למנף את התכנון העירוני הראוי לכדי איחוד פוליטי ותוכנית פעולה, אשר באמצעותה הן יצליחו לעבד ולהעניק תגמול ארצי ראוי לשמו לאזרחי העיר חיפה.

יום שבת, 13 ביולי 2013

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.

טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:

פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד

טרמינל רב תכליתי ומגדל במעטפת זכוכית במקום ממגורות דגון ותחנת הרכבת

מראה של טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת תענוגות שמתקרבת לרציף שלו

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.

אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.

יום שלישי, 25 ביוני 2013

צוללני הקישון

כל מי שעבר ליד נחל הקישון בשנות ה-1970, כאשר התרחשו הצלילות המסרטנות, יודע עד כמה היו מזוהמים מימיו ועד כמה אסור היה להתקרב אליו, ואפילו לנשום את הצחנה המרעילה שעלתה ממנו והתפשטה למרחקים.

המשפט שבו הפסידו צוללני הקישון חולי הסרטן מול חברת 'חיפה כימיקלים' הוא דוגמא לחוסר צדק, וללוחמים החולים מגיעים פיצויים נדיבים ככל שאפשר, למרות ששום סכום כסף לא יוכל כנראה לפצות אותם באמת.

אך שאלה אחת נותרה בעינה, והיא מדוע לא התעקשו הלוחמים שלא לצלול בנחל המצחין. הרי היה ברור לכל הדיוט שאסור בכלל להתקרב לקישון, והם היו נערים וגברים צעירים חריפי שכל, שהתנדבו למשימות מסוכנות שדרשו את מלוא התושיה.

גם אם המטרה היתה תירגול צלילות במים מזוהמים, אפשר היה לבצע זאת בדרך בריאה הרבה יותר.

באותו ענין, תוצאות המשפט מלמדות כנראה גם על הסיכויים העלובים של תביעות דיירים נגד התחלואה שיוצר מסלול המטרונית שעובר מתחת לדירותיהם. יש פוסט בנושא זה בבלוג 'החצר האחורית של חיפה'.

בשונה ממה שקרה בקישון, כאן העיריה היא שפתחה בהסגת גבול ושינתה את לחלוטין את המצב הנורמאלי והמקובל בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, באזורי המגורים הצפופים ברחובות הרצל ויל''ג במזרח הדר. עורך דין שישים ליבו לכך ימצא בוודאי לקוחות פוטנציאליים, שיבקשו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזק הרב, הבריאותי והכספי, שנגרם להם.

יום ראשון, 23 ביוני 2013

שלושה אירועים במוזיאון העיר

במוזיאון העיר חיפה התקיימו ביום שישי האחרון, 21 ליוני 2013, שלושה אירועים בזה אחר זה:
10:30 סיור בממגורות דגון והסביבה
12:00 פתיחת התערוכה: נוף עירוני: דפוסים של ייצוג
12:30 שיח גלריה בחירות של נוף עירוני: מבט וטריטוריה

להלן התרשמותי מהשתתפות בשלושת האירועים, שניסיתי לשלב בין כולם.

הסיור עם האדריכלית התנהל בשני מוקדים עיקריים: רחוב יפו וממגורות דגון. ברחוב יפו יש בניניי אבן אחדים מרשימים וראויים לשימור. בין היתר ביקרנו בבית ההארחה שמנהלת הכנסיה ברחוב יפו, שהיה בעבר המנזר הקתולי על שם סיינט צ'רלס בורומיאו. חשיבות שם הקדוש הנוצרי הבלתי מוכר הזה לחיפה היא רבה ומעניינת. בורומיאו היה קרדינל בוותיקן בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר, תקופה שמוכרת בשם הקונטרה-רפורמציה. הוא הבין שהכנסיה הקתולית חייבת להשתחרר מהדוגמטיזם ולהתחיל בהקניית השכלה חילונית למאמיניה. לפיכך התחיל לייסד, בחסות הכנסייה, מוסדות לימוד שהעניקו השכלה חילונית רחבה. הוא התחיל בתהליך שנמשך עד היום בכל עוז, זכה לתואר קדושה, ומוסדות חינוך קתוליים רבים נקראים על שמו. בחיפה נוסדו על שמו בתחילת המאה שעברה בתי ספר לבנות, שהיו לשם דבר ברמת החינוך שלהן. מכאן שהוא היה גם מקור השראה, במובן מסוים, להקמת הטכניון ולכינוייה של חיפה כ'עיר העתיד', בתקופה שעדיין נדמה היה שהעיר היא אכן כזאת. משהו מרוח ההשכלה והתרבות הזאת קיים עדיין בחיפה ביחסים שבין בני אדם.

ממגורות דגון הן מונומנט קולוסאלי שחייב להתאים את עצמו למאה ה-21, שבה חיפה עומדת להיות עיר תיירות עם חזית ים פתוחה. הממגורות יצטרכו לעבור הסבה, במספר שלבים נעימים, ברוח חזונו האמנותי רב הטעם של ראובן הכט ז''ל, שמשתקף היטב במוזיאון הדגן שבממגורות, במסדרונות המשרדים שלהן, ובמיוחד במוזיאון על שמו באוניברסיטת חיפה.

במוזיאון העיר חיפה, בבנין המשני שמאחור, נפתחה תערוכה צנועה של אמנים שמציגים את נושא העיר מנקודת מבט פרטית. לאחר הפתיחה התקיים דיון בהשתתפות מספר אמנים. אלונה קימחי, ששמה הופיע במודעת הפירסום לאירוע לא נכחה וחבל, כי היא סופרת מעולה ובוודאי היו לה דברים של טעם להגיד על חיפה.

מה שצורם מאד כיום במוזיאון העיר חיפה הוא דווקא התערוכה הראשית בבנין הראשי, שעוסקת במבנים חיפאיים בולטים שסמוכים לים. התערוכה מתמקדת במבנים כמו תחנת הכוח, בניין הטיל, וכדומה, שכל קשר ביניהם לים, מלבד העובדה שהם נבנו לא רחוק ממנו, הוא מיקרי בלבד. לעומת זאת התערוכה מתעלמת משני המבנים היחידים שיוצרים כיום את הקשר הפיזי היחיד שבין העיר לים, שהם טרמינל הנוסעים בנמל חיפה עם גשר המכוניות, וטרמינל תחנות האוטובוסים והרכבת בחוף הכרמל עם המנהרות שתחתיהן.

בחזרה להדר עברתי מול בנין העיריה שם נערך מצעד הגאווה. לא יכולתי שלא לתהות על הקשר בין המטמורפוזה המינית, שעליה כותבת לדוגמא אלונה קימחי, לבין המטמורפוזה העירונית שאנו נדרשים אליה, לדוגמא בשינוי ממגורות דגון לטרמינל בחזית הים העירונית. קיים קשר, שלא נחקר עדיין, בין הצורך שלנו בסביבה בריאה ומתוכננת כהלכה, לבין הצורך במיניות בריאה ובזהות מינית מלאה.

יום רביעי, 12 ביוני 2013

עינת קליש רותם לראשות עיריית חיפה

פרופיל מכובד שהכינו על עינת קליש רותם באתר "חי-פה", לכל מי שרוצה לקרוא קצת יותר ולהכיר את הרקע ואת המטרות.

יום שלישי, 30 באפריל 2013

גלריית גוגל סטריט-וויו של החפירות בהרצל והחלוץ-יל''ג

לפני שסיירת גוגל תעבור שוב ברחובות אלה, להלן מראות שקלטה המצלמה מתקופת מלחמת החפירות.

לב שכונת הדר בנוי על במת הר, שמעליה ומתחתיה יש מתלול, או גלישה לואדיות. על במת ההר נסללו, ככל שהטופוגרפיה איפשרה, רחובות ארוכים מקבילים אחדים, שהבולט ביניהם הוא רחוב הרצל. מתחתיו נמצא רחוב החלוץ-יל''ג. מעל ומתחת לשני רחובות אלה לא מאפשרת הטופוגרפיה סלילת כבישים ישרים וארוכים באותה המידה. מכאן החשיבות הרבה של פתיחת שני צירים אלה לתנועה מסודרת בכל עת ולכל אמצעי התחבורה.

1. צומת הרחובות הרצל - יל''ג

רחוב יל''ג פינת הרצל

רחוב יל''ג סבל יותר מכל רחוב אחר מהחפירות להקמת התשתית והמטרונית. הוא היה הראשון שבו נחפרה מנהרת התשתית, לראשונה בישראל, ולכן סבלו התושבים מעבודות של חברה קבלנית שהיתה עדיין חסרת ניסיון בנושא. החפירות באמצעות כלים כבדים נמשכו שנים אחדות, בעיקר בלילות.

להלן מכתב בצרוף מפה שנשלח בשעתו למנהל חברת יפה-נוף מבצעת העבודות, באמצעות ירון חנן מסיעת הירוקים. תגובת המנהל, שמעידה הרבה יותר על כוונות לב מאשר על המציאות בשטח, היתה כי באזור זה כמעט ולא מתגוררים אנשים.

מסלול המטרונית ברחובות הרצל והחלוץ-יל''ג יחסום כניסת כלי רכב לכל גושי הבניניים שבאמצע

בימים אלה מתבצעות עבודות סלילת מסלול המטרונית לאורך רחובות הרצל ויל''ג.

בין רחוב הרצל לרחוב יל''ג יש בניינים רבים, אשר בהם יש מאות עסקים ומתגוררים אלפי אנשים.

האוכלוסיה באזור, שמכונה במפות שכונת 'נחלה', היא מגוונת מאד ומייצגת את כלל מדינת ישראל.

האוכלוסיה מתגוררת ועובדת בצפיפות רבה. לכן לכל פרט קטן במירקם הפיזי יש משמעות רבה.

שני הרחובות יוצרים קווים מקבילים.

לצורה הגיאומטרית יש השפעה על המבנה ההנדסי העירוני, וכתוצאה מכך גם על הפעילות האנושית.

קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים על פי ההגדרה.

כתוצאה מכך לא מתאפשרת כל אינטראקציה בין השטח שבתוכם לבין השטח שמחוץ להם.

מסיבה זאת השטח שבין שניהם נתפש כריק.

זה עלול להיות מצבו של כל השטח בין הרחובות הרצל ויל''ג-החלוץ.

בעוד חודשים אחדים קטעים אלה, שהם באורך מאות מטרים רבים, יהיו בלתי ניתנים לחצייה במכוניות פרטיות.

את נתיב המטרונית הסטרילי לא תהיה אפשרות לחצות, ולחנות עם המכונית במדרכה או בחצר בצד השני שלו.

לאורך הנתיב המקביל למכוניות, וברחובות הצדדיים הסמוכים, ישארו עקב זאת מקומות חניה לכלי רכב מעטים בלבד, יחסית לביקוש הרב.

לרבים מדיירי השכונה יש מכוניות, וכולם משתמשים במדרכה או בחצרות לצורך חנייה. אצל כולם תחריף מאד מצוקת החניה.

אך הבעיה העיקרית תהיה במדרכה שנתיב המטרונית צמוד אליה.

המסלול יצור חיץ, מחסום בלתי עביר כמו חומה, בין המכוניות הפרטיות לבתים ברחוב הרצל וברחוב יל''ג, שימנע כניסת וחניית כלי רכב פרטיים אל סמוך לבתים.

כל גושי הבניינים שבין הרחובות הרצל-יל''ג יהפכו עקב כך למנותקים.

הסגר עלול להיות בעל משמעויות כלכליות-חברתיות חמורות.

גם כיום יש מחסור חמור במקומות חניה ברחוב הרצל בשעות היום.

המחסור החריף לאחר הקמת סניף 'מגה' בין שני הרחובות, על מגרש פרטי גדול ששימש קודם לכן לחנייה.

מקומות החניה המעטים אשר חברת יפה-נוף מסדירה, בעיקר במפרצי חניה ברחובות ביל''ו והקישון, הם בבחינת לעג לרש בהתחשב במספר הרב של תושבים ועסקים.

מקומות החניה המעטים, במידה ויתפנו לרגע, יהיו במרחק הליכה של מאות מטרים מבתים רבים.

כתוצאה מכך תישלל מהדיירים הזכות הטבעית שיש לכל אזרח לנגישות של כלי רכב אל ביתו.

זכות זאת היא חיונית, כיוון שאין לתאר חיים בבית מודרני בעיר גדולה שאין בסמוך אליו חניה סבירה למכוניות שמאפשרת, בין היתר, הסעת מוגבלים בתנועה, הובלת חפצים גדולים וביקורי טכנאים.

במקביל תישלל כמובן למעשה כל אפשרות סבירה לטעינת ופריקת סחורות בכל העסקים בין רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג, לכל אורכם. אלה הם חלק הארי של העסקים בהדר.

האם מותר לעיריה על פי חוק לפגוע במירקם החיים ולשלול את זכות החניה באופן כה גורף?

האם לא מוטל על העיריה, שעוסקת במבצע הנדסי כה גדול כמו המטרונית, שיש לו כמובן השלכות חיוביות מבחינת התפתחות האזור, לדאוג במקביל לחניה ראויה לתושבים?!

בכל שכונת נחלה הגדולה אין מגרש חניה ציבורי אחד. מגרשי החניה הצנועים של 'מגה' ו'מכבי' מיועדים בעיקר ללקוחותיהם.

מגרש חניה גדול ומוסדר יספק ככל הנראה את צרכי השכונה.

ניתן להקים מגרש כזה בשטח בנין הרבנות שבסוף שני הרחובות על יד 'מגה'. בניין זה עומד להתפנות בקרוב על פי התכנון.

ככל שמגרש חניה זה יהיה גדול יותר הוא יוכל לשרת אוכלוסיה רחבה יותר. מי שירצו להגיע לקצה השני של רחוב הרצל, ולמקומות אחרים בנתיב, יוכלו לחנות שם ולהמשיך במטרונית.

מן הראוי היה לקיים הליך של שיתוף הציבור בנושא שמשפיע עליו באופן כה משמעותי, ובדרך זאת לחסוך מחלוקות ושינויים הנדסיים יקרי ערך, שעלולים להתרחש במידה ויתברר כי השינוי התחבורתי שתביא המטרונית אינו הולם את צרכי השכונה.

יש לציין כי כל המפות שפורסמו ברבים של מסלול המטרונית בהדר הראו אותו עובר ברחובות יל''ג והחלוץ בלבד. רחוב הרצל נותר בהן ללא שינוי למעט בקטע שסמוך לרחוב הנביאים.

מדובר כנראה לפיכך בשינוי של הרגע האחרון, שמסביר מדוע לא שותפו התושבים בהחלטה, ומדוע לא ניתן פיתרון ראוי לבעיה.

לקריאה נוספת:

מי צריך רכבת קלה? בחיפה יש מטרונית

מה הביא את קברניטי עיריית חיפה להיכנע לסוחרי רחוב הרצל

מפות נתיבי המטרונית

2. צומת הרחובות הרצל - בר-כוכבא

צומת הרצל - בר כוכבא לפני תחילת החפירות בשטח

אזור הומה תנועה ופעילות, עם מאות מקומות חניה מותרים ומאולתרים על המדרכות, ועצים אדירי צמרת.

כיום, חודשים ספורים לפני תחילת הפעלת המטרונית, שתעבור בצידו הימני של הרחוב בתמונה, אין כמעט מקומות חניה.

חלק מהעצים האדירים נעקרו לטובת הרחבת הכביש על חשבון המדרכות.

העבודות בקטע זה נמשכו כשנתיים, בין 2011-2013, מתוכן יותר משנה בעיקר בשעות הלילה, באמצעות כלים כבדים.

שיטת העבודה היתה כדלקמן: הכלים נכנסו לפעולה בערך בשעה 2200 והתחילו בחפירות השונות לצורך הנחת התשתית, לעיתים עד לעומק 2 מטרים.

בקטע זה לא הוקמה מנהרת תשתית, וכל מערכת כגון חשמל, מים, ביוב וכדומה, הונחה מחדש בעומק שונה, במבנה שתי וערב סבוך.

לאחר שהסתיימו החפירות, בחלק הראשון של הלילה, התחיל חלק ב' של הנחת התשתית עצמה.

לאחר שהסתיימה ההנחה, כיסו העובדים את השטח מחדש, כך שבבוקר יהיו העוברים ושבים מסוגלים לנוע במקום ללא הפרעה, ואפילו ללא ידיעה שבלילה התבצעו במקום עבודות אינטנסיביות.

עץ ענק על המדרכה בפינת הרצל - בר-כוכבא בתאריך יולי 2012, זמן קצר לפני שנעקר לצורך הרחבת הכביש על חשבון המדרכה.

לאחר שהעץ הגבוה נעקר קוצר רוחב המדרכה בכמטר, ומקומות החנייה המורשים שעליה בוטלו.

כיום, באפריל 2013, חודשים אחדים לפני הפעלת המטרונית, המכוניות חונות באופן מאולתר באי-התנועה שבמרכז הכביש.

במסלול המוגבהה שבימין התמונה תעבור המטרונית, שגגה כמעט ויגע במרפסת של הבנין בתמונה, ששייכת לדירה שמשמשת למגורים.

3. צומת הרחובות הרצל - סוקולוב

צומת הרצל - סוקולוב היורד לשוק תלפיות

בקטע זה, ובצומת החלוץ-סוקולוב, התבצעה הנחת צומת מנהרות תשתית, מה שהפך את העבודה לקשה, סבוכה, וממושכת הרבה יותר. קוביות הבטון שבצמתות המנהרות הן עמוקות וגדולות הרבה יותר מאשר קוביות הבטון של המנהרות עצמן, ונדרשה מיומנות מורכבת כדי לחבר בין הכל.

לקטע זה של הרחוב נוצר מראה סוריאליסטי במיוחד, שחלקו נראה בתמונה, כאשר לעוברים ושבים נדמה היה כאילו קרבי העולם התהפכו על פניהם ובטן האדמה עלתה כלפי מעלה, והם מדלגים תוך סכנת נפשות בכל צעד במקום בלתי מוכר, על גבי משעולים צרים וגשרים מאולתרים בין צינורות ומחפורות.

לסוריאליזם של החפירות נוסף גם הסוריאליזם התכנוני. בתמונה למטה אפשר לראות את מקומות החניה הנדיבים של פקידי הרבנות בבנין בית הכנסת המרכזי, סמוך לצומת הרצל - סוקולוב, לעומת תחנת האוטובוסים הצמודה שתקועה במרכז הכביש..

כך נראה המקום ביומיום. האוטובוס עוצר באמצע הכביש, והפקקים משתרכים עד לשוק תלפיות

4. רחוב הרצל על יד פסאז' תלפיות

רחוב הרצל באזור פסאז' תלפיות פינת ארלזורוב

תמונה נוספת של המקום בעת ביצוע העבודות בעברו השני של הכביש. פסאז' תלפיות בקצה הימני הרחוק.

המקום כולו נראה כמו רחוב ראשי מאובק במערב הפרוע, רגע לפני הדו-קרב בצהרי יום.

זה המראה השכיח של הרחוב בשנים האחרונות, עד היום. חצי הרחוב נמצא בעבודה, מגודר וחסום לתנועה. התנועה ברחוב מתנהלת בנתיב אחד, כאשר הפקקים הרבים מביאים נהגים רבים לחפש דרכים חלופיות.

בהקשר זה של עומס התנועה ברחוב הרצל מן הראוי לציין כי העומס פחת מאד בשנים האחרונות, ומהסיבות הבאות:

א. הקמת נתיבי אבן גבירול שמנקזים את התנועה הנכנסת ויוצאת למרכז הדר.

ב. פתיחת מנהרות הכרמל, שחוסכות מהנהגים שרוצים לנסוע מהכרמל למפרץ את חציית הדר.

ג. פתיחתו הקרובה של ציר ואדי הגיבורים תפחית במידה ניכרת עוד יותר את נפח התנועה ברחוב הרצל.

מכאן נשאלת השאלה מה הטעם לפתח את הרחוב מחדש באמצעות המטרונית.

רחוב הרצל סבל מדעיכה טבעית בעיקבות סגירת בתי הקולנוע שהיו לב הפעילות שבו, בתחילת שנות ה-1980. כיום אין בו כל מוקדי משיכה לאוכלוסיה מרחבי המטרופולין.

5. רחוב הרצל על יד קולנוע 'אורה' לשעבר

רחוב הרצל באזור קולנוע 'אורה' לשעבר. תמונה נוסטלגית מהימים לפני החפירות.

למרות הפקקים הרבים בהמשך הרחוב, הוא בכל זאת הומה פעילות. התנועה מתנהלת בהיגיון, בכיוון אחד לאורך הכביש הלא רחב.

עם הפעלת המטרונית יהפכו רחובות הרצל והחלוץ-יל''ג לדו-סטרים, כאשר המטרונית תעבור בהם בכיוון אחד, וכלי הרכב הפרטיים בכיוון השני.

המטרונית תעלה בהרצל, תסתובב בהנביאים, ותחזור לכיוון המפרץ ברחוב החלוץ-יל''ג.

לכלי הרכב הפרטיים יהיה נתיב אחד בלבד בימין הכביש. הנתיב שבינם לבין נתיב המטרונית יכלול ברובו איי תנועה.

מתוך אלפי מקומות חניה מותרים ומאולתרים שהיו, יישארו עשרות בודדים בלבד.

תעלת מנהרת התשתית במרכז רחוב הרצל על יד 'אורה', בחודש אוגוסט 2012

לחיצה על תצלום זה, כמו על יתר התצלומים, מראה אותו בהגדלה ניכרת.

יתכן והתצלום המקורי, כמו יתר התצלומים, שנלקחו מ'גוגל סטריט וויו', הוא התיעוד המצולם היחיד של הארועים.

[

היו כ-5 דגמי דחפורים צהובים, מקטן ועד גדול, בעלי צורות ושימושים שונים

צוות העובדים הלילי היה לא גדול. הם מנו כ-10 אנשים בלבד, שהתחלקו בעבודה עם הכלים הכבדים, ובכל צוות היו כ-2 אנשים בלבד. אחד שיושב בדחפור ומפעיל אותו, והשני שמכוון אותו למרגלותיו.

הדחפור הקטן ביותר שימש לחפירות קטנות על המדרכות, והגדול ביותר לקידוחי עומק במרכז הכביש.

2 סוגי הדחפורים הפעילים ביותר היו בגודל בינוני. אחד קטן יותר אך בעל כושר מהירות ותמרון רבים, שעיקר השימוש בו היה בכף החזיתית ששימשה לשינוע ערימות העפר. לדגם הדחפור הגדול יותר, שבמרכז התמונה למעלה, היו שתי זרועות חפירה וקידוח, מלפנים ומאחור, והוא ביצע את מרבית החפירות במהלך הפתיחות והסגירות הרבות של כל קטע.

מלבדם היו גם הכלים הענקיים המיוחדים לצורך חפירת תוואי מנהרת התשתית. כלים אלה כללו מכונת חפירה ענקית עם משור שחרצה את התוואי, ומסגרת ענקית ניידת ששינעה את קוביות הבטון שמהן נבנו המנהרות.

הקו נחפר בקטעים של כ-200 מטר כל אחד.

ככל שהתקדמו העבודות השתפר קצב הביצוע, ואם הקטע הראשון נבנה, להערכתי, במשך כשנה, הרי שהקטע האחרון נבנה בכעשירית מהזמן.

6. רחוב הרצל על יד בית הקרנות

רחוב הרצל באזור בית הקרנות, לאחר השיפוץ ולפני המטרונית, שתעבור בנתיב הימני בתמונה.

אין ספק שהאזור בין פסאז' תלפיות לבית הקרנות הפך בשנים האחרונות למטופח הרבה יותר ונעים ללכת לאורכו.

למרות שברחוב עצמו התחושה הרבה יותר נעימה, חצרות הבתים עצמם נותרו מוזנחות.

בהיעדר פיקוח עירוני הן הפכו לתחנות סמים, מצבורי אשפה, ולשטח הפקר שבו עברייני הבנייה משתלטים.

יש לציין כי למעט בית הקרנות, דווקא הבניינים בחלקו השני של רחוב הרצל, בשכונת נחלה, הם הרבה יותר איכותיים, ובנויים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, שבזכותו הפכה 'העיר הלבנה' בתל אביב לאתר מורשת בינלאומי.

סקר ארכיטקטוני גילה כי בשכונת הדר יש הרבה יותר בניינים כאלה מאשר בתל אביב. זה מכרה זהב, שעתיד לספק פרנסה למביני עניין למשך דורות.

להלן תמונה, קשה לציפיה, של חדר המדרגות בבית משותף בסגנון הבינלאומי בהרצל פינת בר-כוכבא, אותו הבית שהעץ בחזיתו נעקר, המדרכה קוצרה והחניה בוטלה.

בחצר הבנין המשותפת, אך הקטנה מאד, פעל בעשור האחרון, כמעט ללא הפרעה, מגרש סואן לסחר בגרוטאות מתכת מכל האזור.

בין היתר חתכו עבריינים את כבלי החשמל הירוקים החדשים, שהתקינה חברת החשמל בבנין במסגרת עבודות שידרוג התשתית.

דייר מת מוות לא טבעי במרתף הטחוב שהפך לדירה בלתי חוקית, ובעליו השתלטו על החצר המשותפת.

בבנין מימין התנהל במשך שנים רבות מאד בית בושת משגשג באחת הדירות.

בבנין משמאל התבצע ניסיון רצח על רקע מאבק שליטה בשטח משותף.

מזרק ושאריות פעילות נוספות של נרקומנים בחדר המדרגות

7. תחילת רחוב הרצל

תחילת רחוב הרצל בין הנביאים לשמריהו לוין.

זה המראה כיום, לאחר השלמת העבודות, וכך הוא גם ייראה בעתיד הנראה לעין.

בקטע זה של הרחוב, בניגוד לקצהו השני, כמעט ולא מתגוררת אוכלוסיה, ורוב הבתים הם ישנים מאד ונמוכים.

ייתכן שכמו בירושליים, בה הרכבת הקלה פעילה מאד בקטע שבין התחנה המרכזית לשער יפו ושוממת ביתר הקטעים, גם פה כדאי היה להתמקד בפיתוח הקטע הקטן הזה ולהפוך אותו למותר לתנועת תחבורה ציבורית בלבד, ואת יתר רחוב הרצל להשאיר כמות שהוא.

יש תושבים שזוכרים בוודאי כי במפות תוואי המטרונית הראשונות בפרסומי העיריה עבר הנתיב בהדר ברחוב יל''ג-החלוץ בלבד, כאשר הוא עולה להרצל בקטע שבתמונה בלבד, לצורך סיבוב וחזרה ליל''ג-החלוץ דרך רחוב הנביאים.

למרות שהפלייר המבוקש טרם נמצא, עדות חלקית לתוואי המקורי נמצאת במפה הבאה, שמראה את הנתיב המקורי, בתקופה שסוחרי הרחוב התעמתו עם יונה יהב בנוגע להוספת ושינוי כיוון נתיב לתחבורה פרטית.

נראה כי בתקופה זאת התבשל הרעיון להאריך את המטרונית לכל רחוב הרצל

לכן היו החפירות בקצהו השני של רחוב הרצל בבחינת הפתעה גמורה לתושבים הרבים שמתגוררים במקום, שלא הספיקו להיערך לכך מבעוד מועד.

8. צומת הרחובות החלוץ - הנביאים

תחילת רחוב החלוץ בפינת רחוב הנביאים.

זה המצב כיום, אך בכל הצד הימני שבו חונות המכוניות, ונמצאת תחנת המוניות לתל אביב יחד עם עוד עסקים רבים עומד לעבור בקרוב מאד נתיב המטרונית.

צומת הנביאים - החלוץ הפכה למסוכנת לחציה גם במעברי החצייה המרומזרים, בגלל תנועת כלי הרכב מכל הכיוונים.

מראה בהגדלה של הנתיב הימני, בו חונות כיום מכוניות ובקרוב יעבור נתיב המטרונית

צומת זאת משקפת יותר מכל את התסבוכת שאליה נקלעה העיריה עם תוכנית המטרונית.

לענין זה כדאי להשתמש בתסריט ה'הראשומון' ולהציג את הנושא מנקודות מבט אחדות:

א. נקודת המבט של העיריה - לצרכי שיפור פני העיר יתבצעו במקום עבודות בניה במהלך חודשים אחדים ועם התושבים הסליחה.

ב. נקודת המבט של העוברים ושבים - הפסקנו לעבור ברחוב כי עובדים בו, וממילא יש דרכים חלופיות חדשות

ג. נקודת המבט של בעלי העסקים - לקחו לנו את מקומות החניה ואת הפרנסה מהיום שהתחילו בעבודות.

ד. נקודת המבט של הדיירים המתגוררים ברחוב - גיהנום בלתי נסבל בלילות. מחדל בריאותי חמור שמשתקף בוודאי היטב בסטטיסטיקה של שירותי הבריאות. התושבים לא נלחמו כי: א. הם הופתעו ב. הם ברובם אוכלוסיה קשישה וקשת יום. ג. קשה להילחם במה שמתואר כשיפור התנועה.

ה. נקודת המבט של תיאורית הקונספירציה - העיריה מייבשת את הרחוב ומגרשת את התושבים כדי להכשיר אותו ליזמים חדשים.

9. צומת הרחובות החלוץ - ברוולד

צומת החלוץ - ברוולד לפני פתיחת נתיב המטרונית והתחבורה הציבורית בהמשך החלוץ לכיוון המפרץ

זה המראה שאותו ראו בוודאי במשך שנים אחדות בכירי העיריה בדרכם להיכל העיריה הסמוך.

הפקקים פשוט עברו, כהרגלם, ממקום אחד למקום שני.

מעבר לכך מבטאת תמונה זאת יותר מכל את הכלל שאין דבר ניצחי יותר מאשר הזמני.

במשך שנים אחדות התנהלה התנועה בקטע זה כמתנגשת משני הכיוונים.

מן הראוי לציין כי עבור כל הנוסעים בתחבורה הציבורית מכיוון קרית אליעזר והעיר התחתית לעבר הדר ושכונות הכרמל ונווה שאנן, ומרכזיית המפרץ, התקצר מאד משך הנסיעה. זאת בעיקר בזכות פתיחת נתיב המטרונית ברחוב העצמאות.

זאת למרות שזה נתיב ארוך ומפותל, שבו יש קטעים רבים, בפרט במעלה רחוב שיבת ציון, שאינם מנוצלים.

ניתן היה לקצר ולייעל עוד יותר את הנתיב הציבורי בין העיר להדר לו היו סוללים אותו בואדי ניסנאס, במעלה רחוב חורי מכיוון הכיכר בצומת הרחובות אלנבי - הציונות לעבר היכל העיריה. אך במקום זה נכנעה העיריה ללחצי התושבים, והותירה את ההזנחה התחבורתית כמו שהיא, וגם האוטובוסים הבודדים שעוברים נתקעים בפקק העצום שגורמים הרחובות הצרים ועמוסי התנועה.

רחוב חורי בעליה לכיוון היכל העיריה, שנמצא במרחק מאות מטרים ספורים

10. רחוב החלוץ על יד 'אמפי'

רחוב החלוץ על יד קולנוע 'אמפי' לשעבר

כיום כבר עובר נתיב התחבורה הציבורית בנתיב הימני, שנמצא עדיין בעבודות בעת הצילום.

התחבורה הציבורית עוברת לכיוון המפרץ, כיוון הפוך לזה של כלי הרכב הפרטיים שממשיכים לכיוון רחוב הנביאים.

זקני העיר מגרדים בוודאי בפדחתם בשאלה 'מה העיריה רוצים ממני', לנוכח הזנחת מבנה הקולנוע הישן שמן הראוי היה להפכו, כמו את יתר בנייני הקולנוע הנטושים, למגדל גבוה שמשלב בקומותיו הרבים, מלמטה עד למעלה, חנייה, ספורט, מסחר, משרדים, מגורים ומלונאות.

הפוטנציאל של מגדל רב תכליתי על גבי חורבות קולנוע 'אמפי' הוא רב מאד, בין היתר כיוון שהמגרש גובל בצידו האחורי, ברחוב סירקין, עם נתיבי אבן גבירול.