השפעת הרחבת תעלת פנמה על תנועת הספינות במזרח הים התיכון

היום נפתחה תעלת פנמה המורחבת, אשר ישוטו בה ספינות מכולות בנפח גדול עד פי שלושה מאשר הנפח המכסימלי שהיה אפשרי עד כה. גם פקקי הספינות שהמתינו בתור לחצית התעלה צפויים להשתחרר. תעלת פנמה היא המתחרה העיקרית של תעלת סואץ, לכן יש להרחבה השפעה רבה על כל הנעשה באזורנו.

כיוון שתעלת פנמה היתה עד היום צרה מכדי שספינות מכולות גדולות יוכלו לעבור בה, שטו עד כה ספינות אלה מניו יורק לשנחאי דרך תעלת סואץ. בדרך הן עצרו גם בנמלי ישראל. החל מהיום המצב שונה לחלוטין.

כדי לראות את מידת ההשפעה שתהיה להרחבת תעלת פנמה על תנועת הספנות באזורנו נבדקו, באתר שמודד מרחקים ימיים בין נמלים ברחבי תבל, מרחקי ההפלגה בין שנחאי לניו יורק. 

החישובים מראים כי השיט בין ניו יורק לשנחאי דרך תעלת פנמה קצר במידה משמעותית מאשר דרך תעלת סואץ:

א. שנחאי-פנמה-ניו יורק = 10582 מייל ימי.

ב. שנחאי-סואץ-ניו יורק = 12370 מייל ימי.

משך הנסיעה בנתיב א', במהירות של 20 מייל ימי לשעה, הוא 22 יום ושעה אחת. משך הנסיעה בנתיב ב' הוא 25 יום ו-19 שעות.

כאשר משווים את מרחקי ההפלגה בין שנחאי וטוקיו לרוטרדם, הנמל הגדול ביותר באירופה, רואים כי הנתיב דרך תעלת סואץ קצר במידה משמעותית מאשר הנתיב דרך תעלת פנמה, אך הפער מצטמצם במידה רבה כאשר השיט מתחיל בטוקיו, שהיא קרובה יותר לפנמה.

החישוב שנעשה אינו מתיחס לעיכובים שונים, שנגרמים כתוצאה משינויים במסלול, כניסה למיצרים, שיט במים מסוכנים, וכדומה. הציר דרך תעלת פנמה הוא ישר ומבטיח זרימה רצופה, לעומת הציר המפותל דרך תעלת סואץ.

החישוב אינו כולל גם סיכונים בטחוניים. השיט דרך האוקינוס השקט והאוקינוס האטלנטי הוא בטוח הרבה יותר מאשר השיט דרך הים התיכון, ים סוף, וים סין הדרומי.

ספינות המכולות הגדולות שפקדו עד היום את האגן המזרחי של הים התיכון בדרכן מהחוף המזרחי של צפון אמריקה אל המזרח הרחוק לא יעשו זאת יותר.

העיכובים והסיכונים לאורך ציר תעלת סואץ שבין המזרח הרחוק לאירופה יביאו לכך שגם כאן חברות הספנות יעדיפו את השיט בתעלת פנמה.

מרחק ההפלגה בין ניו יורק לשנחאי דרך תעלות פנמה וסואץ

השפעת הרחבת תעלת פנמה על תעשיית הדלק במפרץ חיפה:

בחופי ארה''ב, מכסיקו, ונצואלה וברזיל נמצאות עתודות נפט וגז מהגדולות בעולם. הנפט והגז האלה נגישים כעת הרבה יותר לסין, וליתר מדינות מזרח ודרום מזרח אסיה שצמאות מאד לדלק.

עד היום היו חיבות מדינות מזרח אסיה להסתמך על מקורות המפרץ הפרסי: סעודיה, איראן, ונסיכויות הנפט. החל מהיום נמצאות מדינות המפרץ בתחרות קשה מול מדינות אמריקה על שווקי המזרח הרחוק.

לכן צפויות מדינות המפרץ הפרסי למצוא את עצמן כאשר ברשותן עודפי נפט וגז רבים מאד. הן יבקשו למכור עודפים אלה במחירים מוזלים. אחד השווקים הפוטנציאליים הקרובים הוא אזור האגן המזרחי של הים התיכון, שבו נמצאת גם מדינת ישראל.

חברת נובל אנרג'י, שמתכננת להשקיע הון עתק בפיתוח תשתיות להפקת הגז והנפט מהאתר שמול מפרץ חיפה, עלולה להתחרט על כך. זאת חברה גלובאלית, שיש לה בארות גם במפרץ הפרסי וגם במפרץ מכסיקו, והיא רגישה מאד לתנודות המחירים בשוק העולמי.

מחירי הנפט והגז בעולם נמצאים ממילא בשפל, ועומדים לרדת יותר בזכות תקנות פאריס והיצע מאיראן.

יתכן והגז והנפט של מאגר לוויתן ישארו במצבם הטבעי, בבטן האדמה בלב ים, כתוצאה מהיעדר ביקושים.

קו רכבת מכולות מהיר בין סין לפולין

נשיאי סין ופולין חנכו אמש בוורשה את קו הרכבת המהיר להובלת מכולות בין סין לאירופה.

פולין היתה בעבר השער האירופאי לסחורות מסין.

יהדות פולין שגשגה בזכות זאת.

כיום מגיעים אליה ישראלים רבים לחגיגת קניות.

סביר שגם נמל המפרץ בחיפה ינטש בעקבות פתיחת הקו המהיר.

נתיבי הסחר בין סין לאירופה

מפה נוספת שמטילה צל כבד על כדאיות פיתוח נמל המפרץ בחיפה, ושופכת אור על הפחזנות שבה התקבלה ההחלטה להקימו, היא מפת נתיבי הסחר הימי בין המזרח הרחוק לאירופה. התמוססות כיפת הקרח באזור הקוטב הצפוני פותחת נתיבי ספנות חדשים בין המזרח הרחוק לאירופה. אורך הנתיב שמעל לצפון יבשת אסיה הוא כמחצית מאורך הנתיב המפותל והמסוכן שעובר דרך מיצרי סינגפור ותעלת סואץ.

זאת אמנם חדשה רעה לשוחרי איכות הסביבה, אך זאת בשורה משמחת לחברות הספנות. הקו הצפוני בין שנחאי לרוטרדם מבטיח להן צמיחה מהירה ורווחים נאים.

על גבי צורת הגלובוס אפשר גם לראות עד כמה קצר משמעותית הנתיב היבשתי שעובר בין סין לאירופה, לעומת הנתיבים הימיים. הנתיב היבשתי של רכבות המטען המודרניות עובר בתחנות המסחר המסורתיות של דרך המשי, ומבטיח את שגשוגן של המדינות ששוכנות לאורכו.

נתיבי הסחר הימיים בין המזרח הרחוק לאירופה

נתיב הרכבות המהירות שעובר כיום לאורך דרך המשי בין סין לאירופה כולל גם שלוחות משגשגות לאיראן, תורכיה, והים השחור. תורכיה והים השחור הן כיום יעד מרכזי לספינות המכולות הקטנות שיוצאות מחיפה לאחר שיטעון מספינות שהגיעו מהמזרח הרחוק. 

עוד מכה לנמל המפרץ  צפויה מתעלת פנמה המורחבת שנחנכת בימים אלה, ומאפשרת תנועה של ספינות מכולות בנפח גדול פי שלושה מאשר בעבר. התעלה צפויה להתחרות מול תעלת סואץ בהובלת המטענים בין המזרח הרחוק לאירופה. משך ההפלגה בין החוף המזרחי של ארצות הברית למזרח הרחוק דרך תעלת פנמה צפוי להיות קצר בשבועיים לעומת משך ההפלגה בתעלת סואץ.
.

המפות מצביעות על כך שמן הראוי הוא לערוך בדיקה מחודשת של הנתונים שעל פיהן נקבעה כדאיות הקמת נמל המפרץ. כל פיתוח של מפרץ חיפה חיב לכלול גם את האופציה של ירידה דרמטית בכמות המכולות שתעבור דרך נמל חיפה.  

9 זוכים באות הגלובוס הירוק ומשרד האנרגיה שזכה בגלובוס השחור

אות "הגלובוס הירוק" הוענק גם לשותפי המאבק על איכות האוויר והחיים במפרץ חיפה.

למאבק זה התגייסו שותפים רבים, להתארגנות אזרחית אותנטית שהעלתה לסדר היום הציבורי את הסיפור העגום של חיפה והקריות. האזור המזוהם ביותר בישראל סבל לא רק מהשיעור הגבוה בארץ של תחלואת סרטן ומחלות נשימתיות, אלא גם מהתעלמות הממסד והרשויות. אף שמחקרים רבים ב-30 השנים האחרונות מראים שהתעשייה הפטרוכימית היא הגורם העיקרי לתחלואה עודפת של סרטן, מחלות ריאה ולב במפרץ חיפה, מקודמות בימים אלו 3 תכניות סטטוטוריות להרחבת התעשייה המזהמת.

לריק הזה נכנסו קבוצות תושבים, ארגונים ואנשים פרטיים, שפועלים בהתנדבות ובמרץ לשינוי המדיניות, ואינם נרתעים להתמודד עם רשויות הנועלות דלתותהן ומנהיגים הטומנים ראשם בחול. החזית הירוקה של ארגוני הסביבה והחברה האזרחית במפרץ כוללת את: מגמה ירוקה, אמהות ואבות למען חיפה והקריות, הפורום הישראלי לשמירה על החופים, אל"ס- אזרחים למען הסביבה, תנועת אומ"ץ, הירוקים של חיפה, הקואליציה לבריאות הציבור, פורום אדם וסביבה, אדם טבע ודין וחיים בחיפה, פורום עזר"א, צלול. הקבוצות פועלות, ביחד ולחוד, נגד הרחבת התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה ובכלל זה לשינוי התכנית להרחבת בתי זיקוק, התכנית להקמת מתחם פטרוכימי חדש "קרקעות הצפון" והתכנית להקמת נמל דלקים פרטי, שאמור לתמוך בהתרחבות התעשייה, על חשבון חופי הקריות והפארק המטרופוליני בקישון. 

הקבוצות פועלות הן במישור האקטיביסטי ובכלל זה הפגנות, עצומות, חוגי בית, דיונים בכנסת, בגצ"ים ועררים; והן במישור המקצועי במטרה להתוות חלופות המבוססות על מחקרים, ניירות עמדה, הרצאות, יוזמות מקומיות ומחקרים משותפים עם האקדמיה. בפעילותם זו העלו את המציאות החיפאית לסדר היום הלאומי ואילצו את מקבלי ההחלטות בישראל לתת פתרונות הולמים למצבי הקצה בחיפה.