רשמי מסע בסיוט שנקרא שדרות ההסתדרות

הזדמן לי לאחרונה ללנסוע בתחבורה הציבורית ממרכזית המפרץ לצפת וחזרה. המסלול עובר לכל אורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו. נסעתי בדרך זאת פעמים אחדות בתקופה האחרונה, גם בשעות הערב, ונדהמתי מרוב הפקקים, שעיכבו אותי ומעכבים עשרות אלפי נוסעים כל יום, וכל זאת מחמת טיפשות בתכנון התחבורה בכביש, שהוא מהחשובים במדינה. אספתי מצבור של מחשבות אודות המצוי והראוי בכביש זה, ואני מבקש להקטיר אותן כאן, למען יבוא לציון גואל.

ראשית ברצוני להתייחס לנסיעה בנתיב המטרונית. האוטובוס המהיר בו נסעתי השתרך, מהיציאה ממרכזיית המפרץ שבצ'קפוסט, אחרי אוטובוס מאסף לעכו, מבלי יכולת לעקוף אותו, כי אין אפשרות מובנית כזאת בנתיב המטרונית. האוטובוס התעכב בכל תחנת איסוף לאורך הקו, למרות שלא העלה נוסעים. העיכוב היה לא ארוך במיוחד, אך מעצבן, והצטבר לדקות אחדות במהלך כל הנסיעה עד לצומת עכו. זה הפסד זמן ניכר אם מכפילים אותו במספר הנוסעים באוטובוס. אם מחשבים גם אפשרות של מספר אוטובוסים מאספים שאחריהם נוסעים אוטובוסים מהירים אחדים, הרי שמדובר בהפסד מצטבר רב מאד של זמן וכסף.
מחשבה זאת הביאה אותי להשערה שאולי מתכנני הנתיב למטרונית אינם מתכוונים כלל שאוטובוסי אגד יסעו עליו, כי אם גם אוטובוסים וגם מטרוניות יסעו בשיירה, התוצאה תהיה מגוחכת ביותר.

בקוטב השני של הצפיפות, מה יקרה בשעות הערב המאוחרות והלילה אם אכן יהיה נתיב המטרונית שמור למטרונית בלבד. בשעות המאוחרות של היום מספר האנשים שימתינו בתחנות הקו יתמעט מאד. אין להניח כי מפעילי המטרונית, ששיקולי תועלת כלכלית יהיו בוודאי נר לגלגליהם, ימצאו לנכון לשגר רכב שמיועד למאות אנשים עבור אותם נוסעים בודדים. התוצאה תהיה שהפרשי הזמנים בין המטרוניות יהיו ארוכים מאד, והאנשים יחששו לצאת מהבתים בשעות אלה, שהן שעות קניות ובילוי, כי לא תהיה תחבורה ציבורית כלל. תחבורה ציבורית משולבת במוניות שירות לא תהיה אפשרית, בגלל שלמוניות אסור להיכנס לנתיב המטרונית, ומסיבה זאת הן יחדלו לפעול.


נתיבי המטרונית עומדים כיום בשממונם רוב הזמן. ממרכזית המפרץ לכיוון הקריות, עכו ונהריה, והצפון יוצאים עשרות אחדים של קווי אוטובוס בלבד. כולם יחד מגיעים להערכתי, במקרה הטוב, לתדירות של אוטובוס יחיד בדקה. ממתי מפרישים נתיב כביש עמוס ביותר, באורך עשרות קילומטרים, לנסיעתו של אוטובוס יחיד בדקה בלבד!? המטרונית תמנע ממטרופולין חיפה והקריות תחבורה ציבורית אמיתית: מוניות שירות, מוניות ספיישל, רכבי הסעות, אוטובוסי תיירים, רכבים פרטיים עם 4 נוסעים ומעלה, ועוד, לא יוכלו לנצל את הנתיב. זה מחדל שאין כדוגמתו, אשר מעורר בי הרהורים קפקאיים.

אסון תחבורה אקוטי מתרחש בכביש המרכזי בצפון הארץ - מהצ'קפוסט עד עכו, בנתיבים לרכב פרטי וציבורי שאינו של אגד. שמו המלא של הכביש הוא שדרות ההסתדרות עד קרית חיים ובהמשך הוא נקרא דרך עכו חיפה, אך אין סדר ואין דרך. פלא הוא שלא קם עד היום מי שישמיע את זעקתם של כל הנוהגים ברכבים בכביש זה, ויארגן אותם למחאה ציבורית. הנהגים תקועים בפקקים, ואילו במרכז הדרך עומדים בשיממונם נתיבי המטרונית כשהם בבחינת לעג לרש.

רציתי לאחרונה לנסוע מהצ'קפוסט לקיריון בקרית-ביאליק במכונית פרטית בשעות הערב, השעות שבהן חוזרים מהעבודה. לקח לי כשעה לעבור את הקילומטרים האחדים מהצ'קפוסט לצומת וולקן, ושם פניתי לאחור. הנסיעה מחיפה עד לקיריון אורכת שעות אחדות בשעות העומס, ומדובר בפחות מעשרים קילומטר. זאת תופעה שחוזרת מידי יום, מזה עשרות שנים רבות. המכוניות צמודות פגוש לפגוש לאורך כל הדרך הזאת וכמעט ולא מתקדמות. להגיע לקיריון מחיפה בשעות העומס לוקח זמן רב יותר מאשר להגיע לחו''ל.

מן הראוי היה לשחרר לאלתר את נתיב המטרונית לתחבורה הציבורית כולה, ואולי גם לכל המרבה במחיר, בסגנון הנתיב המהיר מנתב''ג לנתיבי איילון. התחושה שלי בסיום הנסיעה היתה של ניצול מהתופת.

ערכתי במהלך אחת הנסיעות חישוב מתמטי ממוצע של ההפסד למשק בגלל העיכובים בנסיעה לקריות על כביש חיפה-עכו כתוצאה מהפקקים, וזאת באומדן זהיר:

את הדרך לוקח בדרך כלל כשעה לעבור בשעות העומס. ניתן לעבור אותה ברבע שעה כשהיא ריקה, אך לצורך החישוב נניח שכל נוסע מפסיד בגלל הפקקים כחצי שעה בלבד לכל כיוון או שעה בהלוך-חזור.

על הכביש נוסעים כ-100,000 איש ביממה.

סך כך ההפסד הוא 100,000 שעות ליממה.

עלות כל שעה לנוסע היא 50 שקלים, כולל הפסדי זמן עבודה, דלק, בלאי, בריאות, וכדומה.

מידי יממה ההפסד המצטבר לפיכך הוא של 5 מיליון שקלים.

מידי שבוע ההפסד הוא של 35 מיליון שקלים.

בשנה סך כל ההפסד הוא של כ-1.8 מיליארדשקלים.

הפקקים נמשכים כבר עשרות שנים. סכום ההפסד הכספי המצטבר עד היום הוא אם כן אסטרונומי, והוא הסיבה העיקרית לכך שמטרופולין חיפה נמצא בפיגור עצום לעומת המרכז - מדינת תל אביב.

בנקודה זאת ברצווני להרחיב ולדון בפיתרון שמהנדסי התחבורה תיכננו לכאורה לצורך זאת, הלוא הוא 'כביש עוקף קריות'. צפיתי בסרטון ביוטיוב של מראה הדרך, המשתרעת בצורת קשת מצומת וולקן ועד עכו, בצמוד לגבולן המזרחי של הקריות ובין קרית ביאליק לקרית אתא, ונדהמתי מכמות האדמות החקלאיות שהיא זוללת. מעבר לכך, יש לה עוד חסרונות רבים:
ראשית, היא אינה פותרת את בעיית הפקק המרכזי, שהוא מהצ'ק פוסט ועד צומת וולקן.
שנית, מי שבכל זאת יסע בה ויצטרך להגיע לקריות המערביות, ים, מוצקין, וחיים, יצטרך לחצות את הצמתות המרומזרות בשדרות ההסתדרות ודרך עכו, שהן מהפקוקות ביותר במדינת ישראל.

מי שעובר בצומת וולקן לכיוון הקריות רואה כי מימין הולך ונבנה גשר שיוביל מנתיבי המפרץ, שהם כביש אוטובוס 58 לשעבר, לכביש עוקף קריות הנוצץ. המתכננים כמו צילבו את ידיהם מעשה אידיוטים, כי מתחת לגשר זה תמשיך התנועה בצומת וולקן להשתרך לאיטה.
ייתכן והמתכננים יאמרו כי לאחר שתצטבר התנועה שיביא כביש עוקף קריות אל הצירים של מזרח-מערב, הם ידאגו גם לשיפור הצמתים לאורך שדרות ההסתדרות ודרך עכו.
על כך היה עליהם לחשוב קודם, כי זה גם הפיתרון הראוי לשחרור כביש זה מהפקקים האיומים, והיה צריך לעשותו עוד כשהייתי ילד.

אלא שמשום מה פיתרון זה לא יצא אל הפועל. צומת קרית אתא היא היחידה שיש לה מחלף. מחלף זה הוא גשר פשוט, כזה שעובר מעל הצומת עם נתיב אחד לכל כיוון. מחלף מסוג זה מאפשר את התנועה בכביש הראשי המהיר בלי עיכובים, ואילו התנועה החוצה אותו לרוחבו עוברת בקלות מתחתיו, באמצעות מערכת נתיבים ורמזורים קלה לנהיגה.

המחלף הזה פועל מצויין גם עם נתיב אחד לכל כיוון, אך בימים אלה בונים את שני הנתיבים הנוספים בגשר, שיהפכו אותו לבעל שני נתיבים בכל צד, יותר מעשרים שנה לאחר התחלת הבניה.

מה יותר פשוט, יעיל, וזול מאשר להקים מחלף בדמות הגשר בצומת קרית אתא מעל כל אחת מהצמתות המרכזיות לאורך כביש חיפה-עכו: צומת וולקן, צומת קרית חיים - הצריף, צומת קרית מוצקין - מוצארט, צומת קרית באליק - צבר, וצומת צפון קרית ביאליק - אפק. כולן זכו לשמות מיתולוגיים ובצדק, כי הנהגים משתהים בהן לנצח.

את צומת אפק מן הראוי לכנות 'צומת סיזיפוס'. מי שנוסע בצומת מחיפה לעכו חש כי סיים סוף סוף עם סיוט הפקקים, אך זאת עד לפעם הבאה שבה יסע בכביש זה.

גשר פשוט בכיוון צפון-דרום מעל כל אחת מהצמתות האלה הוא הפיתרון הראוי לשחרורן מהפקקים. מספיק נתיב אחד לכל כיוון ואין צורך בבניית גשרים של ארבעה נתיבים, כי גם אין קרקע פנויה בנמצא לאורך הכביש. במקומות מסוימים בהם הגשר יהיה סמוך יותר לבתי מגורים אפשר להקים לאורכו קירות בידוד נגד רעש, וזהו זה.

פרויקט המטרונית מכסה על המחדל של פקקי התנועה בדרך מחיפה לעכו.
בסופו של יום כל החשבונות מתאזנים. אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. מה שמתחולל מבחינה תחבורתית לאורך דרך זאת הוא לדעתי חסר תקדים במימדיו. חבורת עיוורים קשורים בחבל נתנה לעיוור שבראש להוליך את כולם היישר אל הבור.

לקריאה נוספת: הסוף לפקקים במפרץ חיפה