יום שישי, 29 ביולי 2016

בז''ן = נדל''ן

בז''ן הם מפגע בריאותי, בטחוני, כלכלי, חברתי, אסתטי, פסיכולוגי, ועוד. גם אם יפתורו את בעית הזיהום, אך בתי הזיקוק ישארו במקומם, הסיכויים של מפרץ חיפה להתפתח יגוועו. מתווכחים עם מקבלי ההחלטות על נתוני זיהום ותחלואה. אפשר לדבר אליהם, ואל הציבור כולו, בשפה שכולם מבינים, שהיא שפת הכסף והנדל''ן. אם הציבור הרחב ידע שיש פה עתודות קרקע לפתרון כל בעית הדיור, יופעל לחץ נוסף על הממשלה. 

מפעלים פטרוכימיים בונים במקום נידח, על קרקע שהערך שלה הוא אפסי לעומת ערך הקרקע במפרץ. הערך של דונם קרקע מופשרת למגורים בלב ריכוז אוכלוסיה הוא מיליוני שקלים. אפשר לבנות על השטח של אלפיים הדונמים של בז''ן, שנמצא בלב ריכוז אוכלוסיה, עשרות אלפי דירות. 
ההכנסות מבז''ן הן אפסיות לעומת ההכנסות הצפויות למדינה ממכירת הקרקע, והמיסים השונים שיגיעו מהאזרחים שיתגוררו ויעבדו במקום. בז''ן, שמילאו וממלאים תפקיד משמעותי בבנין הארץ, חיבים לאמץ תוכנית זאת, גם מתוך אחריות לאומית וגם כי הם ירוויחו ממנה. זאת תוכנית ווין-ווין. צריך להפוך את הלבניות לבנינים. אנו זקוקים לבניני מגורים ולא לבתי זיקוק במפרץ חיפה. 

לא קשה למצוא שטח מתאים של אלפיים דונם ברמת הנגב. מפעלים ומתקנים פטרוכימיים אפשר לבנות גם במרחק 10-20 ק''מ מעיר, ולא צריך מרחק גדול יותר כדי למנוע את הסכנות מהם. לא צריך גם לפנות את הכל בבת אחת, אלא בהדרגה. בתור התחלה, במקום לבנות את חוות המיכלים במפרץ, אפשר לבנות אותה במקום לא מאוכלס, והרווח על מחירי הקרקע יהיה עצום.

הבניה לא תהיה על השטח המזוהם של בתי הזיקוק, אשר יהפכו לחלק מפארק הקישון, אלא בשטח של האדמות סביבו, שיהפכו לחלק מעיר הקריות. מדובר בשטח לא של אלפיים דונם בלבד, אלא פי עשר לפחות! אלה הם עשרות אלפי דונמים שמהווים את העתודה המשמעותית האחרונה לבניה במישור החוף של מדינת ישראל. זה שטח עצום שמקיף כיום את בז''ן, אך אי אפשר לעשות עליו כלום כי המתקנים הפטרוכימיים חייבים שוליים בטיחותיים רחבים מאד.

אין ספק שהעתקת בתי הזיקוק למקום אחר תעלה הון רב, ויש הנוקבים במחיר של 10 מילארד שקלים. אך סכום זה עשוי להיות חלק קטן בלבד מתקבולי הממשלה תמורת מכירת הקרקעות של המפעל ושל סביבתו, לאחר שיופשרו לבניה. בנינים במקום בז''ן יצמיחו את מטרופולין חיפה לדרגת מטרופולין תל אביב לפחות.

המדינה יוזמת חוק לבניה של מלונות על קו החוף במקום אחד, ובמקום שני תעשיה כבדה. מישור החוף של מדינת ישראל הוא אחד הצפופים בעולם. מה שנעשה הוא כמו לקחת רכב שטח ולדהור איתו בחוף הים בין המוני המתרחצים. 
בצפון תל אביב על גבול רמת השרון, בשטח שהיה עד לא מזמן מרכז הפצת הגז הביתי של גוש דן, עומדים לבנות 12 אלף דירות. באותו הזמן, במפרץ חיפה, על שטח דומה, מחליטים להקים חוות מיכלי דלק וגז. זאת אינה שמחה לאיד בלבד. בעידן התמ''א והפינוי-בינוי, שיוצרים חוסר וודאות ארצי בתחום הנדל''ן, מישהו כאן גוזר קופון.

השלטים הבאים צפויים להתנוסס בכל מקרה:
למכירה קרקע מופשרת לבניה במפרץ חיפה, בקרבת שטח תעשיתי לשעבר של בתי הזיקוק.
הקרקע נמצאת בלב מרכזי אוכלוסיה ותעסוקה גדולים, חוף ים, נמל ומרינה, נמלי תעופה בינלאומיים, כבישים מהירים ומסילות רכבת, וסמוך לפארק הקישון והר הכרמל.

השלטים שמתאימים לשטח בתי הזיקוק במפרץ חיפה
נוף אפשרי של שטח בתי הזיקוק

יום חמישי, 28 ביולי 2016

מפרץ אילת ומפרץ חיפה

מפרץ אילת, עם הערים אילת ועקבה שנמצאות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה, והדמיון הפיזי בין השניים הוא רב מאד. בין אילת לעקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שמראה העמק השלו, בעל המראה הפסטורלי מדברי, מסייע להשכנת השלום.

במפרץ חיפה המצב הוא בדיוק להיפך. על העמק חולשת תעשיה פטרוכימית מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית. מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, ולסכסך בין תושבי האזור. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. התעשיה הפטרוכימית יוצרת די.אנ.איי מקומי, שהוא חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל.

בהפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, שהתקיימה בחוף דדו השבוע, השתתפו כ-2000 מתושבי האזור. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בהפגנה הרגיש כי הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא ואופטימי. לא היה מקום מתאים יותר מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.

תושבי מפרץ אילת מתפרנסים ברובם מתיירות. התיירים מגיעים דרך 3-4 נמלי תעופה בינלאומיים, שנמצאים באזור ששטחו כשטח מפרץ חיפה, ומספר תושביו כעשירית בלבד. חיפה חיבת לאמץ דוגמא זאת!

מפרץ אילת

מפרץ חיפה

יום שבת, 9 ביולי 2016

השפעת הרחבת תעלת פנמה על תעשיית הדלק במפרץ חיפה

בימים אלה נפתחה לתנועת ספינות תעלת פנמה המורחבת. התעלה מאפשרת הגדלה משמעותית בנפח תנועת הסחורות בין החופים המזרחיים של יבשת אמריקה לחופי מזרח יבשת אסיה.
בחופי ארה''ב, מכסיקו, ונצואלה וברזיל נמצאות עתודות נפט וגז מהגדולות בעולם. הנפט והגז האלה נגישים כעת הרבה יותר לסין, וליתר מדינות מזרח ודרום מזרח אסיה שצמאות מאד לדלק.
עד היום היו חיבות מדינות מזרח אסיה להסתמך על מקורות המפרץ הפרסי: סעודיה, איראן, ונסיכויות הנפט. החל מהיום נמצאות מדינות המפרץ בתחרות קשה מול מדינות אמריקה על שווקי המזרח הרחוק.
לכן צפויות מדינות המפרץ הפרסי למצוא את עצמן כאשר ברשותן עודפי נפט וגז רבים מאד. הן יבקשו למכור עודפים אלה במחירים מוזלים. אחד השווקים הפוטנציאליים הקרובים הוא אזור האגן המזרחי של הים התיכון, שבו נמצאת גם מדינת ישראל.
חברת נובל אנרג'י, שמתכננת להשקיע הון עתק בפיתוח תשתיות להפקת הגז והנפט מהאתר שמול מפרץ חיפה, עלולה להתחרט על כך. זאת חברה גלובאלית, שיש לה בארות גם במפרץ הפרסי וגם במפרץ מכסיקו, והיא רגישה מאד לתנודות המחירים בשוק העולמי.
מחירי הנפט והגז בעולם נמצאים ממילא בשפל, ועומדים לרדת יותר בזכות תקנות פאריס והיצע מאיראן.
המשולש נתניהו-שטייניץ-כ''ץ יצטרך לצבוע מחדש, בצבע זוהר פחות, את הזהב השחור שאותו הוא מנסה למכור בריבית קצוצה, יחד עם תוספת מתקני זיקוק, בלי לחוס על תושבי מפרץ חיפה המורעל. יתכן והם יעמדו מול שוקת שבורה, והגז והנפט ישארו במצבם הטבעי, בבטן האדמה בלב ים, כתוצאה מהיעדר ביקושים.