הצורך בפינוי הדרגתי, אך מלא, של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, נבלע בויכוח אודות ממצאי הזיהום.
אני יליד חיפה מזרח ומתגורר בעיר כל חיי, למעלה משישים שנה, ומודע וכואב את בעית הזיהום בעיר המורעלת.
הבעיה העיקרית של מטרופולין חיפה היא חוסר היכולת שלו להתפתח באופן כללי. זאת מחמת המחסור החמור בשטחים לבניה, שנובע מחמת קיום המפעלים האלה.
מפרץ חיפה הוא אחד המקומות היפים, החשובים והיקרים ביותר בתבל כולה.
המפעלים הם זוללי קרקע ומזהמים. לכן אין כל אפשרות לקיים בסמיכותם ישוב עירוני צפוף, ואפילו לא תעשיה קלה ומסחר ראויים לשמם.
מפרץ חיפה אינו רחב ידיים. מידותיו הם קילומטרים אחדים לכל כיוון, בין הים לטבעון, ובין נשר לקרית חיים. לולא המפעלים, אפשר היה לבנות על השטח הזה ערי מגורים ואזורי תעסוקה למיליוני תושבים. תשלומי הארנונה ומיסי העבודה שיתקבלו מהם יהיו גבוהים עשרות מונים מאשר אלה שהמפעלים משלמים.
אפשר לשאול כל קבלן בניה מה דעתו בנדון: כמה אפשר לבנות כיום במפרץ חיפה, וכמה אפשר יהיה לבנות במידה והמפעלים האלה יפונו?
על כל השטח שעליו הם נמצאים ובסמוך להם, שטח שאין בו כיום ביקוש למגורים ואף מתקיימת ממנו הגירה שלילית מזה שנים רבות, אפשר לבנות מיליוני דירות. אפשר להקים בו מטרופולין בסדר גודל של סינגפור, שגם תפרח ותשגשג כמוה בזכות המיקום המעולה.
המיקום שנבחר להקמת בתי הזיקוק על ידי הבריטים, לפני כמעט מאה שנה, אינו מוצדק כיום.
אין כיום הצדקה טכנולוגית, פוליטית, וכלכלית למיקום המפעלים הפטרוכימיים במפרץ.
מבחינה טכנולוגית, שיטות הקירור המתקדמות אינן דורשות מי ים, ואפשר להציב מפעלים כאלה הרחק מהחוף.
מבחינה פוליטית, הבריטים זיקקו נפט שהגיע בצינור מעירק ונשלח דרך נמל חיפה. כיום מקורות היבוא והיצוא הם שונים לגמרי.
מבחינה כלכלית, המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה כושלים ברובם מבחינה כלכלית, ושקועים בחובות למדינה. העולם עובר לאנרגיה אלטרנטיבית, במיוחד אנרגית השמש, שהיא כבר כיום זולה יותר מאנרגית מאובנים. על סמך תוצאות ועידת פאריס להתחממות כדור הארץ, שנערכה לא מכבר, האנרגיה האלטרנטיבית תהפוך לעיקרית בתוך עשורים ספורים. חובה להקים את המפעלים האלה במיקום אופטימלי. גם כאשר העתיקו את תעשית הטקסטיל ממדינת ישראל לארצות מתפתחות, לפני שנים רבות, היו לצעד זה מתנגדים רבים, אך הוא הוכיח את עצמו מעל ומעבר.
כנראה שבמאגר ''לוויתן'' התגלה גם נפט רב, שהוא בעל דרגת זיהום גבוהה.
חלק גדול מהנפט שבתי הזיקוק עלול לזקק, באמצעות התשלובת החדשה המתוכננת של מסוף הדלקים בנמל, בתי הזיקוק המורחבים, וחוות המיכלים החדשה, יהיה מיועד ליצוא.
הזיהום ישאר במטרופולין חיפה, ויהפוך אותו לאזור עולם שלישי מובהק.
אין זה העתיד הנכון. חייבים לעצור ולהסיט את הפיתוח הזה, שעלול לקבוע מסמרות בארון המתים של המפרץ לעוד מאה שנה.
הפינוי של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ הוא בעל דחיפות כלכלית, טכנולוגית, ופוליטית, באותה המידה שהוא בעל דחיפות בריאותית. אך אפשר לבצע אותו בהדרגה ובחוכמה. זאת על ידי מספר צעדים:
א. עצירת כל תוספת מיותרת למפעלים ולמתקנים. לדוגמא, אין לבנות בנמל המפרץ מסוף דלקים שהספקו המתוכנן פי שישה מאשר המסוף הקים, ואפשר לעשות זאת אלא בצמוד לאסדת הקידוח בלב ים.
ב. סילוק כל המתקנים המיושנים שאינם פועלים. לדוגמא, ה''לבניות'' המפורסמות של בתי הזיקוק. אלה הם מתקני קירור במים שאינם יותר בשימוש, אך הפכו לסמל של בתי הזיקוק. הם תופשים שטח נרחב, ומהווים מכשול בטיחותי בדרכם של המטוסים למסלול של שדה התעופה חיפה. הריסתם צריכה להיות צעד סימלי ראשון בדרך לשינוי.
ג. העתקת כל המתקנים החיוניים שיש צורך להחליפם לאזורים שוממים. לדוגמא, את חוות המיכלים הענקית החדשה, שמתוכננת להקמה במרחק פחות מקילומטר בלבד מעיר נשר, אפשר להקים גם בנגב. הקמת חווה כזאת, בגודל זה או אחר, היא חיונית לנוכח הצורך לפנות את חוות המיכלים הענקית העתיקה שבנו הבריטים על חוף הים, בין קרית חיים לנמל הקישון. במקום אפשר לבנות טיילת מפוארת, שמאחוריה מגדלי מגורים, ומאחוריהם קרית הייטק.
נושא עתיד מטרופולין חיפה הוא רחב יריעה, וכרוך בו עתיד מדינת ישראל והעולם כולו. לכן ארחיב מעט בנדון.
יש לצמצם את תוכנית נמל המפרץ, ולשלבם בהקמת נמל תעופה בינלאומי על בסיס שדה התעופה הקיים שצמוד לנמל הימי. זאת כי נמל ימי זה עתיד לשמש בעיקר לשינוע מכולות בטרנזיט בין ספינות ענק לספינות קטנות. מגרשי המכולות תופשים שטחי ענק בקירבת חוף הים, שטחים שמבחינת שימושי הקרקע מתאימים יותר לתיירות, מגורים, תעשיה מתקדמת ומסחר, אשר יניבו למדינה הכנסה רבה עשרות מונים מאשר המכולות. נמלי טרנזיט ענקיים לספינות מכולות פועלים כבר ביוון ובמצרים, על יד הסינים בעיקר, במקומות שבהם יש שטחים נרחבים שמתאימים יותר לשימוש זה.
לנוכח המשמעויות הכלכליות המפליגות שיש לשינוי של שימושי הקרקע מתעשיה פטרוכימית למגורים במפרץ חיפה, חובה לשאול האם אין התוכניות להרחבת המתקנים הפטרוכימיים שיוזמים אילי ההון בבחינת ספסרות נדל''ן. יתכן כי בתוך שנים אחדות, לאחר שהם יקבלו את אישורי ההרחבה,ההסדרה והבעלות של הקרקעות, הם יקימו עליהן רבי קומות וקניונים.
כדאי למדינה לנקוט בעצמה את הצעד האמיץ של שינוי שימושי הקרקע במפרץ חיפה, כמו שמתבצע הדבר בימים אלה בגוש דן, שממנו מועברים בסיסי ומפעלי צה''ל לטובת אזורי מגורים.
במרכז הטענות שנשמעו נגד הקמת אזורי מגורים רבי קומות במפרץ חיפה, ומתקנים המוניים כמו איצטדיוני כדורגל, מביאים את טענת המצאות ''שבר יגור''. שבר יגור הוא שלוחה של השבר הסורי אפריקני, שמעידה על סכנת רעידת אדמה. אך אזורי צפת וירושלים מועדים הרבה יותר. בנוסף, באזור זה, על גבי מורדות הכרמל יש כבר בנייה צפופה, בנשר, ונווה שאנן, אשר המצאות השבר לא מנעה אותה.
הסכנה של רעידת אדמה היא חמורה הרבה יותר סביב האוקינוס השקט, במקומות כמו החוף המערבי של ארצות הברית, צ'ילי ויפן. הדבר לא מנע בניה אינטנסיבית שם, ואת הפיכת האזור לחשוב ביותר בכלכלה העולמית. מהנדסי הבניה לוקחים בחשבון את סכנת רעידת האדמה בעת תכנון בנינים, וכך צריך להיות גם במפרץ חיפה. בנוסף, אפשר לבנות את אזורי המגורים הצפופים רחוק יותר מהקו, שעובר למרגלות הכרמל.
הסכנה של רעידת אדמה היא חמורה הרבה יותר סביב האוקינוס השקט, במקומות כמו החוף המערבי של ארצות הברית, צ'ילי ויפן. הדבר לא מנע בניה אינטנסיבית שם, ואת הפיכת האזור לחשוב ביותר בכלכלה העולמית. מהנדסי הבניה לוקחים בחשבון את סכנת רעידת האדמה בעת תכנון בנינים, וכך צריך להיות גם במפרץ חיפה. בנוסף, אפשר לבנות את אזורי המגורים הצפופים רחוק יותר מהקו, שעובר למרגלות הכרמל.
על קו השבר אפשר לפתח את פארק הקישון. פארק הקישון הוא חלק חיוני של מטרופולין חיפה. עליו לכלול בתוכו את כל נחל הקישון מטבעון ועד השפך בים התיכון, ואת יובלו הצפוני נחל גדורה. אפשר להרחיב את הנחל, כך שישמש למטרות נופש ושיט בין שכונות מגורים. הפארק ישמש גם כ''רצועת ההקפה'' של מטוסי הנוסעים בנמל התעופה הבינלאומי של חיפה. כדי שהדבר יתממש, יכלול הפארק גם חלק משטחי המפעלים, ובפרט בתי הזיקוק, שנמצאים בדיוק בקו הגישה למסלול.
המשוואה המרכזית שצריכה להיות נגד עיניכם היא פינוי הדרגתי של המפעלים הפטרוכימיים במפרץ למען אזורי מגורים ותעסוקה מתקדמים, במקביל להגברת השימוש באנרגיה תחליפית במדינת ישראל.
יש משוואה משנית שהיא בעלת חשיבות, והיא מתן עדיפות להקמת נמל תעופה בינלאומי בחיפה, כצלע של נמל המפרץ הימי.
נמל תעופה בינלאומי בחיפה, שצמודה אליו קרית נמל תעופה כמו בנתב''ג, עשוי לשמש כמנוף הכלכלי העיקרי של מטרופולין חיפה בעתיד. בסינגפור, שבה פועל הנמל הימי הגדול בעולם, מהוות ההכנסות משדה התעופה כעשרים אחוז מהתל''ג.
כל האמור לעיל אינו גורע כמובן מחשיבות ומדחיפות העיסוק בסוגית החולי שגורם הזיהום מהמפעלים הפטרוכימיים.
דמיינו לרגע את המציאות במרכז הארץ במידה ובמקום נתב''ג יהיו במקום מפעלים אלה, שהיקף שטחם דומה למדי לזה של נתב''ג. האזור כולו יהפוך לאדמה חרוכה, כמו שקורה במפרץ. דמיינו לרגע מצב הפוך, שבו במפרץ חיפה פועל נתב''ג. האזור ישמש אבן שואבת לצעירים בני העיר, לבוגרי מוסדות הלימוד הגבוהים, ולאזרחים רבים מרחבי תבל, שיבואו לכאן לחיות, ללמוד, לעבוד, לטייל ולנפוש.
מראה האמפיתיאטרון המרהיב של מפרץ חיפה יוצר בקרב הצופים בו גירוי מתמיד לפעולה, שלעיתים היא חפוזה מידי ומתבטאת במעשים ותוכניות בלתי סבירים, בפרט על רקע האנטגוניזם הקים.
אני ציל''י - ציוני, יהודי, ליברלי, ירוק. אני שואף להשאיר מאחורי חותמת צל ירוקה ולא שחורה. מדינת ישראל רואה את דימוי ארץ ישראל כארץ התנ''ך כמרכיב מרכזי בזהותה מאז ומתמיד. המראה האידילי הוא כנראה גם אמת המידה החשובה ביותר שעל פיה נבחנת ישראל על ידי עמי העולם.
בכבוד רב
אבינועם עמיזן
כותב מכתב זה הוא מורה לגיאוגרפיה ומדריך טיולים.
בעל בלוג ''החצר האחורית של חיפה''
