הערר על תוכנית הקמת תשתיות נפט נוספות בצמוד לבתי הזיקוק

נוכחתי כצופה בדיון הערר על הקמת המתקנים הפטרוכימייים החדשים במפרץ חיפה שעליו הכתבה בערוץ 1.

לא בעיה להגיע למקום בתחבורה הציבורית. הדיון התקיים בבית ההארחה 'בית וגן', שהוא מוסד ותיק בירושלים. המקום, בכתובת 'רחוב הפסגה 8', הוא כמעט צמוד לתחנה הסופית של הרכבת הקלה בהר הרצל. מי שירצה לבוא לדיון הבא, להלן ההדרכה המדויקת למשתמשים בתחבורה הציבורית: נוסעים בקוים 940 או 960 לירושלים ממרכזיות חוף הכרמל או המפרץ, ומשך הנסיעה לירושלים הוא פחות משעתיים. מהתחנה המרכזית לוקחים את הרכבת הקלה, בקו היחיד - קו 1, לכיוון גשר המיתרים שבכניסה לעיר, ונוסעים עד התחנה הסופית בהר הרצל, מרחק של כ-10 דקות נסיעה. יש להקפיד ולטעון את הרב-קו בכרטיס בתחנה, כי הרב-קו החיפאי עדיין לא מתקף ברכבת הירושלמית. יורדים בתחנה בהר הרצל, והולכים חזרה עשרות מטרים אחדים, ובצד שמאל מכיוון ההגעה נמצאת הכניסה לרחוב הפסגה.

ליבי היה עם העותרת אלה נווה, אשר האחראית על הדיון, סילביה, הציקה לה בשאלות קטנוניות. למנהל הדיון הנוסף אמרתי את הדברים הבאים: .

עוסקים כאן בלופט גשפטן - עיסקי אויר. המילה הנרדפת לאויר היא - חופשי. כל אחד חש שהוא צריך אויר חופשי. תן לאנשים בדיון לנשום ולהתבטא באורח חופשי. אסור להתעסק בפרטים טכניים קטנים כאשר על הפרק עומד נושא מורכב ומשולב, שדורש פיתרון אזורי כדוגמת תעלת הימים. נראה לי שהמסר, שבמרכזו תהליך ההחלמה שהמפרץ צריך לעבור, נקלט.

בסוף הערב, כשחזרתי מירושלים לחיפה, התחלתי להריח ריח דלק באוטובוס עוד באזור זכרון יעקב. אני חושש שמדובר בהתפשטות השפעת הבנזן הבן-נה, שחלחל לעצמות של ילידי חיפה.

תודה לאלה נווה האמיצה שהציגה עמדה מקצועית בצורה מרשימה.

השנה המופלאה ושדה התעופה חיפה

'השנה המופלאה' היא הכינוי שנתנו ההיסטוריונים לשנת 1783, שבה הומצא הכדור הפורח. הכינוי ניתן כיוון שבאותה שנה ובאותה עיר, פאריס, הומצאו 2 טכנולוגיות שונות לריחוף: באמצעות אויר חם ובאמצעות מימן.

את הסימן הראשון לאקלים הפוליטי הבלתי יציב שיוצרים חידושים בתחום התעופה, ניתן למצוא עוד בסוף המאה ה-18, במהפכה הצרפתית, שהתרחשה פחות מעשר שנים לאחר המצאת הכדור הפורח, שהיה אמצעי התחבורה האוירי המוצלח הראשון בהיסטוריה. הרושם הראשון שעשה בלון המשי הענק המצויר בססגוניות, שהופרח מעלה בפריז באמצעות אויר חם על ידי האחים מונגולפייה, היה עז ביותר. כל אדם יכול היה מעתה להתרומם לשחקים, ולצפות בעולם כלפי מטה כבן אלים. הנשגב והעליון לא נחשב יותר לנחלת האריסטוקרטיה. התוצאה היתה שהעם מרד בשלטון המלוכני המושחת. אך בהעדר רקע תרבותי נאות השתלט הכאוס החברתי, בדמות המהפכה הצרפתית העקובה מדם. נפוליון, קצין ארטילריה שאפתן, שהיה הראשון שהשתמש בכדורים פורחים בצבא, לצרכי תצפית ארטילרית, ניסה לחולל סדר. המלחמות שניהל גרמו לשפיכות דמים רבה ביותר, ולריאקציה פוליטית שנמשכה 100 שנה.

ההקשר לחיפה: אנו זקוקים בחיפה לשנה מופלאה, כזאת שתשלב בין סילוק המפעלים הפטרוכימיים להקמת אזורי דיור ותעסוקה במקומם, ולהקמת נמל תעופה בינלאומי גדול במקום נמל המפרץ. הדבר יוכל להתבצע לאחר החלפת השלטון בחיפה, ובאמצעות שר בקבינט שממונה על פיתוח אזורי, כדוגמת סילבן שלום.

אשר לנפוליון? הוא אפיזודה חולפת. לאחר יותר מ-200 שנה צרפת נותרה רפובליקה, מעצמת על, וסמל תרבות עולמי, ודומה שהיא הולכת ומתזזקת בכל אלה. הכל תודות לשנה מופלאה אחת.

יסוד האויר, איכות הסביבה ושדה תעופה חיפה

בראיון בהשתתפות פעילי תנועת 'מנקים את מפרץ חיפה' אמש בערוץ 10, בתוכנית של אושרת קוטלר, אפשר היה לראות כמה מהר פוליטיקאים, אנשי תקשורת ופקידי ציבור, וגם הפעילים עצמם, מסוגלים לסטות מהתמקדות בנושא שבו הם עוסקים במסירות - זיהום האויר. הסיבה לכך היא חמקמקותו של יסוד האויר. מבין ארבעת היסודות, האויר הוא הבלתי יציב ביותר.

התואר המקושר ביותר לשם העצם 'אויר' הוא חופשי. אויר טבעי הוא אויר חופשי.

דימויי חירות מציגים בעיה אם הם לא נוסו. אותו קושי עולה עם אמיתות הנמסרות דרך האויר החופשי. עם האויר, התנועה מקבלת עליונות על החומר.

העיסוק ביסוד האויר הוא מורכב עוד יותר מכיון שהוא כרוך בדינאמיות הנשימה. פסיכולוגית האויר, יש מושג כזה, כוללת בתוכה את כל בעיות הנשימה המעשית בטבעיות רבה.

בניגוד ליבשה ולים, שהם ערש הפעילות האנושית, האויר הוא תחום פעולה ומחיה חדש לחלוטין לאנושות. לכן החיבור הפסיכולוגי בין ענפיו השונים של היסוד: נשימה, מעוף, טיסה, חירות ועוד, נותר מעורפל. העיסוק באיכות הסביבה הוא דרך מצוינת לחבר בין ענפיו השונים של יסוד האויר.

הדיון בנושא נמל תעופה בחיפה מקדם מאד את נושאי סילוק המפעלים הפטרוכימיים וביטול נמל המפרץ. גם אם זה, מבחינת פעילי איכות סביבה אחדים, עיסוק 'ברומו' של עולם, הוא חיוני ל'אויר נקי'.

בצפיה בוידיאו, שמראה את הפעילות על מסלול הנחיתה בוולינגטון במהלך כ-4 דקות בלבד, אפשר לראות שלמרות השטח המצומצם, הפעילות היא אינטנסיבית: לפחות ארבעה מטוסי נוסעים נמצאים בו זמנית על המסלול הראשי היחיד ומסלול ההסעה.

השדה משתלב היטב בעיר. הוא אינו יוצר זיהום קרקע או מים, ומעניק חיות רבה לנוף בזכות ניצול אינטנסיבי ונקי של השטח הקטן.

המסקנה שעולה מצפיה בוידיאו זה היא שעדיף לאין שיעור, מבחינת איכות הסביבה, להשתמש במטוסים ככלי תחבורה לעומת מכוניות.