ביקרתי השבוע בתערוכת התיירות השנתית במרכז הירידים בתל אביב. הסיסמא שמקבלת את פני המבקרים היא: ''התיירות היא מנוע הצמיחה של ישראל כבר 50 שנה''. חלל התערוכה היה מורכב ממאות דוכנים זהים במתכונתם, של נציגי מותגי תיירות שונים שחילקו חוברות והעניקו הסברים. המסגרת הזאת סיפקה לי תובנות אחדות:
יש טרנד מרכזי בישראל כיום של חבלי ארץ שונים אשר הופכים עצמם לאזורי תיירות, ולדוגמא בשומרון וביהודה, בגליל, ברמת הגולן ובשפלה, וזאת באמצעות מדיניות מכוונת של המועצה האזורית, בשילוב יוזמות רבות של בעלי עסקים מקומיים קטנים. גם ערים גדולות כמו תל אביב, שארחה את התערוכה, משתלבות בטרנד ה''קהילתי'' באמצעות הצגת ''סל'' אטרקציות.
במקביל, לא יכולתי שלא להתרשם מדלות ההופעה של חיפה בתערוכה, אשר הופיעה בביתן זעיר בלבד, תחת הכותרת ''מדעטק''.
לא היה בתערוכה ביטוי לנופי הים, ההר והעיר המקסימים שיש לנו. כמובן שיתכן שמדובר בשאלה תקציבית, כי הרי השכרת ביתנים בתערוכה עולה כסף רב, ואולי עדיף להשקיע בפרסומות ברדיו ובשלטי חוצות וכדומה, כמו שעושה היהב.
לדעתי, אי ההשתתפות הצורמת של חיפה בתערוכה מעידה על התפוררות החברתית-כלכלית של העיר, שלא מצליחה לייצר חזות תיירותית וסביבתית אטרקטיבית, שהיא המפתח לקיימות בכלל בעידן הפוסט מודרני.
