המנהרה והשרוול

תושבי חיפה תקועים מזה שנים אחדות עם מנהרת התשתיות ברחוב החלוץ שעלותה עשרות מיליוני שקלים.

במנהרה הענקית הזאת אפשר לנסוע במכונית. זאת בעוד שהקוטר הכולל של כל הצינורות בה הוא בוודאי לא יותר ממטר אחד בלבד.

הצינורות הגדולים ביותר במנהרה הם צינורות הביוב.
עבורם בלבד ייתכן וכדאי היה לחפור אותה.

זאת אם לא היתה קיימת טכנולוגיה הרבה יותר יעילה, זולה, מהירה ומתקדמת להחלפת צינורות ביוב.

תאגיד מי כרמל עוסק בשידרוג קווי הביוב באמצעות טכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי החדישות, המאפשרות לאטום או להחליף קווי ביוב, ללא צורך בפתיחת כבישים והחלפת הצנרת הקיימת.

באמצעות טכנולוגית השרוול מצפים מבפנים בחומר פלסטי צינורות קיימים.

באמצעות טכנולוגית הקידוח האופקי מפוצצים מבפנים צינורות קיימים, מרחיבים, ומשחילים למנהרה הישנה-חדשה שנוצרה צינורות חדשים.

'טכנולוגית השרוול הנה שיטה מוכחת המתבצעת באופן נרחב בעולם.
בכוונת אגף המים בעיריהלהרחיב את השימוש בטכנולוגיה זו בשנים הקרובות.
השרוול נועד למנוע אפשרות דליפה מהצנרת הקיימת במינימום הפרעה לציבור והוא מקנה לצנרת אורך חיים ואמינות.'


האם גם ברחוב החלוץ לא היה מן הראוי להשתמש בטכנולוגיות השרוול והקידוח האופקי במקום בשיטת המנהרה ולחסוך בכך את המטרד היקר והנורא.

לקריאה נוספת: דיון בנושא בקפה דהמרקר

רעידת אדמה בחיפה

הפיצוץ בכור שבעיר פוקושימה ביפן הוא תזכורת לתרחיש גרוע במיוחד, שבישראל לא עושים די כדי להתכונן אליו.

רעידת האדמה החזקה האחרונה בישראל התרחשה ב-1927: זעזוע בעוצמה 6.25 בסולם ריכטר הביא למותם של 500 בני אדם ולפציעתם של 700. 90 שנה קודם לכן, ב-1837, גרמה רעידת אדמה חזקה לתוצאות קשות אף יותר: אלפי הרוגים, גלי צונאמי מהכנרת וחורבן של הערים טבריה וצפת.

ב-1927 לא היו בישראל מפעלים מסוכנים. נוסיף לכך את העובדה שרעידת אדמה בשנות ה-2000 תמצא מדינה צפופה הרבה יותר, עם 7 מיליון תושבים לעומת מאות האלפים שחיו בה בעת הרעידות הקודמות - והמחיר עלול להיות בלתי נסבל.

הרבה כוחות פועלים במגרש הזה: גורמים נדל"ניים, ראשי מועצות שרוצים להגדיל את הארנונה בשטחם וכמובן בעלי המפעלים.

הרבה מאוד פוליטיקה יש מאחורי מיקום המפעלים. הרשויות המקומיות בישראל מודעות לסכנות במפעלים אלה ומתברר כי המושג 'לא בחצרהאחרית שלי' תקף מאד בישראל.

עיר חזקה מבחינה פוליטית תצליח למנוע הקמת מפעלים ומתקנים מסוכנים בשטחה.

חבית הנפץ הגדולה ביותר בישראל היא באזור שרק לפני חמש שנים ספג במשך שבועות ארוכים טילים מכיוון צפון - מפרץ חיפה: שם שוכנים בתי הזיקוק, המפעלים הפטרוכימיים, מסוף הכימיקלים בנמל ובו מכל אמוניה ענק, תחנת כוח של חברת החשמל, מפעלי חברת חיפה כימיקלים, מפעלי חוד מתכות, מפעלי דשנים וחומרים כימיים, מפעלי מלט, מפעלי צבע ופלסטיק ועוד - וכל זה לצד ריכוז האוכלוסייה הגדול והצפוף של חיפה ויישובי הקריות.

הבעיה היא שאין ראייה מערכתית בתחומים האלה. אין הגדרה מה ישראל מוכנה לקבל כסיכון קביל. לכל דבר יש תג מחיר, ולצערנו גם לחיי אדם. הסבירות היא שהאירוע המערכתי הזה יקרה בסופו של דבר, אבל בישראל לא דנים בסיכון קביל. בפועל ראינו שאפילו ביפן, מדינה שאין ערוכה ממנה - לא הצליחו. מדינה חייבת לומר לאזרחים מה היא עושה ומה לא, ולא לבלבל את הציבור.

חוסר התיאום בא לידי ביטוי למשל לגבי מכל האמוניה במפרץ חיפה. התברר שעיריית חיפה לא מוכנה להוציא היתר בנייה למיגון - כי היא טוענת שכל המפעל הוקם ללא היתר.

מקור: דהמרקר - מפת המפעלים המסוכנים בישראל

פארק נחל קישון הוכרז כפארק לאומי

ראש הממשלה בנימין נתניהו חנך השבוע את פארק נחל הקישון.

על פי התוכנית הפארק יקושר אל הפארק המטרופוליני במעלה הנחל ויהפוך לריאה הירוקה של המטרופולין הצפוני ולמרכז בילוי רחב ידיים בו פעילות פנאי ונופש.

הפארק יתפרש על כ- 600 דונם ויהיה נגיש לכלי רכב, אופניים והולכי רגל כאשר השלב הראשון בפיתוחו הוא שיקומה של רצועת הנחל שיחל כבר בקיץ הקרוב. השיקום כולל חפירה וניקוי קרקעית הקישון המזוהמת, פרויקט המוערך בכ- 200 מליון ₪.

האגמים בפארק המטרופוליני ישמשו לספורט מים. בפארק יפתחו מיזמים מסחריים התואמים את אופי הפארק וכן מוקדי ספורט עממי. הפארק יכלול רשת מסלולי הליכה, ריצה ורכיבת אופניים בשילוב עם רצועת הנחל. במקום יוקם אמפיתיאטרון ציבורי. שטחים נרחבים יוקצו לחקלאות נופית תיירותית עם משתלה, מטעי פרי, שוק לתוצרת חקלאית ועוד.

ראש הממשלה ציין כי: "למעשה אנו מקימים שלושה פארקים מטרופוליטניים, אחד פה בצפון, פארק נחל הקישון, אחד במרכז, פארק אריאל שרון ואחד בלב באר -שבע."

מטרת השיקום נועדה לשפר את איכות החיים במטרופולין חיפה ושינוי פני המרחב. שיקום שיהווה תיקון לעוול סביבתי מתמשך וישפר את איכות החיים באזור חיפה והקריות. נחל הקישון עבר בשנים האחרונות תהליך שיקום נרחב, בהתאם לתכנית אב ארוכת טווח שאומצה על ידי ממשלת ישראל עוד בשנת 2001. מאז חלה ירידה משמעותית בהזרמות שפכים אל הנחל. חל גם שיפור ניכר באיכות המים הזורמים בקישון שהביאה לחזרתם של בעלי חיים לנחל.

נותר אך לקוות כי פרנסי העיר ישכילו לשלב בפארק גם קריית ספורט מטרופולינית שבמרכזה איצטדיון כדורגל אולימפי, במקום זה המוקם בטעות בדרום העיר.

לקריאה נוספת: איצטדיון עירוני בפארק הקישון