כנס חיפה למנהיגות נפתח בנאום של יונה יהב. לפני הנאום נעמדו פעילים סביביתיים אחדים והניפו שלטים בגנות הזהום במפרץ. יהב, מעל הדוכן, אמר שהוא מסכים עימם במאה אחוז. הוא אמר שהבעיה היא במנהיגות, של הממשלה ושל ראשי הרשויות של מיליון התושבים באזור, שאינם מסוגלים לקבל החלטות אמיצות. הוא ביקש ששוחרי איכות הסביבה יצטרפו אליו ויהיו הגדודים שהוא ינהיג. בהמשך דיבר יהב על חוסר המשילות שיש בארץ מזה ארבעים שנה. כל פוליטיקאי שנבחר למשרה הוא שורד, וחיב לקבל החלטות פופוליסטיות. לכן גדולתו של מנהיג היא ביכולתו לשנות במהלך כהונתו את האידיאולוגיה שעל פיה הוא נבחר.
אחריו דיבר נפתלי בנט, שאמר שגדולתו של מנהיג היא בלומר ''הנני'' - אני כאן ועושה כל דבר קטן כגדול, כי אין מישהו אחר במקומי.
על פי אלוף במיל' גיורא רום, ראש עמותת הפנימיות הצבאיות, המנהיג נמדד בערכיו. הוא צריך לפעול למען מטרה מוסרית.
אם נבחן את דמות שלושת היהודים הדגולים של המאה שעברה, מרקס, פרויד, ואיינשטיין, נראה שהם שינו את העולם דווקא בגלל שלא רצו להיות מנהיגים. הם לא חיפשו את הפופוליזם. הם ידעו, החל מהרגע הראשון של דרכם כבוגרים, שהכל יגיע למקומו בשלום דווקא אם הם יהיו נאמנים לדרכם, ככל שהיא הפוכה מאשר דרכה של החברה האומללה שבה הם חיים.
ברוח זאת דיבר גל הירש, יו''ר הכנס, שהתריע על חולשתה של החברה השסועה שבה אנו חיים, ודרש להעמיד בראש את מי שחושבים ''אנחנו'' ולא ''אני''. הוא ביקש למתן את השיח, ולא לספור להטוטני מילים, מנהיגים ששופכים בנזין על המדורה. המנהיג צריך ללכת ישר ותמים.
נאום הסיום של הכנס היה מאת המשורר העיור וקטוע היד ארז ביטון. לדבריו, כל אדם הוא מנהיג, בתנאי שהוא בוחר בדרכו ודבק בה! במשך הזמן יצטרפו אליו עוד אנשים, ויחד הם יגיעו למטרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה