בשדה התעופה חיפה קיימת פעילות סדירה של מטוסי נוסעים גדולים מסוג טורבו-פרופ, ולא שמעתי אף פעם ממישהו, מהקריות או מחיפה, שמתלונן על הרעש. זאת כאשר מטוסי נוסעים מדגמי טורבו-פרופ מרעישים ומרעידים הרבה יותר מאשר מטוסי סילון, שיהיו הסוג הנפוץ לאחר שהשדה יהפוך לדרגה 2.
הסיבה לכך היא שהרעש ממטוסים גדולים אינו נשמע כלל, לא בחיפה, לא בקרית חיים ולא ביתר הקריות במפרץ חיפה!!!
זאת למרות שיש מי שמנסים להציג מצג שווא, כאילו הרעש היה סיבה מרכזית לכך שבוטלה תוכנית הדגל להארכת מסלול השדה לתוך הים, בתקופת עמרם מצנע.
הנתיב של מטוסי נוסעים לשדה התעופה הוא קבוע כמו של מכוניות על כביש, ואסור לסטות ממנו גם במאה מטר. מטוסי הנוסעים לחיפה מגיעים, ויגיעו, מכיוון הים, או מכיוון הר הכרמל, וכמו שהם אינם נשמעים כיום, לא ישמעו אותם גם בעתיד!
אי אפשר להתפשר על אפשרות הגישה, ולדרוש שהמטוסים ינחתו וימריאו מכיוון הים בלבד. חייבת להיות אופציה להמראות ונחיתות משני הכיוונים. לכן הרחבת בתי הזיקוק, אשר נמצאים בדיוק מאחורי תחילת המסלול בצידו המזרחי, תהיה מכשול בלתי עביר בפני הרחבת השדה, בדיוק כמו ש'תוכנית חיבורי נמל המפרץ' היא בבחינת גזר דין מוות להארכת המסלול מצידו המערבי, שעל חוף הים.
בתחום עיצוב הפנים שואלים שאלה: מה הקשר בין עיצוב לתורת היחסות?
התשובה היא שבשניהם קיימת תגובת שרשרת. בעיצוב לוקחים פריט קטן, אך בעל ערך אישי רב, וסביבו וברוחו מעצבים פינה, חדר, בית, וסביבה שלמה.
גם לפוליטיקאים, ולמדינות, יש 'קן נשרים', מקום שבו חבויה נשמתם או נשמת האומה, ואשר ממנו היא מתפשטת, באותה המתכונת, לכל מקום אפשרי.
עבורי, מראה המטוסים שממריאים ונוחתים בשדה התעופה חיפה, בשקט ובשלווה כיונות שלום, כמו שהם נראים ונשמעים מרחוק, הוא הפריט הקטן ויקר הערך שסביבו צריך לעצב את מפרץ חיפה.
 |
| פסל היונה בגן אורסולה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה