טילתי לאחרונה בפטרה, ירדן. המקום מדהים וחובה לבקר בו. יש לי תובנות רבות מהביקור, וכמעט כולן קשורות לחיפה.
אחת מהן קשורה להפגנה נגד הרחבת בתי הזיקוק שהיתה בחוף דדו השבוע.
מי שמגיע לאילת וחוצה את הגבול לעקבה עושה זאת דרך עמק שדומה מאד למפרץ חיפה. מפרץ אילת, עם עקבה ואילת שמתנוססות משני צידיו, זהה כמעט בתכונותיו הטופוגרפיות למפרץ חיפה. הדמיון בין השניים רב מאד.
בין אילת ועקבה יש יחסי שכנות טובים. תיירים ועובדים רבים חוצים את הגבול מידי יום. אין ספק שהעמק השלו, בעל המראה הפסטורלי-מדברי, מסייע להשכנת השלום.
 |
| מפרץ אילת |
בחיפה המצב הוא בדיוק ההיפך מכך. בין שני חלקי העמק יש תעשיה מרעילה, בלתי בריאה לסביבה ולאדם, מזיקה גם מבחינה בטחונית, חברתית וכלכלית.
 |
| מפרץ חיפה |
מה שעושה התעשיה הזאת הוא להרעיל את הנשמה, לסכסך בין שני חלקי העמק, בין תושבי חיפה לתושבי הקריות ולתושבים האחרים ששוכנים בכל עבריו. היא מסכסכת בין שכנים, ואפילו בין אדם לעצמו. יותר מכך, התעשיה הפטרוכימית יוצרת את הדי.אנ.איי המקומי, שהוא די.אנ.איי חולה, פסימי, שלילי, הישרדותי והפכפך כמשב רוח קל.
לכן ההפגנה היתה חשובה. כל אדם שהצליח לגייס את כוחותיו ולהשתתף בה הצליח לשנות את עורו, ולהפוך בעיני רוחו, לאחר צהרים אחד, לאדם חיובי, בריא, אופטימי.
לא היה מקום מתאים מאשר חוף דדו על מנת לחדד את ההבדל בין שני הפנים של חיפה, התעשיתי והתירותי. צד אחד אכול חומצה, וצד שני שופע מכל הטוב והיפה שבעולם.
 |
| על גמל בחזית מקדש 'האוצר' בפטרה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה