יום חמישי, 14 באפריל 2016

הציר הפטרוכימי במפרץ חיפה

בתחילת אפריל 2016 חשו התושבים באזור מפרץ חיפה ריח קל, אך בלתי נסבל, שאינו מרפה וחותך באויר כמו מאכלת. הריח היה דומה לזה של לכה חריפה ומרה, ותואר גם כמו ריח של תרופה או רעל. הוא השאיר טעם רע ומר בפה.
חלק מהתושבים חשו בו עוד מהיום הראשון, וחלק לאחר ימים אחדים. כל אחד חש בו בעוצמה שונה, הוא תעתע בחושים, אך המודעות אליו עברה מאחד לשני. הריח לא פסק במשך כעשרה ימים, עד שבדרך נס ירדו גשמים. השפעתו הלכה והתחזקה, עד שכולם, בלי יוצא מהכלל, חשו את עוצמתו המשתקת. הוא השתלט על כל האזור כמו צחנת בואש. הוא הכריע כל נפש חיה.
התופעות הבריאותיות המידיות היו כמו של מוות הדרגתי: בהתחלה חשים כאבי ראש וירידה בתפקוד, אחר כך קשה לנשום, בהמשך אוחזת מועקה בדרכי הנשימה, שמתפשטת ללב, לכלי הדם ולמערכת העצבים הכללית. התושבים הסתגרו בניכור בבתיהם, אובדי עצות, וממוקדים באינסטינקט הקיום הבסיסי בלבד. כל מי שהיה מנסה לפעול מעבר למאמץ המזערי, סופו שמצא את עצמו בחדר המיון העמוס של בית החולים הקרוב.
הריח החריף עם הטעם המר יצר גם תופעות לוואי, שביניהן תיאבון בלתי נשלט אשר מטרתו להפיג את הטעם הרע בפה. אצל אחרים הוא גרם למיחושי בטן ולהקאות, ו/או לגלי חום. יש מי שחשו בעקבותיו גרויי עור, התיבשות, ואף הצטננות. לבסוף, הוא גרם לנדודי שינה וסיוטי לילה, גם לאחר שפג. 
אין איש יודע מה מקור הריח. תושבי אזור מפרץ חיפה לא הצליחו לאתרו, כי הצחנה המרעילה הכריעה ושיתקה את כולם. בקרב תושבי חיפה במערב רכס הכרמל , ובראשם ראש העיר, הריח היה מן הסתם, בגדר קוריוז שאפשר לבטלו בעקימת אף ולשון חד פעמיות. הוא לא חש צורך לטרוח ולחקור מה מקורו.
מכת ריח זאת היתה, בין היתר, בגדר מהלומת מחץ  לנאבקים למען ניקיון מפרץ חיפה. על סמך ניסיון העבר, החזקים המעטים אשר שורדים אחת כמוה חייבים להתחיל במערכה מחדש, במידה ונותרים ברשותם כוחות. 
גל הצחנה היה גם הההדמנות לה המתינו ממרחק, בכיליון עיניים, ציפורי הטרף הפוליטיים והכלכליים, שכל מטרתם היא לעוט על האוכלוסיה החלשה, ולנעוץ בה את ציפורניהם בתאוות בצע מושחזת.

כמו בעת טיול בהודו, שמותיר אחריו הלם בלתי נשכח לכל החיים, לנוכח התחכום התרבותי שקיים בצד ערימות האשפה העצומות, גם כאן נדרשות תובנות מיוחדות להתמודדות עם המצב.
נוצרה הזדמנות להציג מפה מקורית, אשר בה מופיע הציר המרכזי של המתקנים הפטרוכימיים במפרץ חיפה.

הציר הפטרוכימי במפרץ חיפה
במפה רואים קו ישר בצבע אדום, שנמתח ממפרץ חיפה במערב עד רכס הכרמל במזרח. לאורך קו זה פרושים המתקנים הפטרוכימיים המרכזיים במפרץ. הקו הרחב מאד הזה אינו מתחשב באזורי מגורים ואזורים ירוקים. כל מטרתו היא השתלטות טריטוריאלית, על פי קווי צינורות הנפט.

במפה מצוינים המתקנים המרכזיים בלבד, ובראשם בתי הזיקוק. בצמוד להם, ממערב לשדרות ההסתדרות נמצא מפעל ''גדות'' של תשלובת בז''ן שנראה, בתמונה שלהלן, מימין לכביש ההסתדרות. מפעל זה יוצר רצף טריטוריאלי כמעט עד חוות המיכלים הענקית והעתיקה בחוף הים בקרית חיים.

בתי הזיקוק ומפעל גדות משני עברי כביש ההסתדרות
כמו שרואים במפה שלהלן, מדרום מזרח לבתי הזיקוק, במרחק מאות מטרים משכונות המגורים של הערים נשר וקרית אתא, מתוכננת הקמת חוות מיכלים חדשה, אשר מכונה בשם 'קרקעות הצפון'. מדרום מזרח לשטח זה משתרעים, עד למרגלות הר הכרמל, אגני החימצון של מערכת הביוב של המטרופולין.

קרקעות הצפון - המתחם המתוכנן של חוות מיכלי דלק חדשה צמוד לבתי הזיקוק
מפת הציר הפטרוכימי אינה מראה את מפעל 'כרמל אולפיניום', שנמצא למרגלות טבעון ורכסים. היא אינה מפרטת גם את המתקנים הפטרוכימיים הרבים באזור נמל חיפה ואזור התעשיה חוף שמן, שכוללים מסופים וחוות מיכלים שמכסים חלק ניכר משטחים אלה. המפה אינה מראה גם את נמל המפרץ שנמצא בהקמה, ובו מתוכנן מסוף דלקים גדול פי כמה מזה שקיים.

הציר הפטרוכימי חוצץ בין חיפה לקריות, ומונע לחלוטין את התפתחותן. במקביל הוא מעודד פיתוח של שימושי קרקע דלילי אדם במפרץ, ובפרט מגרשי מכולות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה