משה ספדיה הוא בוגר הטכניון, וכיום מטביע את חותמו על עיר הנמל הגדולה בעולם, סינגפור, אשר נמל התעופה שלה, שספדיה שותף לעיצובו, תורם תרומה משמעותית ביותר לכלכלתה. ממש מתבקש להזמין אותו לחיפה כדי שיתרום לה מרעיונותיו.
 |
| קומפלקס קזינו ומלון מרינה ביי סאנדס בסינגפור |
העיצוב אינו לטעמי, למעט הגג-מרפסת-בריכה בצורת אוניה, שגם היא עוצבה על ידי מומחה פאנג שוואי שספדיה התייעץ עימו בהנחיית היזמים הסינים, כיוון שתורת הפאנג שוואי שולטת באדריכלות בסינגפור.
מי שמתבונן בשלושת המגדלים מקרוב רואה שכל אחד מהם מעוצב באורח מעוקם. ספדיה מותח עד הקצה את ה''כבוד'' שהוא נותן לאדם ולמרחב ובדרך זאת מצליח ליצור תחושת ''אנושיות''.
לדבריו הבסיס לצורה של שלושת המגדלים העקומים, שהתקבלה אצל הסינים בוודאי כמחווה לחוש האילתור שהביא להקמת הנמל הגדול ביותר בעולם, היה הרצון ליצור מיפתח בין העיר לים.
על פי יחס הזהב, הגישה בה היה צריך לנקוט היא שונה לחלוטין: ראשית היה עליו לבחור באיזה מהאלמנטים האנתרופומורפיים הוא בוחר כנקודת מוצא. האנתרופומורפיזם, ההאנשה, היא נקודת הפתיחה לכל מעשה ידי אדם. ההאנשה קיימת בדרגות שונות: בדרגה הגבוהה ביותר העצמים הם דומים לגוף האדם, ובפרט לפנים. בדרגה השניה הם דומים לבעלי חיים, ובדרגות הנמוכות יותר הם דומים לחפצים שבשימוש יומיומי ולמרחבים שבהם האדם חי ופועל.
יתכן והדימוי של הספינה היה בנאלי מידי מלכתחילה עבור ספדיה, והוא הגיע אליו בדיעבד. יש דימויים אנתרופומורפיים רבים נוספים שעשויים להתאים לקשר בין ים ונמל. אחד מהם הוא, לדוגמא, דימוי המגף. בטור הימני של בלוג ה"החצר האחורית של חיפה" מתוארת הסבה של ממגורות דגון כקומפלקס של שני מגדלים מצופי זכוכית בצורת מגף. המגף מסמל את השילוב בין עגינה ותנועה שאופינית לנמל, וצורת המגף מאפשרת גם שימוש בקווים גליים בהשראת יחס הזהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה