יום שני, 30 בדצמבר 2013

משבר האנרגיה ומשבר הדיור - הכל הוא כמו תמונה אימפרסיוניסטית


משבר האנרגיה העולמי שפרץ בעיקבות מלחמת יום הכיפורים מעיד עד כמה האנושות זקוקה לכוח עליון על מנת לתקן את דרכיה. אלמלא המשבר היו מחירי הנפט כיום זולים הרבה יותר, ולכן גם התחממות כדור הארץ מואצת הרבה יותר.
יתכן שהאנושות, ומדינת ישראל בפרט, זקוקים למשבר דומה על מנת לפתור את משבר השימוש המופקר בקרקעות. מצד אחד קיים שימוש בלתי חוקי ובלתי מרוסן בקרקעות ציבור לצרכי בניה של מיגזרי מיעוטים גדולים במדינה, דבר שגרם לכך שהמדינה הפכה ברובה לשטח בנוי, ומצד שני אזרחים נורמטיבים שומרי חוק מתקשים לרכוש דירה בבנין מגורים מתוכנן ובסביבה מתוכננת, מחמת מחירי הדירות המופקעים.

במקום פיתרון של פינוי בכוח לכל מי שבנו ללא חוק על קרקעות המדינה, הממשלה נכנעת ללחצים פוליטיים ומטאטאת את הנושא אל מתחת לשטיח. לאזרחים הנורמטיבים היא מציעה, לעומת זאת, פיתרון קלוקל בדמות הפשרת קרקעות חקלאיות יקרות בשולי הערים ובניה בתכנון חפוז ולא מבוקר, תחת כינוי זה או אחר.

הפוליטיקאים במגזר המקומי למדו היטב מהממשלה וגם הם נוהגים איפה ואיפה באזרחי הערים בהם הם שולטים. לדוגמא, בחיפה הקים ראש העיר יונה יהב בשנים האחרונות מערכת תחבורה ציבורית, המטרונית, אשר מסלוליה עוברים בשכונת הדר בחלק היהודי, שבו יש בנינים מהודרים רבים בסגנון הבינלאומי היוקרתי, תוך הפקעת שטחי מדרכה וחנייה ועבודות תשתית שנמשכו שנים רבות במהלך הלילות וגרמו סבל רב ונזק בלתי הפיך לתושבים.
עבודות התשתית של יצירת מסלולי התחבורה הציבורית החדשים נעצרו, כבמטה קסם, בשולי שכונת ואדי ניסנאס שבמרחק מאות מטרים ספורים מהיכל העיריה המפואר, למרות שבשולי הואדי, ברחובות חורי והציונות בואכה שדרות המגינים דרך כיכר אמיל חביבי, עובר נתיב התחבורה החיוני, הקצר והיעיל ביותר, בין העיר התחתית להדר. התכנון העירוני קפא במקום מקידמת דנא, וציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בין הדר לעיר נאלצים לעקוף את הואדי בדרכים פתלתלות, מה שמאריך ומסרבל מאד את נסיעותיהם היומיומיות של תושבים רבים. ההשקעה הנדרשת על מנת להפוך את השכונה לפינת חמד של תחבורה ציבורית היא מינימלית, ומסתכמת בעיקר בביטול מקומות חניה לאורך הצירים הפקוקים. בנוסף, בואדי ניסנאס רוב הבתים הם ישנים מאד, בעלי קומה אחת ומראה של סלאמס ונדרשת באזור תוכנית פינוי-בינוי אינטנסיבית. למרות זאת ראש העיר מעדיף, כנראה מחשש ללחצים פוליטיים, להתעלם מהנושא ולהשאיר את המצב על כנו לעתיד הנראה לעין, תוך התהדרות בתוכניות אחרות שאותן ביצע במקומות פחות רגישים מבחינתו.

יום רביעי, 4 בדצמבר 2013

בחנוכה מחיפה לירושלים ובחזרה

אתמול נסעתי לטיול חנוכה בירושלים. לא הייתי שם מזמן והעיר מפרסמת בשנים האחרונות את חנוכה כחג האורים, עם אירועים רבים שקשורים לנושא האור. חגי אור מתרחשים כמעט בכל התרבויות בתקופה זאת של הימים הקצרים ביותר בשנה. מכיוון שבארצות הברית חוגגים בתקופה זאת היהודים את חנוכה עם ראש השנה הנוצרי, ובחיפה חוגגים את החג של החגים, חשבתי שכדאי לערוך השוואה. זאת גם לאור הניגוד החתרני שיש בין חגי האור לציביון הקודר והדתי שירושלים נקשרת אליו בדרך כלל. 
נרשמתי לסיור חנוכיות בעיר העתיקה ותכננתי להקדים לו ביקור בשוק מחנה יהודה ולאחריו לצפות במופע האור קולי במצודת דויד. 

שוק מחנה יהודה, כמו שוק הכרמל בתל אביב, מתאפיין בכך שהחנויות הרבות שבו ניצבות לאורך רחוב מרכזי אחד, שהוא ציר ארוך, ישר ומישורי. התנועה של הולכי רגל בשוק היתה רבה גם בציר המקביל שנוסף לציר המקורה המקורי, ושגם הוא רחוב ארוך, ישר ורחב, שאנשים רבים נהנים לטייל לאורכו. חשבתי על שוק זה בהקשר לשוק תלפיות בחיפה ומסקנתי היתה נחרצת: חייבים להעתיק את השוק בחיפה למקום דומה, כי במיקומו הנוכחי בשיפוע התלול של ההר, וברחובות הצרים המפותלים בו הוא נמצא אין לו סיכוי להתפתח. להיפך, הוא מעכב את התפתחות העיר. מקום תחליפי מתאים הוא השוק הסיטונאי הישן ברחוב קיבוץ גלויות, שהוא רחוב ישר, מישורי, וארוך, עם שפע מקום לפיתוח מסחרי נוסף, וכיום גם עם תחבורה ציבורית - המטרונית, שמזכירה את הרכבת הקלה.

סיור החנוכיות והאור בירושליים התחיל במצודת דויד. המדריכה בחרה להתחיל בנקודה זאת מכיוון שחג האור אופייני לדת הנוצרית, שחוגגת בתקופה זאת את לידת ישו משיחה, ומאמיניה מעטרים את הכנסיות וחזיתות הבתים בשלל אורות, כמו שאנו רואים היטב בחיפה.
הקשר שיצרה המדריכה בין מצודת דויד לימות המשיח הוא זה שבחודש דצמבר 1917 עמד על מדרגות הכניסה למצודה הגנרל אלנבי, משחרר ארץ ישראל מהכיבוש התורכי, והתקבל על ידי הקהילה היהודית כמו המלך המשיח. רבים מהילדים שנולדו בשנה זאת קיבלו שמות שנגזרו מהמילה 'גאולה', וביניהם יגאל ידין וגאולה בן גוריון.
לאחר כיבוש ירושלים נחו אלנבי וצבאו חודשים אחדים והתארגנו מחדש, לקראת המשך מסע הכיבוש שלהם. בין היתר קיבל אלנבי מטוסי קרב רבים, שהיקנו לו עליונות אוירית מוחלטת.
הקרב המכריע מול התורכים התרחש באזור מגידו בעמק יזרעאל, שם הקימו התורכים את קו החזית שלהם בסיוע מומחים גרמניים. מטוסי הקרב מוטטו אותם בקלות, ואלנבי המשיך בתנועה מהירה עם צבאו הנייד, והגיע לדמשק בתוך ימים אחדים. הוא לא התעכב בדמשק, אלא המשיך לעבר דרום תורכיה. לתורכים לא היו כוחות להעמיד מולו, ועם תורכיה בסכנת כיבוש מהיר הם חתמו על הסכם כניעה בסוף קיץ 1918. כניעת התורכים איפשרה לבעלות הברית לשלוח כוחות צבא עצומים לאגוף את גרמניה ממזרח, וכך לא נותרה למטכ''ל הגרמני ברירה אלא לחתום על הסכם כניעה בנובמבר 1918.
אלנבי היה, אם כן, משיח 'הכל כלול'. גם משחרר הארץ מהכיבוש התורכי הארוך והשנוא, גם מנצח מלחמת גוג ומגוג - מלחמת העולם הראשונה, גם עשה זאת במגידו שהיא המקום שעל פי מסורות שונות יתנהל בו הקרב המכריע במלחמת גוג ומגוג שיבשר את אחרית הימים, גם עשה זאת באמצעות נשק אחרית הימים בזכות יכולתו לבטל מכשולים גיאוגרפיים טבעיים - המטוס, וגם מוציאה לפועל לכאורה של הצהרת בלפור שניתנה כחודש לפני כיבוש ירושלים.
בעיר חיפה נותרו כיום לזיכרון מורשתו, מלבד רחוב אלנבי, הוילה של אחות אישתו ליידי דאונס ברחוב יפה נוף 120, יחד עם רחוב ג'ורג' אליוט הסמוך, וגן אלנבי מול הוילה, שבראשו מצפור שמשקיף לעמק זבולון, לזכר בנו הטייס שנהרג במלחמה. עירית חיפה קיבלה את האתרים האלה מליידי דאונס.
הוילה ומבנה גדול שהוקם על ידי העיריה בגן אלנבי הפכו לפאבים. המיצפור מוזנח כיוון שעצים גבוהים צמחו בחזיתו. תוכנית בנייה, שהיה לי חלק בהתנגדות לה, עלולה להרוס את הוילה, לבטל את רחוב ג'ורג' אליוט ולהרוס את המיצפור, על מנת לבנות במקומם שיכונים.

לא אתעכב כאן על תיאור סיור החנוכיות ברובע היהודי בעיר העתיקה. ציפיתי לספקטל אורות מרהיב הרבה יותר, אך החוויה של שיטוט עם המוני ישראל בסמטאות הרובע היהודי בחשיכה הירושלמית נסכה בי חמימות רבה. בחיפה סיורי אורות יכולים להיות מרשימים הרבה יותר, גם ללא חנוכיות בחלונות בינתיים. מלבד שלל האורות שבהם מעטרים הנוצרים את חזיתות בתיהם, הרי שמהמצפור בטיילת פנורמה אפשר לחזות בלילות בשלל האורות מרהיבים של הנמל, הגנים הבהאים והעיר התחתית, ואורות המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. תיירות של אנשים שאוהבים לחזות ולצלם אורות ליליים של מפעלי ענק מתפתחת בשנים האחרונות ביפן.

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

האינתיפאדה השלישית התחילה

אירועי החודשים האחרונים בישראל, שבמהלכם נרצחו אזרחים ישראלים אחדים על רקע לאומני ואחרים נפצעו, התרחשו הפגנות לאומניות אחדות, מתנהל קמפיין מחאה ארצי אלים נגד יישובם מחדש של הבדואים בנגב, ובמקביל בזירה הבינלאומית הוכרזה באו''ם שנת הסולידריות עם הפלסטינאים, נכשל הקו הקשוח של נתניהו נגד איראן, חל קיפאון במו''מ במו''מ מול הפלסטינאים ועוד, מעידים כולם כי האינתיפאדה השלישית פרצה.

בניגוד לאינתיפאדה הראשונה שמרכזה היה ברצועת עזה, והאינתיפאדה השנייה שהמוקד שלה היה ביהודה ושומרון, האינתיפאדה השלישית מתנהלת בעיקר בשטח ישראל הריבונית. העיר חיפה, שבה הפרות החוק והסדר הפכו כמעט לנורמה, מסתמנת כאחד המוקדים המרכזיים.

המאפיין המרכזי של האינתיפאדה הוא רצף של אירועים אלימים או לגיטימיים בכל הקשת הציבורית, מקריים ונקודתיים לכאורה בראייה מטווח זמן קצר, אך בעלי משמעות של מלחמת התשה כוללת בראייה לטווח ארוך.

יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

קנה המידה האנושי - דרכים להולכי רגל כמפתח לפיתוח חיפה

קנה המידה האנושי הוא מונח קסום שכל מי שעוסק בתכנון אזורי, עירוני ואדריכלי רודף אחריו, אך כמעט אין מי שמצליח להטמיע אותו בעולם המעשה. קנה המידה האנושי מתייחס לצורך לשמור על שיעור המידה האנושי הארגונומי בכל עשייה. הבניינים, השכונות, הדרכים והנופים, צריכים להתאים כולם למידותיו של האדם בשר ודם, בכל חושיו ופעולותיו.

קנה המידה האנושי הוא הסט של תכונות פיסיות, וכמויות של מידע, שמאפיין את גוף האדם, את יכולותיו החושיות והנפשיות, ואת המוסדות החברתיים האנושיים.
רבים מהאובייקטים של העניין המדעי הם הרבה יותר גדולים, קטנים, או מתרחשים בפרקי זמן שונים מאשר אלה של הפרופורציות האנושיות.
בני אדם מתקשרים עם הסביבה שלהם בהתבסס על המימדים הפיזיים, היכולות והמגבלויות שלהם.

תחום האנתרופומטריה - המדידה האנושית, אמור לתת מענה לכך, אך במקרים רבים הוא נשכח.

פוליטיקאים ומתכננים שעוסקים בתכנון עיר מתבססים במקרים רבים על היפותזות מדעיות שאינן בקנה המידה האנושי. בני האדם מאבדים את השכל הישר בסיטואציות כאלה.

כאשר בונים בימינו בניינים, שכונות, דרכים, מיתקניי תחבורה וכדומה, קנה המידה האנושי אובד חיש קל לנוכח המימדים העצומים. האדם הפשוט נבלע, נרמס ונדרס תחת המימדים המפלצתיים. הוא הולך ואובד בהדרגה במהלך ההיקפים הגדולים של תהליך התכנון, התקצוב, הניהול, והבנייה. הוא חוזה במונומנטים מגאלומניים נבנים לנגד עיניו כאשר עבורו, ששילם במיטב כספו עבור הפרוייקטים האלה, יש בעיקר נזק וסבל והוא מותש מהם עד כלות כוחותיו. בנייתם מתמשכת זמן רב מידי, הם אינם משמשים אותו כראוי, ויוצרים בעיות חדשות. התוצאה היא שחלק קטן בלבד מההשקעה הכספית והנפשית שנתבעה ממנו חוזר אליו.

כך קרה הדבר לאורך ההיסטוריה וכך קורה גם בימינו, כאילו מאומה לא נלמד. קדחת הבנייה אוחזת בפוליטיקאים והם נסחפים בבנייה מגאלומנית, שסופה במקרים רבים הוא אבדן כושר שיפוט כללי.

הנאצים, לדוגמא, יצאו למלחמת העולם השנייה כשהם אחוזי קדחת בנייה. היטלר היה בראש, עם תכנוניו לעיר ברלין. אך כל ראש עיר הריץ תוכניות גרנדיוזיות משלו. משאבים רבים נשאבו לצורך הקמת היכלי עיריות ענקיים מצופי שיש,  ומבנים מגאלומניים אחרים שלא היה בהם כל צורך. אלברט ספיר, האדריכל של היטלר, מתאר את הבזבזנות המשוועת וחסרת הטעם הזאת, שגזלה את המשאבים החומריים והנפשיים מההנהגה הנאצית, ויצרה מולך שתבע עוד ועוד כל חשבונם של החלשים.

כך קרה גם בחיפה בשנות שלטונו של יונה יהב. שירות הציבור מחייב סדר עדיפויות קפדני והוצאת משאבים על פי צרכים חיוניים בלבד, כמו שמתואר במניפת סדר העדיפויות. אך יהב נסחף בקדחת בניית המטרונית יחד עם שדרוג התשתיות בהדר, וכ'משקל נגד' הקים את האיצטדיון בדרום העיר. הביקורת מפורטת בקישורים אודותם.

ה'עשייה שבאה מאהבה' הפכה אצל יהב ל'עשיית שנאה מאהבה'. כך מגלה הכתוב על שלטי הבד של מערכת הבחירות שלו שמתנופפים ברוח בימים אלה.

מה היה על יהב לעשות עם כניסתו לתפקיד. הוא יליד חיפה ותפקידו היה כראש עיר נבחר להשקיע סוף סוף בכל הדברים הקטנים שקודמיו פסחו עליהם. הוא לא עשה זאת ולכן זה יהיה תפקידו של ראש העיר הבא.

יהב נכנס לתפקידו בלא סדר עדיפויות. הוא שלף מהמותן את שני הפרוייקטים שעימם הוא מזוהה, שהפכו את העשור בו שלט בחיפה לעשור אבוד. היה ברור לכל מי שעיניו בראשו כי אין ליהב סדר עדיפויות, אך לאף אחד לא היה ידוע כמה סבל יגרום הדבר לתושבים.  
 
מנהרות הכרמל, הנמל המזרחי, קרית הממשלה והמושבה הגרמנית, הם כולם פרויקטים ראויים וברוכים, שראשי העיר הקודמים יזמו וביצעו, והוא גזר את הקופון עליהם.

יהב היה אמור לטפל בפינצטה בבעיות העיר הנקודתיות: הביוב, הפקקים, הדיור, האלימות, התעסוקה.
במקום זאת הוא שקע מיד עם כניסתו לתפקיד בשני הפרוייקטים בלבד.

האחד מהם, המטרונית, מינף את רמיסת האזרח הקטן למימדים חסרי תקדים. רבעים שלמים וצירי תחבורה ראשיים הפכו לאתרי בולדוזרים בפעולה בלי הפסקה בלילות למשך שנים רבות. כניקמת המטרונית השתלטה על שולחנו של יהב בעית חישמול הרכבת.
הפרוייקט השני בו בחר היה הקמת איצטדיון עירוני בדרום העיר. ארגוני איכות הסביבה והתושבים לא מחו כמעט נגד המיקום הגרוע, והנקמה לא איחרה לבוא עם הצורך להתמודד כיום עם בעיות כמו הגדלת בז''ן ובעיות סביבתיות חמורות אחרות במפרץ חיפה.

הניתוח הצליח אך החולה מת. לכן נשאלת השאלה כיצד אפשר לנסח מראש את קנה המידה האנושי בצורה מסודרת יותר, על פי מניפת סדר העדיפויות. האמת, כמו במקרים רבים, נמצאת מתחת לאף והיא גם בחינם, כמעט.

בניצב לקשתות הרוחב במניפת סדר העדיפויות יש בה קווי אורך, שכל אחד מהם הוא תחום עשייה שונה.

כאשר חשבתי מה המעשה הראשון שיהב היה צריך לעשות, הדבר שעלה במוחי היה בניית המדרכה בחזית ממגורות דגון בדרך העצמאות. הקוד הפוליטי מכתיב שהשיח הציבורי מתנקז לנושא מכריע יחיד לקראת הבחירות, ומכאן התגלגל הרעיון במוחי והתרחב עד שהגעתי לתובנה כי המפתח המעשי לפיתוחה של העיר חיפה, ויתכן גם של ערים רבות נוספות, הוא פיתוח דרכים יפות ותקניות להולכי רגל.

העיר המודרנית סובלת מאד ממתן עדיפות לכבישים לרכב הפרטי על חשבון הדרכים להולכי רגל. המדרכות הן ברובן עמוסות מכשולים. מחוץ לעיר יש דרכים ארוכות אחדות להולכי רגל אך הן לרוב בחיק הטבע, ומעטים מגיעים אליהן בשגרה.

ההליכה היא הפעילות הספורטיבית החשובה והפשוטה ביותר. היא גם פעילות חברתית. לצאת מידי ערב ולטייל בין אנשים זאת פעולה טבעית שאינה דורשת הכנה מיוחדת. ההליכה היא פעילות שאופיינית ומתאימה לכל עונות השנה במקומות בעלי אקלים נוח בחורף כמו חיפה. כל מגזרי האוכלוסיה זקוקים לקטעי הליכה נוחים על בסיס יומי. אליהם יש להוסיף את המספר המתרבה במהירות של המשתמשים באופניים וברכבים חשמליים אישיים.

הדרכים להולכי רגל שיש לפתח בחיפה הן רבות מאד ושייכות לקטגורית שונות, וביניהן:
פיתוח שבילי ההליכה בואדיות העירוניים של הכרמל
פיתוח המדרכות שכמעט בלתי אפשרי ללכת ברבות מהן
ועוד

קטגוריה נוספת היא פיתוח דרכים לאופניים ורכבים חשמליים אישיים על פי הדרוש, שיכול להיות שהוא פני העתיד הנראה לעין.

כיצד בדיוק דרכים להולכי רגל ישפרו את מצבה של העיר?
התשובה היא שדרכים להולכי רגל שסלולות ומעוצבות בצורה מושכת עין ימתגו את חיפה כעיר של איכות סביבה ואיכות חיים.
ראשית, הן ימשכו תושבים להשתמש בהן, ולראיה טיילת דדו העמוסה. התושבים ירצו להישאר בעיר וכתוצאה מכך יעלה ערך הדירות בעיר במידה מסוימת. תנופת הבנייה הראשונית כתוצאה מכך תביא תעסוקה לקבלנים מקומיים ולשגשוג של עסקים מקומיים נותני שירותים לאוכלוסיה. בעקבות זאת יגיעו לעיר גם קבלנים נוספים.

שנית, יצירת דרכים להולכי רגל תביא לשיפור התדמית של חיפה כעיר תיירות, ולחיזוק מיידי של ענף התיירות.

שלישית, למעשה כמעט כל ענפי התעסוקה המודרניים, למעט תעשייה ותחבורה, זקוקים לסביבה תיירותית כדי להתפתח, והם נמשכים לסביבה מטופחת כפרפרים אל האור. להלן חלק מהם:
מוסדות הלימוד למיניהם
בתי החולים והמכונים הרפואיים
ענפי הספורט השונים
תחומי המדיה והאמנות
ההייטק
המסחר
הבילוי
ועוד

לדוגמא, מרכז הכרמל וציר מוריה הם איזור של עסקים בענפי הבריאות והיופי, לרוב כאלה שמשלבים בין השניים. מרוכזים באיזור זה מכוני יופי, קליניקות של מטפלים ורופאים, ובתי חולים לניתוחים קוסמטיים. הקירבה לטיילת פנורמה שנחשבת למקום היפה בישראל, ויופיין של שדרות מוריה עצמן, מעניקים השראה לעיסוקים אלה.
בדימיון בלבד ניתן לשער עד כמה יגדל מספר העסקים וערך הנכסים בציר מוריה במידה ויטופחו לאורכו דרכים יפות להולכי רגל.

באמצעות מחקרים ידועים בנושא אפשר לקבוע נוסחא שמחשבת את אורך דרכי ההליכה שנדרשים ביחס למספר התושבים בעיר. יש לקבוע, לדוגמא, כי על פי מדדים שונים לכל תושב מגיעים 10 מטר של דרך הליכה. כך אנו מגיעים ל-3000 קילומטר ל-300,000 תושבי חיפה. המספר כולל גם מדרכות שיש בהן מסלול מתאים להולכי רגל, כך שהוא אינו גבוה כלל.

דרכי הליכה יפות הן הביטוי המדויק של קנה המידה האנושי, שמתאים להפוך את העיר חיפה למתחדשת מעצמה. פשוט וברור כשמש הוא שהעיר צריכה להיות קודם כל מקום בריא ויפה לתושביו, וביטול קני המידה המונומנטלי, האסתטי, הפסטורלי, ובעיקר האוטומובילי, שנפוצים בחיפה בימינו, הוא הדרך הטובה להפוך אותה למקום שמתפעלים ממנו ולאבן שואבת.

בחברות מודרניות מספר החברים בקהילת היחיד נמוך מאד, אך באמצעות מפגשי הליכה הוא עשוי לגדול מאד. תושבי העיר יהיו מסוגלת להכיר אנשים רבים אחרים ולהיות מוכרים לאחרים. כל אחד ירגיש חבר בקהילה, ושהוא או היא מסוגלים להשפיע על התנהלות הקהילה. השכל הישר יחזור.

הסטודנטים יישארו בעיר, ויתחברו בה כדי למצוא את מקור פרנסתם ולהקים את ביתם.
בניהם של תושבי העיר יזכו לנעורים בריאים ולא יברחו מחמת טראומת העיר האטומה.
תיירים ואורחים ימצאו כי נעים לחיות בעיר זמן ממושך.

ראש העיר החדש צריך לקבוע על פי עיקרון זה את סדר העדיפויות של התכנון העירוני, ולהקדיש את כל התקציב הנדרש לכך. עלות פיתוח הדרכים להולכי רגל בעיר חיפה צריכה להיות, ככל הנראה, בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. זה סכום פעוט במסגרת התקציב העירוני, ובאמצעותו יתאפשרו תכנון, שיפור ובנייה של מאות קטעי דרכים להולכי רגל. התכנון אינו פשוט, כי הוא דורש ראייה פרטנית וחשיבה מקורית. הוא דורש להסב את אגף ההנדסה בעיריה מעיסוק בפרוייקטים ענקיים בודדים לעיסוק בפרוייקטים קטנים רבים. שימוש רב במיקור חוץ עשוי להתגלות כמוצלח.

לאחר שנה יתברר כי מחירי הדירות בעיר עלו, הצעירים נשארו, האבטלה ירדה, תוחלת הבריאות עלתה, ומשקיעים רבים משחרים לפתחי העיריה. בשנה השנייה, כשדרכו סלולה, יוכל ראש העיר להתמקד בנושא השני בסדר העדיפויות, שהוא שיפור התחבורה הציבורית.

נקווה שהמועמדים מתנועות איכות הסביבה לבחירות לראשות העיר יאמצו יחד את הרעיון הזה. אחרת, גם אם מישהו מהם יזכה בבחירות, הוא יקלע במסגרת המשא ומתן הקואליציוני לחוסר בהירות ויאבד את סדר העדיפויות הנכון.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים בעיר חיפה, או מתנגדים לפיתוח ירוק של העיר, סבורים כנראה כי העיר מוקפת הרים ירוקים וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. לא כך הוא. מלבד הישוב היהודי הצפוף אך מתוכנן יש סביב חיפה, בטווח שעת נסיעה, פריפריה גדולה מאד של ישובי מיעוטים אשר לא זכו לתכנון מוסדר, ולפיכך גם לא למיפוי ראוי. מכאן גם שאין התייחסות ראויה אליהם בגופים המקצועיים, בתיקשורת או בפוליטיקה. מי שאינו נלחם על פיסת הירק הסמוכה לביתו, לא ימצא אותה במקום אחר. הארץ הזאת הפכה כולה, מחמת הבניה הבלתי חוקית, הבניה הבלתי מתוכננת, והבניה על שטחים חקלאים מופשרים, לשטח עירוני צפוף.

יום שישי, 16 באוגוסט 2013

המטרונית היא הצלחה מסחררת

נסעתי היום בקו המטרונית מהדר לקרית ים וחזרה והתרשמתי שמדובר בערוץ תחבורה שישנה את כללי המשחק במטרופולין חיפה. בעבר היתה קיימת תורה שלמה, שעברה מאב לבן, כיצד להגיע מחיפה לפאתי הקריות. היה נדרש שימוש מורכב בכבישים ובערוצי תחבורה שונים והנסיעה נמשכה שעות. כיום כל ילד יכול להגיע בקלות מקצה אחד של המטרופולין לקצהו השני.

המטרונית עצמה נוחה למדי לנסיעה, אך לא באותה המידה כמו הרכבת הקלה בירושליים. ברכבת הקלה הנסיעה היא ממש רכה למשעי, ולא מורגשת כל טלטלה בדרך. במטרונית, לעומת זאת, הטלטלה רבה. זאת בעיקר בגלל המבנה המפרקי עם שלושה מתלי גלגלים, שגורם לתנודתיות יתר. בנסיעה ישב לידי אדם שהוא גם בעל רישיון להשטת יאכטות וחזר לפני ימים אחדים משיט ממושך. סיפרתי לו שאני חושש לקבל מחלת ים והוא אמר שיש פיתרון רפואי לכך, צמידים אלסטיים שנקראים SEA BAND שעולים 60 שקלים ונמכרים בכל בתי המרקחת. הצמידים פועלים בשיטת הדיקור של הרפואה הסינית ומפעילים לחץ על מפרקי כף היד באמצעות דוקרנים. הדבר מרפא את מחלת הים, שחולפת ממילא בתוך ימים אחדים.

אפשר להבין את הבחירה באוטובוס חד-מפרקי ותלת-מתלי, וזאת מסיבות אחדות: בשלב זה המסלול אינו מושלם, ויש קטעים שבהם המטרונית משתלבת בנתיבי הנסיעה הרגילים. לצורך כך נדרש רכב לא גדול ובעל יכולת תימרון רבה. לרכבים אלה גם  יש ביקוש רב בשוק האוטובוסים המשומשים ואפשר יהיה להחליף אותם בקלות במידה ויתברר כי אפשר לשדרג לרכבים דו-מפרקיים ובעלי ארבעה מתלים.

טוב שהאוטובוסים של אגד משתלבים בנתיב המטרונית, וטוב שהמטרונית משתלבת בנתיבי התחבורה הרגילים. כך צריך להיות כי הדבר מאפשר שימוש יעיל בתשתיות.

הנסיעה מחיפה לקרית ים עברה בצורה חלקה, למרות שהמזגן לא פעל במכסימום, אולי כי הרכב עדיין בהרצה. מספר נקודות שראויות לציון לאורך הדרך הן:
בקטעים מסוימים, בפרט בהדר, אין עדיין סינכרון ברמזורים לקראת מעבר המטרונית והיא נעצרת כמו כל רכב פרטי.
בכניסה למרכזית המפרץ בולט לעין מראה גבעת המזבלה הישנה, וחבל שלא נבנה שם האיצטדיון המטרופוליטני, שהיה מוסיף כל כך לפיתוח האזור. 
בין צומת אי.פי.סי לאיצטדיון קרית חיים המטרונית עוברת בנתיבי הנסיעה הרגילים ובנתיבים שנמצאים עדיין בתהליך בנייה ושדרוג.

כאשר מתחילים לנסוע בקריות בואכה קרית ים רואים עד כמה תהיה המטרונית מסוגלת לתרום לפיתוח האזור. היא חוצה שטחים נרחבים ריקים, או כאלה שמתבקשת בהם תוכניות פינוי-בינוי דחופה, והאטרקטיביות של פיתוחם תהיה מהיום גבוהה מאד.

מה מבטיח כי המטרונית תצליח? הסיבה המרכזית נעוצה במבנה הגיאומטרי של מטרופולין חיפה. בניגוד למה שנראה לכאורה לעין, המבנה הגיאומטרי של המטרופולין אינו נשלט על ידי רכס הכרמל המשולש. המבנה הגיאומטרי האמיתי הוא של ציר אורך, הנמשך מצפון לדרום, מקרית ים דרך העיר התחתית ועד טירת הכרמל. ציר אורך זה הוא דרך המלך, קודש הקודשים של המטרופולין. הוא חלק קטן מהציר המרכזי של המגלופוליס של מזרח הים התיכון, שמתחיל בדרום תורכיה ומסתיים בלוב. זאת למעשה רצועת אורך בנויה בצפיפות רבה, שעוד תלך ותגדל.

ציר האורך הזה הוא אופייני גם לערים שיושבות על רכס הר שגולש אל הים. אפשרות הפיתוח על גבי הרכס היא מוגבלת, והערים האלה מתפתחות לאורך החוף שמשני צידי ההר, כמו באזור חיפה. רכס הכרמל שעליו יושבת העיר אינו הציר המרכזי של העיר, אלא אחד מצירי המשנה שמובילים אל הציר המרכזי. כל מי שנוסע לאורך ציר האורך הזה הוא עם היד על הדופק לגבי אפשרויות הפיתוח העצומות הגלומות לאורכו.

יש ערים שהמבנה שלהם הוא מעגלי, כדוגמת מוסקבה, יש ערים שהמבנה שלהם הוא רישתי, כדוגמת לוס אנג'לס, ויש ערים שהמבנה שלהם הוא של גוש בלתי מוגדר, כדוגמת גוש דן. ההמלצה כאן למתכנני התחבורה הציבורית בגוש דן היא לאתר, אפילו בדרך האילתור, את צירי האורך והרוחב המרכזיים האחדים שיש בגוש ולבנות לאורכם נתיבי מטרונית, על פי המודל החיפאי שכולל הזנה מקווי אוטובוס שכונתיים. היעילות והחסכון שיושגו הם עצומים לעומת רכבת תחתית או רכבת קלה.

כותב שורות אלה כתב לפני עשרות שנים עבודה סמינריונית בתחבורה עבור יהודה חיות, שהיה לימים למשך עשרות שנים נשיא אוניברסיטת חיפה. נושא העבודה היה 'כדאיות הקמת רכבת פרברית בחיפה'. בהשראת מודל 'ציר האורך' שתואר למעלה, אשר שורטט במקור עבור העיר קייפטאון, ניקבע כי רכבת פרברית מתאימה בעיקרון לחיפה, אך יש לשקול את הקמתה לאור הביקוש של קהל הנוסעים. לאחר שנים אחדות התחילה לפעול הרכבת הפרברית במטרופולין חיפה, שהיתה למשך שנים רבות הביטוי התחבורתי היחידי שהתאים למבנה המטרופולין. לאחר שעלה יונה יהב לשלטון הוא העתיק את הרעיון להקמת המטרונית. הוא עשה זאת בלי לשתף את התושבים בשכונת הדר שבפתח ביתם היא עוברת, ובתוספת עבודות שידרוג תשתיות שנמשכו שנים אחדות במהלך הלילות, וגרם בכך סבל רב לתושבים. כמי שמתגורר חלקית בשכונה חוויתי כך את גורלם של מי שהועלו על המוקד בשל חדשנותם.

יום שלישי, 13 באוגוסט 2013

כפרי הסטודנטים ברחובות המובחרים בהדר

יונה יהב גייס סטודנטים במקום לפעול למען שכונת הדר. הוא משלם לכל סטודנט שמוכן להסתכן ולגור בשכונה סכום של כ-1500 שקל לחודש. סטודנטים רבים מאד קפצו על המציאה.

אלא שמתוך מעקב כללי אחר הפירסומים הרבים שכפרי הסטודנטים האלה מעלים לאינטרנט עולה כי הם מתרכזים ברחובות המובחרים של הדר עליון, מנורדאו ומעלה. הרחובות שמופיעים הם מסדה והילל, ארלזורוב, בר גיורא, יוסף וכדומה. 

מידי פעם שומעים כי סטודנטים אלה משקמים חצר, גן, ומסייעים לקשיש ברחובות אלה. אך אלה הם למעשה הרחובות המבוססים של הדר, עם רמת ואיכות חיים סבירים. 

רחובות המצוקה האמיתיים של הדר הם  בהדר מזרח, מרחוב הרצל ומטה. הם כוללים את רחובות יל''ג, ברזילי, השומר, סירקין ועוד. רחובות אלה הם משולש הזהב של חיפה, שבו מתרכזים סוחרי הסמים של צפון הארץ. אליהם נספחים העבריינים למיניהם, ואוכלוסיית מצוקה ממגזרים שונים. 

העזובה והאלימות שולטים ברחובות אלה. הם אינם על מפת הפיקוח והטיפוח של העיריה, ולא על סדר היום של הסטודנטים היקרים. 

יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

כלי טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע - עתיד התעופה בחיפה



כלי-טיס מסחריים בטיסת ריחוף-קרקע, GROUND EFFECT, הם אחד מענפי התעופה המתפתחים במהירות בשנים האחרונות. מטוסים אלה טסים בגובה מטרים ספורים מעל פני שטח מישוריים, לרוב פני הים, באמצעות ניצול כרית האוויר שנוצרת בין הכנפיים לפני השטח. הריחוף-טיסה מתבצע בעלויות דלק נמוכות לעומת טיסה רגילה במטוס באויר, או שיט רגיל בספינה על פני המים. לכן זאת דרך חסכונית, יעילה ובטוחה להובלת נוסעים ומטענים, גם בקווי תעופה וספנות קיימים ומבוססים.

כלי טיס אלה זקוקים למרחק של מאות מטרים אחדים של מישור או מים שקטים כדי להמריא ולנחות בבטחה. שדה התעופה הממוקם במפרץ חיפה עשוי להיות נמל אידיאלי עבורם. לכן יש לכלול תוכנית להארכת שדה התעופה עמוק לתוך המפרץ בכל תוכנית מיתאר של המפרץ.

כיוון שהארכת השדה תשרת היטב גם מטוסים גדולים רגילים, שדה התעופה של חיפה הוא הבחירה המתאימה לשדה תעופה בינלאומי בצפון הארץ.

יום ראשון, 4 באוגוסט 2013

מניפת סדר העדיפויות של חיפה


מניפת סדר העדיפויות של חיפה [רשימה חלקית - הרשימה המעודכנת מופיעה במאמר]


מניפת היד הרגילה היא בצורת מיפרש משולש, שמחוזק במוטות דקים. המניפה האישית היא מהאביזרים הקדומים והידועים ביותר. תמונות נשים אוחזות במניפה ציורית מול פניהן שייכות לקלאסיקה של התרבות האנושית. אך המניפה אינה רק כלי למשבי רוח קלים ואביזר נוי. באמצעות סכימת המניפה אפשר לעצב סדר עדיפויות בכל תחום.

הקלות והאלגנטיות של השימוש במניפה מקבילה לטכניקת הפעולה שמכונה 'עיקרון המאמץ המזערי'. משמעותו היא שטוב לבחור באפשרות הפעולה שנדרש המאמץ המיידי המועט ביותר בכדי לבצע אותה. כך נשמרת אנרגיה רבה יותר ומובטח רצף של חשיבה ועשייה, שלא כמו במקרה של השקעת מאמץ חד פעמי.

פתיחת המניפה, שנפרשת בתנועת יד קלה ומדויקת, היא ביטוי פיזי של מאמץ מזערי. עיקרון 'המאמץ המזערי' משתלב היטב גם בצורת המשולש של המניפה. משמעות המשולש האירגונית היא יצירת סדר עדיפויות ושליטה.

יש סדרת 'כללי אצבע' מנחים למאמץ מזערי על פי מודל המניפה:
בסיס המניפה, הקטע הצר והדחוס בו אוחזת כף היד, הוא נקודת המוצא.
בדרך כלל הדברים החשובים ביותר לעשייה נמצאים בבסיס המניפה, שקרוב ללב.
הם גם נותני התמורה היחסית הרבה ביותר, כיוון שנדרש מאמץ מזערי להפעלה.
הם משפיעים יותר מכל חלק אחר של המניפה, כיוון שכל תזוזה בהם מכה גלים.
אך השינויים בבסיס המניפה הם גם הקשים ביותר לביצוע, בגלל הרגלים מקובעים.

אפיקי הפעילות השונים בפוליטיקה מתועלים, בסופו של דבר, לאפיק עשייה מרכזי אחד. כל הסוגיות הפוליטיות למיניהן מתכנסות לראש חץ, בדומה למניפה. בהיבט האנושי זאת בחירת המנהיג מתוך המועמדים לתפקיד, ובהיבט העשייה זה יכול להיות בחירת נושא מרכזי מבין נושאים שונים כמו ביטחון, כלכלה, תשתיות, חינוך, מינהל תקין וכדומה.
הקוד הפוליטי מכתיב שכמו שהשיח הציבורי מתנקז לנושא מכריע אחד לקראת הבחירות בסדר עולה, כך גם תוכנית הפעולה של אחרי הבחירות מתנקזת אליו בסדר יורד, ממש כמו מניפה, זכר-נקבה, או שעון חול.

התכנון הסביבתי הוא תחום הפעולה החשוב ביותר בחיפה. כך הדבר בערים רבות, אך בחיפה עוד יותר, והסיבה לכך נעוצה בקונפליקט שבין תעשייה לתיירות בעיר, ובמבנה הטופוגרפי שהוא משאב מרכזי. באופן מעניין, בחיפה צורת המניפה דומה למבנה הטופוגרפי של העיר, שדומה ליציע איצטדיון או תיאטרון יווני, שמתחיל במפרץ ובנמל ומתרחב בהדרגה כלפי מעלה אל רכס הכרמל, בקשתות הולכות וגדלות.

צורת המניפה מאפשרת לארגן כהלכה את סדר העדיפויות התכנוני בעיר על פי עיקרון המאמץ המזערי, לקראת בחירות אוקטובר 2013.

נמל חיפה הוא מאז ומתמיד לב העיר חיפה. כל שינוי קטן בו משפיע עליה בגלי זעזועים הולכים ומתגברים. כך הוא הפך לסלע המחלוקת שאי אפשר לאכוף עליו כמעט שינוי. השינויים בו אינם דורשים כמעט כסף ביחס לתמורה המתקבלת. הוא המשאב העיקרי של העיר, ופיתוחו הוא המקור הכנסה החשוב ביותר. אך כיוון שהוא המעגל הפנימי ביותר הוא גם הקשה ביותר לשינוי. הוא אינו הולך בתלם עם העיר, ומתפקד כמסגרת נפרדת לעומת מסגרת העיר. החיבור בין העיר לנמל באמצעות חזית הים העירונית הוא לפיכך הדבר החשוב ביותר עבורה. בעלות פעוטה, ממש מצחיקה, אפשר לחבר את העיר לים דרך הנמל וליצור חזית ים עירונית שתהיה משאב מניב בהרבה לעומת המצב כיום.
ניתן לראות כשייכים למעגל הפנימי גם את:
סוגיית חישמול הרכבת
פיתוח פארק הקישון
טיילת בת גלים
הקמת מרינה
נמל המפרץ

בקומה השנייה של המניפה בחיפה נמצאות, מבחינה טופוגרפית ומבחינת סדר העדיפויות כאחד, שכונות העיר התחתית, ואדי ניסנס והדר המוזנחות.
נושאים חשובים מאד לעיר בקומה זאת הם:
התחדשות העיר התחתית.
פתיחת צירי תחבורה ציבורית רחבים בואדי ניסנאס, ברחוב חורי בין רחוב המגינים לרחוב הנביאים, ברחוב שבתאי לוי לכיוון רחוב הגפן, ובמורדות שדרות הציונות, שיחסכו את המעקפים הארוכים שעושים כיום האוטובוסים דרך הרחובות הרצליה ושיבת ציון ויביאו להתחדשות הואדי.
שיקום הדר שסובלת מאד מהזנחה כוללת רבת שנים, ויש לתקן בה את המפגעים שגורמת המטרונית, שניתקה את לב הדר מיתר העולם.
יחס ההשקעה הכספית לעומת התמורה שתתקבל הוא נמוך יותר, כיוון שמדובר באוכלוסיה גדולה יותר שצרכיה מרובים, אך אין קיום לקשת הראשונה בלעדי השנייה.

בקומה השלישית של המניפה נמצאות שכונות רכס הכרמל. כאן נדרשים:
פיתוח צירי תחבורה שיחברו בין השכונות השונות ברכס לבין הדר והעיר התחתית
צירי תחבורה לאורך הואדיות שיחברו את הרכס עם החוף במערב העיר
פיתוח שכונות חדשות בחיפה במורדות הכרמל המערבי
פיתוח מרכז הכרמל וציר מוריה באמצעות תוכניות בנייה זהירות
דאגה לקיימות שכונות הכרמל הוותיק והירוק, למרות ירידתן מראש סולם העדיפויות
התקציבים הנדרשים הם רבים, אך הם בבחינת קרש קפיצה להרחבת העיר.

בקומה הרביעית של המניפה נמצאים קשרי הגומלין של חיפה עם המטרופולין. כאן מן הראוי לבצע:
פיתוח פארק הקישון באמצעות קרית ספורט מטרופולינית שתחבר את חיפה לשכנותיה
הפסקת הזיהום התעשיתי במפרץ
איחוד בין חיפה לנשר וטירת הכרמל
הקמת עיר הקריות עם קרית חיים
פיתוח מרכזי תעסוקה בין הערים
רכבל מהצ'קפוסט לאוניברסיטה
מדובר בשינויים דרסטיים, שעלולים לגרום להיעדר תשוקה ראויה לשמה לעשייה.

בקומה החמישית של המניפה נמצאים הקשר בין חיפה לפריפריה וחזון העתיד של חיפה לעומת מטרופולינים אחרים בארץ ובעולם. חיפה חייבת למצוא את הבידול והמיתוג באמצעות תחומי התפתחות חדשים, אשר יהפכו את העיר בעלת שתי הפנים, התעשייתי והתיירותי, למקום שעיני העולם נשואות אליו.
תחומים חדשים כאלה הם:
נמל תעופה עמוק לתוך הים
צירי תחבורה ברכבת וברכב לירדן
טרמינל רב תכליתי עק שיהיה מרכז עסקים בינלאומי לאורך שדרות העצמאות
מנהרת רכבות מתחת לכרמל

פעילות מתואמת בין כל אחת מהקשתות תסייע לחיפה שלא לחרוג ממסגרת התקציב. פעילות מתואמת כזאת היא אפשרית לביצוע כי בניצב לקומות המניפה מושחלים מוטות האורך שלה. מוטות האורך במניפת סדר העדיפויות העירונית הם צירי העשייה השונים, שביניהם: חינוך, מינהל, ימין-שמאל, ביטחון.
ציר החינוך מתחיל בקומה התחתונה עם פיתוח הספורט הימי, ממשיך עם לימודי ציביליזציות ימיות באוניברסיטה, ומסתיים בקשרי גומלין עם ערים דומות בים התיכון.
ציר המינהל התקין מתחיל בתוכניות יעילות של מנהל ההנדסה, ממשיך בפיקוח הדוק על חברות קבלניות שמבצעות עבודות בעיר, ומסתיים בשיתוף פעולה עם חברות בינלאומיות לצורך הקמת תשתיות בין ארציות.
ציר ימין-שמאל שעוסק יחסי רוב-מיעוט, עשיר-עני, חילוניים-דתיים, ויהודים-ערבים. גם הוא עובר לאורך כל קומות המניפה. הוא מתחיל בחופי הים שכולם מגיעים אליהם וכולם שווים בהם, עובר דרך יחסי שכונות ושכנות מושקעים ומטופחים, ומסתיים בקשרי מזרח ומערב.
ציר הביטחון מתחיל בפיקוח על הסדר בחופי הרחצה, נמשך בשיטור העירוני, ומסתיים בהגנת העיר מפני מתקפות טילים.

ארגון סדר העדיפויות לפיתוח חיפה על פי דימוי המניפה יצעיד את העיר קדימה לעבר העתיד ולמען הדורות הבאים. ארגון מוצלח כזה הוא כמו זכייה בפרס הגדול. לא תמיד זכייה בפרס הגדול מטיבה עם הזוכים, ועושה אותם למאושרים יותר. להיפך, היא עלולה לגרום להסתבכות בצרות שונות ומשונות, שהופכת אותם לאומללים יותר מאשר בטרם הזכייה ומקצרת את חייהם. מי שבסופו של דבר זוכים ליהנות מהזכייה, ולומדים לנהל את סדר העדיפויות שלהם על פי עיקרון המאמץ המזערי שהמניפה מגלמת, זוכים לכך לרוב בדרך הקשה, לאחר שהם עוברים מסלול ייסורים של למידה, שבו כפשע בינם לבין מותם, כתוצאה מחמדנות הסובבים אותם. במקרה שלנו, מי שיעבור את מסלול הייסורים, עד הבשלת השימוש הנכון במניפת סדר העדיפויות, הוא האזרח החיפאי, שעלול למצוא את עצמו, מהר מכפי שחשב, מסובך בפרוייקטים יקרים, שיגבו הררי תקציב ויגרמו לו סבל אישי רב, עוד לפני שיתחיל ליהנות מהם. השאלה היא האם ראש העיר הבא יצליח להעמיד תוכנית שנונה וקולחת, או שמא יתפור שמיכת טלאים שבה כל מערכת תתבע את חלקה ותקבל משהו, מבלי שבסופו של דבר תהיה תמונה כללית אחידה, חיובית ומרתקת. לנוכח כישלונותיה החמורים של העיריה בשנים האחרונות בקביעת סדר העדיפויות הנכון לאזרחי חיפה, סביר להניח שגם בקדנציה הבאה תצא העיריה עם תוכנית שתהיה מורכבת מפסיפס של הדרישות מצד האגפים ומוקדי הכוח השונים, כאשר התמונה הכללית תידחק לשוליים. דרושה תפילה לאל עליון על מנת שלא יסטה ראש העיר הבא ויפול בפח התיפלות והשוליות, וכל הכספים שיקבל לא יספיקו לביצוע הדבר היחיד והפשוט שלו באמת העיר זקוקה בדחיפות. עליו מוטלת המשימה להציל את חיפה מאסון בטוח. בתנאי ה'קח ותן' של המשא ומתן הקואליציוני סביר מאד שהתקציב יוקדש ליוזמות שטחיות, ולא להיערכות לקראת העתיד.

יום שבת, 27 ביולי 2013

הליכוד: המתפקדים יבחרו את ראש הרשימה

הליכוד יהיה המפלגה היחידה בחיפה שתבחר את העומד בראש באמצעות פריימריז שיתקיימו בתחילת החודש הבא, ובסוף אוגוסט תבחר מועצת הסניף את שאר חברי הרשימה. נכון להיום, שמשון עדו ויצחק בלס צפויים להתמודד על הנהגת הרשימה.
לכתבה המלאה ב-MYNET

יום ראשון, 21 ביולי 2013

רשימות האופוזיציה בחיפה חייבות להתאחד תחת נושא התכנון הסביבתי

לאור קריסת מפלגת 'קדימה' שהריצה את סיעתו של יונה יהב בבחירות האחרונות, נראה כי הסיכוי בבחירות 2013 לקואליציה בעיר שתורכב מרשימות איכות הסביבה ואיכות השלטון השונות הוא טוב מאי פעם. מן הראוי, אם כן, שרשימות אלה ילכדו כוחות, יתאחדו תחת דגל משותף, וילכו לבחירות בחזית משותפת על מנת שלציבור תהיה אלטרנטיבה ברורה וראויה.
להלן המועמדים ורשימותיהם לראשות עיריית חיפה בבחירות 2013.

לאור התגברות הכאוס העירוני, בניצוחו של ראש העיר הנוכחי, חייב הציבור החיפאי לקרוא לסדר גם את המועמדים המציעים את עצמם לראשות העיר במקומו. בפוליטיקה, ככלל, כל אפיקי הפעילות מתועלים בסופו של דבר לאפיק מרכזי אחד, בדומה למבנה של פירמידה. אפיק הפעולה המרכזי של יונה יהב היה המטרונית, שנספח אליה האיצטדיון בדרום העיר. אלה הם שני פרוייקטים מגלומניים, שסובלים מאד מחוסר תכנון סביבתי ראוי. חיפה נקלעה עקב כך לעשור אבוד, שספק אם תשתקם ממנו.

ככל שהדבר הוא פרדוקסלי, יהב נופף בדגל התכנון הסביבתי. זאת כי התכנון הסביבתי הוא הנושא החשוב ביותר בחיפה שהיא עיר בעלת שתי פנים, תיירותי ותעשייתי. הוא הפך אותו לקרדום לחפור בו באמצעות שתי תוכניות הענק שגדולות ממידותיו, ובאמצעות מתקפת נדל''ן במקומות אחרים. כיוון שפעל בחופזה ולא שיתף כראוי את ציבור המומחים והאזרחים גרר את העיר, ובמידה מסוימת את כל המטרופולין, לכאוס שבו תושבים רבים נלחמו ונלחמים על חייהם, פשוטו כמשמעו. אין ליהב מונופול על התכנון העירוני, ואל למועמדים שמתחרים על כסאו להירתע מלהניף את אותו הדגל.

יתכן שהמטרונית תיצלח ותביא לשגשוג מחודש של הדר, אך הדבר יקח בוודאי עוד שנות דור, וספק אם המעטים שורדי התקופה יצליחו ליהנות מכך. בנושא האיצטדיון, חריגות התקציב הביאו לתלונה נגד יהב. פרוייקטים אלה הם בראש סדר היום הציבורי, אך הם חלק קטן בלבד מאזלת ידה של העיריה בכל הנוגע לשירות הציבור.

יש להכריז קבל עם ועדה כי מבחן העבודות הציבוריות הוא גם בתהליך, ולא בתוצאה בלבד. חגיגות חנוכת המטרונית והאיצטדיון מתוזמנות היטב להתרחש לקראת הבחירות הקרובות. יש כאן הסתמכות צינית על הזיכרון האנושי הקצר. אסור לרשימות האופוזיציה ליפול במלכודת הזאת, וחובה עליהן להציג בחזית אחת ביקורת ציבורית נגד יהב.

בראש היעדים של התכנון העירוני בתקופתו של ראש העיר הבא צריך לעמוד נושא חזית הים העירונית, שכולל במסגרתו גם את נושא חישמול הרכבת, פארק הקישון, התחדשות העיר התחתית ועוד. נספח אליו כיעד משני צריך להיות טיפול פרטני בכל בעיות התשתית הקטנות שיהב הזניח בשכונות, ושיקום מי שנפגעו מנזקי הפרוייקטים שלו. 

התכנון הסביבתי הראוי חייב להיות בראש הפירמידה של סדר היום הפוליטי בחיפה גם כי אפשר למזג אותו עם נושאים מוניציפליים חשובים נוספים כמו חינוך, מנהל תקין, תחבורה, ימין-שמאל ועוד. רשימות האופוזיציה חייבות למנף את התכנון העירוני הראוי לכדי איחוד פוליטי ותוכנית פעולה, אשר באמצעותה הן יצליחו לעבד ולהעניק תגמול ארצי ראוי לשמו לאזרחי העיר חיפה.

יום שבת, 13 ביולי 2013

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.


טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים  Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים  של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד


טרמינל רב תכליתי ומגדל במעטפת זכוכית במקום ממגורות דגון ותחנת הרכבת
מראה של טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת תענוגות שמתקרבת לרציף שלו

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש  לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של  קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.



סרטון המבנה הזוכה בתחרות טרמינל הנמל של קאוסיונג


אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.

יום שישי, 12 ביולי 2013

החיפאי שמכר 100 מיליון תקליטים

ג'ין סימונס נולד בחיפה בשם חיים וייץ, אך מעבר לארה"ב ושעמום הביאו אותו להקים את KISS ומשם לתואר הלשון הכי מפורסמת בהיסטוריה של המוזיקה ויותר מ-5,000 נשים איתן שכב...

הסיפור של חיים וייץ מתחיל בבית החולים רמב"ם בחיפה, אז הגיח לעולם כבן יחיד לזוג הורים ניצולי שואה. אחרי מספר שנים בהן הספיק ללמוד עברית ולפתח ישראליות, החליטה האם לעזוב את המדינה ללא בעלה ועברה יחד עם בנה הקטן לניו יורק.
עם ההגעה לארה"ב, נשלח וייץ ללמוד בישיבת 'תורה ודעת' בעיר, אז גם החליט לשנות את שמו ליוג'ן קליין. אותה תקופה הייתה זו בה החל להיחשף למוזיקה ולאחר שעבד בכמה עבודות מזדמנות כדי לעזור בפרנסת הבית, החליט להקים להקת תיכוניסטים, בעיקר כדי שתעזור לו להשיג בחורות.
אחרי כמה שנים טובות, לא מעט ניסיונות מוזיקליים שונים, ושינוי שמו בפעם האחרונה לג'ין סימונס, הקים לבסוף יחד עם חברו, הגיטריסט פול סטנלי, את להקת KISS. הלהקה, שהייתה בין הראשונות בארה"ב שיצרה רוק שנחשב לכבד הרבה יותר ממה שהיה מקובל באותם שנים, הפכה להצלחה מטורפת ונודעה בעיקר בזכות האיפור הכבד בו היו משתמשים כל חברי הלהקה וההופעות יוצאות הדופן שלה.

יום רביעי, 26 ביוני 2013

סובלנות ואומדנות

מנהיגים פוליטיים רבים במדינת ישראל מעלים על נס את ערך הסובלנות כמעט עד לדרגה של דת. הפוליטיקאים מטיפים לאזרחים לגלות סובלנות כלפי הזולת, בעיקר אם הוא שייך למיעוט כלשהו. האם אין בבקשה חשובה זאת כשלעצמה גם משום בקשה לגלות סובלנות כלפי טעויותיהם של הפוליטיקאים עצמם. אם הסובלנות היא כה חשובה, והם אלה שמטיפים לה במשנה מרץ, מדוע שלא נזכה אותם בעצמנו גם במנת יתר של סובלנות?

כדאי לעמוד כאן לפיכך על מקורו של המושג 'סובלנות' בחברה המודרנית. אמנם הסובלנות היא ערך עתיק יומין, אך במשמעותה הפילוסופית-מדינית המודרנית היא פותחה על ידי הפילוסוף ג'ון לוק בן המאה ה-17, בסיפרו רב ההשפעה 'מסה על שכל האדם', בו הוא חוקר את תבונות השכל האנושי והתנהגות האדם בחברה.

'מסה על שכל האדם' היה בן תחרות לספרו של הפילוסוף המקביל תומס הובס, 'הלוויתן'. הובס תיאר חברה שבה הדג הגדול בולע את הדג הקטן ממנו, וכפועל יוצא מהתנהגות טבעית זאת חובה שבראש המדינה יעמוד שליט אבסולוטי שינהיג משטר דיקטטורי.

ג'ון לוק לעומת הובס תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת קודם לזה של מלחמת הכל בכל. הסיבה לקיומה הטבעי של חברה-קהילה כזאת היא הצורך הטבעי בלימוד תמידי משותף כדי להתגבר על אתגרים משותפים. הצורך המתמיד בלימוד ושיתוף פעולה לצורך השגת מטרות איכותיות, שהן מטבען למעלה מכוחו של האדם היחיד, יוצר מדרך הטבע חברה בה ערך הסובלנות - שהוא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים ששונים זה מזה, עולה לדרגת ערך עליון.

ערך 'הסובלנות' שתיאר ג'ון לוק הפך להיות המעצב המרכזי של החברה המודרנית: ליברליזם, דמוקרטיה, שוק חופשי, חברה סוציאלית, ועוד, נוצרו כולם בזכותו. כך הפך המושג גם לפופולארי ושגור בפיו של כל פוליטיקאי מתחיל.

אך יש לזכור כי הסובלנות קיימת בקהילה למען השגת מטרות משותפות, ובראש ובראשונה למידה משותפת. הסובלנות חשובה כי בכוחה החברים בקהילה מסוגלים ללמוד איש מרעהו בקלות רבה הרבה יותר.

כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע ג'ון לוק את המונח 'אומדנות', שהוא קרוב במשמעותו למושג 'סברה'.

איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. הדבר בולט כיום, בעידן מהפכת הידע וכלכלת הידע. אך כך היה גם הדבר בעבר. תמיד היינו תלויים בזולתנו כדי לקבל את רוב המידע והידע שלהם אנו זקוקים לצורך קיומנו והתפתחותנו. כבני אדם אנחנו יונקים בעלי דם חם שחיים בחבורות, וכושר החיקוי מפותח אצלנו מאד. איננו פועלים בנפרד, או ממלאים תפקיד אוטומטי, כמו בחברות זוחלים או חרקים. אנחנו משתנים בלי הרף בהתאם לנסיבות, ומחליפים תפקידים ומקומות כל חיינו, יחד עם עוד אנשים סביבנו, ותמיד נטועה בנו ההכרה כי בנסיבות מסוימות, ובמידה ונשקיע בכך, נוכל למלא כל מקום בהיררכיה החברתית.

אנו, בני האדם, מסוגלים לעשות זאת כיוון שאין לנו בכל רגע נתון צורך לאחסן את כל המידע הדרוש לצורך קיומנו, אלא אנו מסתפקים באחסון ועיבוד חלק קטן ממנו בלבד. את החלק העיקרי אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו. אנו מסוגלים לבצע כך פעולות רבות, גם כאשר למדנו מעט מאד את דרך ביצוען, מכיוון שסך הכל של המידע נמצא בקרב הסובבים אותנו.

אנו חלק מ'מוח אוניברסלי', מושג אותו טבע הפילוסוף הצרפתי דה-שרדן, ואנו מגלים בעצמנו בכל עת את היכולת להתחבר למוח זה ולשאוב ממנו לצרכינו.

לעיתים אנו קוראים ליכולת זאת 'אמונה', 'השראה', 'שכינה', או 'התגלות'. אך במציאות זאת תופעה שכיחה ביותר. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, שאנו נוטים שלא לשים לב אליו מחמת טרדות הקיום הקטנות.

כמובן שהתופעה שכיחה יותר ככל שמדובר במסגרות קיום אינטימיות יותר, כמו המשפחה, חיי הילדים, וכדומה. אצל הילדים חלק גדול מהלמידה מתבצע בדרך זאת. הם ממש 'נוגסים' מהקרובים אליהם 'נתחי ידע' בלי שהמבוגרים ישימו לב לכך.

לדבר זה של היכולת להסיק דבר מתוך דבר שלא על דרך ההיקש הלוגי הישיר, אלא על דרך ההתנסות האנושית המשותפת, קטנה כגדולה, קרא ג'ון לוק 'אומדנות'. היא יסוד ה'סברה' בחיינו, שדרכו אנו מגלים אמונה טבעית בסובבים אותנו ופועלים על בסיס אמון הדדי. זאת חווית 'למידה של דבר מתוך דבר' בחיי היומיום.

כמובן שיש לכך מגבלות וסייגים רבים, כי ניתן בקלות לנצל זאת לרעה את האמון ההדדי, אך אלה הם בבחינת 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל'. בחברה המיוסדת על פי עיקרון 'הלוויתן' של הובס המשאבים המוקצים לשמירת הסדר כה רבים, והטירחה על הבנת הזולת כה קפקאית, עד שהחברה הזאת קורסת במהרה. לעומת זאת בחברה המבוססת על האמון ההדדי מקדישים משאבים מועטים הרבה יותר למטרות שמירת הסדר החברתי, ולפיכך היא יעילה הרבה יותר. כך מלמד גם הניסיון ההיסטורי והאישי: הדמוקרטיות ניצחו את הדיקטטורות, והאדם בעל המחשבה החופשית מנצח תמיד את מתחרהו הדוגמטי.

ה'אומדנות' היא לפיכך מושג שווה ערך בחשיבותו ל'סובלנות', אך מה המשמעות הפוליטית שלה?

בעוד הפוליטיקאים מנפנפים בערך ה'סובלנות' הם שוכחים את ערך ה'אומדנות'. הם כופים על האזרחים מערכת שילטון נוקשה, אוטוריטרית ומוגבלת, שאינה מאפשרת לחירויות הפרט להתפתח במלואן, במישורים הכלכלי והאזרחי.

אך גרוע מכך הוא שבהיעדר הבנה של מושג האומדנות נוטים הפוליטיקאים להיות קצרי ראות בכל הנוגע לחזון ארוך הטווח של ניהול המדינה והעיר.

ה'אומדנות' מחייבת גמישות מחשבתית ושימוש בכלי הדימיון והיצירתיות, בעת קבלת כל החלטה חשובה הנוגעת לכלל. אי אפשר להיות 'סובלני' ובמקביל לעצב עיר או מדינה, במישור הפיזי או החברתי, על פי עקרונות תכנוניים שמרניים, מוגבלים, וקצרי ראות.

מי שחורת את ערך ה'סובלנות' על דיגלו חייב גם להשתמש במלואם בכלי הדימיון היצירתי שמקנה לו ערך ה'אומדנות'. כאשר האדם משתחרר מחשיבה על פי כללים נוקשים ועל פי שיקולי תועלת צרים, הוא מגלה את היכולת להתחבר לרוח האדם במלואה, לכל מקורות הדעת בתבל, ללמוד מניסיונם של אחרים ולחקות את עמלם המבורך. עליו לראות את העתיד לא עד לטווח סיום הקדנציה הפוליטית, אלא גם לטווח הדורות הבאים. לחרות על דיגלו את ערך ה'אומדנות' במקביל ל'סובלנות', להיישיר מבטו ולהביט קדימה דרך שני כלי התבוננות ותובנות חשובים אלה יחד, כמו במשקפת רבת עוצמה.

יום שלישי, 25 ביוני 2013

צוללני הקישון



כל מי שעבר ליד נחל הקישון בשנות ה-1970, כאשר התרחשו הצלילות המסרטנות, יודע עד כמה היו מזוהמים מימיו ועד כמה אסור היה להתקרב אליו, ואפילו לנשום את הצחנה המרעילה שעלתה ממנו והתפשטה למרחקים.

המשפט שבו הפסידו צוללני הקישון חולי הסרטן מול חברת 'חיפה כימיקלים' הוא דוגמא לחוסר צדק, וללוחמים החולים מגיעים פיצויים נדיבים ככל שאפשר, למרות ששום סכום כסף לא יוכל כנראה לפצות אותם באמת.

אך שאלה אחת נותרה בעינה, והיא מדוע לא התעקשו הלוחמים שלא לצלול בנחל המצחין. הרי היה ברור לכל הדיוט שאסור בכלל להתקרב לקישון, והם היו נערים וגברים צעירים חריפי שכל, שהתנדבו למשימות מסוכנות שדרשו את מלוא התושיה.

גם אם המטרה היתה תירגול צלילות במים מזוהמים, אפשר היה לבצע זאת בדרך בריאה הרבה יותר.


באותו ענין, תוצאות המשפט מלמדות כנראה גם על הסיכויים העלובים של תביעות דיירים נגד התחלואה שיוצר מסלול המטרונית שעובר מתחת לדירותיהם. יש פוסט בנושא זה בבלוג 'החצר האחורית של חיפה'.

בשונה ממה שקרה בקישון, כאן העיריה היא שפתחה בהסגת גבול ושינתה את לחלוטין את המצב הנורמאלי והמקובל בין התחום הפרטי לתחום הציבורי, באזורי המגורים הצפופים ברחובות הרצל ויל''ג במזרח הדר. עורך דין שישים ליבו לכך ימצא בוודאי לקוחות פוטנציאליים, שיבקשו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזק הרב, הבריאותי והכספי, שנגרם להם.

יום ראשון, 23 ביוני 2013

שלושה אירועים במוזיאון העיר

במוזיאון העיר חיפה התקיימו ביום שישי האחרון, 21 ליוני 2013, שלושה אירועים בזה אחר זה:
10:30 סיור בממגורות דגון והסביבה
12:00 פתיחת התערוכה: נוף עירוני: דפוסים של ייצוג
12:30 שיח גלריה בחירות של נוף עירוני: מבט וטריטוריה

להלן התרשמותי מהשתתפות בשלושת האירועים, שניסיתי לשלב בין כולם.

הסיור עם האדריכלית התנהל בשני מוקדים עיקריים: רחוב יפו וממגורות דגון. ברחוב יפו יש בניניי אבן אחדים מרשימים וראויים לשימור. בין היתר ביקרנו בבית ההארחה שמנהלת הכנסיה ברחוב יפו, שהיה בעבר המנזר הקתולי על שם סיינט צ'רלס בורומיאו. חשיבות שם הקדוש הנוצרי הבלתי מוכר הזה לחיפה היא רבה ומעניינת. בורומיאו היה קרדינל בוותיקן בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר, תקופה שמוכרת בשם הקונטרה-רפורמציה. הוא הבין שהכנסיה הקתולית חייבת להשתחרר מהדוגמטיזם ולהתחיל בהקניית השכלה חילונית למאמיניה. לפיכך התחיל לייסד, בחסות הכנסייה, מוסדות לימוד שהעניקו השכלה חילונית רחבה. הוא התחיל בתהליך שנמשך עד היום בכל עוז, זכה לתואר קדושה, ומוסדות חינוך קתוליים רבים נקראים על שמו. בחיפה נוסדו על שמו בתחילת המאה שעברה בתי ספר לבנות, שהיו לשם דבר ברמת החינוך שלהן. מכאן שהוא היה גם מקור השראה, במובן מסוים, להקמת הטכניון ולכינוייה של חיפה כ'עיר העתיד', בתקופה שעדיין נדמה היה שהעיר היא אכן כזאת. משהו מרוח ההשכלה והתרבות הזאת קיים עדיין בחיפה ביחסים שבין בני אדם.

ממגורות דגון הן מונומנט קולוסאלי שחייב להתאים את עצמו למאה ה-21, שבה חיפה עומדת להיות עיר תיירות עם חזית ים פתוחה. הממגורות יצטרכו לעבור הסבה, במספר שלבים נעימים, ברוח חזונו האמנותי רב הטעם של ראובן הכט ז''ל, שמשתקף היטב במוזיאון הדגן שבממגורות, במסדרונות המשרדים שלהן, ובמיוחד במוזיאון על שמו באוניברסיטת חיפה.

במוזיאון העיר חיפה, בבנין המשני שמאחור, נפתחה תערוכה צנועה של אמנים שמציגים את נושא העיר מנקודת מבט פרטית. לאחר הפתיחה התקיים דיון בהשתתפות מספר אמנים. אלונה קימחי, ששמה הופיע במודעת הפירסום לאירוע לא נכחה וחבל, כי היא סופרת מעולה ובוודאי היו לה דברים של טעם להגיד על חיפה.

מה שצורם מאד כיום במוזיאון העיר חיפה הוא דווקא התערוכה הראשית בבנין הראשי, שעוסקת במבנים חיפאיים בולטים שסמוכים לים. התערוכה מתמקדת במבנים כמו תחנת הכוח, בניין הטיל, וכדומה, שכל קשר ביניהם לים, מלבד העובדה שהם נבנו לא רחוק ממנו, הוא מיקרי בלבד. לעומת זאת התערוכה מתעלמת משני המבנים היחידים שיוצרים כיום את הקשר הפיזי היחיד שבין העיר לים, שהם טרמינל הנוסעים בנמל חיפה עם גשר המכוניות, וטרמינל תחנות האוטובוסים והרכבת בחוף הכרמל עם המנהרות שתחתיהן.

בחזרה להדר עברתי מול בנין העיריה שם נערך מצעד הגאווה. לא יכולתי שלא לתהות על הקשר בין המטמורפוזה המינית, שעליה כותבת לדוגמא אלונה קימחי, לבין המטמורפוזה העירונית שאנו נדרשים אליה, לדוגמא בשינוי ממגורות דגון לטרמינל בחזית הים העירונית. קיים קשר, שלא נחקר עדיין, בין הצורך שלנו בסביבה בריאה ומתוכננת כהלכה, לבין הצורך במיניות בריאה ובזהות מינית מלאה.

יום שבת, 8 ביוני 2013

הנעת הרכבות בגז טבעי

במקום ההשקעה המיותרת בהשקעת מסילת הרכבת מול חלק קטן מחופי חיפה אפשר לעבור להנעת הרכבות בגז טבעי, רעיון שצובר תאוצה בארצות הברית.

להלן מספר כתבות בנושא זה:


ארה"ב שוקלת מעבר לרכבות המונעות בגז טבעי


Gas turbine-electric locomotive



פרץ דורש בעיקר הקצאת גז נוסף לתחבורה הפרטית, שלדבריו תוזיל מאד את הנסיעה ברכב פרטי וכמובן תשפר את איכות הסביבה.
המכונית החשמלית של בטרפלייס התגלתה כמודל בלתי כלכלי. פרץ מציע במקומה, בדיוק בעיתוי הנכון, את המכונית עם מנוע הגז. משרד התחבורה צריך להעתיק את הרעיון גם לרכבת ישראל.

רכבת חשמלית תהיה בלתי יעילה כלכלית, בין היתר בגלל העלויות העצומות הכרוכות בהקמת התשתית, הצורך להשקיע בחופי חיפה ובמקומות אחרים, הכיעור הרב של העמודים שיביא להפחתה ניכרת במספר התיירים בישראל, וייתכן גם עקב עלויות הנעת הקטרים באמצעות רשת החשמל לעומת גז זול בהנעה ישירה.

יום רביעי, 22 במאי 2013

יום שבת, 11 במאי 2013

רחובות המדרגות של חיפה

חיפה ידועה ברחובות המדרגות שלה, שיורדים ממרכז הכרמל להדר והעיר התחתית.

רחובות המדרגות מאפשרים מעבר חד מהמולת העיר ותנועת כלי הרכב אל חיק הטבע, שכן הם עוברים ברובם, בפרט בקטע שבין מרכז הכרמל להדר, בואדיות טבעיים מלאי צמחיה, רחוקים מעט מהבנינים המקיפים אותם, וצופים לעבר הנוף המרהיב של העיר והמפרץ.

רחובות המדרגות שונים זה מזה בדרך בנייתם. הם יכולים להיות רחבים או צרים, חדשים או ישנים. המבנה השולט הוא של מדרגות אבן ישנות ורחבות, שמאפשרות עליה וירידה של אנשים אחדים בו זמנית.

רחובות המדרגות הן אמצעי הגעה מצוין ממרכז הכרמל להדר ולעיר התחתית. מהירות ההגעה בהליכה ממרכז הכרמל להדר קרובה מאד למהירות הנסיעה בתחבורה הציבורית. זאת כיוון שהאוטובוסים נוסעים בכבישים מפותלים מחמת שיפוע ההר התלול, ואילו המדרגות יורדות בקו ישר כמעט.

רחובות המדרגות הם אמצעי מצוין לשמירת הכושר הגופני. הירידה בהם אינה דורשת מאמץ גופני מיוחד, וכל מה שצריך הוא זוג נעלי הליכה טובות נגד החלקה. מי שמתרגל למדרגות יכול לנסות גם את כוחו בטיפוס בהן, מה שמאמץ הרבה יותר אך מקנה תחושת סיפוק רבה.

רחובות המדרגות בטוחים להליכה שלווה בכל שעות היום והלילה. בדרך כלל כמעט ולא נתקלים באנשים במהלך ההליכה, שכן עם כל נוחותם הם אינם פופולארים כאמצעי תחבורה.

השילוב בין ההליכה בחיק הטבע, אמצעי ההגעה המצוין, ושיפור הכושר הגופני, הופך את ההליכה ברחובות המדרגות לחוויה שהיא גם רוחנית.

המדרגות כאלמנט רוחני מתחברות לטראסות של הגנים הבהאיים, ומתקיימת השראה הדדית ביניהם.

נקודת ההתחלה של מרבית רחובות המדרגות שיורדים ממרכז הכרמל היא מדרגות גדרה ברחוב יפה נוף. מחמת תכנון לקוי בעיקבות בניית מלון קראון פלאזה ובניין המגורים הצמוד דווקא מדרגות גדרה, בקטע שבין רחוב יפה-נוף לרחוב הנרייטה סולד, הן צרות יותר ורוחבן פחות מהמחצית מהרוחב הרצוי.

ממדרגות גדרה מתפרשים רחובות המדרגות כמניפה למזרח, מרכז, ומערב שכונות הדר והעיר התחתית. משמעות המבנה המתרחב של המניפה היא גם שככל שיורדים בהר הולכים ומתרבים רחובות המדרגות, עד שתיקצר היריעה מלמנות את כולם.

להלן רשימה ותיאור של רחובות המדרגות המרכזיים ממזרח למערב. נקודת ההתחלה היא כאמור מדרגות גדרה. יורדים במדרגות גדרה הצרות יחסית עד לרחוב החשמונאים, בקירבת בית-חולים רוטשילד. שם אפשר להתפצל לשלושה כיוונים עיקריים: מזרח, מרכז ומערב:

מזרח הדר - מדרגות אהבת ציון
מי שרוצה להגיע למזרח הדר, שהוא אזור המגורים החרדי בחיפה, יורד את רחוב החשמונאים עד לסופו בתחילת רחוב וינגייט, חוצה את הכביש, וממשיך במדרגות טוביה דוניה. מדרגות טוביה דוניה ממשיכות בשביל ארוך שבאמצעו יש פניה ימינה לעבר מדרגות שממשיכות מעל גשר קטן לרחוב רמב''ן. ברחוב רמב''ן יורדים במדרגות אהבת ציון שעוברות בערוץ נחל עם פריחה מרהיבה עד לפינת רחוב הפועל. מרחוב הפועל יורדים לרחוב ארלזורוב ומשם ממשיכים לרחוב הרצל דרך גן שטרוק.

מרכז הדר א' - מדרגות שפינוזה
כדי להגיע לכיוון בית הקרנות בלב הדר פונים בפינת החשמונאים - וינגייט שמאלה לעבר הכיכר עם עץ הזית. חוצים את הכיכר וממשיכים ישר כלפי מטה ברחוב מונטיפיורי עד למדרגות שפינוזה, שהן רחוב המדרגות הראשי של הדר. מדרגות שפינוזה חוצות את שכונת הדר עליון עד לפינת הרחובות ארלזורוב - בלפור. משם ממשיכים לרדת ברחוב בלפור עד לרחוב הרצל. המעוניינים להגיע לרחוב הנביאים יכולים להמשיך בדרכם דרך הרחבה שלפני מוזיאון המדע ברחוב בלפור.
אפשר להמשיך בקלות ברגל גם מהדר לעבר העיר התחתית וקרית הממשלה: מגיעים מבית הקרנות לגן הזיכרון, פונים ימינה ויורדים ברחוב מעלה השיחרור עד למרגלות הגן. במקום זה מתחילה מערכת חדשה - ישנה ומרהיבה של מדרגות וגשרים עד לבנין הטיל.

מרכז הדר ב' - מדרגות שמואל
כדי להגיע ישירות לרחוב הנביאים יורדים במדרגות גדרה לרחוב החשמונאים. במקום בו מסתיימות המדרגות פונים שמאלה במעלה הרחוב. לאחר מרחק קצר יש מדרגות שיורדות עד בית החולים בני ציון ברחוב גולומב. משמאל לבית החולים נמצאות מדרגות שמואל ויורדים בהן עד רחוב ארלזורוב. חוצים את הכביש וממשיכים במדרגות שמואל עד רחוב בן יהודה. משם יורדים, משמאל דרך מדרגות צפת או מימין דרך גן הזיתים היפה שמוביל לרחוב עמק הזיתים, עד לרחוב הנביאים.
מהקצה השני של רחוב הנביאים אפשר להגיע בקלות בהליכה עד לכיכר פריס שהיא לב העיר התחתית. ממשיכים ישר ויורדים ברחוב מעלות הנביאים הקטן, שממשיך כרחוב מדרגות, עד לכיכר.

מערב הדר - מדרגות כורש
מי שמעונין להגיע למערב הדר, שבו נמצאים ואדי ניסנאס והמושבה הגרמנית, יורד ברחוב החשמונאים לעבר בית החולים בני ציון. ממשיכים ללכת ברחוב גולומב כמעט עד לגנים הבהאיים, שם מתחילות מדרגות כורש שיורדות לואדי ניסנאס. יורדים במדרגות אלה דרך רחובות הדר עליון עד לרחוב שבתאי לוי. כמעט ממול רואים את המדרגות שהן שער הכניסה העליון לואדי.

מלבד מדרגות גדרה יש עוד רחובות מדרגות אחדים בחיפה שלא פותחו עדיין כראוי, וזקוקים לבנייה מיידית:
הבולט שבהם הוא מדרגות אהבת ציון, בואדי היפה שבין רחוב וינגייט לרחוב רמב''ן.
רחוב נוסף הוא מדרגות שמואל, שיש בו קטע בלתי בנוי בין רחוב ארלזורוב לרחוב הס.