בתחילת שנות ה-1980 נכנס הוידיאו לכל בית בישראל, ואנשים התחילו לצפות בסרטים חדשים דרך קלטות.
יחד עם הוידיאו נכנסה הטלוויזיה הצבעונית לבתים.
בתחילת שנות ה-1990 חדרו ערוצי הטלוויזיה בכבלים או בצלחת לווין לכל בית.
בסוף שנות ה-1990 היה זה האינטרנט שהפך בהדרגה למוקד המדיה הביתית.
בשנות ה-2000 הפכו מסכי הענק הגדולים והשטוחים את חווית הצפיה בבית לטובה יותר מאשר בבתי הקולנוע.
כיום, בשנות ה-2010 אפשר לצפות בבית באמצעות האינטרנט בכל סרט חדש על מסך ענק תוך דקות מרגע הפצתו, יחד עם כל התוספות שבהם מעוניינים: להאיץ, להאט, להשלים, להרחיב, לחפש ולשמור, לשנות, להחליף חוויות, וכדומה.
זאת חלק מהמהפכה במדיה ושאליה יש להוסיף את הטאבלט והסמארטפון, הדיסק און קי והווייפיי ועוד, שכולם מיועדים למעשה במידה רבה לצפיה בסרטים וקליפים.
בנוסף, חלק נכבד כיום מהשהיה מול המסך הגדול מוקדש למשחקי מחשב שהם אמנם סימולטורים אך מספקים חווית קולנוע אינטראקטיבית מדהימה.
חלק אחר מהזמן מוקדש ליוטיוב ולסרטים האישיים המדהימים שבו.
העיסוק בגרפיקה ממוחשבת הוא כיום נחלת כל אחד, ולכולם יש תוכנות עיצוב גראפי ואדריכלי, אנימציה, עריכת וידיאו ותמונות וכדומה.
כמעט בכל חדר מגורים יש מרכז מדיה ביתי עם מסך ענק שאליו מחוברים האינטרנט, הכבלים, המחשב, קונסולת המשחקים והדיוידי.
בזמן שאיננו משתמשים במרכז המדיה מוקרנות על המסך תמונות מתחלפות שצילמנו במצלמה הדיגיטלית, או כל תצוגת רקע מרהיבה אחרת שבחרנו, בלווית מוזיקה ממערכת הרמקולים ההיקפית.
כל זאת בהשקעה כספית לא גדולה, במיומנות טכנית לא רבה, ובחלל לא גדול.
ילדים, נוער ומבוגרים משחקים ומתקשרים זה עם זה מול המסך, והם יכולים לעשות זאת באותו החדר או כשכל אחד בקצה אחר של העולם.
הסינמטק ופסטיבל הסרטים שסביבו הם כיום ארכאיים מסיבות אלה.
את בתי הקולנוע הנטושים בהדר יש להפוך לרבי קומות שמשלבים חניה, ספורט, מסחר, משרדים ומגורים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה